בבלוג זה כתבתי פוסטים רבים על הטיות קוגניטיביות. רובן בהתייחסות לספרו של חתן פרס נובל פרופ' דניאל כהנמן ז"ל "לחשוב מהר לחשוב לאט".

פרופ' כהנמן כתב בספרו ששנאת ההפסד היא התרומה הכי גדולה של הפסיכולוגיה לכלכלה ההתנהגותית.

כמה מהפוסטים שכתבתי בבלוג זה עוסקים בשנאת ההפסד. להלן כמה דוגמאות:

יש קשר בין פוליטיקה לכלכלה. הקשר הזה עלה כבר בלא מעט פוסטים בבלוג זה.

למשל:

מדמוקרטיה לדיקטטורה

אם אתה אזרח במדינה דמוקרטית והמדינה הופכת לדיקטטורה בהתהוות, אתה הפסדת.

גם באופן אישי בהיבט של חרויות הפרט וגם באופן כלכלי ברמת כלכלת המדינה. כלכלת משקי הבית מושפעת מכלכלת המדינה.

כשבמדינת ישראל העבירו חוק לביטול עילת הסבירות במסגרת ההפיכה המשטרית, דירוג האשראי של מדינת ישראל ירד יותר מהצפוי בגלל חוק זה.

לא אני אמרתי את זה. אמרה את זה חברת דירוג אשראי, שנימקה את ההורדה.

איך משפיעה שנאת ההפסד על קבלת ההחלטות של אזרחים רבים בישראל בהקשר זה?

שנאת ההפסד גורמת לאזרחים רבים להניח שישראל עדיין מדינה דמוקרטית.

אם ישראל היא מדינה דמוקרטית, אפשר לחכות לבחירות של שנת 2026 ולהחליף את הממשלה, שאינה דואגת לכלכלת מדינת ישראל, בממשלה אחרת.

אם ישראל היא דיקטטורה או דיקטטורה בהתהוות, המתנה אינה החלטה סבירה. תחת ההנחה הזו סביר שלא יתקימו בחירות במועדן או יתקימו בחירות מוטות.

לאזרחים החושבים כך יש רק שלוש חלופות:

1. לדעת שזה המצב ולהסתגל אליו.

כך עשו מרבית אזרחי ברית המועצות בתקופת הדיקטטורה הקומוניסטית.

כך עושים היום מרבית אזרחי רוסיה תחת שלטונו של ולדימיר פוטין.

2. להגר למדינה אחרת.

במקרה זה מדובר בהגירה למדינה דמוקרטית. לא לכל אחד יש את האפשרות הזו. לבעלי מקצועות מבוקשים עשויה להיות אפשרות זמינה כזאת.

3. להיאבק בהפיכתה של מדינת ישראל לדיקטטורה.

כמובן, שהכוונה היא למאבק לא אלים.

לא מעטים מאזרחי מדינת ישראל מעדיפים לא להבין שמדינת ישראל בתהליך של מעבר למשטר לא דמוקרטי.

שנאת ההפסד היא הטיה התורמת לקבלת ההחלטה להתעלם מהשינוי ההדרגתי במשטר בישראל.