אינני קורא הרבה ספרים, אבל אני משתדל שלפחות חלק מהספרים, שאני קורא, יהיו ספרים בעלי ערך.
כזה היה הספר "תורת ההונאה -מניפולציות והולכת שולל בתחום הכלכלי".
כזה היה הספר Enough - True Measures of Money, Business and Life.
כזה הוא גם הספר "לחשוב מהר לחשוב לאט" של חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' דניאל כהנמן שאני קורא בימים אלה.
כמו שאפשר לחשוב מהר ואפשר לחשוב לאט אפשר גם לקרוא מהר ולקרוא לאט.
אני קורא לאט, במובן מסוים מקביל למנגנון החשיבה האיטית המעמיקה, שאנחנו מפעילים כאשר החשיבה המהירה, האינטואיטיבית או היוריסטית, אינה נותנת מענה לבעיה שאינה מוכרת לה.
אגב, על פי הספר של כהנמן החשיבה המהירה היא זו הגורמת בדרך כלל להטיות קוגניטיביות והטיות אחרות בקבלת החלטות.
בפוסט זה אנסה לצלול לדוגמה שקראתי ביום שלישי (8.8.2023). הדוגמה היא בעמוד 34.
בעמוד לפני כן מובאת דוגמה קלאסית לאשליה תפיסתית הנקראת Muller-Lyer Illusion.
זוהי אשליה תפיסתית בה שני קווים בגודל זהה נראים בגדלים שנים בגלל הקשר שונה.
עוסק העמוד באשליה קוגניטיבית הקשורה במטופלים של פסיכולוגים בה נתקל פרופ' כהנמן במהלך לימודיו לתואר שני בפסיכולוגיה.
לזרוק את הפסיכופת
אדם מגיע לטיפול פסיכולוגי. הוא מספר על כישלונות של כל המטפלים הקודמים שלו, שלא הבינו אותו. הוא מתאר את זה באופן צלול, הגיוני ומשכנע.
הוא מוסיף שהוא בטוח שהמטפל החדש (אתה) מבין אותו והפעם זה יצליח.
המרצה אמר לסטודנטים: "אל תשקלו בכלל לקבל אותו לטיפול, תזרקו אותו מיד. קרוב לודאי שהוא פסיכופת".
כהנמן מוסיף שסמכות בתחום הפסיכותרפיה אישרה לו את נכונות דבריו של המרצה.
מערכת החשיבה המהירה (מערכת 1) היא זו שמאמצת את האשליה הקוגניטיבית הזו.
מערכת החשיבה האיטית (מערכת 2) היא זו צריכה להבין שמה שכל האנשים האחרים נכשלו בו באופן עקבי סביר שגם אתה תיכשל.
האם באמת מדובר בפסיכופת בהסתברות גבוהה?
דעתי היא שלא בהכרח. זה תלוי בשאלה מקדימה אחת: האם יש תלות סטטיסטית בין אירועי הטיפול הקודמים או לא?
במידה שאין תלות כזו הדוגמה נכונה.
אם יש תלות בין הטיפולים הקודמים, לא הייתי ממהר לאמץ את המסקנה של פרופ' כהנמן.
תארו לעצמכם שכל המטפלים הקודמים הם מאותו מכון טיפולי. כל מטפל קיבל את כל התרשומות של קודמיו ואולי אפילו שוחח איתם על הפצינט.
אין לי ספק שבהסתברות גבוהה הוא מוטה לכיוון ההנחות והמסקנות של קודמיו.
אם המטפל החדש עובד במכון טיפולי אחר ואין לו גישה לחומרים של הטיפולים הקודמים, הוא עשוי להצליח.
בפוסט קבלת החלטות של רופאים אני מביא דוגמה אנלוגית למה שאני מתאר.
הסיפור האמיתי לקוח מתוך ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים - איך הם חושבים". בספר ד"ר גרופמן כותב על הטיות קוגניטיביות של רופאים. במקרה זה חולה שאובחנה כאנורקטית במשך עשר שנים על ידי מספר רב של רופאים נמצאה כרגישה לגלוטן ולא אנורקטית.
בניתוח שלו הרופאים הושפעו מהתדמית החיצונית שלה ובעיקר מהמסקנות של קודמיהם.
הם לא האמינו לה שהיא אוכלת את מה שהרופאים דרשו ממנה כדי להעלות משקל.
הרופא שפתר את הבעיה, התעלם ממסקנות קודמיו ושלח אותה לבדיקת דם פשוטה שגילתה רגישות לגלוטן.
דוגמה דומה מתחום המחשבים
לפני מספר עשורים נפגשתי עם מנמ"ר חדש של ארגון גדול בישראל.
היות שרציתי לתת לו יעוץ, החלטתי לתת לו בחינם מידע ששוה הרבה מאוד כסף.
כמו 50% מהארגונים במדינת ישראל, הוא רצה לפתח את מערכות המחשוב של הארגון באמצעות מוצר תוכנה מסוים לפיתוח תוכנה.
הפרספקטיבה שלי הייתה יותר טובה. ידעתי ממקורות מהימנים בחו"ל, שמי שהתשמש בכלי במערכות קטנות ולא מורכבות עם מספר משתמשים קטן הצליח אבל...
כל מי שניסה לפתח מערכות מרובות משתמשים ומורכבות נכשל.
הסברתי לו שכל מי שניסה לפתח בארצות הברית מערכות דומות למערכות שהארגון שלו צריך נכשל. הצעתי לו להימנע מלבחור בכלי הזה.
התשובה של המנמ"ר, שאגב פוטר אחרי זמן לא רב, הייתה: "אז אני אהיה הראשון שיצליח".
מערכת חשיבה 1 (מהירה) קלאסית.
לרקע נוסף ביחס לאותו מוצר תוכנה קראו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה