בפוסטים קודמים העוסקים בספרו של פרופ' דניאל כהנמן ז"ל "לחשוב מהר לחשוב לאט" נגעתי בשנאת ההפסד והשלכותיה על כלכלת משפחות ויחידים.
פוסט זה נוגע בהשלכה חשובה בהקשר של השקעות בשוק ההון.
בניסוי שפרופ' כהנמן מתאר בספר התבקשו אנשים לתאר האם יבחרו בהימור כספי שיכול להסתיים ב-50% מהמקרים בהפסד של 50 דולר וב-50% מהמקרים בזכייה של 100 דולר?
כמובן, שהבחירה הרציונלית היא כן להמר, אבל רבים לא יבחרו בהימור בגלל שנאת ההפסד.
אולי זה לא כל כך מטופש לעשות זאת כאשר מבצעים הימור כזה פעם אחת.
הנבדקים נשאלו האם יבחרו ב-20 הימורים כאלה או ימנעו מהם.
ההימנעות מהימור כזה היא לחלוטין לא רציונלית, משום שככל שמספר ההימורים גדל, ההסתברות להפסד הופכת למזערית.
למרות זאת, נבדקים רבים נמנעים מהימור כזה בגלל שנאת ההפסד.
השקעה בשוק ההון
פרופ' כהנמן כותב בספרו שמשקיעים בבורסה העוקבים מדי יום אחרי מצב ההשקעות שלהם, נוטים יותר מאחרים למכור את ניירות הערך בהם השקיעו. הסיבה: יש תנודות בשערי ניירות הערך. בחלק מהמקרים התנודות הן כלפי מטה, כלומר: הפסד (שלא מומש בפועל).
חשיפה לסדרת ימים רציפה של הפסד מפעילה את המנגנון של ההטיה של שנאת ההפסד ולכן מגדילה את ההסתברות למכירה.
הניסיון מראה שלרוב דוקא אלה שלא מוכרים בעקבות תנודות כלפי מטה בשערי ניירות הערך מרוויחים יותר.
כמו רבים אחרים, גם אני הקטן, מסכים עם הטענה שמכירה רגשית של ניירות ערך בגלל ירידות עלולה לגרום להפסדים.
זווית הראייה שלי
אני רוצה להוסיף עוד נקודה, שלא קראתי עליה בפרק הספציפי בספרו של כהנמן אליו אני מתיחס כאן.
הנקודה הזו "מתכתבת" עם אפקט הבעלות שנדון בפרק אחר בספר.
אפקט הבעלות גורם לאנשים לייחס ערך כלכלי גבוה מערכם האמיתי למוצרים בבעלותם. זהו חלק משנאת ההפסד.
אפשר להשקיע במוצרים ספציפיים, למשל מניה של חברה מסוימת.
אפשר להשקיע במדדים, למשל מדד S and P 500.
אפקט הבעלות יהיה כנראה משמעותי יותר אצל מי שבחר בעצמו נייר ערך.
בדרך כלל, מדדים מביאים לרווח גדול יותר או הפסד קטן יותר מניירות ערך ספציפיים.
סביר להניח שמי שהשקיע בניירות ערך ספציפיים יטה גם לעקוב בתדירות גבוהה יותר אחרי התנהגות השערים שלהם.
איני יודע לאיזה כיוון משפיע השילוב בין אפקט הבעלות והנטייה הגדולה יותר למעקב יומיומי אחרי השערים.
ההערכה שלי היא שזה אינו משפיע לטובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה