יום שני, 30 ביולי 2012

פנסיה: מה אפשר ללמוד מהעבר על העתיד?

בשני הפוסטים הקודמים עסקתי בפנסיה.
בראשון שכותרתו: לאן הולכת הפנסיה שלך? הצגתי את שלושת הרבדים ואת הבעיות מזווית ראיה של הפרט ושל מי שמשלם לו. הסיבה העיקרית לבעיות היא העליה בתוחלת החיים.

כותרתו של השני: מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל? בפוסט זה התמקדתי בביטוח המנהלים ובבעיות שנוצרו, עקב השימוש במקדם המרה קבוע הנקבע ביום ההצטרפות לביטוח המנהלים.

בפוסט זה אסקור בקצרה את מה שהתרחש בעבר על מנת לנסות להבין מה צפוי לקרות בעתיד ומה כדאי ואפשר לעשות היום.

על מנת לתאר את מה שקרה, אתייחס בנפרד לרובד הראשון ובנפרד לרובד השני. ברובד השני אתייחס לכל מכשיר לחיסכון פנסיוני בנפרד. 

הרובד הראשון: ביטוח לאומי
גיל המינימום לקבלת קצבת זיקנה היה עד יוני 2004 היה 65 שנים לגברים ו 60 שנים לנשים.
החל ממועד זה הועלה הגיל ואין קריטריון אחיד לגיל קבלת הקיצבה.
לכל אחד מהמינים יש שני גילים רלבנטיים:
1. גיל הפרישה שהוא 62 לנשים ו 67 לגברים. בגיל זה זכאים לקבל קיצבה מהמוסד לביטוח לאומי בכפוף לגובה ההכנסה.
2. גיל הזכאות בגיל זה זכאים לקבל קיצבת זיקנה ללא קשר למבחן הכנסה. גיל הזכאות לנשים הוא 65 ולגברים הוא 70.


מסקנה: המגמה היא לתת פחות קצבת זיקנה בגלל עלייה בתוחלת החיים ובגלל קשיים כספיים של המוסד לביטוח לאומי.
אפשר לצפות בעתיד לעלייה בגיל בו מתחילים לקבל קצבת זיקנה ו/או להקטנת גובה הקצבה. 

הרובד השני: פנסיה תקציבית
פנסיה תקציבית הוא החיסכון הפנסיוני הטוב ביותר מבחינת החוסך. זכאים לקבל אותה נבחרי ציבור, עובדי מדינה, אנשי צבא קבע, שוטרים, מורים וקבוצות נוספות של עובדי ציבור. העובד צובר זכויות פנסיה והמעביד (ברוב המקרים המדינה) משלם לו מתקציבו.

המנגנון מבוסס על צבירה של אחוזים. לגבי רוב הקבוצות, מדובר בצבירה של 2% על כל שנת עבודה. לצורך החישוב לוקחים את שכרו האחרון של העובד ממש לפני פרישתו והוא מהווה בסיס לחישוב הפנסיה (לפעמים מוסיפים לו גם דרגה או שתיים לצורך חישוב הפנסיה). 


בנוסף לכך שהפנסיה מובטחת, יש לפנסיה תקציבית שני יתרונות בולטים:
1. החישוב הוא לפי משכורת אחרונה במערכות, שבהן ההתקדמות בשכר תלויה בוותק.
כתוצאה מהתלות בוותק ברוב המקרים, המשכורת האחרונה תהיה גבוהה יחסית למשכורות בשנים קודמות ולכן סביר, שהפנסיה תהיה גבוהה יחסית.
2. עד לפני מספר שנים לא נוכה משכרו של העובד סכום כלשהו לצורך חיסכון פנסיוני.
בשנים האחרונות התחילו לגבות משכר העובד באחוזים נמוכים בהרבה מאשר במכשירים פנסיוניים אחרים. ביחד עם התחלת ההפרשה משכרו של העובד לפנסיה, הוסיפו הפרשות של המעביד והעובד לפנסיה צוברת (בפנסיה צוברת מקבל העובד את מה שהוא צבר באופן אישי ולא אחוזים משכרו  על פי מספר שנות עבודתו) מהחלק הלא פנסיוני בשכרו של העובד.  


כתוצאה ממנגנון הפנסיה התקציבית, צוברת המדינה התחייבויות עתידיות בסכומים גבוהים מאד, לפיכך בשנת 2001 נפסקה קליטת עובדי מדינה במסלול של פנסיה תקציבית.  
גיל הפרישה לפנסיה הועלה מ 65 ל 67 לגברים ומ 60 ל 62 לנשים. גיל זה חל גם על פנסיה תקציבית.
בכוחות הביטחון בהם עובד שפרש קיבל פנסיה תקציבית החל מגיל 40  הועלה גיל הפרישה.


מסקנות:
1. תנאי הפנסיה התקציבית הם בתהליך של הרעת התנאים.
2.  פנסיה תקציבית הפך ל"מועדון סגור" ללא מצטרפים חדשים. ככלי חיסכון פנסיוני אינו רלבנטי כמעט לכל למי שאינו כלול בהסדר זה.

הרובד השני: קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות
קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות היו מנגנון הסתדרותי הדומה לפנסיה התקציבית. המוכרות והגדולות ביניהן הן מבטחים ומקפת.  גם בהן קיבלו עובדים פנסיה על בסיס צבירה של 2% לשנה ועל פי המשכורת האחרונה. בשונה מפנסיה תקציבית, העובדים והמעבידים שילמו לקרנות, אבל שילמו אחוז נמוך יחסית ורק בשלב, שבו כבר הגיעו לגרעון אקטוארי (סכום הצבירה היה קטן מסכום ההתחייבויות הפנסיוניות) העלו את אחוזי ההפרשה. כל זה לא הועיל והגרעון האקטוארי שלהן, הגיע בשנת 1991 ל 25 מיליארד ש"ח ובשנת 1996 ל 53 מיליארד ש"ח. 


לגירעון תרמו מדיניות השקעה לא נבונה של קרנות הפנסיה, נכונות לקחת התחייבויות מופרזות של הבטחת תנאי פנסיה למצטרפים חדשים,  עלייה בתוחלת החיים, ומחסור במצטרפים צעירים חדשים (שבלט במיוחד בקרן לפועלי בניין כאשר מרבית כוח העבודה בענף זה היו לא-ישראליים).


הממשלה שלקחה על עצמה את תשלום הגרעון האקטוארי התנתה זאת בהרעת התנאים לחוסכים בקרנות ובמניעת הצטרפות עמיתים חדשים לקרנות. 


מסקנות:
1. תנאי הפנסיה בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות הורעו וייתכן שיורעו שוב בעתיד.
2.  קרנות הפנסיה ההסתדרותיות הפכו ל"מועדון סגור" ללא מצטרפים חדשים. ככלי חיסכון פנסיוני אינן רלבנטיות לכל למי שלא היה חבר בהן במועד הלאמתן בשנת 2003. 

הרובד השני: קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות
קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות, הן קרנות פנסיה שהוקמו לפני שנת 1995 ולא צברו גרעון אקטוארי. חוסכים חדשים אינם יכולים להצטרף אליהן. קרנות אלה נבנו כקרנות בהן הסכום שחוסך מקבל נקבע על פי סכום החיסכון שצבר. הגדרה לא לגמרי מדויקת, משום שמאחורי הסכום החודשי שיקבל מסתתרות הנחות. שתי ההנחות הבעייתיות הן:
1. הנחה ביחס לתוחלת החיים - אם תוחלת החיים גדלה בקצב מהיר יותר מההנחה אז הקרן תשלם בממוצע יותר חודשי קיצבה ועלולה להיקלע לקשיים כספיים. פתרון, לא מלא, לבעיה זו הוא מקדם ההמרה המשתנה, שהוזכר בפוסט הקודם. מקדם ההמרה נקבע בסמוך לפרישה לגמלאות. 
2. הקרנות מניחות תשואה שנתית ריאלית של 3% לשנה. ברור שאפשר להניח הנחות כאלה ביחס לאגרות חוב ממשלתיות בתשואה מובטחת של 4.86%, שבהן מושקעים 30% מכספי קרנות הפנסיה, אבל ספק גדול אם ההנחות תקפות לגבי יתר 70% מההשקעות. בשנים האחרונות ירדו התשואות באפיקים סולידיים להרבה פחות
מ 3% ובאפיקים אחרים היו גם הפסדים ריאליים.    
כתוצאה מכך צפויים קשיים גם לקרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות ויש כאלה החושבים, שהן יצטרכו להרע את התנאים לחוסכים.


האם ומתי תחזור התשואה על השקעות סולידיות להיות מעל ל 3%?
לא המומחים לשוק ההון ובוודאי לא אני, שאיני מקצוען בתחום, יכולים לנבא.


גם אם נתעלם לרגע, ממקדם ההמרה המשתנה, המקטין את גובה קצבת הזיקנה שנקבל מהקרנות, היו כבר הרעות בתנאי החיסכון הפנסיוני במסגרת הקרנות הוותיקות המאוזנות. ניתן לחלק את החוסכים לשלוש קבוצות:


קבוצה 1 בעלת התנאים הטובים ביותר: אלה שהתחילו את החיסכון הפנסיוני בקרנות לפני 1995.
קבוצה 2 בעלת תנאים טובים פחות: אלה שהתחילו את החיסכון בין ינואר 1995 לסוף מרץ 1995.
קבוצה 3 שכוללת את אלה שהתחילו בחיסכון אחרי סוף מרץ 1995 ותנאי החיסכון שלה גרועים יותר.


מסקנה: זה אולי כבר משעמם לחזור על מסקנות דומות לאפיקי החיסכון הקודמים שהוזכרו, אבל גם תנאי החוסכים באמצעות קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות הורעו וצפויים להיות מורעים בעתיד.
 גם הן הפכו ל"מועדון סגור" ואינן רלבנטיות למצטרפים חדשים.


הרובד השני: קרנות הפנסיה החדשות
קרנות הפנסיה החדשות הוקמו בשנת 1995 או מאוחר יותר. 
גם קרנות הפנסיה החדשות הן קרנות מאוזנות, בהן הסכום שחוסך מקבל נקבע על פי סכום החיסכון שצבר. 
גם בהן מושקעים 30% מהכספים באגרות חוב ממשלתיות בתשואה של 4.86%. 
כספים שנצברו עד אפריל 1997 ניתן למשוך (במגבלות של גיל מינימלי מעל ל 60 ובמגבלות של וותק מינימלי בקרן) , כקצבה חודשית או בבת אחת. החל מתאריך זה ניתן למשוך את הכסף, גם כאן תחת מגבלות אלה, אבל רק כקצבה חודשית.


מסקנות
1. גם במסלול חיסכון פנסיוני זה יש הרעה בתנאים עם הזמן.
2. המסקנות ביחס לקרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות תקפות גם לגבי קרנות הפנסיה החדשות, משום שמדיניות ההשקעה דומה.

הרובד השני: ביטוח מנהלים
כבר כתבתי בפוסט הקודם לא מעט על ביטוח מנהלים ועתידו הלוט בערפל כמכשיר פנסיוני לחוסכים חדשים מתחת לגיל 55.


אם נבחן את ההיסטוריה של ביטוח מנהלים באופן שטחי נראה:
1. חיסכון עם תשואה מובטחת צמודה למדד עם יותר מ 4% ריבית. למצטרפים עד שנות ה 80 המאוחרות
2. חיסכון עם תשואה מובטחת צמודה למדד עם ריבית של 3% עד 1990. 
3. פוליסות משתתפות ברווחים אחרי שנת 1990. השם "משתתפות ברווחים" הוא שם קצת יפה וקצת מטעה לפוליסות, שאף אחד לא מבטיח תשואה כלשהי להשקעות בהן. החוסך הפנסיוני תלוי בתנאי השוק וביכולת ההשקעה של הגורם הפיננסי באמצעותו הוא חוסך. 
אני מניח, שבשנים האחרונות השם פוליסות משתתפות בהפסדים הוא שם מתאים יותר מאשר פוליסות משתתפות ברווחים.


לגבי הפוליסות ללא תשואה מובטחת, חשוב להבין עוד  ממד של חוסר יציבות: המועד הקובע לחישוב גובה הקצבה הוא מועד הפרישה לגמלאות. נפל בחלקך לפרוש בתקופה של ירידות חדות באפיקי ההשקעה, ייתכן שהפסדת אחוזים או אפילו למעלה מ 10% מהקצבה שתקבל בכל חודש. פרשת בתקופה של עליות חדות, הרווחת כמה אחוזים כל חודש.

מסקנות:
1. תנאי החיסכון בביטוחי המנהלים הורעו בעבר ולא הוטבו מאז שנות ה 90 בשום תקופה, זמנית ככל שתהיה.
2. ביטול מקדם ההמרה המובטח למצטרפים חדשים החל משנת 2013, מעמיד בספק את עצם קיומו של ביטוח מנהלים ככלי לחיסכון פנסיוני בעתיד (למעט קבוצות קטנות וספציפיות של אוכלוסיה). 

הרובד השני: קופות הגמל
לפני הרבה שנים, הממשלה הנפיקה אגרות חוב צמודות למדד בריבית גבוהה, עבור קופות הגמל. כתוצאה מכך הוו קופות הגמל מסלול חיסכון פנסיוני עם תשואה גבוהה מובטחת. בנוסף לכך זכו החוסכים להטבות מס.


תקנון קופות הגמל אפשר לחוסכים למשוך את כספם אחרי 15 שנות חיסכון. התוצאה הייתה, שמרבית החוסכים פדו את כספם אחרי 15 שנה מתחילת החיסכון. קופות הגמל הפכו למכשיר לחיסכון לטווח של 15 שנה ולא לאפיק חיסכון פנסיוני. 


על מנת למנוע זאת הפקדות לקופות גמל שנעשו אחרי תחילת שנת 2006, ניתן למשוך מקופות גמל רק אחרי גיל 60 (במתכוון אני לא מפרט מצבים חריגים ומשיכות עם תשלום 35% מס הכנסה). 


התיקון הבא היה החל משנת 2008: כספים שהופקדו לקופת גמל החל מתחילת שנה זו, ניתן לפדות רק אחרי שעברו חמש שנים מההפקדה הראשונה אחרי 2008 (גם אם החוסך עובר את גיל 60).
כמו כן נעשו השינויים הבאים:
1. לא ניתן למשוך את הכסף מקופת הגמל, אלא רק לקבל קצבה חודשית על פי הסכום שנצבר (למעט אנשים שיש להם פנסיה מעל לגובה מסוים).
2. חלק גדול מקופות הגמל הוגדרו כקופות גמל לא משלמות לקצבה. המשמעות היא שאת הכספים, שהופקדו בהן חייבים לצרף למכשיר פנסיוני אחר בעת קבלת גמלת פנסיה. הסכום שנחסך בקופת הגמל, יגדיל את הגמלה החודשית.


עד כאן לא התייחסתי להיבט של הבטחת התשואה.
במקביל להקשחת תנאי המשיכה בוטלה בהדרגה גם התשואה המובטחת על פי השלבים הכרונולוגיים הבאים:
שלב 1: הוקטנה בהדרגה הריבית על אגרות החוב הצמודות.
שלב 2: בוטלה התשואה המובטחת וקופות הגמל משקיעות את הכספים בשוק ההון במסלולים סולידיים ובמסלולים שאינם כאלה, לפי בחירת החוסך.

מסקנות
1. ככל שהצטרפת מאוחר יותר לקופת הגמל התנאים שלך פחות טובים הן בהיבט של ביטחון בתשואה והן בהיבט של מועד ואופן המשיכה.
2. גם אם הקדמת להצטרף, התנאים שלך הורעו בהקשר של הפקדות חדשות ולפעמים גם בהקשר של כספים שנצברו קודם.

המכנה המשותף בין שני הרבדים ובין המכשירים
המכנה המשותף בין הרובד הראשון של החיסכון הפנסיוני לבין כל אפיקי החיסכון הפנסיוני ברובד השני הוא תהליך מתמשך של הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני: עבור אותה צבירה, מקבלים פחות כסף ולפעמים גם בגיל מאוחר יותר. 
הפגיעה היא בעיקר במצטרפים חדשים כשאלה שהקדימו להצטרף נפגעים פחות.

מה הן המשמעויות?
היות שתהליך הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני הוא תהליך עקבי והיות שיש לכך סיבות רציונליות, שהבולטת בהן היא העליה בתוחלת החיים, ניתן לצפות להמשך המגמה של הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני. 


ההמלצות הכלליות שלי (לצורך המלצה אישית צריך לפנות לייעוץ למומחה) הן:


1. הקדימו לחסוך לפנסיה
ככל שתצטרפו במועד מוקדם יותר ובגיל צעיר יותר, תצברו יותר חיסכון פנסיוני. מאד ייתכן, שתבטיחו לעצמכם תנאי חיסכון טובים יותר בהשוואה לתנאי חיסכון פנסיוני למצטרפים חדשים בעוד מספר שנים.
באופן אישי, מימשתי המלצה זו באמצעות חיסכון פנסיוני שהתחלתי עבור ילדי, שטרם התחילו לעבוד.

2. חסכו לפנסיה גם באמצעות רובד החיסכון השלישי.
היות שגובה הקצבה המבוססת על החיסכון ברבדים הראשון והשני צפוי להיות בעתיד קטן מאשר היה בעבר, מן הראוי לחסוך גם ברובד השלישי של חסכונות אישיים באפיקים, שהם לאו דווקא אפיקים פנסיוניים.
כך למשל, מי שירכוש דירה להשקעה בארץ או בחו"ל יוכל לייצר הכנסה קבועה שתשלים את גמלת הפנסיה שלו.



המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

להשקיע במניה ספציפית

    גילוי נאות   אינני יועץ השקעות מומסך ואיני מציע לאנשים במה להשקיע. היו לי רק שני מקרים שיעצתי. שניהם קשורים להמלצות שגויות בעליל של יועצ...