מי רוצה שתעשו ביטוחים שאין לכם צורך בהם?

 

אחת לכמה שנים אני נתקל, בהקשר של עבודות שאני עושה, בדרישה שאעשה ביטוח שאין לי צורך בו. 

לפני שאצלול לפרשה הנוכחית שבה חברת אריאל של עיריית ירושלים דרשה ממני ביטוח כזה, אתן מעט רקע על ביטוח וניהול סיכונים.

כמומחה לניהול סיכונים אני מתיחס לביטוח כ-Control שמטרתו להקטין סיכון, אם וכאשר יתרחש אירוע סיכון. 

אם הביטוח, אינו נותן מענה שמהזווית שלי הוא סיכון ממשי, אני לא רוצה לבטח את עצמי.

רמות סיכון וביטוח

אני מחלק את הסיכונים, בהקשר של ביטוח, לכמה קבוצות: 

1. סיכונים שהם משבר או סיכון ברמת חומרה גבוהה (קטסטרופה). 

אם מדובר בסיכון כזה, וביטוח הוא מענה סביר לסיכון אני אהיה כנראה אחד הראשונים שיבטח את עצמו. 

2. סיכונים ברמה פחות גבוהה

עשויות להיות גם חלופות לא ביטוחיות לטיפול בסיכון. 

רמת הסיכון אינה אחידה בין אנשים. יש כאלה שזה מסוכן להם יותר ויש כאלה שזה מסוכן להם פחות. 

יהיו מקרים שארכוש ביטוח ויהיו מקרים שאמצע מענה אחד לסיכון.

3. Nice to Have

סיכונים שאין הכרח לבטח כי הסיכון לרוב האנשים נמוך. 

למשל: ביטוח טיפולים אלטרנטיביים. 

אם מישהו אינו צרכן סדרתי של טיפולים כאלה, יתכן שעדיף כלכלית לרכוש שעות טיפול, אם וכאשר יהיה רצון או צורך.

4. ביטוחים שעלותם גבוהה מעלות הסיכון

אני נמנע בדרך כלל מביטוחים כאלה.

5. ביטוחים שאינם נותנים מענה לסיכון

דוגמה לכך תמצאו בפוסט "אתה לא סוכן ביטוח" ובכל זאת.

הגישה שלי היא לא לעשות ביטוח כזה. 
כמובן שסיכון הוא סובייקטיבי. מה שאינו סיכון משמעותי עבורי עלול להיות סיכון גדול למישהו אחר. 

לא דומים צעיר או צעירה בריאים, החוצים כביש, לילד בן 4 החוצה כביש ללא ליווי מבוגר.

הביטוח שדרשה ממני חברת "אריאל" נופל באופן מובהק בקטגוריה הזו.

ביטוח על פי חוק חבות מעבידים

פנו אלי ללמד ברידג' במקום הממומן על ידי חברת "אריאל". 

אני עובד כעוסק פטור כפי שקרה במספר רב של מקומות בהם לימדתי התבקשתי למלא טפסים ולהמציא אישורים, כגון: ניהול ספרים ופטור מניכוי מס במקור ממס הכנסה. 
עשיתי זאת ושלחתי ללקוח הפוטנציאלי ביחד עם הצעה ללמד. 
מדובר על היקף של שעה וחצי בשבוע. 

אתם בוודאי מבינים שמדובר בסכום לא גבוה והסיבות שאני מלמד אינן כלכליות. 

אני אדם שב-1.7.2026 ימלאו לו 75 שנים. התנהלתי באופן סביר מבחינה כלכלית ויש לי את החופש לעשות דברים שאני מעוניין לעשות ללא אילוץ של מחסור כלכלי. 

אני נהנה ללמד כפי שאני נהנה להרצות. 

אני חושב שאני תורם משהו לתלמידים בזה שאני פותח להם תחום חדש, שהם לא הכירו או עוזר להם להתפתח בתחום הם מכירים. 
אולי אני גם תורם משהו קטן לקידום הברידג' בישראל. 

הארגון והתלמידים מעוניינים שאני אלמד שם אבל....

תפנית בעלילה

פתאום ביקשו ממני למלא טופס של המוסד לביטוח לאומי. 

סרבתי בתוקף. 
משלוש סיבות: 

1. אני מקבל קצבת אזרח ותיק ולא חייב לשלם ביטוח לאומי מעבר לדמי ביטוח בריאות מקצבת אזרח ותיק

2. אני עובד כעוסק פטור ולא כשכיר.

3. עבדתי כמורה לברידג' בהיקף דומה במספר רב של ארגונים שביקשו ממני אישורים ומילוי טפסים. אף לא אחד מהם ביקש ממני למלא טופס כזה. כי אין צורך.

החשש שלי מביטוח לאומי

יש לי נסיון רב ועגום מאוד עם המוסד לביטוח לאומי. הייתה נטייה לגבות ממני כסף כשלא צריך לגבות. היו  מקרים שלא שילמו לי כסף שמגיע לי. 

אולי יותר חמור דרשו כספים, שלא מגיעים למוסד לביטוח לאומי, מאנשים שאני מלווה כלכלית בהתנדבות ואין להם מספיק כסף והיכולות שלהם להתמודד עם הביורוקטיה של ביטוח לאומי נמוכות בהרבה משלי.

חלק מניסיוני העגום סוכם בפוסט: הוא רק בן 5 וכבר הפך למנטור של פקידי המוסד לביטוח לאומי.

ביניהם גם הסיפור העצוב על הפרשים של אלפי שקלים על קצבת מילואים.

לא הייתה מחלוקת על כך שהם מגיעים לי. לא הייתה מחלוקת על הסכום. במשך שנתיים טרטרו אותי במקום לשלם.

לפני שהלכתי לתבוע אותם בבית משפט לתביעות קטנות סיפרתי את מה שקרה לעובד בביטוח לאומי.

התשובה שלו לסיפור הייתה: "אצלנו זה עובד אחרת. תפנה לפקס האישי של המנכ"ל יוסף תמיר (זה היה לפני האינטרנט) עם העתק למבקר המדינה ואז ישלמו לך". פניתי וקיבלתי את הכסף (עם הצמדה וללא ריבית).

הינחתי שאם אמלא טופס, המוסד לביטוח לאומי יגבה ממני כספים שלא מגיעים לו ואני אצטרך לרדוף אחריו, כפי שכבר קרה בעבר. 

לא מתאים לי. אני אדם עסוק שרוצה לנצל את זמנו לדברים שתורמים לי ולאחרים.

בסופו של עניין אמרו לי תביא אישור שלא צריך לנכות ממך דמי ביטוח לאומי. הבאתי.

תפנית 2 בעלילה: חוק חבות מעבידים

הבוקר (9.6.26) קיבלתי טלפון שאמרו לי שהכל בסדר. רק ביקשו ממני לדבר עם מישהי בחברת "אריאל".

היא אומרת לי צריך לנכות לך 3 שקלים בחודש לפי חוק חבות מעבידים. 

הסברתי לה שלא סביר שרק בעיריית ירושלים מכירים את החוק ובכל הארגונים האחרים לא. להערכתי אין חובה חוקית כזו שאני כעוסק פטור אשלם את זה. 

לאחר שקראתי על הנושא התברר שהפעם חשדתי בכשרים.

הכשרים הם עובדי הביטוח הלאומי. 

מי שהמציאו את החובה שלי לשלם יושבים דווקא בעיריית ירושלים. 

גם עיריית ירושלים לא תמיד פועלת כראוי. "מצטיינת" בכך מחלקת הארנונה הכושלת במיוחד של העירייה.

מה מצאתי כשחיפשתי "חוק חבות מעבידים" באינטרנט?

החוק עוסק בחבות של מעביד ולא של עובד. 

בוודאי לא של עובד שהוא עוסק מורשה או עוסק פטור. 

ביטוח לאומי צריך לשלם לי אם, חס וחלילה, יקרה לי משהו במהלך העבודה מבלי שאני אוסיף תשלום.

העירייה דורשת ממני לשלם על הרחבת הביטוח במקרה שמי שאשם במשהו שקרה לי במהלך העבודה הוא המעביד. 

הרחבת הביטוח לא משולמת לביטוח לאומי אלא לחברת ביטוח. 

כמובן שמי שצריך לשלם את זה זה המעביד ולא העובד. במקרה זה חברת "אריאל". 

הביטוח הזה בהקשר הספציפי בראייה שלי הוא ביטוח מהסוג החמישי ביטוחים שאינם נותנים מענה לסיכון. 

ציטוט מתוך האתר של חברת "כלל ביטוח": 

"מהו ביטוח חבות מעבידים?

ביטוח חבות מעבידים נועד לכסות את חבות המבוטח כלפי עובדיו בשל נזק גוף בלבד, אשר נגרם לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל המבוטח, בשל רשלנות המבוטח, במשך תקופת הביטוח, כתוצאה מתאונה או ממחלה. החבות המכוסה על פי פוליסה זו היא מכוח פקודת הנזיקין. ביטוח חבות מעבידים הינו מוצר משלים לפיצויים המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי בשל תאונת עבודה או מחלת מקצוע, אשר סוגם בחוק מוגבל ושיעורם קצוב. פוליסה זו מכסה את החשיפה העודפת מעבר לכיסויי הביטוח הלאומי ולא יותר מתקרת האחריות הרשומה בפוליסה."

לא הפעם הראשונה

זאת לא הפעם הראשונה שמעבידים דרשו ממני לעשות ביטוח שמבחינתי אין צורך בו.  

זה קרה כבר בייעוצים במחשוב כעוסק מורשה שדרשו ממני ביטוח אחריות מקצועית. 

הסברתי להם שזה ביטוח יקר מאוד, שאין לי צורך בו. 

בהקשר הספציפי שלי ועם הניסיון הטוב במיוחד שלי אינני חושש. 

אם  מישהו יתבע אותי, אשלם מכיסי לעורך דין ובסופו של התהליך המשפטי אקבל החזר הוצאות. 

בראייה שלי זה ביטוח  מסוג 4: ביטוחים שעלותם גבוהה מעלות הסיכון. 

ההסתברות שיתבעו אותי נמוכה מאוד.

אני מוכן לבטח אבל אז אדרוש תעריף גבוה יותר שיכסה את ההוצאות המיותרות שלי על ביטוח. 

החברות מצאו פיתרון זול לבטח גם אותי מבלי שאשלם.

המקרה השני היה יותר הזוי. 

מכל המקומות שלימדתי בהם ברידג' היה אחד שדרש ממני ביטוח צד שלישי, שיכסה מצב בו קורה משהו לאחד מהתלמידים במהלך השיעור. 

סרבתי בתוקף. הסברתי להם שלו הייתי מלמד טקוונדו או קארטה הייתי עושה ביטוח כזה. משום ששם יש סיכון. 
אני מלמד ברידג'. אין סיכונים לתלמידים הנובעים ממה שאני מלמד. 

מהר מאוד ירדו מהדרישה הזו ואמרו לי שמחלק מאלה שעובדים כעוסקים מורשים או פטורים לא דורשים ביטוח.

מקווה שגם הפעם יורידו את הדרישה הלא סבירה ואוכל לתרום לטובת התלמידים.

אילון מאסק רוצה לקחת חלק מהפנסיה שלכם למימון Spacex

 

אילון מאסק בשנת 2022.
מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש: נחלת הכלל

אילון מאסק מנסה להנפיק בנאסד"ק את מניית Spacex. הוא מנסה לגייס שם סכום של כ-2 טריליון דולרים. זו ההנפקה גדולה בהיסטוריה. 

אלא שהערכת השווי הזו רחוקה מלהיות ריאלית. הסיכויים שבסכום כזה ההנפקה תהיה רווחית בזמן ארוך נמוכים מאוד. מה שכן צפוי לקרות זה, שהפנסיה של החוסכים הפנסיוניים בארה"ב וגם במדינות אחרות כולל ישראל, תממן את האמביציה המסוכנת והלא ריאלית הזו. 

נתקלתי כבר בשני מאמרים שבהם עולה הטענה שאני מעלה כאן.

 
המאמר הראשון הוא של גיא רולניק בעיתון "דה מרקר" בתאריך 29.5.26. 

כותרת המאמר: מאסק אצלכם בפיד, בבחירות ובפנסיה, אם תרצו או לא 

הרציונל מאחורי הטענה הזו הוא שהגופים המוסדייים המנהלים את הפנסיה משקיעים חלק גדול מהכסף בהשקעה פסיבית הצמודה למדדים.

כמעט כל מדד פסיבי כזה בנוי כך שמשקלה של מניה במדד תואם את שווי השוק שלה.  
כלומר: המדדים מוטים לטובת מניות גדולות מבחינת שווי.  

הגופים המוסדיים בארץ וגופים המנהלים פנסיה בארה"ב משקיעים במדדים ולכן ישקיעו סכום גדול במיוחד במניות שגייסו או יגייסו סכומים גבוהים של כסף. 

אותו רציונל עומד גם מאחורי מאמר באנגלית במגזין

Fortune 500 Digest. ההבדל הוא שהמאמר מתייחס לשוק הפנסיה האמריקאי.

תוכלו לקרוא את המאמר שכתבה Catherina Gioinoבאמצעות הקישור: 

SpaceX and Anthropic are about to go public—and your 401(k) may be forced to buy in

רולניק כותב שהסיכוי שמשקיעים ב-Space x יחזירו את ההשקעה שלהם נמוך מאוד.

הוא לא קונה את הטיעונים של מאסק לפיהם הפתרון לצריכת הענק של חשמל בגלל AI יגיעו מהחלל. 

הוא מעריך את היוזמה והנכונות של מאסק לקחת סיכונים אישיים בהשקעה. 

המאמר של Catherina Gioino מעלה טענות דמות גם לגבי השאיפות של ענקיות ה-AI להנפיק בבורסה ולהשיג השקעות בשווי שוק אסטרונומי. 

גם במקרה של אנטרופיק ו- Open AI קשה לראות מודל ריאלי של החזר ההשקעה של המשקיעים. 

הזווית האישית שלי

אני בהחלט השתכנעתי מהניתוח של גיא רולניק. 

גילוי נאות, אני רחוק מלהתפעל מאילון מאסק, שהרשת החברתית X שבבעלותו, מוטית לטובתו, ושם את האינטרסים האישיים שלו לפני ערכים כלשהם. 

אני חושב שהוא גרם נזק גדול, באופן ישיר או באמצעות עובדים חסרי בגרות ויכולת הערכה, במהלך היוזמה של הנשיא טראמפ למחוק אתרי ממשל אמריקאים מיותרים, לכאורה. 

אחד האתרים הללו הוא אחד המקורות להרצאה שלי  

לסמוך או לא לסמוך על אבטחת מידע של בנקים?

מדובר באתר שבו מרוכזות גניבות כספי לקוחות על ידי בכירים בבנקים אמריקאים. 

מופיעים שם רק מקרים של בנקאים שהורשעו בבתי משפט והסכומים שהחזירו. 

הניחו שרובם החזירו רק חלק מהסכומים שהם גנבו. מדובר בסכומים של הרבה מיליארדי דולרים שהוחזרו. 

לי נותרו רק כמה שקפים המתארים מקרים שדליתי מהאתר לפני שמאסק ואנשיו חיסלו אותו.

אולי ההרצאה הכי חשובה שתוכלו לשמוע על AI

 

אם אתם לא מקצוענים בבינה מלאכותית וכן לומדים על AI, ההרצאה שלי: סיכונים אישיים, קוגניטיביים ומנטליים בשימוש ב-AI היא אולי ההרצאה החשובה ביותר שתוכלו לשמוע על AI. 

מדובר בעיקר בכלי AI מבוססי LLM, כלומר: מודלים רחבים של שפה.

תחשפו בה לסיכונים שעלולים להתממש תוך זמן קצר שנמדד בחודשים ספורים. 

תקבלו גם כלים להשתמש נכון בכלי AI ולהימנע מהנזקים הקוגניטיביים החמורים שעלולים לקרות לכם.

את הצד הטכני תוכלו ללמוד בהדרגה. את ההימנעות מהסיכונים והנזקים לימוד מאוחר עלול להיות מאוחר מדי.

מקור הבעיה

כאזרח ותיק אני מוזמן לקורסים חינמיים ב-AI. הבעיה של המשתתפים בקורסים כאלה ובקורסים אחרים היא בהנחות היסוד של המשתתפים בהם.

הנחות היסוד של משתתפים בקורסי AI

1. כלי ה-AI הולכים להשתלט על העולם. הם יחליפו את בני האדם בעבודה ובמטלות רבות אחרות.

2. כלי הבינה המלאכותית פועלים באופן נכון. צריך לסמוך עליהם.

3. המחסום הוא של התלמיד 

ככל שידע יותר על יותר כלי AI וישתמש ביותר כלים הוא יפיק יותר תועלת מהם.  

התפיסה של השתלטות טכנית על מספר רב של כלים אינה ריאלית עבור רוב האנשים האלה. עדיף להצטמצם במספר קטן של כלים (2-3) וללמוד אותם טוב יותר.

הניסיון שלי

אני בא ממקום אחר:

1. יש לי ניסיון של יותר מארבעים שנים במחשבים ובטכנולוגיית המידע. 

2. אני מומחה לניהול סיכונים בכלל ולסיכונים במערכות מחשוב בפרט. 

3. התנסיתי בכלי בינה מלאכותית מדור קודם לפני הרבה שנים. 

4. סיימתי קורס אקדמי מרתק בבינה מלאכותית. 

הקורס התקיים באוניברסיטה העברית בירושלים בתחילת שנות ה-80 או אולי בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת.

5. יש לי קורס והרצאות על סיכוני בינה מלאכותית.

התפיסה שלי

1. לשימוש בכלי AI עלולים להיות נזקים, קוגניטיביים, מנטליים ואחרים ברמה האישית גם בטווח זמן קצר. 

זו לא רק תפיסה שלי היא נתמכת במחקרים שהמפורסם בהם נעשה ב-MIT.

2. הנזקים עלולים להיות בלתי הפיכים. 

3. כלי ה-AI מהדור הנוכחי רחוקים מלהיות מושלמים.

יש להם בעיות אינהרנטיות שבהכרח מובילות גם לטעויות.

4. יש דרכים להשתמש בהם מבלי להיפגע קוגניטיבית באופן משמעותי. 

אני משתמש בדרכים האלה באופן קבוע. 

5. פרספקטיבה היסטורית

ההרצאה הראשונה שלי בקורס סיכוני בינה מלאכותית. 

עוסקת בהיסטוריה של הבינה המלאכותית. 

יש היסטוריה ארוכה, ולא כל כך מוצלחת, לבינה מלאכותית. 

מההיסטוריה אפשר ללמוד לא מעט על ההווה והעתיד. 

לא בכדי פרופ' יואל מוקיר היסטוריון של כלכלה זכה בשנת 2025 בפרס נובל לכלכלה. 

מחקריו של מוקיר מתמקדים במהפכה התעשייתית. 

גם העיתוי לזכייה שלו בפרס נובל לא מקרי. מן הסתם יש מה ללמוד ממה שקרה במהפכה התעשייתית כשמדברים על מהפכת בינה מלאכותית.

 

ההנחה שלי היא שאנחנו רק בתחילת הדרך של AI. הדור הנוכחי יוחלף בדור מתקדם יותר, כנראה בתפיסה אחרת מהתפיסה של ה-Chat Bots של הדור הנוכחי.

הערת שוליים

אם וכאשר יהיה דור חדש של מערכות AI חברת Open AI נמצאת בסיכון גדול במיוחד.

ישראל: מדינה ללא שר חינוך

 

בנין לב רם של משרד החינוך. מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש: : 

• CC BY-SA 4.0

נוצר על ידי: היידן

                                                                        בתאריך: 19.4.24

בפוסטים קודמים הסברתי מדוע מדינת ישראל היא מדינה ללא שר אוצר ומדוע ישראל היא מדינה ללא שר ביטחון.

בפוסט זה אסביר מדוע אין במדינת ישראל שר חינוך? 

הנימוקים זהים לנימוקים מדוע אין במדינת ישראל שר אוצר ואין במדינת ישראל שר ביטחון. 
יש מישהו שיש לו תואר פורמלי של שר חינוך, אבל אינו עוסק במילוי תפקידו. מעניינים אותו דברים אחרים: ציות לבוס שלו, אינטרסים פוליטיים ואינטרסים אישיים ואותם הוא מנסה לקדם על חשבון מערכת החינוך. 

שלשום (21.5.26), ערב חג שבועות, פורסמו כמה מאמרים המתארים את מצבה העגום של מערכת החינוך בישראל.

יואב קיש מוגדר כזה שאחרי לכך, מהסיבות שאני טוען שאין שר חינוך בישראל.
אתמצת נקודות עיקריות במאמרים ואצרף קישורים.

המאמר של סיון קלינגבייל ב"דה מרקר"

כותרת המאמר והקישור: מי שזורע בערות קוצר בערות.

הכותבת מתארת את התוצאות העגומות של מבחני המייצ"ב לפיהן:

1. 62% מהתלמידים לא הגיעו לרמת הבסיס הנדרשת על ידי משרד החינוך במבחן בשפת אם (עברית וערבית).

2. 97% מהתלמידים לא עומדים בדרשיות הסף של משרד החינוך במדעים.

בנוסף היא מתארת את המחסור הגדול במורים הגורם גם לביטול שיעורים. 

התחליף למורים ולשיעורים הם מורים רפטיים בתשלום (הערה שלי: כמובן רק לאלה שלהוריהם יש מספיק כסף לשלם).

כפי שכבר כתבתי בעבר בבלוג שלי, גם סיון קליגבייל מתארת את העברת התקציבים לחינוך החרדי משיקולים קואליציוניים.

הבחירה היא כמובן ברשתות החרדיות המפלגתיות שאינן מלמדות לימודי ליבה וכישורי חיים. 

החינוך הממלכתי החרדי, שבו מלמדים גם לימודי ליבה, ממשיך לסבול ממחסור בתקציבים. 

הורים חרדים מעדיפים את החינוך הממלכתי החרדי ובכל פעם שנפתח מוסד כזה הוא מתמלא מהר מאוד בתלמידים.

קלינגבייל, מאשימה את בנימין נתניהו במצב יותר מאשר את יואב קיש. 

קיש, כמו מרבית השרים וחברי הכנסת מהליכוד, עסוק בלשרת את נתניהו במקום למלא את תפקידו. 

נתניהו, האשם בטבח ה-7 באוקטובר, מעדיף את האינטרסים האישיים שלו על פני טובת מדינת ישראל ואזרחיה. 

שיקולים קואליציוניים משרתים היטב את האינטרסים האישיים של נתניהו וכמו בתחומים אחרים הם מועדפים על ידיו. 

כך נידונים תלמידי ישראל לבערות ולאלימות.

הערה שלי: אני מסכים עם כל מילה של הכותבת. מי שיקרא פוסטים בבלוג הזה ובבלוג שלי על ניהול סיכונים ימצא התייחסויות כמעט זהות למצב של מערכת החינוך בארץ.

המאמר של שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט"

כותרת המאמר והקישור: "עובד כמו מכונה מקולקלת".

אמסטרדמסקי כותב על יואב קיש "שר החינוך הנוכחי יואב קיש הוא כנראה הגרוע בתולדות התפקיד, אולי חוץ מהרב רפי פרץ". 

הניסוח העדין של אמסטרדמסקי מתכתב עם הניסוח הפחות עדין בכותרת של פוסט זה.

שניהם מבטאים את זה שלמעשה אין שר חינוך מתפקד במדינת ישראל. 

אמסטרדמסקי כותב שהשר קיש הורה לא לפרסם את ההישגים העגומים של תלמידי ישראל במדעים, באנגלית ובערבית. 

הוא מתייחס לאותם נתונים שציינה סיון קלינגבייל והזכרתי בפיסקה הקודמת. 

הוא מתיחס גם למחסור במורים שהוזכר בפיסקה הקודמת. 

אמסטרדמסקי קושר את זה לכוהנתו הארוכה במיוחד של נתניהו בתפקיד ראש ממשלה והתעלמותו מבעיות לא רק בחינוך, גם בתחבורה למשל.

הערה שלי: אני מסכים עם כל מילה של אמסטרדמסקי. לדעתי, ההתעלמות מבעיות, בכל התחומים, היא חלק מתרבות השקר שיצר נתניהו.

המאמר של אור קשתי ב"הארץ"

כותרת המאמר והקישור: "ועדה חשאית בראשות איש שב"כ לשעבר מרגלת אחרי מורים שמבקררים את הממשלה. תחקיר"


המאמר מתאר את המעקב אחרי מורים שמביעים עמדה שאינה משתלבת עם עמדות הממשלה. גם כשהם עושים זאת לא במסגרת העבודה בבית הספר. 

זה מסתיים בהתנכלויות למורים ועלול להגיע לפיטורים מהעבודה ולועדות משמעת. 

הערה שלי: חוסר מחשבה עצמאית היא אבן יסוד בתהנהלות חברי הכנסת והשרים של הליכוד. כולם צריכים להתישר עם דעתם של בני הזוג נתניהו. 

את המסר הזה מנסה יואב קיש להכניס גם למערכת החינוך. 

ידיעה עיתונאית: תקציבים של אקדמיה הועברו לטובת אתרים ארכיאולוגיים ביהודה ושומרון

לא רק תלמידי בתי ספר נפגעים. גם סטודנטים ומוסדות אקדמיים. התקציבים שלהם מקוצצים ועוברים לטובת אינטרסים מפלגתיים. 

הערה

הפוסט הזה היה יכול להיכתב גם בבלוג שלי על ניהול סיכונים. 

לליקויים המהותיים במערכת החינוך בישראל, שאשמים בהם בנימין נתניהו ויואב קיש, עלולות להיות השלכות קשת, כלכליות ואחרות על מדינת ישראל ואזרחיה. 

אני מעריך שרוב הקוראים מסוגלים לזהות חלק מהסיכונים בגלל הכשלים של נתניהו וקיש בטיפול במערכת החינוך. 

בעתיד אכתוב פוסט על הסיכונים העיקריים של המצב הנוכחי במערכת החינוך.

ניהול כלכלי וריצה למרחקים ארוכים: נפילה

 

אני אחרי ריצת 10 ק"מ במרתון תל אביב 2026. 
כל הזכויות שמורות לאבי רוזנטל

בפוסטים קודמים התייחסתי לאפשרות ללמוד על התנהלות כלכלית מריצה למרחקים ארוכים.

למשל: מה אפשר ללמוד ממרתון תל אביב על התנהלות כלכלית ועל התנהלות בכלל?

הפעם אתיחס להיבט של נפילה, שלא התייחסתי אליו בפוסטים קודמים.

כהרגלי מדי שבוע, רצתי אתמול (9.5.26) כ-8 ק"מ בהר איתן.

שלא כהרגלי נפלתי. 

נפילות בגיל השלישי

נפילות מסוכנות. נפילות מסוכנות יותר בגיל השלישי משום אם נפגע משהו לוקח יותר זמן להחלים, אם בכלל. 

באתר מכבי שירותי בריאות ראיתי כתבה של גריאטר מומחה שבה ציין כי בגיל השלישי נופלים בממוצע 4 פעמים בשנה. 

כמנהל סיכונים אני מציע לאזרחים ותיקים שרצים להיערך לאירוע של נפילה.

ריצה מגדילה את ההסתברות ליפול. רופאת המשפחה שלי הציעה לי לתרגל פילאטיס.

לדעתה זה משפר את היציבות ואת שיווי המשקל ומקטין את ההסתברות לנפילה. 

קיבלתי את דעתה ומאז אני משתתף פעם בשבוע בשיעור פילטיס. 

הרושם שקיבלתי הוא, שפילאטיס אכן משפר את היציבות שלי, בנוסף לתועלות אחרות. 

מאז שאני מתרגל פילטיס לא נפלתי בריצה, עד אתמול.

מדוע נפלתי?

בהקשר אחר, כתבתי במקום אחר מאמר שכותרתו "זה שאינך רואה - הוא שיפילך". 

זה בדיוק מה שקרה לי. 

צריך בכל זמן ריצה לשמור על מודעות לסיכוני נפילה ולא עשיתי זאת. 

אגב, שמירה מתמשכת על מודעות לסיכוני רשת וסייבר הוא על סמך ניסיוני, הדבר החשוב ביותר באבטחת מידע ומניעת "נפילה ברשת".

מה בדיוק קרה?

אחרי 6 ק"מ של ריצה הגעתי לירידה קלה. אני לא רץ על אספלט משום שזה גורם נזקים לברכיים. 

רצתי  על העפר בשוליים. בקטע הזה העפר היה מעורב עם חצץ. 

ראיתי קבוצה של אנשים הולכים מולי על הכביש. 

חשבתי שאחד מהם חבר שלי שהולך שם עם קבוצה כמעט כל יום.

במקום להסתכל לאן אני רץ הסתכלתי שמאלה אל האנשים בקבוצת ההולכים. 

לא ראיתי שינוי קטן במתווה שבו רצתי ונפלתי. 

את  הנפילה בלמתי בעזרת הידיים (מזכרת לנפילה פצע לא גדול בכף יד ימין). באזור שמעל ומתחת ברך ימין היו שריטות מדממות. 

ההולכים מולי ניגשו לעזור לי. עמדתי מהר על הרגליים. 

לאחד מהם היו פלסטרים וחומר למריחה על האזור שנפגע. 

טיפלנו באמצעותם בבעיה. 

עדיין יש לי שריטות שטרם הגלידו. יצאתי בזול. עוד שבוע יהיו כלא היו.

כעבור כמה דקות המשכתי בריצה עם מודעות למה גרם לבעיה? 

רצתי יותר לאט. הפעם הייתי מודע רצתי יותר לחשש מנפילה.

האנלוגיה להתנהלות כלכלית

כאשר לא רואים את הסיכונים לפגיעה במצב הכלכלי של משק בית אפשר ליפול כלכלית.

המצב הקלאסי של הוצאה גבוהה מההכנסה

במצב הזה נתקלתי עשרות פעמים אצל לקוחות בכלכלת המשפחה. גם במקרים שביצעתי ייעוצים בהתנדבות וגם במקרים בהם הלקוחות שילמו על היעוץ. 

אם זוג או יחיד או משפחה מוציא באופן עקבי יותר מההכנסות שלו, זה יביא, כמעט בודאות לנפילה כלכלית קשה.

דוגמה: הפרשנית. 

יותר מדי הלוואות ובמיוחד משכנתא מסוכנת

כשהמשכנתא גבוהה מיד יחסית למצב הכלכלי של המשפחה אפשר ליפול. 

מספיק שמישהו מבני הזוג יפוטר או ששכרו יקוצץ ריאלית על מנת שהמשפחה לא תעמוד בתשלומי המשכנתא ותיפול כלכלית. 

יתכן שתצטרך להחזיר את הדירה או למכור אותה. יתכן שתיכנס לחובות כאלה שלא תוכל לצאת מהם. 

אם רואים את הסיכון אפשר להיערך אליו לפני שנופלים. אולי לרכוש דירה זולה יותר עם משכנתא נמוכה יותר. 

אפשרויות נפילה רבות אחרות

כמו שבריצה עלולות להיות סיבות רבות לנפילה וצריך לשמור על מודעות לסיכון של נפילה, כך גם בהתנהלות כלכלית. 

בהתנהלות כלכלית עלולות להיות סיבות רבות יותר לנפילה ועלולים להיות קשרים בין סיבות שונות לנפילה.

ציינתי בפוסט זה שתי דוגמאות נפוצות לנפילה כלכלית של משפחות ויחידים יש עוד דוגמאות רבות שאני מכיר.

מתרבים הסימנים: ממשלת ישראל לא רוצה ולא יודעת לנהל את כלכלת המדינה

 

אינדיקטורים רבים תומכים  בתחזית הכלכלית שלי לשנת 2026, על פיה, אם הממשלה הנוכחית תמשיך לכהן, יורע המצב הכלכלי של מדינת ישראל. 

בעיתון "דה מרקר" מתאריך 1.5.26 שלושה כתבים הציגו שלושה אספקטים שונים בהם מדינת ישראל מתדרדרת כלכלית.

הממשלה לא עושה מאמץ מינימלי לטפל בהם. 

זה מתחיל בזה שכלכלת מדינת ישראל נמצאת בסדר עדיפות נמוך מבחינת בנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ וניר ברקת וכמעט כל חבריהם לקואליציה. 

 זה נמשך בתרבות השקר שעל פיה מתעלמים מכל מה שלא נוח להם.

גיא רולניק: עליות מחירים למרות ירידת שער הדולר

 

שער הדולר יורד באופן עקבי. בשבוע שעבר הגיע לשער נמוך במיוחד של 2.83 ש"ח. 

במצב כזה מחירי מוצרים מיובאים צריכים לרדת. כי היבואן משלם פחות שקלים עבור אותו המוצר שקודם שילם עליו יותר שקלים.

למרות זאת המחירים ממשיכים לעלות בקצב מהיר. 

מישהו מהמתווכים בדרך מרוויח מזה יותר כסף. אולי יותר מאחד. 

את ממשלת ישראל זה לא מעניין, במקרה הטוב, ולכן היא אינה מטפלת בבעיה. 

מדובר בעיקר בראש ממשלה, שר הכלכלה ושר האוצר. 

אחת הדוגמאות הבולטות שרולניק מביא היא מחירי מכוניות חדשות.  

את הבעיה מחמיר המונופול של ארבע חברות השולטות בשוק המסורתי. מישהו נתן להם גם לייצג בארץ את החברות הסיניות המספקות מכוניות חשמליות.

אבי בראלי: סחיטה ופרוטקשיון 

אבי בראלי מציג נתון בלתי נתפס. כ-87% מהקבלנים נסחטים ומתבקשים לשלם דמי חסות בתמורה לשירותי אבטחה באתרי הבנייה שלהם. 

סירוב פירושו שנותני החסות ישלחו אנשים שיגרמו נזקים גדולים לציוד ולחומרי הבנייה.

יש גם פרוטקשיון כלפי חקלאים. משפחות פשע נותנות שירות שמירה על השדות והתוצרת שלהם. 

אין תשלום פרוטקשון אז משפחות הפשע פוגעות קשה בשדות ובתוצרת החקלאית. 

גדרות לא ממש עוזרות. משפחות הפשע משתמשות ברחפנים. 

באופן ברור אפשר לצרף לרשימת האשמים במחדל הזה את השר איתמר בן-גביר, שאינו מטפל בפשיעה החמורה במגזר הערבי.

כמו שאנחנו רואים פשיעה לא מטופלת זולגת גם למגזרים אחרים.

סמי פרץ: פגיעה בחוסכים הפנסיוניים

סמי פרץ כתב על הרווחים המופרזים של סוכני הביטוח על חשבון החוסכים הפנסיוניים. 

תכנית שינויים, שיזמה רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, אמורה לצמצם את הרווחים המופרזים על חשבון החוסכים, שבכל מקרה הפנסיה שלהם עלולה לא להספיק בחלק גדול מהמיקרים.

מומחים מסכימים שהתוכנית טובה. גם שר האוצר, או לפחות לכאורה שר האוצר, סמוטריץ, מסכים. 

לדבריו, הוא צריך לבחור את הקרבות שלו. 

בתרגום שלי לעברית: הוא מנסה לשרוד פוליטית תחת החשש שלא יעבור את אחוז החסימה ולקדם את האג'נדה הפוליטית הקיצונית שלו במקום לטפל בבעיות הכלכליות של מדינת ישראל. 

הוא מקדם זאת באמצעות כספים קואליציוניים ותקציבים מוגדלים לקרובים אליו פוליטית. 

בפיסקה שכותרתה "גיא רולניק" יכולתם לראות דוגמה נוספת לאותה גישה של בצלאל סמוטריץ. 

לסיכום

אפשר למצוא תחומים כלכליים נוספים רבים בהם פועלת ממשלת ישראל בגישה דומה לגישה המתוארת בפיסקאות לעיל. 

כך למשל טיפול כושל במערכת החינוך, פגיעה באקדמיה הישראלית, פגיעה מתמשכת בפריפריה ועוד תחומים רבים שלא אמנה אותם כאן.

בהוטן: אין טוב בלי רע

 

לפני פחות משנה ישבתי בבית של חברים עם מספר חברים שלהם.

השיחה איתם הגיעה לנושא של נסיעות לחו"ל למדינות פחות נודעות. 

סיפרתי על בהוטן וחלקתי שבחים רבים להתנהלותה בתנאים קשים, למלך הקודם מנהיג מופלא, משפחת המלוכה שעושה טוב למען האזרחים, חוסר השחיתות ועמידתה מעוררת ההשראה של המדינה הקטנה הזו באתגרים הקשים שלה. 

כולם חוץ מאחת התרשמו לחיוב ממה שסיפרתי. 

האחת הזאת הייתה בטוחה שהמציאות הבהוטנית היא רעה. 

הגברת הזאת היא נפאלית החיה בישראל.  

היחס של הבהוטנים לשכניהם הנפאלים המגיעים לארצם כמהגרי עבודה הוא גרוע. 

הם מבצעים עבודות שחורות ומקבלים הרבה פחות זכויות מאזרחים בהוטנים. 

כשביקרתי בבהוטן סיפרו לי על שתי שכנות ענקיות הודו וסין הרוצות לבלוע אותן. 

לא סיפרו לי על השכנה הענייה נפאל (שאין לה גבול עם בהוטן אבל היא לא רחוקה), שגם היא יותר גדולה מבהוטן, אבל הרבה יותר ענייה. 

לפי נתוני הבנק העולמי אוכלוסיית נפאל מנתה בשנת 2024 יותר מ-29 מיליון תושבים.

הערכת אוכלוסיית בהוטן לפי הויקיפדיה היא 800,574 תושבים נכון לשנת 2026.

ההגירה מנפאל לבהוטן מזווית נפאלית

נפאלים עניים רבים הם מהגרי עבודה לבהוטן. בדומה למהגרי עבודה שמגיעים לישראל מאפריקה למשל. 

גם כשהם מבצעים עבודות פשוטות בשכר נמוך הם כנראה מרוויחים יותר ממה שהרוויחו בנפאל. 

התמ"ג לנפש בבהוטן הוא 3,771 דולר ובנפאל הוא רק 1,450 דולר.

הנפאלים מרגישים שפוגעים בזכויותיהם הבסיסיות. 

חוקת בהוטן מאפשרת לכאורה חופש דת, אבל זכאים לו רק בודהיסטים מזרם מהאיאנה והינדים.  

הבהוטנים והטיבטים משתייכים לזרם המהאיאנה. 80% מהנפאלים הם הינדוהיסטים. לא הצלחתי לזהות לאיזה זרם בודהיסטי משתייכים הנפאלים שהם בודהיסטים. 

על פי הויקיפדיה, הבודהיזם המקומי שם מהול בהינדוהיזם. קצת מזכיר לי איסלאם רך באינדונזיה עם השפעות הינדוהיסטיות. 

בשנת 2008 היו 35% מהבהוטנים שייכים לקבוצה אתנית הנקראת Lhotshampa. 

לקבוצה זו משתייכים בהוטנים ממוצא נפאלי דוברי השפה הנפאלית. 

בשנת 1990 גורשו כ-100 אלף מהם לנפאל ולא ניתן להם לחזור לבהוטן. הם גרים במחנות פליטים בנפאל. 

שלטונות בהוטן טוענים שהם עזבו מרצונם הטוב ואיבדו את אזרחותם. 

ההגירה מנפאל לבהוטן מזווית בהוטנית

מי שקרא את הפוסטים שלי על האתגרים של בהוטן והחזון של המלך האב מבין שברגע שבהוטן תאבד את הזהות הייחודית שלי, ההסתברות שהיא תיבלע על ידי הודו (במקרה הטוב) גבוהה מאוד. כך קרה לממלכות קטנות אחרות בהרי ההימאליה. 

במקרה הרע תיבלע על ידי סין. טיבט מספר 2 מבחינת חופש הדת שלהם והפגיעה באזרחים. 

הבהוטנים טוענים שבלתי אפשרי לאכוף מניעת כניסה לא חוקית לבהוטן. טענה סבירה מאוד. יש גבולות ארוכים באזורים די שוממים, כפי שקראתי גם בספרו של מנחם מרקוס "נעלם בבהוטן".

החשש שלהם הוא שאם ימשיכו להגיע מהגרי עבודה מנפאל במספרים גדולים הם יהפכו לרוב ובהוטן תאבד את ייחודה.

המספר של 35% מהאוכלוסייה נפאלים בשנת 2008 מוכיח שיש אמת בטענתם. 

מבחינתם נפאלי שנכנס לבהוטן באופן לא חוקי אינו אזרח ויש לגרש אותו.

דברים רעים נוספים

לא כל הבהוטנים הם אנשים טובים ותמימים. מנחם מרקוס מספר בספרו על מבריחים החוצים את הגבול לסין לצורך הברחות. 

הוא כותב על חיילים וקצינים ששיקרו ביחס לשאלות המתיחסות לניב כורך ז"ל. 

חברי המשלחת לחיפוש ניב כורך חשדו שהיו ביניהם כאלה שנחשבו לשדוד אותו ואולי אחד או מספר מצומצם מהם השתתף בהריגתו לצורך קבלת טובות הנאה. 

גם מקרה חשוב הרבה פחות בו אחד הבהוטנים גנב מהם כמה מטרים של חבל.

דבר רע, הרבה פחות משמעותי מהקודם, מתיחס לאגוז אדום שחלקם לועסים במשך שעות ובמשך ימים וחודשים. . 

האגוז הזה פוגע בשיניהם ורבים מהם מאבדים את רוב שיניהם.

הזווית שלי: הסכנה של איבוד זהות ייחודית

לא רק בהוטן נמצאת בסכנה של איבוד זהות והיטמעות במדינה גדולה יותר תוך איבוד הזהות הייחודית שלה. 
זה נכון גם לאזורים כחולים כולל איקריה. 

זה נכון גם לחברה הנפלאה באי באלי באינדונזיה ובמקומות רבים נוספים. 

כך למשל גם יפן וגם איסלנד מנסות לשמור על הזהות הייחודית שלהן. לא בטוח שיצליחו בכך לאורך זמן.. 

ניתן לראות את זה גם בקבוצות אתניות קטנות בסין הנבלעות באוכלוסיה ובתרבות הסינית. 

אפשר להזמין את ההרצאה שלי על בהוטן והרצאות אחרות שלי. 
אפשר גם לצפות בהן בערוץ היוטיוב שלי.

בהוטן: עוני מכובד

אני וילדים בהוטנים בכפר נידח עם הבלון הראשון בחייהם. 
זכויות יוצרים: אבי רוזנטל. שנת 2012

הרבה דברים טובים כתבתי על בהוטן בפוסטים קודמים, למשל חוסר שחיתות, משפחת מלוכה הפועלת למען האזרחים ומדד האושר הלאומי. 

לא כדאי לטעות ולהניח שהכל נפלא ומושלם בבהוטן. 

עוני 

בית קטן ועני בכפר בבהוטן. 
זכויות יוצרים: אבי רוזנטל 2012

בבהוטן יש לא מעט כפרים קטנים ועניים. הבתים מצומצמים בשטחם. למרות זאת ברבים מהם יש מקדש בודהיסטי קטן בקומה העליונה.

רועים ובקר בכביש בכפר קטו.
זכויות יוצרים: אבי רוזנטל 2012

ראינו כפרים קטנים עם מעט בתים קטנים וצפופים. פה ושם גם שניים או שלושה בתים או שאפשר לקרוא להם 2 או  3 ביקתות קטנות במקום נידח.

אנחנו לא היגענו לאזורים נידחים במיוחד עליהם מספר  מנחם מרקוס  בספרו או אזור נידח במיוחד המתואר בסרט היפה לונאנה יש יאק בכיתה. 

הסרט הבהוטני הזה הוא הסרט הבהוטני הראשון שהיה מועמד לפרס האוסקר. בשנת 2021 היה בין חמשת הסרטים שהיו ברשימה הקצרה הסופית כמועמדים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר. 

על פי התיאורים מדובר באזורים עניים אפילו יותר מהמקומות העניים בהם ביקרנו. 

מקריאת הפיסקה הבאה תוכלו להבין מדוע לא הגענו לאותם אזורים.

מלונות דלים וצנועים

פריחה ליד ביתני מלון. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל 2012

מי שביקר בבהוטן בתקופה שאני ביקרתי בה ובוודאי לפניה היה חיב לעמוד בשתי דרישות:

1. מלונות שהוזמנו מראש לכל זמן הטיול.

היות שהיה מחסור בחדרי מלון, משמעות הדרישה הזו היא הגבלת מספר התיירים.

2. מדריך מקומי שילווה את המטיילים.

הדרישה הזו היא דרישה קלה לביצוע. יש לה עלות כספית לא מבוטלת. 

המדריך של הקבוצה שלנו למד לתואר ראשון בקנדה. האנגלית שלו הייתה מצוינת וההיכרות שלו עם התרבות המקומית, הרקע ההיסטורי וההקשרים הדתיים והאחרים הייתה טובה במיוחד. 

שמרתי איתו על קשר מינימלי באמצעות דוא"ל. הוא הודיע לי שהפך לעצמאי והוא מלווה טיולים. 

 כשביקרתי שם לא זוכר מלונות מפוארים. ישננו במלונות פשוטיים וצנועים. 

נאמר לנו שבאחד המלונות לא יהיו מים חמים ונצטרך לבחור בין מקלחת קרה לללא להתקלח בכלל.

המציאות הייתה טובה יותר כי היו מים חמים למקלחת. 

במלון נידח ועלוב בראש הר הופתעתי מזה שאפשר היה לשלוח ולקבל הודעות וואטסאפ.

אגב, גם באיקריה הייינו במלון פשוט מאוד ללא מותרות ופינוקים. 

לי זה לא מפריע, אני מגיע למקומות כאלה על מנת להכיר את המקומיים, אורח החיים שלהם, התרבות שלהם, אתרים ונופים.

כפי שהבנתם מפוסטים קודמים ומסרטון ההרצאה שלי על בהוטן בערוץ היוטיוב שלי, התרשמתי מאוד לטובה מהמדינה הזו.

אפשר להזמין את ההרצאה שלי על בהוטן והרצאות אחרות שלי. 
אפשר גם לצפות בהן בערוץ היוטיוב שלי.

משבר הבינה המלאכותית: מחסור בשבבים עד שנת 2030

 

על פי כתבה בכלכליסט, צפוי מחסור בשבבי מחשב עד שנת 2030. 

הטענה היא שבגלל צריכה מוגברת של שבבים בגלל ה-AI. 

מפעלי הייצור החדשים של סמסונג ומיקרון צפויים להתחיל לייצר רק בשנת 2027 ובשנת 2028. בשנה הבאה יהיו המפעלים מסוגלים לייצר רק 60% מהשבבים הנדרשים. 
התוצאה היא התייקרות מחשבים וטלפונים חכמים גם בשוק הקמעונאי. 

משבר השבבים מצטרף לצריכה מוגברת של משאבי תשתית על ידי AI עליה כתבתי בפוסט בינה מלאכותית: בדרך למשבר אנרגיה?   

ביחד הם מחריפים את המשבר הצפוי בבינה המלאכותית. 

 

בהוטן: מי עלול לחלות במחלת גבהים?

דגלים צבעניים בכניסה למנזר בראש הר בבהוטן. 
זכויות יוצרים: אבי רוזנטל

 

המקום הכי גבוה בו הייתי היה ביונאן שבסין באזור הרמה הטיבטית. הגובה היה מעט יותר מ-4,000 מטרים מעל פני הים. 

המקום השני הכי גבוה בו הייתי היה בבהוטן. קצת יותר מ-3,000 מ' מעל פני הים.

בשני המקומות הייתי צריך להיערך לאפשרות שאחלה במחלת גבהים. 

מבחינה כרונולוגית, ביקרתי בבהוטן לפני שביקרתי ביונאן. 

כמומחה לניהול סיכונים נערכתי מראש לאפשרות שאחלה במחלת גבהים בבהוטן. 

מה למדתי על מחלת גבהים לפני הנסיעה לבהוטן?

למדתי כמה דברים בסיסיים.

המחלה הזו מסוכנת

אם לוקים בה ולא מתנהלים נכון, זה עלול להסתיים במוות. 

ברגע שמרגישים שחליתם בה, צריך לעצור ולנוח, ולא להמשיך לעלות לגובה גבוה יותר. 

אחרי זה לרדת בהדרגה לגבהים נמוכים יותר בהם יש יותר חמצן באוויר.

כל אחד יכול לחלות במחלה

גם אם אתה בריא וצעיר יתכן שתחלה בה. 

גם אם אתה זקן וחולה במחלות אחרות יתכן שלא תחלה בה.

אחד הדברים שמצאתי בחיפושים האינטרנטיים שלי אחרי חומרים בנושא, היה סיפורו של אב לחייל משוחרר צעיר ובריא. האב פחות בריא וכבר לא צעיר. 

כל המשפחה הגיעה למקום גבוה בהימאליה. 

היחיד שחלה היה הבן הצעיר והבריא וכל המשפחה ירדה לגובה נמך יותר ביחד איתו.

הגובה המינימאלי למחלה 

2,500 מ' מעל פני הים.

עלייה הדרגתית מקטינה את הסיכון לחלות

עליה תלולה ורציפה מסוכנת. 

אם עוצרים למספר ימים בתחנות ביניים, הגוף מתרגל לדלילות החמצן.

כך נוהגים גם מטפסים מקצוענים המטפסים לפסגות הגבוהות. 

האוכלוסייה המקומית פחות צריכה את זה. הגוף שלהם כבר הסתגל לדלילות החמצן.

יש תרופה

אם נוטלים אותה במשך מספר ימים לפני העלייה לגובה, מקטינים בהרבה את ההסתברות ללקות במחלה. 

אפשר
לקחת אותה גם אם חולים, אבל היא אינה תחליף לירידה מהגובה.

יונאן

נסענו לשם באוטובוס ששרת את הקבוצה המוצלחת איתה טיילנו. 

היינו קבוצה של אנשים בשנות ה-60 של חייהם או מבוגרים יותר. 

להר בו טיילנו, וצפינו ממנו בנוף מדהים, הגענו באוטבוס פרטי. 

ירדנו ממנו קרוב לפסגה במקום נידח. 

היו כמה דוכנים של מקומיים. 

הפריט העיקרי שהושכר שם בהצלחה היה בלוני חמצן. 
המדריך המדהים של הטיול פרופ' יורי פינס הציע למי שחושב שיהיה לו קשה לשכור בלון חמצן ולקחת את הבלון להליכה הלא ארוכה שלנו. 

לא שכרתי בלון. 

היה לי הרבה יותר קשה ללכת שם מאשר במקומות אחרים בהם הלכתי. 

לא בגלל המסלול אלא בגלל דלילות האויר. 

הרגשתי שמיעוט החמצן הופך כל צעד לקשה יותר מאשר צעד דומה במקום אחר משום שאין מספיק חמצן באויר. 

בהוטן

אני והרים בבהוטן. 
זכויות יוצרים: אבי רוזנטל 2012

בבהוטן עלינו למנזר בראש הר שגובהו כ-3,000 מ' מעל פני הים. 

הבעיה הייתה שעלינו במהירות מגובה של קצת פחות מ-2,000 מ' מעל פני הים.

כפי שקראתם בפיסקה הקודמת, עלייה מהירה עלולה להגדיל את הסיכוי לחלות במחלה.

ההחלטה הראשונה שהייתי צריך לקבל כמה ימים לפני העליה הייתה: האם לקחת תרופה נגד מחלת גבהים?

החלטתי לא לקחת תרופה כשלא צריך משום שלתרופה עלולות להיות תופעות לוואי לא קלות. 

במקום זאת החלטתי לקחת בתרמיל את התרופה. החלטתי שאם יהיה לי משהו הכי קל, החשוד כסימפטום של המחלה, אפסיק לעלות. אקח תרופה, אנוח ואתחיל לרדת באיטיות כלפי מטה.

איך עולים לראש ההר?

המקומיים בדרך כלל ברגל. לאורך כל העלייה פגשתי הרבה מקומיים המטפסים רגלית.

רוב הקבוצה שלנו עלתה חלק גדול מהדרך על פרדות. 

היינו שלושה שעלו ברגל: המדריכה, הצעירה מאיתנו בכמה עשורים, מישהו שהיה ספורטאי בצעירותו ואנוכי. 

אני רוצה לספר לכם שעליתי ברגל משום שחשבתי שאני מסוגל לעשות זאת.

זה אכן היה נכון, אבל לא אסתיר מכם גם את הסיבה שמציגה אותי באופן חיובי פחות: אני גם פחדתי לרכב על פרדה. 

הפעם היחידה שרכבתי על פרדה לפני הטיול לבהוטן הייתה בגרנד קניון בארה"ב. 

הפרדה עליה רכבתי הייתה עקשנית ולא ממושמעת. לא הצלחתי להשתלט עליה. 

היא בחרה ללכך ענפים דווקא בקצה שממנו אפשר לצנוח בקלות לתחתית הקניון.

לבד

המדריכה הסבירה לנו שאם ניפרד בטעות צריך לעצור בבית קפה שם ניפגש עם הקבוצה שרכבה על פרדות. את המשך העלייה חייבים לעשות ברגל.

בדרך איבדתי את חברי לטיול ואת המדריכה. החלטתי  לעשות את מה שאמרה המדריכה. 

הגעתי לפני כולם לאזור של בית הקפה. שאלתי מקומי האם זה בית הקפה שבו יושבות קבוצות תיירים?

הוא השיב בשלילה והציע לילהמשיך לעלות עד בית קפה אחר. 

אחרי כחצי שעה עלייה הגעתי לבית קפה אחר. הרבה יותר קטן ועלוב. כמעט ריק.

שאלתי על קבוצה של ישראלים שצריכה להגיע. נעניתי שלא צריכה להגיע קבוצה כזו.

הבנתי שטעיתי. הייתי צריך להישאר בבבית הקפה הראשון. 

התקשרתי טלפונית למדריכה ושאלתי אותה מה עלי לעשות? 

היא אמרה להמשיך עד ראש ההר ולחכות לקבוצה. כך עשיתי.

בהוטנים הם אנשים טובים

זמן רב חיכיתי לקבוצה. הרבה פעמים במהלך ההמתנה ניגשו אלי מקומיים ושאלו האם אני בסדר? האם אני צריך עזרה? 

קרוב לודאי שהם חשבו גם על האפשרות שחליתי במחלת גבהים.

מחלת גבהים של מישהו אחר בבהוטן 

בפוסט בבלוג אחר כתבתי על  ספרו של מנחם מרקוס "נעלם בבהוטן". 

גם מנחם מרקוס כותב על עלייה לגובה בבהוטן בחיפושים אחרי ניב כורך ז"ל שנעלם בבהוטן. 

הוא מתאר אזור שבו לא הייתי בבהוטן. אזור הסמוך לגבול עם טיבט (שהיא חלק מסין). 

גם שם יש הר ומנזר בגובה רב נעל פני הים. רק שפסגת הר ג'ומולהרי היא בגובה של כ-5,500 מ' מעל פני הים. 

מרקוס מתאר איך חלה במחלת גבהים ולולא גלולה שנתן לו אחד מחבריו למשלחת יתכן שהיה מסיים שם את חייו. 

הוא מתאר עליה פחות מדי הדרגתית לגובה הרב. 

ההסבר שלו למחלתו בגלל גילו המבוגר משמעותית מגיל יתר חבריו למשלחת ובגלל ההשמנה שלו לא ממש שיכנע אותי. 

ממה שקראתם בפסקה קודמת על המחלה לא נמצא קשר בין גיל ומצב בריאותי לבין מחלת גבהים. 

שתי נקודות בהקשר זה ביחס לבהוטן

1. הגובה הרב מעל פני הים והשטח ההררי הוא אתגר קשה למקומיים וקשה עוד יותר לזרים שאינם רגילים לאויר דליל עם מעט חמצן.

2. ההתרשמות שלי היא שרוב הבהוטנים הם אנשים פשוטים וטובים. 

אני נוטה גם לקשור את זה באמונה הבודהיסטית בגלגול נשמות. 

מי שעושה רע עלול להתגלגל בגלגול הבא למשהו גרוע.