כותרת הכנס של מרכז טאוב שהתקיים היום (20.1.24) במרכז שלווה בירושלים הייתה: יחסי הרשויות המקומיות והשלטון המקומי בצל המלחמה: מציאות משתנה.
לא במקרה נערך הכנס שבוע לפני הבחירות לרשויות המקומיות.
כמי שלא מכיר לעומק את התנהלות הרשויות המקומיות והיחסים בין השלטון המרכזי לרשויות המקומיות, למדתי הרבה.
ליחסים בין השלטון המרכזי לרשויות המקומיות יש השלכות רבות. כמובן גם השלכות כלכליות על פרטים, משפחות והמשק כלו.
עם כל הרצון של מארגני הכנס ומשתתפי הכנס להימנע מהתייחסות פוליטית לא היה מנוס מכך.
הפוליטיקה משפיעה על הכלכלה ולפעמים גם להיפך. למעורבות היתר של השלטון המרכזי יש גם השלכות כלכליות על אזרחים, רשויות מקומיות והכלכלה של מדינת ישראל.
מי שקרא פוסטים שלי בבלוג זה ראה שגם לי לא הייתה ברירה אלא להתייחס לממשלה, שההיבטים הכלכליים וגם היבטים אחרים לא מעניינים אותה.
קראו למשל את הפוסט: לקחי ה-7 באוקטובר: ממשלה לא ראויה פוגעת בכלכלה של המדינה ובכלכלת משפחות - חלק שני.
בפוסט זה אתיחס בעיקר להיבטים כאלה. בפוסט הבא אנסה להימנע מהתיחסות להיבטים פוליטיים.
שלוש רשויות או ארבע רשויות?
בהקשר הפוליטי דיברנו על שלוש רשויות: ממשלה, כנסת ובתי משפט.
הקואליציה רצתה להקטין או לבטל את העצמאות של הרשות השופטת.
מפגינים ואנשי אופוזיציה דיברו על "שלוש רשויות לא פחות".
בכנס התברר כי התמונה מורכבת יותר. יש גם שלטון מקומי וחלוקת הסמכויות בינו ובין השלטון המרכזי (ממשלה) היא שאלה מהותית.
שלטון מקומי: רשות עצמאית או כפופה לשלטון המרכזי?
ברור לגמרי שאין תשובה דיכוטומית. מדובר ברצף. יש דברים שצריכים להיות באחריות השלטון המקומי. יש דברים שבאחריות השלטון המרכזי ויש דברים שצריכים להיעשות במשותף.
בדברי הפתיחה שלו הציג פרופ' אבי וויס, נשיא מרכז טאוב, גרף ממחקר של ארגון ה-OECD.
הגרף מתאר את מידת העצמאות של הרשויות המקומיות במדינות החברות בארגון, כלומר:את מידת התלות או חוסר התלות של הרשויות המקומיות בשלטון המרכזי.
ישראל נמצאת במקום נמוך במיוחד, כלומר: הרשויות המקומיות כפופות לשלטון המרכזי יותר מאשר במדינות אחרות.
בין מרבית הדוברים בכנס הייתה הסכמה שחייב להיות שינוי במצב הזה והרשויות המקומיות צריכות לנהל יותר דברים באופן עצמאי.
נחזור לפוליטיקה. כשהרשות של שלטון מקומי תלויה בשלטון המרכזי זו אינדיקציה מובהקת לחוסר דמוקרטיה.
כך למשל בהונגריה, מדינה לא דמוקרטית, התלות של הרשות המקומית בשלטון המרכזי גבוהה.
לעומת זאת בפינלנד האוטונומיה של השלטון המקומי גבוהה.
מסקנות המחקר הן שלא רק שבישראל האוטונומיה של השלטון המקומי נמוכה היא אינה עולה עם הזמן. ברוב מדינות ה-OECD המגמה היא מגמה של עלייה באוטונומיה.
מרדכי כהן, לשעבר מנכ"ל משרד הפנים, נשא את הרצאת הפתיחה שכותרתה "מבעיה לפתרון - לקראת שינוי מבני הכרחי בשלטון המקומי".
כהן אמר שיש קשר בין המהפכה המשפטית לבין שלילת סמכויות מהשלטון המקומי.
בשני המקרים יש רצון לרכז כוח בידי השלטון המרכזי על חשבון התנהלות עניינית טובה יותר.
בשני המקרים נפגעת הדמוקרטיה.
צורך בשינוי מבני
בהמשך תיאר כהן, כמו רבים אחרים שדיברו אחריו, את הבעיות והעיוותים הנוצרים כתוצאה מכך שהשלטון המרכזי עוסק בדברים שאינו צריך לעסוק בהם.
הנפגעות העיקריות מהמצב הקיים הן הרשיות המקומיות החלשות, חלקן הגדול בפריפריה.
הוא תיאר את הכישלון של רפורמות מבניות קודמות, למשל איחוד רשויות מקומיות.
כהן דוגל במודל של חלוקת סמכויות בין שלושה רבדים, הפועל לדבריו בהצלחה במדינות אחרות.
במודל הזה מורחבת האוטונומיה של הרובד של הרשות המקומית.
הרובד השני הוא רשות אזורית. משהו כמו חלוקה של מדינת ישראל לארבעה אזורים.
נושאים משותפים לרשויות המקומיות שהמימוש שלהם מורכב מועברים לרובד הזה.
הרובד המרכזי מתווה מדיניות ואינו צריך להתערב בביצוע.
יש נושאים כוללים, משותפים לכלל הרשויות המקומיות שצריכים ללהיות באחריות הרובד של השלטון המרכזי.
השלטון המקומי בעת משבר ולא רק בעת משבר
חלק מהדוברים הזכירו שבזמן משבר הקורונה הרשויות המקומיות תפקדו היטב כי הן מכירות טוב יותר את התושבים ואת הצרכים שלהם.
צוין שגם במלחמת עזה מה-7 באוקטובר ועד היום הרשויות המקומיות התמודדו היטב עם האתגרים. מי שלא תיפקד הייתה הממשלה.
בשונה מהדרג המדיני, חלק מהדרגים המקצועיים הממשלתיים פעלו היטב.
במושב השני שכותרתו הייתה "רווחה בזמן המלחמה" תוארה עמידה ראויה באתגרים העצומים שעמדו ועדיין עומדים בפני שירותים סוציאליים ברובד של רשויות מקומיות בעוטף אבל גם בערים אחרות.
את האתגרים קשים במיוחד של העוטף כולנו מכירים. אתגרים של ערים אחרות, כמו תל אביב (בפאנל השתתפה שרון מלמד, מנהלת מינהל השירותים החברתיים) פחות מוכרים בין האתגרים: טיפול במפונים במלונות העיר, טיפול באוכלוסיות חלשות והודעה למשפחות רבות כל כך על נפילתם או הירצחם של יקריהם.
נקודה מהותית היה שיתוף הפעולה המוצלח במיוחד של השירותים הסוציאליים ברשויות עם עובדות ועובדי משרד הרווחה, אותו יצגה בפאנל אתי קיסוס, סמנכ"לית מינהל שירותים חברתיים ואישיים במשרד הרווחה והביטחון החברתי.
יתרונות השלטון המקומי
1. השלטון המקומי מכיר טוב יותר את השטח ואת הצרכים של האזרחים
כמי שמטפל בצרכים היומיומיים השלטון המקומי מכיר טוב יותר את השטח מאשר אלה שנמצאים רחוק.
2. בחירה ישירה של ראשי הרשויות המקומיות
ראשי הרשויות המקומיות צפויים לא להיבחר שוב אם יפעלו באופן לא מספיק אםפקטיבי לטובת אזרחי העיר. לחברי כנסת ושרים אין מגבלה כזאת.
3. בשלטון המקומי יש יותר יכולת לשיתופי פעולה בין גורמים באותה רשות עם תפיסות פוליטיות שונות.
קל יותר להסכים על צרכים מוחשיים שאינם תלויים באידיאולוגיה פוליטית.
ברובד הארצי הפוליטיקה עלולה להיות חשובה יותר מהמהות.
4. קל יותר לשתף פעולה עם רשויות שכנות בנושאים של צרכים משותפים
דוגמה לכך עלתה בפאנל של המושב הראשון בכנס. רותם ידלין, ראשת המועצה האזורית גזר, סיפרה על מיזם עתיק יומין של יצירת אזור תעשייה משותף לעיר רמלה ולמועצה האזורית גזר.
במשך שנים נתקע המיזם בגלל אי הסכמות בין ראשי מועצת גזר לבין ראשי עיריית רמלה.
ראש עיריית רמלה הנוכחי והגברת ידלין הצליחו להגיע להסכמה, חרף ההבדלים באוכלוסיות ובתפיסות העולם, בין תושבי רמלה לבין תושבי המועצה המקומית גזר.
כשבאו לממש את היוזמה היא נעצרה ברובד של השלטון המרכזי.
רחמים כלנתר כבר לא בשלטון המקומי?
מנכ"ל מרכז השלטון המקומי שלמה דולברג אמר שהתדמית של שחיתות ודאגה לאינטרסים אישיים שדבקה בשלטון המקומי כבר אינה נכונה.
בכל זאת היא תורמת למניעת האצלת סמכויות לרשויות המקומיות.
רחמים כלנתר ,לשעבר חבר מועצת עיריית ירושלים (נפטר בשנת 1978) עבר ממפלגה למפלגה תמורת טובות הנאה. על שמו נקרא המושג כלנתריזם.
דולברג אומר שיש עדיין שחיתיותיות ברשויות מקומיות, אבל צריך לטפל נקודתית בראשי רשויות מקומיות מושחתים. מרבית ראשי הרשויות היום אינם כאלה.
שחיתויות יש בכל הרבדים.
ביני לבין עצמי אני שואל את עצמי היכן יש יותר שחיתויות היום ברובד המקומי או ברובד של השלטון המרכזי?
התשובה שלי היא, שנכון לממשלה הנוכחית, השחיתויות, של נציגי ציבור ברובד הממשלתי גדולות יותר ומזיקות יותר.
