הטיית העשייה

 

פרופסור מיכאל בר-אלי 
מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש: 

• CC BY-SA 4.0

נוצר ב-16.7.2026
על ידי: 
mazal shufan - Provided directly by the photographer

בבלוג זה אני מרבה לכתוב על הטיות קוגניטיביות. נגעתי לא מעט בנושאים האלה בלימודי ה-M.A שלי בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. 

חזרתי אליהם בחמש עשרה השנים האחרונות במסגרת עבודה בייעוץ בכלכלת המשפחה.  

חלק מניתוח התנהלות כלכלית הוא כלכלה התנהגותית. הטיות קוגניטיביות גורמות לקבלת החלטות לא סבירה בהתנהלות כלכלית של משפחות ושל יחידים. 

אגב, לא רק התנהלות כלכלית. גם קבלת החלטות אחרות, למשל קבלת החלטות של רופאים, קבלת החלטות של מנהלים וקבלת החלטות של שחקני ברידג'. 

שני האנשים שייסדו את התחום הזה בעולם היו מרצים בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. 

פרופ' דניאל כהנמן ז"ל, שזכה בפרס נובל לכלכלה ופרופ' עמוס טברסקי, שלא קיבל את הפרס ביחד עם פרופ' כהנמן רק בגלל פטירתו ממחלה, לפני שהוחלט לתת לפרופ' כהנמן פרס נובל. 

הכלל הוא שאדם שנפטר אינו יכול לקבל פרס נובל. 

רוב הפוסטים שלי על הטיות קוגניטיביות הם תוצאה של קריאה איטית ויסודית של הספר" לחשוב מהר לחשוב לאט" של דניאל כהנמן. 

על כל הטייה שכתבתי ניסיתי לתמצת בשפה שלי את מה שכתב פרופ' כהנמן ולהביא דוגמאות מתחומי העיסוק שלי.

דוגמה: הטיית ייצוגיות. 

כנראה, שהמונדיאל הצפוי להסתיים הערב (19.7.26) גורם לכתיבה על כדורגל בכלל ועל שוערי כדורגל בפרט, מזוויות פחות צפויות. 

אתמול כתבתי על אלבר קאמי: פילוסופיה, ספרות וכדורגל בעקבות מאמר של יובל פלוטקין ב"הארץ". 

המאמר של גדעון לב ב"הארץ" מ-17.7.26 מחבר בין שוערי כדורגל והטייה קוגניטיבית הנקראת הטיית העשייה. כותרת המהדורה המודפסת היא "מה אתה קופץ? - זה נכון לגבי שוערים רופאים וגם מנכ"לים. פרופ' מיכאל בר-אלי מראה שכדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר, עדיף לעיתים קרובות לא לעשות כלום." 

המאמר מתייחס למחקר שעשה פרופ' מיכאל בר-אלי מאוניברסיטת בן-גוריון. בר-אלי הוא פסיכולוג המכהן בתפקיד פרופ' למנהל עסקים ומתמחה במחקרי ספורט. 

בר-אלי חקר החלטות של שוערים כשנבעטת בעיטת 11 מטרים (פנדלים). הם בדרך כלל קופצים לכיוון שהם משערים שאליו יבעט הכדור. 

סטטיסטית ההחלטה הנכונה היא לעמוד במקום כי אז הסיכוי לעצור את הכדור גבוה יותר. 

מהמחקר הזה צמחו במשך הזמן מחקרים, שלו ושל שותפים למחקריו, המראים שיש מצבים בתחומים אחרים שגם בהם עדיף סטטיסטית לא לעשות דבר ובכל זאת עושים. 

בר-אלי כינה את דפוס קבלת ההחלטות הזה: הטיית העשייה.

במחקרים חדשים הוא הראה שזה תקף גם לניתוחים מסוימים ולטיפולים מסוימים שמבצעים רופאים. 

מחקרים נוספים שלו ושל אחרים מראים שזה תקף גם לשוק ההון. 

בלא מעט מצבים ההחלטה הנכונה היא לא לעשות דבר. בתחום ההשקעות מצטרפת לזה הטייה נוספת, שאינה מוזכרת במאמר ב"הארץ". זוהי שנאת ההפסד. 

כמעט בכל פעם שיש נפילה גדולה בבורסאות אני מוצף בטלפונים של לקוחות בכלכלת המשפחה שרוצים למכור השקעות שלהם בבורסה. 

אני מסביר להם שכשמדובר בהשקעות לטווח ארוך (למשל: קופות גמל), המומחים חושבים שזה רעיון רע במיוחד וניסיון העבר תומך בטענה שלהם.

במחקרים של פרופ' בר-אלי ועמיתוו למחקר טענו המרואיינים שהם מרגישים שהם צריכים לעשות משהו. גם אם זה לא יועיל זה יועיל להרגשה שלהם. 

כמובן שהטיית העשייה רלוונטית גם לקבלת החלטות בתחומים אחרים שלא ציינתי.

הטיית אי-העשייה

קבלת החלטות היא נושא מורכב. המאמר ב"הארץ" מציין גם הטייה הפוכה הטיית אי-העשייה שמצאה פרופ' אילנה ריטוב מהאוניברסיטה העברית. 

על פי המאמר, ריטוב שיתפה פעולה עם מיכאל בר-אלי בחלק ממחקריו. 

הטיית אי-העשייה מתארת מצבים שבהם אם לא עושים דבר נגרם נזק. 

יש מצבים בהם מקבלי ההחלטות נוטים לא לעשות דבר. אם זה מצב שמחייב עשייה, עלול להיגרם נזק.  

הזווית שלי

מדיטציה

אני מבין היטב את הערך של הימנעות מעשייה באמצעות תרגול של יותר מ-50 שנים של מדיטציה טרנסנדנטלית. 

בכל יום יש לי פעמיים 20 דקות של אי-עשייה בהן אני מודט.

התועלת המיידית שהשגתי בתחילת התרגול היא צורך בפחות שעות שינה. 

היו גם תועלות נקודתיות במצבים של מתח (Stress) ועייפות.

"אזורים כחולים"

אחד הנושאים עליו אני מרצה הוא "אזורים כחולים". אלו הם אזורים בהם תוחלת החיים וגם תוחלת החיים הבריאים גבוהה יותר. 

הרצאת הדגל שלי בתחום זה היא "סודות החיים הארוכים והבריאים של איקריה". 

איקריה הוא אי יווני שהוא "אזור כחול". השתתפתי במסע לימודי שבו ניסינו להבין מדוע הם חיים יותר?

בכל האזורים הכחולים יש הרבה עשייה ופעילות אבל יש גם אי-עשייה. ברוב המקרים מנוחה באמצע היום.

באופן פרדוקסלי: ריצה

אני רץ באופן קבוע פעם בשבוע ופעם בשנה 10 ק"מ במרתון ירושלים. השנה גם 10 ק"מ במרתון תל-אביב. 

הריצות הקבועות שלי הן בטבע. יש בהן גם אלמנט מרענן של אי-עשייה.

העשייה שלנו בעולם המערבי היא יותר מדי תזזיתית. מגיבים להתראות רבות, לאו דוקא חשובות בוואטסאפ וברשתות אחרות. 

דפוס ההתנהגות של פעילות היתר ברשתות פוגע, בין השאר, בקשב שלנו ומקשה על עשייה בעלת ערך.

בזמן הריצה אני לא עונה להודעות וואטסאפ ולטלפונים. יש לי קצת יותר משעה בשבוע שבה אני נהנה מהטבע, נהנה מהריצה וחושב על רעיונות שצצים ואחר כך מבשילים לעשייה.

המתמטיקאי הצרפתי שירד מהרכבת

לפני כחמישים שנים בלימודי הפסיכולוגיה שלי קראתי על מתמטיקאי צרפתי שעבד זמן רב, ללא הצלחה, על פתרון בעיה מתטית. הוא החליט על חופשה עם אשתו (אי-עשייה) בירידה מהרכבת צץ הפתרון לבעיה. 

כאשר מדובר בבעיות תיאורטיות, כנראה שגם כשאין הטיית עשייה יש לפעמים עשייה לא מודעת ברקע. 

ניגודים

כאדם שמושפע במיוחד משני צירים מנוגדים אני איש של ניגודים. 

אני פועל בו זמנית בהרבה תחומים גם בגילי המופלג. לפעמים יותר מדי עשייה שיש לה מחיר. 

דאו דה ג'ינג

בראיון איתו ב"הארץ" מצטט פרופ' בר-אלי פיסקה בספר המופת הפילוסופי הסיני הזה.  

הפיסקה מדברת בשבח אי-העשייה. 

זהו אחד הספרים שהשפיע עלי יותר מספרים אחרים. שם הבלוג האישי שלי כולל את שמו של מחבר הספר הזה: לאו-דזה.

לונג'ביטי- אריכות ימים טובה

 

בזמן האחרון אני מוצף בפניות ובפרסומות העוסקות בלונג'ביטי.

כך למשל קופת החולים שלי מודיעה לי שפתחה מרכז ללונג'ביטי שבו אפשר לקבל ומידע. 

גם קופות חולים אחרות מפרסמות מודעות דומות ברשתות החברתיות. 

בתי חולים מקימים מרכזי אריכות ימים, נפתחים קורסים להכשרת מומחי לונג'טיביטי

כשהרציתי אתמול בערב בזום על "ליפול ברשת" אבטחת המידע של בנקים - לסמוך או לא לסמוך? שמעתי חלק מההרצאה של המרצה שלפני. הוא דיבר על מסגרת לבני הגיל השלישי שהיא "כמו לחיות כל הזמן במלון של שבעה כוכבים".

המסר העיקרי הוא שאפשר לחיות חיים טובים בגיל השלישי לאורך שנים רבות.

בבלוג זה, העוסק בכלכלת המשפחה אסייג, ואגיד שזה נכון למי שיש לו מספיק נכסים פיננסיים ואינו חייב לעבוד לפרנסתו.

תנאי נוסף לאיכות חיים טובה לאורך זמן בגיל השלישי הוא מצב בריאות סביר.

אני בן 75 פעיל ומתפקד. אני רואה אנשים הרבה יותר מבוגרים ממני שמתפקדים לא פחות טוב ממני.

אני רואה גם אנשים צעירים ממני שמצבם הבריאותי מונע מהם לתפקד באופן סביר.

אני מקבל Newsletter של לונג'ביטי אקדמי. שמובילים ד"ר אירה סובל. כתובתו היא דווקא בסן פרנסיסקו.

ה Newsletter האחרון שקיבלתי מהם, מתיחס להבדלים בין מדינות במודלים של משכנתא הפוכה.

הוא מתיחס לארבע מדינות: ארה"ב, בריטניה, צרפת וישראל.

המודל הבריטי: חלק מתוכנית פרישה

התפיסה: הדירה היא חלק מנכסים שנצברו ואפשר להשתמש בהם בתוכנית פרישה.

המטרה המרכזית היא דאגה למי שצבר או צברו את הרכוש וזקוקים לו לאחר הפרישה.

אין מניעה לקחת משכנתא הפוכה על הדירה כחלק מאותה תוכנית פרישה.

המודל הצרפתי: דאגה ליורשים

כבר למדתי במסגרת ייעוצים כלכליים שביצעתי שהחוק הצרפתי מחייב הורים להוריש לילדיהם לפחות חלק מהכסף.

בצרפת יש מרכיב סוציאלי מפותח יותר של הגנה על אזרחים שהזדקנו.

יש מוצר דמוי משכנתא הפוכה, אבל בוודאי שאי אפשר להשתמש בו אם לא תישאר מספיק ירושה לדורות הבאים, כפי שהיא מוגדרת בחוק.

ארה"ב: אינדידואליזם ונכונות למינוף

הבית הוא נכס פיננסי שניתן להשתמש בו לצרכים אישיים ובכלל זה כבסיס למשכנתא הפוכה בגיל זיקנה.

ישראל: הבית יותר מנכס - משכנתא הפוכה המצא האחרון

בישראל השארת ירושה היא סוג של ציווי תרבותי ולכן משכנתא הפוכה היא מוצא אחרון.

הערת שוליים

אשמח להרצות במסגרת תוכניות כאלה. בעיקר על "אזור כחול" באיקריה ביוון שבו השתתפתי בסיור לימודי על מנת להבין מדוע הם חיים יותר שנים בבריאות טובה ועל האופן שאני מתנהל באופן אישי המשלב דברים שלמדתי באיקריה ויישמתי ועל דברים נוספים שאני מיישם בחיי כמו מדיטציה, פעילות גופנית, עבודה והתנדבות.

שאלות נפוצות (FAQ): האם אפשר לסמוך על אבטחת המידע של הבנקים?

 

הבנקים מנהלים חשבונות וכספים של כולנו. יש סיכונים לדליפת מידע כספי ולהוצאת כספים מהחשבונות שלנו ללא הסכמתנו וללא אישורנו. 

בפוסט זה אציג שאלות נפוצות (FAQ) ביחס למידה בה אפשר לסמוך על אבטחת המידע של בנקים. 

1. מה הם הסיכונים במקרה של אבטחת מידע לא מספיק טובה?

א. סיכון של גניבת כספים מחשבון בנק

ב. השתלטות של מתחזה על חשבון בנק

ג. פגיעה בפרטיות באמצעות הוצאת מידע על נכסי וחובות הלקוח והוצאת פרטים אישיים שלו.

2. האם הבנקים מנסים להגן על המידע ועל הכספים של הלקוחות?

בנקים מנסים להגן כמיטב יכולתם על המידע ועל הכספים של לקוחות. 

פריצה לחשבון בנק של לקוח או גניבת כספים ממנו פוגעת לא רק בלקוח אלא גם בבנק.

הפגיעה בו עלולה לכלול בין השאר:

א. פגיעה במוניטין

עלולה להביא לנטישת לקוחות שיעברו לבנקים אחרים.

ב. נזקים כספיים

ג. תביעה משפטית נגד הבנק

3. מי עלול לגנוב כספים או מידע?

א.אנשים חיצוניים עם כוונות פליליות

למשל האקרים שמצליחים לפרוץ למערכות הבנק או אנשים שמצליחים לקבל הרשאת גישה לחשבון של לקוח במרמה. 

ב. אנשים פנימיים בבנק עם כוונת פליליות

זה שבנקים לא רוצים לגנוב כספים מלקוחות אינו אומר שאין עובד או עובדת שעושים את זה. 

רובנו זוכרים את המקרה של אתי אלון שגנבה סכומי כסף גדולים מהבנק הקטן בו עבדה.

4. איך מתגוננים מהסיכון של גניבת כספים או מידע?

א. מערכות האבטחה של של הבנק צריכות להיות טובות מספיק על מנת להקטין את ההסתברות לאירוע כזה. 

תזכרו גם מערכת האבטחה הטובה ביותר אינה מגנה ב-100%.

ב. בנקים צריכים לעמודת בדרישות רגולטריות לניהול סיכונים תפעוליים וסיכונים אחרים.

הרגולציה כוללת רגולציה של הבנק המרכזי ורגולציה בינלאומית.

ג. הלקוח צריך להיות מודע לסיכונים לאורך זמן ולנסות למזער אותם.

גם לאופן שבו מתנהג הלקוח עלולה להיות השפעה על הסיכוי לפרוץ לחשבון שלו. 

כמו כן עליו לדווח מידית על אירועים חריגים בחשבון שלו.

5. מה עושה בנק כשנגנב כסף מחשבון לקוח?

הוא מנסה להחזיר את כל הכסך או לפחות את רובו ללקוח. 

לא תמיד זה אפשרי.

6. האם הוא מערב גם גורמים חיצוניים כמו משטרה?

בנקים משתדלים להימנע מכך ככל שניתן. הם מעדיפים לסגור את זה בשקט. 

אם העבריין נתפס הם דורשים ממנו להחזיר כספים. לפעמים הוא כבר השתמש בכספים.

הם לא פונים למשטרה או לבית משפט ברוב המקרים,  משום שזה יפגע במוניטין שלהם ועלול להביא לנטישת לקוחות. 

במקרה שהגניבה נעשתה על ידי עובד פנימי הם יעשו יותר מאמץ לא לערב גורמים חיצוניים.

7. האם עובד פנימי זה בהכרח עובד בנק?

לא בהכרח. יש גם עובדים של ספקים, יועצים ואחרים שיש להם גישה למערכות.

סיפורים כלכליים: פה ושם בארץ ישראל

 

כיועץ לכלכלת המשפחה יש לי גם אינטראקציות לא פורמלית עם אנשים אותם אני פוגש לא במסגרת פורמלית של ייעוץ. לפעמים הם יכולים להרוויח משהו מזה. 

יש גם אינטראקציות עם חברות שיש להן משמעות כלכלית. 

בפוסט זה אתיחס לכמה אינטראקציות בזמן האחרון עם אנשים פרטיים. 

בפוסט הבא אתיחס לשתי אינטראקציות אחרונות עם גופים עסקיים.

הביטוח החשוב ביותר

תפיסת העולם שלי כמנהל סיכונים היא לבטח בעיקר מצבים העלולים להסתיים במשבר חמור או בקטטסטרופה. 

אני לא אומר ללקוחות שלי לאמץ את תפיסת העולם שלי. 

מה שאני כן אומר להם זה, שאם יש להם מספיק כסף למזון ולקורת גג, כדאי להם לשקול בחיוב ביטוח תרופות מצילות חיים או במונח היותר מקובל ביטוח תרופות מחוץ לסל. 

לאחרונה נתקלתי בכמה אנשים שסיפרו לי שאין להם ביטוח כזה. 

המלצתי להם לשקול ביטוח כזה והסברתי מדוע. 

לפרטים נוספים קראו למשל: תרופה מחוץ לסל: האם אפשר היה לחסוך את המאבק?   

לא יודעת לנהל חשבון בנק

זהו תסריט שכיח אצל זוגות. הגבר מנהל את כל ההיבטים הכספיים. 

לפעמים הוא מבין בנושאים האלה. לפעמים הוא מבין פחות מהאישה. 

לפעמים זה מנוצל לצורך אלימות כלכלית. 

כשהאישה נשארת לבד בגלל גירושין או התאלמנות היא זקוקה לייעוץ כלכלי ופונה ליועץ לכלכלת המשפחה. יש מקרים שהיא בוחרת לפנות אליי.

במקרה, שבו הסכמתי להיפגש ללא תשלום עם אלמנה, שפגשתי בקבוצת דיון אי אפשר היה להאשים את הבעל שהלך לעולמו. זאת הייתה בחירה של האישה לא להבין ולא לעסוק בתחום הזה. 

הבעל היה יועץ השקעות בבנק והיא סמכה עליו במאה אחוז. הוא הציע לה ללמד אותה משהו בתחום הזה היא סרבה. 

כשאמרה שכשהיא התאלמנה היא לא ידעה אפילו להסתכל על חשבון הבנק שלה וגם היום חסר לה בסיס. הצעתי להיפגש איתה לשעתיים ללא תשלום. 

היינו צריכים פחות משעתיים כי היא כבר למדה משהו לבד וגם הסתייעה ביועץ השקעות צעיר יותר שבעלה "גידל", מקצועית ורוצה בטובתה. 

ההתנהלות שלה הייתה סבירה. 

קיבלתי ממנה תמונה כוללת של המצב הכלכלי שלה ושל המשפחה. 

התמונה הכוללת עשויה להשליך על המשך ההתנהלות תוך התיחסות לסיכונים עתידיים.

עזרתי לה לבחור אסטרטגיה כוללת להתנהלות. נתתי לה כמה טיפים כלכליים ויעצתי לה להמשיך לעבוד עם אותו יועץ השקעות. 

השארתי דלת פתוחה להתייעצות איתי ללא תשלום.

מבקשת כסף מעוברים ושבים

בדרך כלל אני לא תורם לאנשים שניגששים אלי ברחוב ומבקשים כסף. 

יש גם מקרים חריגים. 

נתתי כבר סכום קטן לאישה שמצבה הכלכלי סביר , אבל לא היה לה כסף לאוטובוס חזרה לביתה. 

הבוקר (6.7.26) ניגשה אלי אישה בממילא בירושלים וביקשה תרומה כספית קטנה. 

היא נראתה טוב. היא גם הייתה לבושה באופן לגמרי סביר. שאלתי אותה מדוע היא מבקששת כסף? 

היא תיארה מצב שבו בעלה שהיה המפרנס העיקרי של המשפחה הפך לנכה בעל נכות קשה, שאינו יכול לעבוד. 

היא צריכה לטפל בו ולכן אינה עובדת. מקבלים קצבה מביטוח לאומי ומענק שהיא מקבלת כבת משפחה המטפלת בנכה. 

הצעתי לה להיפגש איתי ללא תשלום וללמוד דרכים להתנהל טוב יותר כלכלית. 

במהלך שיחה ברחוב על התנהלותה הכלכלית, חסכתי לה למעלה מ-10 שקלים לחודש על טלפון סלולרי. כל מה שצריך זה להחליף לספק זול יותר שנותן בדיוק את אותה חבילה. 

במשך הזמן הפער עלול לגדול ליותר מ-10 שקלים כי הספק הזה מחויב חוזית לא להעלות מחיר. רוב הספקים האחרים אינם מחויבים חוזית ומדי פעם מעלים מחיר. 

היא קיבלה טיפ נוסף שעשוי להביא לחיסכון של סדר גודל של 1,000 ש"ח עד 2,000 ש"ח שהיא לא מתכוונת לממש אותו בחצי השנה הקרובה. 

תרמתי לה גם סכום כספי קטן.

לייעוץ כלכלי למשפחות ויחידים מוזמנים לצור איתי קשר בטלפון: 054-4480616

הטיית האוטומציה

 

הטיית האוטומציה (באנגלית: Automatic Bias) היא הטייה קוגניטיבית בקבלת החלטות. הטייה זו נותנת משקל גבוה מדי לכלים ממוחשבים מקבלי החלטה או תומכי החלטה בהשוואה למקורות אנושיים תומכי החלטה.  

כך למשל, בני אדם יקבלו החלטה של כלי ממוחשב גם במקרים בהם יש מאמרים מקצועיים המראים מדוע החלטה זו שגויה.

תחומים בולטים בשימוש בכלים אוטומטיים לקבלת החלטות הם: טיסה, רפואה ותחנות כוח גרעיניות. 

היות שמדובר בתחומים בהם רמת הסיכון גבוהה ההטיה עלולה להביא לאובדן חיי אדם.  

לכאורה, קבלת ההחלטות של המערכות הממוחשבות צריכות להיות מבוקרות על ידי בני אדם.

במקרים בהם פועלת הטיה זו ההחלטות עלולות להיות לא מספיק מבוקרות על ידי בני אדם או לא מבוקרות בכלל. 

מדוע יש הטיה כזו?

שני מקורות עיקריים להטיה זו הם:

1. סומכים יותר מדי על מערכות ממוחשבות.

2. הנטייה להקטנת המאמץ המוחי למינימום.

סוג של עצלות מוחית או חיסכון במאמץ מוחי. 

דוגמה בולטת לעצלות מוחית מופיעה בספרו של פרופ' דניאל כהנמן "לחשוב מהר לחשוב לאט". 

כהנמן מדבר על שתי מערכות חשיבה:

א. המערכת המהירה והאינטואיטיבית השוגה יותר.

ב. המערכת האיטית השיטתית השוגה פחות.

המערכת האיטית דורשת יותר מאמץ לעיבוד הנתונים וקבלת החלטות. 

המערכת האיטית עצלנית, כלומר: המערכת המהירה היא זו שמקבלת בדרך כלל את ההחלטות. 

המערכת האיטית ה"עצלנית" נותנת למערכת המהירה לקבל החלטות. 

היא נכנסת לפעולה רק במקרים שברור שמערכת קבלת ההחטות המהירה מתקשה לטפל בקבלת ההחלטה.

מידע נוסף מעמיק יותר על ההטיה הזו ניתן למצוא בערך בויקיפדיה הטיית האוטומציה. 

 

בוטים של בינה מלאכותית והטית האוטומציה

כשהמטרה היא למזער את המאמץ של המוח ולחסוך באנרגיה מוחית, ברור ששימוש בבינה מלאכותית מקדם מטרה זו.

יש נטייה ברורה של חלק מהמשתמשים לקבל את המלצות ChatGPT ומתחריו בלי לבדוק.

כשלזה מצטרפת גם עצלות מוחית נוצר סיכון חמור בגלל הטיה זו. 

נותנים ל-AI Bot לקבל את ההחלטה ללא בקרה אנושית.  

הסיכון אינו רק קבלת החלטה שגויה. 

דפוס פעולה כזה גורם גם נזקים קוגניטיביים מתמשכים.   

בשאילתה מפורטת בה שאלתי את Gemini AI של חברת Google על נזקים קוגניטיביים בשימוש ב-ChatGPT וכיצד ניתן למנוע או פחות להקטין אותם? 

ביקשתי ממנו לציין מקורות. 

הוא התיחס גם להטיית האוטומציה אבל מסיבה כלשהי בחר לא לספק קישורים למקורות. 

מי רוצה שתעשו ביטוחים שאין לכם צורך בהם?

 

אחת לכמה שנים אני נתקל, בהקשר של עבודות שאני עושה, בדרישה שאעשה ביטוח שאין לי צורך בו. 

לפני שאצלול לפרשה הנוכחית שבה חברת אריאל של עיריית ירושלים דרשה ממני ביטוח כזה, אתן מעט רקע על ביטוח וניהול סיכונים.

כמומחה לניהול סיכונים אני מתיחס לביטוח כ-Control שמטרתו להקטין סיכון, אם וכאשר יתרחש אירוע סיכון. 

אם הביטוח, אינו נותן מענה שמהזווית שלי הוא סיכון ממשי, אני לא רוצה לבטח את עצמי.

רמות סיכון וביטוח

אני מחלק את הסיכונים, בהקשר של ביטוח, לכמה קבוצות: 

1. סיכונים שהם משבר או סיכון ברמת חומרה גבוהה (קטסטרופה). 

אם מדובר בסיכון כזה, וביטוח הוא מענה סביר לסיכון אני אהיה כנראה אחד הראשונים שיבטח את עצמו. 

2. סיכונים ברמה פחות גבוהה

עשויות להיות גם חלופות לא ביטוחיות לטיפול בסיכון. 

רמת הסיכון אינה אחידה בין אנשים. יש כאלה שזה מסוכן להם יותר ויש כאלה שזה מסוכן להם פחות. 

יהיו מקרים שארכוש ביטוח ויהיו מקרים שאמצע מענה אחד לסיכון.

3. Nice to Have

סיכונים שאין הכרח לבטח כי הסיכון לרוב האנשים נמוך. 

למשל: ביטוח טיפולים אלטרנטיביים. 

אם מישהו אינו צרכן סדרתי של טיפולים כאלה, יתכן שעדיף כלכלית לרכוש שעות טיפול, אם וכאשר יהיה רצון או צורך.

4. ביטוחים שעלותם גבוהה מעלות הסיכון

אני נמנע בדרך כלל מביטוחים כאלה.

5. ביטוחים שאינם נותנים מענה לסיכון

דוגמה לכך תמצאו בפוסט "אתה לא סוכן ביטוח" ובכל זאת.

הגישה שלי היא לא לעשות ביטוח כזה. 
כמובן שסיכון הוא סובייקטיבי. מה שאינו סיכון משמעותי עבורי עלול להיות סיכון גדול למישהו אחר. 

לא דומים צעיר או צעירה בריאים, החוצים כביש, לילד בן 4 החוצה כביש ללא ליווי מבוגר.

הביטוח שדרשה ממני חברת "אריאל" נופל באופן מובהק בקטגוריה הזו.

ביטוח על פי חוק חבות מעבידים

פנו אלי ללמד ברידג' במקום הממומן על ידי חברת "אריאל". 

אני עובד כעוסק פטור כפי שקרה במספר רב של מקומות בהם לימדתי התבקשתי למלא טפסים ולהמציא אישורים, כגון: ניהול ספרים ופטור מניכוי מס במקור ממס הכנסה. 
עשיתי זאת ושלחתי ללקוח הפוטנציאלי ביחד עם הצעה ללמד. 
מדובר על היקף של שעה וחצי בשבוע. 

אתם בוודאי מבינים שמדובר בסכום לא גבוה והסיבות שאני מלמד אינן כלכליות. 

אני אדם שב-1.7.2026 ימלאו לו 75 שנים. התנהלתי באופן סביר מבחינה כלכלית ויש לי את החופש לעשות דברים שאני מעוניין לעשות ללא אילוץ של מחסור כלכלי. 

אני נהנה ללמד כפי שאני נהנה להרצות. 

אני חושב שאני תורם משהו לתלמידים בזה שאני פותח להם תחום חדש, שהם לא הכירו או עוזר להם להתפתח בתחום הם מכירים. 
אולי אני גם תורם משהו קטן לקידום הברידג' בישראל. 

הארגון והתלמידים מעוניינים שאני אלמד שם אבל....

תפנית בעלילה

פתאום ביקשו ממני למלא טופס של המוסד לביטוח לאומי. 

סרבתי בתוקף. 
משלוש סיבות: 

1. אני מקבל קצבת אזרח ותיק ולא חייב לשלם ביטוח לאומי מעבר לדמי ביטוח בריאות מקצבת אזרח ותיק

2. אני עובד כעוסק פטור ולא כשכיר.

3. עבדתי כמורה לברידג' בהיקף דומה במספר רב של ארגונים שביקשו ממני אישורים ומילוי טפסים. אף לא אחד מהם ביקש ממני למלא טופס כזה. כי אין צורך.

החשש שלי מביטוח לאומי

יש לי נסיון רב ועגום מאוד עם המוסד לביטוח לאומי. הייתה נטייה לגבות ממני כסף כשלא צריך לגבות. היו  מקרים שלא שילמו לי כסף שמגיע לי. 

אולי יותר חמור דרשו כספים, שלא מגיעים למוסד לביטוח לאומי, מאנשים שאני מלווה כלכלית בהתנדבות ואין להם מספיק כסף והיכולות שלהם להתמודד עם הביורוקטיה של ביטוח לאומי נמוכות בהרבה משלי.

חלק מניסיוני העגום סוכם בפוסט: הוא רק בן 5 וכבר הפך למנטור של פקידי המוסד לביטוח לאומי.

ביניהם גם הסיפור העצוב על הפרשים של אלפי שקלים על קצבת מילואים.

לא הייתה מחלוקת על כך שהם מגיעים לי. לא הייתה מחלוקת על הסכום. במשך שנתיים טרטרו אותי במקום לשלם.

לפני שהלכתי לתבוע אותם בבית משפט לתביעות קטנות סיפרתי את מה שקרה לעובד בביטוח לאומי.

התשובה שלו לסיפור הייתה: "אצלנו זה עובד אחרת. תפנה לפקס האישי של המנכ"ל יוסף תמיר (זה היה לפני האינטרנט) עם העתק למבקר המדינה ואז ישלמו לך". פניתי וקיבלתי את הכסף (עם הצמדה וללא ריבית).

הינחתי שאם אמלא טופס, המוסד לביטוח לאומי יגבה ממני כספים שלא מגיעים לו ואני אצטרך לרדוף אחריו, כפי שכבר קרה בעבר. 

לא מתאים לי. אני אדם עסוק שרוצה לנצל את זמנו לדברים שתורמים לי ולאחרים.

בסופו של עניין אמרו לי תביא אישור שלא צריך לנכות ממך דמי ביטוח לאומי. הבאתי.

תפנית 2 בעלילה: חוק חבות מעבידים

הבוקר (9.6.26) קיבלתי טלפון שאמרו לי שהכל בסדר. רק ביקשו ממני לדבר עם מישהי בחברת "אריאל".

היא אומרת לי צריך לנכות לך 3 שקלים בחודש לפי חוק חבות מעבידים. 

הסברתי לה שלא סביר שרק בעיריית ירושלים מכירים את החוק ובכל הארגונים האחרים לא. להערכתי אין חובה חוקית כזו שאני כעוסק פטור אשלם את זה. 

לאחר שקראתי על הנושא התברר שהפעם חשדתי בכשרים.

הכשרים הם עובדי הביטוח הלאומי. 

מי שהמציאו את החובה שלי לשלם יושבים דווקא בעיריית ירושלים. 

גם עיריית ירושלים לא תמיד פועלת כראוי. "מצטיינת" בכך מחלקת הארנונה הכושלת במיוחד של העירייה.

מה מצאתי כשחיפשתי "חוק חבות מעבידים" באינטרנט?

החוק עוסק בחבות של מעביד ולא של עובד. 

בוודאי לא של עובד שהוא עוסק מורשה או עוסק פטור. 

ביטוח לאומי צריך לשלם לי אם, חס וחלילה, יקרה לי משהו במהלך העבודה מבלי שאני אוסיף תשלום.

העירייה דורשת ממני לשלם על הרחבת הביטוח במקרה שמי שאשם במשהו שקרה לי במהלך העבודה הוא המעביד. 

הרחבת הביטוח לא משולמת לביטוח לאומי אלא לחברת ביטוח. 

כמובן שמי שצריך לשלם את זה זה המעביד ולא העובד. במקרה זה חברת "אריאל". 

הביטוח הזה בהקשר הספציפי בראייה שלי הוא ביטוח מהסוג החמישי ביטוחים שאינם נותנים מענה לסיכון. 

ציטוט מתוך האתר של חברת "כלל ביטוח": 

"מהו ביטוח חבות מעבידים?

ביטוח חבות מעבידים נועד לכסות את חבות המבוטח כלפי עובדיו בשל נזק גוף בלבד, אשר נגרם לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל המבוטח, בשל רשלנות המבוטח, במשך תקופת הביטוח, כתוצאה מתאונה או ממחלה. החבות המכוסה על פי פוליסה זו היא מכוח פקודת הנזיקין. ביטוח חבות מעבידים הינו מוצר משלים לפיצויים המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי בשל תאונת עבודה או מחלת מקצוע, אשר סוגם בחוק מוגבל ושיעורם קצוב. פוליסה זו מכסה את החשיפה העודפת מעבר לכיסויי הביטוח הלאומי ולא יותר מתקרת האחריות הרשומה בפוליסה."

לא הפעם הראשונה

זאת לא הפעם הראשונה שמעבידים דרשו ממני לעשות ביטוח שמבחינתי אין צורך בו.  

זה קרה כבר בייעוצים במחשוב כעוסק מורשה שדרשו ממני ביטוח אחריות מקצועית. 

הסברתי להם שזה ביטוח יקר מאוד, שאין לי צורך בו. 

בהקשר הספציפי שלי ועם הניסיון הטוב במיוחד שלי אינני חושש. 

אם  מישהו יתבע אותי, אשלם מכיסי לעורך דין ובסופו של התהליך המשפטי אקבל החזר הוצאות. 

בראייה שלי זה ביטוח  מסוג 4: ביטוחים שעלותם גבוהה מעלות הסיכון. 

ההסתברות שיתבעו אותי נמוכה מאוד.

אני מוכן לבטח אבל אז אדרוש תעריף גבוה יותר שיכסה את ההוצאות המיותרות שלי על ביטוח. 

החברות מצאו פיתרון זול לבטח גם אותי מבלי שאשלם.

המקרה השני היה יותר הזוי. 

מכל המקומות שלימדתי בהם ברידג' היה אחד שדרש ממני ביטוח צד שלישי, שיכסה מצב בו קורה משהו לאחד מהתלמידים במהלך השיעור. 

סרבתי בתוקף. הסברתי להם שלו הייתי מלמד טקוונדו או קארטה הייתי עושה ביטוח כזה. משום ששם יש סיכון. 
אני מלמד ברידג'. אין סיכונים לתלמידים הנובעים ממה שאני מלמד. 

מהר מאוד ירדו מהדרישה הזו ואמרו לי שמחלק מאלה שעובדים כעוסקים מורשים או פטורים לא דורשים ביטוח.

מקווה שגם הפעם יורידו את הדרישה הלא סבירה ואוכל לתרום לטובת התלמידים.

אילון מאסק רוצה לקחת חלק מהפנסיה שלכם למימון Spacex

 

אילון מאסק בשנת 2022.
מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש: נחלת הכלל

אילון מאסק מנסה להנפיק בנאסד"ק את מניית Spacex. הוא מנסה לגייס שם סכום של כ-2 טריליון דולרים. זו ההנפקה גדולה בהיסטוריה. 

אלא שהערכת השווי הזו רחוקה מלהיות ריאלית. הסיכויים שבסכום כזה ההנפקה תהיה רווחית בזמן ארוך נמוכים מאוד. מה שכן צפוי לקרות זה, שהפנסיה של החוסכים הפנסיוניים בארה"ב וגם במדינות אחרות כולל ישראל, תממן את האמביציה המסוכנת והלא ריאלית הזו. 

נתקלתי כבר בשני מאמרים שבהם עולה הטענה שאני מעלה כאן.

 
המאמר הראשון הוא של גיא רולניק בעיתון "דה מרקר" בתאריך 29.5.26. 

כותרת המאמר: מאסק אצלכם בפיד, בבחירות ובפנסיה, אם תרצו או לא 

הרציונל מאחורי הטענה הזו הוא שהגופים המוסדייים המנהלים את הפנסיה משקיעים חלק גדול מהכסף בהשקעה פסיבית הצמודה למדדים.

כמעט כל מדד פסיבי כזה בנוי כך שמשקלה של מניה במדד תואם את שווי השוק שלה.  
כלומר: המדדים מוטים לטובת מניות גדולות מבחינת שווי.  

הגופים המוסדיים בארץ וגופים המנהלים פנסיה בארה"ב משקיעים במדדים ולכן ישקיעו סכום גדול במיוחד במניות שגייסו או יגייסו סכומים גבוהים של כסף. 

אותו רציונל עומד גם מאחורי מאמר באנגלית במגזין

Fortune 500 Digest. ההבדל הוא שהמאמר מתייחס לשוק הפנסיה האמריקאי.

תוכלו לקרוא את המאמר שכתבה Catherina Gioinoבאמצעות הקישור: 

SpaceX and Anthropic are about to go public—and your 401(k) may be forced to buy in

רולניק כותב שהסיכוי שמשקיעים ב-Space x יחזירו את ההשקעה שלהם נמוך מאוד.

הוא לא קונה את הטיעונים של מאסק לפיהם הפתרון לצריכת הענק של חשמל בגלל AI יגיעו מהחלל. 

הוא מעריך את היוזמה והנכונות של מאסק לקחת סיכונים אישיים בהשקעה. 

המאמר של Catherina Gioino מעלה טענות דמות גם לגבי השאיפות של ענקיות ה-AI להנפיק בבורסה ולהשיג השקעות בשווי שוק אסטרונומי. 

גם במקרה של אנטרופיק ו- Open AI קשה לראות מודל ריאלי של החזר ההשקעה של המשקיעים. 

הזווית האישית שלי

אני בהחלט השתכנעתי מהניתוח של גיא רולניק. 

גילוי נאות, אני רחוק מלהתפעל מאילון מאסק, שהרשת החברתית X שבבעלותו, מוטית לטובתו, ושם את האינטרסים האישיים שלו לפני ערכים כלשהם. 

אני חושב שהוא גרם נזק גדול, באופן ישיר או באמצעות עובדים חסרי בגרות ויכולת הערכה, במהלך היוזמה של הנשיא טראמפ למחוק אתרי ממשל אמריקאים מיותרים, לכאורה. 

אחד האתרים הללו הוא אחד המקורות להרצאה שלי  

לסמוך או לא לסמוך על אבטחת מידע של בנקים?

מדובר באתר שבו מרוכזות גניבות כספי לקוחות על ידי בכירים בבנקים אמריקאים. 

מופיעים שם רק מקרים של בנקאים שהורשעו בבתי משפט והסכומים שהחזירו. 

הניחו שרובם החזירו רק חלק מהסכומים שהם גנבו. מדובר בסכומים של הרבה מיליארדי דולרים שהוחזרו. 

לי נותרו רק כמה שקפים המתארים מקרים שדליתי מהאתר לפני שמאסק ואנשיו חיסלו אותו.

אולי ההרצאה הכי חשובה שתוכלו לשמוע על AI

 

אם אתם לא מקצוענים בבינה מלאכותית וכן לומדים על AI, ההרצאה שלי: סיכונים אישיים, קוגניטיביים ומנטליים בשימוש ב-AI היא אולי ההרצאה החשובה ביותר שתוכלו לשמוע על AI. 

מדובר בעיקר בכלי AI מבוססי LLM, כלומר: מודלים רחבים של שפה.

תחשפו בה לסיכונים שעלולים להתממש תוך זמן קצר שנמדד בחודשים ספורים. 

תקבלו גם כלים להשתמש נכון בכלי AI ולהימנע מהנזקים הקוגניטיביים החמורים שעלולים לקרות לכם.

את הצד הטכני תוכלו ללמוד בהדרגה. את ההימנעות מהסיכונים והנזקים לימוד מאוחר עלול להיות מאוחר מדי.

מקור הבעיה

כאזרח ותיק אני מוזמן לקורסים חינמיים ב-AI. הבעיה של המשתתפים בקורסים כאלה ובקורסים אחרים היא בהנחות היסוד של המשתתפים בהם.

הנחות היסוד של משתתפים בקורסי AI

1. כלי ה-AI הולכים להשתלט על העולם. הם יחליפו את בני האדם בעבודה ובמטלות רבות אחרות.

2. כלי הבינה המלאכותית פועלים באופן נכון. צריך לסמוך עליהם.

3. המחסום הוא של התלמיד 

ככל שידע יותר על יותר כלי AI וישתמש ביותר כלים הוא יפיק יותר תועלת מהם.  

התפיסה של השתלטות טכנית על מספר רב של כלים אינה ריאלית עבור רוב האנשים האלה. עדיף להצטמצם במספר קטן של כלים (2-3) וללמוד אותם טוב יותר.

הניסיון שלי

אני בא ממקום אחר:

1. יש לי ניסיון של יותר מארבעים שנים במחשבים ובטכנולוגיית המידע. 

2. אני מומחה לניהול סיכונים בכלל ולסיכונים במערכות מחשוב בפרט. 

3. התנסיתי בכלי בינה מלאכותית מדור קודם לפני הרבה שנים. 

4. סיימתי קורס אקדמי מרתק בבינה מלאכותית. 

הקורס התקיים באוניברסיטה העברית בירושלים בתחילת שנות ה-80 או אולי בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת.

5. יש לי קורס והרצאות על סיכוני בינה מלאכותית.

התפיסה שלי

1. לשימוש בכלי AI עלולים להיות נזקים, קוגניטיביים, מנטליים ואחרים ברמה האישית גם בטווח זמן קצר. 

זו לא רק תפיסה שלי היא נתמכת במחקרים שהמפורסם בהם נעשה ב-MIT.

2. הנזקים עלולים להיות בלתי הפיכים. 

3. כלי ה-AI מהדור הנוכחי רחוקים מלהיות מושלמים.

יש להם בעיות אינהרנטיות שבהכרח מובילות גם לטעויות.

4. יש דרכים להשתמש בהם מבלי להיפגע קוגניטיבית באופן משמעותי. 

אני משתמש בדרכים האלה באופן קבוע. 

5. פרספקטיבה היסטורית

ההרצאה הראשונה שלי בקורס סיכוני בינה מלאכותית. 

עוסקת בהיסטוריה של הבינה המלאכותית. 

יש היסטוריה ארוכה, ולא כל כך מוצלחת, לבינה מלאכותית. 

מההיסטוריה אפשר ללמוד לא מעט על ההווה והעתיד. 

לא בכדי פרופ' יואל מוקיר היסטוריון של כלכלה זכה בשנת 2025 בפרס נובל לכלכלה. 

מחקריו של מוקיר מתמקדים במהפכה התעשייתית. 

גם העיתוי לזכייה שלו בפרס נובל לא מקרי. מן הסתם יש מה ללמוד ממה שקרה במהפכה התעשייתית כשמדברים על מהפכת בינה מלאכותית.

 

ההנחה שלי היא שאנחנו רק בתחילת הדרך של AI. הדור הנוכחי יוחלף בדור מתקדם יותר, כנראה בתפיסה אחרת מהתפיסה של ה-Chat Bots של הדור הנוכחי.

הערת שוליים

אם וכאשר יהיה דור חדש של מערכות AI חברת Open AI נמצאת בסיכון גדול במיוחד.

ישראל: מדינה ללא שר חינוך

 

בנין לב רם של משרד החינוך. מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש: : 

• CC BY-SA 4.0

נוצר על ידי: היידן

                                                                        בתאריך: 19.4.24

בפוסטים קודמים הסברתי מדוע מדינת ישראל היא מדינה ללא שר אוצר ומדוע ישראל היא מדינה ללא שר ביטחון.

בפוסט זה אסביר מדוע אין במדינת ישראל שר חינוך? 

הנימוקים זהים לנימוקים מדוע אין במדינת ישראל שר אוצר ואין במדינת ישראל שר ביטחון. 
יש מישהו שיש לו תואר פורמלי של שר חינוך, אבל אינו עוסק במילוי תפקידו. מעניינים אותו דברים אחרים: ציות לבוס שלו, אינטרסים פוליטיים ואינטרסים אישיים ואותם הוא מנסה לקדם על חשבון מערכת החינוך. 

שלשום (21.5.26), ערב חג שבועות, פורסמו כמה מאמרים המתארים את מצבה העגום של מערכת החינוך בישראל.

יואב קיש מוגדר כזה שאחרי לכך, מהסיבות שאני טוען שאין שר חינוך בישראל.
אתמצת נקודות עיקריות במאמרים ואצרף קישורים.

המאמר של סיון קלינגבייל ב"דה מרקר"

כותרת המאמר והקישור: מי שזורע בערות קוצר בערות.

הכותבת מתארת את התוצאות העגומות של מבחני המייצ"ב לפיהן:

1. 62% מהתלמידים לא הגיעו לרמת הבסיס הנדרשת על ידי משרד החינוך במבחן בשפת אם (עברית וערבית).

2. 97% מהתלמידים לא עומדים בדרשיות הסף של משרד החינוך במדעים.

בנוסף היא מתארת את המחסור הגדול במורים הגורם גם לביטול שיעורים. 

התחליף למורים ולשיעורים הם מורים רפטיים בתשלום (הערה שלי: כמובן רק לאלה שלהוריהם יש מספיק כסף לשלם).

כפי שכבר כתבתי בעבר בבלוג שלי, גם סיון קליגבייל מתארת את העברת התקציבים לחינוך החרדי משיקולים קואליציוניים.

הבחירה היא כמובן ברשתות החרדיות המפלגתיות שאינן מלמדות לימודי ליבה וכישורי חיים. 

החינוך הממלכתי החרדי, שבו מלמדים גם לימודי ליבה, ממשיך לסבול ממחסור בתקציבים. 

הורים חרדים מעדיפים את החינוך הממלכתי החרדי ובכל פעם שנפתח מוסד כזה הוא מתמלא מהר מאוד בתלמידים.

קלינגבייל, מאשימה את בנימין נתניהו במצב יותר מאשר את יואב קיש. 

קיש, כמו מרבית השרים וחברי הכנסת מהליכוד, עסוק בלשרת את נתניהו במקום למלא את תפקידו. 

נתניהו, האשם בטבח ה-7 באוקטובר, מעדיף את האינטרסים האישיים שלו על פני טובת מדינת ישראל ואזרחיה. 

שיקולים קואליציוניים משרתים היטב את האינטרסים האישיים של נתניהו וכמו בתחומים אחרים הם מועדפים על ידיו. 

כך נידונים תלמידי ישראל לבערות ולאלימות.

הערה שלי: אני מסכים עם כל מילה של הכותבת. מי שיקרא פוסטים בבלוג הזה ובבלוג שלי על ניהול סיכונים ימצא התייחסויות כמעט זהות למצב של מערכת החינוך בארץ.

המאמר של שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט"

כותרת המאמר והקישור: "עובד כמו מכונה מקולקלת".

אמסטרדמסקי כותב על יואב קיש "שר החינוך הנוכחי יואב קיש הוא כנראה הגרוע בתולדות התפקיד, אולי חוץ מהרב רפי פרץ". 

הניסוח העדין של אמסטרדמסקי מתכתב עם הניסוח הפחות עדין בכותרת של פוסט זה.

שניהם מבטאים את זה שלמעשה אין שר חינוך מתפקד במדינת ישראל. 

אמסטרדמסקי כותב שהשר קיש הורה לא לפרסם את ההישגים העגומים של תלמידי ישראל במדעים, באנגלית ובערבית. 

הוא מתייחס לאותם נתונים שציינה סיון קלינגבייל והזכרתי בפיסקה הקודמת. 

הוא מתיחס גם למחסור במורים שהוזכר בפיסקה הקודמת. 

אמסטרדמסקי קושר את זה לכוהנתו הארוכה במיוחד של נתניהו בתפקיד ראש ממשלה והתעלמותו מבעיות לא רק בחינוך, גם בתחבורה למשל.

הערה שלי: אני מסכים עם כל מילה של אמסטרדמסקי. לדעתי, ההתעלמות מבעיות, בכל התחומים, היא חלק מתרבות השקר שיצר נתניהו.

המאמר של אור קשתי ב"הארץ"

כותרת המאמר והקישור: "ועדה חשאית בראשות איש שב"כ לשעבר מרגלת אחרי מורים שמבקררים את הממשלה. תחקיר"


המאמר מתאר את המעקב אחרי מורים שמביעים עמדה שאינה משתלבת עם עמדות הממשלה. גם כשהם עושים זאת לא במסגרת העבודה בבית הספר. 

זה מסתיים בהתנכלויות למורים ועלול להגיע לפיטורים מהעבודה ולועדות משמעת. 

הערה שלי: חוסר מחשבה עצמאית היא אבן יסוד בתהנהלות חברי הכנסת והשרים של הליכוד. כולם צריכים להתישר עם דעתם של בני הזוג נתניהו. 

את המסר הזה מנסה יואב קיש להכניס גם למערכת החינוך. 

ידיעה עיתונאית: תקציבים של אקדמיה הועברו לטובת אתרים ארכיאולוגיים ביהודה ושומרון

לא רק תלמידי בתי ספר נפגעים. גם סטודנטים ומוסדות אקדמיים. התקציבים שלהם מקוצצים ועוברים לטובת אינטרסים מפלגתיים. 

הערה

הפוסט הזה היה יכול להיכתב גם בבלוג שלי על ניהול סיכונים. 

לליקויים המהותיים במערכת החינוך בישראל, שאשמים בהם בנימין נתניהו ויואב קיש, עלולות להיות השלכות קשת, כלכליות ואחרות על מדינת ישראל ואזרחיה. 

אני מעריך שרוב הקוראים מסוגלים לזהות חלק מהסיכונים בגלל הכשלים של נתניהו וקיש בטיפול במערכת החינוך. 

בעתיד אכתוב פוסט על הסיכונים העיקריים של המצב הנוכחי במערכת החינוך.