יום חמישי, 25 באפריל 2024

התנהלות כלכלית בזוגיות בפרק ב': חלק 1 - סוגיות כלכליות וסוגיות אחרות



מניסיוני האישי, כמי שמחפש בת זוג לפרק ב' אני יודע, שזוגיות בפרק ב' היא יותר מורכבת מזוגיות בגיל צעיר. 

בגיל צעיר אנחנו יותר נאיבים ומלאי חלומות על יצירת משהו טוב יותר ברמה האישית והמשפחתית. 

רוב הזוגות הצעירים חושבים על ילדים משותפים ועל זוגיות מופלאה או לכל הפחות זוגיות טובה ומתמשכת. 

בפרק ב' אנחנו כבר אחרי שברו של החלום. 

אחרי שברו של החלום אנחנו מביאים בחשבון את הסיכון שגם הזוגיות החדשה עלולה להיכשל.

אם מישהו הוא מישהי הם גרושים או פרודים, החלום כשל, ולצורך פוסט זה לא חשוב מדוע.

אם מישהו או מישהי הם רווקים ללא זוגיות משמעותית ארוכה בעברם, משהו בהם כנראה מנע מהם לממש זוגיות כזו. זו לא בדיוק ערובה להצלחת קשר זוגי אחרי שנים רבות ללא קשר.

כשמדובר באלמנים או אלמנות תמיד החלום כשל.  

אם היה קשר נפלא או קשר טוב, כמו שהוא נגדע בטרם עת גם בקשר חדש טוב זה יכול להסתיים באופן דומה. 

אם היה קשר לא טוב, החלום כשל. 

מות בן הזוג או מות בת הזוג היא סוג של תזכורת לארעיותם של דברים בחיים.


בן הזוג או בת הזוג  לא בהכרח במרכז


בגיל צעיר בת הזוג או בן הזוג עשויים להיות במרכז העולם של מי שהיום מחפש או מישהי שהיום מחפשת קשר לפרק ב'. 

בפרק ב' עשויים להיות אנשים אחרים חשובים במידה דומה כמו ילדים ו/או נכדים. 


ההקדמה הלא כלכלית הזו היא מבוא לתיאור מורכבות גדולה יותר בפרק ב' גם בהיבטים הכלכליים. 

בהמשך אציג כמה סוגיות כלכליות. 

כמובן שאין פיתרון אחד עבור כל הזוגות. 

בפוסטים נוספים בסדרת פוסטים זה אדון יותר לעומק בסוגיות כלכליות, שמוצגות כאן.


סוגיה 1: נכסים כלכליים שנצברו


ברוב המקרים בני זוג צעירים לא צברו נכסים כלכליים משמעותיים. 

כמה הבהקים ביחס לצבירת הנכסים האופיינית של צעירים לפני זוגיות:

1. אין להם דירה בבעלותם

המשמעות היא שהם משלמים שכירות דירה, שבדרך כלל מהווה אחוז גבוה מההכנסות שלהם. 


2. טרם התבססו בעבודה

השכר שלהם כשכירים טרם הגיע לשיאו. אם הם עצמאיים, ברוב המקרים העסק שלהם עדיין אינו מניב הכנסות מקסימליות. 


3. טרם צברו חסכונות בשווי גבוה 

הטענה הזו מתייחסת הן לחסכונות לטווח קצר או בינוני והן לחסכונות לטווח ארוך, כמו חסכונות פנסיונים וקרן השתלמות.  

צבירת הנכסים המשמעותית היא במהלך תקופת הזוגיות או הנישואים, למעט מקרים בהם הזוגיות מסתיימת בטוח זמן קצר. 

כאשר מסתיימת זוגיות בשנות ה-40 של החיים, ובוודאי כאשר היא מסתיימת בגיל מבוגר יותר, בלא מעט מקרים, למי שמחפש או מי שמחפשת פרק ב' בזוגיות יש נכסים כלכליים. 

עשויה להיות דירה בבעלותו או בבעלותה, הן בגלל צבירת נכסים במהלך הזוגיות והן בגלל העברת נכסים מדור לדור.


סוגיה 2: ילדים


בזוגיות  ראשונה הילדים הם ילדים משותפים לבני הזוג. 

בפרק ב' לכל אחד מבני הזוג עשויים להיות ילדים משלו. 

בנוסף, עשויים להיוולד גם ילדים משותפים לבני הזוג שבפרק ב'. 

גם בהקשר הכלכלי וגם בהקשרים אחרים, יש הבדל בין ילדים צעירים המתגוררים עם הוריהם או לפחות עם אחד מההורים ותלויים בהורים כלכלית לבין ילדים בוגרים העובדים לפרנסתם. 

לצערנו, במדינת ישראל בלא מעט מקרים גם ילדים בוגרים העובדים לפרנסתם זקוקים לסיוע כלכלי של הוריהם. 

יש גם מקרים מצערים לא פחות של ילדים בוגרים שאינם מסוגלים לעבוד. 


סוגיה 3: התנהלות כלכלית שוטפת


כמה שאלות המהוות חלק מסוגיה זו: 

1. האם מגורים משותפים?

כאשר לכל אחד מבני הזוג דירה משלו זוהי שאלה רלוונטית. 

מנעד הפתרונות נע בין מגורים נפרדים, מגורים אצל אחד מבני הזוג, מגורים חלקיים אצל כל אחד מבני הזוג ורכישת או שכירת דירה משותפת.  


2. האם מנהלים משק בית משותף?

שאלה זו מתייחסת לחלוקת ההוצאות בין בני הזוג. מנעד הפתרונות נע בין חלוקת הוצאות קבועה בין בני הזוג לבין מודל שבו כל אחד מנהל בנפרד את ההוצאות. בתווך יש פתרונות ביניים אחרים.

כמובן שאם יש ילדים שאינם בוגרים או אינם עובדים צריך להתחשב בכך. 


סוגיה 4: היערכות לסיכון של פרידה


כפי שציינתי בחלק הלא כלכלי של הפוסט, מי שנמצאים בפרק ב' עשויים להביא בחשבון את האפשרות של סיום הקשר. 

במקרה של פרידה, עולה השאלה של חלוקת הרכוש. בפרק ב' יש יותר זוגות שנערכים מראש לאפשרות הזו. 

גם אלה שלא עושים את זה צריכים לבחון היטב האם עליהם לעשות זאת? 


סוגיה 5: העברת נכסים מדור לדור


בסוגיה 1 התייחסתי להעברת נכסים מדור לדור כשבני הזוג בפרק א הם אלה שמעבירים להם נכסים מדור לדור. 

בפרק ב' צריך לבחון את זה גם מהזווית של אלה שמעבירים מדור לדור. 

אם מדובר בפרק ב' בגיל השלישי, זה ממש מתבקש. 

בפרק ב' בגיל צעיר יותר (שנות ה-40 למשל) צריך לבחון את זה גם מזווית של מעבירים וגם מזווית של אלה שמעבירים להם. 

שאלות מהותיות בהקשר זה:

1. חלוקת הירושה בין בן/בת הזוג לבין ילדים ונכדים מפרק א'

החלוקה עשויה לנוע בין חלוקת כל הרכוש לילדים לבין חלוקת כל הרכוש לבן הזוג או בת הזוג. 

בתווך יש מספר גדול של אפשרויות חלוקה.

 

2. האם בן הזוג או בת הזוג ימשיכו להתגורר בדירה?

במקרה שבחרו לגור ביחד בדירה של אחד מבני הזוג, לא בהכרח זה או זו שנותרו בחיים יהיו יורשים של חלק מהדירה או של כל הדירה. 

ראיתי כבר מקרים שבהם הוגדרו הילדים כיורשי הדירה בצוואה אבל הוגדר כי בן הזוג או בת הזוג יתגורר/תתגורר בדירה ללא תשלום שכר דירה עד יום מותה/מותו. 


3. האם בן או בת הזוג יקבלו סכום כספי להוצאות מחייה? 

מדובר בסכום חד-פעמי או לחילופין בסכום חודשי קבוע, למשל חלק או כל קצבת הפנסיה המגיעה לשאירים ו/או קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי


בפוסטים הבאים


בפוסטים הבאים בסדרה אתייחס יותר לעומק לחלק מהסוגיות. 

על פניו נראה שיש צורך להפריד בין פרק ב' בגיל השלישי לבין פרק ב' בגיל צעיר יותר. 







יום חמישי, 11 באפריל 2024

הטיה קוגניטיבית: הטיית החוכמה לאחר מעשה

 


כמו פוסטים קודמים גם פוסט זה עוסק בהטייה קוגניטיבית המפורטת בספרו של פרופ' דניאל כהנמן ז"ל "לחשוב מהר לחשוב לאט" , גם פוסט זה עוסק בהטייה קוגניטיבית. 

בני אדם רבים חושבים בדיעבד שהם צפו מראש אירוע. כהנמן מביא לדוגמה את משבר הסאבפריים

מי שראה את הסרט "מכונת הכסף" או קרא את הפוסט אליו קישרתי בשורה הקודמת יודע שהיו אנשים שחזו את משבר הסאבפריים. 

לרוע המזל, היה מדובר במספר קטן של אנשים.

כהנמן אומר שבדיעבד (אחרי שנת 2007 ושנת 2008) היו הרבה אנשים שההטייה גרמה להם לחשוב שגם הם חזו את המשבר מראש.

בני אדם מוטים לחשוב שהתרחשות אירוע היא בגלל גורם סיבתי ולא בגלל התפלגות ססטיסטית או אפילו מקריות. 

בדיעבד, מערכת החשיבה המהירה שלנו מפרשת התרחשות אירועים באופן מוטה המתאים לעולם הסיבתי שבו מערכת החשיבה שלנו מעדיפה להיות. 


השלכות ההטייה: שנאת סיכון


אחת ההשלכות המעשיות של הטיית החוכמה לאחר המעשה היא השפעה על קבלת החלטות בכיוון של שנאת סיכון (באנגלית: Risk Averse). 

כהנמן מביא כדוגמה קבלת החלטות של רופאים

כאשר יש תוצאות שליליות לטיפול רפואי, לא בהכרח בגלל טעות של רופא, הפרשנות בדיעבד עלולה ליחס את מה שקרה לטעות של רופא גם כאשר הוא לא טעה. כשהחקיקה והרגולציה מייחסים לרופאים טעויות בדיעבד רופאים מקטינים את הסיכון.

הקטנת הסיכון היא באמצעות ביצוע בדיקות והפניות לרופאים מומחים אחרים גם במקרים שאין בהם צורך. פעילות מיותרת כזו, הברורה לפעמים גם לרופא המפנה נועדה להקטין את הסיכון שלו. 

רופאים הם רק דוגמה. גם אחרים אותם מגדיר כהנמן כ"סוכנים" עושים בדיוק את אותו הדבר.

הרשימה של "סוכנים" שכהנמן מביא כוללת: יועצים פיננסיים, פוליטיקאים, מנהלים, מאמנים, דיפלומטים ועובדים סוציאליים. 

הרשימה כמובן הרבה יותר גדולה. אתם ואני יכולים לחשוב על "סוכנים" רבים נוספים.


השלכות ההטייה: אהבת סיכון


כהנמן אינו משתמש במונח "אהבת סיכון" בספרו. נדמה לי שהמושג הזה מתאר נאמנה השלכה אפשרית נוספת של ההטייה הזו. 

ישנם מצבים בהם בגלל מספר הצלחות מקריות של מקבלי החלטות לא אחראים, למשל פוליטיקאים, אותן הם ייחסו בדיעבד להתנהלות נכונה שלהם.

התוצאה היא רעב לסיכון (Risk Appetite). אותם אנשים יטו לקחת סיכונים מיותרים.


השלכות מעשיות בכלכלת המשפחה


בפסקאות הקודמות כבר נתקלתם בכמה דוגמאות כאלה.

1. כשרופאים ו"סוכנים" אחרים מקטינים את הסיכונים שלהם באמצעות בדיקות לא דרושות ובאמצעות הפניות מיותרות לרופאים או ל"סוכנים" אחרים יש לזה מחיר. 

מחיר למערכת, מחיר שמשלמים המטופלים ומחיר עקיף של בזבוז זמנם של "סוכנים" ומטופלים. 

 

2.  אנשים שהשקיעו בשוק ההון ובחוכמה בדיעבד חשבו שפעלו נכון רק משום שהרוויחו. עד שהפסידו וגילו שוב בחוכמה בדיעבד שפעלו באופן עקבי באופן לא סביר.

3. שנאת הסיכון של סוכנים קיימת גם בהתנהלות הכלכלית של משפחות ויחידים.

יש כאלה שהפסידו בשוק ההון ותרגמו את זה להטייה לכיוון של השקעות חסרות סיכון ומעוטות רווחים, שלא לומר ללא רווחים.


פגשתי לא מעט נועצים בכלכלת המשפחה, שחשבו בטעות שהתנהלותם הכלכלית סבירה, עד שהתברר להם שהם היו מאוד רחוקים משם. 

בהטייה קוגניטיבית של חוכמה לאחר מעשה הם הגיעו לקיצוניות השנייה.



יום ראשון, 7 באפריל 2024

הטיה קוגניטיבית: התעלמות מרגרסיה לממוצע

 


גם הפוסט הזה, כמו כמה מקודמיו, עוסק בהטיה קוגניטיבית, שקראתי עליה בספרו של דניאל כהנמן ז"ל, "לחשוב מהר לחשוב לאט".

האמת היא שאני עדיין זוכר את המושג רגרסיה לממוצע מתקופת לימודי ה-M.A שלי בפסיכולוגיה. 

בספר של כהנמן ראיתי זווית נוספת של המושג: הזווית של הטיה קוגניטיבית של מערכת החשיבה המהירה.


מה זו רגרסיה לממוצע?


מישהו משיג תוצאה טובה במיוחד במבחן או בתחרות ספורט. 

האם ישיג תוצאה טובה יותר, תוצאה דומה או תוצאה פחות טובה בתחרות הבאה? 

התשובה התיאורטית היא, שבהסתברות גבוהה ישיג תוצאה פחות טובה מאשר התוצאה הקודמת. 

ברוב המקרים תוצאה טובה במיוחד לא חוזרת על עצמה אצל אותו אדם או חוזרת אחרי זמן רב. 

בדרך כלל התוצאה הבאה של אותו אדם תהיה קרובה יותר לממוצע תוצאות של אחרים. 

לא מדובר רק בתוצאה של מבחן שמבצע אדם או תחרות בין אנשים. מדובר גם בדברים מדידים אחרים. 


יש מקרים נדירים שהתוצאה של אדם משקפת יכולות פנומנליות. באותם מקרים יתכן שלא תהיה רגרסיה לממוצע משום שהתוצאה הזו משקפת מציאות 


מדוע יש רגרסיה?


אין תוצאה אחת אחידה במדד כלשהו. אפילו לא במדידה פשוטה כמו מדידת לחץ דם. 

תמיד יש גורמים המשפיעים על תוצאה. למשלתוצאה במבחן תלויה גם בהרגשה הפיזית של הנבחן באותו בוקר, במצב רוחו, במה שקרה באותו בוקר במערכות היחסים עם ילדיו, אשתו וחבריו, במקום הישיבה שלו בכיתה בה הוא נבחן, בקשיחות של המשגיחים ועוד אין ספור גורמים. 

קרוב לודאי שהתוצאה הטובה במיוחד שהשיג שיקפה גם שילוב אופטימלי של מרבית הגורמים הללו. 

הסתברות ששילוב אופטימלי כזה יתרחש גם במדידה הבאה  הוא נמוך. 


איך מפרשות מערכות החשיבה שלנו תוצאות אופטימליות?


מערכת החשיבה המהירה ובמידה פחותה גם מערכת החשיבה האיטית נוטות לפרש תוצאה כזו כתוצאה המשקפת מציאות ולהתעלם מהרגרסיה לממוצע. 

זוהי עוד הטיה בכיוון של פירוש המציאות על פי חוקיות שאינה קיימת.



השלכות מעשיות בכלכלת המשפחה


להלן מספר השלכות של התעלמות מרגרסיה לממוצע 

בתחום כלכלת המשפחה.

הקוראים מזומנים לחשוב על הטיות נוספות.


השקעות בשוק ההון


מערכת החשיבה המהירה האינטואיטיבית של משקיעים עלולה לפרש עלייה נקודתית של מדד, של מניה או של קבוצת מניות כמשהו המתאר חוקיות ללא ירידה כרגרסיה לממוצע של כלל המניות או כללת המניות באותו ענף. 

אחת ההשלכות עלולה להיות השקעה במדד, למשל מניות מדד הדקס, תוך התעלמות ממדדים אחרים.


הערכת תלמידים על פי תוצאות מבחנים


הנטייה היא להעריך שתלמיד שהשיג תוצאה טובה במיוחד במבחן בבית ספר או במבחן פסיכומטרי ימשיך לקבל תוצאות טובות באותה מידה גם במטלות אחרות. מורה, מעסיק או מי שיחליט האם לקבל אותו ללימודים או לא? עשוי להתעלם מהרגרסיה לממוצע ולתת משקל גבוה מדי להצלחה חד-פעמית.

יש גם השלכות מעשיות לעצם זה שאותו תלמיד או אותו עובד נתפס כמי שצפוי להצליח יותר. 

המערכת ואנשים במערכת ישקיעו בו יותר.

זה נכון גם במקרים בהם הוא לא הצליח יותר מאחרים אבל דווח כאילו הצליח יותר.

 


הערת שוליים


במתכוון לא התשמשתי במושג הלא מוצלח "תסוגה לממוצע" המופיע בתרגום לעברית של הספר של כהנמן שנכתב בשפה האנגלית במקום המושג שכולם מכירים "רגרסיה לממוצע".

יום שישי, 29 במרץ 2024

איך להבטיח הרס של כלכלת המדינה? - חוק אי-גיוס חרדים

 


הצעת חוק הגיוס החדשה או ליתר דיוק הצעת חוק אי-גיוס חרדים היא בכייה לדורות. 

ברור מדוע מעוניין בו השר גולדקנופף. פחות ברור מדוע מעוניין בו בנימין נתניהו?

הערכת הצוות המקצועי של משרד האוצר מדברות על עלות של בין 70 מיליארד שקל ל-100 מיליארד שקל בעשר שנים!!!. 

אני מנחש שזו הערכת חסר. 

גם אם לא, אז במשך השנים הנזקים הכלכליים הישירים יגדלו כי מספר הגברים הצעירים החרדים גדל. 


נזקים כלכליים 


1. במקום חרדים שישרתו בסדיר מגויסים אנשי מילואים לא חרדים. 

העלות למשק של אנשי מילואים גבוהה בהרבה מהעלות של חיילים בסדיר:

א. המשק מפסיד את ידי העבודה שלהם.

ב. בנות הזוג או בני הזוג עלולים להידרש להשקיע זמן רב יותר בטיפול בילדים ובסידורים ולכן גם עבודתם עלולה להיפגע.

ג. המוסד לביטוח לאומי צריך לשלם הם מענקי מילואים.


2. הצעת החוק מחייבת חרדים לא לעבוד אלא ללמוד בישיבות. בהצעה המקורית עד גיל 37. אם יעבדו, יגויסו. 

חלקם לא יעבדו כדי לא להתגייס והמשק יפסיד עובדים פוטנציאליים.

חלקם יעבדו ב"שחור" ומס הכנסה יפסיד תקבולים.


3. נזקים כלכליים למשפחות מילואימניקים

מי שיאלץ לעשות תקופות מילואים ארוכות יפגע כלכלית. 

אם הוא עצמאי, ברור לגמרי שהעסק שלו יפגע. 

אם הוא שכיר, ספק אם הפיצוי שיקבל מספיק.



נזקים חברתיים


המצב בו קבוצת אוכלוסייה אחת לא עובדת ולא משרתת בצבא או בשירות לאומי יוצר נזק חברתי קשה. 

הנזק החברתי גדול עוד יותר כאשר אלה, שלא תורמים או תורמים פחות באופן מובהק, מקבלים יותר. 

זהו בדיוק המצב שיצרה המממשלה הנוכחית.


השלכות אפשריות:

1. שחיקה בנכונות של אנשים מהקבוצות עליהן מוטל העומס להתגייס למילואים.


2. בין אלה שיכולים למצוא עבודה במדינה אחרת יהיו כאלה שיעזבו את הארץ.

הם יכולים לעשות זאת באופן זמני או באופן קבוע. ברוב המקרים אלה יהיו צעירים שתורמים לכלכלת המדינה.


זווית הראייה שלי


מי שקרא פוסטים שכתבתי במהלך השנים הקודמות יודע שנקודת המבט שלי מתמקדת בכך שגברים חרדים רבים אינם עובדים בשונה מיהודים חרדים במדינות אחרות. 

קראו למשל: חרדים בישראל 2023: חייים בסרט עם סוף עצוב..


המלחמה המתמשכת הגדילה את הצורך גם בשירות צבאי של חרדים.


מי ישלם את המחיר?


מרבית אזרחי המדינה ישלמו את המחיר. שלא תטעו, גם המשפחות החרדיות ישלמו את המחיר. 

המודל של אחוז גבוה שהולך וגדל מהאזרחים הצעירים והבריאים, שאינם עובדים ובמקום זה ניזונים מתקציב המדינה הוא בלתי ישים. 

כשזה ייפסק, גברים חרדיים חסרי כישורי עבודה יתקשו לפרנס את משפחותיהם.

ככל שהחרדים במדינת ישראל יסתגלו למודל שבו מרבית הגברים עובדים, כפי שקיים בקהילות יהודיות חרדיות בארצות אחרות כן ייטב להם ולמדינת ישראל.


אז מדוע בכל זאת מנסים להעביר חוק פטור מגיוס? 


לא חידשתי במה שכתבתי בפוסט זה. אתם יכולים לקרוא מאמרים רבים שמדברים בדיוק על אותו דבר. אתם גם יכולים לשמוע בתקשורת ובפודקסטים בדיוק את אותו הדבר. 

גם הדרג המקצועי במשרד האוצר ביטא עמדה כזו, למרות דעתו המנוגדת של השר.

קרוב לוודאי שמרבית אלה שדוחפים את החוק הזה מבינים את מה שנכתב ואת מה שנאמר.

המניעים שלהם לנסות הלעביר בכל זאת את חוק הרס הכלכלה והחברה הזה הם:


1. פחד מעזיבת קהילות חרדיות

עסקנים ורבנים חרדים שפוחדים שחברי הקהילה שלהם יחשפו לעולם ואז אולי יעזבו את הקהילה החרדית.


2. מניעים אישיים.

זו הסיבה שמר בנימין נתניהו תומך בחוק הזה. 


3. פחד מאובדן השלטון

זהו המניע של חברי קואליציה רבים, כולל מר נתניהו ועסקנים חרדים.


4. שאיפה למימוש אידיאולוגיה קיצונית

כלכלת מדינת ישראל אינה מעניינת קיצונים כמו בצלאל סמוטריץ, איתמר בן גביר ושמחה רוטמן. 

רק מימוש אידיאולוגיות קיצוניות שהם דוגלים בהן חשובות להם.


יום חמישי, 21 במרץ 2024

מס בן-גביר סמוטריץ

 


אני מבין בכלכלת המשפחה ובניהול סיכונים

אני מבין מעט, אם בכלל, בנושאי ביטחון.

מעניין שב-12 ביולי 2023 פרסמתי פוסט בבלוג שלי על ניהול סיכונים שכותרתו: סיכוני מלחמה - חלק 1: מלחמה בין ישראל לאויבים במזרח התיכון

מרבית השרים בממשלת ישראל באותה תקופה לא הבינו פחות ממני בביטחון. כנראה שהם גם לא הבינו  יותר ממני. 

אז מדוע לי "נפל האסימון" והבנתי ואף לא אחד משרי הממשלה, למעט שר הביטחון יואב גלנט, לא הבין או לא רצה להבין את מה שאני הבנתי?


מדוע אני הבנתי?

1. אני מומחה לניהול סיכונים ולכן מודע לקיום סיכונים.

2. אני מקשיב לאנשים שמבינים.

במקרה ספציפי זה שמעתי בתקשורת ביום אחד שני אנשים שמבינים, שאמרו שהם מאוד מודאגים. 

האחד הא הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט והשני הוא האלוף (במיל.) טל רוסו.

3. אני מסוגל להבין את מה שהם אומרים ולהסיק מסקנות.


מדוע שרי הממשלה לא הבינו או לא רצו להבין?


1. הם חיו בתרבות שקר, שבה כל מה שלא מתאים לאינטרסים שלהם לא קיים.
זה בא לידי ביטוי כאשר רק שני שרים הגיעו לפגישה עם שני אלופים בצה"ל שבאו להזהיר מפני הסיכונים הביטחוניים.

2. חלקם מוטים על ידי אידיאולוגיות קיצוניות מנותקות מהמציאות.

3. חלקם מוטים על ידי אינטרסים אישיים. 

ההקדמה הזו מביאה אותי למשבר של ענף הבנייה ושל ענף השיפוצים.

המציאות המרה


הדרג הביטחוני (צה"ל ושב"כ) המליץ לאפשר כניסת פועלים פלשתינאים מיהודה ושומרון עם רישיון עבודה בישראל למדינת ישראל באופן מבוקר. 
הרציונל הביטחוני הוא שכאשר האנשים הללו מפרנסים את משפחותיהם יש פחות תסיסה ופחות פיגועים. 

כאמור בפיסקה הקודמת, אני נוטה להאמין לדרג המקצועי ולקבל את דעתו בנושאים שאינני מבין בהם והדרג המקצועי מבין בהם.

השרים בצלאל סמוטריץ ואיתמר בן-גביר לא מבינים גדולים בנושאי ביטחון.
בנוסף לכך הם מונעים על ידי אידיאולוגיה קיצונית. 
בניגוד לדעת הדרג המקצועי הביטחוני הם עמדו בתוקף על כך שפועלים ערבים מיהודה ושומרון לא יעבדו בישראל. 

הם התבססו על פיגוע קשה שנעשה ברעננה על ידי פלשתינאי מיהודה ושומרון שעובד בישראל. 
רק עובדה אחת לא עניינה אותם: מדובר בשוהה בלתי חוקי (שב"ח) ולא בפועל עם רישיון עבודה בישראל. 

כהרגלו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נכנע ללחצים של בן-גביר וסמוטריץ. 

התוצאה הפועלים בעלי רישיון עבודה חוקי אינם נכנסים מיהודה ושומרון לישראל.
יש מחסור חמור בפועלים בענפי הבנייה והשיפוצים. 
קרוב לודאי ששבכ"ים ממשיכים להיכנס לתוך מדינת ישראל.  


כיצד משפיע המחסור בפועלים על משקי הבית?


בניית דירות מתעכבת. משפחות שרכשו דירה כנראה יעברו לגור בה במועד מאוחר מהמתוכנן. 
הם ישלמו יותר שכר דירה יותר זמן. 
השכר לשעה של הפועלים שעובדים עלה כי כשיש ביקוש וכמעט אין היצע המחירים עולים. 

גם שיפוצים ותיקונים נדחים בגלל מחסור בפועלים. 
המחירים של שיפוצים ותיקונים התייקרו. גם הפועלים המבצעים אותם מבינים שההיצע קטן והביקוש לשירותים שלהם גדול וגובים שכר גבוה יותר. 

את תוספת המחיר שמשלמים משקי הבית עבור שיפוצים, תיקונים ודירות אני מכנה "מס בן-גביר סמוטריץ". 
זה אינו מס באופן טכני, אבל כולנו משלמים יותר בגלל בן-גביר וסמוטריץ.



יום ראשון, 10 במרץ 2024

כלכלת המשפחה בעולם השלישי - ההיבט התרבותי

 


 כיועץ לכלכלת המשפחה, שגם טייל במדינות עולם שלישי, התעניינתי באופן שבו מנהלים המקומיים את כלכלת המשפחה שלהם. 

ברור לגמרי שאופן ניהול כלכלת המשפחה במדינות אלה שונה מהאופן בו מנהלות משפחות במדינות מפותחות את כלכלת.

בנוסף, יש גם הבדלים בהתנהלות במדינות עולם  שלישי שונות כפועל יוצא של התרבות המקומית. 

את המסקנות וההתנסויות שלי ביטאתי בפוסטים בבלוג זה ובהרצאות. 

ההרצאות שלי במוטקה לגילאי 50 פלוס הועלו ל-VOD של האתר.

אני מצרף קישורים לשתי ההרצאות שלי.

חלק א' - בהוטן ואתיופיה 

חלק ב' - אינדונזיה ומדגסקר

יום חמישי, 7 במרץ 2024

הטיית ייצוגיות

 


בפוסט קודם כתבתי על אפקט העיגון ועל השלכות אפשריות שלו על התנהלות כלכלית של משפחות ושל יחידים. 

בפוסט זה אמשיך להתייחס לספרו של פרופ' דניאל כהנמן "לחשוב מהר לחשוב לאט" ולנסות להציג דוגמאות להשלכות אפשריות של הטיה קוגניטיבית על התנהלות כלכלית. 

הפעם אתייחס להטיית ייצוגיות. 

בקבלת החלטות נייחס הסתברות סובייקטיבית גבוהה יותר מההסתברות האמיתית למשהו שמייצג טוב יותר קבוצה או עיסוק או אירוע.


יצוגיות


הדוגמה הבאה תסביר את ההטיה. בניסוי נתנו טברסקי וכהנמן לנבדקים תיאור פסיכולוגי של טום ש. 

תום סטודנט באוניברסיטה גדולה בארה"ב. הנבדקים התבקשו לדרג את הסיכויים להיותו סטודנט באחד מתשעה תחומים בין התחומים היו: מדעי הטבע והחיים, מדעי החברה והעבודה הסוציאלית, מדעי הרוח וחינוך ומדעי המחשב. 

התיאור היה תיאור המתאים לתדמית של חנון מחשבים . לא הוזכר בו עיסוק בתחום כלשהו.

התוצאות הראו שהדירוג הממוצע של כל הנבדקים הצביע על מדעי המחשב כחוג הסביר ביותר ועל הנדסה כשני בסבירותו. במקומות האחרונים היו מדעי הרוח וחינוך ומדעי החברה ועבודה סוציאלית.

הכשל נובע מהתעלמות מהמספר הכולל של תלמידים בכל אחד מהתחומים (Base Rate).

כשנערך הניסוי לפני מספר שנים רב, ללא ספק, מספר הסטודנטים במדעי הרוח וחינוך ומספר הסטודנטים במדעי החברה ועבודה סוציאלית היה גדול בהרבה ממספר הסטודנטים במדעי המחשב.

סביר להניח, שהיו ביניהם יותר סטודנטים העונים על התיאור של טום, על אף שהוא פחות מייצג את הסטודנט הטיפוסי באותם תחומי לימוד, ולכן ההסתברות שהוא לומד את אחד התחומים הנ"ל גדולה יותר מההסתברות שהוא סטודנט למדעי המחשב.  


מקרי קיצון הנוגדים את ההיגיון ואת הסטטיסטיקה 


דיאגרמת ון. מקור התמונה: ויקיפדיה.
זכויות יוצרים: 

כל מי שלמד קצת סטטיסטיקה תיאורית מכיר את דיאגרמת ון

המעגלים מתארים אירועים כשהשטח המשותף לשני מעגלים או יותר הוא החיתוך, כלומר: ההסתברות ששניים או יותר אירועים מתרחשים בו זמנית. 
ברור לגמרי שההסתברות של חיתוך בין שני אירועים קטנה מההסתברות של כל אחד מהאירועים (למעט המקרה החריג ששני המעגלים חופפים זה לזה ב-100% שאז היא שווה להסתברות של כל אחד 
מהאירועים). 

בשני ניסויים של כהנמן וטברסקי המתוארים בספר התבקשו נבדקים לדרג סבירות של אירועים על בסיס של חומר רקע שקיבלו. 

נבדקים רבים דרגו את ההסתברות של חיתוך כגבוהה מההסתברות של התרחשות אחד האירועים.


דוגמה 1: לינדה


כהנמן וטברסקי המציאו תיאור של עובדת בשם לינדה. התיאור שלה מייצג באופן עקיף פמינסיטת. 

גם כאן המשימה הייתה לדרג את הסיכויים לכך שהיא עוסקת במקצוע מסוים. 

אחד המקצועות היה פקידת בנק, אבל בנוסף לכך הופיע "מקצוע" מעט שונה: פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית. 

כמובן שפקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית הוא חיתוך של פקידת בנק ושל פמיניסטית ולכן בהכרח מספר פקידות הבנק הפמיניסטיות קטן (או במקרה קיצון בלתי סביר בעליל שווה) ממספר פקידות הבנק. 

בגלל הטיית ייצוגיות הסיכוי שהיא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית דורג כגבוה יותר מהסיכוי שהיא פקידת בנק.


דוגמה 2: תשלום עבור מערכות כלי אוכל


כריסטופר שי מאוניבסיטת שיקגו ביקש מאנשים להגיד כמה ישלמו על מערכות כלי אוכל המוצעות במכירת חיסול בחנות. 

הוצגו תיאורים של מערכות כלי אוכל. "המלכודת" הייתה בתיאורי שתי מערכות שהאחת מכילה את כל הפריטים של השנייה, כולם במצב טוב, אבל בשנייה היו פריטים נוספים שחלקם שבורים (למשל: 8 ספלים ש-2 מהם שבורים). 

בהערכת מחיר כשמוצגות שתי מערכות אלה ומערכות נוספות, הנבדקים היו מוכנים לשלם יותר עבור המערכת המכילה יותר פריטים שלמים ללא הטיה.

כשביצעו הערכה בנפרד של כל מערכת היו מוכנים לשלם פחות עבור המערכת המכילה יותר כלים שלמים. 

זוהי הטיית ייצוגיות: המערכת שבה אין כלים שבורים יצגה איכות טובה יותר מהמערכת שבה גם כלים שבורים שיצגה מערכות פגומות.


הסבר תיאורטי להטיה


כהנמן מסביר את ההטיה באופן האינטואיטיבי וההיוריסטי שבו פועלת מערכת החשיבה המהירה ובעצלות של מערכת החשיבה האיטית, שבוחרת במקרים רבים לא להתערב בקבלת ההחלטות של המערכת המהירה.


דוגמאות להשלכות כלכליות מעשיות


בפיסקה זאת אינני מתייחס לספרו של כהנמן. 

אני מתייחס לתובנות שלי ולדוגמה מספר אחר. 

ההבדל בין הנסויים של פרופ' כהנמן לבין חלק זה הוא שבניסוי מנסים לבודד הטיה קוגניטיבית מסוימת. 

המציאות מורכבת יותר. עלולות להיות מספר הטיות פעילות בו זמנית.


אבחון רפואי של אנורקסיה


הפוסט קבלת החלטות של רופאים מתבסס על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים - איך הם חושבים".

גרופמן, רופא במקצועו, מתייחס להטיות בחשיבה של רופאים ומביא דוגמאות מהשטח.

המקרה שאתאר כאן אינו מדבר במפורש על הטיית ייצוגיות, אבל אני חושד שהיא קיימת ביחד עם לפחות הטיה קוגניטיבית נוספת. 

מדובר בחולה שאובחנה כאנורקטית. במשך כעשר שנים רופאים שונים אישרו את האבחנה. 

במשך עשר שנים היא הייתה רזה באופן קיצוני. 


הרופאים לא האמינו לה שהיא אוכלת את מה שביקשו ממנה לאכול, למשל: פסטה ולחם.  

היא הגיעה לרופא וטענה שאכלה את מה שהרופאים אמרו לה לאכול. 

הרופא אמר שאפשר לברר את הבעיה באמצעות בדיקת דם פשוטה. היא ביצעה את הבדיקה. 

התוצאות: היא רגישה לגלוטן

המזון שהיא אכלה רק גרם לה נזק ולא גרם להשמנה. 

אנורקסיה היא מחלה שיש בה גם גורם נפשי. השילוב של אשה עם בעיה נפשית, לכאורה, שגם לא נראית טוב גרם לרופאים שלא להאמין לה.

החשד שלי הוא שיש כאן שילוב של שתי הטיות.


"אחרי רבים להטות"

במקרה הזה תרתי-משמע. אחרי שרופאים רבים חזרו על האבחנה, הרופאים שבאו אחריהם אימצו אותה באופן כמעט אוטומטי.


ייצוגיות

צריך לבחון את ה-Base Rate של רגישות ואלרגיה לגלוטן בהשוואה ל-Base Rate של אנורקסיה. 

אני מעריך שהשכיחות של רגישות לגלוטן ואלרגיה לגלוטן הרבה יותר גבוהה באוכלוסייה מהשכיחות של אנורקסיה.

אם ההערכה שלי נכונה אז יש לנו הטיית יצוגיות כמו במקרה של תום ובמקרה של לינדה בפסקאות קודמות.


לאשה נגרמו נזקים כלכליים ונזקים אחרים במהלך עשר השנים. כשהיא הודתה לרופא היא אמרו לו שהיא הפסידה עשר שנים מהחיים והוא הציל אותה.


העסקת עובדים

מי שמתאים תדמיתית לייצוג של מקצוע מסוים עשוי להיות בעל סיכוי גבוה יותר למצוא עבודה באותו תחום בהשוואה למי שאינו מתאים תדמיתית ליצוג. 

כל מי שמעורב בתהליך כזה יכול להשתמש בהטייה.  מועמד המתאים תדמיתית יכול להדגיש זאת. 

מועמד ששונה מהותית מהתדמית צריך להיות ער לכך ולנסת לחפש נקודות חוזק אחרות שיפצו אותו על החיסרון. 

רצוי שמי שמעורב בתהליך בחירת עובדים יהיה מודע להטייה וינסה להקטין את השפעתה על התהליך.


מקרה קיצון: אפליה תעסוקתית

אפליה תעסוקתית היא מקרה קיצון של הטיית ייצוגיות. זה יכול להיות מגדר (בדרך כלל אשה) שלכאורה מתאים פחות לייצוג של מקצוע.

זה יכולה להיות גילנות בהעסקה בהייטק.

כמובן שגם אפליות אתניות ודתיות עלולות להכיל מרכיב של הטיית יצוגיות.


 ראיון קבלה ללימודים 

בעוד שציונים במבחנים פסיכומטרים הם אנונימיים בראיון רואים את המועמד או המועמדת. 

התאמה לייצוגיות של תחום הלימודים עשויה לשפר את סיכויי המועמד להתקבל גם אם המראיינים אינם מודעים לכך.





יום שבת, 2 במרץ 2024

אפקט העיגון

 


הטייה קוגניטיבית חשובה שיש לה הרבה השלכות מעשיות היא עיגון. 

בפרק 11: עוגנים, בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט", דן פרופ' דניאל כהנמן בהרחבה בהטייה הזו. 

מערכת 1 (מערכת חשיבה היוריסטית, אינטואיטיבית מהירה) נעזרת בעוגנים על מנת הגיע למסקנות.

כמובן, במקרים רבים המסקנות שגויות. בניסוי שכהנמן וטברסקי ערכו הם סובב גלגל עם מספרים בין 1 ל-100. 

לפני הניסוי הם חיבלו בגלגל כך שהוא יכול להיעצר רק על 10 או על 65. 

הם נתנו לסטודנטים נבדקים לצפות בסיבוב הגלגל ולרשום את המספר שעליו נעצר הגלגל. 

אחרי זה שאלו אותם שתי שאלות:

1. האם אחוז המדינות האפריקאיות באו"ם גדול מהמספר שרשמת?

2. מה הניחוש שלך לגבי אחוז המדינות האפריקאיות באו"ם?

הנבדקים השתמשו במספר המקרי שנרשם כעוגן לתשובה על השאלה על המדינות האפריקאיות. 

אלה שרשמו 10 ניחשו בממוצע שהמספר הוא 25%. 

אלה שרשמו 65 ניחשו בממוצע שהמספר הוא 45%. 

התוצאות תומכות בהשערה, שאפילו עוגן מקרי חסר משמעות משפיע באופן משמעותי על הערכות של בני אדם. 


שאלה תיאורטית אחרת היא האם גם מערכת החשיבה האיטית משתמשת בעוגנים או שהיא מתעצלת להתערב בהחלטת מערכת החשיבה המהירה? 

שאלה זו אינה בטווח הדיון בפוסט זה.  


היבטים כלכיים מעשיים של אפקט העיגון


היבט בולט הוא שימוש לטובה או לרעה בעיגון בזמן משא ומתן. 

אפשר להשתמש בו על מנת להשיג תוצאות טובות יותר במשא ומתן. 

בנוסף, צריך להיות מודעים לשימוש שעושים אחרים בעת משא ומתן כזה על מנת להשיג תוצאות טובות להם ופחות טובות לנו.

יש לנו משאים ומתנים כאלה בתדירות גבוהה. 


משאים ומתנים על סכומים גבוהים

אלה יכולים להיות משאים ומתנים בסכומים גבוהים, למשל בעת רכישת דירה או במשא ומתן על דמי ניהול ועמלות בחיסכון פנסיוני.


משאים ומתנים על סכומים נמוכים

אלה יכולים להיות משאים ומתנים בעת רכישת מוצרים שעלותם נמוכה.

למשל קניות במכולת או בסופרמרקט או קניות בשווקים או בחנויות בטיולים.


משאים ומתנים עם בנקים ונותני שירותים פיננסיים אחרים

אחת הבעיות שהעלתי בפוסטים שכתבתי על בנקים ובמצגת שלי: "הבנק אויב או אוהב?" הוא שלקוחות שיש להם עמדת מיקוח טובה לא מתמקחים עם בנקים. 

הבנקים לעומת זאת, יודעים להשתמש היטב באפקט העיגון.

הם מבצעים עיגון לטובתם ואחר כך נותנים הנחה קטנה. 


משאים ומתנים על שכר עבודה


כעצמאי הייתי, ואני עדיין צריך, להציע עוגן לשכר שאקבל על שירותיי. 

בתקופה הנוכחית זה פחות חשוב, משום שבגילי המתקדם ובאמצעות התנהלות סבירה או נכונה לאורך שנים, כבר איני תלוי בתמורה שאקבל על עבודתי. 

כשהייתי צעיר יותר ופרנסתי משפחה עם ילדים קטנים זה היה הרבה יותר משמעותי.

אודה על האמת: במקרים רבים לא ידעתי להציב עוגן מספיק גבוה.


הסיכון בהצבת עוגן גבוה מדי


עיגון אינה ההטיה הקוגניטיבית היחידה שלנו. יש לנו גם הטיות אחרות הפועלות בו זמנית. 

אחת מהן היא שנאת ההפסד

עוגן גבוה מדי עלול לגרום למי שמנהל איתכם משא ומתן להרגיש שהוא מפסיד. במילים אחרות פראייר. במקרה כזה הוא יימנע מעסקה שרציונלית היא טובה גם עבורו.




יום שבת, 24 בפברואר 2024

כנס מרכז טאוב: שלטון מקומי ושלטון מרכזי - אתגרים בזמנים רגילים, יותר אתגרים בזמן מלחמה

 


הפוסט הקודם, שעסק בכנס התמקד בהשלכות של חוסר איזון בין השלטון המרכזי לבין השלטון המרכזי. כל הדוברים בכנס הסכימו שבמדינת ישראל נדרש שינוי שיתן לרשויות המקומיות יותר אוטונומיה כשתפקידיו העיקריים של השלטון המרכזי הוא התווית מדיניות ובקרה על ביצועה. 

פוסט זה יגע בהיבטים נוספים שעלו בכנס.


החלשת הרשויות המקומיות על ידי השלטון המרכזי


במדינת ישראל, בניגוד למרבית המדינות המפותחות אין מגמה של הגדלת האוטונומיה של הרשויות  המקומיות.

בכנס הובאו מספר דוגמאות להוצאת סמכויות מידי הרשויות המקומיות או מניעת הרחבה נדרשת של סמכויות רשויות מקומיות.


דוגמה 1: תאגידי המים

בעבר היו העיריות והמועצות המקומיות אחראיות על אספקת מים  לתושבים. הוקמו תאגידי מים עצמאים שאליהם הועבר הטיפול במים ובביוב. 


דוגמה 2: החברה למתנ"סים

פעולות פנאי ותרבות הועברו מהרשויות המקומיות לחברה למתנ"סים.


דוגמה 3: פיקוח על השלכת זבל

ועדת החוקה של הכנסת מונעת העברת חוק לפיקוח של הרשויוות המקומיות על השלכת זבל בשטחן. התוצאה השלכות רבות של זבל ופסולת.


אופטימיות זהירה


בעוד המושב הראשון בכנס שידר אלי הרבה פסימיות בגלל התנהלות הדרג הפוליטי בממשלה הנוכחית. המושב השני (רווחה בזמן המלחמה) והמושב השלישי (שיקום ופיתוח עוטף עזה) שידרו אופטימיות זהירה. 

על המושב השני כבר כתבתי בפוסט הקודם. עובדות ועובדי שירותים סוציאליים ברשויות המקומיות ובמשרד הרווחה והביטחון החברתי, התמודדו עם האתגרים  שיתפו פעולה לטובת הציבור הזקוק לשירותיהם. 

במיוחד הרשימה תהילה רביבו, מנהלת האגף לשירותים חברתיים במועצה האזורית שער הנגב, שבנוסף ובמקביל להתמודדות עם האתגרים המקצועיים התמודדה עם מתקפת חמאס על ביתה והקהילה שלה בעוטף.

בפוסט זה אתמקד בעיקר במושב השלישי. את המושב הינחתה סיגל מורן, לשעבר ראשת מועצת בני שמעון ומנכל"ית משרד הרווחה והביטחון החברתי. השתתפו מנהלים ברשויות אזוריות בעוטף עזה ומנהל אגף הרווחה והשירותים הסוציאליים של עיריית שדרות.  במידה רבה דבריו של סולימאן אל עמר, מנכ"ל שותף בארגון אג"ק - מכון הנגב, קשורים למושב השלישי. סולימאן אל עמר, איש הפזורה הבדואית, הציג את הזווית הקשה של הישובים הבדואים בקירבת העוטף. 


הפזורה הבדואית בקירבת העוטף


במלחמת עזה הנוכחית נהרגו, נפצעו ונחטפו גם תושבי הישובים הבדואים. 

חיילים ואזרחים בדואים השתתפו בלחימה ובהצלת נפשות בעוטף.

לדבריו, הגיע הזמן לשנות את המצב שבו חלק מהישובים הם ישובים לא מוכרים. 

אין בהם תשתיות אזרחיות הכרחיות ואין בישובים הבדואים תשתיות מיגון כמו מרחבים מוגנים.  

המקום היחיד שבו היו תשתיות מיגון בישובים מוכרים הם בתי ספר. חלק מתושבי הכפרים הלא מוכרים נאלצו לגור בבתי ספר בישובים מוכרים. 

הא דיבר גם על קיפוח תקציבי של הישובים הבדואים.

כמו יתר הדוברים, דיבר על שיתוף פעולה בין הרשויות המקומיות באזור. 

סולימאן אל עמר דיבר על האוכלוסייה הבדואית, שאיבדה את הבושה לבקש עזרה נפשית. בושה זו הייתה חלק מהתרבות הבדואית. 

הטראומה של ה-7 באוקטובר והימים שאחריו גרמה לשינוי הזה. זה כמובן מביא לצורך בהרחבת שירותי טיפול נפשי לאוכלוסיה בדואית.

אבל הוא גם אמר שיש "יד מכוונת של מדיניות הפרד ומשול בין רשויות העוטף". 

השם, שהוזכר יותר מפעם אחת על ידי יותר מדובר אחד, בהקשר של קיפוח הבדואים, הוא השר איתמר בן גביר.

אני מרשה לעצמי להוסיף גם את מר בנימין נתניהו,  שלאורך הקריירה שלו מלבה במתכוון סכסוכים בין קבוצות אוכלוסיה במדינה.


העוטף: שיקום או הזדמנות ליותר משיקום?


במושב השלישי שמעתי אנשים אופטימיים. מנהיגים של תושבי העוטף שמדברים על חזרה לעוטף ועל שיקום העוטף.

הם מדברים גם על המשבר הנורא כהזדמנות ליותר משיקום: פיתוח העוטף לרמות שטרם היו. 

הם דיברו על שיתוף פעולה בין רשויות מקומיות בעוטף, שהיה קיים גם לפני ה-7 באוקטובר ונמשך גם היום. 

שיתוף פעולה המביא בחשבון את הצרכים הספציפיים של כל קהילה ואת ההבדלים בין הקהילות. 

הם דיברו על הפוטנציאל של עבודה משותפת עם מינהלת תקומה, שבראשה עומד אדם מתאים. 

הועלו גם רעיונות לפיתוח האזור. 

הם גם מזהירים מפני החמצת ההזדמנות במקרה של התנהלות לא נכונה.

הם דיברו על הצורך ביצירת תנאים מתאימים לכך גם במישור הביטחוני אבל לא פחות גם על היבטים אחרים שיתחשבו ברצונות ובצרכי הקהילות. 

דוגמה שהועלתה לחוסר התחשבות כזו היא התנהלות משרד החינוך המנסה לחייב את התלמידים מישובי העוטף לחזור כבר עכשיו לבתי הספר הסמוכים לגבול רצועת עזה וסוגר בית ספר בישובים בהם מתגוררים מפונים. 

ליאור ניסקי, מנכ"ל המועצה האזורית שער הנגב, תושב קיבוץ רביבים דיבר על כך. 

לשמחתנו, לקיבוץ רביבים לא חדרו מחבלים ב-7 באוקטובר. 

למרות שלא נפגעו כפי שנפגעו תושבי קיבוצים עליהם השתלטו אנשי חמאס ב-7 באוקטובר, הורי תלמידים ברביבים מפחדים לשלוח את ילדיהם לבית הספר האזורי המצוי קרוב לגבול עם רצועת עזה. 


השורה התחתונה


יש סיבות לאופטימיות זהירה משום שהמשבר חושף את הצדדים היפים של אזרחים וארגונים רבים וטובים במדינת ישראל ואולי יותר הזדמנות לעתיד טוב יותר. כפי שתואר היטב בכנס, זה נכון גם לגבי מנהיגים ועובדים ברשויות המקומיות. 

לצערי ולצער רבים אחרים, זה אינו נכון לשלטון המרכזי. 

הממשלה הנוכחית, אינה מסוגלת לנהל משברים, אינה מסוגלת להעמיד את האינטרס של כלל אזרחי ישראל מעל אינטרסים אישיים וסקטוריאלים צרים. 

יש תקווה לעתיד טוב יותר, אבל היא עוברת דרך החלפה תוך זמן קצר של הממשלה הנוכחית בממשלה ראויה.

יום רביעי, 21 בפברואר 2024

כנס מרכז טאוב: יחסי הרשויות המקומיות והשלטון המרכזי: שלוש או ארבע רשויות במדינה?





כותרת הכנס של מרכז טאוב שהתקיים היום (20.1.24) במרכז שלווה בירושלים הייתה: יחסי הרשויות המקומיות והשלטון המקומי בצל המלחמה: מציאות משתנה.

לא במקרה נערך הכנס שבוע לפני הבחירות לרשויות המקומיות. 

כמי שלא מכיר לעומק את התנהלות הרשויות המקומיות והיחסים בין השלטון המרכזי לרשויות המקומיות, למדתי הרבה.

ליחסים בין השלטון המרכזי לרשויות המקומיות יש השלכות רבות. כמובן גם השלכות כלכליות על פרטים, משפחות והמשק כלו.


עם כל הרצון של מארגני הכנס ומשתתפי הכנס להימנע מהתייחסות פוליטית לא היה מנוס מכך. 

הפוליטיקה משפיעה על הכלכלה ולפעמים גם להיפך. למעורבות היתר של השלטון המרכזי יש גם השלכות כלכליות על אזרחים, רשויות מקומיות והכלכלה של מדינת ישראל.

מי שקרא פוסטים שלי בבלוג זה ראה שגם לי לא הייתה  ברירה אלא להתייחס לממשלה, שההיבטים הכלכליים וגם היבטים אחרים לא מעניינים אותה.

קראו למשל את הפוסט: לקחי ה-7 באוקטובר: ממשלה לא ראויה פוגעת בכלכלה של המדינה ובכלכלת משפחות - חלק שני

בפוסט זה אתיחס בעיקר להיבטים כאלה. בפוסט הבא אנסה להימנע מהתיחסות להיבטים פוליטיים.


שלוש רשויות או ארבע רשויות?


בהקשר הפוליטי דיברנו על שלוש רשויות: ממשלה, כנסת ובתי משפט. 

הקואליציה רצתה להקטין או לבטל את העצמאות של הרשות השופטת. 

מפגינים ואנשי אופוזיציה דיברו על "שלוש רשויות לא פחות". 

בכנס התברר כי התמונה מורכבת יותר. יש גם שלטון מקומי וחלוקת הסמכויות בינו ובין השלטון המרכזי (ממשלה) היא שאלה מהותית.


שלטון מקומי: רשות עצמאית או כפופה לשלטון המרכזי?


ברור לגמרי שאין תשובה דיכוטומית. מדובר ברצף. יש דברים שצריכים להיות באחריות השלטון המקומי. יש דברים שבאחריות השלטון המרכזי ויש דברים שצריכים להיעשות במשותף. 

בדברי הפתיחה שלו הציג פרופ' אבי וויס, נשיא מרכז טאוב, גרף ממחקר של ארגון ה-OECD. 

הגרף מתאר את מידת העצמאות של הרשויות המקומיות במדינות החברות בארגון, כלומר:את מידת התלות או חוסר התלות של הרשויות המקומיות בשלטון המרכזי. 

ישראל נמצאת במקום נמוך במיוחד, כלומר: הרשויות המקומיות כפופות לשלטון המרכזי יותר מאשר במדינות אחרות.

בין מרבית הדוברים בכנס הייתה הסכמה שחייב להיות שינוי במצב הזה והרשויות המקומיות צריכות לנהל יותר דברים באופן עצמאי.

נחזור לפוליטיקה. כשהרשות של שלטון מקומי תלויה בשלטון המרכזי זו אינדיקציה מובהקת לחוסר דמוקרטיה.

כך למשל בהונגריה, מדינה לא דמוקרטית, התלות של הרשות המקומית בשלטון המרכזי גבוהה. 

לעומת זאת בפינלנד האוטונומיה של השלטון המקומי גבוהה.

מסקנות המחקר הן שלא רק שבישראל האוטונומיה של השלטון המקומי נמוכה היא אינה עולה עם הזמן. ברוב מדינות ה-OECD המגמה היא מגמה של עלייה באוטונומיה.


מרדכי כהן, לשעבר מנכ"ל משרד הפנים, נשא את הרצאת הפתיחה שכותרתה "מבעיה לפתרון - לקראת שינוי מבני הכרחי בשלטון המקומי".

כהן אמר שיש קשר בין המהפכה המשפטית לבין שלילת סמכויות מהשלטון המקומי. 

בשני המקרים יש רצון לרכז כוח בידי השלטון המרכזי על חשבון התנהלות עניינית טובה יותר. 

בשני המקרים נפגעת הדמוקרטיה. 


צורך בשינוי מבני


בהמשך תיאר כהן, כמו רבים אחרים שדיברו אחריו, את הבעיות והעיוותים הנוצרים כתוצאה מכך שהשלטון המרכזי עוסק בדברים שאינו צריך לעסוק בהם. 

הנפגעות העיקריות מהמצב הקיים הן הרשיות המקומיות החלשות, חלקן הגדול בפריפריה.

הוא תיאר את הכישלון של רפורמות מבניות קודמות, למשל איחוד רשויות מקומיות.

כהן דוגל במודל של חלוקת סמכויות בין שלושה רבדים, הפועל לדבריו בהצלחה במדינות אחרות. 

במודל הזה מורחבת האוטונומיה של הרובד של הרשות המקומית.

הרובד השני הוא רשות אזורית. משהו כמו חלוקה של מדינת ישראל לארבעה אזורים.

נושאים משותפים לרשויות המקומיות שהמימוש שלהם מורכב מועברים לרובד הזה. 

הרובד המרכזי מתווה מדיניות ואינו צריך להתערב בביצוע. 

יש נושאים כוללים, משותפים לכלל הרשויות המקומיות שצריכים ללהיות באחריות הרובד של השלטון המרכזי.  


השלטון המקומי בעת משבר ולא רק בעת משבר


חלק מהדוברים הזכירו שבזמן משבר הקורונה הרשויות המקומיות תפקדו היטב כי הן מכירות טוב יותר את התושבים ואת הצרכים שלהם. 

צוין שגם במלחמת עזה מה-7 באוקטובר ועד היום הרשויות המקומיות התמודדו היטב עם האתגרים. מי שלא תיפקד הייתה הממשלה.

בשונה מהדרג המדיני, חלק מהדרגים המקצועיים הממשלתיים פעלו היטב.

במושב השני שכותרתו הייתה "רווחה בזמן המלחמה" תוארה עמידה ראויה באתגרים העצומים שעמדו ועדיין עומדים בפני שירותים סוציאליים ברובד של רשויות מקומיות בעוטף אבל גם בערים אחרות. 

את האתגרים קשים במיוחד של העוטף כולנו מכירים. אתגרים של ערים אחרות, כמו תל אביב (בפאנל השתתפה שרון מלמד, מנהלת מינהל השירותים החברתיים) פחות מוכרים בין האתגרים: טיפול במפונים במלונות העיר, טיפול באוכלוסיות חלשות והודעה למשפחות רבות כל כך על נפילתם או הירצחם של יקריהם. 

נקודה מהותית היה שיתוף הפעולה המוצלח במיוחד של השירותים הסוציאליים ברשויות עם עובדות ועובדי משרד הרווחה, אותו יצגה בפאנל אתי קיסוס, סמנכ"לית מינהל שירותים חברתיים ואישיים במשרד  הרווחה והביטחון החברתי


יתרונות השלטון המקומי


1. השלטון המקומי מכיר טוב יותר את השטח ואת הצרכים של האזרחים

כמי שמטפל בצרכים היומיומיים השלטון המקומי מכיר טוב יותר את השטח מאשר אלה שנמצאים רחוק.


2. בחירה ישירה של ראשי הרשויות המקומיות

 ראשי הרשויות המקומיות צפויים לא להיבחר שוב אם יפעלו באופן לא מספיק אםפקטיבי לטובת אזרחי העיר. לחברי כנסת ושרים אין מגבלה כזאת.



3. בשלטון המקומי יש יותר יכולת לשיתופי פעולה בין גורמים באותה רשות עם תפיסות פוליטיות שונות.

קל יותר להסכים על צרכים מוחשיים שאינם תלויים באידיאולוגיה פוליטית.

ברובד הארצי הפוליטיקה עלולה להיות חשובה יותר מהמהות.


4. קל יותר לשתף פעולה עם רשויות שכנות בנושאים של צרכים משותפים

דוגמה לכך עלתה בפאנל של המושב הראשון בכנס. רותם ידלין, ראשת המועצה האזורית גזר, סיפרה על מיזם עתיק יומין של יצירת אזור תעשייה משותף לעיר רמלה ולמועצה האזורית גזר. 

במשך שנים נתקע המיזם בגלל אי הסכמות בין ראשי מועצת גזר לבין ראשי עיריית רמלה. 

ראש עיריית רמלה הנוכחי והגברת ידלין הצליחו להגיע להסכמה, חרף ההבדלים באוכלוסיות ובתפיסות העולם, בין תושבי רמלה לבין תושבי המועצה המקומית גזר. 

כשבאו לממש את היוזמה היא נעצרה ברובד של השלטון המרכזי.


רחמים כלנתר כבר לא בשלטון המקומי?


מנכ"ל מרכז השלטון המקומי שלמה דולברג אמר שהתדמית של שחיתות ודאגה לאינטרסים אישיים שדבקה בשלטון המקומי כבר אינה נכונה. 

בכל זאת היא תורמת למניעת האצלת סמכויות לרשויות המקומיות. 

רחמים כלנתר ,לשעבר חבר מועצת עיריית ירושלים (נפטר בשנת 1978) עבר ממפלגה למפלגה תמורת טובות הנאה. על שמו נקרא המושג כלנתריזם. 

דולברג אומר שיש עדיין שחיתיותיות ברשויות מקומיות, אבל צריך לטפל נקודתית בראשי רשויות מקומיות מושחתים. מרבית ראשי הרשויות היום אינם כאלה. 

שחיתויות יש בכל הרבדים. 

ביני לבין עצמי אני שואל את עצמי היכן יש יותר שחיתויות היום ברובד המקומי או ברובד של השלטון המרכזי? 

התשובה שלי היא, שנכון לממשלה הנוכחית, השחיתויות, של נציגי ציבור ברובד הממשלתי גדולות יותר ומזיקות יותר.



 



התנהלות כלכלית בזוגיות בפרק ב': חלק 1 - סוגיות כלכליות וסוגיות אחרות

מניסיוני האישי, כמי שמחפש בת זוג לפרק ב' אני יודע, שזוגיות בפרק ב' היא יותר מורכבת מזוגיות בגיל צעיר.  בגיל צעיר אנחנו יותר נאיבים ...