כלכלת המשפחה בסין: דיור

בביקור באחד המוזיאונים בסצ'ואן שוחחה אשתי עם סינית נדירה. היא הייתה דוברת אנגלית. מסתבר שהיא התגוררה במשך זמן לא קצר בברלין. הסינית מאד התרשמה מהבניינים בברלין: יש שם בניינים מלפני 70 שנה, היא אמרה. 

קצב תחלופת הבניינים באזורים שביקרנו בהם בסין (ולפי מה שנאמר לי גם באזורים אחרים) הוא הרבה יותר מהיר: במשך ארבעים השנים האחרונות היו שם שלושה דורות של מבנים. 

הדור הראשון, בכפרים לפחות, הוא לבני בוץ. הדור האחרון הוא בניינים מודרניים המתנשאים לגובה של עשרות קומות.

פינוי בינוי הוא תופעה נפוצה בסין. במקרה זה הבתים מהדור הישן נהרסים.

כמעט בכל מקום בו ביקרתי בסצ'ואן הייתה בניה חדשה בהיקפים אדירים. בפוסט זה אנסה להציג את התרשמותי מתחום זה.

כמו בשיכונים החדשים בישראל

כשנוסעים בסצ'ואן רואים מצבורים של בניינים חדשים סמוכים זה לזה. באזורים עירוניים (ולפעמים גם במה שהיה פעם עיירה קטנה, למשל: דדזו שליד צ'ונגצ'ינג) אלה בתים בני עשרות קומות ומאות דירות. מאפיין נוסף הוא: הבתים דומים זה לזה, שלא לומר זהים. תהיתי, האם סיני שיתגורר בהם (כרגע רובם טרם אוכלסו) לא יטעה וייכנס בטעות לבניין סמוך במקום לבניין בו הוא יתגורר. גם הבתים החדשים במתחמים שונים באותה עיר ובערים שונות הם לפעמים דומים או כמעט זהים.

הזכיר לי קצת שיכונים בישראל שגם בהם הבתים דומים זה לזה.

מי יגור כאן?

כשראיתי אין ספור בנייני ענק בני 30 או 40 בפאתי העיר צ'נגדו, יכולתי לחשוב היכן יעבדו תושבים שיגורו בהם. לא כל כך קשה להגיע למרכז העיר, כשיש כבישים רחבים וכשיש תחבורה ציבורית. בעיר של 8 מיליון (נכון להיום ובלי לספור 6 מיליון נוספים מסביב) יהיו מקומות עבודה.

אבל מה יעשו כל כך הרבה אנשים שיגורו ליד יישוב קטן ברמה הטיבטית, שסביבו נבנו לא מעט מגדלים למגורים?

התשובה היא לא בטוח שיגורו בכל הבניינים הנבנים, אם בכלל. קשה לדמיין מספיק מקומות עבודה שיתווספו שם.

עודף הכספים בסין מופנה גם לרווחת תושבים: בנייה מסיבית למגורים, תשתיות תחבורה, תשתיות חשמל ועוד. 

לא תמיד הוא מתלווה במספיק תכנון. צריך לנסות להשיב לשאלה ששאלתי: במה יעבדו אלה שיגורו? לפני שמתחילים לבנות. כי אם לא תהיה עבודה, גם לא יגורו שם.

אגב, סיפרו לי על עיר רפאים במזרח סין. בנייה מסיבית בהיקף רחב. רק שאף אחד לא מוכן לגור שם כי אין עבודה.  

  

פינוי בינוי - מפעל הפיס הסיני

האם הייתם רוצים לזכות בסכום כסף גבוה בהגרלה של מפעל הפיס? התשובה של מרבית הקוראים תהיה חיובית. פינוי בינוי היא מעין מקבילה סינית לזכייה במפעל הפיס. סינים אוהבים להתפנות מביתם במסגרת פינוי בינוי.

הם לא מבינים תופעות המוכרות בארצנו הקטנה:

1. מפנים שכונה שלמה בפינוי בינוי ושלושה דיירים מסרבים להתפנות ומפגינים, מוחים ופונים לבתי משפט (או שהם קשורים בכל נימי נפשם לביתם הישן או שהם חושבים שישתלם לשלם להם הרבה יותר פיצויים).

2. הכביש הראשי שנסלל והורחב במסגרת פינוי ופיצוי של בתים מתעקל במקום אחד באופן המסכן את חיי הנוסעים בו ובוודאי מאט את נסיעתם. תושב אחד סירב לפנות את ביתו והבית נותר בתוואי הכביש. לא הסכימו לשלם לו פיצויים גבוהים מאשר לאחרים ובמקום זה סללו כביש מתפתל. 

השיטה בסין היא יותר פיצוי בינוי מאשר פינוי בינוי. הסינים מקבלים פיצוי כספי ועוברים לגור היכן שהם רוצים: בפרוורי אותה עיר או בקצה השני של סין. גם אם בונים בניין גבוה במקום ביתם הישן לא מחייבים אותם לחזור להתגורר בו, כפי שנעשה אצלנו. 

מרצה באוניברסיטה סינית אמרה לי שהיא לא תרוויח במשך עשרות שנות עבודה את הסכום שמקבלת משפחה סינית המפנה את ביתה במסגרת פיצוי בינוי. עכשיו בוודאי הבנתם את ההקבלה לזכייה בפרס גדול בפיס.

הכפרים הסוציאליסטים החדשים

כפריים סיניים מהגרים לעיר. ההגירה מהכפר לעיר היא תופעה כלל עולמית. כ-13 מיליון סינים עוברים בשנה מהכפר לעיר באופן חוקי. הרבה יותר סינים עוברים מהכפר לעיר באופן לא חוקי.

על מנת לצמצם את ממדי התופעה בונים הסינים כפרים סוציאליסטים חדשים. 

כפרים סוציאליסטים חדשים הם מבני מגורים מודרניים באזורים כפריים. הם נבנים מראש עם כל התשתיות, שלרוב חסרות בבתים הישנים בכפרים. המונח תשתיות מתייחס לחשמל, מים זורמים, ביוב ואפילו דודי שמש.

הבתים החדשים מרווחים יותר ובנויים באיכות טובה יותר. התושבים המקומיים מקבלים אותם במחירים נמוכים מאד.

כשנוסעים באזורים נידחים אפשר לראות מבנים ישנים ומוזנחים של הכפר הישן ולידו כפר חדש מודרני.

  

ירוק?

אחד הדברים שבמבט ראשון נראים חסרים או מצויים במשורה הם השטחים הירוקים בין גושי הבניינים המסיביים. היכן ישחקו הילדים? היכן יטיילו המבוגרים באוויר צח? כמו בפסקה שכותרתה "מי יגור כאן?", מדובר בתכנון או ליתר דיוק בחוסר תכנון.

פוסטים נוספים על סין

כלכלת המשפחה בסין: הקדמה

כלכלת המשפחה בסין: הפריפריה

כלכלת המשפחה בסין: תיירות או מדוע נפל הניו-זיילנדי על צווארי כאילו הייתי אחיו האובד?

טראומה בסין

ריבוי לאומים? ישראל? ארצות הברית? - סין

ריבוי לאומים: ישראל? ארה"ב? - סין

ישראל היא מדינה אליה עלו יהודים מכל קצווי תבל. יהודים בעלי חזות שונה, שגדלו בתרבויות שונות ולפעמים גם כאלה שאינם יהודים. תוסיפו לזה את המיעוט הערבי, המיעוט הדרוזי, המיעוט הצ'רקסי ואולי מיעוטים נוספים שלא עלו על דעתי ותוכלו לראות מדינה הטרוגנית מבחינה תרבותית.

גם ארצות הברית היא מדינה הטרוגנית. למעשה קהילות המהגרים הן כמעט מכל מדינה שתחשבו עליה. 

השתייכות לקהילת מיעוט עלולה להשפיע (לרוב לרעה) על מעמד כלכלי-חברתי.

מוכרות לנו לא מעט דוגמאות של אפליית בני מיעוטים, כגון: שחורים או היספנים, בארה"ב. האפליה היא בתחומים כגון: קבלה למקום עבודה, קבלה ללימודים, שכירת או קניית דירה והשתייכות למועדונים חברתיים. 

לצערי, גם בישראל נתקלים באפליה כזו. כשנתתי ייעוץ בכלכלת המשפחה למשפחות יוצאות אתיופיה, נתקלתי במקרים כאלה (גם היום מוזמנים יוצאי אתיופיה לקבל ממני ייעוץ ללא תשלום). 

לרובנו זה יראה מוזר, אבל גם בסין יש מיעוטים רבים. על רובם רובנו לא שמענו ובוודאי שאיננו מכירים אותם.
בסין יש 56 מיעוטים אתניים שונים. קבוצת הרוב נקראת האן. לפי הויקיפדיה העברית, 91% מתושבי סין משתייכים לקבוצה זו.

ביונאן בה ביקרתי, חיים בני 26 מתוך 56 המיעוטים האתניים. לכל קבוצת מטיילים מצורף גם מדריך מקומי. ביונאן התחלפו המדריכים שלנו כמעט מדי יום. לרוב המדריך היה מבני המיעוט המקומי.

האם בני המיעוטים האתניים מופלים לרעה בסין?
אין לי די מידע על מנת לענות על שאלה זו. ישנם כמה סימנים המראים על יחס טוב ולא מפלה כחלק מהמדיניות הרשמית של השלטון המרכזי.

סימן 1: לבני המיעוטים אין הגבלה קשיחה של ילד אחד במשפחה במו עיני ראיתי הרבה משפחות של בני מיעוטים עם שניים-שלושה ילדים.


סימן 2: העדפה לבני מיעוטים בקבלה לאוניברסיטאות
מערכת הניקוד לצורך קבלה לאוניברסיטאות כוללת גם נקודות העדפה לבני מיעוטים. כך למשל, אם שני מועמדים באו מאותו אזור פריפריה, בן המיעוטים יזכה להעדפה בהשוואה לעמיתו בן ההאן. 

סימן 3: עידוד וטיפוח התרבות המקומית
שימור התרבויות המקומיות, השפות המקומיות ואפילו הדתות המקומיות זוכה לסיוע מהשלטונות. כך למשל, ביקרתי במוזיאון של תרבות בני הנסי, אחד מהמיעוטים ביונאן. במוזיאון הוצגו התלבושות המסורתיות, כתבים בשפתם המשתמשים במערכת הכתב הייחודית שלהם ופריטים היסטוריים מתרבותם. השלטונות המרכזיים מעודדים מופעי פולקלור ומוזיקה מסורתיים של בני המיעוטים.

אם הכל כל כך טוב אז למה זה לא טוב?
חלק מהמיעוטים מתנגדים באופן כזה או אחר לשלטון הסיני. זה כולל לפעמים פעילות אלימה. באחד מאזורי סצ'ואן, עצרה המשטרה את כל המכוניות לבדיקה. הם חיפשו אמצעי לחימה.

יש מיעוטים שרוצים יותר. בחלק מהמקרים הם רוצים יותר אוטונומיה, במקרים אחרים הם עשויים לרצות השקעה גדולה יותר באזורי הפריפריה בהם הם גרים.

יש החושבים שמונעים מהם לשמור את תרבותם הייחודית. כך חושבים למשל הגולים הטיבטים.  

בחלק מאזורי מגורי המיעוטים יש מהגרים סינים בני האן. המקומיים עשויים לחשוב שהשלטון מעדיף את בני האן (לא בהכרח השלטון המרכזי. זה יכול להיות שלטון המחוז או שלטון הנפה).

האם תישמרנה התרבויות?
על מנת שתישמרנה התרבויות, צריכים להיות כאלה שישמרו אותן. במוזיאון המציג את בני נסי יש גם תמונות של בני אדם חיים: אלה הם כוהני הדת שלהם. מספר התמונות של כוהנים חיים היה בין 20 ל-30. 
רק כוהני הדת יודעים לכתוב בשפתם. 30 הוא מספר קטן מדי על מנת לשמר שפה לאורך זמן.
יותר ויותר צעירים ילכו ללמוד באוניברסיטאות או לעבוד בעיר הגדולה. שפת הלימודים/עבודה תהיה באופן טבעי סינית.

גם אם השלטון הסיני המרכזי יתמוך בתרבויות של מיעוטים, לטווח ארוך לא ישרדו תרבויות שמספר השומרים עליהן קטן.  

הערת שוליים
אם תקראו פוסטים שלי על שכנתה הקטנה של סין (ושל הודו) בהוטן, תוכלו לראות, איך המנהיגים של מדינה זו מנסים לרתום את האזרחים לשימור תרבותה ולהימנעות מהיטמעות בתרבויות השכנים או בתרבויות המערב. 

פוסטים לדוגמה:

כלכלת המשפחה בבהוטן: האתגרים של המדינה 

כלכלת המשפחה בבהוטן: אל"ג תל"ג

כלכלת המשפחה בבהוטן: רקע

טראומה בסין

נמר. מקור התמונה: ויקיפדיה

נמר. מקור התמונה: ויקיפדיה

טראומות הן חלק מהעולם שלי. לטראומה הגדולה קוראים השואה. מעולם לא פגשתי דודים, דודות או בני דודים או בני דודות. לאבי היה אח יחיד, שנפטר בילדותו. אימי הייתה הצעירה בין אחיותיה. חלקן היו נשואות עם ילדים. כולם נספו בשואה, לפני שנולדתי.
הטראומות הקטנות שלי הן כאין וכאפס לעומת הטראומות של אלה ששרדו את השואה. 

טראומות הן לא רק חלק מהעולם שלי. הן חלק מעולמם של אנשים רבים במערב ובישראל. אני מכיר כמה אנשים, שכל פעם שהם נכשלים, הם מאשימים את הוריהם, שנפטרו כמה עשרות שנים לפני הכישלון: לא הם פעלו לא נכון או פעלו נכון ובכל זאת נכשלו, זו טראומה מהאופן שהוריהם התייחסו אליהם בילדותם. 

למזלי, איני המטפל בטראומות שלהם. לכל היותר אני מסייע להם לנהל את כלכלת משפחתם. אני משתדל לא להיות אמפטי, כפי שהם מצפים, ולכוון אותם להיות שחקנים במגרש של כלכלת משפחתם ולהתמודד. 

השפה היא תבנית נוף מולדת או תבנית התרבות
בשפת האסקימואים יש הרבה מילים שונות המתארות סוגי שלג שונים. במזג האוויר שלהם יש צורך בכך על מנת שיתאימו את עצמם לסוג השלג: בסוג אחד ניתן לטייל ולצלם. בסוג אחר צריך להיערך נכון על מנת לשמור על החיים. לריבוי המונחים יש משמעות הסתגלותית. 

בירושלים עם שלג לא כבד אחת לכמה שנים אין לנו צורך בהבחנות אלה.

בסנסקריט יש מספר מילים המציינות תודעה. בעברית או באנגלית אין לנו עושר מושגים בתחום זה. חלק מהתרבות בהודו היה קידום ממצב תודעה למצב תודעה גבוה יותר (עד להארה). אנשים העובדים על מעבר לרמות תודעה גבוהות יותר זקוקים למונחים שיעזרו להם להתמודד. 

לא רק מה שיש בשפה חשוב. לפעמים לא פחות חשוב מה שאין. פרופ' יורי פינס אמר לנו במהלך הטיול בסין, שבסינית אין מילה מקבילה לטראומה. הם מתקשים להבין את משמעות המושג גם אחרי שהוא מסביר להם אותו מספר רב של פעמים.

האם סין היא גן עדן?

בהיעדר טראומה אפשר לחשוב שסין היא גן עדן. אולי אי באוקיינוס השקט, שתושביו יושבים בנחת מתחת לעצים במזג אוויר משווני נוח בכל חודשי השנה. מדי פעם הם ניגשים לקטוף פירות מאחד העצים או לשתות מים ממעיין סמוך. כשהם רוצים לגוון את מזונם הם משליכים חכה ודגים כמה דגים.

אין תיאור רחוק יותר מסין מאשר מה שתיארתי בשורות לעיל. הסינים הם למודי אסונות ומלחמות. איכרים סינים גידלו אורז בחלקות הולכות וקטנות מדור לדור. גידול אורז זו עבודה קשה. החלקות קטנו, משום שהן התחלקו בין מספר בנים של אותו איכר. 

רעב, מחלות, אסונות טבע (באזור שטיילנו היו לו מעט רעידות אדמה קשות), אכזריות של אנשים כלפי אנשים אחרים עד לכדי קיפוד חייהם וכמובן מלחמות.

ההיסטוריה הסינית כוללת מספר רב של מלחמות פנימיות וחיצוניות בהן סיימו את חייהם של הרבה מיליוני סינים.  

כך למשל, כשהמונגולים כבשו במאה ה-13 כמעט את כל סין וחלקים גדולים מאירופה הם לא הצליחו לכבוש באופן מלא את סצ'ואן. ההתנגדות לשלטונם והמלחמה בו נמשכה עשרות שנים, כשהצבאות המקומיים, מנצלים את מרחבי הרמה הטיבטית על מנת להסתתר. התוצאה: מיליוני הרוגים והרס כלכלי של החבל העשיר.

זמישות (Agility)

התמזל מזלי ובמסגרת עבודתי כיועץ בטכנולוגיית המידע נתקלתי באחד הפרויקטים, בתפיסה שהייתה חדשה עבורי (וגם עבור כל הישראלים הרבים שהשתתפו בו). התפיסה החדשה עניינה אותי והתחלתי ללמוד אותה בכוחות עצמי. 

כשהתפיסה הזו הפכה לתפיסה מרכזית היא קיבלה שם: SOA ראשי תיבות של Service Oriented Arcitecture.

הקדמתי את האחרים בלימוד התפיסה ולכן מצאתי את עצמי כיועץ ומרצה בתחום וגם כ-Moderator של פורום מומחים ישראלי וכמי שהוזמן להשתתף בפורום בו כמה עשרות מומחים באתר אינטרנט אמריקאי מוביל.  

התפיסה על קצה המזלג: בעולם המודרני התזזיתי עסקים וארגונים צריכים להתאים את עצמם במהירות לשינויים. מערכות המחשוב צריכות אף הן להתאים את עצמן לשינויים הארגוניים והעסקיים. אנשי מערכות מידע קוראים לזה Agility. בעברית זמישות (צירוף של גמישות וזריזות).

בתיאור פשטני, שירותי SOA הן כמו אבני לגו. בונים מהם מערכות. המערכות שקדמו להן גדולות, קשיחות וקשות להתאמה לשינויים.
זמישות או קלות ומהירות התאמה היא היתרון העיקרי של מערכות SOA. 

מדוע קרס המשטר הקומוניסטי בברית המועצות ולא קרס בסין?

התשובה של פרופ' יורי פינס היא שהסינים אדפטיביים, כלומר: מסתגלים בקלות לשינויים. כך יכולה הייתה סין בתקופת דנג שיאופינג להפוך לקפיטליסטית ובו זמנית לשמור על משטר קומוניסטי שבו מפלגה אחת שלטת. כך הייתה סין יכולה לקבל לשליטתה את הונג-קונג ולשמר שיטה כלכלית שונה מהנהוגה בסין עצמה. 

ברית המועצות של סטלין הייתה נוקשה, לא גמישה ולא מסוגלת להתאים את עצמה לשינויים.

באנלוגיה לפסקה הקודמת, העוסקת במערכות ממוחשבות, בסין הייתה זמישות. היא הייתה דומה למערכות SOA הקלות לשינוי. ברית המועצות דמתה למערכות המחשוב הלא-גמישות שנבנו במשך עשרות השנים לפני SOA.

יש הבדל נוסף. במהלך ביקורי בסין ביקרנו במקומות אליהם הגיעו הקומוניסטים הסינים במהלך המסע הארוך, בנסיגתם או בריחתם מצ'ייאנג קאי שק בשנים 1934-1935. 

כצפוי, מקומות המסתור או הקרבות שלהם מתועדים היטב. באחת הערים הנידחות בסצ'ואן ביקרנו בביתו של המפואר של שליט מקומי מאוכלוסייה הדומה לטיבטית, שגם בו התארחו מאו דזה דונג והמנהיגים הבורחים האחרים. שליטים מקומיים היו כפופים באופן חלקי לקיסר הסיני. כמחווה להזדהותם עם סין, למדו את התרבות הסינית ובביתם המפואר החזיקו ספרי סיניים קלאסיים. בכל חדר צוין מי התארח. מאו בחר לישון בספרייה ולא בכדי: בן האיכרים מאו, הכיר היטב את ההיסטוריה הסינית, השירה הסינית הקלאסית ואפילו כתב בעצמו שירה. 

בחלקים מתקופת שלטונו, הפך את סין לסוג של גיהינום. נדמה לי שכמאמר הפתגם: "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", הכוונות שלו היו טובות. הוא רצה להיטיב עם העם, תחת ההנחות הנגזרות מהאידאולוגיה בה האמין. כשהכוונות שלך טובות ואנשים נפגעים, ואתה גמיש לביצוע שינויים, אתה עשוי לנסות דרך אחרת. בסין המאואיסטית היו שינויים.   

גם ברית המועצות של סטלין וברז'נייב הייתה סוג של גיהינום. אבל ההבדל הוא, שלהם לא היו כוונות טובות. כשאין לך כוונות טובות ואין לך גמישות, יש פחות צורך בביצוע שינויים.

איש הזן ושני הנמרים

נמר רדף אחרי איש זן. איש הזן הגיע לסף תהום. בלית ברירה קפץ לתהום. בדרכו מטה נאחז בענף רעוע, שללא ספק יחזיק אותו במשך זמן קצר. הוא הביט למעלה: הנמר מביט בו. הוא הביט למטה וראה נמר אחר מחכה לנפילתו. הוא מזהה על ענף סמוך פרי עסיסי וממהר לקטוף אותו ולהנות מאכילתו.

לאיש הזן שבסיפור אין טראומה ממותו הקרב, שתמנע ממנו למצות את הרגע. הוא ממשיך להנות ממה שמזמנת לו המציאות.

אני וזן בודהיזם

במשך תקופה מסוימת בצעירותי קראתי כל מה שמצאתי על הזן היפני והתחברתי אליו. אפילו ביקשתי (ונעניתי בחיוב) ממרצה בקורס בינתרבותי בחוג לפסיכולוגיה לאפשר לי לכתוב עבודה סמינריונית על זן. 

ניצבתי כמובן בפני מכשולים למימוש תפיסת זן בחיי (ללא הסתייעות במורה או במגורים במנזר). 
המכשול העיקרי היה התרבות המערבית שלי.
המכשול הנוסף היה הטראומה של דור שני לשואה, שמשכה אותי לכיוון של מציאת ביטחון (הביטחון בתחום הכלכלי: חסכתי בתקופות הטובות ולא הוצאתי יותר ממה שהיה לי בתקופות הטובות פחות. מאוחר יותר ההתנהלות הזו סייעה לי לייעץ לאחרים בכלכלת המשפחה, משום שזה בדיוק מה שמצפים, שמשפחה הבאה לייעוץ תעשה). 

בחזרה לכלכלת המשפחה בסין

הדמיון בין חוסר הטראומה של איש הזן בסיפור לבין הסינים הוא לא מקרי. הבודהיזם שמקורו בהודו, הגיע לסין ומשם ליפן.
הזן היפני התפתח מהצ'אן הסיני. הדמיון ביניהם רב. 

לסינים שאינם מבינים טראומה מהי (על אף שרבים מהם עברו אירועים, שאנחנו נקרא להם טראומות) קל יותר להסתגל למציאות המשתנה.

כשיש לך טראומה, אתה עסוק בה ופחות מוכוון ומסוגל לטפל בבעיות. כשאין לך טראומות, אתה יכול לכוון את עצמך להתמודדות עם האתגרים בלי לבזבז אנרגיה וזמן בו תבכה על מר גורלך. 

היכולת להסתגל פועלת גם בכלכלת המשפחה, כל למשל: סינים מהגרים בקלות מהכפר לעיר שהיא לפעמים בקצה השני של מדינת ענק זו (לפעמים המשפחה נשארת ואבי המשפחה נוסע לבד וחוזר אחת לשנה לביקור), סינים מסתגלים בקלות יחסית להרבה שעות עבודה ולתנאים קשים כפועלים זרים בישראל למשל. 

קצב השינוי במקומות בהם טיילתי בסין הוא מהיר. מהיר בהרבה מקצב השינוי שראיתי במקומות אחרים. התושבים שלא תמיד מצבם הכלכלי טוב, אינם מפתחים טראומות ומתאימים את עצמם לשינויים.       

שנה טובה? לא כל כך בטוח

אני רוצה לאחל לכולנו שנה טובה בדברים חשובים כמו בריאות ואושר. אי אפשר להתעלם גם מכלכלת המשפחה ואני רוצה לאחל שנה טובה גם בהקשר זה. 

לא בטוח ששנת תשע"ה, תהיה טובה מבחינה כלכלית. קשה למצוא במה להשקיע את הכספים שחסכנו, משום שמרבית אפיקי ההשקעה אינם נראים מבטיחים. איתן אבריאל בדה-מרקר הסביר מדוע, במאמר שכותרתו: יש לכם כסף פנוי? אתם בבעיה גדולה. הוא מתאר את המצב באפיקי ההשקעות הפופולריים: מניות, אגרות חוב ממשלתיות, אגרות חוב קונצרניות, מטבע חוץ ודירות להשקעה. כמובן שבריבית נמוכה גם השקעה בפיקדונות ובתכניות חיסכון אינה אטרקטיבית. 

העולם המפותח אינו שונה כל כך מישראל: המצב בבורסות שם בדרך כלל דומה למצב בישראל, הריבית נמוכה מאד (ואפילו עלולה להיות שלילית, אליבא דה מריו דרגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי), יפן הכלכלה השלישית בגודלה בעולם במשבר מתמשך, כמעט כל מדינות השוק האירופי המשותף בקשיים כלכליים מהותיים וכלכלת ארה"ב טרם עלתה על מסלול חיובי. 

תוסיפו לזה גידול בתקציב הביטחון שמימושו כנראה יגרום לעליה בשיעור המיסים ו/או קיצוץ בתקציבים בבריאות, חינוך, רווחה ועוד, שאנחנו נצטרך להשלים את החסר מכיסנו. 

תוסיפו גם כמה שכנים לא כל כך סימפטיים: דאעש, חיזבאללה, חמאס וכיו"ב שאולי בעטיים יידרש תקציב נוסף או ייגרם נזק כלכלי ישיר למשפחות. 

חכמת ההתנהלות במשבר

בכל מצב התנהלות כלכלית נבונה של משפחות ופרטים חשובה.

במצב טוב במיוחד זה אולי לא כל כך נורא, אם מתנהלים באופן שאינו קרוב לאופטימלי. במצב של משבר או במצב קשה, התנהלות נכונה עשויה להיות קריטית. במצב שאינו טוב לכולם, הפער בין התוצאות שישיג מי שמתנהל נכון למי שאינו עושה זאת גדל.

לכן בנוסף לאיחולים של שנה כלכלית טובה, אאחל לכם גם דבר חשוב לא פחות והרבה יותר ריאלי: שנה של התנהלות כלכלית משפחתית טובה.

שופרסל שלי בקרית היובל- סוף טוב?

בפוסטים: איך לקנות במרכול? ואיך לקנות במרכול - פרק ב, דנתי בנושא של קניה במרכולים. באופן ספציפי, דנתי במחירים הגבוהים במיוחד ובהתנהלות הכושלת של שופרסל שלי בקריית יובל בירושלים. לא הייתי היחיד: 

1. המינהל הקהילתי יובלים פנה להנהלת הרשת בבקשה להפוך את החנות לחנות של המותג הזול שופרסל דיל או לפחות להוזיל את המחירים. כשזה לא הועיל, ארגן חרם צרכנים, מלווה במשמרות מחאה של תושבים שאיכפת להם. המוחים ביקשו מקונים לא לקנות בחנות עד להוזלת מחירים.

2. העיתון קול קטמון היובל קנה את אותו סל מוצרים בשופרסל שלי ובשני מתחריו בשכונה. סל קניות של כ-400 שקל בשופרסל שלי עלה כמעט 60 שקל פחות ביקר מבין שני מתחריו ו-100 שקל פחות בשני.

בסוף השבוע בישר העיתון קול קטמון היובל לקוראיו על סיום המאבק: שופרסל שלי הוריד מחירים. העיתון מביא דוגמאות למחירים החדשים בהשוואה לישנים ומראיין כמה מהפעילים המרכזיים, שתרמו למאבק.

הפעילים מסכמים זאת כניצחון במאבק ומסבירים כיצד ומדוע ניצחנו כולנו (צרכני שכונות באזור). 

עם כל הכבוד לפעילים, ישנו גורם נוסף שהביא לירידת המחירים: רשת שופרסל נקלעה להפסדים והכינה תכנית הבראה. התכנית כוללת סגירת סניפים, פיטורי עובדים ואיך לא, גם הורדת מחירים בחנויות שופרסל שלי. 

לפרטים נוספים קראו את המאמר בעיתון גלובס: שופרסל בוחנת תכנית הכוללת סגירת סניפים ותמחור מחדש. במאמר מרואיין מנכ"ל הרשת איציק אברכהן המסביר עד כמה עגום מצבה של הרשת ומה הצעדים שהוא שוקל לבצע.

השורה התחתונה

כפי שמציינים הפעילים במינהל הקהילתי, המחירים שהוזלו עדיין יקרים יותר ממחירי חנויות זולות.

השאלה שאני שואל: האם ההתנהלות של שופרסל שלי תהיה דומה להתנהלות במחאת הקוטג'? מורידים מחירים עד יעבור זעם ואז מעלים מחדש (או מעלים מחירים של מוצרים אחרים ומשאירים כמה מוצרים זולים לדוגמה).

כלכלת המשפחה בסין: תיירות או מדוע נפל הניו-זיילנדי על צווארי כאילו הייתי אחיו האובד?

אגם המראה בג'יוג'אגואו. מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט קודם עסקתי בהיבט הכלכלי של חיים בפריפריה בסין או במקום אחר. הסברתי את האסטרטגיה הסינית המרשימה לטיפול בפריפריה ואת האופן בו מממשים אותה בשטח.

פוסט זה עוסק בתיירות. למדינה שאל אתרי התיירות מגיעים תיירים יש הכנסות ומשפחות מקומיות מתפרנסות ממנה. התיירים צורכים בין השאר את השירותים הבאים:

1. שירותי לינה -מלונות, צימרים, אכסניות וכיו"ב

2. מזון - מסעדות, סופרמרקטים וכיו"ב

3. הדרכה - מדריכים מקומיים מקבלים שכר על הדרכה שהם נותנים לתיירים

4. מכירת מוצרים לתיירים

5. תרבות: מוזיקה, תאטרון, קולנוע, מוזיאונים. 

6. בנקים וחלפני כספים

7. תחבורה: רכבות, מוניות, אוטובוסים וכיו"ב

ככל שיש יותר תיירות, הצורכים יותר שירותים ומוצרים, יותר מקומיים יכולים להתפרנס מעבודה בענף זה.

הניו-זילנדי, האיטלקי והיפנים

לפני מספר שנים טיילנו (אשתי, ילדי ואני) בסיציליה. פגשנו רק איטלקי אחד דובר אנגלית. ישבנו במסעדה. המלצרית לא הצליחה להבין מה אנחנו רוצים להזמין. אנחנו לא הבננו את התפריט הכתוב באיטלקית בלבד (וללא איורים). סועד איטלקי התנדב לעזור לנו. שוחחנו איתו באנגלית. מהר מאד התברר כי גם הוא תייר. איטלקי ממילאנו.
כן יש דבר כזה תיירות פנים: תושבים מאזור אחד במדינה מטיילים באזור אחר.

לפני כמה עשרות שנים רעייתי ואני חגגנו את ירח הדבש שלנו בטיול עצמאי ביפן.
באזורים הפחות מתוירים רצו אחרי תלמידי בתי ספר בתלבושת אחידה בצעקות herro, herro  (שיבוש של המילה האנגלית hello). קשה להאשים אותם: זו הייתה הפעם הראשונה בחייהם שראו ענק עם זקן וקרחת (אני ממוצע קומה, גבוה יחסית ליפנים וענק בהשוואה לילדים יפניים).

פגשנו הרבה תיירים יפנים שהצטלמו בלי הרף. במיוחד בלטה התפעלותם מעצי דובדבן פורחים איתם הצטלמו מכל זווית אפשרית.
כמעט ולא פגשנו זרים.

ברכבת מקיוטו לנארה פגשנו ניו-זילנדי. הוא כל כך שמח לפגוש אותנו. כאילו הייתי אחיו האובד, שלא פגש הרבה שנים. מהר מאד התברר מדוע הוא הוצף באושר. הוא נשוי ליפנית ומתגורר בעיירה קטנה. הוא אינו דובר יפנית. קרוב לוודאי שרעייתי ואני היינו דוברי האנגלית הראשונים (אולי למעט אשתו) שפגש לאחר תקופה של כמה שנים.

נכון לאותה תקופה, יפנים ספורים דיברו אנגלית. פגשנו אנשים משכילים, העובדים במקצועות חופשיים, שלא היו מסוגלים לדבר משפט אחד באנגלית (או בשפה מערבית כלשהי אחרת).

הסינים

פסל הבודהה הענק בלשאן. צילום שלי במהלך הטיול

לא בכדי הזכרתי את הסיציליאנים ובמיוחד את היפנים. גם בסצ'ואן ויונאן כמעט ולא פגשתי דוברי אנגלית.

הדמיון בין היפנים של לפני יותר מרבע מאה והסינים היום רב. גם הסינים מצטלמים ללא הפסקה באתרי טבע מרהיבים, במקדשים בודהיסטים וטאואיסטים ובכל פינה אחרת בסצ'ואן ויונאן. 
ההבדל היחיד הוא שהיום הם משתמשים לרוב בטלפונים חכמים. 

כמו ביפן, גם בסין פגשנו הרבה מאד תיירים. כמו ביפן, כמעט ולא פגשנו תיירים זרים. התיירים הסיניים גדשו בהמוניהם את האתרים הידועים כמו שמורת הפנדות בדרום מערב סצ'ואן ,שמורת הטבע המרהיבה ג'יוג'אגואו (ראו תמונה בתחילת הפוסט), פסל הבודהה הגדול בעולם בלשאן והערים התיירותיות היפות ליג'יאג ודאלי ביונאן. 

מספר התיירים הסיניים באתרים פופולריים מגיע לאלפים ביום אחד. הסינים ערוכים היטב על מנת לטפל במספר תיירים כה גדול. 

חלק מהאתרים הפכו לאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. כשטיילנו באתרים כאלה הם היו נקיים, מטופחים ומסודרים.  

המשמעות הכלכלית של תיירות פנים גדולה
תיירות פנים גדולה פירושה אנשים שיש להם מספיק כסף להוציא על נופש וטיולים. בגודל של סין, מדובר גם באזרחים מקומיים, שטסים לסצ'ואן וליונאן בטיסות האורכות מספר שעות.

סין כבר אינה מדינה של פועלים קשי יום, כפריים המתפרנסים בדוחק משדות אורז קטנים ורועי יאקים. יש הרבה אנשים כאלה, אבל יש גם שכבה גדלה והולכת של אנשים שמצבם הכלכלי טוב.

בגלל המספר הענק של תיירים סיניים והמספר הזעום של תיירים זרים, לא תמיד ערוכים טוב מספיק על מנת לטפל בתיירים הזרים.

מדד השירותים

שירותי בול פגיעה. מקור: הויקיפדיה

אולי זה מפתיע אבל מדד השירותים, אותו המצאתי בפוסט זה, עשוי לשקף את ההתפתחות המואצת של סין.

מדד השירותים מתאר את סוג השירותים, מידת הניקיון שלהם, הריח שלהם, סוג ההדחה (אם בכלל קיימת) ואת זרימת הביוב בצינורות או ברחוב.

על פי עדויות של חבריי, שהיו בסין יותר מפעם אחת, פעם סוג השירותים היה בורות בלבד. בהדרגה התווספו שירותים של ממש, שהדגם בראש הפסקה מתאר את השרותים הציבוריים השכיחים.
מים זורמים לא היו בשירותים והביוב זרם חופשי ברחובות. 

האינדיקטור הטוב ביותר היה ריח בלתי נסבל.

כשביקרנו לפני כחודש כבר יש מקומות עם שירותים נקיים, חלק מהשירותים הציבוריים וחלק מהשירותים בבתי המלון הם שירותים מערביים. בחלק מהמקומות יש מים זורמים וההדחה היא בסגנון המוכר לנו בארץ. 
יש עדיין מקומות עם שירותים, שתייר מערבי יעדיף להתרחק מהם.

בית מלון חמישה כוכבים
אחד מחבריי לקבוצת המטיילים בסין סיפר לי בדיחה של מדריכי טיולים בישראל. מישהו מספר לחברו שהיה במלון חמישה כוכבים בצפת. חברו שואל: "כמה מהכוכבים ראית דרך החור בתקרה?".

הבדיחה הזו בהחלט אקטואלית ביחס לבתי מלון שראיתי בסין. קיימת שונות גדולה מאד ברמתם של מלונות עם חמישה כוכבים. חלק ממלונות חמישה כוכבים בהם התארחנו, הם מלונות של חמישה כוכבים לכל דבר גם במדינות מפותחות. לטעמי בלטו לטובה שני מלונות של רשת מלונות הונג-קונגית ומלון Crown Plaza בעיר צ'נגדו.  

בקצה השני של הסקאלה נמצאים שני מלונות חמישה כוכבים המזכירים את הבדיחה על צפת. 

אני ממליץ בחום להתרחק ממלון Regent המפואר בעיר דאלי ביונאן.
השירות הוא בקושי של מלון עם כוכב אחד (אם לא סופרים כוכבים שרואים מהחלון).

כלכלת המשפחה בסין: הפריפריה

 "ד"ר סון יאט-סן "אבי האומה הסינית
מקור התמונה: ויקיפדיה  

בפוסט קודם הסברתי את המורכבות של ניתוח כלכלת המשפחה בסין. לקריאה של הפוסט לחצו כאן.

פוסט זה עוסק בפריפריה. פריפריה יש במדינות רבות. לא רק בסין. גם בישראל. לחיים בפריפריה ולא במרכז עשוי להיות מחיר כלכלי ומחיר לא כלכלי.

הפריפריה לעומת המרכז
היתרון הכלכלי של הפריפריה הוא עלות זולה יחסית של דירות לרכישה ודירות להשכרה. 
אם אינני טועה, זהו אולי היתרון היחיד. בצד החסרונות ניתן למצוא:

1. מגבלות תעסוקה
מרבית אפשרויות התעסוקה נמצאות במרכז.

2. מחירים יקרים  
חלק מאיתנו עדיין זוכרים  את פרשת הסופרמרקט היחיד במצפה רמון. המחירים היו כל כך יקרים, שבחלק מהמקרים, השתלם לסוע לבאר-שבע על מנת לבצע את הקניות. 
במרכז עשויה להיות בדרך כלל תחרות בין עסקים. בפריפריה עלול להיות מונופול. את התוצאה של חוסר תחרות מרגישים הקונים בכיסם. אגב, לא תמיד רק בכיסם: לפעמים גם באיכות המוצרים וברמת השירות.

3. זמינות פחותה של שירותים
זמינות פחותה עשויה להתייחס כמעט לכל תחום של שירותים. החל בשירותים חיוניים כמו: בתי חולים ובתי ספר וכלה בפעילויות פנאי, תרבות וספורט.

תושבי הפריפריה עלולים להיאלץ לבחור באפשרות הגרועה פחות:
לא לצרוך שירותים או להוציא כסף ולבזבז זמן על מנת להגיע למרכז ולקבל את השירותים.

במאמר מוסגר, לא מדובר רק בכסף: הריחוק מבתי חולים עלול לעלות אפילו בחיים. כך למשל שיעור המוות מאירועים רפואיים, שהגעה מהירה לבית חולים היא מצילת חיים (התקפי לב למשל), יהיה גבוה יותר בפריפריה מאשר במרכז.

4. פחות הזדמנויות
בפריפריה פוגשים פחות אנשים. פחות אנשים - פחות הזדמנויות. להלן כמה דוגמאות להזדמנויות מסוגים שונים:

א. הזדמנויות למציאת עבודה כשכיר או לקוחות כעצמאי

ב. הזדמנויות לחוויות חברתיות וחוויות מעשירות אחרות

ג. הזדמנויות ליצירת קשר זוגי

העולם האינטרנטי-דיגיטלי עשוי לצמצם חלק מהפערים בהקשר זה. 

תחבורה
כפי שוודאי הבנתם, תושבי הפריפריה נזקקים לתחבורה יותר מאשר תושבי המרכז. בדומה לתחומים אחרים, גם בתחום התחבורה הם משלמים יותר: הם עשויים לסוע יותר פעמים ויותר מרחק מתושבי המרכז.

התחבורה הציבורית העומדת לרשותם נחותה בהשוואה לתחבורה במרכז. 

הנחיתות באה לידי ביטוי בכמה תחומים:

א. מחיר יקר יותר  - כשהאוטובוס אינו מלא כל נוסע צריך לשלם יותר (אלא אם כן הסבסוד מכסה את הפער)

ב. תדירות נסיעה נמוכה - מספר הנסיעות היומי לאזורים כפריים, עשוי להגיע במקרה הטוב לשש נסיעות ביום. הרבה פחות ממספר הנסיעות בקו תל-אביב-ירושלים. 

ג. אין כמעט תכניות וקווי המשך - אם הגעתם כבר מהפריפריה לעיר הגדולה, כרטיס משולב לאוטובוס ליעדכם בעיר הגדולה יעזור לכם. אם כבר הגעתם לעיר הגדולה, תחבורה פנימית ליעדכם המתואמת מבחינת זמן עם הגעתכם תעזור לכם.

ד. חסר מידע ופרסום על לוחות הזמנים והקווים ויעדיהם
הרבה יותר קל למצוא מידע על קווים בין ערים גדולות במרכז מאשר על קווים בפריפריה.

אינני מומחה לתחבורה או לכלכלת תחבורה. את המידע לעיל שאבתי ממחקר מעניין של ד"ר יניב רונן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת.
רוצים לקרוא? להלן הקישור: שירותי תחבורה ציבורית בישובים כפריים ובחינת המצב בחמש מועצות אזוריות.

מסתבר שהבעיה אינה ייחודית למדינת ישראל או לסין בה תעסוק הפסקה הבאה. ד"ר רונן מתייחס לבעיה במדינות שונות ובנוסף לכך מציג פתרונות, בארץ ובחו"ל, שנועדו לצמצם את ממדי הבעיה.

תחבורה כמפתח לקידום הפריפריה בסין
האיש שבתמונה למעלה(נפטר בשנת 1925) הוא איש נערץ בסין, בגלל תרומתו החשובה לסילוקה של השושלת הקיסרית צ'ינג והקמת הרפובליקה הסינית.

לפי פרופ' יורי פינס, כשהוצע לו לכהן כראש ממשלה, העדיף ד"ר סון יט סן להיות שר התחבורה. גם היום מבינים בסין את חשיבות התחבורה בהקשר של הפריפריה (וכנראה גם בהקשרים אחרים).

צריך להבין, המרחק בין מרכז לפריפריה הוא לא בהכרח המרחק הפיזי. הוא זמן הנסיעה וזמינות אמצעי תחבורה.

הדוגמה הבאה תבהיר זאת.
לפני יותר מ-25 שנים טיילתי ביפן. זמן הנסיעה מהמרכז של קיוטו-אוסקה ברכבת המהירה (מהירות של כ-250 ק"מ לשעה) למיאז'ימה והירושימה בפריפריה הדרומית היה כארבע שעות.

לפני שנה הייתי במדגסקר. מהירות הנסיעה בחלק הדרומי של ה"אוטוסטרדה" מהבירה אנטננריבו (מרכז) לעיר הדרומית הקטנה (פריפריה) הייתה 20-30 קמ"ש. 
כשאף אחד לא תיקן את הכביש מאז שהצרפתים סיימו את שליטתם באי (לפני כמה עשרות שנים), אין פלא שהנהג נסע במהירות כל כך איטית, על מנת לא להיכנס לבורות ולמהמורות שנוצרו בכביש.
סיפרו לי שהנסיעה של מלוא המסלול באוטובוס לוקחת כ-24 שעות.

המרחקים בין המרכז לפריפריה ביפן ובמדגסקר כנראה אינם שונים מהותית. זמן הנסיעה שונה מהותית.

בפריפריות של סצ'ואן ויונאן רואים תנופת פיתוח תחבורתית: כבישים  מרכזיים רחבים, המחליפים כבישים צרים ומפותלים, מסילות רכבת חדשות וגשרים ומנהרות הנבנים לצורך מעבר הכבישים ומסילות הרכבת. גם בתוך ערים ניתן לראות כבישים רחבים וכבישים רחבים נוספים בתהליך בנייה.

נסענו בכמה כבישים צרים ומפותלים בהרים, שמי שיטייל שם בעוד שנה-שנתיים כבר לא ייסע בהם: הוא ייסע ברכבת או באוטוסטרדה. לפעמים יחמיץ נוף מדהים משום שהוא ייסע במנהרה. 

האסטרטגיה הסינית לטיפול בפריפריה
האסטרטגיה בתקופתו של דנג שיאופינג, הייתה לא להשקיע בשלב הראשון בפריפריה. קודם כל לבסס את המרכז בחוף המזרחי (בייג'ינג, שנגחאי ועוד). במקביל לא להפריע להתפתחות הפריפריה החלשה: לא לגבות ממנה כמעט מיסים ולא להכביד עליה באמצעים ביורוקרטיים ואחרים.

בשלב השני אחרי שכלכלת מחוזות המרכז הניבה רווחים גדולים, הופנו סכומים נכבדים מהרווחים, להשקעות מסיביות בפריפריה.
זה בדיוק מה שעושים יורשיו של דנג שיהופינג היום. בפריפריה הסצ'ואנית רואים השקעה מסיבית בתחבורה, בתשתיות ובבניה של בנינים למגורים. בערים מדובר בבנייני ענק של עשרות קומות, הניצבים בשורות זה ליד זה.

צמיחת הפריפריה מיתנה את ההגירה הלא-חוקית מהכפרים בפריפריה לערים במרכז (החוף המזרחי). המהגרים היו יכולים להגר לערים צומחות הקרובות יותר למקום מגוריהם ולמצוא שם עבודה.  

פריפריה. פריפריה של הפריפריה. פריפריה של הפריפריה של הפריפריה
  

פוטומונטאג' של צ'נגדו
מקור: ויקיפדיה

העיר צ'נגדו בירת סצ'ואן נחשבה לפריפריה. העיר צמחה בקצב מדהים כאשר ההשקעות המסיביות יצרו עורקי תחבורה מפותחים מהעיר למרכז ולערי פריפריה אחרות. גם בתוך העיר עצמה ישנם כבישים רחבים ונוחים. כיום מדובר בעיר מודרנית שבה גרים שמונה מיליון תושבים (14 מיליון ביחד עם האזורים ההיקפיים הסמוכים לה).

צ'נגדו היום היא מרכז שבו יש שלוחות משמעותיות של הרבה חברות היי-טק מערביות מובילות. לחברות כמו: אינטל, IBM, SAP, ומיקרוסופט יש מכרזי פיתוח בעיר.


העיר נראית כמו עיר גדולה במרכז של מדינת מערב: חנויות, מסעדות, מלונות מפוארים, סניפי מרבית הרשתות המסחריות הפזורות בעולם, מותגים ופרסומות.

ממספר השעות המועט בהם הסתובבתי בעיר, התרשמתי שהסינים המקומיים אימצו את תרבות הצריכה המערבית.  

צ'נגדו היא אולי פריפריה ביחס לבייג'ינג ושנגחאי, אבל בסין כמו בסין: הכל גדול יותר ומורכב יותר. יש מקומות סביב צ'נגדו שעבורם צ'נגדו היא מרכז העולם.

אם נלך הלאה לאזורים נידחים של הרמה הטיבטית (שמהווים חלק ממחוז סצ'ואן ובהם אוכלוסייה דלילה של שבטים קרובים לטיבטים), עבור הכפריים המגדלים יאקים, גם הערים הקטנות והבינוניות הן מרכז.

תופתעו אבל הממשלה הסינית משקיעה גם בפיתוח פריפריה של הפריפריה של הפריפריה כמו אותם כפרים.


    

כלכלת המשפחה בסין: הקדמה

. 1979,דנג שיאופינג
מקור התמונה: ויקיפדיה

כלכלת המשפחה במדינה או בחברה בתוך מדינה תלויה במספר רב של גורמים תרבותיים, כלכליים, חברתיים וגורמים נוספים אחרים. ההבדלים בין קבוצות בתוך מדינה וההבדלים בין מדינות, עשויים להשפיע על האופן בו מנהלים את כלכלת המשפחה.

חברה שבה הנורמה היא תרבות צריכה מעודדת את המשתייכים אליה לצרוך יותר, לקחת הלוואות ולעבוד קשה יותר על מנת לצרוך יותר.

חברה המעודדת הסתפקות במועט וחיסכון לעתיד תומכת בדפוסי התנהגות שונים.

את ההבדלים אמחיש באמצעות דוגמה בתחום הדיור.
במדגסקר אפשר לגור בבקתה: ידם של תושבים רבים אינה משגת רכישת דירה, מזג האוויר הנוח מאפשר לחיות גם בבקתה ואין לחצים חברתיים לרכישת או השכרת דירה.

בבהוטן זו אינה אופציה. קרוב לוודאי שחייכם יסתיימו בבקתה במהלך החורף הקשה והקר.

גם בישראל לא סביר שתסתפקו בבקתה. לקרוב ל-70% יש דירה בבעלותם. הנורמות החברתיות דוחפות אתכם לקנות דירה (רצוי שתהיה גדולה ככל האפשר).

במהלך ביקוריי הקצרים בבהוטן ובמדגסקר קלטתי מהר מאד את המאפיינים הייחודיים של כלכלת המשפחה המקומית. האתרים והאירועים בהם ביקרתי, הסברי המדריכים (ישראלים ומקומיים), שאלות ממוקדות למדריכים ופה ושם שיחות עם מקומיים דוברי אנגלית, הספיקו על מנת להבין. 

ההתרשמויות שלי מובאות בפוסטים. הפוסט: האם מדינות העולם השלישי דומות זו לזו? השוואה בין בהוטן ומדגסקר, מכיל קישורים לכל יתר הפוסטים על בהוטן ומדגסקר.

לפני מספר ימים חזרתי מסין. אכתוב מספר פוסטים על כלכלת המשפחה בסין. אין לי ספק שההבנה שלי של סין רחוקה מההבנה שלי את מדגסקר או בהוטן.

לא מעטים בארץ תופסים את סין כמדינה ענקית השולחת פועלי בניין עניים לישראל, מייצרת מוצרים זולים ולא איכותיים ופוגעת באופן עקבי בזכויות יסוד של אזרחיה.

התמונה האמיתית הרבה יותר מורכבת. בפוסטים הבאים אנסה לתאר חלקים קטנים מהתמונה.

מדוע קשה יותר להבין את סין?

הגודל
על פי הויקיפדיה, בסין 22 מחוזות ובנוסף אליהם חמישה מחוזות אוטונומיים, ארבעה מחוזות עירוניים ושני אזורים מנהליים מיוחדים: הונג-קונג ומקאו.

ביקרתי רק בשני מחוזות: סצ'ואן ויונאן ובמחוז עירוני אחד: צ'ונגצ'ינג.
על מנת להבין מה זה מחוז, נסתכל על סצ'ואן: כ-87 מיליון תושבים ב-485 אלף קמ"ר. שטחה של איטליה, אחת מהמדינות הגדולות באירופה הוא מעט יותר מ-301 אלף קמ"ר. מספר התושבים בה: קצת פחות מ-62 מיליון. 

קשה להסיק משני מחוזות על המדינה כולה.

המורכבות
למרות שקראתי לפני יותר מ-30 שנה את הספר: Tao Te Ching באנגלית, ספרים של סופרים סיניים בתרגום לעברית ולמרות ששמעתי על התרבות הסינית המפותחת בעבר הרחוק (המצאת הדפוס הרבה לפני גוטנברג, זיקוקים, אבק שריפה ועוד), אני רחוק מלהבין את המורכבות. גם היכרותי המוגבלת עם כמה חברות סיניות בתחום טכנולוגיית המידע, אינה סוגרת פער זה בהבנתי. 

קרוב לוודאי, שמרבית קוראי אינם מבינים טוב ממני את המורכבות ונוטים להיתפס לקלישאות.  

ההטרוגניות
בסין יש 56 מיעוטים אתניים. גם מהמעט שראיתי, אפשר להבין שתפיסתם הכלכלית ואורח חייהם של בני ההאן (הסינים) שונה מתפיסתם הכלכלית ואורח חייהם של מיעוטים שונים. אל תחשבו שכל המיעוטים מתנהגים באופן דומה.

הדינמיות
סין משתנה כל הזמן. מה שראיתי היום, אינו דומה למה שראו חברי לפני שלוש שנים או שבע שנים. כנראה שזה שונה מאד ממה שיראו שם בעוד שבע שנים. 

קפיטליזם בסין
לאיש שבתמונה בתחילת הפוסט קראו דנג שיאופינג (1904-1997). דנג, יליד כפר בסצ'ואן, היה מוותיקי המפלגה הקומוניסטית והשתתף במסע הארוך. בשנים 1976 עד 1997 היה מנהיגה של סין, אחרי שהחליף את מאו דזה דונג, שהלך לעולמו. 

בתקופתו היה הדיכוי האלים במיוחד של הפגנות הסטודנטים בכיכר טייאן-אן-מן. החלופה האחרת להחלפת מאו הייתה ללא ספק גרועה בהרבה ממנו: "כנופית הארבעה".

בהקשר הכלכלי, הוא ייזכר כמי שהפך את סין למעצמה קפטילסטית במקום כלכלה קומוניסטית מפותחת פחות. סין היום היא הכלכלה השנייה בגודלה אחרי ארצות הברית. 

קפיטליזם לעומת קומוניזם אינו דיכוטומיה אלא רצף. סין בתקופת דנג נעה כברת דרך נכבדה בכיוון הקפטילסטי, אבל עדיין נשארה קומוניסטית בחלק מההקשרים. כך למשל, המפלגה הקומוניסטית היא המפלגה השלטת שם ללא תחרות מפלגתית אמיתית. לחופש הביטוי יש שם גבולות, שצריך להיזהר שלא לעבור אותם.