לא כל הזבלים שווים: מייקל מילקן ותרמית אג"ח זבל

 

מייקל מילקן. מקור התמונה: ויקיפדיה. הרשאה: נחלת הכלל

 

פרטי ההרשאה:

 This United States Congress image is in the public domain. This may be because it was taken by an employee of the Congress as part of that person’s official duties, or because it has been released into the public domain and posted on the official websites of a member of Congress. As a work of the U.S. federal government, the image is in the public domain.

 

אני כל הזמן לומד. יש ממי.

מהספר של חתני פרס נובל לכלכלה ג'ורג' אקרלוף ורוברט ג' שילר אני לומד הרבה על ההיסטוריה של הכלכלה האמריקאית. במיוחד על הצדדים הלא מחמיאים שלה. 

אין ספק שרמאי מבריק כמו מייקל מילקן (נולד ב-4 ביולי 1946) תופס מקום של כבוד, או ליתר דיוק של חוסר כבוד, ברשימת הרמאים האמריקאים.

מילקן, יהודי מקליפורניה, למד מינהל עסקים באוניברסיטת ברקלי. 

במהלך הלימודים, הוא גילה ספר טכני של ברדוק היקמן המנתח תשואות של אג"ח לאורך זמן.

מסתבר שהחל משנות ה-40 של המאה הקודמת אג"ח זבל הניבו לאורך תקופה ארוכה תשואות גבוהות יותר מאג"ח בדירוג גבוה. החברות שהפיקו אג"ח זבל הצליחו לשלם למחזיקי האג"ח.

 

סיכון לעומת סיכוי

 זוהי הנקודה המשמעותית ביותר שמילקן גילה בספר. בדרך כלל יש Trade off: יותר סיכוי זה גם יותר סיכון. חלק ממנפיקי אג"ח זבל עלולים שלא להחזיר למלווים, שקנו אג"ח, את כספם. זה לא מה שקרה.

 

שני סוגי זבל

 

 הלקח המשמעותי ביותר שעולה בספר הוא שאותו מכשיר פיננסי עשוי או עלול להיות בעל מאפיינים שונים בתקופות שונות.

האג"ח זבל, שברדוק היקמן מנתח, היו מסוג של "מלאכים שנפלו". 

המושג הזה בספרם של אקרלוף ושילר מתאר חברת טובות שהנפיקו אג"ח ראויים. משהו קרה במהלך השנים והאג"ח הטובים הפכו לאג"ח זבל.

אג"ח הזבל שמילקן הנפיק בשנות ה-70 של המאה הקודמת היה מלכתחילה זבל.

המשמעות של ההבדל הזה היא שחברות אג"ח זבל מהסוג שהנפיק מילקן, לאורך זמן אינן מסוגלות ללווים את כספם. 

זה מתחיל ברווחים גדולים ומסתיים בנפילה כואבת. 

 

אחרית דבר

 

 מייקל מילקן מזוהה עם אג"ח זבל יותר מכל אדם אחר. הוא בנה מנגנוני פישינג מתוחכמים של השתלטות עוינת על חברות באמצעות רווחים מאג"ח זבל וחילק לא מעט כספים לעצמו ולחבריו.

 

זה נגמר בבית סוהר. אחד משותפיו למרמה הגיע לעסקת טיעון על מנת להציל את עורו. עדותו שלחה את מילקן להרבה שנים בכלא.

לא על כל מי שסיים מבוא לכלכלה אפשר לסמוך

 

דונלד טראממפ, מקור התמונה: ויקיפדיה. הרשאה: נחלת הכלל

באוקטובר 2020 פרסמתי את הפוסט: הנשיא שנכשל במבוא לכלכלה.

הפוסט עסק במלחמות הסחר של הנשיא טראמפ נגד כל העולם. 

דעתי הייתה שטראמפ טועה. 

לא הייתי מסתיר את דעתי בשום מצב, אבל כשמכעט כל הכלכלנים המובילים בעולם הביעו דעה דומה זה בוודאי יותר קל. 

הפוסט עסק גם במקרה של יצרן האופנועים המיתולוגי האמריקאי הארלי דוידסון. 

כתגובה על החרם ההזוי נגדן, החליטו מדינות אירופה לפגוע במכירות של הארלי דוידסון. 

החברה נבחרה גם  בגלל היותה סמל אמריקאי וגם בגלל אחוז גבוה של מצביעי טראמפ במדינה בארה"ב בה היא מייצרת. 

הארלי דוידסון בחרה לפתוח מפעל חדש באירופה ובכך מנעה את המשך הפגיעה בה.

טראמפ האשים את החברה בכך שאינה פטריוטית.

בנימין נתניהו והמהפכה השלטונית

בנימין נתניהו, מקור התמונה: ויקיפדיה

CC BY-SA 3.0

 אבי אוחיון / לשכת העיתונות הממשלתית

 נוצר: צולם ב- ‏5 באפריל 2009‏, 13:18:25

 

בנימין נתניהו היה דווקא שר אוצר טוב בשנים 2003-2005. 

כמו טראמפ בשנת 2020, גם נתניהו של שנת 2023 מביע עמדה הנוגדת את עמדת הכלכלנים הבכירים. 

פרופסורים לכלכלה, נגידי בנק ישראל בעבר וגם פרופ' ירון, הנגיד הנוכחי, כותבים ואומרים שהמהפכה המשטרית מסוכנת לכלכלת ישראל. 

חברות זרות ישקיעו פחות, אם בכלל, בישראל, שחשודה כמדינה לא דמוקרטית, שיהיו בה בתי משפט התלויים בפוליטיקאים.

לא רק כלכלנים. גם בכירי ענף ההיי-טק, ענף חשוב במיוחד לכלכלת ישראל, חושבים שמשקיעים זרים  ישקיעו פחות בישראל, אם בכלל. 

יהיו גם פחות שיתופי פעולה בין חברות זרות לחברות ישראליות.

נתניהו אומר שאין סיכון לכלכלת ישראל ואלה שאומרים שיש סיכון מונעים על ידי מניעים פוליטיים.

קצת מוזר, כשמדובר גם באנשים שהוא עצמו מינה לתפקידים, למשל: נגיד בנק ישראל הנוכחי. 

קצת מוזר, שעד שלא ביקרו את המהפכה השלטונית של נתניהו ויריב לוין לא אמר עליהם שהם מוטים פוליטית. 

למה שמר נתניהו עושה קוראים Phishng. 

בספרם מתארים שני חתני פרס נובל לכלכלה את מנגנון הפישינג.

מה שעשו בנקי ההשקעות בארה"ב בתקופה שקדמה למשבר הסאבפריים, דומה למה שעושה היום נתניהו. 

הם השתמשו במוניטין שצברו כדי לתת הערכות לא סבירות שהיו אמורות לקדם את האינטרס שלהם.

האמינו למומחים ולא לפוליטיקאי.  

 

חזרה על אותו דפוס

 

נתניהו בעקבות טראמפ

 

נתניהו שונה מטראמפ. הוא אדם משכיל ונבון.

מעבר לשוני הזה יש דימיון בין תפיסת העולם של שני פוליטיקאים אלה.

דונלד טראמפ הוא אדם שיגיד כמעט תמיד את מה שמתאים לאינטרסים האישיים שלו.

גם אם זה Fake. גם אם זה אינו תואם את טובת אזרחי ארצות הברית.

לא כולם יסכימו שזה היה נכון גם לגבי מר נתניהו. כאשר מדובר בנתניהו שהחלו נגדו חקירות פליליות והועמד למשפט, נדמה לי שהעדפת האינטרסים האישיים עלתה באופן עקבי. ההתנהלות מזכירה באופן ברור את התנהלותו של דונלד טראמפ.

 

נתניהו בעקבות נתניהו

 

כבר כמה שנים מציג נתניהו את עצמו כנרדף על ידי אנשים שהיו אנשי אמון שלו והוא מינה אותם לתפקידם. כל חטאם היה שהם חשבו שיש לחקור את התנהלותו ו/או שצריך להעמידו למשפט. 

שתי דוגמאות בולטות הם המפכ"ל אלשיך, איש ימין שנתניהו מינה לתפקידו והיועץ המשפטי הקודם מנדלבליט. 

מנדלבליט היה לפני זה ראש לשכתו של מר נתניהו. את ההחלטה להגיש כתבי אישום קיבל רק לאחר זמן רב ובחר בסעיפים הקלים ביותר שהיו אפשריים. 

שאלה בפני עצמה מה היה קורה לו יועץ משפטי לממשלה בעל מזג אחר, היה בוחר לחקור את נתניהו תחת אזהרה בתיק הצוללות?  

השורה התחתונה

כלכלת מדינת ישראל נמצאת בסיכון מהותי בגלל הרצון לבצע מהפכה משטרית. 

את המחיר הכלכלי של מימוש מהפכה כזו נשלם כולנו.

 

 

 

 

 

 

פישינג של אנשי מכירות: כרטיסי אשראי

 

פוסט זה הוא בהמשך לפוסט פישינג במכירות: דירות ומכוניות. 

כרטיסי אשראי הם כר נרחב למניפולציות של חברות כרטיסי אשראי וספקי שירותים באמצעותם. 

בסדרת פוסטים בבלוג זה עסקתי בשוק כרטיסי האשראי בישראל. 

ניסיתי להסביר ממה מרוויחות חברות כרטיסי האשראי ומדוע כדאי לבעלי עסקים לשלם לחברות כרטיסי האשראי?

אחרי שקראתי את מה שכתוב בספר, נדמה לי שלא נתתי דגש מספיק על אחד ממקורות הרווח העיקריים של עסקים מכרטיסי אשראי. 

בפוסט זה אנסה לתקן את המעוות.

אחת הסיבות העיקריות לזה שבעלי חנויות מוכנים לשלם לחברות כרטיסי האשראי היא העובדה, שאנשים שמשתמשים בכרטיסי אשראי, קונים הרבה יותר מאשר אנשים שמשלמים במזומן. 

זה כדאי לבעלי החנויות לשלם כי הם מרוויחים יותר ממה שהם מוציאים.

בספר מצוטטים מחקרים המראים כי 33% מפושטי הרגל מוצאים קשר בין השימוש הלא נכון בכרטיס אשראי לבין פשיטת הרגל.

ניתוח עלותם של כרטיסי האשראי מראה בחלוקה גסה שכמחצית מהעלות היא על חשבונות דחויים, כשליש על עמלות סליקה ושישית על קנסות.

גורם פישינג מרכזי הוא דחיית תשלומים בכרטיס אשראי והריביות הגבוהות הבאות ביחד עם הדחייה. 

נדמה לי שהנתונים שמוצגים לעיל לגבי השוק בארצות הברית, לא שונים מהותית מהמצב במדינת ישראל.

אי אפשר להגיד שלא נתתי את הדעת בסדרת הפוסטים שלי על העלות הגבוהה של דחיית תשלומים הכרוכה בריבית.

קראו למשל: סיווגים נוספים של כרטיסי אשראי. שימו דגש על הפיסקה העוסקת בכרטיסי אשראי מתגלגלים.

פישינג במכירות: דירות ומכוניות

 

בפוסט פישינג לא מה שחשבתם התייחסתי לספרם של ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, "תורת ההונאה - מניפולציות והולכת שולל בתחום הכלכלי". 

לאחר ששני חתני פרס נובל בכלכלה מתארים את המודל, הם עוברים לדוגמאות ולמחקרים התומכים בטענות שלהם. 

הדוגמאות והמחקרים הם מהשוק האמריקאי, אבל מהיכרותי עם הפישינג בישראל, לרוב יש דימיון לפישינג בארצות הברית.  

 

דירות

 

משפחות ממוצעות קונות דירה פעם בחיים או פעמיים בחיים או שלוש פעמים בחיים.

קניית דירה  היא אחת ההוצאות הגדולות ביותר במחזור החיים הכלכליים של משפחה. 

כשמוציאים הוצאה כל כך גדולה, קל לאנשי מכירות ולספקים "לדחוף" הוצאות נוספות שאינן הכרחיות. 

הוצאות אלה עלולות להיות גבוהות אבל יחסית למחיר דירה הן נמוכות. 

בשוק האמריקאי זה בא לידי ביטוי בעיקר בתשלומים גבוהים למתווכי דירות, שעל פי הספר, מגיעים ל-6% ממחיר הדירה.

בארץ ובאירופה מדובר באחוזים הרבה יותר נמוכים. עדיין כל שבריר אחוז עלול לגרום לעלות כספית גדולה.

סיבות מקומיות להגדלת תשלומים עבור דירות

בפיסקה זו אזכיר כמה דברים אופייניים לשוק הדירות בישראל.

 

א. "שכר דירה הוא בזבוז כסף"

התפיסה בחברה הישראלית היא שצריך לקנות דירה ולא לגור בדירה שכורה. דירה שכורה היא "בזבוז כסף". במקום לשלם שכירות שלמו משכנתא.

האם המודל הזה נכון כלכלית? 

התשובה תלויה בעיתוי ובמגוון רחב של גורמים. חלק מהגורמים הללו ספציפיים למשפחות.

בלא מעט מקרים, נכון יותר מבחינה כלכלית, לא לרכוש דירה ולגור בשכירות.

ב. "דירה קונים פעם בחיים"

 עוד טעות רווחת בישראל. מהתפיסה הזו של המשפחה והחברים נובע לחץ על יחיד או משפחה לקנות דירה אופטימלית עבורו מבחינת מיקום (במקרים רבים באזור המרכז היקר) ובמחינת גודל (במקרים רבים דירה גדולה מדי, שתתאים גם למשפחה עם ילדים, אם וכאשר יהיו ילדים).

 

ג. עלויות משכנתה

העלויות בכלל עלולות להיות גבוהות ממה שצריך. 

זה נכון במיוחד בהקשר של ביטוח דירה הנדרש על ידי הבנקים לקבלת משכנתה.

מכוניות

מה שכתוב בספר נכון לגמרי גם בשוק הישראלי. 

גם מחיר מכונית גבוה ולכן קל "לדחוף" סכומים נוספים,  שיחסית למחיר מכונית הם נמוכים. 

בעיקר מדובר בדברים הבאים:

 

1. תוספות לאבזור המכונית

בדרך כלל יש מספר דגמים למכונית: דגם בסיסי ודגמים זהים רק מאובזרים יותר. 

זהו אחד המקורות הגדולים ביותר להכנסות של אנשי מכירות של מכוניות.  

המלכודת היא שבחלק מהאביזרים הללו קונה ממוצע לא יעשה שימוש או השימוש האישי שלו יהיה בעל משמעות זניחה, שקרוב לוודאי אינה מצדיקה את תוספת המחיר.

התפיסה אישית שלי: אני נמנע מאבזור נוסף, למעט בדיקה של אבזור נוסף הקשור בבטיחות.

 

2. פריסה לתשלומים

במקום תשלום אחד על המכונית החדשה משלמים מספר תשלומים גדול. 

לכאורה, זה מוזיל את התשלום. אם אלו תשלומים עם ריבית, יותר סביר להניח שזה מייקר את המחיר מאשר להניח שזה מוזיל את המחיר.

 

3. מוסכי יצרן

על מנת שהאחריות על הרכב תחול נדרש הקונה לפנות רק למוסכים מורשים על ידי היצרן.

מוסכי יצרן יקרים יותר באופן משמעותי.

בתום תקופת האחריות לא חייבים להשתמש בשירותים של מוסכי יצרן. הקונה כבר התרגל לעבוד עם מוסך מורשה על ידי היצרן ובמקרים רבים ימשיך לעבוד איתו.

 

היבטים מקומיים בישראל

1.  לפעמים אפשר לקבל הנחות גדולות במחיר מכונית בגלל חברות במועדון קונים, למשל "חבר" של כוחות הביטחון.

2. בישראל אפשר להשתמש אחרי תום תקופת האחריות במוסך מורשה על ידי משרד התחבורה.

3. סיפור אישי קיצוני שלי

אחת הטעויות הגדולות שלי ברכישת מכונית הייתה רכישת מכונית פז'ו משומשת במצב טוב. 

הייתי מספיק נבון על מנת לא להתשמש בשירותי המוסך המורשה מטעם היצרן. מוסך מפואר וגדול.

במקום זה המליץ לי חבר על מוסך קטן. בעלי המוסך היו בעבר פועלים במוסך המורשה. 

קיבלתי שירות הרבה יותר טוב מאשר במוסך המורשה. המחיר היה בערך 50% מהמחיר במוסך המורשה.

כשהמכונית "הזדקנה" התחילו בעיות. במקרה אחד נדרש חלק חילוף שאמור להיות רק אצל המוסך המורשה מטעם היצרן.

נאלצתי לפנות למוסך היצרן. ללא טיפת בושה, אמרו לי שהם לא מחזיקים את חלק החילוף הזה בארץ. יעלה לי להביא אותו לארץ וקנות אותו כסדר גודל של 20,000 שקלים!!!!. 

שווי המכונית היה כ-30 אלף שקל. כדאי לזרוק את המכונית ולקנות מכונית אחרת.

מצאתי מישהו שאצלו עלות החלק החסר והעבודה של התקנת חלק החילוף עלתה כ-3,000 שקלים. כך נפתרה הבעיה באופן סביר. 

הערת שוליים

אקרלוף ושילר כתבו שהם חשבו, שהם אינם נופלים ב-Phishing של אנשי מכירות בתחומי הדירות והמכוניות.

כשבחנו מחקרים בתחום גילו שאפילו הם נפלו בחלק מהמלכודות הללו. 

הם אמנם קנו מכוניות לא מאובזרות ללא צורך ולא שילמו מחיר יקר על פריסת תשלומים, אבל הם כן ביצעו טיפולים במוסכים מורשים של היצרן גם אחרי תום תקופת האחריות.

גילוי נאות גם אני לרוב הולך למוסכי יצרן.

יש איזו תחושה סובייקטיבית שמוסכים אלה אמינים יותר. נוכחתי בכמה מקרים שהתחושה הזו לא תמיד מבטאת את המציאות.

פישינג לא מה שחשבתם

 

בפוסט כלכלה בישראל 2023: תחזית פסימית, התייחסתי בקצרה לספרם של ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, "תורת ההונאה -מניפולציות והולכת שולל בתחום הכלכלי". 

בפוסט זה אתיחס בעיקר לחלק מאוד משמעותי, מספר זה. 

שני חתני פרס נובל כותבים לא מעט על פישינג (Phishing). 

עד שהתחלתי לקרוא את הספר, חשבתי כמו כל אנשי המחשבים, וכמו כמעט כל מי שמכיר את המושג ואינו מומחה מחשבים, שדיוג רלוונטי רק למערכות מחשוב מקוונות. 

כותבי הספר מצטטים את ההגדרה של מילון אוקספורד על פיה, המושג נטבע בשנת 1996. על פי ההגדרה Phishing היא: "הונאה באינטרנט שמטרתה להשיג מאנשים מידע אישי, בעיקר תוך התחזות לחברה בעלת מוניטין. תרמית מקוונת הנעשית דרך "דיג" של מידע אישי תוך כדי התחזות".

ההגדרה של כותבי הספר היא רחבה יותר. הם מרחיבים אותה מעבר לתחום של מחשבים. ההגדרה שלהם מדברת על "דייגים" הגורמים לאנשים לעשות דברים התואמים את האינטרס של ה"דייגים" ולא את האינטרס של הקורבנות. 

הקורבנות הם "פריירים" על רקע של מידע מוטעה או חלקי או על רקע של הטיות פסיכולוגיות. 

בהגדרה הרחבה הזו, אין הכרח להתחזות לחברה בעלת מוניטין. חברה בעלת מוניטין עלולה לנצל את המוניטין שיש לה על מנת "לדוג" פריירים.

 

קפיטליזם ודיוג

 

שני הכלכלנים מצהירים שהם תומכים במודל קפיטליסטי, אבל מבינים שהמודל יוצר כמעט הכרח לשימוש בדיוג. גם חברות הוגנות נאלצות לפעמים לעשות שימוש בטכניקה הלא הוגנת הזאת. 

בסופו של דבר צריך להיווצר שיווי משקל של דיוג. עודף בשימוש בטכניקה הזו עלול להרוס את המוניטין של החברה ולמנוע ממנה בעתיד שימוש בדיוג.

 

הבן החורג

 

ב.ה (ראשי תיבות אמיתיים) הוא בן חורג. לא כל כך נעים להיות בן חורג. 

במיוחד כשכל האחים שלך אינם בנים חורגים. 

זה עוד פחות נעים כשאתה פחות מצליח מכל האחים. 

אז ב.ה. לא תמיד מתנהג יפה, אולי גם לא תמיד עומד בדרישות החוק. 

זה הופך לבעייתי יותר כשגם ההורים מתייחסים אליו אחרת ואינם מפקחים על התנהגותו, כפי שהם מפקחים על ההתנהגות של האחים שלו.

 

ב.ה. אינו אדם. הוא הבן החורג של הבנקאות הישראלית. אם טרם הבנתם, אני כותב בפוסט הזה על בנק הדואר. 

בפעמים קודמות כתבתי על בנק זה כשההקשר העיקרי  היה כשלים חמורים ברשת התקשורת של בנק הדואר.

מההיכרות שלי עם הבנקאות הישראלית אני יכול לקבוע ששכיחות הפעמים בהן רשת התקשורת אינה פועלת בבנק הדואר גבוהה בהרבה מאשר בבנק כלשהו בישראל.

יתרה מזאת, לו היו כל כך הרבה נפילות ברשת התקשורת של בנק מסחרי בישראל, מי שהיה אחראי עליה, היה, במקרה הטוב, עובר לתפקיד אחר. 

במקרה הפחות טוב היה צריך לחפש מקום עבודה חדש.

 

ההקשר הנוכחי

ההקשר הנוכחי הוא מניעת משיכת כספים מחשבון ומניעת הפקדת כספים לאותו חשבון. 

אם אסתמך על אתר "כל זכות" ועל דבריהם של שלושה עורכי דין, זה נעשה בניגוד לחוק.

 

איפה "ההורים"?

בהמשך למטפורה של הילד וההורים בתחילת הפוסט, כשקורה דבר כזה בבנק מסחרי, "ההורה" המפקח הוא המפקח על הבנקים בבנק ישראל. 

בבנק הדואר, "המבוגר האחראי" הוא כנראה משרד התקשורת.

אם זה בנק, אז מדוע שהמפקח על הבנקים בבנק ישראל לא יפקח עליו? 

במקרה הספציפי של לקוח שלי בכלכלת המשפחה, נאלצתי לנסח בשמו הודעת דוא"ל עם מכתב נלווה, שנשלחו על ידו לבנק הדואר, למשרד התקשורת ולמפקח על הבנקים בבנק ישראל. 

הרושם שנוצר מהתשובה היה, שרק בגלל התערבות משרד התקשורת, בנק הדואר הגיב להודעה ופתר, לא מידית לפחות חלק מהבעיה.

לקחים לאימהות יחידניות (אימהות חד-הוריות)

 

 אם נקלעתן לקשיים כספיים גדולים והבנק מונע מכם משיכת כסף מהחשבון, אל תאמינו לו שאסור לכן למשוך כספים. בהסתברות גבוהה מאוד, אסור לו למנוע מכן משיכת דמי מזונות מהחשבון.

ההיגיון פשוט: אלה לא כספים שלכן אלא של הילדים הקטינים שלכן, שגם אם התנהלתן לא נכון כלכלית, הם אינם אשמים בכך.

אם הבנק שלכן הוא בנק הדואר, אין מדובר בהסתברות גבוהה, מדובר בהסתברות של 100%.