סנדלר שאי-אפשר לדעת האם הוא יחף
מקור התמונה: ויקיפדיה
בפוסט הקודם, שכותרתו נאה דורש - נאה מקיים, הצעתי להעדיף רכישת מוצרים מאלה המשתמשים בהם בעצמם ולהעדיף להסתייע בשירותיהם של אלה המתנהלים נכון בתחום בו הם מייעצים.
פוסט זה הוא פוסט יוצא דופן משום, שהוא יותר אישי ויותר חושפני מהפוסטים המקצועיים הרגילים שלי בבלוג הזה ובבלוג השני שלי. בפוסט זה אני עושה את מה שהבטחתי לעשות בפוסט הקודם. כיועץ ומאמן בכלכלת המשפחה אני חושף את ההיסטוריה של ההתנהלות הכלכלית האישית שלי, על מנת שמשפחות שיבואו לייעוץ, ידעו האם מייעץ להם או מאמן אותם סנדלר יחף או סנדלר עם נעליים.
הפרק הראשון: עבודה ולימודים
למדתי קורס קצר בתכנות מחשבים. התחלתי לעבוד במשרה מלאה במקצוע זה ובו זמנית למדתי לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.
עבדתי במלם, שאז היה יחידת סמך ממשלתית במשרד האוצר. סיימתי את לימודי התואר הראשון תוך שלוש שנים. את לימודי ה M.A בפסיכולוגיה, התחלתי שלוש שנים מאוחר יותר. את הקורסים תכננתי לסיים במשך ארבע שנים במקום בשנתיים, גם משום שעבדתי בהיקף של משרה ורבע (במקביל למשרה המלאה במלם עבדתי כעוזר הוראה בקורס לתלמידי M.A בפסיכולוגיה). הסיפור הארוך והמרתק של עבודת המסטר שלי, שכתיבתה ערכה ארבע שנים נוספות, יסופר במקום אחר.
התנהלות כלכלית בפרק הראשון
1. מעולם לא הייתי באוברדרפט.
3. העדפתי ביטחון כלכלי על שכר גבוה ולכן דחיתי הצעות לעבודה בשוק הפרטי בשכר גבוה הרבה יותר משכרי בשירות המדינה. מדי פעם הרצאתי במכללות והגדלתי את הכנסתי.
לא נעים להגיד, אבל גם פחדתי לעזוב את מקום העבודה המוגן מפני פיטורים והמבטיח פנסיה תקציבית.
שינוי
כשהייתי כבן 35, הפכה יחידת הסמך הממשלתית, בה עבדתי, לחברה ממשלתית, בשם מלם. שום דבר לא רמז על העתיד לקרות כעבור מספר שנים.
כשהייתי בן 39, הייתי כבר מנהל בכיר (למעשה המנהל היחיד בדרג הבכיר, מתחת לגיל 40), החברה הממשלתית הנינוחה, הפכה לחברה ממשלתית המפטרת עובדים. בגל הראשון פוטרו כשליש מהעובדים. המטרה הייתה הפרטת החברה.
הסכמי המעבר הבטיחו לעובדים, מעל לגיל 40, שיפוטרו מהחברה, פנסיה בתנאים מועדפים מיד לאחר פיטוריהם.
המנהלים הבכירים היו הקבוצה ברמת הסיכון הגבוהה ביותר להיות מפוטרים ולכן זכו בתנאים מועדפים עוד יותר (זה אכן קרה, תוך מספר שנים מועט, נשארו רק 2-3 מתוך כ 20 המנהלים).
כיחיד מתחת לגיל 40 בקבוצת המנהלים, הובטחו לי תנאים זהים לכל קבוצת המנהלים הבכירים.
אחד משני המבטיחים, חזר בו מהבטחתו ונאלצתי להסתפק בתנאים זהים, אבל רק מגיל 65. המשמעות הכספית, בפריסה על פני כ 20 שנה, הייתה אובדן סכומים של מאות אלפי שקלים או יותר.
משבר
כשהייתי בן 43 פוטרתי מהחברה. ילדיי היו עדיין צעירים. יש אנשים שקורסים במשבר. לאחרים משבר הוא הזדמנות. עשיתי כמיטב יכולתי להשתייך לקבוצה השנייה.
הקשיים העיקריים שהיו לי, בנוסף לעובדה שזו הייתה הפעם הראשונה בה נאלצתי להתמודד עם חיפוש עבודה:
1. המומחיות העיקרית שלי הייתה בסביבת מחשבי Mainframe. הדעה הרווחת בשנות ה 90 של המאה הקודמת הייתה, שזמנם עבר ולכן חיפשו התמחויות אחרות. במאמר מוסגר: עד היום יש אנשים, שמתפרנסים היטב מעבודתם במחשוב מבוסס Mainframe.
2. הייתי Overqualified
3. הייתי מבוגר מעל גיל 40.
זו מגבלה קשה בשוק העבודה הישראלי בכלל ובעולם המחשבים התזזיתי, בו תדירות השינויים בטכנולוגיות גבוהה, בפרט.
בתקופה הראשונה נאלצתי לקבל דמי אבטלה, עד שמצאתי עבודה כיועץ עצמאי. הלקוח הראשון שלי היה חברת הביטוח הפניקס.
היות שהחברה השתמשה בטכנולוגיות מחשוב, שלא הכרתי, למדתי אותן "תוך כדי תנועה".
צרות באות בצרורות. בתקופה בה הייתי מובטל, הפכה אימי ז"ל לחולה סיעודית. לא אלאה אתכם בתיאור צרות כלכליות נוספות קלות יותר שהתווספו.
גם בתקופה הקשה לא הייתה משפחתי באוברדרפט.
תכנית התמודדות עם המשבר
לקראת פיטורי נערכתי להתמודדות עם המשבר.
השלב הראשון היה למכסם את תנאי הפרישה ולנהל נכון את הכספים, שאקבל.
אחת השאלות העיקריות הייתה: כיצד לא לשלם מס הכנסה על הפיצויים או לשלם מס מינימלי עליהם?
החברה בה עבדתי העמידה לרשות המפוטרים את האפשרות להיפגש עם נציג סוכנות הביטוח, שטיפלה בביטוחי המנהלים של העובדים ביחס לכספים שמקבלים.
תחקרתי את הנציג לעומק ודליתי כל מידע אפשרי. גיליתי כי במידה ואסגור את כספי הפיצויים לשנים ארוכות במסלול הנקרא: רצף זכויות לקצבה לא אשלם מס. בחרתי במסלול זה.
בשלב זה עשיתי, באופן לא פורמלי, ייעוץ נקודתי בכלכלת המשפחה. אחת המפוטרות, שלא טרחה כמוני ללמוד את הנושא, לא הייתה מודעת לאפשרות של רצף זכויות לקצבה. סיפרתי לה על האפשרות ובמקרה הספציפי שלה, חסכתי לה תשלום מס של כמה עשרות אלפי שקלים.
תכנית ההתמודדות התבססה על ההנחות המחמירות הבאות:
1. אצליח לעבוד מכסימום חמש שנים בתחום המחשוב. אחרי זה יהיו לי הכנסות זניחות
2. על החסכונות שלנו לא נרוויח ולא נפסיד.
3. הפנסיה שלנו תספיק לקיום לאחר הפרישה
המטרה הייתה לחסוך במשך חמש שנים סכום מוגדר שיספיק לקיום סביר של משפחתי. החיסכון יבוא על חשבון צמצום הוצאות שלי (אם יידרש) אבל לא על חשבון ילדיי.
לאחר חמש שנים
כמקובל אצל עצמאיים, במהלך חמש השנים היו תקופות טובות בהן הכנסתי הייתה סבירה או יותר והיו גם תקופות פחות טובות, בהן הכנסותיי היו מזעריות.
בתום חמש השנים הושגה המטרה.
הנחה סבירה יותר ביחס לחסכונות הייתה תשואה שנתית של כ 3% או 4%. השגנו על החסכונות תשואה גבוהה יותר גם מההנחה הסבירה.
ההנחה השנייה, שהתבררה כפסימית, הייתה ההנחה, שאעבוד רק חמש שנים בטכנולוגיית המידע. לאחר חמש שנים מצאתי את עצמי עובד בייעוץ במחשוב במשרה מלאה (ואפילו יותר) בבנק לאומי. היה לי המזל להמשיך לעבוד בתחום זה עוד כ 14 שנים. במהלך שנים אלה נתתי ייעוץ לכ 40 ארגונים בארץ ובחו"ל.
התנהלות כלכלית בתקופה זו
1. מעולם לא הייתי באוברדרפט.
2. בלי לפגוע ברמת החיים של משפחתי המשכתי לחסוך כסף.
3. עכשיו כבר אפשר היה להעלות את רמת החיים. למשל ניתן היה לטייל יותר במקומות מעניינים בארץ ובארצות אחרות
4. נוצר בהדרגה בסיס להכנסה פסיבית.
בארבע השנים האחרונות
במוקדם או במאוחר עובדי מחשוב מבוגרים מעל גיל 40, ימצאו את עצמם ללא עבודה.
אופן ההתנהלות שלי היה שונה מאופן ההתנהלות של רוב עובדי המחשוב המבוגרים. עובדים מבוגרים מתקשים ללמוד תחומי התמחות חדשים. בתחומים החדשים הם מאבדים את היתרון של הניסיון שלהם לעומת עובדים צעירים. לפיכך מבוגרים, נוטים להיצמד לתחום מומחיות אחד ולמקום עבודה קבוע.
אני לעומת זאת עסקתי במגוון רחב של נושאים. חלקם בחזית הטכנולוגיה, כך שכל הזמן למדתי באופן עצמאי ולעומק נושאים חדשים. גם הלקוחות שלי בדרך כלל היו לטווח קצר או בינוני (עד מכסימום שלוש-ארבע שנים).הסיכוי למצוא את עצמי במצב של שחיקה מקצועית, שלא תאפשר לי התמודדות בתחומים חדשים גדל עם הגיל.
לפיכך כשהתקרבתי לגיל 60 התחלתי לתכנן קריירה חדשה בתחומים אחרים. התכנון נעשה במקביל לעבודה בייעוץ בתחום טכנולוגית המידע.
תכנית הוספת קריירה בתחומים חדשים
1. ללמוד תחום/תחומי עיסוק שעשוי/עשויים לעניין אותי.
2. ללמוד תחום/תחומי עיסוק שאוכל לתרום בהם לאנשים אחרים.
3. להרוויח כסף בעבודתי.
4. קשה להיכנס לתחום חדש. יש לקחת בחשבון אפשרות של כישלון. יש לקחת בחשבון אפשרות, שלא ארוויח בכלל עד גיל הפנסיה.
5. כניסה לתחום חדש היא הדרגתית ובמקביל לעבודה בתחום המחשוב.
קריירה חדשה
התחום הראשון אותו בדקתי היה ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה.
בחרתי בו מהסיבות הבאות:
1. הוא נראה לי כתחום העונה על שלוש הנקודות הראשונות בתכנון.
2. לא פעם פנו אלי להתייעץ איתי בתחום זה. ציינתי שאסור לי לייעץ, משום שאין לי הכשרה פורמלית, אבל אין לי בעיה להגיד מה הייתי אני עושה לא הייתי במצבו של הפונה. התוצאה הייתה בדרך כלל, שהפונים חזרו אלי שוב כשהייתה להם בעיה או התלבטות בתחום זה.
כנראה שהיו מרוצים ממה שחשבתי שהייתי עושה לו הייתי במצבם.
3. רכשתי ניסיון רב ומעמיק במגוון נושאים בתחום כלכלת המשפחה במסגרת התנהלותי המשפחתית.
סיימתי בהצלחה קורסים, קיבלתי תעודה רשמית והתחלתי בעבודה.
לפי שעה אני נהנה מהעבודה ויותר חשוב הלקוחות מרוצים מהתוצאות. לא תמיד מדובר בתוצאות דרמטיות, אבל לפעמים יש גם תוצאות כאלה.3. עכשיו כבר אפשר היה להעלות את רמת החיים. למשל ניתן היה לטייל יותר במקומות מעניינים בארץ ובארצות אחרות
4. נוצר בהדרגה בסיס להכנסה פסיבית.
בארבע השנים האחרונות
במוקדם או במאוחר עובדי מחשוב מבוגרים מעל גיל 40, ימצאו את עצמם ללא עבודה.
אופן ההתנהלות שלי היה שונה מאופן ההתנהלות של רוב עובדי המחשוב המבוגרים. עובדים מבוגרים מתקשים ללמוד תחומי התמחות חדשים. בתחומים החדשים הם מאבדים את היתרון של הניסיון שלהם לעומת עובדים צעירים. לפיכך מבוגרים, נוטים להיצמד לתחום מומחיות אחד ולמקום עבודה קבוע.
אני לעומת זאת עסקתי במגוון רחב של נושאים. חלקם בחזית הטכנולוגיה, כך שכל הזמן למדתי באופן עצמאי ולעומק נושאים חדשים. גם הלקוחות שלי בדרך כלל היו לטווח קצר או בינוני (עד מכסימום שלוש-ארבע שנים).הסיכוי למצוא את עצמי במצב של שחיקה מקצועית, שלא תאפשר לי התמודדות בתחומים חדשים גדל עם הגיל.
לפיכך כשהתקרבתי לגיל 60 התחלתי לתכנן קריירה חדשה בתחומים אחרים. התכנון נעשה במקביל לעבודה בייעוץ בתחום טכנולוגית המידע.
תכנית הוספת קריירה בתחומים חדשים
1. ללמוד תחום/תחומי עיסוק שעשוי/עשויים לעניין אותי.
2. ללמוד תחום/תחומי עיסוק שאוכל לתרום בהם לאנשים אחרים.
3. להרוויח כסף בעבודתי.
4. קשה להיכנס לתחום חדש. יש לקחת בחשבון אפשרות של כישלון. יש לקחת בחשבון אפשרות, שלא ארוויח בכלל עד גיל הפנסיה.
5. כניסה לתחום חדש היא הדרגתית ובמקביל לעבודה בתחום המחשוב.
קריירה חדשה
התחום הראשון אותו בדקתי היה ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה.
בחרתי בו מהסיבות הבאות:
1. הוא נראה לי כתחום העונה על שלוש הנקודות הראשונות בתכנון.
2. לא פעם פנו אלי להתייעץ איתי בתחום זה. ציינתי שאסור לי לייעץ, משום שאין לי הכשרה פורמלית, אבל אין לי בעיה להגיד מה הייתי אני עושה לא הייתי במצבו של הפונה. התוצאה הייתה בדרך כלל, שהפונים חזרו אלי שוב כשהייתה להם בעיה או התלבטות בתחום זה.
כנראה שהיו מרוצים ממה שחשבתי שהייתי עושה לו הייתי במצבם.
3. רכשתי ניסיון רב ומעמיק במגוון נושאים בתחום כלכלת המשפחה במסגרת התנהלותי המשפחתית.
סיימתי בהצלחה קורסים, קיבלתי תעודה רשמית והתחלתי בעבודה.
משפחות המעוניינות להיות הלקוחות המרוצים הבאים מוזמנות לפנות אלי.
התחום השני שהוספתי כמשלים הוא הוראת ברידג'. בשנים האחרונות התחלתי לשחק ברידג'. לא כאן המקום לפרט את ההישגים שלי, על אף שכמה מהם מרשימים.
סיימתי קורס רשמי למורי ברידג' מטעם ההתאגדות הישראלית לברידג'. גם זו פעילות העונה על שלוש הנקודות הראשונות בתכנית שהצגתי לעיל. התחלתי ללמד (הקבוצה הראשונה שאני מלמד היא ילדים מחוננים במסגרת בית הספר שלהם. על פי שביעות הרצון ועל פי תוצאות התלמידים בתחרות בתי-ספר זו הצלחה) ואני מעוניין בתלמידים נוספים בכל גיל ובכל מסגרת (כולל האפשרות ללמד קבוצות קטנות בבתים פרטיים).
העתיד
כמו כולנו, איני יודע מה צפוי לי בעתיד. הכוונה שלי היא להמשיך לעבוד עד הפנסיה וגם אחרי היציאה לגמלאות.
עבודה בתחום של כלכלת המשפחה אינה מתנגשת עם עבודה בהוראת ברידג'. בהחלט ייתכן שיהיו לי גם עבודות ייעוץ בתחום טכנולוגיית המידע. אני עדיין נותן ייעוצים, מרצה וכותב בלוג העוסק בטכנולוגיית המידע.
הערך המוסף שלי
בכל התחומים אני מביא איתי ניסיון רב, אכפתיות ורצון להצלחת הלקוחות, ידע רב. לא איבדתי את היכולת, שתרגלתי כל חיי המקצועיים: ללמוד נושא חדש להבין אותו באופן מעמיק ולגזור מההבנה תוצאות מעשיות לטובת הלקוחות.
