במוצאי שבת צפיתי בפינת הביורוקרטיה של דב גילהר בחדשות ערוץ 10. הפינה עסקה בחמישה בתי ספר ייחודיים בירושלים, שמשרד החינוך הגביל את גובה תשלומי ההורים בהם.
המשמעות של ההגבלה החדשה עלולה להיות סגירת בתי ספר אלה.
התכנית התמקדה בבית הספר הדו-לשוני. מחצית מתלמידיו ערבים. מחציתם השנייה יהודים. בכל שיעור מורה דובר ערבית ומורה דובר עברית.
עלות ההעסקה של המורים כפולה בהשוואה לבית ספר רגיל. המקור למימון העלות הכפולה: תשלומי הורים.
התרשמתי מאד לחיוב מכך ששר החינוך הרב שי פירון, ענה באופן אישי לשאלות של גילהר. במקומותינו, נהוג לא לענות בכלל או לשלוח דובר או פקיד זוטר, שיענה בכתב. הבכירים תמיד יכולים לטעון, אם יהיה צורך בכך, שהדובר או הזוטר לא הבין אותם כהלכה (על אף שמאד ייתכן, שמישהו מהם הנחה אותו כיצד לענות).
הטיעון העיקרי של פירון היה, שהקופה הציבורית של משרד החינוך ממנת בתי ספר פרטיים אלה, הרבה מעבר לתשלומי ההורים.
דעתי שונה מדעתו, אולם חשבתי, שמותר להחזיק בדעה שונה מדעתי ושלפעמים גם אני טועה.
כך חשבתי עד שנתקלתי במאמר הבא בעיתון דה-מרקר: תקציב רשת החינוך של ש"ס זינק ב 50%. על פי המאמר גם תקציב רשת החינוך של אגודת ישראל עלה ב18% (לעומת עלייה של 12% בתקציב משרד החינוך).
בנוסף לכך הסתבר שבשנה הקודמת חרגו בתי הספר של ש"ס ב 40% מהתקציב המקורי.
סוג א' וסוג ב'
מסתבר שיש בתי ספר פרטיים סוג א' (ש"ס, אגו"י) ויש בתי ספר פרטיים סוג ב' (בתי הספר הייחודיים בירושלים ובמקומות אחרים).
את כבשת הרש של סוג ב' רוצים לגזול ואת התקציבים הענקיים של סוג א' מגדילים מעבר לכל פרופורציה.
אני ופקידי משרד האוצר
לא תמיד אני מסכים עם פקידי משרד האוצר. לפעמים אני מותח עליהם ביקורת נוקבת.
בהקשר של תקציבי רשתות החינוך העצמאיות החרדיות, אני חותם על מה שהציעו פקידי משרד האוצר. התקציבים גדלו על אף שפקידי משרד האוצר הציעו לקצץ אותם ב 25%.
על פי המאמר בעיתון דה-מרקר, בין הנימוקים לקיצוץ התקציב שהעלו פקידי האוצר היו:
1. הם פועלים בבעלות פרטית.
2. אפליה עדתית
3. אינם ניגשים למבחני מיצ"ב ומבחנים בינלאומיים. כשלא מלמדים שם את מה שמשרד החינוך רוצה - במילים אחרות לא באמת מלמדים שם לימודי ליבה (להבדיל, בדו-לשוני למשל, בטוח שמלמדים מתמטיקה), הסיכוי להצליח במבחנים בינלאומיים אפסי.
4. מרבית המורים ברשת אינם עונים על דרישות משרד החינוך.
5. על פי העיתון, לגבי רשת החינוך של ש"ס, הוגש למשרד החינוך דו"ח ע"י הרשת על פי בקשת החשב הכללי במשרד האוצר ומשרד החינוך "שחושף חשדות לשחיתות ואי סדרים חמורים, יצרה מעיין החינוך התורני גירעון של 140 מיליון שקל ב-2012 באמצעות פעולות החשודות כלא חוקיות. למרות החשדות, הממשלה כיסתה את הגירעון".
פתרון אפשרי
אלה שמתנגדים לדעתי ידברו אולי על דוח של OECD, שדיבר על הגדלת תקציבי החינוך לחרדים (ולערבים). זו תמונה חלקית של הדוח העוסק בעבודה. מטרת ההגדלה היא להכשיר אותם לעבודה, על מנת שאחוז גבוה יותר מהם ישתתפו בכוח העבודה. (כפי שאתם מבינים הגדלת מספר החרדים העובדים, אינה בדיוק בראש מעייניהם של מעיין התורה ושל החינוך של אגודת ישראל.)
לא תמיד צריך לסבך. לפעמים יש גם פתרונות פשוטים. אני בעד KISS.
אני בעד הוצאת הכוח מידם של מנהלי הרשתות החרדיות והעברת התקציבים ישירות ממשרד החינוך לכל בית ספר ובית ספר ברשת החרדית. באופן כזה קל יהיה יותר לפקח שההוצאות תואמות את מטרות משרד החינוך.
התקציב לא צריך להיות קבוע מראש:
לא השתתף בית הספר במבחני מיצ"ב ובמבחנים בינלאומיים? הקטינו את התקציב.
השתתף ולא הצליח? שמרו על התקציב המקורי
השתתף והצליח מעבר לממוצע של בתי ספר בסקטורים אחרים? תגמלו אותו ביד רחבה. זהו בדיוק המקרה המתאים להמלצות ארגון ה OECD.
המשמעות של ההגבלה החדשה עלולה להיות סגירת בתי ספר אלה.
התכנית התמקדה בבית הספר הדו-לשוני. מחצית מתלמידיו ערבים. מחציתם השנייה יהודים. בכל שיעור מורה דובר ערבית ומורה דובר עברית.
עלות ההעסקה של המורים כפולה בהשוואה לבית ספר רגיל. המקור למימון העלות הכפולה: תשלומי הורים.
התרשמתי מאד לחיוב מכך ששר החינוך הרב שי פירון, ענה באופן אישי לשאלות של גילהר. במקומותינו, נהוג לא לענות בכלל או לשלוח דובר או פקיד זוטר, שיענה בכתב. הבכירים תמיד יכולים לטעון, אם יהיה צורך בכך, שהדובר או הזוטר לא הבין אותם כהלכה (על אף שמאד ייתכן, שמישהו מהם הנחה אותו כיצד לענות).
הטיעון העיקרי של פירון היה, שהקופה הציבורית של משרד החינוך ממנת בתי ספר פרטיים אלה, הרבה מעבר לתשלומי ההורים.
דעתי שונה מדעתו, אולם חשבתי, שמותר להחזיק בדעה שונה מדעתי ושלפעמים גם אני טועה.
כך חשבתי עד שנתקלתי במאמר הבא בעיתון דה-מרקר: תקציב רשת החינוך של ש"ס זינק ב 50%. על פי המאמר גם תקציב רשת החינוך של אגודת ישראל עלה ב18% (לעומת עלייה של 12% בתקציב משרד החינוך).
בנוסף לכך הסתבר שבשנה הקודמת חרגו בתי הספר של ש"ס ב 40% מהתקציב המקורי.
סוג א' וסוג ב'
מסתבר שיש בתי ספר פרטיים סוג א' (ש"ס, אגו"י) ויש בתי ספר פרטיים סוג ב' (בתי הספר הייחודיים בירושלים ובמקומות אחרים).
את כבשת הרש של סוג ב' רוצים לגזול ואת התקציבים הענקיים של סוג א' מגדילים מעבר לכל פרופורציה.
אני ופקידי משרד האוצר
לא תמיד אני מסכים עם פקידי משרד האוצר. לפעמים אני מותח עליהם ביקורת נוקבת.
בהקשר של תקציבי רשתות החינוך העצמאיות החרדיות, אני חותם על מה שהציעו פקידי משרד האוצר. התקציבים גדלו על אף שפקידי משרד האוצר הציעו לקצץ אותם ב 25%.
על פי המאמר בעיתון דה-מרקר, בין הנימוקים לקיצוץ התקציב שהעלו פקידי האוצר היו:
1. הם פועלים בבעלות פרטית.
2. אפליה עדתית
3. אינם ניגשים למבחני מיצ"ב ומבחנים בינלאומיים. כשלא מלמדים שם את מה שמשרד החינוך רוצה - במילים אחרות לא באמת מלמדים שם לימודי ליבה (להבדיל, בדו-לשוני למשל, בטוח שמלמדים מתמטיקה), הסיכוי להצליח במבחנים בינלאומיים אפסי.
4. מרבית המורים ברשת אינם עונים על דרישות משרד החינוך.
5. על פי העיתון, לגבי רשת החינוך של ש"ס, הוגש למשרד החינוך דו"ח ע"י הרשת על פי בקשת החשב הכללי במשרד האוצר ומשרד החינוך "שחושף חשדות לשחיתות ואי סדרים חמורים, יצרה מעיין החינוך התורני גירעון של 140 מיליון שקל ב-2012 באמצעות פעולות החשודות כלא חוקיות. למרות החשדות, הממשלה כיסתה את הגירעון".
פתרון אפשרי
אלה שמתנגדים לדעתי ידברו אולי על דוח של OECD, שדיבר על הגדלת תקציבי החינוך לחרדים (ולערבים). זו תמונה חלקית של הדוח העוסק בעבודה. מטרת ההגדלה היא להכשיר אותם לעבודה, על מנת שאחוז גבוה יותר מהם ישתתפו בכוח העבודה. (כפי שאתם מבינים הגדלת מספר החרדים העובדים, אינה בדיוק בראש מעייניהם של מעיין התורה ושל החינוך של אגודת ישראל.)
לא תמיד צריך לסבך. לפעמים יש גם פתרונות פשוטים. אני בעד KISS.
אני בעד הוצאת הכוח מידם של מנהלי הרשתות החרדיות והעברת התקציבים ישירות ממשרד החינוך לכל בית ספר ובית ספר ברשת החרדית. באופן כזה קל יהיה יותר לפקח שההוצאות תואמות את מטרות משרד החינוך.
התקציב לא צריך להיות קבוע מראש:
לא השתתף בית הספר במבחני מיצ"ב ובמבחנים בינלאומיים? הקטינו את התקציב.
השתתף ולא הצליח? שמרו על התקציב המקורי
השתתף והצליח מעבר לממוצע של בתי ספר בסקטורים אחרים? תגמלו אותו ביד רחבה. זהו בדיוק המקרה המתאים להמלצות ארגון ה OECD.
