 |
| מראה לאורך נהר האומו מקור התמונה: ויקיפדיה |
בבלוג זה כבר פוסטים על ארצות פחות מפותחות מבחינה כלכלית. קראו למשל: האם מדינות העולם השלישי דומות זו לזו? השוואה בין בהוטן למדגסקר
בפוסט זה אתמקד בערכם הכלכלי של ילדים למשפחה בארץ כזו.
זה נשמע רע. מה שראיתי אתמול בסרט קולנוע דוקומנטרי "ילדי הארורים של עמק האומו" הוא הרבה יותר גרוע.
כשמצבך הכלכלי הוא מאבק בלתי פוסק להישרדות מינימאלית, כל גורם שיכול לשפר אותו במשהו הוא חשוב. ילדים הם גורם כזה.
בארצות לא מפותחות מרבית האוכלוסיה עוסקת בחקלאות ובגידול צאן ובקר. בחלק מהמקומות יש גם צידים ודיגים.
ערכם הכלכלי של ילדים
1. כוח עבודה
טיבה של עבודה חקלאית לא מתועשת (בארצות כאלה נדיר למצוא טרקטורים ומכונות ממונעות ואלקטרוניות אחרות) שיש תקופות עומס עבודה, למשל: קטיף. בתקופה כזו המשפחה נזקקת לכל אחד שיכול לעבוד. ילדים עובדים.
בביקורי בקניה ראיתי ילדים בשנות העשרה המוקדמות משבט המסאים, שהוריהם מפרים בלית ברירה את הדרישה לשלוח אותם ללמוד בבית ספר, רועים את הפרות ללא מבוגרים המתלווים אליהם.
הם עלולים להידרש להתמודד עם אריות או חיות טורפות אחרות שעלולות להתקיף את העדר.
גם בעבודות אחרות, למשל עבודות בבית עצמו, ילדים עובדים.
2. מקור הכנסה בעבודה מחוץ לכפרים
בכפרים באינדונזיה ראיתי התגייסות של הכפר כלו לתמיכה בצעירים שמצליחים להתקבל לאוניברסיטה.
זהו התחליף להשקעה בבורסה.
צעיר כזה שיצליח להשתלב בעבודה במקצוע חופשי בעיר יוכל לפרנס בעתיד את כל הכפר.
3. מקור הכנסה בנישואים
בסעיף זה יש הבדלים בין תרבויות שונות ביחס למין המשלם בנישואים. באזור העני של עמק האומו בנות הן נכס. החתן ומשפחתו ישלמו להורי הכלה המיועדת באמצעות מספר פרות.
יש תרבויות שבהן דווקא הורי הכלה הם אלה שצריכים לשלם להורי החתן.
4. פנסיה
כמעט ואין חיסכון פנסיוני ואין פנסיה במדינות כאלה. אם יש פנסיה, אז היא לעובדי מדינה ולעובדי חברות בינלאומיות גדולות. מדובר בקבוצת אוכלוסיה קטנה יחסית.
בגיל מבוגר יחסית עלולים להזדקק לעזרת הילדים שכבר מזמן גדלו על מנת להמשיך להתפרנס.
5. מטפלת זרה
עשויה להידרש עזרת ילדים גם במקרים שרמת התפקוד יורדת. הם לא מעסיקים עובדות זרות שיטפלו בקשישים, שאינם מתפקדים באופן סביר.
אתיופיה
אתיופיה היא מדינה גדולה מאד עם כ-100 מיליון תושבים. אנחנו לא ממש יודעים עליה.
בגלל שהיה לה קיסר היא עשויה להצטיר כמדינה הומוגנית יותר ממדינות אחרות באפריקה. היא לא. יש בה מגוון גדול של שבטים בעלי תרבויות שונות ואפילו דוברי שפות שונות.
לפי הויקיפדיה "יש בה 286 לאומים שונים הדוברים 86 שפות שונות".
הקהילות היהודיות של אתיופיה ביתא ישראל, פלאשמורה וביתא אברהם חיו בצפון אתיופיה.
נהר האומו הזורם במערב אתיופיה הוא אחד הנהרות הגדולים והחשובים במדינה.
עמק האומו נמצא בדרום. זהו אזור עני במיוחד. התושבים עוסקים בחקלאות, ציד ורעיית בקר וצאן. רובם חסרי השכלה.
בהקשר של פוסט זה, אין ספק שילדים באזור זה הם נכס כלכלי בעל ערך.
בעמק האומו מתגוררים כמה שבטים, שאחד מהם הוא שבט הקארה.
זקני השבט הם המנהיגים הקובעים את התנהלות השבט.
התנאים האקלימיים והסביבתיים באזור השתנו לרעה. יחד איתם הורע גם מצב התושבים.
ילדים ארורים או קללת ה"מינגי"
אז מדוע רוצחים בני חלק מהשבטים את ילדיהם ופוגעים בעצמם גם נפשית וגם רגשית וכמובן גם כלכלית?
התשובה לכך היא "קללת המינגי", אמונה חסרת בסיס, שיש ילדים הנושאים עימם קללה, הפוגעת בכל השבט ולכן אין ברירה אלא לרצוח אותם.
אחד התרחישים ההופך ילד למקולל הוא שהשיניים העליונות שלו צומחות לפני השיניים התחתונות.
מי שקובע שילד או תינוק נושא את קללת המינגי הם זקני השבט.
הסרט הדוקומנטרי "ילדי הארורים של עמק האומו" עוסק בדיוק בילדי ה"מינגי". הוא מתמקד בשבט הקארה.
בני השבט, כולל כאלה שרצחו את ילדיהם, וזקני השבט מדברים על הנושא מהזווית האישית שלהם.
Lale Labuko, בן שבט הקארה, היה שותף לעשיית הסרט. הוא עשה גם משהו חשוב יותר: גרם לבני השבט להפסיק לרצוח את ילדיהם.
בשונה ממרבית בני השבט, Labuko התמקד בלימודים עוד בילדותו. אחרי שסיים את לימודיו האקדמיים חזר לשבט וביקש מזקני השבט שיתנו לו את ילדי ה"מינגי" במקום לרצוח אותם.
ביחד עם אשתו גידל אותם הרחק מהכפר. אחרי כמה שנים ניתן היה לראות שהם ילדים נחמדים לכל דבר.
השלב הבא היה התערבות של השלטונות באתיופיה שאיימו להכניס לבית סוהר רוצחי ילדי "מינגי".
נוצר קונפליקט בין השבטים לבין השלטונות, שאחיזתם באזורים הנידחים והנחשלים רופפת.
Labuko התערב בקונפליקט ותוך כבוד לשבט, למנהיגיו ולמסורותיו הצליח להוביל את ביטול רצח הילדים.
למידע רחב יותר בנושא קללת ה"מינגי" אתם מוזמנים לאתר של הצלם דני ינאי שביקר שם. לקריאה לחצו: על קללת המינגי כבר שמעתם?
הם ואנחנו
כמוני, הקוראים ודאי מזועזעים מרצח ילדי ה"מינגי". אנחנו לא עושים דברים כאלה, אבל אם תפשפשו עמוק במה שעושים בתרבות שלנו, תמצאו בודאי דברים שלא כל כך רחוקים.
כך למשל, בישראל של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 יש הורים שרוצחים את ילדיהם. יש אימהות שמצטרפות לקהילות חרדיות קיצוניות והרשעו בהתעללות קשה, אכזרית וממושכת בילדיהן או בשיתוף פעולה עם בן זוגן החדש שביצע התעללויות כאלה.
כשמצבך הכלכלי הוא מאבק בלתי פוסק להישרדות מינימאלית, כל גורם שיכול לשפר אותו במשהו הוא חשוב. ילדים הם גורם כזה.
בארצות לא מפותחות מרבית האוכלוסיה עוסקת בחקלאות ובגידול צאן ובקר. בחלק מהמקומות יש גם צידים ודיגים.
ערכם הכלכלי של ילדים
1. כוח עבודה
טיבה של עבודה חקלאית לא מתועשת (בארצות כאלה נדיר למצוא טרקטורים ומכונות ממונעות ואלקטרוניות אחרות) שיש תקופות עומס עבודה, למשל: קטיף. בתקופה כזו המשפחה נזקקת לכל אחד שיכול לעבוד. ילדים עובדים.
בביקורי בקניה ראיתי ילדים בשנות העשרה המוקדמות משבט המסאים, שהוריהם מפרים בלית ברירה את הדרישה לשלוח אותם ללמוד בבית ספר, רועים את הפרות ללא מבוגרים המתלווים אליהם.
הם עלולים להידרש להתמודד עם אריות או חיות טורפות אחרות שעלולות להתקיף את העדר.
גם בעבודות אחרות, למשל עבודות בבית עצמו, ילדים עובדים.
2. מקור הכנסה בעבודה מחוץ לכפרים
בכפרים באינדונזיה ראיתי התגייסות של הכפר כלו לתמיכה בצעירים שמצליחים להתקבל לאוניברסיטה.
זהו התחליף להשקעה בבורסה.
צעיר כזה שיצליח להשתלב בעבודה במקצוע חופשי בעיר יוכל לפרנס בעתיד את כל הכפר.
3. מקור הכנסה בנישואים
בסעיף זה יש הבדלים בין תרבויות שונות ביחס למין המשלם בנישואים. באזור העני של עמק האומו בנות הן נכס. החתן ומשפחתו ישלמו להורי הכלה המיועדת באמצעות מספר פרות.
יש תרבויות שבהן דווקא הורי הכלה הם אלה שצריכים לשלם להורי החתן.
4. פנסיה
כמעט ואין חיסכון פנסיוני ואין פנסיה במדינות כאלה. אם יש פנסיה, אז היא לעובדי מדינה ולעובדי חברות בינלאומיות גדולות. מדובר בקבוצת אוכלוסיה קטנה יחסית.
בגיל מבוגר יחסית עלולים להזדקק לעזרת הילדים שכבר מזמן גדלו על מנת להמשיך להתפרנס.
5. מטפלת זרה
עשויה להידרש עזרת ילדים גם במקרים שרמת התפקוד יורדת. הם לא מעסיקים עובדות זרות שיטפלו בקשישים, שאינם מתפקדים באופן סביר.
אתיופיה
אתיופיה היא מדינה גדולה מאד עם כ-100 מיליון תושבים. אנחנו לא ממש יודעים עליה.
בגלל שהיה לה קיסר היא עשויה להצטיר כמדינה הומוגנית יותר ממדינות אחרות באפריקה. היא לא. יש בה מגוון גדול של שבטים בעלי תרבויות שונות ואפילו דוברי שפות שונות.
לפי הויקיפדיה "יש בה 286 לאומים שונים הדוברים 86 שפות שונות".
הקהילות היהודיות של אתיופיה ביתא ישראל, פלאשמורה וביתא אברהם חיו בצפון אתיופיה.
נהר האומו הזורם במערב אתיופיה הוא אחד הנהרות הגדולים והחשובים במדינה.
עמק האומו נמצא בדרום. זהו אזור עני במיוחד. התושבים עוסקים בחקלאות, ציד ורעיית בקר וצאן. רובם חסרי השכלה.
בהקשר של פוסט זה, אין ספק שילדים באזור זה הם נכס כלכלי בעל ערך.
בעמק האומו מתגוררים כמה שבטים, שאחד מהם הוא שבט הקארה.
זקני השבט הם המנהיגים הקובעים את התנהלות השבט.
התנאים האקלימיים והסביבתיים באזור השתנו לרעה. יחד איתם הורע גם מצב התושבים.
ילדים ארורים או קללת ה"מינגי"
אז מדוע רוצחים בני חלק מהשבטים את ילדיהם ופוגעים בעצמם גם נפשית וגם רגשית וכמובן גם כלכלית?
התשובה לכך היא "קללת המינגי", אמונה חסרת בסיס, שיש ילדים הנושאים עימם קללה, הפוגעת בכל השבט ולכן אין ברירה אלא לרצוח אותם.
אחד התרחישים ההופך ילד למקולל הוא שהשיניים העליונות שלו צומחות לפני השיניים התחתונות.
מי שקובע שילד או תינוק נושא את קללת המינגי הם זקני השבט.
הסרט הדוקומנטרי "ילדי הארורים של עמק האומו" עוסק בדיוק בילדי ה"מינגי". הוא מתמקד בשבט הקארה.
בני השבט, כולל כאלה שרצחו את ילדיהם, וזקני השבט מדברים על הנושא מהזווית האישית שלהם.
Lale Labuko, בן שבט הקארה, היה שותף לעשיית הסרט. הוא עשה גם משהו חשוב יותר: גרם לבני השבט להפסיק לרצוח את ילדיהם.
בשונה ממרבית בני השבט, Labuko התמקד בלימודים עוד בילדותו. אחרי שסיים את לימודיו האקדמיים חזר לשבט וביקש מזקני השבט שיתנו לו את ילדי ה"מינגי" במקום לרצוח אותם.
ביחד עם אשתו גידל אותם הרחק מהכפר. אחרי כמה שנים ניתן היה לראות שהם ילדים נחמדים לכל דבר.
השלב הבא היה התערבות של השלטונות באתיופיה שאיימו להכניס לבית סוהר רוצחי ילדי "מינגי".
נוצר קונפליקט בין השבטים לבין השלטונות, שאחיזתם באזורים הנידחים והנחשלים רופפת.
Labuko התערב בקונפליקט ותוך כבוד לשבט, למנהיגיו ולמסורותיו הצליח להוביל את ביטול רצח הילדים.
למידע רחב יותר בנושא קללת ה"מינגי" אתם מוזמנים לאתר של הצלם דני ינאי שביקר שם. לקריאה לחצו: על קללת המינגי כבר שמעתם?
הם ואנחנו
כמוני, הקוראים ודאי מזועזעים מרצח ילדי ה"מינגי". אנחנו לא עושים דברים כאלה, אבל אם תפשפשו עמוק במה שעושים בתרבות שלנו, תמצאו בודאי דברים שלא כל כך רחוקים.
כך למשל, בישראל של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 יש הורים שרוצחים את ילדיהם. יש אימהות שמצטרפות לקהילות חרדיות קיצוניות והרשעו בהתעללות קשה, אכזרית וממושכת בילדיהן או בשיתוף פעולה עם בן זוגן החדש שביצע התעללויות כאלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה