טיפולוגיה של מנהלים: השבוי

מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט הראשון בסדרת הפוסטים על מנהלים כתבתי על המנהל המקצוען. פוסט זה עוסק במנהל השבוי. האם לא מיציתי את נושא השבויים אחרי שכתבתי על הלקוח השבוי? האם מנהל שבוי אינו זהה ללקוח שבוי?

התשובה לשאלה היא שיש דימיון בין מנהל שבוי ללקוח שבוי משום שלפעמים מנהל או בעצם הלקוח, אבל הם אינם זהים.

אבהיר את דברי באמצעות Case Study.

סיפור על שני מנהלים

שני מנהלים בכירים עבדו באותו ארגון. 

הראשון היה לקוח שבוי של מיקרוסופט. 

בכל פעם שהיה צריך לבחור בין מוצר של מיקרוסופט לבין מוצר של חברה מתחרה בחר במוצר של חברת מיקרוסופט. מי שקרא את הפוסט על הלקוח השבוי מבין מדוע זה לא טוב. גם מי שלא קרא את הפוסט יכול להבין זאת בעצמו.

גם המנהל השני היה לקוח שבוי. הוא היה לקוח שבוי של חברת IBM. בכל פעם שהיה צריך לבחור בין מוצר של IBM לבין מוצר של חברה מתחרה בחר במוצר של חברת IBM. מי שקרא את הפוסט על הלקוח השבוי מבין מדוע זה לא טוב. גם מי שלא קרא את הפוסט יכול להבין זאת בעצמו.

נדמה לי שהבהרתי את ההבדל בין לקוח שבוי למנהל שבוי.

הלקוח, ארגון גדול, לא היה לקוח שבוי של חברה כלשהי. מי שהיה שבוי זה שני המנהלים. כל אחד מהם היה לקוח שבוי של חברה אחרת.

מלחמת עולם

כל בחירת מוצר שבה היו מעורבים מנהלים בכירים, כולל שני גיבורי הסיפור, הפכה ל"מלחמת עולם": 

הראשון צידד במוצר של מיקרוסופט בין אם הוא היה המוצר הטוב מסוגו בעולם ובין אם היה מהמוצרים הגרועים בשוק.

השני היה צבוע בכחול: גם כשמוצר של IBM היה נחות ממוצרים מתחרים ויקר מהם הוא נלחם לטובת המוצר של IBM.  

מלכוד 22

הספר מלכוד 22 של הסופר האמריקאי ג'וזף הלר עוסק ב"שאלת אי שפיותה הגלובלית של המלחמה". הציטוט הוא מתוך הערך בויקיפדיה על ספר זה. עלילתו הדימיונית של הספר מתרחשת בזמן מלחמת העולם השנייה.

בספר מתוארים כמה חיילים וכמה קצינים שבעל כורחם נקלעו להתנהלות לא רציונאלית של מישהו בצבא שהשפיעה גם עליהם עד כדי חריצת גורלם לחיים או למוות. 

גם אני כיועץ נקלעתי בעל כורחי לסוג של מלכוד 22. לא כזה שקובע גורלות לחיים או למוות: כיועץ הייתי צריך להמליץ על ממשק משתמש של JEE או על ממשק משתמש של Net.

הראשון הוצע על ידי חברת IBM. השני על ידי חברת מיקרוסופט. בהקשר הספציפי ובעיתוי הספציפי (Net. טרם היה במצב של זמינות לכל (GA)) הייתה לי דעה ברורה: הפיתרון הנכון הוא JEE.

באותה תקופה, ובעיקר מספר שנים אחריה, הסוגיה של JEE לעומת Net. הייתה בלא מעט ארגונים מלחמת דתות. בארגון הספציפי זו הייתה כמובן גם מלחמת עולם בין שני המנהלים.  

מצאתי את עצמי נאלץ להגיב לכל מאמר ואמירה נגד JEE. התקפות על Net. נשלחו למיקרוסופט ישראל, ששלחה תגובה מקצועית ללא ציון שמה כמגיבה.

סוף המלחמה המקצועית

המלחמה המקצועית נגמרה כשהבאתי את דבריו של מנהל בכיר בצוות הפיתוח של Net. במיקרוסופט בארה"ב. האיש אמר באופן פומבי לאחד העיתונים המקצועיים ש-Net. עדיין אינו בשל לארגונים גדולים.

עם זה גם ברדמונד לא היו יכולים להתמודד.

בפוליטיקה כמו בפוליטיקה

לא תמיד החלטות פוליטיות נקבעות על פי השכל הישר. לפעמים האינטרסים הפוליטיים מנצחים אותו. גם במקרה זה: הארגון בחר בממשק משתמש מבוסס Net..

כעבור מספר שנים

אני כבר לא יעצתי לארגון. בעיתונות בישראל קראתי שהארגון החליט להחליף את ממשק המשתמש לממשק משתמש בוסס JEE.

התרחשות אירוע סיכון רעה? לא תמיד

גשם ברחובות קולקטה בהודו
מקור התמונה: ויקיפדיה

התרחשות אירוע סיכון נתפסת כמעט תמיד כדבר שלילי שיש להימנע ממנו. בפוסט זה אסביר, בעיקר באמצעות דוגמאות, מדוע התרחשות אירוע סיכון עשויה להיות ניטרלית ואפילו חיובית. 

קוראי הבלוג כבר נתקלו במקרה בו התרחשות אירוע סיכון היא כמעט חסרת משמעות בהקשר הכלכלי. מדובר בפוסט: הכל סיכונים: הסיכונים שמלוום אותנו וההתמודדות איתם. ההקשר הוא ביטוח חיים. מדובר במקרה, מאד ספציפי, של בן יחיד להורים מאד עשירים ואוהבים. ברור לגמרי שאם, חס וחלילה, ימות בטרם עת הוריו ידאגו כלכלית לאשתו וילדיו שיוכלו לשמור על אותה רמת חיים.
כמובן שמוות בטרם עת הוא אירוע טרגי לאיש ולמשפחתו אבל הסיכון הכלכלי זניח.
עדיף לו לחסוך לילדיו במקום לעשות ביטוח חיים. יהיה צורך בביטוח חיים רק במקרה, שהסתברותו נמוכה, שמצבם הכלכלי של הוריו יורע או במקרה של שינוי דרמטי במערכת היחסים המשפחתית הנפלאה עם הוריו.  
אם אכן יתרחש אחד מהאירועים הנ"ל, כנראה שעליו לעשות ביטוח חיים באופן מידי.
אם אכן יתרחש אחד מהאירועים הנ"ל ובמהלך התקופה יורע מצבו הבריאותי, יתכן שיצטרך לשלם פרמיה גבוהה יותר לביטוח חיים או שבפוליסה יהיו החרגות.   

גשם כבד יורד
האם זה סיכון? תלוי בנקודת המבט. אם אתם חסרי בית בקולקטה בהודו (ראה תמונה בתחילת הפוסט), צריך להיערך לסיכון הזה. אם תכננתם טיול שבו תתגוררו באוהל, זהו סיכון שכדאי להביא בחשבון מראש.
אם אתם חקלאים, יתכן שבגשם הזה הוא נהדר לשדות שלכם והוא ישפיע לטובה על מצבכם הכלכלי.

פיטורים
משה הוא עובד טקסטיל בן 55. הוא עבד 30 שנה במפעל. המפעל בו עבד נסגר משום שהבעלים החליט שזול יותר לפתוח מפעל בתאילנד.
הסיכויים של משה למצוא עבודה אינם מהטובים. פיטורים הוא סיכון שהיה עליו להביא בחשבון.

טל הוא הוא בוגר מצטיין של יחידה 8200 בתחום המחשוב. טל פוטר מעבודתו באזרחות בגיל 25. החברה בה עבד נקלעה לקשיים כלכליים ועמדה בפני פשיטת רגל. 
עד שפוטר קיבל בממוצע פעם בחודש הצעת עבודה. רוב הצעות העבודה היו בתנאים טובים יותר מהעבודה במקום עבודתו הנוכחי. הן היו גם יותר מאתגרות מבחינה מקצועית. 

הסיבה העיקרית לכך שלא נענה להן הייתה הפחד שלו להחליף מקום עבודה. 
אירוע הסיכון הזה הוא אירוע חיובי ולא שלילי. הוא טומן בחובו יותר סיכוי מסיכון.
הוא ימצא בקלות מקום עבודה אחר. הוא ירוויח יותר. העבודה תהיה מענינת ומאתגרת יותר. לא פחות חשוב: הוא ילמד שמקום עבודה הוא לא לנצח ואפשר להחליף מקום עבודה. 

להפסיד כסף בבורסה
יוסי הוא עובד זוטר בן 60. בעמל רב צבר חסכונות של כ-2 מיליון שקל. יוסי החליט להשקיע אותם בבורסה במניה של "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ" (שם החברה בדוי אבל  בהחלט תוכלו למצוא בבורסאות חברות בעלות מאפינים דומים). מניית "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ" קרסה. יוסי הפסיד כ-90% מחסכונותיו.

בהחלט אירוע שלילי שישפיע על מצבו הכלכלי של יוסי לכל חייו. גם בהווה ואולי אפילו יותר אחרי הפרישה לפנסיה.
יוסי היה צריך לנהל סיכונים: לא "לשים את כל הביצים בסל אחד", לתת למישהו מקצועי להשקיע עבורו את הכסף בתיק השקעות, בפוליסת חיסכון או באפיק השקעות אחר.

נועה היא מומחית ביוטק צעירה שמשכורתה גבוהה. במהלך השנתיים האחרונות הצטברו לה, ללא מאמץ, כ-100 אלף שקל. ניחשתם נכון, גם נועה השקיעה את כספה במניה של חברת "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ". היא עשתה זאת מנימוקים צ'רטריסטיים. היא הסתכלה על הגרף של מניית החברה וראתה שבמשך חצי שנה ירדה ב-30%. כל מה שיורד עולה קניתי את המניה במחיר נמוך, חשבה נועה. 
טעות!!! לא כל מה שיורד עולה. "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ" ירדה ב-90% נוספים. 

תתפלאו אבל מבחינתה של נועה זהו אירוע חיובי. היא שילמה שכר לימוד לא גבוה במיוחד. בפעם הבאה, כשיהיה לה הרבה יותר כסף,  היא תשקיע את הכסף באופן נבון יותר.

הזווית האישית שלי
בצעירותי הייתי איש מקצוע מוביל בתחום מסוים של מחשבים. עבדתי ביחידת סמך ממשלתית (חלק ממשרד ממשלתי) בשם מלם. קיבלתי הצעות עבודה עם שכר גבוה יותר ולפעמים גם עם אתגרים מקצועיים גדלים יותר. דחיתי את כולן, משום שפחדתי לעזוב מקום עבודה. העדפתי יציבות תעסוקתית ופנסיה תקציבית.

בשנות השלושים המאוחרות של חיי הפכה יחידת הסמך לחברה ממשלתית. לא סתם חברה ממשלתית, אלא חברה ממשלתית שמפטרת בגל הפיטורים הראשון כ-30% מהעובדים. 
לא סתם חברה ממשלתית, אלא חברה ממשלתית שמתחילה בתהליך של הפרטה.
באחד הגלים הבאים פוטרתי. 

אירוע סיכון קלאסי: מומחה מחשבים, שיש לו משפחה עם ילדים בגיל צעיר, המתקרב לגיל 44 מפוטר.
היה קשה. בחצי השנה הראשונה לא מצאתי עבודה (מבוגר, overqualified, עוסק במחשבי Mainframe שאז חשבו שהם צפויים להיעלם תוך שנים ספורות).

במציאות היו גם לא מעט היבטים חיוביים. לולא הפיטורים לא הייתה לי קריירה של יועץ עצמאי במחשבים משנת 1994, כשאפילו היום,  בגילי המופלג (עוד מעט 66), יש כאלה שפונים אלי לייעוץ. 
לולא הפיטורים לא הייתה לי קריירה מרתקת ומגוונת: לא הייתי נותן ייעוץ ליותר מ-40 ארגונים בארץ ובעולם, לא הייתי נותן ייעוצים במגוון רחב של תחומים במחשוב, הייתי נתקע בנישה טכנולוגית מסוימת ולא הייתי נאלץ במשך שנים ארוכות להיות בחזית הטכנולוגיה וללמוד כל הזמן נושאים חדשים.

תוכנית חיסכון לכל ילד: הגיע הזמן להחליט

גם לא להחליט זו החלטה. לרוב החלטה לא טובה. יותר ממחצית מההורים בישראל החליטו לא להחליט ולכן לא בחרו היכן יושקעו מענקי חיסכון לכל ילד שיקבלו ילדיהם.

בתחילת יוני תחליט במקומם מדינת ישראל היכן להשקיע את כספם. בהחלט החלטה לא טובה של ההורים. משום שהמדינה תקבל החלטה באופן הבא:

אם הילד מתחת לגיל 15, המדינה תבחר עבורו קופת גמל במסלול סולידי. הבחירה תעשה בהגרלה בין הגופים המציעים קופות גמל.

אם הילד מעל לגיל 15, המדינה תפקיד את הכסף בתוכנית חיסכון סולידית בבנק אליו יועבר הכסף. 

מדוע זה לא טוב שהמדינה תבחר?

1. אופן השקעה האופטימאלי עשוי להיות שונה בהתאם למאפינים ולרצונות של המשפחה ושל הנער.

2. בחלק מהמקרים יכול להיות הגיוני להשקיע במסלול לא סולידי שבו הסיכון גדול יותר אבל גם הסיכוי לרווח עשוי להיות גדול יותר.

3. בהגרלה אפשר לקבל גוף שמנהל פחות טוב את קופת הגמל. 

מי שלא החליט במה להשקיע לא בטוח שיגלה את זה מהר.

4. לא בהכרח למי שמעל לגיל 15 מתאימה תוכנית חיסכון. יכול להיות שיעדיף להמשיך לחסוך גם אחרי גיל 18 ולא ירצה למשוך את הכסף. הבחירה של המדינה מבוססת על ההנחה שטווח החיסכון קצר כאשר הנער הוא מעל לגיל 15.

5. לא מנצלים את האפשרות להוסיף סכום כסף, שההורים ישקיעו בכל חודש בתוספת למה שהמדינה תיתן. לחלק מהמשפחות השקעה כזו היא אפשרית ואולי אפילו אפשרות רצויה.

6. כאשר בוחרים תוכנית חיסכון אי אפשר להחליף מסלול. מאבדים את הגמישות שאולי היו מעונינים בה.

7. מאבדים עמדת מיקוח מול הבנק או בית השקעות/חברת ביטוח

מי שיש לו השקעות נוספות יכול לנסות להשיג הטבות בדמי ניהול ובעמלות אם יוסיף גם את חיסכון לכל ילד לסל ההשקעות של המשפחה אצל אותו גורם.

באיזה מסלול כדאי להשקיע?

התשובה משתנה ממשפחה למשפחה. בפוסט: חיסכון לכל ילד - מה כדאי לעשות? אני מציג כמה מהשיקולים שכדאי להביא בחשבון כאשר מקבלים החלטה. 

שינוי מגמה במחיר הדירות?

בפוסט קודם טענתי שמחירי הדירות בישראל לא ימשיכו לעלות לנצח. הטענה הבסיסית שלי ושל אחרים היא שמחירים לא נקבעים רק לפי היצע וביקוש. הם נקבעים גם לפי היכולת של המבקשים לרכוש לשלם את המחיר הנדרש. ככל שעולים המחירים, קטן אחוז הרוכשים הפוטנציאליים המסוגלים לרכוש דירות. 

אלה שאינם יכולים לרכוש ימצאו פיתרונות אחרים ויקטינו את הביקוש.

מחקרים של מכוני מחקר כלכליים בארץ, פרסומים של מחלקות מחקר בסקטור הממשלתי ופרסומים בעיתונות הכלכלית תומכים בטענה שלי. 

כך למשל, פורסם שפחת הביקוש לדירות במרכז הארץ ועלה הביקוש לדירות בפריפריה.

פורסם שחלק מקוני דירות בפריפריה אינם מתגוררים שם. הם משכירים את הדירה שקנו ושוכרים דירה במרכז הארץ.

ב-15.5.17 פרסם העיתון כלכליסט שמחיר דירה ממוצע ירד ברבעון הראשון של שנת 2017 ב-2.9%.

לכאורה פרסום התומך בטענות שלי. צריך להתיחס לנתון הזה בזהירות ולשאול את השאלות הבאות:

1. האם מדובר במגמה מתמשכת או ברבעון אחד?
2. כיצד מחושב מחיר דירה ממוצע?
אם הוא מחושב כמחיר ממוצע ארצי אז הקטנת מספר העסקות לרכישת דירה במרכז הארץ (יקרות יחסית) והגדלת מספר העסקות לרכישת דירה בפריפריה (זולות יחסית) עשויה להסביר את הירידה במחיר או לפחות חלק ממנה.

הנתון המהותי העשוי להביא לירידת מחירי דירות
הנתון המהותי הוא העליות בשערי הריביות. ריבית גבוהה יותר פירושה עלות גבוהה יותר של משכנתאות. עלות גבוהה יותר של משכנתאות פירושה פחות אנשים המסוגלים לרכוש דירות.  

עליית הריביות בהקשר זה הוא מושג המתיחס לכמה ריביות. בראש ובראשונה עליה גדולה בריבית על משכנתאות שכבר התרחשה. 

באותו מאמר בכלכליסט, שאליו קישרתי, מצוין גם שמדד המחירים לצרכן עלה ב-12 החודשים האחרונים ב-0.7% ומתקרב לטווח התחתון של יעד האינפלציה. עד לא מזמן ראינו מדד שלילי ל-12 חודשים אחרונים. עליית המדד עשויה להוות קטליזטור להעלאת ריבית במשק. העלאת ריבית בנק ישראל, כאשר תהיה, תגרום כנראה גם לעלית הריבית על משכנתאות.

אם נסתכל מעבר לאוקינוס (ארה"ב) גם שם מצפים לעליות בריבית. קרוב לודאי שעליית הריבית בארה"ב תגרור גם עליית ריבית בישראל. 


השורה התחתונה
הנתונים על ירידה במחירי הדירות אינם אינדיקציה ברורה למגמה מתמשכת של ירידת מחירי דירות. הם בהחלט מחזקים את הטענה העקרונית שלי (ולא רק שלי) שמחירי הדירות בישראל לא יעלו לנצח. קרוב לודאי שהם לא יעצרו, אלא במועד זה או אחר, יתחילו לרדת.

קשישים: לכבד או לנצל חולשה?

אישה זקנה. מקור התמונה: ויקיפדיה
אין קשר בין האישה המצולמת ותוכן הפוסט

היום יום העצמאות הוא זמן מתאים להודות לדורות שהקימו את המדינה ותרמו לפיתוחה. חלק מהקשישים האלה עדיין חיים איתנו. זוהי גם הזדמנות לבחון היבט כלכלי המתיחס לקשישים שהוא לא רק כלכלי אלא גם תרבותי וערכי.

טיילתי לפני פחות משנתיים באינדונזיה. אינדונזיה מורכבת מכ-300 קבוצות אתניות שונות. בכל שלוש הקבוצות האתניות שהכרתי, קצת פחות בשטחיות, ראיתי כבוד והערכה לקשישים ולמבוגרים. באי ג'אווה זה בא לידי ביטוי בשפה. לפרטים קראו את הפוסט: מדוע הג'אוונזים שותקים? באי באלי זה בא לידי ביטוי בין השאר במגורים משותפים של המשפחה המורחבת כשהמבוגרים יותר זוכים לקבל דירה טובה במיוחד במבנה. לפרטים קראו: באלי: על שמות והתנהגות כלכלית.

מגדילים לעשות בני שבט הטוראג'ה שדואגים לקשישים ולרוחות האבות הקדומים לא פחות מאשר לעצמם. לפרטים: אינדונזיה: המשמעות הכלכלית של תהליך הטיפול במתים.

גם במדינות אחרות במזרח הרחוק ובעולם השלישי ראיתי אנשים צעירים החולקים כבוד רב לקשישים.

בישראל המצב שונה. כך למשל, מבקר המדינה מתריע על כך שרק אחוז קטן מהתקציבים שהוקצו לטובת ניצולי שואה מגיעים אליהם.

בפוסט זה אתמקד בתופעה מכוערת ושכיחה בה לא רק שלא מכבדים קשישים אלא חברות או אנשי טלמרקטינג, שלא על דעת הנהלת החברה, אלא מנצלים את חולשתם על מנת למכור להם מוצרים שאינם זקוקים להם.

תפיסת העולם של קשישים

לא משנה אם קשישים הגיעו לארץ ממרוקו, מאתיופיה, מרוסיה, מפולין או מרוב המדינות האחרות. בכל מקרה כשעוצבה תפיסת העולם שלהם בצעירותם היא הייתה בעולם הדומה למה שתיארתי באינדונזיה של היום: צעירים כיבדו זקנים. כשמישהו מכבד אותך גם אתה מכבד אותו ומתיחס אליו בנימוס.

אסטרטגית הטלמרקטינג לקשישים

קשישים הם טרף קל לאנשי טלמרקטינג לא הוגנים. אנשי טלמרקטינג מפעילים לחץ על קשישים. הם מתקשרים אליהם פעם אחר פעם ומנסים לשכנע אותם לרכוש מוצרים באמצעות כרטיס אשראי שאת פרטיו הם נותנים בטלפון. אחזור על ההמלצה שלי לקשישים וגם לצעירים: לא נותנים פרטי כרטיס אשראי בטלפון למישהו שמתקשר אליכם.

קשישים בשנות ה-80 וה-90 של חייהם לא תמיד מתפקדים במיטבם כפי שהיו 40 או 50 שנים קודם. יותר קשה להם לעמוד בלחץ. בגלל תפיסת עולמם הם אינם מסוגלים להתייחס בבוטות למטלפן התוקפן. הם גם אינם מסוגלים לנתק את השיחה כי זה לא מנומס. בסוף הם לא עומדים בלחץ וקונים משהו שהם לא צריכים במאות שקלים או באלפי שקלים. רק שיעזבו אותם לנפשם.

זו כמובן טעות כפולה: 

1. לא קונים משהו שלא צריכים ולא רוצים לקנות.

2. הם לא יעזבו את הקשישים לנפשם. ברגע שמישהו זוהה כטרף קל הם יחזרו אליו. זה יקרה בעוד יום, שבוע או חודש. הם יתקשרו שוב ויפעילו לחץ על מנת שיקנו מהם מוצר נוסף.

כיצד צריכים קשישים להתמודד עם אנשי טלמרקטינג כאלה?

הקוראים ודאי הבינו שקשיש במצב כזה יתקשה להתמודד איתם לבדו ולכן נדרשת עזרת בני משפחה או גורמים מקצועיים העסוקים בצרכנות ובמיצוי זכויות. 

המלצה 1: הנחו את הקשיש כיצד להתנהל

ההנחיות הן:

1. לא לתת מספר כרטיס אשראי בטלפון או למישהו שדופק בדלת והם לא מכירים.

2. להימנע מפתיחת דלת הבית לאנשים המנסים למכור להם משהו או להתרים אותם.

3. לא לבצע שום עסקה ללא נוכחות ושיתוף של בן משפחה צעיר יותר.

4. לסגור את הטלפון בלי לדבר עם המטלפן כשהוא מציע למכור משהו באמצעות הטלפון. אני יודע שזה קשה לקשישים.

5. להגיד בנימוס שהם קיבלו הנחיה מקרוב משפחה לא לבצע שום עסקה בטלפון ולכן לא יבצעו עסקה. 

6. אם יש מישהו אחר שיכול לענות, שהקשיש יתן לו לדבר במקומו.

7. לידיעת מי שמדבר במקום הקשיש. רצוי לדרוש ממי שמתקשר לא להתקשר יותר לקשיש ולבקש מהמתקשר להזדהות. הוסיפו שאם יתקשרו שוב לקשיש, תשקלו תביעה משפטית נגד החברה.

המלצה 2: אחרי שבוצעה עסקה

1. אפשר לבטל עסקה. הקשיש יצטרך עזרה של מישהו צעיר יותר. חוק שעבר בכנסת בשנת 2016 מאפשר לקשישים לבטל רכישה כזו תוך ארבעה חודשים!!! 

2. אל תחכו. בצעו את הביטול מוקדם ככל האפשר.

3. עשו את זה בתהליך נכון באמצעות מכתב רשום. ידעו את חברת כרטיסי האשראי. שלחו לה גם העתק מכל מכתב שלכם לחברה. 

4. לאחר שביטלתם, אל תסכימו לקבל חבילות מהחברה הנ"ל. הנחו את מי שנמצא עם הקשיש המוחלש לסרב לקבל חבילות מאותה חברה. 

הגיע לידיעתי מקרה ספציפי של חברה בשם "קונים פלוס" שביצעה תהליך מכירה מהסוג שתיארתי לעיל. "הקונה" היא קשישה מוחלשת ניצולת שואה המתקרבת לגיל 90. בני משפחתה ביטלו את העסקה כמתואר בסעיף 3. "קונים פלוס" החליטו בכל זאת לשלוח חבילה שבה חלק מהפריטים שהוזמנו.

איני מביע דעה על חברת "קונים פלוס". רוצים לדעת יותר על החברה? ערכו חיפוש בגוגל של: "קונים פלוס פסקי דין". 

5. לא בהכרח החברה תכבד את החוק ואת ביטול העסקה. היא עלולה לעשות תרגילים שונים ומשונים על מנת לחיב את הקשיש בחלק או בכל הרכישה.

6. היעזרו בארגונים העוסקים בצרכנות ובמיצוי זכויות.

שני הסנט שלי בהתמודדות: השתמשו בנכדים

מה קורה כשמתקשרים אלי במקום לקשיש מוחלש?

בשיחה הראשונה אני אומר להם בנימוס שאיני מעונין במוצרים שלהם ומבקש מהם לא להתקשר אלי יותר.

בשיחה השנייה אני מזהיר אותם שאני עשוי להגיש נגדם תביעה בבית משפט ודורש מהם לא להתקשר אלי בעתיד.

השיחות הבאות אינן נעימות לשני הצדדים (בשונה מהשיחות לקשישים מוחלשים שהן נעימות לאיש הטלמרקטינג ומאד לא נעימות לקשיש). אני יכול לטרוק את השפופרת. אני יכול להסביר למי שמתקשר אלי מדוע הוא אידיוט וחדל אישים ולהסביר לו מדוע מנכ"ל החברה אותה הוא מיצג אינו מסוגל לנהל קיוסק.

למעט שתיים שלוש חברות, אחרי זה הם כבר לא יתקשרו אלי. 

אני עוד מעט בן 66. שימו במקומי בחור צעיר וקצת חצוף או נער במיוחד לא נימוסי בגיל העשרה. 

התגובות שלו יהיו פחות נעימות לאיש הטלמרקטינג מאשר התגובות שלי.

הנחו את הקשיש לענות בנימוס ובקיצור: "אני הסמכתי את X לבצע עסקאות כאלה במקומי. אם אתם רוצים למכור התקשרו אליו אתן לכם את שמו ואת מספר הטלפון שלו".

X הנ"ל הוא הנכד או קרוב משפחה אחר, נער מעל לגיל 14 או צעיר. בחרו את היותר תוקפני מבין הנכדים. הסבירו לו שמציקים לסבא ו/או לסבתא שלו ובקשו ממנו אישור לתת את מספר הטלפון שלו.