 |
| לימור לבנת ויובל שטייניץ בטקס גזירת הסרט לרגל חנכות קאונטרי קלאב בנשר, 2010. המספריים מוגשים על כרית מהודרת. מקור התמונה: ויקיפדיה למצולמים אין קשר לתוכן הפוסט |
הכביש המחבר בין חלם למטרופולין הגדול נעשה עמוס יותר ויותר. תושבי חלם והנוסעים אליה בילו זמן ארוך ומעצבן בפקקים ארוכים.
ישבו חכמי חלם וטיכסו עצה.
שני הדברים החשובים ביותר בכל פרויקט בחלם הם טקס גזירת הסרטים בתחילת הפרויקט וטקס סיום הפרויקט. כמובן שחכמי חלם התחילו בקביעת תאריכי יעד לשני הדברים החשובים ביותר.
אחר כך תכננו הרחבות של הכביש, גשרים ומנהרות ואז ניגשו לביצוע הפרויקט היקר והארוך בשנים.
במהלך הפרויקט התגבר סבלם של נהגי חלם ונהגי המטרופולין הגדול: מעקפים זמניים החליפו קטעים מהכביש, נתיבים נסגרו ולפעמים גם קטעים בכביש לזמנים קצובים.
כשהגיע השלב החשוב של טקס סיום הפרויקט הודיעו ראשי הפרויקט קבל עם ועדה ותחת כל עץ רענן על מועד הסיום החגיגי.
החלמאים הכורעים תחת סבלם נתמלאו באושר כאשר חשבו על הרגע שלאחר הפקקים.
לאחר טקס הסיום החגיגי והמוצלח התברר כי:
1. הפקקים נמשכו כפי שהיה לפני כן ואפילו תושבי חלם התקשו להבחין בשיפור.
2. חודשים ארוכים אחרי טקס הסיום נמשכו העבודות משום שהעבודות לא הסתיימו. בנוסף לפקקים הרגילים היו גם המתנות ארוכות בגלל סגירה זמנית של קטעים בהם העובדים החרוצים המשיכו למלא את תפקידם כולל בשעות הלילה.
3. "השטן מסתתר בפרטים הקטנים".
החלמאים הצליחו בבניית גשרים ובחציבת מנהרות אבל משום מה שכחו פרט קטן אחד: לסמן כראוי הפרדה בין נתיבים. לא מעט חלמאים התבלבלו בין קווי ההפרדה הישנים והלא תקפים לבין קווי ההפרדה החדשים, הדהויים והלא רציפים ומצאו את עצמם משייטים במכוניתם בין שני נתיבים.
מה קרה אתמול בלילה?
למי שעוד לא יודע: אני גר בירושלים. אני נוהג לא פעם לתל אביב וסביבותיה וחוזר משם.
בחודש מאי היה טקס הסיום של כביש ירושלים- תל-אביב החדש.
מאז חודש מאי אני ממשיך "לבלות" בשעות הלילה בפקקים בגלל עבודות המתבצעותל בכביש.
אתמול עצרו אותנו בסביבות שעה 1:00 בלילה בערך לשעה. בקטע שבין אבו גוש למנהרות החדשות במבשרת. "אותנו" אינו מתייחס רק אלי ולנוסע שנסע איתי, אלא גם למספר רב של נהגים ונוסעים במכוניות אחרות.
כמה מילים לא כל כך טובות על פרויקט כביש ירושלים - תל-אביב החדש
1. בעית הפקקים לא נפתרה
2. בחודש מאי הסתיים הפרויקט רשמית. מאז ועד היום נמשכות העבודות.
3. איך אפשר להשקיע כל כך הרבה כסף ולגרום סבל לכל כך הרבה נהגים ונוסעים ולא לטרוח לסמן כמו שצריך את הנתיבים?
4. באחד העיתונים הכלכליים צוטט בעילום שם לפני מספר חודשים עובד ציבור המצוי בעניינים. לטענתו אפשר היה לדעת מראש שבעית הפקקים לא תיפתר והיו במערכת כאלה שידעו את זה. לדעתו הפרויקט אינו מצדיק את ההשקעה הגבוהה. מה שאולי ישפר מהותית את המצב הם שני דברים הרכבת החדשה ירושלים- תל-אביב, אם וכאשר תיפתח סוף כל סוף ובעיקר המנהרה בבית זית לכביש בגין המתוכננת להיות זמינה בעוד 4-5 שנים.
כמה מילים טובות על הפרויקט
כמעט בכל פעם שירדתי בשנים האחרונות את הירידה מהקסטל לירושלים ואת סיבוב מוצא המסוכן חשבתי על מישהי שהכרתי. עכשיו אני כבר לא חושב עליה.
למזלה הרע, נסעה אחריה בירידה הזו משאית שאיבדה את הבלמים. נותרו בעל ושתי ילדות קטנות. חשבתי עליה במושגים: מה אני יכול לעשות על מנת למנוע תאונה שלא באשמתי בכביש המסוכן הזה.
עכשיו אני כבר לא חושב עליה. הגשר החדש, הכביש הפחות משופע והמנהרות הרבה יותר בטיחותיים.
לו רק מישהו היה יודע לסמן נתיבים הוא היה אפילו בטוח יותר.
אחר כך תכננו הרחבות של הכביש, גשרים ומנהרות ואז ניגשו לביצוע הפרויקט היקר והארוך בשנים.
במהלך הפרויקט התגבר סבלם של נהגי חלם ונהגי המטרופולין הגדול: מעקפים זמניים החליפו קטעים מהכביש, נתיבים נסגרו ולפעמים גם קטעים בכביש לזמנים קצובים.
כשהגיע השלב החשוב של טקס סיום הפרויקט הודיעו ראשי הפרויקט קבל עם ועדה ותחת כל עץ רענן על מועד הסיום החגיגי.
החלמאים הכורעים תחת סבלם נתמלאו באושר כאשר חשבו על הרגע שלאחר הפקקים.
לאחר טקס הסיום החגיגי והמוצלח התברר כי:
1. הפקקים נמשכו כפי שהיה לפני כן ואפילו תושבי חלם התקשו להבחין בשיפור.
2. חודשים ארוכים אחרי טקס הסיום נמשכו העבודות משום שהעבודות לא הסתיימו. בנוסף לפקקים הרגילים היו גם המתנות ארוכות בגלל סגירה זמנית של קטעים בהם העובדים החרוצים המשיכו למלא את תפקידם כולל בשעות הלילה.
3. "השטן מסתתר בפרטים הקטנים".
החלמאים הצליחו בבניית גשרים ובחציבת מנהרות אבל משום מה שכחו פרט קטן אחד: לסמן כראוי הפרדה בין נתיבים. לא מעט חלמאים התבלבלו בין קווי ההפרדה הישנים והלא תקפים לבין קווי ההפרדה החדשים, הדהויים והלא רציפים ומצאו את עצמם משייטים במכוניתם בין שני נתיבים.
מה קרה אתמול בלילה?
למי שעוד לא יודע: אני גר בירושלים. אני נוהג לא פעם לתל אביב וסביבותיה וחוזר משם.
בחודש מאי היה טקס הסיום של כביש ירושלים- תל-אביב החדש.
מאז חודש מאי אני ממשיך "לבלות" בשעות הלילה בפקקים בגלל עבודות המתבצעותל בכביש.
אתמול עצרו אותנו בסביבות שעה 1:00 בלילה בערך לשעה. בקטע שבין אבו גוש למנהרות החדשות במבשרת. "אותנו" אינו מתייחס רק אלי ולנוסע שנסע איתי, אלא גם למספר רב של נהגים ונוסעים במכוניות אחרות.
כמה מילים לא כל כך טובות על פרויקט כביש ירושלים - תל-אביב החדש
1. בעית הפקקים לא נפתרה
2. בחודש מאי הסתיים הפרויקט רשמית. מאז ועד היום נמשכות העבודות.
3. איך אפשר להשקיע כל כך הרבה כסף ולגרום סבל לכל כך הרבה נהגים ונוסעים ולא לטרוח לסמן כמו שצריך את הנתיבים?
4. באחד העיתונים הכלכליים צוטט בעילום שם לפני מספר חודשים עובד ציבור המצוי בעניינים. לטענתו אפשר היה לדעת מראש שבעית הפקקים לא תיפתר והיו במערכת כאלה שידעו את זה. לדעתו הפרויקט אינו מצדיק את ההשקעה הגבוהה. מה שאולי ישפר מהותית את המצב הם שני דברים הרכבת החדשה ירושלים- תל-אביב, אם וכאשר תיפתח סוף כל סוף ובעיקר המנהרה בבית זית לכביש בגין המתוכננת להיות זמינה בעוד 4-5 שנים.
כמה מילים טובות על הפרויקט
כמעט בכל פעם שירדתי בשנים האחרונות את הירידה מהקסטל לירושלים ואת סיבוב מוצא המסוכן חשבתי על מישהי שהכרתי. עכשיו אני כבר לא חושב עליה.
למזלה הרע, נסעה אחריה בירידה הזו משאית שאיבדה את הבלמים. נותרו בעל ושתי ילדות קטנות. חשבתי עליה במושגים: מה אני יכול לעשות על מנת למנוע תאונה שלא באשמתי בכביש המסוכן הזה.
עכשיו אני כבר לא חושב עליה. הגשר החדש, הכביש הפחות משופע והמנהרות הרבה יותר בטיחותיים.
לו רק מישהו היה יודע לסמן נתיבים הוא היה אפילו בטוח יותר.
עוד שלוש נקודות בנושא הזה:
השבמחק1. תושבי מבשרת סובלים עוד יותר מהירושלמים, משום שהגישה למבשרת נעשתה קשה הרבה יותר. מחאות נמרצות ופעילות ציבורית ענפה לא הועילו.
2. מנהרות הראל בנויות בצורה תמוהה במיוחד - מנהרות בצורת קשת (עלייה וירידה) במקום מנהרות ש"חותכות" את ההר בקו ישר. זה נראה מנוגד לכל היגיון - גם קשה יותר לביצוע, גם מאריך את המנהרות, גם מקשה על הנסיעה בהן ומסכן אותה וגם מבזבז דלק.
3. ושוב בעניין מבשרת (ואני אפילו אינני גר שם) - גם כאשר תושלם הרכבת המהירה לירושלים (אשרי המאמין), היא מתעלמת כליל ממבשרת. תושבי מבשרת אמורים לעלות לרכבת לתל אביב או לרדת ממנה ב...ירושלים. חלם כבר אמרנו?