לא נורא להיות פרייארים

 כשמישהו אחר שאנחנו חושבים שמצבו דומה לשלנו מקבל תנאים טובים יותר מאיתנו אנחנו מרגישים פרייארים. אנשים בכלל, וישראלים בפרט, לא ממש אוהבים להרגיש פרייארים. קבלת ההחלטות שלהם מונעת במידה לא מעטה מהצורך לא להיות פראיירים.   

בפוסט  זה אציין שני סוגי "פראייריות". אפשר ואולי צריך לקבל את ה"פראייריות" מהסוג השני.    

פרייאריות מסוג 1: לא לקבל את מה שמגיע
בפוסט: האם אתם פרייארים? עסקתי בפראייריות כזו. בפוסט התמקדתי ביישום ובאתר של חברת Feex.  
לאחר הזנת נתוני דמי הניהול בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות  יושוו הנתונים שלכם לאלה של אנשים בעלי פרופיל כלכלי דומה. 
ההשוואה  תראה האם אתם משלמים יותר, דומה או פחות. אם אתם משלמים משמעותית יותר אתם פרייארים. 
כנראה שללא קושי רב תוכלו לשלם פחות. בחיסכון פנסיוני דמי הניהול הגבוהים לאורך שנים רבות מצטברים לסכומים גבוהים. 
בפוסט: כנס העשור לאיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה: אפליקציות ומוצרי תוכנה תוכלו לקרוא על מוצרי פינטק נוספים העוזרים לכם לא לשלם יותר מאחרים בתחומים שונים.

מקרה נוסף מסוג זה הוא אי מיצוי זכויות המגיעות לנו. למשל: מגיע לנו לקבל מס הכנסה שלילי ולא ניצלנו את זכותנו.

פראייריות מסוג 2: מישהו קיבל יותר מאיתנו
נסענו לטיול בחו"ל ומישהו סיפר לנו שהוא שילם פחות מאיתנו עבור הטיול. 
החדר שקיבלנו בנופש בחו"ל היה פחות מוצלח מהחדר שקיבל מישהו אחר.
המנה שקיבלנו במסעדה קטנה יותר ממנה אחרת באותו מחיר. 
בפוסט: האם ניתן לקבל החלטות רציונאליות בכלכלת המשפחה? תיתקלו בדוגמאות ובהתיחסות לכשל החשיבתי הזה. חלקן לקוחות מספרו של פרופ' יוסי יסעור "גם לכם לא היו מים חמים?"

לכאורה, בשני המקרים אנחנו פראיירים כשאנחנו משלמים יותר מאחרים. יש הבדל מהותי: 
בפראייריות מסוג 1 אנחנו משלמים יותר מממוצע של אוכלוסיה או מדגם גדול הדומים לנו.
בפרייאריות מסוג 2 אין מדובר באוכלוסיה אלא באדם אחד או במספר קטן של אנשים בהם נתקלנו במקרה ואולי יש להם מאפינים שונים משלנו. 

במקרה השני אינכם בהכרח פראיירים. אל תנסו להניח שאתם פראיירים ולנסות להשיג משהו שאולי אין ביכולתכם להשיג. 

בחרתי בכוונה גם בדוגמה קיצונית של המנה במסעדה. המנה הקטנה יותר עשויה להיות מנה איכותית יותר מהמנה הגדולה שוות המחיר. הפראייר עשוי להיות דווקא זה שקיבל יותר.
יש לאנשים נטיה לחשוב שאם הם שילמו יותר על מוצר או שירות, הם פעלו לא נכון. לא פעם קורה שהבדלי האיכות בין המוצרים מצדיקים או אפילו יותר ממצדיקים את התשלום הגבוה יותר.

לפעמים אתם מרגישים פראיירים שלא הרווחתם את המקסימום בשוק ההון או בשוק העבודה או במימוש זכויות הפנסיה שלכם. לא שאלתם את עצמכם כמה שאלות שהיו גורמות לכם להבין שאתם לא באמת פראיירים:

1. האם רמת הסיכון האוביקטיבית בהשקעה מסוימת בשוק ההון זהה לרמת הסיכון של האפיק בו אתם בחרתם?

2. האם הדאגות וחוסר השינה שלכם בגלל הערכה סוביקטיבית של רמת סיכון גבוהה שוות את הפער הכספי?

3. האם החשש שההכנסה החודשית מהפנסיה לא תספיק לכם שווה את ההפרש בתשואה, אם תסגרו חלק מכספי ביטוח המנהלים הישן שלכם (משנות ה-80) בתוכנית חיסכון אטרקטיבית היום (למשל: הצמדה + קצת יותר מ-4% ריבית)?

התשובות לשאלה השנייה והשלישית הן לגמרי סוביקטיביות. לאחד אין חששות ודאגות והפער הפוטנציאלי ברווחים שווה.  האחרת תדיר שינה מעיניה כמעט בכל לילה.

ההשוואה אם כל חטאת
הפראייריות, לכאורה, מהסוג השני מבוססת על טעות כלכלית שכיחה בתרבות שלנו. כל הזמן משווים לאחרים במקום להתיחס לעצמנו: לצרכים האמיתיים שלנו ולמשאבים האמיתיים שלנו. ליכולות שלנו בהווה וליכולות הפוטנציאליות בעתיד. 

כך אנשים קונים דירה רק משום שאחרים קנו. הם קונים דירה גדולה מכפי צרכיהם ומכפי יכולתם לשלם משכנתה רק משום שחברים שלהם קנו.
הם קונים אותה בתל אביב ובירושלים בגלל שאחרים עשו זאת.

הם קונים טלפון חכם יקר במיוחד כי אחרים עשו זאת. הם קונים ביגוד יקר... אתם כבר יודעים מדוע. 

השורה התחתונה
אל תשלמו יותר מאחרים על מוצר או שירות שהאוכלוסיה הדומה לכם משלמת עליו הרבה פחות אבל הימנעו מהשוואה לאנשים בודדים או מדגמים קטנים לא מיצגים בסביבה שלכם.







 

 

כנס עשור לאיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה: אתגרי הפינטק

בשני הפוסטים הקודמים בסדרה תיארתי את תכני החלק הראשון של הכנס  ואת האפליקציות ומוצרי התוכנה, שהוצגו בחלק השני שלו. 

פוסט זה יתיחס בקיצור רב להרצאה על אתגרי הפינטק בחלק השני. את ההרצאה העביר ברק גור.

המסרים העיקריים שהועברו בהרצאה היו:

1. עולם הפינטק צומח בקצב מהיר.

2. הפינטק מהווה אתגר לשחקנים המסורתיים בשוק של מוצרים פיננסיים, כגון: בנקים וחברות ביטוח.

3. מדינת ישראל היא מעצמת פינטק. יש בה מספר רב של Startups בתחום הפינטק.

הזווית שלי

דבריו של ברק גור, אכן משקפים את המציאות. הפינטק הולך ותופס מקום מרכזי בתחום של שירותים פיננסיים על חשבון השחקנים המסורתיים בשוק. 
חשוב לשים לב לכך, שמוצרי פינטק רבים מבוססים על כלכלת שיתוף.
בבלוג זה כתבתי מספר פוסטים על פינטק. הפוסטים מתאימים לדבריו של ברק גור, אך יורדים לרמת פירוט רבה יותר ונוגעים באספקטים נוספים. במקום להרחיב אני מצרף קישורים:

האם יהיו בנקים בעוד 20 שנה?

מה תעשה כשתהיה גדול: בנקאי או איש פינטק?  

הלוואות דיגיטליות והבנקים: הווה ועתיד 

התבגרות הפינטק 

מי זכאי לגשת למידע הפיננסי שלכם?  

שירותים פיננסיים חלופיים מנישה שולית למרכז (Mainstream)   

כלכלת שיתוף: מימון פרויקט או חלום באמצעות Crowd Sourcing 

כלכלת שיתוף: המודל האינדונזי    


הערה נוספת 

אני חבר בשתי  קבוצות ב-Linkedin העוסקות בפינטק. יש בהן פוסטים מענינים. ממליץ להצטרף אליהן. להלן הקישורים:

Fintech Israel  

Fintech Entrepreneurship Israel

כנס עשור לאיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה: אפליקציות ומוצרי תוכנה

בפוסט הקודם על כנס העשור של איגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה התיחסתי לחלק הראשון של הכנס.
בפוסט זה אתיחס לחלק השני של הכנס.
גם את החלק השני של הכנס אפשר לחלק לשני חלקים: הצגת מוצרים והרצאה על אתגרי הפינטק. בפוסט הזה אתמקד בחלק הראשון.

Robin   
אפליקציה זו הוצגה על ידי יוסי ירקוני.ירקוני הוא המיסד וה-CEO של החברה.
לדברי ירקוני, החזון של חברת Robin  הוא צמצום פערים באמצעים טכנולוגיים. האפליקציה זכתה בפרסים ונכתב עליה לא מעט בעיתונות המקוונת. אם תלחצו על הקישור, תוכלו לקרוא.

השימוש באפליקציה הוא ללא תשלום. כולנו יודעים שאין מתנות חינם ולכן חייבים לשאול: מהיכן מגיעות הכנסותיה של החברה? התשובה של החברה: "מעמלות סוכן מחברות הביטוח ובתי ההשקעות איתם החברה עובדת".

האפליקציה מנסה לעשות אופטימיזציה של החיסכון הפנסיוני. היא מציגה את כל החסכונות. מציגה תחזית פרישה והמלצות לשיפור.
אפשר לבצע את ההמלצות ישירות מתוך האפליקציה.
המלצה אפשרית עשויה להיות ניוד של מוצרים או כל התיק מגוף אחד המנהל חיסכון פנסיוני לגוף אחר.
החברה אליה נויד החיסכון משלמת עמלה ל-Robin. היות שהחברה עובדת עם מספר רב של מנהלי השקעו פנסיוניות אין לה אינטרס לנייד לחברה מסוימת.

זה נשמע הרבה פחות מוטה מכתבות בעיתונות הכלכלית המתארים סוכני ביטוח הממליצים ללקוחותיהם לעבור ממנהל השקעות אחד לאחר אחרי שנתיים, רק משום שהם מקבלים מענק מבית ההשקעות או חברת הביטוח (כמובן שלא כל או אפילו לא רוב הסוכנים מתנהגים כך, אבל התופעה מספיק נפוצה בשביל שמאמרים בעיתונות הכלכלית יתיחסו אליה).

המוצר השני של Robin הוא ביטוח. 
מוצגים מוצרי הביטוח. נבדק הכיסוי הביטוחי ויש המלצות בהקשרים של הוזלה וכפל ביטוחים. ניתן לממש את ההמלצות באופן מקוון מתוך האפליקציה.

המוצר השלישי של החברה הוא ביטוחי פרט
הכוונה היא לביטוחי בריאות. זהו מוצר חדש. הביטוחים מוצגים ונבדקים: כיסוי, כפל ביטוח ואפשרות להוזלה. 
גם במוצר זה ניתן לממש את ההמלצות.

Feezback
כמו Robin גם Feezback היא אפליקציית פינטק. פרטים על Feezback תוכלו למצוא באתר החברה.
המוצר הוצג על ידי קרן צוקרמן, מנכ"לית ומיסדת החברה.
Feezback היא חברה העוזרת ללקוחות הבנקים להקטין את העמלות שהם משלמים לבנקים. היא עושה זאת באמצעות חוכמת ההמונים.
אנשים מזינים את הנתונים שלהם באופן קל ונוח לאפיליקציה והאפליקציה מעבדת אותם.
החברה מציגה את מצב החשבון על פי תעודת הזהות הבנקאית ומקורות נוספים. 

מוצגים סכומי העמלות שהלקוח שילם. מוצגים נתונים המתארים את גובה העמלות שלקוחות עם פרופיל דומה שילמו ומוצגות חלופות בבנקים אחרים ובגופים חוץ בנקאים.
כך למשל, ניתן לנהל תיק ניירות ערך בבית השקעות במקום בבנק ולשלם עמלות נמוכות יותר.

המידע הוא בסיס להתמקחות של הלקוח על העמלות ו/או בסיס להחלפת נותן השירותים הפיננסיים.

שתי הערות שלי:

1. הנתונים יכולים בהחלט לעזור ללקוחות להוריד עמלות אבל אין די בכך. צריך לרצות ולדעת להתמקח.

2. חוכמת ההמונים לא תמיד תקפה. צריך לשאול שתי שאלות בהקשר זה: האם מספר לקוחות הבנקים שהעבירו נתונים לאתר הוא מספיק גדול? 
האם אין פה הטיה בגלל שדווקא לקוחות שמשלמים יותר או לקוחות שמשלמים פחות נוטים יותר להעלות את הנתונים שלהם לאתר?

Kamaze
האתר והאפליקציה מתמקדים בהשוואת מחירי תקשורת בישראל. החברה הוצגה על ידי נמרוד מן, מנכ"ל ומיסד החברה.
לפרטים גלשו באתר החברה: Kamaze.
האתר מתמקד בהשוואת מחירי תקשורת: אינטרנט, סלולר (מכשירים ומנוי בחברה), טלוויזיה וטריפל, טלפון קווי, שיחות לחו"ל ועיתונים ומגזינים.
באתר יש גם טיפים צרכניים.

Finanda
המוצר הוצג על ידי שי בוסל, מיסד ומנכ"ל החברה. פיננדה מרכזת מידע פיננסי של לקוח מאתרי האינטרנט של הבנקים ושל חברות כרטיסי האשראי. את המידע הזה היא מנתחת ומפיקה דוחות ונותנת כלים ללקוחות לניתוח הנתונים בחתכים המתאימים להם. 
פרטים נוספים תוכלו למצוא באתר של My Finanda.
באפליקציה יש כלים כמו ניהול תקציב ו"הארנק שלי" לניהול מזומנים. את הנתונים אפשר ליצא ל-Excel.
משקי בית יכולים לעשות שימוש באתר ללא תשלום. עסקים קטנים יכולים להשתמש באתר תמורת תשלום.

לכאורה, גם הבנקים נותנים כלים לניתוח כזה. ההבדל הגדול הוא בכך שלבנק מגיעים נתונים ממנו ומחברת כרטיסי האשראי שבבעלותו החלקית או המלאה.
אם למשפחה יש חשבונות בשני בנקים או יותר, המידע הוא חלקי. אם למישהו במשפחה יש כרטיס אשראי חוץ בנקאי, הבנק אינו מקבל עליו מידע מלא, למעט שורה אחת בדפי החשבון ולכן לא יכול לעשות פילוח של ההוצאות לפי סעיפים.

נקודה למחשבה: הלקוח נותן את הסיסמאות שלו לאתרי הבנקים ל-Finanda. 

הזווית שלי
השירות שנותנת Finanda הוא חשוב במיוחד במקרים בהם מנהלים חשבונות ביותר מבנק אחד ו/או משתמשים גם בכרטיסי אשראי חוץ בנקאיים.
מי מאיתנו אינו מחזיק כרטיסי אשראי חוץ בנקאיים? יש כרטיסי מועדוני לקוחות המקנים הנחות שבמקרים רבים הם כרטיסים חוץ בנקאיים. 

בנקים ניסו לתת שירות המרכז ומנתח מידע גם מחשבונות של הלקוח בבנקים מתחרים. הטכנולוגיה בה השתמשו נקראת Screen Scraping. באמצעות טכנולוגיה זו ניגשים לדפי האינטרנט המכילים מידע על הלקוח. את המידע מנתחים לפי מיקומו על המסך. בארץ הייתה לפני הרבה שנים יוזמה כזו של הבנק הבינלאומי.

בטכנולוגיה של Screen Scraping יש בעיות מובנות. כך למשל, אם הבנק האחר משנה את עיצוב המסך או את מיקום שדות על המסך היישום לא יעבוד באופן תקין עד להתאמתו.

אנליסט בחברת האנליסטים Giga (היום חלק מ-Forrester Research), איתה עבדתי בעבר הרחוק, הגדיר את הטכנולגיה הזו כטכנולוגיה שהבנקים לא יכולים איתה ולא יכולים בלעדיה. 
מצורף קישור עדכני המסביר מדוע הבנקים מתחילים להתרחק מהטכנולוגיה הזו: 
Why Banks want a a ban ob "Screen Scraping" 

Blender
האתר מתמקד בהלוואות חברתיות (Peer to Peer Lending). המוצר הוצג על ידי ברק גור, סמנכ"ל המוצרים של החברה.
פרטים מלאים תוכלו למצוא באתר החברה: Blender.
הלוואות הוא מוצר בנקאי. לשוק הזה נכנסו שחקנים נוספים למשל חברות כרטיסי אשראי וחברות ביטוח.

אם נפשט את המצב אז לאדם אחד יש כסף והוא מפקיד אותו בבנק בפיקדון או בתוכנית חיסכון. אדם שני זקוק להלוואה ומקבל אותה מהבנק. למעשה כספו של האדם הראשון מועבר לאדם השני בתיווכו של הבנק. 
הבנק גוזר על זה קופון גדול. הפער בין הריבית שתקבלו על פיקדון או תוכנית חיסכון לריבית שתשלמו על הלוואה או אוברדרפט הוא גדול.

Blender וחברות פינטק אחרות בארץ ובחו"ל מציעות לכם להלוות ישירות באמצעות האתר שלהן או ללוות ישירות באמצעות האתר. התוצאה היא שהמלווה מקבל ריבית גבוהה יותר והלווה משלם ריבית נמוכה יותר.

מדוע הן יכולות להרשות לעצמן מרווח נמוך מהבנקים? הסיבה ברורה: Blender וחברות אחרות מחזיקות אתר אינטרנט. הן אינן מחזיקות סניפים יקרים המאוישים על ידי עובדים המקבלים משכורות. 

תהליך ההלוואה ב-Blender
ההלוואה מוצגת באתר ולווים בוחרים בה. לווה יכול לציין את האחוז המקימלי שהוא מוכן לשלם. נדרשת הסכמת המלווה להלוות ללווה מסוים. ההחזר החודשי מגיע למלווה. ניתן להגדיר אוטומטית שהרווחים ינתנו כהלוואות.
ברק מדבר על תשואה של 5.3% לשנה למלווה. אם תלוו את הכסף לבנק באמצעות תוכנית חיסכון או פיקדון שקלי, תקבלו הרבה פחות מ-1%, למעט מקרים חריגים, כמו פיקדון בבנק ירושלים. גם שם תקבלו הרבה פחות מ-5%.

יתרון ללווה הוא באפשרות לסגור את ההלוואה כולה במועד מוקדם יותר בלי לשלם קנס.

היכן הבעיה?
כמו בכל הלוואה, גם בבנקים, הבעיה היא חובות מסופקים, כלומר: מלווה שאינו מחזיר את ההלוואה. זהו הסיכון במתן הלוואה.
בשוק ההון אנשים רבים לוקחים סיכונים. כשלוקחים סיכון מחושב אפשר להגדיל גם את הסיכוי לרווח.

לכאורה לבנקים יש יתרון גדול באמצעות דירוג אשראי שהם יוצרים עבור הלקוח. לבנק יש הרבה מידע על הלקוח בתוקף עבודתו עם הבנק.
ברק טוען שהאפליקציה של Blender עושה דירוג אשראי של לווים,  שהוא לא פחות טוב מדירוג האשראי של הבנקים.

אמצעי ביטחון נוסף ב-Blender היא קרן ביטחון. אם הלווה אינו מחזיר את ההלוואה הקרן תחזיר אותה ללווה. 

הזווית שלי    
בשוק ההלוואות בישראל שולטים הבנקים כמעט ללא מתחרים. חברות כרטיסי האשראי הן לא ממש מתחרים משום שהן בבעלות הבנקים. פלח השוק של מתחרים אחרים נמוך.
באירופה השוק של שירותים פיננסיים חלופיים גדל בקצב מהיר וכבר אינו נישה שולית. הלוואות Peer to Peer הוא שירות פיננסי חלופי שהיקף השימוש בו גדול במיוחד.
הקוראים מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי העוסק במחקר מקיף שנעשה בנושא זה באוניברסיטת קיימברידג': שירותים פיננסיים חלופיים מנישה שולית למרכז (Mainstream). 
לטובת מי שמעונין לקרוא את המאמר באנגלית אני מצרף קישור אליו בתוך הפוסט.

עיריית ירושלים מציגה: ככה לא גובים ארנונה

עיריית ירושלים
מקור התמונה: ויקיפדיה

ב-13 במאי 2013 פרסמתי כאן פוסט שכותרתו: הפטנט של עיריית ירושלים: כיצד להפוך את כולנו לאשמים ולמלא את קופת העירייה? 
הפוסט עסק בדוח חניה של עיריית ירושלים שניתן לי ולתושבים נוספים. שתי סיבות הצדיקו את כתיבת הפוסט:

1. התושבים קיבלו את הדוח על חניה במקום שמותר לחנות בו.

2. התנהגותה השערוריתית של שופטת בבית המשפט העירוני אליה הגענו, אני ואחרים, כשלא הסכמנו לשלם את הקנס הזה או קנסות חניה עירוניים אחרים.
אנחנו הוזמננו רק להגיד: האם אנחנו מודים או לא? השופטת כבר הסבירה לנו שהיא תרשיע אותנו בכל מקרה. 

לרגע עברה בראשי המחשבה, שכל התהליך הזה נועד למלא את קופת העירייה. 
אם אנחנו עוסקים בקופת העירייה, קשה להתעלם מהאופן בו עיריית ירושלים מנסה לגבות את הארנונה.

פעם לפני הרבה שנים שמו הודעות תשלום בתיבות הדואר של התושבים. השנה משום מה עיריית ירושלים לא טרחה לשים הודעות כאלה בתיבות הדואר של תושבי שכונת מלחה ואולי גם בתיבות הדואר של תושבי שכונות אחרות.
האם מדובר ברשלנות או אולי במחשבה של גביית קנסות על פיגור בתשלומים?

חיכיתי עד 31 בינואר והודעת התשלום על הארנונה לא הגיעה לתיבת הדואר שלי ושל שכניי. 
במקרה גיליתי שזה היום האחרון לתשלום ללא קנסות. "ביליתי" יותר מרבע שעה בהמתנה על הקו ואז בישרה לי פקידת העירייה, שהמועד האחרון לתשלום ללא קנס נדחה עד ה-8 בפברואר.

נפלא, אוכל לשלם באמצעות האינטרנט אחרי ה-2 בחודש שהוא מועד החיוב של כרטיס האשראי שלי.

האם באמת הצלחתי לשלם באמצעות אתר האינטרנט של עיריית ירושלים?
זוהי כמובן שאלה רטורית. לו הייתי מצליח, קרוב לודאי שפוסט זה לא היה נכתב.
באתר האינטרנט לא הסתפקו בפרטיי האישיים ובמספר חשבון תושב. חובה היה למלא שני נתונים נוספים: מספר אסמכתא וסכום לתשלום.
את מספר חשבון התושב אני יכול למצוא בהודעת הארנונה מאחת השנים הקודמות.

אשאל את הקוראים: היכן אני יכול למצוא את נתוני מספר אסמכתא וסכום לתשלום?
ניחשתם נכון, בהודעת התשלום, שלא קיבלתי משום שעיריית ירושלים לא טרחה לשים אותה בתיבת הדואר.

פניתי לעירייה בדוא"ל וביקשתי לקבל את שני הנתונים האלה או את הודעת התשלום באמצעות דוא"ל. להודעת הדוא"ל ששלחתי לא היה מענה.
בלית ברירה, טילפנתי והמתנתי למענה לצורך תשלום הארנונה.

איפה עוד נמצאים נתוני מספר אסמכתא וסכום לתשלום?
קצת רימיתי אתכם כשאמרתי שמספר אסמכתא וסכום לתשלום נמצאים בהודעת התשלום שלא הגיעה. הם לא נמצאים רק שם, אלא גם במקום נוסף.
המקום הנוסף הוא מערכת המחשוב של עיריית ירושלים. ממערכת זו הודפסו הודעות התשלום לאותם תושבים שכן קיבלו הודעת תשלום. 

מה יותר פשוט מלדרוש מהתושב המשלם באינטרנט את מספר חשבון התושב, את פרטיו האישיים ואז להציג על המסך שלו את הסכום לתשלום או אולי את הודעת התשלום כולה? אם רוצים אפשר להציג גם את מספר האסמכתא. מדוע לא  לאפשר לו אחרי הצגת הנתונים לשלם את הארנונה באמצעות אתר האינטרנט?

עוד הצעת ייעול
מדוע לא לשלוח למי שחפץ בכך את הודעת התשלום בדוא"ל? האם חובה להשמיד עץ נוסף ביערות הגשם ללא צורך אמיתי בכך?

שכונת מלחה בת חורגת לעיריית ירושלים?
התחושה שלי, וקרוב לודאי של לא מעט תושבים אחרים בשכונת מלחה, היא שעיריית ירושלים רואה בתושבי השכונה מקור להכנסות מארנונה. האם גם מגיע להם משהו מהעירייה? זה נראה כאילו בעירייה לא ממש חושבים ככה.

מיום הקמת השכונה טופל כל נושא החניה באופן הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת. התוצאה מצוקת חניה קשה.

בתכנון המקורי הניחו שלא היו מספיק ילדים בשכונה לצורך הקמת בית ספר. התוצאה היא שבית הספר מפוזר על שני מבנים רחוקים זה מזה.

השכונה מוצפת באנשים המגיעים לאיצטדיון טדי ולארנה למופעי ספורט ובידור. חברו את זה עם מחדלי החניה ותבינו לבד מה קורה בשכונה כשיש אירוע.

בעתיד הקרוב מתוכננים פרויקטים רבים באגן מלחה: מרכז ספורט גדול, הכפלת גודלו של הקניון, רכבת קלה, דיור מוגן, הרחבת הגן הטכנולוגי ועוד. נדמה לי שהרעיון של הקמת סניף איקאה באותו מקום ירד מהפרק. 

ברור לגמרי שהפרויקטים האלה יגבירו את מצוקת החניה ויצרו פקקי תנועה. תושבי השכונה יהיו הראשונים לסבול.

כמקובל במדינות עולם שלישי, אין שום ראיה כוללת של המשמעות של כל הפרויקטים האלה ביחד. כל אחד מהם מנוהל בנפרד וללא קשר לאחרים.

העירייה מתעלמת באופן שיטתי מבקשות נציגי התושבים להציג תוכנית כוללת ומתואמת של כל הפרוייקטים הנ"ל.

אולי זה לא מקרי, שדוקא תושבי שכונת מלחה לא קיבלו הודעות תשלום ארנונה לתיבות הדואר שלהם?