יום שני, 5 בפברואר 2018

עיריית ירושלים מציגה: ככה לא גובים ארנונה

עיריית ירושלים
מקור התמונה: ויקיפדיה

ב-13 במאי 2013 פרסמתי כאן פוסט שכותרתו: הפטנט של עיריית ירושלים: כיצד להפוך את כולנו לאשמים ולמלא את קופת העירייה? 
הפוסט עסק בדוח חניה של עיריית ירושלים שניתן לי ולתושבים נוספים. שתי סיבות הצדיקו את כתיבת הפוסט:

1. התושבים קיבלו את הדוח על חניה במקום שמותר לחנות בו.

2. התנהגותה השערוריתית של שופטת בבית המשפט העירוני אליה הגענו, אני ואחרים, כשלא הסכמנו לשלם את הקנס הזה או קנסות חניה עירוניים אחרים.
אנחנו הוזמננו רק להגיד: האם אנחנו מודים או לא? השופטת כבר הסבירה לנו שהיא תרשיע אותנו בכל מקרה. 

לרגע עברה בראשי המחשבה, שכל התהליך הזה נועד למלא את קופת העירייה. 
אם אנחנו עוסקים בקופת העירייה, קשה להתעלם מהאופן בו עיריית ירושלים מנסה לגבות את הארנונה.

פעם לפני הרבה שנים שמו הודעות תשלום בתיבות הדואר של התושבים. השנה משום מה עיריית ירושלים לא טרחה לשים הודעות כאלה בתיבות הדואר של תושבי שכונת מלחה ואולי גם בתיבות הדואר של תושבי שכונות אחרות.
האם מדובר ברשלנות או אולי במחשבה של גביית קנסות על פיגור בתשלומים?

חיכיתי עד 31 בינואר והודעת התשלום על הארנונה לא הגיעה לתיבת הדואר שלי ושל שכניי. 
במקרה גיליתי שזה היום האחרון לתשלום ללא קנסות. "ביליתי" יותר מרבע שעה בהמתנה על הקו ואז בישרה לי פקידת העירייה, שהמועד האחרון לתשלום ללא קנס נדחה עד ה-8 בפברואר.

נפלא, אוכל לשלם באמצעות האינטרנט אחרי ה-2 בחודש שהוא מועד החיוב של כרטיס האשראי שלי.

האם באמת הצלחתי לשלם באמצעות אתר האינטרנט של עיריית ירושלים?
זוהי כמובן שאלה רטורית. לו הייתי מצליח, קרוב לודאי שפוסט זה לא היה נכתב.
באתר האינטרנט לא הסתפקו בפרטיי האישיים ובמספר חשבון תושב. חובה היה למלא שני נתונים נוספים: מספר אסמכתא וסכום לתשלום.
את מספר חשבון התושב אני יכול למצוא בהודעת הארנונה מאחת השנים הקודמות.

אשאל את הקוראים: היכן אני יכול למצוא את נתוני מספר אסמכתא וסכום לתשלום?
ניחשתם נכון, בהודעת התשלום, שלא קיבלתי משום שעיריית ירושלים לא טרחה לשים אותה בתיבת הדואר.

פניתי לעירייה בדוא"ל וביקשתי לקבל את שני הנתונים האלה או את הודעת התשלום באמצעות דוא"ל. להודעת הדוא"ל ששלחתי לא היה מענה.
בלית ברירה, טילפנתי והמתנתי למענה לצורך תשלום הארנונה.

איפה עוד נמצאים נתוני מספר אסמכתא וסכום לתשלום?
קצת רימיתי אתכם כשאמרתי שמספר אסמכתא וסכום לתשלום נמצאים בהודעת התשלום שלא הגיעה. הם לא נמצאים רק שם, אלא גם במקום נוסף.
המקום הנוסף הוא מערכת המחשוב של עיריית ירושלים. ממערכת זו הודפסו הודעות התשלום לאותם תושבים שכן קיבלו הודעת תשלום. 

מה יותר פשוט מלדרוש מהתושב המשלם באינטרנט את מספר חשבון התושב, את פרטיו האישיים ואז להציג על המסך שלו את הסכום לתשלום או אולי את הודעת התשלום כולה? אם רוצים אפשר להציג גם את מספר האסמכתא. מדוע לא  לאפשר לו אחרי הצגת הנתונים לשלם את הארנונה באמצעות אתר האינטרנט?

עוד הצעת ייעול
מדוע לא לשלוח למי שחפץ בכך את הודעת התשלום בדוא"ל? האם חובה להשמיד עץ נוסף ביערות הגשם ללא צורך אמיתי בכך?

שכונת מלחה בת חורגת לעיריית ירושלים?
התחושה שלי, וקרוב לודאי של לא מעט תושבים אחרים בשכונת מלחה, היא שעיריית ירושלים רואה בתושבי השכונה מקור להכנסות מארנונה. האם גם מגיע להם משהו מהעירייה? זה נראה כאילו בעירייה לא ממש חושבים ככה.

מיום הקמת השכונה טופל כל נושא החניה באופן הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת. התוצאה מצוקת חניה קשה.

בתכנון המקורי הניחו שלא היו מספיק ילדים בשכונה לצורך הקמת בית ספר. התוצאה היא שבית הספר מפוזר על שני מבנים רחוקים זה מזה.

השכונה מוצפת באנשים המגיעים לאיצטדיון טדי ולארנה למופעי ספורט ובידור. חברו את זה עם מחדלי החניה ותבינו לבד מה קורה בשכונה כשיש אירוע.

בעתיד הקרוב מתוכננים פרויקטים רבים באגן מלחה: מרכז ספורט גדול, הכפלת גודלו של הקניון, רכבת קלה, דיור מוגן, הרחבת הגן הטכנולוגי ועוד. נדמה לי שהרעיון של הקמת סניף איקאה באותו מקום ירד מהפרק. 

ברור לגמרי שהפרויקטים האלה יגבירו את מצוקת החניה ויצרו פקקי תנועה. תושבי השכונה יהיו הראשונים לסבול.

כמקובל במדינות עולם שלישי, אין שום ראיה כוללת של המשמעות של כל הפרויקטים האלה ביחד. כל אחד מהם מנוהל בנפרד וללא קשר לאחרים.

העירייה מתעלמת באופן שיטתי מבקשות נציגי התושבים להציג תוכנית כוללת ומתואמת של כל הפרוייקטים הנ"ל.

אולי זה לא מקרי, שדוקא תושבי שכונת מלחה לא קיבלו הודעות תשלום ארנונה לתיבות הדואר שלהם?


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בחירה בין אפשרויות: בחירה אינטואיטיבית או בחירה רציונלית?

  פוסט זה כמו רבים מקודמיו מתייחס לספרו של דניאל כהנמן " לחשוב מהר לחשוב לאט ".  בשונה ממרבית הפוסטים הקודמים על תכנים שקראתי בספ...