שמעתי הבוקר (8 בנובמבר 2013) הרצאה מרתקת של פרופסור אבינועם רכס בנושא: אתיקה ברפואה.
זו אינה שאלה אקדמית. לפי סטטיסטיקה שהציג, מספר הנהרגים בארצות הברית מטעויות או שגיאות רפואיות, גדול ממספר הנהרגים באותה מדינה בתאונות דרכים.
במקרים רבים רופא לא מודיע לממונים עליו ולחולה ולמשפחתו על הנזק שנגרם (לפעמים מבחינים בנזק רק בטווח זמן ארוך).
במקרים רבים גם אם הוא מודיע לממונים עליו, יש מי שמחליט להסתיר את המידע.
הדילמה כאשר נעשית טעות או שגיאה הגורמת נזק
שיקולים נגד לספר לממונים ולחולה
1. הרופא עשוי להיענש על הטעות או השגיאה
2. החולה וחולים אחרים יימנעו מלפנות אליו
3. תוגש נגדו תביעה משפטית
4. המוניטין המקצועי שלו ייפגע
5. בית החולים או קופת החולים עלולים לשלם פיצויים בסכום גבוה
6. בחלק מהמקרים החולה יוצא מרוצה למה ל"קלקל" ולספר לו, שאולי בעוד כמה שנים תהיה לו בעיה בגלל הטעות/שגיאה של הרופא.
שיקולים בעד לספר לממונים ולחולה
1. אם ניתן לטפל בנזק הבריאותי לחולה, ייתכן שאפשר להקטין אותו
2. לא אתי להסתיר את האמת מהחולה והממונים
3. הנזק שייגרם לרופא תדמיתית, מקצועית וכספית, יהיה גדול יותר אם הנזק יתגלה בשלב מאוחר ויתברר שהוא הסתיר את המידע
4. הנזק שייגרם למוסד (בית חולים, קופת חולים וכיו"ב) יהיה גדול יותר אם הנזק יתגלה בשלב מאוחר ויתברר שהוא הסתיר את המידע
5. התביעה המשפטית, התלונה לרגולטור והפרסום בתקשורת על ידי החולה ומשפחתו יהיו לא רק מטעמים ענייניים. יצטרף אליהם גם גורם רגשי של עלבון, כעס והרגשה שמזלזלים בהם. רגשות קשים מזינים עימות קשה יותר.
6. דווקא אם הרופא לוקח אחריות על טעותו ומבטיח להיות עם החולה על מנת לתקן אותה, ככל שניתן, החולה ימשיך לפנות לאותו רופא
לפי דברי פרופ' רכס, בעבר הרחוק הנורמה הייתה הסתרה והשתקה. היום הנורמה בארה"ב והנורמה שהוא וועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית מנסים לקדם בישראל, היא לגלות את האמת ומהר.
ההיבט הצרכני
קטונתי מלהתייחס להיבט הרפואי. מי שיקרא פוסטים בבלוגים שלי העוסקים בכלכלת המשפחה בטכנולוגיית המידע ובברידג', יוכל להבין בקלות מעמדתי בשאלות אתיות דומות, מה עמדתי האתית בתחום זה, שאיני בקי בו.
אנסה להתמקד בהיבט הצרכני. אמנם אין דומה פגיעה בבריאות העלולה להסתיים גם במוות לצנצנת ריבה לא נכונה או לשינוי ללא הסכמה של תנאי פוליסת ביטוח, אבל בהיבט העקרוני יש דימיון רב.
להסתרת האמת מהלקוח יש מחיר. כל אחד עושה טעויות ושגיאות. הנפגע עשוי לקבל זאת, אם יגידו לו וינסו לתקן את הטעות ואו לפצות אותו.
פרופ' רכס הזכיר חברות ביטוח בארצות הברית, שדעתן היא שגילוי האמת לחולה, משתלם כלכלית, משום שבמקרה זה העלות הכוללת של פיצויים ודיונים משפטיים נמוכה יותר.
הוא אף הזכיר גורם מטפל רפואית, שלאחר ששילם הרבה פיצויים על נזקים רפואיים, הגיע למסקנה שעליו להנהיג מדיניות של הודעה מידית לחולה הנפגע ומשפחתו על הנזק והצעת פיצוי.
אותו גורם משלם בממוצע למקרה על טעויות ושגיאות רפואיות הרבה פחות יחסית לאחרים.
כיצד זה רלוונטי לניהול כלכלת המשפחה שלכם?
גם בניהול כלכלת משפחה כמו בכל נושא, עושים טעויות ושגיאות. אי אפשר להאשים בהן גורם חיצוני כמו: הבנק, חברת הביטוח, הסופרמרקט או קופת חולים. אנחנו עושים שגיאות וטעויות.
הצעד הראשון לתיקון הנזק, שנגרם עקב טעויות ושגיאות, הוא לגלות לעצמנו את האמת ומהר, כלומר: לקחת אחריות.
הדרך לתיקון השגיאות או הטעויות, עשויה להיות שונה במשפחות שונות.
לא תמיד היא קלה ולא תמיד היא מהירה.
לדוגמה משפחה קנתה את דירת חלומותיה. לאחר מספר שנים היא מתקשה לעמוד בהחזרי המשכנתה. במקרים פחות קיצוניים אפשר לקצץ בהוצאות ו/או להגדיל את ההכנסות. יש מקרים בהם אפשר וכדאי, למחזר את המשכנתה ולהחזיר סכום נמוך יותר בכל חודש ליותר שנים. יש מקרים שגם זה לא פותר את הבעיה ואז צריך לוותר על החלום ולמכור את הדירה.
השאלה היא האם המשפחה מוכנה להודות במצב האמיתי ובטעות, שעשתה מלכתחילה, ברכישת דירה ולפעול לפתרון הבעיה.
אפשר גם להגיד: "יהיה בסדר" ולהתדרדר במדרון למצב כלכלי רע יותר ולפעמים גם בלתי הפיך.
במקרים רבים רופא לא מודיע לממונים עליו ולחולה ולמשפחתו על הנזק שנגרם (לפעמים מבחינים בנזק רק בטווח זמן ארוך).
במקרים רבים גם אם הוא מודיע לממונים עליו, יש מי שמחליט להסתיר את המידע.
הדילמה כאשר נעשית טעות או שגיאה הגורמת נזק
שיקולים נגד לספר לממונים ולחולה
1. הרופא עשוי להיענש על הטעות או השגיאה
2. החולה וחולים אחרים יימנעו מלפנות אליו
3. תוגש נגדו תביעה משפטית
4. המוניטין המקצועי שלו ייפגע
5. בית החולים או קופת החולים עלולים לשלם פיצויים בסכום גבוה
6. בחלק מהמקרים החולה יוצא מרוצה למה ל"קלקל" ולספר לו, שאולי בעוד כמה שנים תהיה לו בעיה בגלל הטעות/שגיאה של הרופא.
שיקולים בעד לספר לממונים ולחולה
1. אם ניתן לטפל בנזק הבריאותי לחולה, ייתכן שאפשר להקטין אותו
2. לא אתי להסתיר את האמת מהחולה והממונים
3. הנזק שייגרם לרופא תדמיתית, מקצועית וכספית, יהיה גדול יותר אם הנזק יתגלה בשלב מאוחר ויתברר שהוא הסתיר את המידע
4. הנזק שייגרם למוסד (בית חולים, קופת חולים וכיו"ב) יהיה גדול יותר אם הנזק יתגלה בשלב מאוחר ויתברר שהוא הסתיר את המידע
5. התביעה המשפטית, התלונה לרגולטור והפרסום בתקשורת על ידי החולה ומשפחתו יהיו לא רק מטעמים ענייניים. יצטרף אליהם גם גורם רגשי של עלבון, כעס והרגשה שמזלזלים בהם. רגשות קשים מזינים עימות קשה יותר.
6. דווקא אם הרופא לוקח אחריות על טעותו ומבטיח להיות עם החולה על מנת לתקן אותה, ככל שניתן, החולה ימשיך לפנות לאותו רופא
לפי דברי פרופ' רכס, בעבר הרחוק הנורמה הייתה הסתרה והשתקה. היום הנורמה בארה"ב והנורמה שהוא וועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית מנסים לקדם בישראל, היא לגלות את האמת ומהר.
ההיבט הצרכני
קטונתי מלהתייחס להיבט הרפואי. מי שיקרא פוסטים בבלוגים שלי העוסקים בכלכלת המשפחה בטכנולוגיית המידע ובברידג', יוכל להבין בקלות מעמדתי בשאלות אתיות דומות, מה עמדתי האתית בתחום זה, שאיני בקי בו.
אנסה להתמקד בהיבט הצרכני. אמנם אין דומה פגיעה בבריאות העלולה להסתיים גם במוות לצנצנת ריבה לא נכונה או לשינוי ללא הסכמה של תנאי פוליסת ביטוח, אבל בהיבט העקרוני יש דימיון רב.
להסתרת האמת מהלקוח יש מחיר. כל אחד עושה טעויות ושגיאות. הנפגע עשוי לקבל זאת, אם יגידו לו וינסו לתקן את הטעות ואו לפצות אותו.
פרופ' רכס הזכיר חברות ביטוח בארצות הברית, שדעתן היא שגילוי האמת לחולה, משתלם כלכלית, משום שבמקרה זה העלות הכוללת של פיצויים ודיונים משפטיים נמוכה יותר.
הוא אף הזכיר גורם מטפל רפואית, שלאחר ששילם הרבה פיצויים על נזקים רפואיים, הגיע למסקנה שעליו להנהיג מדיניות של הודעה מידית לחולה הנפגע ומשפחתו על הנזק והצעת פיצוי.
אותו גורם משלם בממוצע למקרה על טעויות ושגיאות רפואיות הרבה פחות יחסית לאחרים.
כיצד זה רלוונטי לניהול כלכלת המשפחה שלכם?
גם בניהול כלכלת משפחה כמו בכל נושא, עושים טעויות ושגיאות. אי אפשר להאשים בהן גורם חיצוני כמו: הבנק, חברת הביטוח, הסופרמרקט או קופת חולים. אנחנו עושים שגיאות וטעויות.
הצעד הראשון לתיקון הנזק, שנגרם עקב טעויות ושגיאות, הוא לגלות לעצמנו את האמת ומהר, כלומר: לקחת אחריות.
הדרך לתיקון השגיאות או הטעויות, עשויה להיות שונה במשפחות שונות.
לא תמיד היא קלה ולא תמיד היא מהירה.
לדוגמה משפחה קנתה את דירת חלומותיה. לאחר מספר שנים היא מתקשה לעמוד בהחזרי המשכנתה. במקרים פחות קיצוניים אפשר לקצץ בהוצאות ו/או להגדיל את ההכנסות. יש מקרים בהם אפשר וכדאי, למחזר את המשכנתה ולהחזיר סכום נמוך יותר בכל חודש ליותר שנים. יש מקרים שגם זה לא פותר את הבעיה ואז צריך לוותר על החלום ולמכור את הדירה.
השאלה היא האם המשפחה מוכנה להודות במצב האמיתי ובטעות, שעשתה מלכתחילה, ברכישת דירה ולפעול לפתרון הבעיה.
אפשר גם להגיד: "יהיה בסדר" ולהתדרדר במדרון למצב כלכלי רע יותר ולפעמים גם בלתי הפיך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה