לחסוך בהוצאות: טעות או החלטה נכונה?

בלא מעט מקרים זה נכון לשלם פחות ולחסוך בהוצאות. יש גם מקרים אחרים. באותם המקרים דווקא לשלם פחות יותר יקר.

בעבר כבר פרסמתי פוסטי אורח באתרים אחרים. הפעם פרסמתי פוסט אורח באתר של חברת EZsave. 

הפוסט שלי עוסק בשאלה מתי זו טעות לשלם מחיר נמוך או לקבל מוצר בחינם?. אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט: הטעות השלישית של הצרכנים: לשלם פחות מדי.

המוצר של חברת Ezsave: חיסכון בחשבונות

המוצר של EZsave שייך למקרה בו כדאי לשלם פחות ולחסוך בהוצאות: אתם משלמים פחות על אותו מוצר או אותו שירות.

חברת EZsave פיתחה אפליקציית טלפון חכם באמצעותה אתם יכולים להוזיל הוצאות על חשבונות שונים, כגון: חשבונות טלוויזיה.

האופן בו זה עובד:

1. מזינים לאפליקציה את סוג החשבון והמחיר שמשלמים.

2. מצלמים מספר חשבונות ומצרפים אותם. 

3. החברה בוחנת את הנתונים ומנהלת מו"מ עם ספק השירותים במטרה להוזיל את התשלום. 

לחברה יש נתונים ביחס למחירים בשוק אותם האפליקציה מנתחת. החברה גם יודעת למי בתוך החברה המספקת שירותים כדאי לפנות. ברוב המקרים מחלקת שימור לקוחות או נטישת לקוחות היא כתובת טובה יותר מאשר נציגי המכירות או נותני השירות.

4. הלקוח משלם פחות.

5. החברה גובה אחוז מסוים מהחיסכון.

התנהלות כלכלית: מרתון ירושלים כמשל

ריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים
2017 אני בחולצה צהובה במרכז

גם השנה, כמו בשלוש השנים הקודמות, השתתפתי בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים. לא משימה קלה במיוחד בגילי הלא כל כך צעיר.

בפוסט זה אתיחס לתכנון הריצה ולדילמה שעמדתי בפניה ולאחר מכן אסביר את הקשר בין תכנון ריצה לבין התנהלות כלכלית.

מטרות בריצה

לפני תכנון הריצה שלי הצבתי לעצמי מטרות.

המטרות שלי היו:

1. לסיים את הריצה

2. לרוץ לאורך כל המסלול בלי לעצור לנוח ובלי לעבור מריצה להליכה.

השנה לא הצבתי לעצמי מטרה של זמן טוב יותר מהזמן בו רצתי בשנה שעברה ולא הצבתי לי מטרה לסיים במקום מסוים ומעלה.

תכנון ריצה

בתכנון הריצה הבאתי בחשבון את גילי (עוד כמה חודשים 66) ואת העובדה שאני רץ להנאתי פעם או פעמיים בשבוע 7-8 ק"מ אבל לא 10 ק"מ.

עיקרון ראשון: אני רץ בקצב שלי בלי להתחשב באחרים

המשמעות היא שאני לא מתיחס לזה שרצים ורצות אחרים עוקפים אותי ומקדימים אותי.

לא תמיד קל לראות ילדים קטנים וקשישים, המבוגרים אפילו ממני,  עוקפים אותך. העיקרון מכתיב להתעלם מזה ולהמשיך באותו קצב.

ספורטאי ישראלי ידוע התחרה לפני כמה עשורים בריצת מרתון באולימפיאדה ולא פעל על פי עיקרון זה.

השדר בטלוויזיה התלהב מכך שהוא נמצא בחבורה המובילה ביחד עם הרצים הקניתים והרצים האתיופים.

בקילומטר השלושים (מתוך קצת יותר מ-42 ק"מ) הוא כבר לא עמד בקצב. הרץ הישראלי לא סיים בכלל את הריצה.

ההבדלים בינו ובין הרצים הקניתים והאתיופים מתחילים בזה שהם מתגוררים באזור הררי גבוה, נמשכים בזה שרבים מהם רצו בצעירותם כמה ק"מ כל יום בדרך לבית הספר ובחזרה ונגמרים בפיזיולוגיה ובגנטיקה שונה.

עיקרון שני: הגברת הקצב בסוף אם נשאר לי כוח

תכננתי לרוץ בקצב אחיד עד לסיום הקטעים הקשים. שלושת הקטעים הקשים בריצה הם עליות לקראת אמצע המסלול ואחריו:

1. עליה מתונה בכניסה לעיר העתיקה בשער יפו ובעיר העתיקה עצמה

2. העליה לכיוון הסינמטק אחרי היציאה מהעיר העתיקה

3. רחוב ז'בוטינסקי

העליה התלולה השלישית, המסתימת כ-2 ק"מ לפני סיום הריצה, היא הקשה ביותר. 

לאחר סיום העליה הזו הגברתי את הקצב עד לסיום.

פגשתי שוב את חלק מאלה, שלא תכננו את הריצה ולכן רצו מהר מדי בחלקים הראשונים של הריצה, ועקפו אותי בהתחלה ובאמצע.

החל מהעיר העתיקה ואילך אני הייתי זה שעקף אותם.

הדילמה: האם לרוץ חצי מרתון?

התלבטתי האם לנסות השנה לרוץ חצי מרתון במקום 10 ק"מ?

מסיבות שונות החלטתי לדחות את זה (אולי) לשנה הבאה.

אחת הסיבות היא שאני לא יכול לרוץ חצי מרתון בלי אימונים מתאימים.

לריצת 10 ק"מ מספיק לי לרוץ באימון אחד או שניים 10 ק"מ במקום 7-8 ק"מ.

חצי מרתון מחיב אותי להעלות בהדרגה את המרחק שאני רץ באימונים לפחות עד 20 ק"מ. את אותם 20 ק"מ או יותר אני חיב לרוץ לפחות 3 פעמים באימונים.

כל אימון כזה בקצב הריצה שלי הוא בסדר זמן של 3 שעות.

אני עסוק מדי מכדי לפנות כל כך הרבה זמן לאימוני ריצה.

צריך כמובן לשאול את השאלה: האם יהיה לי מספיק כוח על מנת לסיים ריצה של יותר מ-21 ק"מ?

מה אפשר ללמוד מזה על התנהלות כלכלית?

הציבו מטרות או יעדים ותכננו כיצד להשיג אותם

יש צורך לתכנן את ההוצאות וההכנסות, את ניהול הסיכונים ומטרות או יעדים כלכליים ואת אופן השגתם.

רוצו בקצב שלכם

תכננו את כלכלת המשפחה שלכם לפי המאפינים שלכם (צרכים, משאבים, צפי להכנסות וכיו"ב).

אל תיגררו אחרי אחרים אל תעשו את "מה שכולם עושים" בגלל שכולם עושים זאת.

דוגמה: לכולם יש אוברדרפט גם לי.

אל תיגררו אחרי תרבות הצריכה ואחרי קניית מותגים או דירות.

קנו אותם אם יש לכם צורך ואם סביר שתוכלו לעמוד בהחזרים על ההלוואות.

הציבו אתגרים אבל הימנעו מלעשות דברים שלא תעמדו בהם

זהו המקביל הכלכלי להחלטה שלי לרוץ השנה חצי מרתון.

אם כבר הצבתם לעצמכם רף מאד גבוה, היערכו לקראתו באופן יסודי ורציני ותכננו את האופן בו תשיגו אותו.

הגבירו את הקצב בסוף ולא בהתחלה

זהו אחד האתגרים הקשים בכלכלת המשפחה. משפחות נוטות להוציא יותר עכשיו על חשבון העתיד.

הביטויים השכיחים לזה הם חיסכון לא מספיק לפנסיה, משיכת פיצויים מהחיסכון הפנסיוני ולקיחת משכנתה גבוהה מדי שגם בתסריטים סבירים יתכן שלא יעמדו בהחזרים שלה לאורך זמן.

בדיוק כפי שאני עקפתי רצים שלא תכננו את הריצה והוציאו יותר מדי כוחות בתחילת הריצה, כך אלה שמתכננים את כלכלת המשפחה שלהם לטווח ארוך עשויים להגיע למצב כלכלי טוב יותר מאנשים במצב כלכלי דומה, שלא ביצעו תכנון כזה.

זמן הבלוגרים

בשנה האחרונה פנו אלי פעמיים מאתר בלוגרים ושאלו אותי האם אני מוכן לכתוב פוסט על נושא מסוים.

בשני המקרים הסכמתי.

התוצאות היו הפוסטים הבאים:

חיסכון: פוליסת חיסכון קשת של מגדל

ניהול סיכונים בדרך

גם חברת הסארטאפ Finupp הזמינה אותי לכתוב פוסטים בבלוג שלה.

לאחרונה נעשתה אלי פניה נוספת מחברת סטארטאפ, שקרוב לודאי תביא לפרסום תכנים שאכתוב בהקשר מסוים של כלכלת המשפחה.

Win-Win ואולי עוד Win

כמעט תמיד פניה אל בלוגר לפרסום פוסט על נושא מסוים עשויה להיות Win-Win, כלומר: שני הצדדים מרוויחים.
קחו לדוגמה את הפוסט שכתבתי על פוליסת חיסכון קשת של מגדל.
הפוסט לא היה פוסט שמוכר את המוצר של מגדל. הוא תיאר כלי השקעה שנקרא פוליסת חיסכון או פוליסה פיננסית. הוצגו חסרונות ויתרונות של כלי זה בהשוואה לכלים אחרים, תוך הסתייגות שאיני יועץ מוסמך לשוק ההון ולא בהכרח הצגתי תמונה מלאה.
הוצגו מאפיינים של המוצר הספציפי של מגדל. ציינתי שגם חברות ביטוח אחרות מוכרות מוצרים כאלה ולא ביצעתי השוואה בין המוצרים.

מה הרוויחה חברת מגדל?
היא הרוויחה חשיפה של המוצר שלה שחלק גדול מהציבור לא היה מודע לקיומו.
מי שלא יתעיף ויגיע לפסקה: "תוכן פרסומי או תוכן אוביקטיבי?" יבין את היתרון של פוסט לא מוטה שלי או של בלוגר אחר בהשוואה לפרסומת של חברת מגדל.
יש כאלה שיבינו את זה גם בלי להגיע לפסקה הנ"ל.

מה אני הרווחתי?
הרווחתי חשיפה גדולה יותר של הבלוג שלי ושל השירותים שלי. חברת מגדל צרפה קישורים לפוסטים של בלוגרים שכתבו על המוצר שלה. יש קוראים באתר של מגדל שלא היו מגיעים לפוסטים בבלוג שלי.
הרווחתי דבר נוסף. כשאני יועץ אני מעונין שלקוחות שלי ולקוחות פוטנציאליים שלי יפיקו תועלת מהייעוץ או לחילופין מהידע שלי.
משפחות נחשפו לא רק לידע המקצועי שלי, אלא גם למוצר השקעה שלא הכירו קודם.

אם הם יעשו את מה שהמלצתי ויבחנו את החלופה של רכישה של מוצר כזה מול מוצרי השקעה אחרים, ביחד עם מומחה בתחום, הם עשויים להיות בחלק מהמקרים ה"אולי עוד Win" בכותרת.

האם אפשר להתפרנס מכתיבת בלוג?
John Chow הוא בלוגר אמריקאי ממוצא סיני. Chow פרסם ספר אינטרנטי שכותרתו: 
Make Money Online With John Chow Dot Com.
Chow טוען שהוא מרוויח 27,000 דולר לחודש מבלוגינג ושכל אחד יכול לעשות את זה. לטענתו הוא מקדיש שעתיים ביום לעבודה כבלוגר. בספר הוא מלמד כיצד לעשות זאת.

קראתי. ניסיתי ולא הצלחתי. ההכנסות הישירות שלי מהבלוג הן רק מפרסומות של google. כמה מאות שקלים בשנה שנתיים.
סיבה מהותית לחוסר ההצלחה שלי לכך היא שהבלוגים שלי כתובים בעברית.

מגבלה חשובה של עברית היא מספר הקוראים. מספר הקוראים בבלוג הכתוב באנגלית, בסינית או בספרדית יהיה גדול בהרבה ממספר קוראי העברית.
מספר גדול בהרבה של קוראים מתורגם בשורה התחתונה להרבה יותר הכנסות.

בבלוגים בעברית אי אפשר להשתמש בכלל או אי אפשר להשתמש באופן אפקטיבי בכלים לקבלת הכנסות מהבלוג.
כך למשל, Amazon משלמת סנטים בודדים על כל רוכש ספר שמגיע באמצעות קישור מבלוג של משתמש רשום. הספרים שניתן לרכוש הם ספרים באנגלית. אני עצמי רכשתי ספרי ברידג' באנגלית ב-Amazon ואני יכול להמליץ גם לאחרים לעשות זאת.
בכמה פוסטים בבלוג שלי ברידג' שלא היכרתם המלצתי על ספרים מעולים. הבעיה היא שקהל הקוראים שלי בעברית כמעט ואינו רוכש ספרי ברידג' באנגלית.

בהחלט יתכן שיש לי הכנסות, לאו דווקא ישירות, מהבלוג. בעידן של היום אם אתה לא באינטנט אתה לא קיים.

האם מה שהכריע את הכף לזכותי בבחירת יועץ בייעוץ נקודתי שביצעתי בטכנולוגיית המידע (מחשבים) היה הפוסט שפרסמתי בבלוג שלי ועסק בדיוק בטכנולוגיה נשוא הייעוץ?

האם משפחות שהגיעו אלי לייעוץ בכלכלת המשפחה הגיעו אלי ולא למישהו אחר בגלל פוסט או פוסטים בבלוג שלי?

האם היו תלמידי ברידג' שהגיעו דווקא אלי בגלל הבלוג שלי או בגלל היותי עורך מדור הברידג' באתר JOKOPOST?

אין לי תשובה לשאלות אלה ולשאלה: האם יגיעו אלי לקוחות בעתיד בגלל בלוגים שאני כותב?

תוכן פרסומי או תוכן אוביקטיבי?
ההצפה המוגזמת בפרסומות בכל הערוצים (אינטרנט, טלפונים חכמים, טלוויזיה, רדיו, עיתונות ועוד) הופכת את הפרסומות לפחות אפקטיביות.
לפני מספר חודשים קראתי כתבה על צמצום הפרסום של Procter and Gamble ברשת החברתית Facebook. על פי הכתבה, החברה זו היא בעלת תקציב הפרסום הגדול ביותר מבין החברות בעולם.
הצמצום נבע מכך שהחברה הגיעה למסקנה שפרסום זה אינו מספיק אפקטיבי.

המגמה היא לעבור מפרסום תכנים שיווקיים מוטים לפרסום תכנים לא מוטים בעלי ערך.
קראו למשל מאמר של ענת ביין-ליבוביץ בגלובס: התוכן הוא המלך - אז מהם המחסומים שעוצרים את השוק?.
הטענה המרכזית במאמר בגלובס ובמאמרים נוספים בנושא היא, שחברות הבינו שתכנים מקצועיים לא מוטים מקדמים את העסקים שלהם יותר מפרסומות.
חברות מפרסמות באתרים שלהן בלוגים מקצועיים הנכתבים על ידי עובדיהן.
חברות  מכובדות בארצות הברית מפרסמות באתרים שלהן מאמרים, המנסים להיות אוביקטיביים, על מוצרים או חידושים של מתחרים ישירים שלהן.

על פי המאמר בגלובס, גם בישראל הולכים לאותו כיוון. לדעת מומחים, המרואינים בכתבה, אנחנו מפגרים אחרי ארצות הברית בשנתיים או יותר.
בישראל עדיין תראו בעיקר מאמרים מוטים לטובת החברה הכותבת את המאמר. כמו אנשים בפורים הבא עלינו לטובה בתחילת שבוע הבא, גם המאמרים האלה מתחפשים. הם "מתחפשים" למאמרים מקצועיים לא מוטים.

שעתם היפה של הבלוגרים
הפניות אלי ואל בלוגרים אחרים הן תחילתה של מגמה לכיוון של תוכן לא מוטה במקום פרסומות.
ברור שאיש מקצוע הכותב בלוג חשוד פחות בהטיות מעובד מקצועי של חברה.

נראה כאילו נוצרת הזדמנות לנקודות מפגש בין בלוגרים לחברות עסקיות שיניבו שיתופי פעולה מסוג Win-Win.

חרדים לא רק בבני ברק: הכנס השנתי הראשון של המכון החרדי למחקרי מדיניות

לקראת חג פורים של שנה שעברה פרסמתי פוסט שכותרתו: לכבוד פורים: כלכלת המשפחה בקבוצה אתנית בתחפושת. הקוראים התבקשו לנחש באיזו קבוצה אתנית, שונה לגמרי מה-Mainstream הישראלי מדובר.
היות שבפוסט הראשון תיארתי דפוסים כלליים היה קל לטעות ולחשוב ששוב אני כותב על אחת מהקבוצות האתניות של אינדונזיה או על מדינה בהרי ההימלאיה. 

שבוע מאוחר יותר פרסמתי את הפיתרון בפוסט: להסיר את התחפושת: כלכלת המשפחה בבני ברק. 

תכליתה של ההקדמה הזו היא להבהיר שאנחנו (ישראלים שאינם חרדים) יודעים מעט מאד על החברה החרדית.
נכון, אנחנו יודעים עוד פחות על אינדונזיה אבל כפי שבאינדונזיה יש יותר מ-300 קבוצות אתניות ותרבותיות שונות זו מזו, גם החברה החרדית אינה מקשה אחת ויש הבדלים גדולים בין קבוצות אוכלוסייה  חרדיות שונות.

השבוע השתתפתי בכנס השנתי של המכון החרדי למחקרי מדיניות, שהתקיים בירושלים. היות שהכנס עסק לא מעט בבעיות כלכליות-חברתיות של האוכלוסייה החרדית, חשבתי שכיועץ ומאמן בכלכלת המשפחה אוכל ללמוד משהו בכנס. 
לא טעיתי. למדתי כמה דברים שלא ידעתי.

המכון החרדי למחקרי מדיניות
המכון החרדי למחקרי מדיניות הוקם בשנת 2014 על ידי אליהו פלאי. פלאי הוא יו"ר המכון והמו"ל של קבוצת התקשורת "משפחה". הוא למד בישיבת חברון. 

המטרות של המכון על פי אתר המכון ומה שנאמר בכנס הן:

1. "להיות גורם הידע המקצועי בכל הנוגע לציבור החרדי בישראל".

2. "לבצע מחקרי עומק לא מוטים של החברה החרדית".
לצורך כך מועסקים במכון עמיתי מחקר בתחומים שונים, שחלקם אינם חרדים. ביניהם אנשי אקדמיה בעלי ניסיון מחקרי בתחומם.

 3. "הגברת השפעת החברה החרדית במרחב הציבורי הישראלי לרבות בגופים הממשלתיים השונים, תוך נתינת ביטוי לקולו הייחודי של ציבור זה".

4. "המכון החרדי מלווה קרנות פילנתרופיות ומשקיעים חברתיים לביצוע השקעות מסוגים שונים בחברה החרדית".

מיהו חרדי?
זוהי שאלה מהותית כאשר בוחנים את מטרות המכון. אליהו פלאי הגדיר חרדי כמי שתופס את התורה כמרכז החיים היהודיים.
לדעתו זה נכון לחרדים בארץ ובחו"ל.

סוגיות כלכליות מהותיות שעלו בכנס
הסוגיות הכלכליות המהותיות מושפעות גם מתפיסת העולם החרדית.

1. דיור
קיים מחסור בדירות לחרדים. המחסור מושפע ממספר הילדים הגדול במשפחה ומהקמת משפחות בגיל צעיר יחסית. יותר ילדים - יותר חתונות. יותר חתונות - צורך גדול יותר בדירות.
ההבדלים בתפיסת העולם מקשים על שכונות מעורבות של חרדים ושל כאלה שאינם חרדים.
העובדה שמשפחות חרדיות רבות עניות ומרובות ילדים מעמיסה על תקציב הרשויות העירוניות ולכן אלה אינן ששות לקלוט חרדים בתחומן. 

דילמה מרכזית בתחום זה היא: ערים חרדיות נפרדות או שכונות נפרדות בערים מעורבות?

בעיה מענינת היא הקושי בבניה לגובה משום שאינם משתמשים במעליות בשבת.

2. עוני ללא תפיסת עוני
למעלה מ-50% מהחרדים עניים. המאפיינים המיוחדים של החברה החרדית גורמים לכך, שבשונה מאוכלוסיות עניות אחרות, אין תחושה של עוני ואין מתאם גבוה בין שביעות רצון ומצב כלכלי.

בחברה החרדית ערכים קודמים לחיפוש עושר. הסתפקות במועט הוא אחד הערכים. זו אינה חברה שיש בה תרבות צריכה. בחברה החרדית צורכים בכ-15% מאשר 
זו חברה שסולידריות חברתית מאפשרת לחלשים כלכלית לחיות בכבוד.

3. התמודדות קהילתית עם עוני
בנוסף לחוסר היגררות אחרי תרבות הצריכה מטפלות הקהילות החרדיות במחסור הכספי באופנים שהבולטים בהם יוצגו להלן:

א. התאגדות לקניות משותפות המורידה את המחירים.

ב. העברה מאחד לשני
למשל בגדים עוברים מילד לילד בתוך המשפחה וגם בין משפחות.

ג. תרומות
שיעור התרומות בקהילה חרדית גבוה יחסית.

ד. גמ"ח
מאפשר קבלת הלוואות ללא ריבית. בכנס הציג פרופ' יורם מרגליות (פרופ' למשפטים) מחקר מעניין על גמ"חים שערך ביחד עם שלמה טייטלבאום, חוקר חרדי במכון. 
ההיכרות של שלמה טייטלבאום של הגמח"ים בהקשר התרבותי והתפעולי תרמה רבות למחקר.
מסתבר ששיעור הלווים שאינם עומדים בהחזרים בגמח"ים או במקבילה הלא חרדית שלהם, האגודה הישראלית להוואות ללא ריבית,  נמוך משיעור הלוווים שאינם מחזירים הלוואות מסחריות.

ה. שיעור התנדבות גבוה יותר מאשר בחברות אחרות המאפשר המרת עזרה הכרוכה בתשלום כספי בעזרה על ידי מתנדבים.

4. עבודה מטריאכלית
מבנה החברה החרדית בישראל הוא כזה שבו הנשים הן המפרנסות העיקריות.

בהקשר זה אזכיר כאן שלוש סוגיות מהותיות:

א. השתלבות נשים חרדיות בעבודה ביחד עם גברים ונשים חילוניים תוך שמירה על העקרונות הדתיים והתרבותיים שלהן.
המצב בתחום זה סביר על פי סקר שערכה יהודית מילצקי חוקרת חרדית במכון.

ב. השכר הנמוך יחסית של נשים חרדיות
מסתבר שנשים חרדיות מרוויחות כ-50% פחות מנשים חילוניות.
הסבר חלקי הוא שאחוז גבוה מהן עובדות כמורות ביחד עם עודף היצע של מורות חרדיות.
הסבר נוסף לכך הוא: שיעור גבוה יותר של הפרות זכויות של נשים חרדיות גם בגלל שהן פחות מודעות לזכויות שלהן וגם בגלל שהן פחות מאוגדות.
דעתי האישית היא שזה לא צריך לקרות ויש להגן על זכויותיהן של נשים חרדיות עובדות בדיוק כפי משגנים על זכויותיו של כל עובד ושל כל עובדת.

ג. החוק יוצא מהנחה שהגבר הוא המפרנס העיקרי
כך למשל, נקודות זכות מוצמדות באופן אוטומטי לאישה והחרדים נפגעים מכך.

הזווית האישית שלי
למרות שאני חילוני למהדרין, אני יכול להתחבר לנושאים של חוסר היגררות אחרי תרבות הצריכה, צרכנות נבונה, ערכים הקודמים להתעשרות ומניעת עוול של פגיעה בעובדים בגלל השתיכות אתנית, מגדרית או מגזרית.

לא לכל הדברים שהוצגו אני מתחבר. אציג כאן שני היבטים: מתודולוגי וכלכלי.

ההיבט המתודולוגי
אין ספק שחשוב להישען על נתונים על מנת להגיע למסקנות. 
כסטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית קראתי מחקרים המראים כי תוצאות מחקרים מוטות לכיוון התזה של החוקר. איני מדבר כאן על רמאות במחקר. מדובר גם במחקרים שבהם נצמדו למתודולוגיה ראויה ולא השמיטו תוצאות שלא התאימו לתזה של החוקר. 

מחקרים של מכון, שהאג'נדה שלו כוללת את המטרות השלישית והרביעית במטרות המכון שהצגתי, עלולים להיות מוטים.

ההיבט הכלכלי
לצערי הרב הנהגת הציבור החרדי בישראל (או לפחות חלק ממנה) דוחפת אותו לכיוון לא טוב. הנפגעים הגדולים ביותר הם האנשים המשתייכים לציבור זה, אבל גם אזרחי ישראל שאינם שייכים לזרם הזה נפגעים.

מדובר בשני נושאים מהותיים הקשורים זה בזה:

1. לימודי קודש בלבד לילדים, נערים וגברים
חובה ללמוד היטב גם נושאים הנדרשים לעבודה ולתפקוד בחיי היומיום.
המונח המקובל ללימודים אלה הוא לימודי ליבה. זה לא סותר לימוד של נושאים תורניים.


2. שיעור גבוה של גברים שאינם עובדים בגלל העיקרון, שכל מי שרוצה ללמוד לימודים תורניים בישיבה יעשה זאת על חשבון משלם המיסים הישראלי
העיקרון הזה שגוי במהותו: 

א. נגרם נזק לאנשים עובדים ממגזרים אחרים המפרנסים את האברכים ואת משפחותיהם.  
היות שאחוז החרדים באוכלוסייה צפוי לגדול משמעותית, חלק מהמפרנסים בעל כורחם צפוי למאוס בזה ולהגר למדינות אחרות.
גם אלה שלא יהגרו ירגישו נפגעים ובצדק.

ב. זוהי גזירה שהציבור החרדי אינו יכול לעמוד בה 
בהדרגה עולה אחוז הגברים החרדים שעובדים. כמובן שיש לא מעטים בציבור זה שעובדים "בשחור", כלומר: ללא דיווח לרשות המיסים. 

ג. זו "המצאה" של המגזר החרדי בישראל של היום
מרבית הגברים החרדים בחו"ל עובדים לפרנסתם ולפרנסת משפחותיהם. 
בשנים הראשונות לאחר קום מדינת ישראל יותר מ-70% מהגברים החרדים עבדו.
גם מישהו כמוני, שהידע וההבנה שלו בדת היהודית אפסיים, יודע שבדורות קודמים גם יהודים גדולים בתורה עבדו, למשל רועה צאן, שנקרא אחרי כן רבי עקיבא. למשל תנאים, שכונו בשמם ובמשלח ידם.

ד. זה עלול לפגוע ברמת הלימודים התורניים
כשרק הטובים והמסורים ביותר לומדים הרמה טובה יותר. האחרים יכולים לעבוד ואם ירצו ללמוד בשעות הפנאי. לא חרדים רבים, וגם אני בצעירותי, למדנו ועבדנו במקביל.
   

האם אפשר לעשות משהו נגד אלה שיקחו את העבודה שלכם?

אני לא מדבר על מהגרים מאפריקה. אני לא מדבר על צעירים מכם או משכילים מכם. אני לא מדבר על עובדים בארצות מתפתחות ששכרם נמוך יותר.

אני כן מדבר על מחשבים, רובוטים ו-Machine Learning. לפני מספר חודשים קראתי ידיעה בעיתונות על משרד עורכי דין גדול בארה"ב, שקיבל לעבודה עורך דין חדש. הייחוד של אותו "עורך דין" הוא שהוא היה תוכנת מחשב ולא אדם. זהו רק קדימון למה שעומד להתרחש בעשרים השנים הבאות.

עובדים רבים עלולים למצוא את עצמם מוחלפים במקום עבודתם על ידי תוכנות.

לאחרונה נתקלתי בשני מאמרים בנושא זה. קרן צוריאל הררי כתבה בעיתון כלכליסט מאמר שכותרתו: פוסט-פרנסה העידן שבו לא נצטרך לעבוד יוצא לדרך. 

רובו של המאמר הוא ראיון עם ההיסטוריון הכלכלי פרופ' ג'יימס ליווינגסטון. ליווינגסטון המרצה באוניברסיטת ראטגרס האמריקאית מדבר בראיון וכותב בספרו החדש, "No more Work", על הצורך של ממשלות להיערך להבטחת הכנסה קבועה לכל אזרחיהן, שרובם יפסיקו לעבוד.

העתיד הוא עתיד בו רובנו לא נמדד ולא נגדיר את עצמנו על פי העבודה שאנו מבצעים.

כפי שוודאי תוכלו להסיק מהמשפט הקודם, לא רק המדינות צריכות להיערך לתסריט הזה גם אנחנו צריכים להיערך לשינוי המהותי הזה.

זה לא רק אובדן העבודה זה גם פערי השכר. פערי השכר הגדלים, בישראל ובארצות מפותחות אחרות, הם כל כך גדולים כך שרק חלק קטן מהעובדים מגיעים לסף ההכנסה עליו משלמים מס הכנסה.

בישראל למשל, 26% מהמשפחות בהן מפרנס אחד ו-6.5% מהמשפחות בהן היו שני מפרנסים היו בשנת 2015 מתחת לקו העוני.

במאמר בכלכליסט מסופר על Pilot ראשון של חלוקת כספים לאזרחים על ידי מדינות. 2,000 מאזרחי פינלנד קיבלו בדואר צ'קים של 560 יורו.

במאמר מצוינים פיילוטים דומים הצפויים להתחיל השנה בארצות הברית, הולנד, קנדה, איטליה וסקוטלנד. 

אפילו הודו (1.3 מיליארד תושבים) שוקלת להעניק שכר אוניברסלי לכל אזרחיה.

מי עומדים להיות בעלי המקצועות הראשונים שיוחלפו על ידי Machine Learning?

Shelly Palmer, ה-CEO של Palmer Group, עוסק בנושא זה בפוסט שכתב ב-LinkedIn.

כותרת הפוסט: The 5 Jobs Robots will Take First. בפוסט מצטט Palmer מחקר של אוניברסיטת אוקספורד, על פיו 47% ממשרות העבודה בארה"ב עשויות להפוך לאוטומטיות במהלך 20 השנים הבאות.

אם חשבתם שמדובר רק בעבודות "צווארון כחול" טעיתם.

Palmer מדבר על: מנהלים בדרג הביניים, אנשי מכירות של מוצרי Commodity, כתבים המדווחים על אירועים (ומי יודע אולי אפילו עיתונאים וסופרים?) ורואי חשבון ומנהלי חשבונות.

המשותף בכל המקצועות האלה הוא מידע ממקורות שונים שצריך לשלב ביחד.

"הדובדבן שבקצפת" הם חלק מהרופאים. אעסוק ברופאים בפסקה הבאה.

האם רופאים יוחלפו על ידי מחשבים?

בסדרת פוסטים עסקתי בקבלת החלטות של רופאים בעקבות ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים". גרופמן, בעצמו רופא, מנתח קבלת החלטות של רופאים על פי מחקרים בנושא ועל פי ניסיונו האישי וניסיונם של כמה מעמיתיו למקצוע.  

קראו למשל את הפוסט: קבלת החלטות של רופאים.

בשניים מהפוסטים בסדרה עסקתי באינטראקציה בין רופא לבין מערכת ממוחשבת: קבלת החלטות ברפואה: מי יכול לנתח הדמיות טוב יותר: אדם או מחשב? ומי קיבל את ההחלטה?- מכשיר המדידה או הרופא?

 Palmer מעלה שני טיעונים בפוסט שלו:

1. מחקר של מחלקת הכלכלה והחברה של האו"ם (UN DESA) מראה שגם אם כל מי שרוצה ללמוד רפואה ילמד רפואה צפוי מחסור ברופאים.

2. רובוטים ותוכנות יכולים להחליף בהצלחה רופאים מנתחים ורופאים המבצעים דיאגנוזות.

Palmer מספר על שיתוף פעולה בין IBM ו-12 בתי חולים בארה"ב בניסוי בו מבצעת תוכנה דיאגנוזה של סרטן. 

בהחלט אלטנטיבה כשבספרו של ד"ר גרופמן הוא כותב על אישה חולת סרטן, שרופאיה ספרו לה שחודשיה ספורים. הוא יעץ לה לקבל שתי חוות דעת מסוג Second Opinion ממרכזים רפואיים שהוא סומך עליהם.

שתי חוות הדעת הגיעו למסקנה זהה: האישה חולה בסרטן אחר. היא אינה חולה סופנית והטיפולים שקיבלה בעקבות האבחון השגוי גרמו לה נזק.

החיבור של שני הטיעונים האלה עשוי לא להותיר ברירה: חלק ממה שרופאים בעלי התמחויות מסוימות מבצעים היום יוחלף במהלך 20 השנים הקרובות על ידי מחשבים ורובוטים.

רופאים, כמו בעלי מקצועות אחרים, שירצו להמשיך לעבוד במקצועם, יצטרכו ללמוד לעבוד ביחד עם מחשבים כשמחשבים מבצעים חלק מהמטלות שהיום הם מבצעים.

על הפוסט הזה

לא בהכרח כל מה שנכתב וצוטט בפוסט זה אכן יתממש. 

האם בעוד 20 שנה תוכנת Machine Learning תוכל לכתוב את הפוסט  הזה או פוסט דומה במקומי?