יום ראשון, 5 במרץ 2017

חרדים לא רק בבני ברק: הכנס השנתי הראשון של המכון החרדי למחקרי מדיניות


לקראת חג פורים של שנה שעברה פרסמתי פוסט שכותרתו: לכבוד פורים: כלכלת המשפחה בקבוצה אתנית בתחפושת. הקוראים התבקשו לנחש באיזו קבוצה אתנית, שונה לגמרי מה-Mainstream הישראלי מדובר.
היות שבפוסט הראשון תיארתי דפוסים כלליים היה קל לטעות ולחשוב ששוב אני כותב על אחת מהקבוצות האתניות של אינדונזיה או על מדינה בהרי ההימלאיה

שבוע מאוחר יותר פרסמתי את הפיתרון בפוסט: להסיר את התחפושת: כלכלת המשפחה בבני ברק

תכליתה של ההקדמה הזו היא להבהיר שאנחנו (ישראלים שאינם חרדים) יודעים מעט מאד על החברה החרדית.
נכון, אנחנו יודעים עוד פחות על אינדונזיה אבל כפי שבאינדונזיה יש יותר מ-300 קבוצות אתניות ותרבותיות שונות זו מזו, גם החברה החרדית אינה מקשה אחת ויש הבדלים גדולים בין קבוצות אוכלוסייה  חרדיות שונות.

השבוע השתתפתי בכנס השנתי של המכון החרדי למחקרי מדיניות, שהתקיים בירושלים. היות שהכנס עסק לא מעט בבעיות כלכליות-חברתיות של האוכלוסייה החרדית, חשבתי שכיועץ ומאמן בכלכלת המשפחה אוכל ללמוד משהו בכנס. 
לא טעיתי. למדתי כמה דברים שלא ידעתי.

המכון החרדי למחקרי מדיניות
המכון החרדי למחקרי מדיניות הוקם בשנת 2014 על ידי אליהו פלאי. פלאי הוא יו"ר המכון והמו"ל של קבוצת התקשורת "משפחה". הוא למד בישיבת חברון. 

המטרות של המכון על פי אתר המכון ומה שנאמר בכנס הן:

1. "להיות גורם הידע המקצועי בכל הנוגע לציבור החרדי בישראל".

2. "לבצע מחקרי עומק לא מוטים של החברה החרדית".
לצורך כך מועסקים במכון עמיתי מחקר בתחומים שונים, שחלקם אינם חרדים. ביניהם אנשי אקדמיה בעלי ניסיון מחקרי בתחומם.

 3. "הגברת השפעת החברה החרדית במרחב הציבורי הישראלי לרבות בגופים הממשלתיים השונים, תוך נתינת ביטוי לקולו הייחודי של ציבור זה".

4. "המכון החרדי מלווה קרנות פילנתרופיות ומשקיעים חברתיים לביצוע השקעות מסוגים שונים בחברה החרדית".

מיהו חרדי?
זוהי שאלה מהותית כאשר בוחנים את מטרות המכון. אליהו פלאי הגדיר חרדי כמי שתופס את התורה כמרכז החיים היהודיים.
לדעתו זה נכון לחרדים בארץ ובחו"ל.

סוגיות כלכליות מהותיות שעלו בכנס
הסוגיות הכלכליות המהותיות מושפעות גם מתפיסת העולם החרדית.

1. דיור
קיים מחסור בדירות לחרדים. המחסור מושפע ממספר הילדים הגדול במשפחה ומהקמת משפחות בגיל צעיר יחסית. יותר ילדים - יותר חתונות. יותר חתונות - צורך גדול יותר בדירות.
ההבדלים בתפיסת העולם מקשים על שכונות מעורבות של חרדים ושל כאלה שאינם חרדים.
העובדה שמשפחות חרדיות רבות עניות ומרובות ילדים מעמיסה על תקציב הרשויות העירוניות ולכן אלה אינן ששות לקלוט חרדים בתחומן. 

דילמה מרכזית בתחום זה היא: ערים חרדיות נפרדות או שכונות נפרדות בערים מעורבות?

בעיה מענינת היא הקושי בבניה לגובה משום שאינם משתמשים במעליות בשבת.

2. עוני ללא תפיסת עוני
למעלה מ-50% מהחרדים עניים. המאפיינים המיוחדים של החברה החרדית גורמים לכך, שבשונה מאוכלוסיות עניות אחרות, אין תחושה של עוני ואין מתאם גבוה בין שביעות רצון ומצב כלכלי.

בחברה החרדית ערכים קודמים לחיפוש עושר. הסתפקות במועט הוא אחד הערכים. זו אינה חברה שיש בה תרבות צריכה. בחברה החרדית צורכים בכ-15% מאשר 
זו חברה שסולידריות חברתית מאפשרת לחלשים כלכלית לחיות בכבוד.

3. התמודדות קהילתית עם עוני
בנוסף לחוסר היגררות אחרי תרבות הצריכה מטפלות הקהילות החרדיות במחסור הכספי באופנים שהבולטים בהם יוצגו להלן:

א. התאגדות לקניות משותפות המורידה את המחירים.

ב. העברה מאחד לשני
למשל בגדים עוברים מילד לילד בתוך המשפחה וגם בין משפחות.

ג. תרומות
שיעור התרומות בקהילה חרדית גבוה יחסית.

ד. גמ"ח
מאפשר קבלת הלוואות ללא ריבית. בכנס הציג פרופ' יורם מרגליות (פרופ' למשפטים) מחקר מעניין על גמ"חים שערך ביחד עם שלמה טייטלבאום, חוקר חרדי במכון. 
ההיכרות של שלמה טייטלבאום של הגמח"ים בהקשר התרבותי והתפעולי תרמה רבות למחקר.
מסתבר ששיעור הלווים שאינם עומדים בהחזרים בגמח"ים או במקבילה הלא חרדית שלהם, האגודה הישראלית להוואות ללא ריבית,  נמוך משיעור הלוווים שאינם מחזירים הלוואות מסחריות.

ה. שיעור התנדבות גבוה יותר מאשר בחברות אחרות המאפשר המרת עזרה הכרוכה בתשלום כספי בעזרה על ידי מתנדבים.

4. עבודה מטריאכלית
מבנה החברה החרדית בישראל הוא כזה שבו הנשים הן המפרנסות העיקריות.

בהקשר זה אזכיר כאן שלוש סוגיות מהותיות:

א. השתלבות נשים חרדיות בעבודה ביחד עם גברים ונשים חילוניים תוך שמירה על העקרונות הדתיים והתרבותיים שלהן.
המצב בתחום זה סביר על פי סקר שערכה יהודית מילצקי חוקרת חרדית במכון.

ב. השכר הנמוך יחסית של נשים חרדיות
מסתבר שנשים חרדיות מרוויחות כ-50% פחות מנשים חילוניות.
הסבר חלקי הוא שאחוז גבוה מהן עובדות כמורות ביחד עם עודף היצע של מורות חרדיות.
הסבר נוסף לכך הוא: שיעור גבוה יותר של הפרות זכויות של נשים חרדיות גם בגלל שהן פחות מודעות לזכויות שלהן וגם בגלל שהן פחות מאוגדות.
דעתי האישית היא שזה לא צריך לקרות ויש להגן על זכויותיהן של נשים חרדיות עובדות בדיוק כפי משגנים על זכויותיו של כל עובד ושל כל עובדת.

ג. החוק יוצא מהנחה שהגבר הוא המפרנס העיקרי
כך למשל, נקודות זכות מוצמדות באופן אוטומטי לאישה והחרדים נפגעים מכך.

הזווית האישית שלי
למרות שאני חילוני למהדרין, אני יכול להתחבר לנושאים של חוסר היגררות אחרי תרבות הצריכה, צרכנות נבונה, ערכים הקודמים להתעשרות ומניעת עוול של פגיעה בעובדים בגלל השתיכות אתנית, מגדרית או מגזרית.

לא לכל הדברים שהוצגו אני מתחבר. אציג כאן שני היבטים: מתודולוגי וכלכלי.

ההיבט המתודולוגי
אין ספק שחשוב להישען על נתונים על מנת להגיע למסקנות. 
כסטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית קראתי מחקרים המראים כי תוצאות מחקרים מוטות לכיוון התזה של החוקר. איני מדבר כאן על רמאות במחקר. מדובר גם במחקרים שבהם נצמדו למתודולוגיה ראויה ולא השמיטו תוצאות שלא התאימו לתזה של החוקר. 

מחקרים של מכון, שהאג'נדה שלו כוללת את המטרות השלישית והרביעית במטרות המכון שהצגתי, עלולים להיות מוטים.

ההיבט הכלכלי
לצערי הרב הנהגת הציבור החרדי בישראל (או לפחות חלק ממנה) דוחפת אותו לכיוון לא טוב. הנפגעים הגדולים ביותר הם האנשים המשתייכים לציבור זה, אבל גם אזרחי ישראל שאינם שייכים לזרם הזה נפגעים.

מדובר בשני נושאים מהותיים הקשורים זה בזה:

1. לימודי קודש בלבד לילדים, נערים וגברים
חובה ללמוד היטב גם נושאים הנדרשים לעבודה ולתפקוד בחיי היומיום.
המונח המקובל ללימודים אלה הוא לימודי ליבה. זה לא סותר לימוד של נושאים תורניים.


2. שיעור גבוה של גברים שאינם עובדים בגלל העיקרון, שכל מי שרוצה ללמוד לימודים תורניים בישיבה יעשה זאת על חשבון משלם המיסים הישראלי
העיקרון הזה שגוי במהותו: 

א. נגרם נזק לאנשים עובדים ממגזרים אחרים המפרנסים את האברכים ואת משפחותיהם.  
היות שאחוז החרדים באוכלוסייה צפוי לגדול משמעותית, חלק מהמפרנסים בעל כורחם צפוי למאוס בזה ולהגר למדינות אחרות.
גם אלה שלא יהגרו ירגישו נפגעים ובצדק.

ב. זוהי גזירה שהציבור החרדי אינו יכול לעמוד בה 
בהדרגה עולה אחוז הגברים החרדים שעובדים. כמובן שיש לא מעטים בציבור זה שעובדים "בשחור", כלומר: ללא דיווח לרשות המיסים. 

ג. זו "המצאה" של המגזר החרדי בישראל של היום
מרבית הגברים החרדים בחו"ל עובדים לפרנסתם ולפרנסת משפחותיהם. 
בשנים הראשונות לאחר קום מדינת ישראל יותר מ-70% מהגברים החרדים עבדו.
גם מישהו כמוני, שהידע וההבנה שלו בדת היהודית אפסיים, יודע שבדורות קודמים גם יהודים גדולים בתורה עבדו, למשל רועה צאן, שנקרא אחרי כן רבי עקיבא. למשל תנאים, שכונו בשמם ובמשלח ידם.

ד. זה עלול לפגוע ברמת הלימודים התורניים
כשרק הטובים והמסורים ביותר לומדים הרמה טובה יותר. האחרים יכולים לעבוד ואם ירצו ללמוד בשעות הפנאי. לא חרדים רבים, וגם אני בצעירותי, למדנו ועבדנו במקביל.
   

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בריאות: היבטים כלכליים

  היגיאה אלת הבריאות במיתולוגיה היוונית, ציור של גוסטב קלימט, מקור התמונה: ויקיפדיה   רבים מאיתנו אינם יודעים להעריך בריאות טובה לפני שהם חו...