בפוסט קודם: איזון משאבים בגירושים: הממשק בין אקטואר ליועץ בכלכלת המשפחה, התייחסתי להרצאאה בזום של האקטואר ד"ר רון קדם, שניתנה במסגרת הרצאות שמארגן איגוד היועצים לכלכלת המשפחה.
בפוסט זה אתיחס להרצאה טובה אחרת שניתנה באותה מסגרת. כשאני אומר "אתיחס", אני מתכוון לזה שאני מביא את עיקרי הדברים שנאמרו בהרצאה, אבל גם מוסיף פרספקטיבה משלי.
פוסט זה מתייחס להרצאתו של נדב טסלר על תכנון פנסיה של עצמאים.
טסלר הוא מומחה ידוע בתחום הפנסיה. הוא גם הכותב של אתר בעל ערך בתחום זה הנקרא: פנסיוני להבין את הפנסיה.
פנסיה של שכירים
מאז הקמת מדינת ישראל ועד היום לשכירים הייתה פנסיה טובה יותר מאשר לעצמאים.
הפנסיה של שכירים, שהגיעו בשנים האחרונות לגיל הפנסיה, עשויה להגיע לכ-70% משכרם. העולם השתנה ובני דור ה-Y ודור ה-Z צפויים כנראה לקבל פנסיה של כ-30%-50% משכרם.
אחד הגורמים לכך היא העובדה, שמרבית בני הדורות הקודמים היו שכירים ומיעטו להחליף מקומות עבודה. הצעירים של היום עובדים במקומות יציבים פחות ובנוסף גם נוטים להחליף מקומות עבודה. הם צפויים לא לעבוד ברצף עד גיל הפרישה. הם גם עשויים למצוא את עצמם עובדים כעצמאים בחלק משנות עבודתם.
פנסיה של עצמאים
מה שאני כותב כאן לא בהכרח נכון לכל סוגי העצמאים. כך למשל, עצמאי מסוג עצמכיר עשוי לחסוך סכום דומה לזה שחוסך שכיר.
ההבדל היסודי בין עצמאי לשכיר הוא שלשכיר יש מעביד המפקיד לו לפנסיה בכל חודש. עצמאי צריך להחליט לבד מתי להפקיד וכמה להפקיד.
לפני שהייתה חובה חוקית להפקיד לפנסיה עצמאי שאל את עצמו: האם בכלל עליו להפקיד לפנסיה? ייתכן גם שלא שאל ולא הפקיד.
פנסיית חובה לעצמאים שיפרה את מצבם הפנסיוני של עצמאים שהם מספיק צעירים. זה מאוחר מדי עבור אלה שהיו בשנות ה-50 וה-60 של חייהם כאשר נכנסה לתוקף פנסיית חובה לעצמאים.
למרות השיפור ביחס לעבר, מצבם, בדרך כלל, גרוע בהרבה ממצבם של שכירים.
טסלר אומר שהם עשויים לבנות על האפשרות להמשיך לעבוד כעצמאים גם לאחר גיל הפנסיה. ייתכן שמצבם הבריאותי לא יאפשר להם לעשות זאת. הפנסיה לא תספיק והם יאלצו להתחיל לעבוד כשכירים.
אני מוסיף, שגם אם מצבם יאפשר להם לעבוד, עלולים להיות שינויים בשוק. מתחרים חדשים ואפילו מתחרים וותיקים עלולים לדחוק אותם החוצה מהשוק.
המצב הזה מחייב עצמאים לתכנון יצירתי של הפנסיה שלהם.
דילמה ראשונה: הפקדה חודשית לפנסיה או הפקדה שנתית
הפקדה חודשית עדיפה על אף הקושי במימושה בגלל חוסר היציבות בהכנסות של חלק מהעצמאים. היתרון הראשון הוא שהיא מאפשרת כיסויים ביטוחיים כמו אובדן כושר עבודה.
היתרון השני הוא ביצירת מסגרת קבועה של צבירה. כשמפקידים הפקדה חד פעמית בסוף שנת מס, לא תמיד יש לעצמאי את סכום הכסף שתכנן להפקיד. הוא עלול להפקיד פחות ולצבור פחות ממה שתכנן.
היתרון השלישי עשויים להיות רווחים על ההשקעה במהלך השנה. כמובן שזה אל וודאי שיהיו רווחים.
פיתרונות יצירתיים
חשוב להבין שהפיתרון צריך להיות מותאם באופן ספציפי לכל עצמאי.
במקרה של אובדן כושר עבודה
פתרונות יצירתיים כוללים שימוש באפיקי חיסכון נוספים ובביטוחים.
כך למשל, כשמתרחש אירוע של אובדן כושר עבודה לשכיר יש ימי חופשה וימי מחלה. הם יכולים לעזור לו לעבור את התקופה עד לקבלת סכום חודשי בגין ביטוח אובדן כושר עבודה.
לעצמאי אין חופשות וימי מחלה. עליו למצוא מקורות מימון אחרים.
טסלר מציע למשל ביטוח מחלות קשות. זוהי גם אחת הסיבות לאובדן כושר עבודה. אם הפסקת עבודה, נובעת ממחלה קשה, הביטוח עשוי להיות מקור מימון.
להשלמת הפנסיה
כפי שכבר ציינתי, גם שכירים צעירים צריכים לחשוב על מקורות פיננסיים שיהיו הרובד השלישי של הפנסיה שלהם בעתיד הרחוק.
עצמאים צריכים לחשוב על זה יותר.
מקור ראשון: קופת גמל להשקעה
בקופת גמל להשקעה אפשר להשקיע עד 70 אלף שקלים לשנה. אין הטבת מס על ההפקדה אבל הכסף נזיל בשיעורי מס רגילים על הרווחים. אפשר גם לשמור אותו עד לגיל הפנסיה ולהשתמש בו להגדלת קצבת הפנסיה.
מקור שני: קרן ההשתלמות
בהפקדה לקרן השתלמות יש הטבות מס. שמירה על כספים בקרן עד לגיל פרישה עשויה לספק השלמה לפנסיה. זאת על אף שקרן השתלמות אינה מכשיר לחיסכון פנסיוני.
קופת גמל רגילה עשויה למלא שני תפקידים: חיסכון פנסיוני במקום קרן פנסיה והשלמה לחיסכון פנסיוני. בשני המקרים מקבלים הטבות מס אבל ניתן לקבל קצבה חודשית רק בגיל המתקרב לגיל הפרישה מעבודה.
הקצבה היא רק באמצעות קופת גמל משלמת לקצבה.
במקרה של חיסכון עיקרי לפנסיה עשוי להיות חשוב לדאוג לכיסוי הצד הביטוחי באמצעות ביטוח Risk מתאים.
