כל כך פשוט

עופר ואיילת הם זוג עורכי דין (השמות ופרטים נוספים שונו). בימים אלה, שהמספר היחסי של עורכי הדין בישראל הוא אולי הגבוה בעולם, יש לא מעט עורכי דין המתקשים למצוא עבודה במקצועם. לא עופר ואיילת. איילת עובדת במקצועה במשרד ממשלתי. עופר שכיר במשרד עורכי דין ידוע.

הכנסתם החודשית היא מעל ל 30,000 ש"ח (המונח הכנסה מתאר כאן הכנסה לאחר ניכוי תשלומי חובה, כגון: מס הכנסה או ביטוח לאומי). למרות זאת הגיעו לייעוץ/אימון בכלכלת המשפחה.
כפי שכבר הזכרתי בפוסט קודם, לא רק מי שמצבו הכלכלי רע, צריך ייעוץ: יש כאלה שמצבם הכלכלי טוב ורוצים לשפר את התנהלותם באמצעות תכנון לטווח בינוני או לטווח ארוך. 

לצערם של עופר ואיילת (וגם לצערי) הם לא הגיעו על מנת לתכנן מראש את הצבירה הפנסיונית שלהם או יצירת הכנסה פסיבית, שתאפשר להם בעתיד רחוק לעבוד פחות או לא לעבוד בכלל. 
הם הגיעו בגלל בעיות בהתנהלות השוטפת, בהן רצו לטפל.

התרשמות
מאד התרשמתי מהרצינות שבה התייחסו בני הזוג לנושא ומנכונותם לפעול על מנת לשפר את מצבם. 
קיבלתי מהם מהר ובאופן מסודר את כל המסמכים הכלכליים שביקשתי (דפי חשבון בנק, תדפיסי כרטיסי אשראי, ארנונה, חשמל, טלפון סלולרי, חשבונות ספק אינטרנט, דפים תקופתיים של דחות ביטוח וכיו"ב).

לצורך הבהרה, לא זכור לי מקרה נוסף כזה. ברוב המקרים, חסרים מסמכים כלכליים מהותיים, שהמשפחה מתקשה לאתר אותם.
כבר קרה לי שעליתי במקרה על קיומו של חיסכון בשווי של מאות אלפי שקלים, שמשפחה שכחה לדווח לי על קיומו ולא שמרה מסמכים המתעדים את קיומו.

גם במקרים אחרים, דליית המידע והמסמכים היא תהליך כאוב וקשה, על אף הרצון הטוב ושיתוף הפעולה של משפחות. 

עופר היה יוצא דופן מבחינת בקיאותו בפרטי מצבה הכלכלי של המשפחה: איזה חסכונות יש? מהו התאריך בו ניתן יהיה לפדותם? מתי התחילו בחיסכון? מדוע בחרו בו? מה הם הביטוחים שעשתה המשפחה? מה הם המצבים בהם יקבלו כספים מהביטוח? מה הסכומים שיקבלו? כמה משלמים לספקי שירותי אינטרנט, טלפון וכיו"ב?

מאזן
גם לבנות את המאזן של המשפחה הייתה משימה קלה (ובוודאי קלה בהרבה מאשר ברוב המשפחות).
"טוב אז נצטרך להקטין את ההוצאות שלנו ב 10,000 ש"ח לחודש ולהחליט באילו סעיפים מקצצים או לחילופין להגדיל את ההכנסות החודשיות ולקצץ בהתאם ליתרת הפער בין ההכנסות להוצאות" אמר עופר. 
גם את הניתוח (או לפחות את החלקים הפשוטים והמתבקשים) היה עופר מסוגל לעשות ללא עזרתי.

היכן הסתתרה הבעיה?
הזוג, הכיר היטב את כל הנתונים הכלכליים הנוגעים לו, פרט לנתון אחד: הפער בין ההכנסות החודשיות להוצאות החודשיות.

ללא ריכוז הנתונים והצבה מסודרת שלהם במאזן לפי סעיפי הכנסה והוצאה, קשה לדעת מה הפער, אם קיים פער כזה.

ניסיוני מראה, שברוב המקרים  אנשים חושבים שהפער קטן מכפי שהוא באמת. משפחות המוציאות 5,000 ש"ח יותר מהכנסתם החודשית, עשויות לחשוב שהן מוציאות 1,000-1,500 ש"ח יותר מהכנסתן. משפחות המוציאות בחודש 7,000 ש"ח או 10,000 ש"ח מעבר להכנסתן, מדמות שהן מוציאות כ 2,000 ש"ח או 2,500 ש"ח יותר מהכנסתן.

נקודת המבט שלי
מי שאינו יודע שהוא חולה, אינו מטפל במחלתו בזמן. הוא עלול לטפל בה, כשיותר קשה לרפא אותה, אם בכלל.
באופן דומה מי שחושב, שהפער בין הכנסותיו להוצאותיו, קטן בהרבה מכפי שהוא באמת, לא יטפל בבעיה לפני שהבנק יינקט כלפיו בצעדים.
הרבה יותר קשה לטפל בבעיה בשלב זה, מאשר בשלב מוקדם יותר.

גם לדעת שיש בעיה לא תמיד מספיק. צריך להוסיף "את הגרוש ללירה", שייתן מישהו מנוסה שכבר נתקל בבעיות דומות בעבר.
במקרה זה היועץ, שהציג את הדרישות לבניית המאזן ואת הכלי הטכני לעריכתו.

אחרי זה לפעמים זה כל כך פשוט שאפשר לשאול: מדוע לא עשינו את זה לפני הרבה זמן?

הפטנט של עיריית ירושלים - תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים

לא מזמן פרסמתי כאן פוסט שכותרתו: הפטנט של עיריית ירושלים: כיצד להפוך את כולנו לאשמים ולמלא את קופת העירייה.

פוסט זה הוא השלמה לפוסט הקודם ברוח הפתגם הידוע: "תמונה אחת שווה אלף מילים".

אני מצרף תמונות של מכוניתי חונה במקום בו נרשם לי דוח, על מנת שתוכלו להתרשם.

בתמונה למעלה ניתן לראות את מכוניתי ומכוניות נוספות חונות.

בתמונה לעיל מכוניתי היא מכונית התכלת השלישית מלמעלה.

בתמונה למעלה מכוניתי היא המכונית הראשונה בצבע תכלת.

הפרשנית

גרף התרסקות

ענת היא אם חד-הורית להילה בת ה-8 (כל השמות הם פרי דמיוני הפרוע). היא מלמדת צילום במכללה בהיקף משרה חלקי.
מצבה הכלכלי, אינו טוב. חשבון הבנק שלה נמצא באוברדרפט, ההולך וגדל.  כאשר מצלצלים מהבנק ושואלים מדוע היא חורגת מהמסגרת שאושרה לה, היא ממהרת לפתוח חסכונות ולסגור את האוברדרפט. לפעמים היא גם לוקחת הלוואה על מנת להקטין את האוברדרפט.

על הקשיים בחייה היא מדברת הרבה עם נועה, הפסיכולוגית שלה בחמש השנים האחרונות. הן עוסקות בקשיי ההורות, בהסברים שצריך לתת להילה מדוע לה אין אב ולרוב חברותיה לכיתה יש. הן מנתחות את מערכות היחסים הסבוכות של ענת עם הוריה ובני משפחה אחרים.
הן שואלות: מדוע מתקשה ענת ליצור קשר זוגי? מדוע אינה מאושרת על אף שיש לה בת מקסימה ועבודה יציבה הנותנת לה סיפוק? כל אחת מהשאלות מעוררת תהליך ארוך של דיבורים, רגשות והסברים. 

פה ושם הן מדברות גם על דברים המתרחשים בחיי יומיום: קונפליקטים בעבודה, חיכוכים עם הילה, אירועים ביחסים עם שכנים, עם מורות, חברות והורים של בנות אחרות בכיתה של הילה.  

משבר

שוב צלצלו מהבנק. הבנק בו היא מנהלת את חשבונה, חברת כרטיסי האשראי שלה וגורמים נוספים שהלוו לה בעבר, אמרו שאינם מוכנים לתת לה הלוואות נוספות, עד שתגמור להחזיר את ההלוואות הקודמות.
לא הייתה ברירה והיא פדתה את הפיקדון השקלי, שהיה החיסכון האחרון שלה וצמצמה את האוברדרפט לסכום זניח.

ענת הבינה את חומרת מצבה הכלכלי ואת הסכום שנותר מהפיקדון השקלי שמרה לייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה.

ייעוץ ואימון

ענת שיתפה פעולה במהלך תהליך הייעוץ. היועץ התמקד בפער בין ההוצאות וההכנסות. הוא הסביר לה מהו תהליך התרסקות או תהליך סחרור, כמתואר בגרף בתחילת פוסט זה. ספציפית במקרה שלה, דיבר על האפשרות, שתאלץ בעתיד הלא רחוק למכור את דירתה, אם תמשיך להוציא יותר מהכנסותיה החודשיות.

בנוסף, סיפק לה כלים טכניים לעריכת מאזן חודשי ולבקרת הוצאותיה. 
אחרי שלושה שבועות צלצלה ליועץ, נלהבת, וסיפרה שהיא מבצעת את כל מה שאמרה שתעשה. היא אפילו מרגישה שהאוברדרפט הצטמצם. "זו אולי הפעם הראשונה בחיי שאני מצליחה לעשות משהו באופן מושלם", הוסיפה בגאווה. 

מה קרה חודשיים אחר כך?

בפגישת הבקרה, שהתקיימה חודשיים אחרי תום תהליך הייעוץ/אימון, נבחנו הנתונים. לא נמצאו צמצום בהוצאות השוטפות או עלייה בהכנסות. על כל סעיף בו לא צומצמו ההוצאות כמתוכנן היו לענת הסברים: "צריך גם לחיות", "קיבלתי הנחה גדולה מאד ולכן קניתי", "אני רוצה לתת לבת שלי את הכל כדי שתהיה מאושרת", "הכל בגלל אימא שלי "הפסיכולוגית שלי משבחת אותי על ההתמודדות שלי עם החיים שלא האירו לי פנים" ועוד הסברים מפורטים וארוגים היטב.

בפגישה סיפרה ענת שלוותה 300 ש"ח מחברה. "לא היה לי מספיק כסף מזומן בכיס והמוכר לא קיבל כרטיסי אשראי", הסבירה.

איפה טעינו?

זו השאלה שצריך לשאול את עצמו היועץ/מאמן. הניתוח הכלכלי, שעשה היה אולי מושלם. ללא שום ספק ענת הבינה את ההסברים שנתן. הכלים שנתן לה הוכיחו כבר את עצמם מספר רב של פעמים.

סימן האזהרה, הופיע כבר בשיחת הטלפון חודש אחרי סיום תהליך האימון/ייעוץ: "זו אולי הפעם הראשונה בחיי שאני מצליחה לעשות משהו באופן מושלם".
הבעיה אינה בייעוץ, אלא באימון.

המעורבים במשחק

במשחק וסביב המשחק, יש בדרך כלל אנשים בעלי תפקידים שונים. קחו למשל, כדורגל או כדורסל. 
תפקידים לדוגמה: מאמן, אפסנאי, מנהל, רופא, פיזיותרפיסט, שחקנים, פרשנים, שדרנים.

מי משפיע במידה הרבה ביותר על המשחק? כמובן שהשחקנים. גם אם המעטפת סביבם תהיה מושלמת, אם השחקנים לא יתפקדו התוצאות יהיו עגומות. 
במרבית ענפי הספורט, יש גם למאמן השפעה גדולה. 

לפעמים, אני צופה במשחקי כדורסל ב NBA. מעולם לא ראיתי פרשן יורד למגרש וקולע או מוסר או חוסם.
השפעתו של הפרשן על המשחק, מאד מוגבלת.
ייתכן שמאמן ישמע אותו ויאמץ רעיונות שלו ולפרשן תהיה השפעה עקיפה.
ייתכן ששחקן יקשיב לדברי הפרשן המתייחסים אליו וישפר אספקטים מסוימים של משחקו. גם במקרה זה הפרשן השפיע באופן עקיף.

לעומת זאת כבר ראיתי לא אחת פרשנויות של שחקנים, שרואיינו בתום המשחק. במרבית המקרים הפרשנויות היו רדודות ובנאליות.
אבל האם פרשנותו המבריקה של שוער כדורגל לשאלה: מדוע לא עצר את הכדור שגרם להפסד קבוצתו, תשנה את התוצאה?

מודל המשחק באימון

אחד המודלים באימון הוא מודל, המבצע אנלוגיה למשחק. במודל זה: המאמן הוא המקביל למאמן של קבוצת הספורט. תפקידו להביא את השחקנים לתפקוד אופטימלי, הן מקצועית והן מנטלית.
המתאמנים הם השחקנים. כך למשל באימון בכלכלת המשפחה, המתאמנים הם בני הזוג (ולפעמים גם ילדיהם) או היחיד העומד בראש משפחה חד-הורית או אדם בודד המנהל את כלכלת המשפחה של עצמו (דוגמה: רווק צעיר העובד בהיי-טק). 
בדוגמה הספציפית תפקידה של ענת הוא שחקנית. 

אבל האם גם ענת פועלת כשחקנית?
התשובה הייתה חיובית לזמן קצר (כחודש) ואז חזרה לעמדת הפרשנית. קרוב לוודאי שהדרך היחידה לגרום לשינוי במצבה, היא הפיכתה לשחקנית. רק כך תוכל להשפיע על המשחק ששמו כלכלת משפחתה.

הערות שוליים

1. התופעה של מתאמנים הבוחרים בתפקיד הפרשן של עצמם, היא תופעה נפוצה. יותר קל לפרש מאשר לפעול.

2.  התופעה נפוצה במיוחד אצל חלק מהאנשים העוברים טיפול פסיכולוגי ארוך. ישנם טיפולים פסיכולוגיים המכונים ביהביוריסטים ומכוונים לטפל בקושי התנהגותי ספציפי. לא אליהם כוונתי.

3. ישנם טיפולים פסיכולוגיים הבנויים על ההנחה, שניתוח והבנה של מקור הבעיות, עשויים להביא לתוצאות. בחלק מהמקרים המטופל לומד לנתח ולומד את אופן ההצגה של הפסיכולוג. הערכת תוצאות הטיפול, בוודאי אינה חלק מעיסוקו של בלוג זה. אבל ללא ספק, אם למטופל בעיות בהתנהלותו הכלכלית והוא בוחר בעמדת הפרשן במקום להיות שחקן, הבעיות הכלכליות שלו לא ייפתרו. 

4. אם בעיה מרכזית היא הוצאות גדולות מהכנסות, לפעמים ההוצאה המתמשכת על הטיפול הפסיכולוגי, עלולה להיות אחד הגורמים למאזן השלילי. לרוב, בן המשפחה המטופל יתקשה לוותר עליה.

5. לא צריך בהכרח, טיפול פסיכולוגי על מנת להיות פרשן במקום שחקן. קראו את הפוסט: טיפולוגיה של לקוחות: המנתח המשותק , המראה דוגמה כזו בהתנהלות, שלאו דווקא נוגעת לכלכלת המשפחה.

קראו גם
ייעוץ ואימון דיסיפלינות משלימות או דיסיפלינות סותרות?
טיפולוגיה של לקוחות: המנתח המשותק
היועץ והנועץ: מנגנונים בתהליך הייעוץ

קראתם ונהניתם אתם מוזמנים ללחוץ על כפתור ה Share או ה +g.
רוצים לקרוא עוד? הצטרפו ל News Letter.
רוצים לשפר את התנהלותכם הכלכלית? בואו לפגישת מתנה ללא התחייבות.

פרטי התקשרות  
טלפון: 054-4480616
דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com

הפטנט של עיריית ירושלים: כיצד להפוך את כולנו לאשמים ולמלא את קופת העירייה?

ייתכן, שרשויות מקומיות בפינלנד, איסלנד או ניו-זילנד מנוהלות באופן מופתי. לא בישראל. קראו למשל את הכתבה של רז סמולנסקי בדה-מרקר: מי ישלם על זה?// ארנונה 2013: הרשויות מתכוננות לבחירות ומחפשות כיסים עמוקים. אם לא ניחשתם, בסופו של דבר אתם תהיו אלה שישלמו.

מייג'ור מייג'ור וההיגיון של עיריית ירושלים

אחת הדמויות בספר מלכוד 22 של ג'וזף הלר הוא קצין המכונה מייג'ור מייג'ור. כאשר אחד מפיקודיו או מעמיתיו רוצה להיפגש איתו ונוקש על דלת חדרו, הוא מבקש ממנו להמתין מעט. בזמן ההמתנה הוא יוצא החוצה מחלון חדרו. הלוגיקה של מייג'ור מייג'ור היא, שאפשר להיפגש איתו בחדרו רק כשאינו נמצא בו. 

גם לעיריית ירושלים יש קו מחשבה דומה בנושאי חניה: מותר לחנות רק בחניה פרטית או בחניה המסומנת בכחול-לבן (חניה בתשלום בחלק משעות היום). במקומות אחרים: אם אין תמרור האוסר על חניה או סימון שאסור לחנות, אז אסור לחנות.

סיפור החניה והמשפט שלי

חניתי ברחוב גולומב היורד מקרית היובל באחד מימי שישי ב 10:00. בחלק בו חניתי שלושה נתיבי תנועה, אין סימון בצבע האוסר חניה ואין תמרור האוסר חניה.

אני בהחלט סומך על משטרת התנועה, שתדאג לתמרורים או סימונים מתאימים במקומות בהם חל איסור חניה, כפי שאכן נעשה בקטע צר יותר של רחוב גולומב, בו שני נתיבים בלבד.

כשחזרתי לרכב ראיתי, שפקח עירוני חרוץ, השאיר לי הודעה על קנס או משפט על הפרעה לתנועה או עיכוב תנועה. 

לא הייתי היחיד שקיבל דוח. כל המכוניות שחנו לאורך הכביש קיבלו דוח דומה. אגב, התנועה זרמה בשני הנתיבים הפנויים, ללא כל הפרעה או עיכוב. 

לידיעת הקוראים, אין לי סמי טריילר. יש לי מאזדה 2 קטנה, שחנתה צמוד למדרכה ותפסה חצי מהנתיב.

חשבתי, שלא עברתי שום עבירה משום שחניתי במקום שאין שום איסור לחנות בו ולכן ערערתי. 

במכתב מפורט ציינתי את נסיבות המקרה ושלא חניתי במקום אסור לחניה. ביקשתי גם העתק מהצילום שהפקח ציין שצילם.

עיריית ירושלים החליטה להתעלם מבקשתי ובתשובה קצרה ענתה לי שעברתי עבירה חמורה ולכן עלי לבחור בין העמדה למשפט לבין תשלום 250 ש"ח.

בחרתי לא לתרום 250 ש"ח לעירייה, כשברור לי לחלוטין שלא ביצעתי עבירה כלשהי. הוזמנתי למשפט בבית המשפט לעניינים מקומיים.

דאגתי לצלם את זירת האירוע ולהביא את כל המסמכים לקראת הזיכוי הבטוח מאשמה.

בית המשפט

בבית המשפט לעניינים מקומיים, התברר לי ולאחרים, שלא הוזמננו לדיון. הוזמננו להקראת כתב האשמה ולתשובה שלנו האם אנו מודים או לא? 

ההליך נוהל באופן הבא:

1. הנאשם ענה לשאלה האם הוא כופר באשמה או לא?

2. כבוד השופטת הסבירה לו את ההיבטים המשפטיים ואת הערכתה לגבי סיכוייו לצאת אשם או זכאי והסבירה לו שאם יופיע למשפט ויורשע הוא עלול לשלם קנס כפול.

מה הסבירה לי השופטת (וקודם לכן גם התובעת)?

למען הסר ספק, אין לי טענה כלשהי כלפי שתי גברות נכבדות אלה. 

השופטת טענה כי זה שחניתי במקום בו אין תמרור או סימון האוסר על חניה, אין פירושו שלא עברתי עבירה. נהפוך הוא, כל החונה במקום שבו לא מצוין בפירוש שמותר לחנות חונה במקום אסור. ההגדרה של מקום שמותר לחנות בו היא: חניה המסומנת בכחול-לבן או חניה פרטית.

ברחובות צדדיים, עיריית ירושלים הרחמנית, אינה אוכפת את החוק. ברחובות אחרים היא אוכפת (טוב במקרה של רחוב גולומב אין אכיפה שיטתית, אלא אחת לכמה שבועות או כמה חודשים).

נאמר לי שהלכה משפטית זו היא בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון. 

אינני משפטן ולכן הנחתי, שמה שנאמר לי נכון: יש פסק דין ברוח זו, שניתן בבית המשפט העליון. לא יכולתי לדעת האם יש גם אחד או עשרה פסקי דין של בית המשפט העליון, שקבעו קביעה הפוכה.

כספקן מטיבי, חשדתי שמוזר לחשוב שפסק דין כזה נכתב על ידי, אנשים כמו השופטים העליונים אהרון ברק, מאיר שמגר או חיים כהן ז"ל או מאורות גדולים רבים וטובים אחרים בבית המשפט העליון.  

אם כבר מדברים על מאורות, בהקשר של פסק דין כזה (אם אכן נכתב), מן הראוי להזכיר כי בטבע יש גם ליקויי מאורות: ליקוי חמה וליקוי ירח.

בלית ברירה שילמתי את הקנס.

חניה במקום מותר או אסור בירושלים

המשמעות של כללי חניה אלה היא שכולנו עבריינים והעירייה או מישהו מטעמה תעניש אותנו מתי והיכן שתרצה.

פקח רב עם אשתו - תקבלו דוחות.

פקח רוצה קידום - תקבלו דוחות.

פקח רב עם המנהל שלו ורוצה להפריע לו - לא תקבלו דוחות.

הקופה של עיריית ירושלים לא מספיק מלאה - תקבלו דוחות על מנת למלא אותה.

כחשדן מטיבי, יש לי תחושה עמומה, שדווקא התסריט האחרון, שציינתי הוא השכיח.

האם תמיד מקפידים בעיריית ירושלים על חוקים ותקנים בנושאי חניה?

אינני מומחה בנושא זה, אבל על פי דבריהם של אנשים המצויים היטב בנושא, לא יצא לעיריית ירושלים שם של מופת בתחום של אכיפת תקני חניה כאשר מדובר במספר החניות שבונים קבלנים הבונים בתים.

אגב, ציפור קטנה לחשה לי, שהעירייה מחויבת לדאוג למספר מינימלי מסוים של חניות במרכזים מסחריים. 

קרוב לרחוב גולומב, לא רחוק מהמקום בו חניתי, יש מרכז מסחרי.

הציפור הקטנה לחשה לי, שמספר מקומות החניה הקיימים שם קטן ממה שמחייב החוק. 

היכן בדיוק רוצה העירייה שבאי המרכז המסחרי יחנו?

ועוד עניין חניה קטנוני

עיריית ירושלים מנפיקה כרטיס ירושלמי לתושבי העיר. תמורת תשלום מאד צנוע (20 ש"ח) זוכים תשובי העיר להנחות.

אחת ההנחות המופיעות בפרסומי העירייה ובאתר האינטרנט של העירייה היא הנחה בחניה בחניון אגרון במרכז העיר אחרי השעה 16:00. בשעה 17:00 נכנסתי לחניון והצגתי כרטיס ירושלמי תקף (צריך לחדש אותו אחת לשנתיים). העובד אמר לי שאין הנחות בחניון עם כרטיס ירושלמי: האם זו  יוזמה פרטית של העובד? הנחיה של מפעילי החניון או טעות של עיריית ירושלים שלא טרחה לעדכן שכבר אין הנחה?

במטרה לברר זאת התלוננתי עוד באותו יום באמצעות אתר האינטרנט של העירייה.  תשובה טרם קיבלתי.

החומה הסינית

החומה הסינית. מקור התמונה: ויקיפדיה

דני ונעמה (רק התסריט העקרוני הוא נכון. כמו כל השמות בפוסטים שלי, גם השמות האלה בדויים. גם חלק מהפרטים עורבלו ושונו, על מנת שלא יהיה ניתן לזהות משפחות המוזכרות כאן) סיימו לימודי תואר שני במנהל עסקים.

לאחר סיום לימודיהם, עבדו מספר שנים כשכירים. כמה שנים אחרי שהתחתנו ונולדו להם ילדים פתחו עסקים עצמאיים, כל אחד בנפרד.
החברה של דני מתמחה בבניית וניהול תקציב בארגונים גדולים.
נעמה עוסקת בייעוץ אסטרטגי לעסקים קטנים ובינוניים. 
שתי החברות מצליחות. כל אחד מבני הזוג מושך משכורת של כ 20,000 ש"ח כל חודש מהחברה שבבעלותו.

כדי להצליח הם עובדים קשה. קשה, פירושו בהקשר זה, שעות עבודה ארוכות (עד 18:00 או 19:00 ביום ממוצע) ועבודה בשעות הערב המאוחרות מהבית.

על מנת שהילדים לא ייפגעו, הם נשלחו לגנים הטובים ביותר (והיקרים ביותר) ובשעות אחרי הצהריים היו בטיפולה של מטפלת מופלאה, הנחשבת לאחת מטובות המטפלות בארץ.

כדי למנוע שחיקה בגלל העבודה הקשה וסופי השבוע עם הילדים, הם נוסעים אחת לחודש לסוף שבוע לחו"ל, כשהילדים נשארים עם הוריה של נעמה, הגרים ביישוב רחוק בצפון.

"חיים רק פעם אחת. עכשיו כשאנחנו צעירים ומאושרים זה הזמן להנות" מציגה נעמה את המוטו שלה בחיים.

צלצלו מהבנק
פקיד הבנק צלצל ובטון ידידותי אמר לדני שהאוברדרפט שלהם חרג ממסגרת האשראי. אישרנו לכם מסגרת של 50,000 ש"ח ואתם עומדים על 52,000- ש"ח. "אל תדאג, נסדר את זה" אמר דני.

כעבור חודשיים. שיחה נוספת. הפקיד אומר לנעמה שהם ב 57,000- ש"ח. "בעלך הבטיח לי שתורידו את היתרה השלילית מתחת למסגרת של 50,000 ש"ח שאושרה לכם". "אל תדאג" אמרה נעמה "בעוד כמה ימים אקבל 20,000 ש"ח על עבודה שסיימתי".

חודשיים מאוחר יותר, כבר הגיעה היתרה השלילית ל 70,000 ש"ח. הפעם דרש פקיד הבנק ששניהם יתייצבו למחרת בבוקר לשיחה עם מנהל הסניף. "הבנק שוקל לסגור את החשבון שלכם" הוסיף הפקיד.

מה קרה כאן?
גם כאן יש סינדרום הסנדלרים היחפים (או פסיכיאטרים הזקוקים לטיפול או בעלי מסעדות, שאינם מוכנים לאכול במסעדה שלהם).
משפחה של מומחים למנהל ולניהול תקציב, אינה מנהלת באופן סביר את החשבון והתקציב של עצמה, שהוא בוודאי בהרבה פחות מורכב מהתקציב של חברות להן יעצו דני ונעמה.
ללא ספק, אין שליטה ובקרה על ההוצאות, אבל יש עוד דבר. שמתם לב בוודאי שמה שתואר לעיל התייחס לחשבון הבנק ולא לחשבונות הבנק? מה שמביא אותנו לחומה הסינית, שבתמונה בראשית פוסט זה.

חומות סיניות
על פי הויקיפדיה: החומה הסינית הגדולה (תעתיק: צָ'אנְג צֶ'נְג) היא מערכת ביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שמטרתה הייתה להגן על האימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה וממנצ'וריה. החומה שרדה עד היום.

המונח הכלכלי חומות סיניות, פירושו הפרדה כלכלית מוחלטת בדומה להפרדה בין סין לשכנותיה באמצעות החומה. כך למשל, כשחברה עוסקת בשני תחומים, שיכול להיות בהם ניגוד עניינים (בנק המייעץ ללקוח במה להשקיע וגם יש לו קרנות נאמנות, שהוא מנהל או יועץ בכלכלת המשפחה, שהעסק שלו בבעלות סוכנות ביטוח או חברת ביטוח) חומות סיניות הן הפרדה מוחלטת בין שני קווי העסקים בעלי ניגוד. 

גם בכלכלת משפחה, שאחד או יותר מהמשתייכים אליה, מנהל עסק עצמאי, נדרשות חומות סיניות בין ניהול כלכלי של המשפחה לבין ניהול כלכלי של העסק. 
הצעד הראשון בבניית חומות כאלה הוא הפרדה בין חשבון בנק עסקי לבין חשבון בנק משפחתי.
במקרה של דני ונעמה לא נעשתה הפרדה כזו. למעשה הם היו צריכים לנהל שלושה חשבונות בנק: משפחתי, לעסק של דני ולעסק של נעמה.

צעדים ראשונים להבראה
תכנית הבראה כלכלית של דני ונעמה מתחילה בניהול. הבעיה שלהם אינה הכנסות נמוכות, למעשה ההכנסות שלהם יותר מכפולות מההכנסה הממוצעת של משפחה בישראל (השכר הממוצע לשכיר בישראל הוא כ 8,800 ש"ח ברוטו).

ניהול מתחיל בחומות סיניות בין כלכלת המשפחה לבין עסקים ובין העסק של דני לעסק של נעמה. חשבונות נפרדים לכל עסק ולמשפחה, מאפשרים תמונה אמיתית של הכנסות לעומת הוצאות בכל אחד מהם.

לאחר הפרדת החשבונות, ניתן להתחיל לבחון את מאזן ההוצאות וההכנסות בחשבון המשפחתי. 

ניתן יהיה לראות כי ההוצאות החודשיות גבוהות מההכנסות. ניתן לראות בכמה הן גבוהות מההכנסות. ניתן לראות מה הם סעיפי ההוצאה העיקריים וניתן להחליט באילו סעיפים לקצץ.

אין די בהחלטה. יידרש גם ביצוע. כך למשל אם יוחלט לצמצם את מספר החופשות בחו"ל צריך לוודא, שאכן מספר החופשות תואם את המתווה עליו הוחלט ושסכומי ההוצאה קטנו בהתאם למתוכנן.

לאחר המעבר ליתרה חודשית חיובית בחשבון המשפחה
 למרות השוני בין התנהלות עסק להתנהלות כלכלת משפחה, קיימים עקרונות משותפים. לאחר שהמשפחה תייצב מצב, שבו ההכנסות עולות על ההוצאות, יגיע השלב של מימוש עקרונות דומים בכל  אחד מהעסקים בנפרד.

אהבתם? להרשמה לקבלת Newsletter תקופתי באמצעות דוא"ל הירשמו באמצעות דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com 

שקיפות או מה צריך יועץ לכלכלת המשפחה לגלות ללקוחותיו על התנהלותו הכלכלית?

סנדלר שאי-אפשר לדעת האם הוא יחף

מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט הקודם, שכותרתו נאה דורש - נאה מקיים, הצעתי להעדיף רכישת מוצרים מאלה המשתמשים בהם בעצמם ולהעדיף להסתייע בשירותיהם של אלה המתנהלים נכון בתחום בו הם מייעצים. 

פוסט זה הוא פוסט יוצא דופן משום, שהוא יותר אישי ויותר חושפני מהפוסטים המקצועיים הרגילים שלי בבלוג הזה ובבלוג השני שלי. בפוסט זה אני עושה את מה שהבטחתי לעשות בפוסט הקודם. כיועץ ומאמן בכלכלת המשפחה אני חושף את ההיסטוריה של ההתנהלות הכלכלית האישית שלי, על מנת שמשפחות שיבואו לייעוץ, ידעו האם מייעץ להם או מאמן אותם סנדלר יחף או סנדלר עם נעליים.

הפרק הראשון: עבודה ולימודים

למדתי קורס קצר בתכנות מחשבים. התחלתי לעבוד במשרה מלאה במקצוע זה ובו זמנית למדתי לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

עבדתי במלם, שאז היה יחידת סמך ממשלתית במשרד האוצר. סיימתי את לימודי התואר הראשון תוך שלוש שנים. את לימודי ה M.A בפסיכולוגיה, התחלתי שלוש שנים מאוחר יותר. את הקורסים תכננתי לסיים במשך ארבע שנים במקום בשנתיים, גם משום שעבדתי בהיקף של משרה ורבע (במקביל למשרה המלאה במלם עבדתי כעוזר הוראה בקורס לתלמידי M.A בפסיכולוגיה). הסיפור הארוך והמרתק של עבודת המסטר שלי, שכתיבתה ערכה ארבע שנים נוספות, יסופר במקום אחר.

התנהלות כלכלית בפרק הראשון

1. מעולם לא הייתי באוברדרפט.

2. בלי לפגוע ברמת החיים שלי חסכתי כסף.

3. העדפתי ביטחון כלכלי על שכר גבוה ולכן דחיתי הצעות לעבודה בשוק הפרטי בשכר גבוה הרבה יותר משכרי בשירות המדינה. מדי פעם הרצאתי במכללות והגדלתי את הכנסתי.

לא נעים להגיד, אבל גם פחדתי לעזוב את מקום העבודה המוגן מפני פיטורים והמבטיח פנסיה תקציבית.

שינוי
כשהייתי כבן 35, הפכה יחידת הסמך הממשלתית, בה עבדתי, לחברה ממשלתית, בשם מלם. שום דבר לא רמז על העתיד לקרות כעבור מספר שנים.

כשהייתי בן 39, הייתי כבר מנהל בכיר (למעשה המנהל היחיד בדרג הבכיר, מתחת לגיל 40), החברה הממשלתית הנינוחה, הפכה לחברה ממשלתית המפטרת עובדים. בגל הראשון פוטרו כשליש מהעובדים. המטרה הייתה הפרטת החברה.  

הסכמי המעבר הבטיחו לעובדים, מעל לגיל 40, שיפוטרו מהחברה, פנסיה בתנאים מועדפים מיד לאחר פיטוריהם.
המנהלים הבכירים היו הקבוצה ברמת הסיכון הגבוהה ביותר להיות מפוטרים ולכן זכו בתנאים מועדפים עוד יותר (זה אכן קרה, תוך מספר שנים מועט, נשארו רק  2-3 מתוך כ 20 המנהלים).

כיחיד מתחת לגיל 40 בקבוצת המנהלים, הובטחו לי תנאים זהים לכל קבוצת המנהלים הבכירים.
אחד משני המבטיחים, חזר בו מהבטחתו ונאלצתי להסתפק בתנאים זהים, אבל רק מגיל 65. המשמעות הכספית, בפריסה על פני כ 20 שנה, הייתה אובדן סכומים של מאות אלפי שקלים או יותר.   

משבר

כשהייתי בן 43 פוטרתי מהחברה. ילדיי היו עדיין צעירים. יש אנשים שקורסים במשבר. לאחרים משבר הוא הזדמנות. עשיתי כמיטב יכולתי להשתייך לקבוצה השנייה.

הקשיים העיקריים שהיו לי, בנוסף לעובדה שזו הייתה הפעם הראשונה בה נאלצתי להתמודד עם חיפוש עבודה:

1. המומחיות העיקרית שלי הייתה בסביבת מחשבי Mainframe. הדעה הרווחת בשנות ה 90 של המאה הקודמת הייתה, שזמנם עבר ולכן חיפשו התמחויות אחרות. במאמר מוסגר: עד היום יש אנשים, שמתפרנסים היטב מעבודתם במחשוב מבוסס Mainframe. 

2. הייתי Overqualified

3. הייתי מבוגר מעל גיל 40.
זו מגבלה קשה בשוק העבודה הישראלי בכלל ובעולם המחשבים התזזיתי, בו תדירות השינויים בטכנולוגיות גבוהה, בפרט. 

בתקופה הראשונה נאלצתי לקבל דמי אבטלה, עד שמצאתי עבודה כיועץ עצמאי. הלקוח הראשון שלי היה חברת הביטוח הפניקס. 
היות שהחברה השתמשה בטכנולוגיות מחשוב, שלא הכרתי, למדתי אותן "תוך כדי תנועה".

צרות באות בצרורות. בתקופה בה הייתי מובטל, הפכה אימי ז"ל לחולה סיעודית. לא אלאה אתכם בתיאור צרות כלכליות נוספות קלות יותר שהתווספו.

גם בתקופה הקשה לא הייתה משפחתי באוברדרפט.  

תכנית התמודדות עם המשבר
לקראת פיטורי נערכתי להתמודדות עם המשבר. 
השלב הראשון היה למכסם את תנאי הפרישה ולנהל נכון את הכספים, שאקבל.

אחת השאלות העיקריות הייתה: כיצד לא לשלם מס הכנסה על הפיצויים או לשלם מס מינימלי עליהם? 
החברה בה עבדתי העמידה לרשות המפוטרים את האפשרות להיפגש עם נציג סוכנות הביטוח, שטיפלה בביטוחי המנהלים של העובדים ביחס לכספים שמקבלים.  
תחקרתי את הנציג לעומק ודליתי כל מידע אפשרי. גיליתי כי במידה ואסגור את כספי הפיצויים לשנים ארוכות במסלול הנקרא: רצף זכויות לקצבה לא אשלם מס. בחרתי במסלול זה.

בשלב זה עשיתי, באופן לא פורמלי, ייעוץ נקודתי בכלכלת המשפחה. אחת המפוטרות, שלא טרחה כמוני ללמוד את הנושא, לא הייתה מודעת לאפשרות של רצף זכויות לקצבה. סיפרתי לה על  האפשרות ובמקרה הספציפי שלה, חסכתי לה תשלום מס של כמה עשרות אלפי שקלים.

תכנית ההתמודדות התבססה על ההנחות המחמירות הבאות:
1. אצליח לעבוד מכסימום חמש שנים בתחום המחשוב. אחרי זה יהיו לי הכנסות זניחות
2. על החסכונות שלנו לא נרוויח ולא נפסיד.
3. הפנסיה שלנו תספיק לקיום לאחר הפרישה

המטרה הייתה לחסוך במשך חמש שנים סכום מוגדר שיספיק לקיום סביר של משפחתי. החיסכון יבוא על חשבון צמצום הוצאות שלי (אם יידרש) אבל לא על חשבון ילדיי.

לאחר חמש שנים

כמקובל אצל עצמאיים, במהלך חמש השנים היו תקופות טובות בהן הכנסתי הייתה סבירה או יותר והיו גם תקופות פחות טובות, בהן הכנסותיי היו מזעריות. 

בתום חמש השנים הושגה המטרה. 
הנחה סבירה יותר ביחס לחסכונות הייתה תשואה שנתית של כ 3% או 4%. השגנו על החסכונות תשואה גבוהה יותר גם מההנחה הסבירה. 

ההנחה השנייה, שהתבררה כפסימית, הייתה ההנחה, שאעבוד רק חמש שנים בטכנולוגיית המידע. לאחר חמש שנים מצאתי את עצמי עובד בייעוץ במחשוב במשרה מלאה (ואפילו יותר) בבנק לאומי. היה לי המזל להמשיך לעבוד בתחום זה עוד כ 14 שנים. במהלך שנים אלה נתתי ייעוץ לכ 40 ארגונים בארץ ובחו"ל.

התנהלות כלכלית בתקופה זו

1. מעולם לא הייתי באוברדרפט.

2. בלי לפגוע ברמת החיים של משפחתי המשכתי לחסוך כסף.
3. עכשיו כבר אפשר היה להעלות את רמת החיים. למשל ניתן היה לטייל יותר במקומות מעניינים בארץ ובארצות אחרות
4. נוצר בהדרגה בסיס להכנסה פסיבית.

בארבע השנים האחרונות

במוקדם או במאוחר עובדי מחשוב מבוגרים מעל גיל 40, ימצאו את עצמם ללא עבודה. 

אופן ההתנהלות שלי היה שונה מאופן ההתנהלות של רוב עובדי המחשוב המבוגרים. עובדים מבוגרים מתקשים ללמוד תחומי התמחות חדשים.  בתחומים החדשים הם מאבדים את היתרון של הניסיון שלהם לעומת עובדים צעירים. לפיכך מבוגרים, נוטים להיצמד לתחום מומחיות אחד ולמקום עבודה קבוע.

אני לעומת זאת עסקתי במגוון רחב של נושאים. חלקם בחזית הטכנולוגיה, כך שכל הזמן למדתי באופן עצמאי ולעומק נושאים חדשים. גם הלקוחות שלי בדרך כלל היו לטווח קצר או בינוני (עד מכסימום שלוש-ארבע שנים).הסיכוי למצוא את עצמי במצב של שחיקה מקצועית, שלא תאפשר לי התמודדות בתחומים חדשים גדל עם הגיל. 

לפיכך כשהתקרבתי לגיל 60 התחלתי לתכנן קריירה חדשה בתחומים אחרים. התכנון נעשה במקביל לעבודה בייעוץ בתחום טכנולוגית המידע. 

תכנית הוספת קריירה בתחומים חדשים

1. ללמוד תחום/תחומי עיסוק שעשוי/עשויים לעניין אותי.
2. ללמוד תחום/תחומי עיסוק שאוכל לתרום בהם לאנשים אחרים.
3. להרוויח כסף בעבודתי.
4. קשה להיכנס לתחום חדש. יש לקחת בחשבון אפשרות של כישלון. יש לקחת בחשבון אפשרות, שלא ארוויח בכלל עד גיל הפנסיה.
5. כניסה לתחום חדש היא הדרגתית ובמקביל לעבודה בתחום המחשוב.

קריירה חדשה  
התחום הראשון אותו בדקתי היה ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה.
בחרתי בו מהסיבות הבאות:

1. הוא נראה לי כתחום העונה על שלוש הנקודות הראשונות בתכנון.

2. לא פעם פנו אלי להתייעץ איתי בתחום זה. ציינתי שאסור לי לייעץ, משום שאין לי הכשרה פורמלית, אבל אין לי בעיה להגיד מה הייתי אני עושה לא הייתי במצבו של הפונה. התוצאה הייתה בדרך כלל, שהפונים חזרו אלי שוב כשהייתה להם בעיה או התלבטות בתחום זה.
כנראה שהיו מרוצים ממה שחשבתי שהייתי עושה לו הייתי במצבם.

3. רכשתי ניסיון רב ומעמיק במגוון נושאים בתחום כלכלת המשפחה במסגרת התנהלותי המשפחתית.

סיימתי בהצלחה קורסים, קיבלתי תעודה רשמית והתחלתי בעבודה. 

לפי שעה אני נהנה מהעבודה ויותר חשוב הלקוחות מרוצים מהתוצאות. לא תמיד מדובר בתוצאות דרמטיות, אבל לפעמים יש גם תוצאות כאלה.
משפחות המעוניינות להיות הלקוחות המרוצים הבאים מוזמנות לפנות אלי.

התחום השני שהוספתי כמשלים הוא הוראת ברידג'. בשנים האחרונות התחלתי לשחק ברידג'. לא כאן המקום לפרט את ההישגים שלי, על אף שכמה מהם מרשימים. 
סיימתי קורס רשמי  למורי ברידג' מטעם ההתאגדות הישראלית לברידג'. גם זו פעילות העונה על שלוש הנקודות הראשונות בתכנית שהצגתי לעיל. התחלתי ללמד (הקבוצה הראשונה שאני מלמד היא ילדים מחוננים במסגרת בית הספר שלהם. על פי שביעות הרצון ועל פי תוצאות התלמידים בתחרות בתי-ספר זו הצלחה) ואני מעוניין בתלמידים נוספים בכל גיל ובכל מסגרת (כולל האפשרות ללמד קבוצות קטנות בבתים פרטיים). 

העתיד
כמו כולנו, איני יודע מה צפוי לי בעתיד. הכוונה שלי היא להמשיך לעבוד עד הפנסיה וגם אחרי היציאה לגמלאות.

עבודה בתחום של כלכלת המשפחה אינה מתנגשת עם עבודה בהוראת ברידג'. בהחלט ייתכן שיהיו לי גם עבודות ייעוץ בתחום טכנולוגיית המידע. אני עדיין נותן ייעוצים, מרצה וכותב בלוג העוסק בטכנולוגיית המידע.

הערך המוסף שלי

בכל התחומים אני מביא איתי ניסיון רב, אכפתיות ורצון להצלחת הלקוחות, ידע רב. לא איבדתי את היכולת, שתרגלתי כל חיי המקצועיים: ללמוד נושא חדש להבין אותו באופן מעמיק ולגזור מההבנה תוצאות מעשיות לטובת הלקוחות.

נאה דורש - נאה מקיים

אחד העקרונות, שהנחה אותי בייעוצים לבחירת מוצרי תוכנה, היה מה עושה מי שמציע את המוצר, כאשר הוא עצמו נזקק למוצר באותו נושא שהוא מציע לאחרים. אם הוא נוהג על פי הפתגם, שמקורו במסכת יבמות:"נאה דורש ונאה מקיים" אשקול ברצינות את התאמתו ללקוח שלי.

לא אחת נתקלתי בחברות תוכנה ענקיות, שהפליגו בשבחי מוצר התוכנה, שהציעו ללקוח שלי, אבל במערכות הפנימיות שלהם ובמכרזים לביצוע פרויקטים, הציעו דווקא מוצר של מתחרה.

לפני יותר מעשור, הגדילה לעשות חברה בינלאומית גדולה, שכמעט הצליחה למכור לאחד הלקוחות שלי, מוצר בעלות של כמה מאות אלפי דולרים (בתחום התוכנה משלמים, בדרך כלל, גם דמי תחזוקה שנתיים בסדרי גודל של 12%-20% מעלות המכירה).

לאחר שאנשי המקצוע של הלקוח השתכנעו, החליט המנמ"ר להפגיש אותי עם הספק ולשמוע מה דעתי.

בררתי ומצאתי, שאותה חברה גם מבצעת פרויקטים, המשתמשים במוצר בעל פונקציונליות דומה למוצר המוצע.

הסניף (או אולי המרכז) "הקטן"של החברה בארה"ב, הציע בכל המכרזים, ללא יוצא מן הכלל, את המוצר של המתחרה הישיר.

המלצתי למנמ"ר להתרחק מהמוצר. למזלי (או יותר נכון למזלו של הלקוח), נפל לידי גם דו"ח של גרטנר. בדו"ח הומלץ להימנע מרכישת המוצר. מיהרתי לקרוא אותו ולשלוח אותו למנמ"ר, בהמשך להמלצתי.

התוצאה הייתה: הלקוח לא רכש את המוצר וחסך הפסד של כמה שנים וכמה מאות אלפי דולרים.

מאז כחצי שנה אחרי, שהלקוח שלי נמנע מרכישת המוצר ועד היום, הספק לא ביצע אפילו מכירה אחת נוספת של המוצר.

אותו עיקרון תקף בלא מעט תחומים אחרים: כולם מכירים את הסנדלר היחף או את הפסיכיאטר הסובל בעצמו מבעיות פסיכולוגיות. 

גם בכלכלת המשפחה אותו עיקרון תקף. כיועץ ומאמן לכלכלת המשפחה, שמעולם לא היה באוברדרפט, קשה לי להבין איך אפשר לקבל ייעוץ בתחום זה, מיועץ הנמצא כל הזמן באוברדרפט.

לא תמיד מדובר רק באוברדרפט ולכן אחשוף באופן גלוי, בפוסט אחר, את עיקרי התנהלות כלכלתי המשפחתית, על מנת שמי ששוקל להשתמש בשירותיי, יוכל להבין האם הגיע לסנדלר יחף, חברת תוכנה, שמשתמשת במוצרי המתחרה או למישהו השונה מהם.

הורים וילדים

ההתנהלות הפיננסית של ילדים בגיל צעיר, עשויה להשפיע על התנהלותו בגיל מבוגר יותר. כך חושב, גם המפקח על הבנקים בבנק ישראל, שהשיק גל נוסף של תוכנית בצרכנות בנקאית נבונה לבני הנוער.

כבר דנתי בהרחבה ביחסי הורים-ילדים בהיבט הכלכלי ובנגזרותיו. עשיתי את זה בפוסט שכותרתו: אבא כספומט אמא בנקומטית. 

השורה התחתונה היא, שגם אם ההורים יעניקו לילדיהם חינוך פיננסי נאות, התנהלות הכלכלית של ילדיהם לא תהיה נאותה, כל עוד ההורים מתנהלים רע. הילדים מספיק נבונים, על מנת להבחין בהתנהלות של הוריהם, השונה ממה שהם ממליצים להם. הם עלולים להשתמש בה כמודל לחיקוי ולהתנהל בדומה להוריהם.

מאמנים ומתאמנים - יועצים ונועצים

בשונה בחלק מתחומי האימון האחרים, מאמן בכלכלת המשפחה חייב לעסוק בפועל בתחום בו הוא מאמן, כאשר הוא מנהל את כלכלת משפחתו.
בשונה מהמתאמן, המאמן אינו חייב לחשוף את מצבו הכלכלי ואת התנהלותו הכלכלית. למרות זאת למאמן, שמנהל טוב את כלכלת משפחתו, קל יותר להיות משוכנע בנכונות המסרים שהוא מעביר ישירות או עקיפות (למשל: באמצעות שיקוף).

גם בהיבט האימוני וגם בהיבט הייעוצי, יש יתרון ביכולת להביא דוגמאות קונקרטיות מניסיונו של היועץ/מאמן המבהירות מדוע מה, שמומלץ ללקוח/מתאמן לבצע עובד. כמובן עצם העובדה שהיועץ/מאמן מראה ללקוח/מתאמן, שגם הוא פועל באותו אופן שהוא ממליץ ומשיג תוצאות.  

השורה התחתונה
כשאתם בוחרים בעל מקצוע כלשהו, המייעץ לכם או מטפל בכם, העדיפו מישהו, שלא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים, כלומר: מיישם בעצמו את מה שהוא ממליץ לאחרים.

דווחי קופות גמל, ביטוחי מנהלים, קרנות פנסיה - מדוע לא לזרוק לפח בלי לפתוח את המעטפות?

מרץ ואפריל הם החודשים בהם מקבלים החוסכים דוחות שנתיים מקופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות וביטוחי מנהלים. בימים אלה קיבלתם או תקבלו דוחות לשנת 2012.

רבים מאלה המקבלים אותם זורקים את המעטפות ישירות לפחי האשפה, מבלי אפילו לפתוח אותן. אחרים מאחסנים אותם במקום כלשהו, בבית בלי לפתוח אותן. 

בפוסט קצר זה אסביר מדוע כדאי לכם לפתוח אותן ולקרוא את הדוחות או לחילופין להיעזר באדם מקצועי, שיקרא אותם עבורכם ויוודא (בעזרתכם) את נכונות הדוחות. 

ההסבר הוא באמצעות מספר קטן של טיפים ובאמצעות הפניה לפוסטים קודמים שלי.

טיפים

1. שכירים? יש לוודא שהמעביד אכן הפקיד את הסכומים המופיעים בתלוש המשכורת.

לא חשוב מה כתוב שהופקד בתלוש המשכורת, מה שקובע זה מה שבאמת הופקד. מה שבאמת הופקד, יופיע לכם בדוח השנתי שקיבלתם מחברת הביטוח/בית ההשקעות. 

הבדיקה פשוטה: רואים האם מופיעים סכומים חודשיים בחלק של הדוח בו מפורטים התשלומים במהלך השנה האחרונה. 
אם אתם זוכרים מה הן ההפרשות, שהמעביד צריך להפריש עבורכם וגם בערך מה הם הסכומים או אחוזים, בדקו שבכל חודש מופיע סכום דומה לסכום המשוער.

אם אינכם זוכרים, פתחו את תלושי המשכורת והשוו את סכומי הניכויים המופיעים שם, לסכומים המופיעים בדווח השנתי שקיבלתם.

2. עצמאיים או שכירים המפקידים בעצמם? יש לוודא שאכן מופיעים הסכומים שהפקדתם  
המנגנון דומה למנגנון הבדיקה של הפקדות מעביד. אתם צריכים לדעת כמה כסף הפקדתם במהלך השנה ולוודא שהוא מופיע בדווח. 

3. מסולקת היא מסוכנת

אם בפוליסות ביטוח מנהלים או בקרן הפנסיה שלכם מופיעה המילה מסולקת, ייתכן שאתם בצרה. זה הרבה יותר משמעותי מאשר גובה דמי הניהול או התשואה, שכולם מציעים לכם לבדוק ולהשוות. זה גם הרבה יותר פשוט. 

המשמעות של המילה מסולקת בהקשר זה היא, שהופסקו ההפקדות לחיסכון פנסיוני בחודשים האחרונים. לאחר תקופה מוגדרת, שבה לא הופקדו כספים, והפוליסה או קרן הפנסיה מוגדרת כמסולקת, לא יהיה ניתן להפקיד בה סכומים נוספים. 

אם תרצו או תאלצו להמשיך בחיסכון פנסיוני, תצטרכו לפתוח חיסכון חדש, שהתנאים שלו יהיו הרבה יותר גרועים. 
אם תאריכו ימים, המעבר מתכנית פנסיונית ישנה לחדשה, יעלה לכם הרבה מאד כסף.  בשביל אותם 1,000 ש"ח גמלה חודשית, תצטרכו להפקיד כמה עשרות אלפי שקלים יותר בתכנית החיסכון הפנסיוני החדשה.

מסולקת, יכולה להופיע משום שבחרתם מרצונכם הטוב, להפסיק לחסוך באותה תכנית פנסיונית.
אם זה המצב, ייתכן שטעיתם וייתכן שלא, אבל הדווח משקף את מה שרציתם.

היא יכולה להופיע גם מסיבות אחרות, למשל: מעביד שלא העביר את הכספים, שהופיעו בתלוש שלכם, עצמאי ששכח להפקיד או שכיר, שפוטר ובצוק העיתים, שכח שיש לו חיסכון פנסיוני.
אם הפנסיה מסולקת, ללא כוונה שלכם, רוצו מהר לסוכן הביטוח, חברת הביטוח או גורם רלבנטי אחר וטפלו בהחזרת המצב לקדמותו.

4. תחזית קצבה צפויה נתון חשוב ובעייתי    
זו אולי השורה החשובה ביותר בדוח. זה גובה הקצבה שתקבלו בהנחה, שלא יופקד כסף נוסף לחיסכון פנסיוני ובהנחה שיהיו רווחים בשיעור מסוים (ריבית, הצמדה וכיו"ב) לאורך השנים עד לפנסיה.

היזהרו להתייחס למספר כמו שהוא, מהסיבות הבאות:

1. ההנחות על התשואה לא בהכרח יתממשו. יש הבדל גדול בין תכניות פנסיוניות שונות: בחלקן קל להניח הנחות מדויקות למדי (למשל: בתכנית המבטיחה הצמדה למדד וריבית קבועה) ובאחרות ההנחות עלולות להתברר כרחוקות מהמציאות. 

2. אם מקדם ההמרה לקצבה אינו מקדם מובטח, עליה בתוחלת החיים עלולה להקטין את גובה הקצבה, במועד סמוך לפרישה. הפער בין המובטח למה שתקבלו עשוי להגיע לכמה אחוזים.

3. השאלה המהותית, לגבי מי שאינו קרוב לגיל פרישה,  היא כמה אצטרך עוד לצבור, על מנת שההכנסות שלי לאחר שאפרוש, יענו על הצרכים שלי. זו שאלה לא פשוטה, התלויה גם בדפוסי ההוצאות היום, דפוסי ההוצאות העתידיות לאחר הפרישה והמקורות הכספיים הקיימים בנוסף לפנסיה.

צפו לקבל פחות מהתחזית המופיעה בדוחות ולא יותר ממה שמופיע. 

קישורים לפוסטים קודמים

1. מעריב מנקודת המבט של כלכלת המשפחה
2. מוקדם מדי לפרישה מוקדמת מהעבודה
3. פנסיה מה אפשר ללמוד מהעבר על העתיד?
4. ג'ורג' ברנרד שו והפנסיה שלכם
5. מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל?
6. לרוץ למרחקים ארוכים


המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. ניתן ליצור איתי קשר באמצעות טלפון: 054-4480616 או באמצעות דוא"ל avi.rosenthal@gmail.com

לרוץ למרחקים ארוכים

ריצת מרתון

מקור התמונה: ויקיפדיה

כשהייתי בן 16 הלכתי ברגל מירושלים לתל-אביב. הייתי נער לא ספורטיבי ולא התאמנתי לפני ההליכה. התחלתי בקצב המהיר ביותר שאני יכול, על מנת להגיע ליעד בפחות מ 10 שעות הליכה (האתגר שאני וחברי הצבנו לפנינו).

התחלתי בקצב המהיר ביותר שיכולתי (הירידה סיעה לי להגביר מהירות). במשמר איילון עצרתי וישבתי לנוח ולאכול משהו. את המשך הדרך דידתי עם התכווצות שרירים. עמדתי ביעד של 10 שעות אבל... בירושלים התקשתי לרדת ממדרגת האוטובוס ואת שלושת הימים הבאים ביליתי במיטה ללא יכולת ללכת.

כשהייתי בן 35 מישהו מהמעגל הקרוב שלי חלה. החלטתי לרוץ. לאחר כמה ריצות קשות (עבורי כמישהו שלא התאמן קודם), הצלחתי לרוץ כ 5 ק"מ, פעם בשבוע. המשכתי לרוץ מרחק כזה בתדירות כזו. לא רצתי בקצב מהיר. רצתי בקצב אחיד. היום אני מעל לגיל 60 ואני רץ פעם בשבוע: 5 ק"מ בקצב אחיד. הריצה אינה ריצה תחרותית אני רץ לבד בקצב שלי.

התנהלות

יש הבדל גדול בין ההתנהלות שלי בגיל 16 ובגיל 35. בגיל 35 רצתי למרחקים ארוכים תרתי-משמע (גם המרחק וגם העקביות או משך הזמן בשנים בו אני רץ). 

בגיל 16 לא חסכתי כוחות לרגע משבר.

מגיל 35 חילקתי את הכוחות, כך שאוכל להמשיך לרוץ (באותו קצב) גם בזמני משבר. (חלוקת הכוחות חשובה בריצה ל 5 ק"מ וחשובה עוד יותר בריצות ארוכות יותר).

בגיל 16 עשיתי מאמץ חד-פעמי גדול. מגיל 35 התאמנתי בעקביות. 

בגיל 16 גרמתי לעצמי נזק. מגיל 35 השגתי תועלת בריאותית.

גם כלכלת המשפחה היא ריצה למרחקים ארוכים. ההתנהלות בה צריכה להיות דומה יותר להתנהלות הספורטיבית שלי מגיל 35, מאשר להתנהלות שלי בגיל 16. 

ריצה למרחקים ארוכים במושגי כלכלת המשפחה
גם בניהול כלכלת המשפחה צריך להסתכל קדימה ולחלק נכון את המשאבים הכספיים (הכוחות באנלוגיה לריצה).

מה זה להסתכל קדימה? 

צד ראשון של המטבע: ניהול סיכונים
דוגמאות לסיכונים אותם צריך לנהל:

1. פנסיה
 יכול להיות שהפרישה לגמלאות. צפויה עוד 30-40 שנה, אבל אפשר לראות בה משהו מקביל למשבר בזמן ריצה ארוכה: ההכנסות קטנות וההוצאות במקרה הטוב, נשארות כפי שהיו. 
האם הצבירה הפנסיונית שלנו (בתוספת חסכונות או השקעות אחרות שיש לנו): מספיקות בשביל לחיות? מספיקות בשביל לחיות באופן סביר? מספיקות בשביל לחיות כפי שאנחנו רוצים? מספיקות בשביל לעזור לדורות הבאים?

על מנת לצבור פנסיה מספיקה, יש צורך להיערך לכך כבר בגיל צעיר. 
להכנסות הפנסיוניות יש שלושה רבדים:

רובד 1: קצבת זיקנה של המוסד לביטוח לאומי

רובד 2: צבירה פנסיונית 
בתכניות פנסיוניות כגון: קרן פנסיה, ביטוח מנהלים וקופת גמל.

רובד 3: נכסים פיננסיים 

במונח נכסים פיננסיים, הכוונה היא לנכסים כמו דירות להשכרה, השקעות פיננסיות במכשירים כגון: תיקי השקעות, קרנות נאמנות ותכניות חיסכון. 

הניהול צריך להביא בחשבון את השחיקה הצפויה בשני הרבדים הראשונים, בגלל העליה המתמדת בתוחלת החיים.
בוודאי שצריך להתייחס לעלייה בתוחלת החיים, כשנים נוספות לאחר הפרישה, להן צריך לתת גם מענה כלכלי.

הניהול צריך להביא בחשבון תקופות של משבר לפני הפרישה (כמו בריצה ארוכה): צבירה חלקית או ללא צבירה, למשל לאחר פיטורים מעבודה.

במרבית המקרים, צריך לקחת בחשבון גם את חוסר היציבות של התשואות בחיסכון הפנסיוני.


2. משכנתה
משכנתה עשויה להיות התחייבות כספית מתמשכת לשני עשורים או יותר (במקרים רבים מדובר במשכנתה ל 20 או ל 25 שנים).
למשפחות רבות יש גישה אופטימית לחיים. בתחום הדיור, היא מתורגמת לקניית דירה בסכום גבוה יחסית ליכולות הכלכליות.
את הפער סוגרים באמצעות לקיחת משכנתה, שבמועד לקיחתה, למשפחה יש יכולת להחזיר את התשלום החודשי של פירעון המשכנתה.

כפי שכבר ראינו, גם גדולי המומחים אינם יכולים לחזות עתיד כלכלי ל 25 שנים קדימה. הם אינם מסוגלים לעשות זאת ברמה גלובלית, ברמה של הכלכלה הישראלית (המושפעת מאד מהכלכלה הגלובלית וממספר רב של גורמים משתנים נוספים) ובוודאי לא ברמה של משפחה מסוימת (המושפעת מהכלכלה הישראלית וממספר רב של גורמים משתנים הקשורים במשפחה המסוימת).

לפני קבלת ההחלטה אולי כדאי להקשיב למוזיקה עצובה. בקבלת החלטה בנושא דירה, כדאי להביא בחשבון גם תסריטים כלכליים אופטימיים פחות. חשוב לשאול את השאלות הבאות:

• האם הדירה שקונים אינה מעבר לאפשרויות הכלכליות שלנו?  
• האם מצבנו לא יהיה טוב יותר אם נשכור דירה למספר שנים ורק אחרי זה נרכוש דירה?
• האם בחרנו במשכנתה או בתמהיל משכנתאות טוב? ההפרשים בתשלומים בין משכנתאות מתאימות יותר או פחות עשויים להגיע לעשרות או מאות אלפי שקלים.
• האם נוכל לעמוד בהחזרים החודשיים גם אם יגדלו בקצב מהיר יותר מגידול בהכנסות שלנו (אם בכלל יהיה גידול)?
• איזה הוצאות משמעותיות נוספות עשויות להיות לנו? דוגמה: משפחה ללא ילדים המתכננת להביא ילדים לעולם. בוודאי, שיש לזה משמעויות של גידול בהוצאות (לפעמים גם הקטנת ההכנסות לפחות למספר שנים). 

3. בריאות
גם בהקשר זה כדאי להתכונן גם לתרחישים שאינם אופטימיים. להלן מספר דוגמאות בולטות:

מצב סיעודי
בעלייה בתוחלת החיים יש ברכה, אבל לא רק ברכה. אחת הנגזרות שלה, היא מצב סיעודי לכרבע עד שליש מהקשישים, שהגיעו לגיל מסוים.
כמי שחווה מצב סיעודי של הוריו, אני מבין שהקשיים במצב כזה אינם רק קשיים כלכליים. בהקשר הנוכחי אתמקד רק בהיבטים כלכליים. 

עלות אשפוז במוסד סיעודי סביר, היא בסדר גודל של 15,000 ש"ח לחודש.
עלות טיפול סיעודי בבית זולה יותר, אבל גם היא מגיעה להרבה אלפי שקלים לחודש.
חשוב להבין, שמשך האשפוז הממוצע, הוא שלוש שנים או יותר ובחלק מהמקרים גם עולה על עשר שנים. 
תכנון נכון עשוי להביא לרכישת ביטוח סיעודי או להיערכות אחרת, שתענה על התרחשות אירוע של הפיכת בן משפחה לסיעודי, לתקופה מסוימת או למשך יתרת חייו.

תרופות ניתוחים והשתלות
תרופות עלולות להיות עסק יקר, כאשר הן מחוץ לסל הבריאות. ניתוחים, אשפוזים והשתלות בחו"ל עלולים לעלות מאות אלפי דולרים. 
גם בארץ, זה לא תמיד זול.

תכנון נכון למקרה של משבר בריאותי, שבכותרת תת-סעיף זה (באנלוגיה משבר בחלק לא ידוע מראש של הריצה), מחייב הכנת מקורות פיננסיים להתמודדות עם מצב כזה. המקורות עשויים להיות נכסים פיננסיים או ביטוח בריאות מתאים.

הצד השני של המטבע
למטבע יש גם צד אופטימי. ניהלנו נכון את הסיכונים לטווח ארוך, שהוזכרו בסעיפים קודמים (וגם כאלה שלא הוזכרו בהם). אנחנו רוצים להגשים חלומות ויעדים כלכליים לטווח ארוך. גם אותם צריך לתכנן לטווח ארוך, כפי שמתכננים פריצה בריצה למרחק ארוך: צריך להביא בחשבון את העיתוי והמשאבים. 

1. ילדים
הורים רבים מעוניינים לעזור לילדיהם להתפתח ולחיות חיים מאושרים. הצד הכלכלי עשוי להתבטא בהשקעה ב: חינוך (לימודים, חוגים, תחביבים, לימודים באוניברסיטה), פיתוח כישורים בולטים בתחום הצטיינות של הילד (נגינה, ריקוד, ספורט, מתמטיקה, ספרות, בישול, ציור, פיסול וכיו"ב), אירועים (בר-מצווה, חתונה, טיולים בחו"ל וכיו"ב), דיור ועוד. 

2. תחביבים ותחומי עניין
עיסוק בחלק מתחומי העניין, כרוך בעלויות כספיות משמעותיות ומתמשכות. הן ברכישת או השכרת כלים, אביזרים או חומרים והן ברכישת ועדכון ידע והדרכה.

כך למשל, אם תחביבו של מישהו הוא טיפוס הרים הוא צריך לתכנן גם את העלויות הכספיות. גם חובב טיסות (הן כטייס חובב והן כנוסע), שייט או טיולים בארצות אקזוטיות, צריך לתכנן את המשאבים ועיתוי השימוש בהם.  

אוספים חפצי אמנות או מרוכזים בהתאמת הביגוד שלכם למילה האחרונה של האופנה? אם זה עיסוק פנאי לטווח ארוך, קרוב לוודאי, שצריך לתכנן את חלוקת המשאבים למימושו.

3. הפסקת או צמצום עבודה
יש כאלה שרוצים לצמצם את היקף עבודתם או להפסיק לעבוד לפני גיל הפרישה הרשמי. לא תמיד זה מומלץ. אבל כאשר יש תחביבים ותחומי עניין ונשארו מספיק משאבים כספיים, זה אפשרי. 

אותן משפחות או אותם אנשים, שמצבם הכלכלי טוב, עשויים לאפשר לעצמם פרישה מוקדמת מעבודתם או צמצום היקף עבודתם בגיל מבוגר.
גם בהקשר זה נדרש תכנון של חלוקת המשאבים. באופן מעשי התנהלות נכונה, המאפשרת יצירת נכסים פיננסיים באמצעות חיסכון. 
הנכסים עשויים לספק בעתיד משאבים כספיים שוטפים המהווים תחליף להכנסה מעבודה. 

השורה התחתונה
ניהול כלכלי של משפחה, דומה לריצה למרחקים ארוכים. בשניהם נדרשת חלוקת המשאבים, כך שיספיקו לכל הדרך. בשניהם נדרשת שמירת רזרבות לשימוש בהתרחשות משברים.