עבודה בגיל מבוגר ופנסיה: שני צדדים לאותה מטבע

בפוסט קודם שכותרתו הטיפשות של שוק העבודה בישראל אין כניסה מעל גיל 45 דנתי בנושא של הקושי למצוא עבודה בגיל מבוגר והצעתי מספר רעיונות ודרכי פעולה לאנשים המופלים לרעה במציאת עבודה מפאת גילם.

הבעיה של עבודת או אבטלת מבוגרים היא בעיה אוניברסלית הקיימת במרבית המדינות המפותחות. 

לבעיה זו יש היבטים אישיים של מחפש העבודה המבוגר שנותחו בפוסט הקודם, אבל ישנם גם היבטים נוספים בהקשר של היכולת לממן את עלויות הפנסיה של המבוגרים או הקשישים שאינם עובדים יותר כשתוחלת החיים עולה כל הזמן.

המשמעות של חוסר עבודת מבוגרים פירושה גם גביית תשלומים גבוהים יותר להפרשות פנסיוניות של צעירים. 

במדינות אירופה שיעור הילודה הנמוך מחריף את הבעיה.

בישראל המצב שונה בהקשר של שיעור הילודה אבל העובדה שאחוז גבוה מהגברים החרדים מעדיף לא לעבוד וגם אחוז הנשים הערביות העובדות קטן מגדילה את הנטל על האוכלוסייה שעובדת. 

ברמה הלאומית מדינות שונות מנסות להתמודד עם הנושא באמצעים של העלאת גיל הפרישה לפנסיה (כולנו מכירים את הויכוח הנוכחי בישראל על העלאת גיל הפרישה של נשים מגיל 62 לגיל 67).

אין די בהעלאת גיל הפרישה. צריך גם לאפשר למבוגרים לעבוד באמצעות חקיקה המונעת אפליה בהעסקה על רקע של גיל. ללא מניעת אפליה כזו יוותרו מספר רב של מבוגרים ללא עבודה.

מצד שני צריך להימנע ממצב בו אנשים מבוגרים, שאינם מתפקדים בעבודה תופסים מקומות עבודה של צעירים ואינם פורשים.

דוגמה לכך הוא המצב באוניברסיטאות בארה"ב.

ביטול גיל פרישה לפנסיה ביחד עם קביעות למרצים באוניברסיטאות אינם מאפשרים לעיתים לצעירים להשתלב בעבודה. 

על האופן בו מנסים להתמודד עם הבעיה במדינות שונות, בחלק מהמקרים באופן יצירתי, אתם מוזמנים לקרוא כתבה מפורטת בעיתון דה מרקר.