יום ראשון, 8 בפברואר 2015

שכיר או עצמאי? לא שאלה אידאולוגית

מדי פעם אני קורא פוסט בבלוג של דורין הרטמן, הידועה יותר בכינויה הסולידית. הפוסטים שלה כתובים ומעוצבים יפה. לא אחת מוצגות שם תפיסות עולם שאני יכול להתחבר אליהן. לא אחת ניתן לדלות מהם מידע מעשי ומועיל. 

אבל כאשר מגיעים לשאלה: שכיר או עצמאי? יש לה אידאולוגיה ברורה  וחד משמעית: השכיר בוחר ב"כלוב מרופד" (משכורת קבועה, זכויות סוציאליות וכיו"ב) ומשלם בכך שהוא מבצע עבודה שאינה מעניינת אותו ונאלץ לעשות הכל על מנת להבטיח את קידומו בעבודה. קראו למשל את הפוסט שלה: מקל בגלגל האוגר: למה שכירים חייבים להקים עסק עצמאי.

הטענה השנייה שלה היא ששכירים יטו יותר מעצמאיים להוציא יותר מהכנסותיהם.

שתי הטענות האלה רחוקות מלהיות מדויקות. בפוסט זה אתמודד עם תפיסת העולם לפיה: שכירים בוחרים עבודה שתעניק להם ביטחון כלכלי, על חשבון עבודה משעממת לאורך שנים.

בפוסט הבא אתמודד עם הטענה ששכירים נוטים להוציא מעבר להכנסותיהם יותר מעצמאיים.

מהיכן אני בא?
הייתי שכיר כ-20 שנה במשרד ממשלתי, שהפך לחברה ממשלתית. קצת פחות מ-20 שנה הייתי עצמאי. במהלך התקופה בה הייתי עצמאי הייתי פעמיים שכיר בחברות במגזר הפרטי ובמקביל גם עצמאי.

בין עיסוקיי בשנים האחרונות ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה. בין לקוחותיי היו משפחות שכירים ומשפחות עצמאיים ומשפחות בהן אחד מבני הזוג עצמאי והשני שכיר.

מי שרוצה לדעת עלי יותר מוזמן לקרוא את הפוסט: שקיפות או מה צריך יועץ לכלכלת המשפחה לגלות ללקוחותיו על התנהלותו הכלכלית?

החוקר
זו דוגמה ראשונה לשכיר. אדם העוסק במחקר אקדמי בתחום שמרתק אותו. מעבר להנאה מכל רגע (כמעט) בו הוא עוסק בתחום, יש לו אולי שאיפות לתרום משהו לאנושות באמצעות מחקר פורץ דרך.

החוקר מועסק כשכיר באוניברסיטה. האם בכלל יש לו אפשרות לעסוק בתחום המחקר שלו כעצמאי? מהיכן יגיעו המשאבים למעבדה כעצמאי, אם תחום עיסוקו הוא במדעי הטבע?

אם הוא קיבל קביעות במוסד האקדמי בו הוא חוקר ומרצה, קרוב לוודאי, ששכרו מספיק לקיומו ואף ליותר מכך.

הנגן
דוגמה נוספת לשכיר. מוזיקאי המנגן לפרנסתו בתזמורת ומועסק כשכיר. אם המוזיקה היא כל עולמו, מדוע שלא יהיה נגן שכיר? ברוב המקרים משכורתו אולי לא תהיה גבוהה במיוחד, אבל האלטרנטיבה של נגן עצמאי, עלולה להיות טובה פחות.

כעצמאי אני יודע היטב שיש תקופות רעות ותקופות טובות. ברעות מנסים בכל זאת להרוויח משהו ולפעמים מתפשרים על עבודה הרבה פחות מעניינת ממה שהיינו רגילים בתקופות הטובות.

אותו נגן עלול כעצמאי, למצוא את עצמו, בתקופות הרעות, עובד בכלל בתחום אחר שאינו מעניין אותו כלל. הוא עלול "להישאב" אליו ולמצוא את עצמו נמנע מלעסוק במה שמעניין אותו באמת.

מה משותף לברי המזל בדוגמאות לעיל?
הם שכירים שמתפרנסים בכבוד מעבודה שמעניינת אותם: התחביב שלהם הוא גם המקצוע שלהם.

אלה שאינם כה ברי מזל
נתחיל ביותר ממחצית האנשים בכדור הארץ. כמעט כל אלה שאינם גרים במדינות מפותחות ואינם יכולים לפנטז על פרישה לפנסיה בגיל צעיר. אלה שאינם מתלבטים בין להיות עצמאי או להיות שכיר.

האנשים האלה מוכנים, בלית ברירה, לבצע כל עבודה, שתפרנס אותם ואת משפחתם. 
קראו פוסטים שכתבתי על מדגסקר ועל בהוטן ותבינו יותר על מה אני מדבר. דוגמאות: שלושה מושגי יסוד בכלכלת המשפחה במדגסקר, כלכלת המשפחה בבהוטן: ללא שחיתות, והפוסט בו מרוכזים הקישורים לכל הפוסטים על מדינות אלה: האם מדינות העולם השלישי דומות זו לזו? השוואה בין בהוטן ומדגסקר 

לא צריך ללכת רחוק. כמנהל בפרויקטים בטכנולוגיית המידע ניהלתי מתכנתים שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר. חלקם סיפרו לי, שעבדו במשך כמה שנים בעבודות ניקיון או אבטחה.
ברוב המקרים רופא או איש מחשבים שעבד כבר בתחום לימודיו והתמחותו, כנראה לא ייהנה במיוחד מעבודה כעובד קבלן שכיר בניקיון או באבטחה. 

האם כעצמאי אתה עושה מה שמעניין אותך?
לא בהכרח. קראו את הפוסט: שלושה מיתוסים על עצמאיים ותבינו. כך למשל, יועץ עצמאי לא תמיד יאהב לעבוד עם לקוח רע, לקוח מכוער או לקוח שיודע הכל. בלא מעט מקרים הוא ייאלץ לעבוד איתם, משום שעליו לפרנס את משפחתו.

באופן אישי, כיועץ עצמאי, עבדתי לא מעט פעמים בעבודות שלא ממש עניינו אותי ועם לקוחות שלא בהכרח הייתי מעוניין לעבוד איתם (למזלי הרב היו גם לא מעט עבודות מרתקות ולקוחות שנהניתי לשתף איתם פעולה). 

בגילי המתקדם, לאחר שנים רבות של התנהלות כלכלית משפחתית סבירה או למעלה מסבירה, אני יכול להרשות לעצמי לבחור: האם לעבוד? במה לעבוד? ועם מי לעבוד?. בחרתי לעבוד.

מה מבחין בין עובדים "סובלים" לעובדים הנהנים מעבודתם?
מקווה שהשתכנעתם מהדוגמאות בפסקאות הקודמות, שלא הסטטוס: עצמאי או שכיר הוא מה שמבחין. יש שכירים שאוהבים את עבודתם ויש עצמאיים שאוהבים את עבודתם. יש שכירים שמגיל 25 מחכים לפנסיה ועצמאיים שמגיל 25 מחכים לזכייה בלוטו, שתגאל אותם מעבודתם הסיזיפית בעיניהם.

אציע משהו אחר שמבחין. התרשים הבא מתאר את פירמידת הצרכים של הפסיכולוג אברהם מאסלו


פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו.
מקור התמונה: ויקיפדיה
בתחתית הפירמידה צרכים קיומיים בסיסיים (Basic needs) ובראשה צרכים של הוויה (Beeing needs). אנשים מתחילים בהגשמת הצרכים הבסיסיים ועולים בהדרגה במעלה הפירמידה. 

כשעבודתך מגשימה גם צרכים של הוויה, מצבך טוב. כשעבודתך עונה על הצרכים הבסיסיים בלבד, מצבך פחות טוב.

עד כמה הוא פחות טוב? זה עניין יחסי ותלוי תרבות.

אם אתה משווה את עצמך לאחרים (ולפעמים גם לעצמך בעבר), שאין להם עבודה או שיש להם עבודה, שהתמורה עליה אינה מספיקה על מנת לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר שלהם - אתה עשוי להעריך את מה שיש לך.

אם ההשוואה היא מול אלה שמרוויחים הרבה יותר ממך או מול אלה שמגשימים בעבודתם צרכים גבוהים יותר (או שלפחות אתה חושב כך) - אתה עשוי לחשוב שעבודתך מתסכלת. 



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בריאות: היבטים כלכליים

  היגיאה אלת הבריאות במיתולוגיה היוונית, ציור של גוסטב קלימט, מקור התמונה: ויקיפדיה   רבים מאיתנו אינם יודעים להעריך בריאות טובה לפני שהם חו...