האם חברות הביטוח הן הגיבור הרע במערבון בו כיכבו בעל כורחם דני ודנה?

 האיש שירה בליברטי ואלנס בבימוי ג'ון פורד
מקור התמונה: ויקיפדיה 

לפני שנתחיל לצפות במערבון, נזכיר לכם שדני ודנה הם שמות בדויים לחלוטין. דני ודנה הם עצמאים שלהם עסק משותף. הם אינם בני זוג בחייהם הפרטיים.

העלילה הטיפוסית במערבון

על עיירה נידחת במערב ארה"ב, משתלטת חבורת בריונים אלימה. החבורה פוגעת בתושבים ועושקת אותם. השריף המקומי, מפחד להתעמת איתם ולכן משתף איתם פעולה.

משום מקום מופיעים הגיבורים הטובים (לפעמים זה רק גיבור אחד), רכובים על סוסים. הם לא מפחדים להתעמת עם הבריונים בבית המרזח המקומי. המשך העלילה הם קרבות יריות, מתובלים לפעמים בפרשת אהבה של הגיבור עם יפהפייה מקומית. 

הסוף הוא טוב. חלק מהבריונים נהרגים. חלק מהבריונים בורחים לבלי שוב והשריף מודח או נהרג. 

דני מצטרף לקרן פנסיה

כשהיה דני בן 13 הוא התחיל לעשן. המניע היה הרצון להרשים את אחת מבנות כיתתו. בגיל 17 למד דרכים בוגרות יותר על מנת להרשים נערות והפסיק לעשן. כשהיה בן 27 פתח את העסק המשותף עם דנה והתחיל בחיסכון בקרן פנסיה.

בטופס לחברת הביטוח סימן שאינו מעשן.

לא מעט שנים אחרי כן, חלתה אימו במחלת אלצהיימר והפכה לסיעודית. דני נקרע בין העבודה, האישה והילדים והטיפול באימו החולה. דני חזר לעשן. הוא לא דיווח לחברת הביטוח על השינוי. 

דני "הפסיק לעשן"

לפני כמה עשורים, כשהייתי רווק צעיר, נהגתי לאכול לפעמים בסטקיות בשוק מחנה יהודה, בשעות הערב המאוחרות, אחרי שעה 23:00.

הסטקייה שנראתה הכי גרוע נקראה "אבו שאבי". בעל הבית לא תמיד היה הכי צלול. ככה זה כשאתה לא מפסיק לשתות עראק. אבל היא גם הייתה הסטקייה הכי טובה לטעמי. הייתה לזה גם הוכחה, שישבה בשולחן לידי.

אלה היו בעלי מסעדות, שסיימו את יום העבודה שלהם בארוחה אצל "אבו שאבי". 

הם גם היו אחראים על הצד האמנותי. הם סיפרו, סיפורים משעשעים, שהזכירו לי את הגשש החיוור. לא במקרה: הגשש גברי בנאי ואחיו יוסי בנאי ז"ל, שכתב חלק מהחומרים שלהם, גדלו במחנה יהודה.

המשמעות של "הפסיק לעשן" בשפה של יושבי השולחן הסמוך, היא נפטר או הלך לעולמו. זה בדיוק מה שקרה לדני אחרי שחלה בסרטן ריאות.

האם יקבלו יורשיו כסף מחברת הביטוח?

איני יודע האם חברת הביטוח תשלם סכום כלשהו לאלמנתו ויתומיו של דני.

אני יודע שהיא בוודאות לא תשלום להם את מלוא הסכום המופיע בפוליסה.

בנוסח הפוליסה, שדני כמו רבים וטובים אחרים לא קרא, כתוב שעליו לדווח לחברת הביטוח אם הוא מתחיל לעשן. דני לא דיווח. החוקר מטעם חברת הביטוח יגלה מהר מאד, שהוא עישן במשך כמה שנים באופן סדיר. לו היה מדווח, היה צריך לשלם פרמיה גבוהה יותר.

בסיפור של דני חברת הביטוח אינה הגיבור הרע של המערבון.

דנה התחתנה

כשדני ודנה פתחו את העסק גם דנה הצטרפה לקרן הפנסיה. דנה בריאה לגמרי ואינה מעשנת. אבל תמונות מושלמות יש כנראה רק באגדות: דנה נותרה רווקה. בגיל 39 התחתנה וילדה את בנה היחיד.

הסיפור הזה הוא יותר אופטימי מהקודם: היא לא חלתה ולא נפטרה. 

יש רק בעיה אחת: דנה שילמה במשך כל שנות רווקותה עבור ביטוח, שלעולם לא יהיה אירוע בו תקבל כסף מחברת הביטוח.

רווקים רבים אינם מודעים לתשלום הזה ואינם מבטלים אותו.

על מה שילמה דנה ללא סיבה?

קרן הפנסיה מפרישה באופן אוטומטי מהתשלום שמשלם המבוטח, לפרמיה עבור תשלום לאלמנה וליתומים, אם חס וחלילה ילך המבוטח לעולמו.

לאנשים צעירים רבים שיש להם ילדים קטנים, הגיוני לבטח מפני סיכון שבמקרה של מוות, יחסר כסף לאלמן/אלמנה וליתומים.

זה לא המקרה של דנה ורווקים רבים אחרים שלהם אין ילדים ואין אלמנים. 

כיצד זה עובד?

1. חברת הביטוח מפעילה אוטומטית ביטוח לטובת השאירים

2. אם המבוטח פונה אליה ואומר שהוא רווק ומבקש לבטל יש תהליך לביטול (בחברת מגדל צריך למלא טופס. בפניקס הישראלי, לא ברור מה התהליך. אין להם טופס).

3. אחרי כל שנתיים באופן אוטומטי, מחודש הביטוח לטובת השאירים. אם המבוטח פונה שוב לחברה הוא עובר שוב את התהליך לביטול.

אתם בוודאי מבינים שחלק גדול מהמבוטחים הרווקים, אינם מודעים למה שכתוב כאן.

אתם בוודאי מבינים, שרק מעטים מהמבוטחים הרווקים שביטלו את הביטוח לטובת השאירים, טורחים לעשות זאת כל שנתיים (אם אתם רווקים, כיתבו את זה כאירוע ביומן הממוחשב שלכם. האירוע צריך להתרחש כחודש, חודשיים לפני שעוברות שנתיים). 

הבעיה העקרונית

אם דני היה צריך להודיע לחברת הביטוח שהוא התחיל לעשן, מדוע שדנה לא תודיע לחברת הביטוח שהיא התחתנה או שנולד לה ילד מחוץ לנישואים?

מדובר פה במצבים זהים עקרונית, שבאחד מהם המבוטח צריך לדווח על שינוי (הגיוני) ובשני הוא צריך לדווח כל שנתיים שלא חל שינוי. ברור לחלוטין, שהטלת הדיווח על המבוטח במקרה השני בלתי הגיונית בעליל.

מספיק שמבוטח דיווח פעם אחת על רווקותו ללא ילדים, על מנת שחברת הביטוח לא תנכה לו פרמיה לטובת ביטוח עבור שאירים.

השתנה המצב? שהמבוטח ידווח.

לא דיווח? יורשיו ייפגעו, כמו יורשיו של דני בסיפור הראשון.

אני רוצה להרגיע אתכם: ברוב המקרים יורשיו לא ייפגעו. יש מי שיש לו אינטרס לבדוק האם דנה התחתנה ונולדו לה ילדים, על מנת לבטח ביטוח שאירים.

יש אפילו שניים כאלה: חברת הביטוח וסוכן הביטוח. גם החברה וגם הסוכן מרוויחים מכך שדנה תבטח את עצמה באותו ביטוח. אפשר לסמוך עליהם, שהם ידאגו לעדכן אותה.

בחזרה למערבון

צר לי, אבל בסיפור של דנה, חברות הביטוח הם כן הגיבורים הרעים במערבון.

השריף הוא הממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר.

לא אתן לכם תשובה לשאלה: האם השריף הקודם פרופ' עודד שריג הוא השריף הטוב או השריף הרע?

אתמקד בגברת דורית סלינגר, המכהנת כרגע בתפקיד. יש לה הזדמנות לעשות היסטוריה בז'אנר המערבונים.

בכל המערבונים שראיתי, הגיבורים הטובים, כולל השריף החדש, היו גברים. זו הפעם הראשונה, שאישה יכולה למלא את תפקיד הגיבור הטוב במערבון ולמנוע מ"הרעים" לחייב מבוטחים לדווח כל שנתיים שלא חל שינוי במצבם.