יום שלישי, 30 ביוני 2015

ברלין: מה עוד אפשר להרוויח מתחבורה ציבורית טובה?

הרכבת התחתית של ברלין U-Bahn
מקור התמונה: ויקיפדיה
בפוסט קודם: ברלין: זה לא המילקי, הזכרתי את התחבורה הציבורית המצוינת בעיר: הרבה קווי רכבת תחתית ורכבת עילית והרבה קווי אוטובוסים, המגיעים כמעט לכל מקום. תדירות הנסיעות גבוהה והאוטובוסים והרכבות מגיעים בדיוק על הדקה המצוינת בלוח האלקטרוני בתחנה.

היתרונות המובנים מאליהם של תחבורה ציבורית טובה בתוך עיר הם:

1. חיסכון בזמן. 
נחסכות המתנות ארוכות. כשמדובר ברכבת תחתית או רכבת עילית נחסכים גם זמני המתנה בפקקים וברמזורים.

2. תכנון זמן
אין זמני המתנה ארוכים ולא ידועים. אפשר לצאת לתחנה בזמן המאפשר הגעה קרוב למועד המדויק ללא חשש לאיחור. 

3. אין בזבוז זמן בהמתנה לפגישות
כשהתחבורה הציבורית הפנימית אינה מספיק טובה ומתקיימת פגישה, חלק מהמשתתפים מגיעים חצי שעה או שעה לפני הזמן, משום שאינם יכולים לתכנן את המועד להגעתם.

אחרים מאמינים ב"יהיה בסדר" ומסתמכים על הזמן שלקח להם להגיע לפגישה הקודמת ומאחרים בחצי שעה או שעה. התוצאה:  כל אחד מהמשתתפים שהקדימו לפגישה, מבזבז לפחות שעה. האיחור בתחילת הפגישה, עלול להשליך על שיבוש סדר היום של כל המשתתפים במהלך היום. הפגישה שמתחילה מאוחר תסתיים מאוחר.

4. אין מתחים הנובעים מחששות לאיחור וחששות לשיבוש לוחות הזמנים.

תשלום לתחבורה ציבורית
כשהעיר גדולה ואין אפשרות לגור במרכז וללכת רק ברגל, יש צורך בכרטיסים לתחבורה ציבורית. ברוב הערים הגדולות עם תחבורה ציבורית נאותה, תיירים יכולים לרכוש כרטיס יומי, דו-יומי, תלת-יומי ולפעמים אפילו שבועי. לרוב זה משתלם כלכלית כי התייר צריך לסוע ממקום למקום על מנת לראות אתרים תיירותיים, על מנת לאכול, לערוך קניות או להיפגש עם אנשים שהוא מכיר באותה עיר.

זה כמובן חוסך זמן של עמידה בתור לקניית כרטיס לנסיעות בודדות וחוסך אי-הבנות ביחס לסוג הכרטיס שצריך לרכוש. רוב התיירים רוכשים כרטיס יומי או רב-יומי.

גם בברלין זה אפשרי. רוב התיירים רוכשים כרטיס יומי או כרטיס לחמישה ימים (הכרטיס לחמישה ימים מקנה גם הנחות במקומות שאינם קשורים לתחבורה ונסיעות).

איזה סוג עיר היא ברלין?
בביקורי בעיר שמעתי יותר מפעם אחת מתושבי העיר, שברלין היא לא עיר יפה אבל היא עיר מעניינת.

מדוע מעניינת?
בהווה זו בירתה של המדינה העשירה והמשפיעה ביותר באירופה. עיר דינאמית ומשתנה כל הזמן.

בעבר מרכז מדעי ותרבותי. אזכיר רק כמה שמות של ברלינאים שעולים לי ברגע זה: אלברט איינשטין, עמנואל קנט, משה מנדלסון, היינריך היינה, ברטולד ברכט

צריך לזכור שמברלין באו לא רק כמה מגדולי המדע והתרבות, אלא גם מהרסי התרבות הגרועים ביותר: הנאצים.
הם גם יצרו את מכונת ההשמדה השיטתית, אולי היחידה בהיסטוריה. מהביקור בואנזה, למדתי שהם ניהלו השמדת בני אדם ביעילות מקסימלית. הם ניהלו השמדה כפרויקט, בדיוק כפי שמישהו אחר מנהל פרויקט בניה או פרויקט פיתוח תוכנה.

צריך לזכור שמושאי ההשמדה השיטתית לא היו רק שישה מיליון יהודים, אלא גם: מיליון וחצי צוענים, הומוסקסואליים וחולי נפש.

מדוע לא יפה?

1. העיר נהרסה כמעט כולה במהלך מלחמת העולם השנייה.

2. לאחר המלחמה לא היה מספיק כסף ונדרש שיקום מהיר עקב אילוצים מעשיים.

3. בחלק המזרחי של העיר היה עוד פחות כסף והשלטון הקומוניסטי הכתיב בנייה לא יפה, על פי גחמות של סטלין ואחרים ובגלל אילוצים מעשיים. נבנו כמה פרויקטי ראווה יפים על מנת להראות את מצוינות הקומוניזם, למשל: האנדרטה לחיילים הסובייטים שנפלו במלחמת העולם והגן סביבה.

4.בצד המזרחי, בתים הקרובים לחומה נאטמו ונהרסו על מנת למנוע בריחה למערב (פרטים על הבריחה למערב בפוסט הבא). 

5. לאחר האיחוד נוצרו צרכים מידיים ושוב היה מחסור בכסף.

 כיצד אפשר להרוויח כסף מתחבורה ציבורית מעולה?
מה עושה תייר שמגיע לזמן קצר לעיר גדולה שיש בה הרבה אתרים ראויים המפוזרים בעיר?
רבים מתחילים בטיול מאורגן, שיראה להם את האטרקציות העיקריות וייתן להם התמצאות כלשהי בעיר: מה יש והיכן הוא נמצא?

בכל עיר כזאת תמצאו חברות שתמורת תשלום ייקחו אתכם לסיור באוטובוס או באוניה קטנה. לנהג מצטרף מדריך, המספר לכם על העיר ועל האתרים אותם אתם חוצים. 

אם מדובר בעיר יפה, שבה כל בית הוא שני הוא אטרקציה, זה רעיון לא רע בכלל. זה אינו רלוונטי לברלין, שכפי שלמדתם בפסקה הקודמת היא אינה עיר יפה.

אז מדוע לא להשתמש בתחבורה ציבורית במקום אוטובוס צמוד או אוניה קטנה? זה יהיה יותר זול וייקח פחות זמן.

זה חוסך גם לחברה, שעורכת את הסיור: היא לא צריכה להזמין אוטובוס מראש ולהיתקע עם יותר מדי משתתפים שלא ייכנסו לאוטובוס או פחות מדי משתתפים שישאירו חלק גדול ממנו ריק.

למי מהקוראים שמתמצא בתחום מערכות מחשוב, שבו אני עדיין עוסק בהיקף חלקי, המודל הזה דומה למודל של Public Cloud. במקום לקנות שרתים למרכז מחשבים של הארגון משתמשים בשרתים של חברות כמו אמזון.
בענן ציבורי אין צורך לתכנן מראש קיבולת נדרשת ולהזמין שרתים. בכל רגע נתון אפשר להגדיל או להקטין את מספר השרתים ואת כמות משאבי המחשוב.

בתחבורה ציבורית ברכבת אין בעיה להגדיל או להקטין את מספר הנוסעים בה.

זהו בדיוק הרעיון שמופעל על ידי הטיולים של נדב בעברית (וגם על ידי טיולים בשפות אחרות של אותה חברת אם).

איך זה עובד?

1. נפגשים במועד שפורסם ליד המקדונלד שמול גן חיות. אין צורך בהרשמה מוקדמת.

2. אין עלות לנסיעה. ההנחה היא שלכל משתתף יש כרטיס יומי או רב-יומי לנסיעה בתחבורה הציבורית.

3. משלמים במקום עבור הטיול וניגשים עם המדריך/כה לתחנת הרכבת של גן חיות. 
המדריך מסביר על איזו רכבת לעלות ובאיזו תחנה לרדת. עולה עם המשתתפים לרכבת ודואג שכולם ירדו בתחנה.

4. ממשיכים בסיור רגלי באתרים בקרבת התחנה בה יורדים. המדריך מספר על האתר ויש לו חומר עזר לגבי חלק מהאתרים (תמונות, מפות וכיו"ב).
לחלק מהאתרים כגון: מוזיאונים או בתים בהם הסתתרו יהודים נכנסים ומסיירים.  

5. עולים על רכבת נוספת בנוהל דומה לנוהל שתואר ומסיירים באתרים בקרבתה.

6. רוב הסיורים מסתיימים אחרי חמש שעות (יש גם סיורים קצרים יותר או ארוכים יותר. האורך ידוע מראש).

7. לרוב יש הפסקה של כחצי שעה או קצת יותר, באמצע הסיור. ההפסקה היא במקום בו ניתן למצוא בתי קפה או מסעדות, חנויות ולפעמים גם אתרים. 

ההתרשמות שלי
ביום השני לשהותנו בעיר השתתפנו בסיור "המיטב של ברלין". זהו סיור כללי המתאים לפרופיל של סיור ראשוני בעיר בה לא ביקרתם, על מנת לקבל התרשמות כללית. יצאנו מאד מרוצים מהטיול ומהמדריך (איתי).

בהמשך שילבנו בין טיולים עצמאיים שלנו לסיורים. השתתפנו בעוד ארבעה סיורים מעניינים, כולל סיור של חיי הלילה של שכונה אופנתית המסתיים בגן בירה במקום מרכזי בעיר.
צינתי את הסיור הזה, משום שאופיו שונה מסיורי בוקר היסטוריים במהותם. 

לטעמי הסיורים היו מוצלחים. לא כולם באותה מידה. זה עניין של טעם אישי ויכולות המדריך. התרשמתי מאד לטובה מהסיור שהעביר ליאור, בנושא המלחמה הקרה. הסיור ברובו היה בקו התפר בין ברלין המזרחית למערבית והחומה שהוקמה שם. הבריחה מהמזרח למערב הייתה אחד הנושאים המרכזיים בסיור זה.



יום שני, 29 ביוני 2015

ברלין: זה לא המילקי

דגל ברלין. מקור ויקיפדיה

אחרי כל מה שכתבו, לא יכולתי להתאפק. כשהייתי בסופרמרקט ליד המלון שלי, ניגשתי לבדוק את מחיר המילקי. המחיר היה 0.19 אירו.
גם עם שער נדיב במיוחד של אירו= 5 שקלים (אני קניתי אירו בשער של 4.34 שקל), זה פחות משקל.

כשמסתובבים בברלין (לא ברבעים שמרבית תושביהם תורכים או ערבים), עברית היא השפה הפופולרית ביותר אחרי גרמנית.
בברלין מתגוררים כ-20 אלף ישראלים. גם מספר התיירים הישראלים גדול במיוחד.

הישראלים שמתגוררים שם, לא עשו את זה בגלל מחיר המילקי. גם לא בגלל מחיר הנעליים (קניתי זוג נעליים אחרי שנקרעה לי נעל במחיר זול בעשרות אחוזים מהמחיר בארץ).

בשבוע ששהיתי שם בפעם הראשונה בחיי, ניסיתי להבין מדוע הם חיים שם?

אשתף אתכם במעט שגיליתי. לא שאלתי באופן ישיר מדוע. או שסיפרו לי ביוזמתם או שניסיתי להסיק מסקנות בעצמי.

ברור שהסיבות הן אישיות ושונות מאדם לאדם: אחד הגיע בעקבות דוקטורט על עימנואל קנט ואחר בעקבות העבודה או האהבה.

קצב חיים נינוח
את זה שמעתי מכמה אנשים. אתה מתחיל את היום בשעה יותר מאוחרת מאשר בישראל (רבים מהעסקים נפתחים בשעה 10:00) ולא חשוב כמה שעות תעבוד, אתה מוצא כל יום זמן לשתות בירה בפאב או בגן בירה, עם חברים או מכרים. 

בארץ הם אמרו לי, יש כל הזמן מתח ולחץ. אתה מתרוצץ ועסוק כל היום ולא כל יום אתה מוצא את הזמן לפסק זמן מהחיים.

בעקבות האהבה
פגשתי ישראלים וישראליות שבני זוגם או בנות זוגם גרמניים. זוג מעורב צריך לבחור היכן להתגורר. בחלק מהמקרים הם בוחרים בברלין לכמה שנים או לתמיד. 

נוחות
הבדידות נוחה יותר בלונדון.גם היאוש. לא רק בלונדון גם בברלין. כשמדברים על נוחיות, אי אפשר שלא להתייחס לתחבורה הפנימית בברלין. העיר מרושתת בקווי אוטובוסים בקווי רכבת תחתית (U) ובקווי רכבת עילית (S). התדירות גבוהה. בכל תחנה כתוב מתי תגיע הרכבת הבאה או מתי יגיע האוטובוס הבא. בדרך כלל זה תוך 3 דקות עד 10 דקות. תתפלאו, אבל הרכבת או האוטובוס מגיעים כמעט תמיד בשעה המדויקת שבה הם מתוכננים להגיע.

אם נעבוד היום נכון, אולי גם לנו תהיה בעוד 20 שנה תחבורה פנים עירונית ברמה כזו.

התחבורה מקצרת בהרבה את זמן ההגעה מנקודה לנקודה בהשוואה לישראל הפקוקה, שהתחבורה הציבורית בה דלילה ורחוקה מלעמוד בלוחות הזמנים.  עוד לא הזכרתי את הרכבת התחתית בתל-אביב,  שאף לא אחד יודע מתי היא תהיה זמינה. 

לברוח מהסביבה שבה כולם מכירים אותך
במסעדה וייטנאמית טובה וזולה פגשנו זוג הומוסקסואלים ישראלים. אני מניח שחלק מהישראלים בעלי נטיות כאלה, כמו גם אחרים שיש עליהם לחץ חברתי אחר בארץ, בוחרים להתרחק למקום בו לא מכירים אותם. במקום כזה הם יכולים לחיות את חייהם בשקט, בלי שהסביבה שלהם תעסוק בהם שלא בטובתם. ברלין הענקית היא בהחלט מקום כזה.

יותר תל-אביב מתל-אביב
תל-אביב היא אולי "עיר ללא הפסקה", המציעה הרבה אפשרויות בילוי לכל אורך שעות היום והלילה. ברלין הרבה יותר. יש כאלה שזה מה שמכוון אותם לשם. זו עיר ששטחה הוא בערך פי 50 משטחה של תל-אביב. זו עיר דינאמית, תוססת, משתנה ומתפתחת.

הזווית האישית שלי
אני לא הייתי חי בברלין. מי שקרא את הפוסט: טראומה בסין, יודע שלשני דברים מנוגדים, או לפחות שונים לחלוטין, הייתה השפעה גדולה על עיצוב תפיסת עולמי: השואה וזן.

כמי שאימו איבדה את כל משפחתה בשואה (ומעולם לא היו לו דודים ובני דודים) בירתה של המדינה שאזרחיה השמידו אותם ועוד שישה מיליון יהודים, אינה המקום האידיאלי עבורי.

הגרמנים עוסקים באינטנסיביות בשואה. בכל מקום נתקלים בהנצחת השואה, כולל אבני נגף.

אבני נגף הם פרויקט של אמן גרמני. מדובר בחלקי מתכת מוטבעים במדרכה ובולטים במקצת ממנה. נתקלים בהם ואז מתסכלים בהן. חרוטים בהם שמות היהודים שגרו בית הסמוך ונסיבות השמדתם בשואה.

הרעיון הוא לא לעסוק בשואה רק באופן מופשט ובמוזיאונים, אלא להפוך את זה לקונקרטי ואישי. 

אני ממש לא הייתי מרגיש בנוח לגור במקום, שאין כמעט רגע בו לא תיתקל בשואה (כן גם באבני נגף ובאנשים קשישים ברחוב, שלך ותדע מה הם עשו בשנות ה-40 של המאה הקודמת). 

שנים ארוכות לא דרכתי כלל בגרמניה, על אף שפגשתי בארץ לא מעט מתנדבים גרמנים, שנולדו אחרי השואה ואינם אשמים במה שקרה. הם בכל זאת מרגישים אשמים או אחראים ובוחרים להתנדב בארץ.

אחרי שנסעתי לנסיעת עבודה קצרה של יומיים לפרנקפורט, אני כבר דורך בגרמניה. זו לא הארץ שרצחה יהודים, אלא אנשים שהקימו מכונת השמדה מזוויעה. 

עדיין איני דורך באוסטריה. האוסטרים היו שותפים מלאים למעשיהם של הנאצים. לא פגשתי בארץ אף מתנדב אוסטרי.
הגרמנים מכירים באחריותם לשואה ועוסקים בה הרבה, כולל בלימודים בבתי הספר. האוסטרים מתכחשים לאחריותם.

למי שאינו יודע, הצבע המטורף אדולף שיקלגרובר, שכינה את עצמו אדולף היטלר, היה אוסטרי.

יום שלישי, 16 ביוני 2015

התגרשת: האם זה הזמן לרכוש דירה?

פוסט זה מיועד בעיקר לנשים. הוא עוסק במצב שכיח: זוג עם ילדים מתגרש. הם מוכרים את הדירה ומחלקים ביניהם את הכסף. הילדים נשארים עם האישה.
הדילמה של האישה היא: האם לשכור דירה או לקנות דירה? 
התשובה לדילמה אינה אחידה. היא תלויה בנסיבות אבל לרוב יש לחצים, פנימיים ואחרים, הדוחפים את האישה לקנות מיד דירה. 

ברוב המקרים, לקנות מיד דירה זו טעות. בפוסט זה אציג כמה מהגורמים הלוחצים על האישה לרכוש מיד דירה ובנוסף לכך אעלה שיקולים בעד ונגד. חלק מהשיקולים שאעלה, אינם עולים במקרים לא מעטים ולכן אינם משפיעים על ההחלטה.

מה לוחץ בכיוון של קניה מידית של דירה?

1. תפיסת העולם בישראל לפיה חייבים לרכוש דירה
כשהייתה נשואה כבר רכשה עם בן זוגה לשעבר דירה, בעקבות הלחצים או ללא קשר אליהם. עכשיו השתנה הסטטוס שלה גם בהקשר של בעלות על דירה.

2. יציבות לעצמה במצב של אי-יציבות
מערבולת הגירושין שינתה מצב של יציבות למצב של שינוי והתערערות היציבות בתחומים שונים. דירה שנרכשת מעניקה יציבות לפחות בהיבט הדיור. שכירת דירה היא חוסר יציבות. מדי שנה או מדי כמה שנים עשוי להיווצר צורך לשכור דירה אחרת. 

3. יציבות לילדים
גם במקרה של גירושים בהסכמה, הילדים עלולים לסבול. כל שכן, בגירושים קשים יותר, כשלפעמים ההורים הניצים משתמשים בילדים במאבק ביניהם.

האם רוצה לפצות אותם ולהקטין את הקשיים שלהם. היציבות שלהם עשויה להיות חשובה יותר מהיציבות שלה.
רכישת דירה היא יציבות מבחינת הילדים: הם לא יצטרכו להחליף מקום מגורים כל שנה או מספר שנים. החלפה כזאת פירושה לפעמים גם החלפת בית ספר או גן והתרחקות מהחברים וצורך במציאת חברים חדשים במסגרת החדשה.  

4. העלייה במחירי הדירות
מחירי הדירות עולים בישראל בקצב מהיר. הנטייה היא לחשוב, שמה שהיה הוא שיהיה והמחירים ימשיכו לעלות. 
קיים חשש, שעם הכסף בו ניתן לקנות דירה היום, לא יהיה ניתן לרכוש דירה מחר או בעוד חודש או בעוד שנה. 

5. בעיות כלכליות בעולם משפיעות על התשואות באפיקי ההשקעה . איך משקיעים את הכסף ומרוויחים או לפחות לא מפסידים?
בגלל המצב הכלכלי הבעייתי ברוב הכלכלות בעולם, ביחד עם תקופה ארוכת שנים של עליות בבורסות, רבים מהמומחים צופים תקופה לא טובה בהשקעות כספים. 
חלק גדול מהנשים שהתגרשו, אינן עוקבות אחרי העיתונות הכלכלית ואחרי מה שכותבים ואומרים מומחים בשוק ההון ולכן אינן יודעות זאת. משהו בכל זאת מחלחל. 

עוד לא אמרתי כולם על הדילמה של כיצד להשקיע, את סכום מחצית מערך הדירה שנמכרה וכספים נוספים שחולקו, העומדות בפני אלה שאינן מצויות בשוק ההון ואולי מעולם לא טיפלו בהשקעת כספי המשפחה.

השורה התחתונה בנושא התשואה על הנכסים הפיננסיים היא חשש שלא רק מחירי הדירות יעלו, אלא בו זמנית ייגרמו הפסדים כספיים בגין השקעות לא מוצלחות והמרחק מהיכולת לרכוש דירה יגדל עוד יותר. 

נימוקים בעד השכרת דירה ודחיית ההחלטה על קניית דירה

1. החלטות תחת לחץ עלולות להיות שגויות
מקריאת הפסקה הקודמת כבר הבנתם, שקיימים לא מעט לחצים במצב שנוצר. תוסיפו לכך לחץ אפשרי מבחינת זמן במקרה, שצריך לפנות את הדירה שנמכרה בטווח זמן קצר יחסית.

חבל לקבל החלטה שגויה בנושא כל כך מהותי.
פתרון אפשרי בחלק מהמקרים הוא סיכום עם הקונה של הדירה, שהאישה והילדים ימשיכו להתגורר בשכירות בדירה שנמכרה במשך תקופה שסוכמה מראש.  

2. כיצד מתמודדים עם המצב החדש שנוצר בהקשר של התנהלות כלכלית שוטפת?
זו שאלה שהאישה חייבת להידרש אליה באופן מידי: ההכנסות לרוב קטנו (אין משכורת של הבעל. במקרה הטוב הוא משלם מזונות בסכום קטן יותר מהכנסותיו), ההוצאות לרוב לא קטנו או לא קטנו באופן משמעותי.

תוסיפו לכך שבחלק מהמקרים, הבעל היה זה שניהל את כלכלת המשפחה (בין אם הוא הבין בנושא ובין אם לא) והאישה צריכה ללמוד מה מצב הנוכחי וכיצד מתנהלים.

חבל לקנות דירה, שאחר כך יהיה צורך למכור אותה, משום שהיא לא תהיה מסוגלת להחזיר את המשכנתה.
לאחר שבכוחות עצמה או בעזרת יועץ לכלכלת המשפחה, תבין מה המצב הכלכלי הנוכחי, תוכל להיערך לרכישת דירה במסגרת האפשרויות הכלכליות שלה במצב החדש שנוצר.

3. לרכישת דירה יש הוצאות נלוות העשויות להגיע ל-5% או 10% מערך הדירה.
כבר נתקלתי במשפחות שקיבלו ממני ייעוץ בכלכלת המשפחה, שלא הביאו גורם זה בחשבון. צריך לשלם מיסים, צריך לשלם לעורך דין, צריך לשלם לפעמים למתווך, לתאגידי מים, לחברות תשתית אחרות, עבור שיפוץ קטן או גדול, עבור הובלה וכיו"ב.

חבל מאד לשלם פעמיים במקרה שרוכשים דירה לא מתאימה תחת לחץ וכעבור מספר שנים קטן מחליפים אותה.

4. היכן צפויה האישה להתגורר בעתיד הלא-קרוב?
זו שאלה שאני שואל לקוחות בכלכלת המשפחה שהגיעו אלי בסמוך לגירושים. אצלי אין אפליה בין המינים ואני שואל את אותה שאלה גם גברים.


לא מעט נשים שהתגרשו לא שואלות את עצמן את השאלה הזו.
אם התשובה לשאלה היא, שכנראה לא באותה עיר, אותו כפר או אותו אזור, כנראה שצריך לשקול היטב לפני שקונים דירה.

גם אם התשובה היא לא ברורה, צריך לשקול היטב.

אם התשובה היא שקרוב לוודאי שכן, אז זה אינו הגורם שבגללו יש להימנע מרכישת דירה מידית. כמובן שקיימים שיקולים אחרים נגד הרכישה, שלפחות חלקם הוצגו בפוסט זה.

יכולות להיות מגוון רחב של סיבות, שבמצב הלא-יציב שנוצר, יביאו את האישה לשקול מעבר לאזור מגורים אחר בטווח זמן קצר או בינוני. להלן מספר דוגמאות:

א. המשפחה שלה (הורים, אחים, אחיות וכיו"ב) מתגוררת במקום אחר.
במצב שנוצר היא עשויה להיעזר בתמיכת המשפחה בהיבטים רגשיים ובהיבטים מעשיים, כמו עזרה עם הילדים (אם הם בגיל צעיר).

ב. רצון לשנות על מנת להתגבר על טראומת הגירושים.

ג. חיפוש אחרי עבודה מכניסה יותר, שאולי קל למצוא אותה במקום אחר, למשל: במרכז הארץ במקום בפריפריה.

ד. היכן יגורו בעתיד הילדים?
כאשר מדובר בילדים גדולים יותר, בעוד מספר שנים לא גדול הם ילמדו באוניברסיטה או מכללה ו/או ימצאו עבודה ואולי יקימו את המשפחה שלהם. בלא מעט מקרים, ההסתברות שהם יעשו זאת במקום אחר, עשויה להיות גבוהה.  

אם היא חושבת, שתרצה במקרה זה לגור קרוב אליהם, אולי כדאי להימנע מרכישת דירה בישוב בו היא מתגוררת.
רבים מחברי עוזבים את ירושלים, עיר מגוריי, למרכז הארץ משיקולי עבודה וההורים עוברים אחריהם.
לפרטים נוספים קראו את הפוסט: מדוע במוקדם או במאוחר אני עשוי לעזוב את ירושלים?

רכישת דירה במקום בו ההסתברות למעבר אליו בעתיד גבוהה, עשויה להיות פתרון יצירתי. הדירה שתירכש תושכר ובמקביל האישה וילדיה ישכרו דירה במקום מגוריה הנוכחי. 

השורה התחתונה
אין לי ספק שלא מיציתי בפוסט זה את כל השיקולים בעד ונגד רכישת דירה מיד לאחר גירושים.

ההחלטה האם לרכוש או לשכור היא ספציפית ועשויה להשתנות ממקרה למקרה.

אני מקווה שבכל זאת הצגתי לנשים הנמצאות במצב כזה או שוקלות להתגרש, כמה שיקולים שאולי לא היו מביאות בחשבון. 

יום שישי, 12 ביוני 2015

על מה אני מרצה



כשפרסמתי בפוסט ב-Facebook את התמונה המצורפת לעיל מהרצאה שלי על הבנקים במתנ"ס גינות העיר בירושלים, הגיב אחד מחברי: "לא ידעתי שאתה מרצה. על איזה נושאים אתה מרצה?". חשבתי שהוא כנראה לא היחיד, שאינו יודע שאני מרצה והחלטתי בפוסט זה להציג את הנושאים עליהם אני מרצה ומסגרות ההרצאה. 

הרצאות על כלכלת המשפחה
אני מרצה על כל נושא שאתבקש בנושאים הקשורים בכלכלת המשפחה. נושאים לדוגמה:

1. הבנק ידיד או אויב? כיצד להתנהל מול הבנקים

2. מסע בזמן בעקבות הכסף

3. לחיות מההכנסות: כיצד להימנע מהוצאות גבוהות מהכנסות?

4. אין הלוואות שמחות: מדוע לא לקחת יותר מדי אשראי?
אוברדרפט, משכנתה, הלוואות, רכישות עם פריסת תשלומים בכרטיסי אשראי.

5. הכל סיכונים: ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה
ראו גם פסקה כללית המתייחסת לניהול סיכונים.

6. התנהלות כלכלית בגיל המבוגר

7. פרישה ואחרי הפרישה
הכנה לפרישה לפנסיה עם התמקדות בכלכלת המשפחה (יכול להשלים הרצאות וסדנאות העוסקות בהיבטים אחרים של הכנות לפרישה).

8. הרצאות ייעודיות למגזרים או קבוצות אוכלוסייה: אנשי היי-טק, מורים, עובדי מדינה, אנשים עם מוגבלויות, ניצולי שואה ועוד.
אתאים הרצאה ייעודית לכל קבוצה שתבקש זאת. 

9. טכנולוגיה וכלכלת המשפחה 
כיצד תשפיע הטכנולוגיה על האופן בו אנו מנהלים את כלכלת המשפחה? כלכלת שיתוף, אופן ההתנהלות מול גורמים פיננסיים, במה נשלם? וכיו"ב  

הרצאות מותאמות בנושאים אחרים יוכנו על ידי על פי בקשה.

הרצאות על מחשוב ומערכות מידע
הרצתי במשך שנים ארוכות במכללות, בכנסים, בהשתלמויות ובארגונים על מגוון רחב של נושאים טכניים, מגמות, וטכנולוגיות, למשל:


חלק מההרצאות קשרו בין תפיסות וטכנולוגיות המחשוב לבין ההיבטים העסקיים בארגונים ובינם לבין משמעויות אישיות של צרכנים פרטיים. 

ישנן הרצאות המיועדות לאנשי מקצוע בתחום מערכות מידע וישנן הרצאות המיועדות לאנשים שזה אינו תחום עיסוקם.

יש הרצאות המתארות תסריטים עתידיים בעקבות מגמות טכנולוגיות בתחום של מחשוב, למשל: השלכות של מחשוב לביש.

הרצאות על ניהול סיכונים
נתתי ייעוצים בניהול סיכונים בתחומי מחשוב ומערכות מידע, זמן רב לפני שהתחלתי לתת ייעוצים בכלכלת המשפחה. למדתי את הנושא התאורטי והמתודולוגי של ניהול סיכונים באופן כללי, על מנת שאוכל לתת ייעוצים. 

ההרצאות על ניהול סיכונים, מתאימות גם להקשרים שאינם הקשרים של כלכלת המשפחה.

הרצאות על ברידג'
הרצתי על ברידג' רק במסגרת קורסי ברידג' שאני מלמד. כמובן שאשמח ללמד קורסים נוספים. אבל גם אשמח להרצות לקהל רחב שאינו עוסק בברידג'. הרצאות מסוג זה, יעסקו במהות המשחק ולא בצדדים טכניים. הן יתמקדו בקשר בין ברידג' לבין תחומי ידע אחרים ובין התנהגות בברידג' לבין התנהגות שלא ליד שולחן הברידג'.

כך למשל, אקשור בין קבלת החלטות בברידג' לבין קבלת החלטות בכלל (משהו למדתי בנושא זה במסגרת לימודיי לתואר ראשון ולתואר שני בפסיכולוגיה), שיתוף פעולה בברידג' ובכלל, תחרות, ניתוח מצבים והסקת מסקנות  ועוד.    

למי אני מרצה ובאיזו תמורה?
איני פוסל שום מסגרת להרצאה, כולל בתים פרטיים וכולל Webinars (הרצאה אינטרנטית). 
אני עשוי להרצות ולבקש תשלום כספי, אבל יהיו גם מצבים לא מעטים בהם אהיה מוכן להרצות ללא תשלום.

אני מפנה אתכם לפסקה של גילוי נאות, על מנת שתוכלו להבין מדוע אני מוכן לפעמים להרצות גם ללא תשלום.

הרצאות על מערכות מידע ומחשבים ללא תשלום יינתנו רק במקרים יוצאי דופן.

גילוי נאות
אני חשדן כאשר מציעים לי הנחה לא סבירה על מוצר או שירות. אני הרבה יותר חשדן כאשר מציעים לי משהו חינם. גדלתי על הפתגם: "אין ארוחות חינם" ובמסגרת לימודי בפסיכולוגיה ועיסוקי בכלכלת המשפחה, נתקלתי בהטיות וכשלים הגורמים לאנשים לקבל החלטות לא נכונות.

אחד מהכשלים הוא הכשל של מחיר אפס. אתם יכולים למשל לקרוא בספר של פרופ' דן אריאלי על מחקר שלו בנושא זה. 
השורה התחתונה: רוב האנשים יעדיפו לקבל משהו חינם גם כשזה לא כלכלי (למשל: כשהאלטרנטיבה היא הנחה כספית גדולה יותר על מוצר הרבה יותר טוב).

אני צריך להבין מה עשוי להרוויח מי שמציע לי משהו חינם מהצעת החינם של מוצר או שירות. אם לא אבין זאת ולא אשתכנע שמדובר בפילנטרופיה, לא אקנה מוצר חינם. 

היות שחלק מההרצאות שלי הן בחינם וחלקן בתשלום, אסביר מה אני יכול להרוויח מהרצאות חינם.

יכולות להיות לי שתי סיבות להרצות חינם:

1. תועלת עסקית שאני עשויה להפיק באופן עקיף.

2. רצון כן לעזור לאוכלוסיות מסוימות.

הרצאות כתרומה ללא תשלום
כשהרצתי על כלכלת המשפחה לניצולי שואה ב"עמך" לא חשבתי על טובתי האישית. אני לא ארוויח כסף, גם אם הם יתרשמו כל כך מההרצאה שלי וכולם ירוצו לבקש ממני ייעוץ בכלכלת המשפחה. הסיבה לכך היא שניצולי שואה מקבלים ממני ייעוץ בכלכלת המשפחה ללא תשלום (גם עולי אתיופיה מקבלים ממני ייעוץ ללא תשלום).

כשהרצתי במעון נכים של איל"ן על כלכלת המשפחה, עשיתי זאת בעקבות פנייה של חבר שלי, שמתנדב באופן קבוע בעבודה עם הנכים. 
אף אחד מהם לא יהיה לקוח שלי: מדובר באנשים עם נכויות קשות, הגרים במקום מוגן ואינם מסוגלים לעבוד או לנהל חיים עצמאיים. הם לא ינהלו את כלכלתם ולכן אין מצב בו יגיעו אלי לייעוץ בתשלום.

גם כשהרצתי במתנ"ס על מחשבים לקבוצה של אנשים עם מוגבלויות, לא חשבתי שתצמח לי תועלת עסקית כלשהי.

אלה הן רק דוגמאות להרצאות ללא תמורה וללא מחשבה על תמורה כספית עקיפה כלשהי.

הרצאות שאני עשוי להפיק מהן תועלת עסקית עקיפה
כשהתבקשתי להרצות על כלכלת המשפחה, ללא תשלום לקבוצת נשים בסביבות גיל 50, הערכתי שהסיכוי שהן יבואו לייעוץ אצלי נמוך. אבל זה שונה לגמרי מהקבוצות שתוארו בסעיף הקודם.

ראשית, אחת או יותר מהן היו עשויות להגיע לייעוץ - זה לא קרה בינתיים.

שנית, מי יודע האם ומתי יפנה אל אחת מהן בן, אח, בן דוד או שכן ויציג דילמות בכלכלת משפחתו והיא תזכור אותי לטובה ותשלח אותו אלי לייעוץ. 

המניע שלי להסכים להרצות בחינם הוא חשיפה. זה אחד התחליפים שלי למה שעושים אחרים ואני לא מאמין בו: פרסום בתשלום. 

עד שלא אגיע, אם בכלל אגיע, למחזור גבוה, אינני מתכוון לפרסם את עצמי בתשלום.

אני מפרסם את עצמי בעזרת בלוגים ותכנים ברשתות חברתיות. אני מפרסם את עצמי מפה לאוזן, באמצעות לקוחות מרוצים ואני מפרסם את עצמי גם באמצעות הרצאות. 

יש מצבים לא מעטים בהם אהיה מוכן לא לגבות תשלום על הרצאה. אם בעקבות ההרצאה, יגיעו אלי לייעוץ או לסדנה, ארוויח מהייעוץ או הסדנה. אם בעקבות ההרצאה, יבואו ללמוד אצלי ברידג' ארוויח מהשיעורים שאתן.

מההסבר צריך להיות ברור לקוראים גם מדוע דווקא על מחשבים ומערכות מידע, ברוב המקרים אגבה כסף על הרצאה: 
הלקוחות הפוטנציאליים שלי הם ארגונים ולא אנשים פרטיים ואחרי עיסוק של 40 שנה בתחום מכירים אותי מספיק. מי שמעוניין בייעוץ,  ידע לפנות אלי גם בלי הרצאה ללא תשלום. 

  



יום שני, 8 ביוני 2015

האם דור ה-Y מסמן את סופה של הבנקאות המסורתית?





לפני כחמש עשרה שנים, נחתה על שולחני מעטפה עם הכיתוב "סודי" וללא סימנים מזהים של מי ששם אותה. מדובר על שולחני אצל לקוח בשם בנק לאומי, לו יעצתי באותה תקופה בנושאי מחשוב.

לא טרחתי לברר את זהותו של האלמוני ששם את המעטפה על שולחני. לעומת זאת קראתי בעיון רב את המסמכים הארוכים שהיו בתוכה.

המסמכים היו מסמכים פנימיים חסויים של כמה בנקים באירופה. כולם עסקו בנושא של ערוצי הפצה. 

לא ציטטתי את המידע הפנימי של הבנקים האלה ולא העברתי אותו לאנשים אחרים. כן השתמשתי במידע, ללא ציון מקור, על מנת לעזור ללקוח שלי ללמוד מניסיונם של אחרים, במקרים בהם זה היה רלוונטי.
גם היום לא אצטט מהמידע הנ"ל. 

כן אזכיר את השורה התחתונה המשותפת לכולם. היא מופיעה גם בדוחות של אנליסטים שאינם חסויים ובמסמכים פומביים של גורמים מסחריים.

השורה התחתונה היא: שבאותה תקופה, לקוחות שערוץ ההתקשרות העיקרי שלהם היה האינטרנט, היו לקוחות רווחיים יותר לבנקים.

מה הם ערוצים?
הקשר בין לקוח לבנק עשוי להתבצע באמצעות ערוצים שונים.
כך למשל, הלקוח יכול להגיע לסניף בנק ולבקש מהפקיד לבצע עבורו את הפעולה הנדרשת.

הוא גם יכול לבצע את זה טלפונית או באמצעות האינטרנט או באמצעות מכשיר אוטומטי המוצב בפתח סניף הבנק או בתוכו. בשנים האחרונות התפתח ערוץ נוסף: טלפונים חכמים וטאבלטים. מי שמעוניין יכול לקרוא פוסט שכתבתי על הערוץ הנ"ל: 

דור ה-Y והבנקים
על פי הויקיפדיה דור ה-Y, הידוע גם בכינוי דור המילניום, הוא: "הדור שנולד אחרי דור ה-X... לרוב הכוונה לגל הדמוגרפי של אלה שנולדו במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90". 

אחד מבני הדור הזה Dany Crichton, כתב מאמר בנושא זה
ב-Tech Crunch. כותרת המאמר והקישור אליו:

במאמר מציג Crichton את חוסר אהבתו לבנקים. הוא מציג את חווית הביקורים שלו בסניפי בנק כחוויה רעה במיוחד.
הוא מציין שלא מדובר בעניין אישי אלא במשהו המאפיין גם אחרים השייכים לדורו. הוא מתייחס לארה"ב, אבל להערכתי המצב בישראל אינו שונה מהותית.

אנסה לתמצת כמה מהטיעונים שלו תוך התייחסות שלי אליהם.   

הוא מעוניין בביצוע פעולות בנקאיות "תוך 10 שניות ולא דרך עשרה מסכים". 
הוא לא מעוניין לדבר עם הבנקאים.
דור ה-Y רוצה להשתמש בערוצים של שירות עצמי, כמו אינטרנט ועוד יותר מזה טלפונים חכמים.
הוא רוצה למעט ככל האפשר בביקורים בסניף בנק ובשיחות פנים אל פנים או שיחות טלפוניות, עם בנקאים.

ההתנהגות הפיננסית של דור ה-Y שונה מההתנהגות של דורות קודמים. הבנקים לא התאימו את הגישה והמוצרים שלהם  
הדורות הקודמים, עבדו לרוב במקום עבודה מסודר או מספר מצומצם של מקומות עבודה. הם חסכו בכלל ולפנסיה בפרט. הם רכשו דירה.

דור ה-Y לוקח יותר הלוואות, נודד בין מקומות עבודה, חוסך פחות מהדור הקודם ולא בהכרח רוכש דירה.
במאמר מוסגר, בישראל חלק מבני דור ה-Y התייאשו מהאפשרות לרכוש דירה.

הבנקים, הידועים כשמרנים (Risk Averse), לא התאימו את עצמם ואת מוצריהם לדור החדש. כך למשל, הלוואות לסטודנטים לא השתנו מהותית במשך שנים ארוכות. 

כל הצרכנים רוצים לנהל את חשבון הבנק שלהם מהטלפון החכם או הטאבלט שלהם
זהו מילה במילה, התרגום שלי למה שכותב Crichton. נדמה לי שהוא טועה. מה שהוא אומר נכון לגבי רוב או כל הצרכנים מדור ה-Y. זה אינו נכון לגבי צרכנים מדורות קודמים.

אני אומר את זה כלקוח בנק מבוגר יותר, שנמנע ככל יכולתו לדרוך בסניפי בנקים. מהרגע שבנקאות בערוץ האינטרנטי הייתה זמינה בישראל, היא הפכה לערוץ העיקרי שלי. 

יש לא מעט לקוחות בגיל מבוגר יותר, שמעדיפים את המגע האישי עם הבנקאי בסניף וסומכים על הבנקאי המוכר להם. עוד לא אמרתי כלום על לקוחות קשישים, שרוב חבריהם כבר אינם איתנו והביקור בסניף הבנק (ובקופת החולים) הוא הדרך שלהם לשמור על קשר עם בני אנוש אחרים.   

כולם שונאים עמלות בנק ובמיוחד את המורכבות שלהן ואת חוסר השקיפות שלהן
בעניין זה, נדמה לי שקשה לחלוק עליו. 

ההבדל בין דור ה-Y לדורות קודמים שהם מוכנים ללכת למקום אחר על מנת לבצע את הפעולות שהם מבצעים בבנק.
הוא צודק אבל לא לגמרי. זה נכון שבני דור זה יהיו פתוחים יותר מדורות קודמים לחלופות לא בנקאיות, למשל: כלכלת שיתוף. אל תחשבו שרק הם יהיו מוכנים ללכת לכיוון הזה: גם רבים מבני הדורות הקודמים יהיו מוכנים לעשות זאת אם זה יחסוך להם כסף ותהליכים ארוכים ועתירי זמן מבוזבז. קראו למשל: שירותים פיננסיים חלופיים מנישה שולית למרכז.

השורה התחתונה
Dany Crichton טוען, שהבעיה היסודית אינה חוסר היכולת של הבנקים לפנות לדור ה-Y. הבעיה היסודית היא חוסר יכולת של הבנקים לחדשנות עבור כלל לקוחותיהם. 

נדמה לי שמה שאני כותב בסדרת פוסטים הנקראת Vendors Survival, העוסקת בהישרדות ענקי טכנולוגיית המידע, מתחיל להיות נכון גם לגבי בנקים.

בסדרת הפוסטים הזו, אני שואל את השאלה: האם חברות כמו: Apple, Google, Facebook ו-Microsoft ישרדו בעוד עשר שנים? בהחלט ייתכן שמי שלא תהיה מספיק חדשנית לא תשרוד.

גם בנקים שיקפאו על השמרים, ולא יהיו חדשניים ויצירתיים, עלולים להיעלם.







יום שבת, 6 ביוני 2015

מה עושים כישלונות כלכליים לניהול כלכלת המשפחה שלנו?

ניסיתם להשקיע כסף והפסדתם. האם זה ישפיע על  השקעה הבאה שלכם?

ניסיתם להשקיע כסף בחמישה או עשרה מופעים שונים והפסדתם. מה תהיה ההשפעה של זה על ההשקעה הבאה שלכם?

ניסיתם לעבור בחשבון הבנק ממינוס לפלוס (לחסל את האוברדרפט). נכשלתם. האם תנסו זאת שוב? האם תנסו זאת גם לאחר הכישלון העשירי או הכישלון העשרים?

לרוב כישלון משפיע על הפעם הבאה. רצף כישלונות משפיע הרבה יותר.

בפוסט בבלוג אחר, שכותרתו: הפסיכולוגיה של הכישלון: עיקרון הרצף, כתבתי על סדרת כישלונות שלי בתחרויות ברידג' ועל ההשפעה של כישלונות קודמים על התנהלותי בתחרות מסוימת. הכללתי את זה גם לגבי ספורטאים ברמות הגבוהות ביותר, שלפעמים חווים תקופה של כישלונות. קרוב לוודאי, שסדרת כישלונות תגדיל את ההסתברות לכישלון נוסף.

ההבדלים בין כישלון בספורט לכישלון בכלכלת המשפחה
האנלוגיה אינה מלאה.

ההבדל הראשון: היו לי גם הצלחות מרשימות בתחרויות ברידג'. כשמדברים על ספורטאים ברמה גבוהה בוודאי שהיו להם יותר הצלחות מכישלונות.

עיקרון הרצף, שתואר בפוסט שלי, קיים גם בתקופות של הצלחות: הצלחה עשויה להביא להתנהלות שתביא הצלחה נוספת. 

יש אנשים או משפחות, שאינם יכולים לזקוף לזכותם הצלחות רבות בהתנהלות הכלכלית שלהם. גם כשיש הצלחה, הם עלולים לפרש אותה כחוסר הצלחה.

ההבדל השני: אין לנו אפשרות להפסיק לנהל את כלכלת המשפחה שלנו.
זהו ההבדל המהותי: אם אכשל הרבה, אני יכול להפסיק לשחק ברידג'. גם ספורטאי על יכול למצוא קריירה חלופית.
בינינו, בגיל מסוים הוא ממילא ייאלץ לעשות זאת.

ההבדל השלישי: מי שעוסק בספורט אוהב את זה. יש כאלה שנאלצים לנהל את כלכלת משפחתם, חרף סלידתם העמוקה מעיסוק בנושאים כלכליים.
ספורטאי או שחקן ברידג', עוסק בזה גם מפני שהוא נהנה מהעיסוק באותו תחום.
חלק מהמשפחות שונאות כל רגע בו עליהן לעסוק בנושאים כלכליים. הן יעשו כמעט כל מה שאפשר על מנת לא לעסוק בכך: ישאירו סכומי כסף גדולים לאורך זמן בחשבון עובר ושב בבנק במקום להשקיע אותו, לא יעקבו אחרי מה שקורה בחשבון הבנק שלהם וכיו"ב.

אחד מעמיתי למקצוע הציג משפחה (בשמירה על פרטים מזהים) לה יעץ, שאמרה לו: "קיבלנו מכתב מהבנק ולא פתחנו אותו". 
היועץ לא היה צריך לפתוח את המכתב. הטלפון שהגיע חודש אחר כך מהבנק למשפחה, הבהיר את תוכן המכתב. הבנק מתכוון לסגור את החשבון, משום שהמשפחה גלשה הרבה מעבר לאוברדרפט שאושר לה.

יש משפחות שיעשו הכל על מנת שמישהו אחר ינהל את ענייניהן הכספיים במקומם. סוכן ביטוח, פקיד בנק וכיו"ב.
יש סוכני ביטוח הגונים ומקצועיים. יש גם בנקאים כאלה. אבל כפי שנוכחתי לדעת, במסגרת ייעוצים שנתתי בכלכלת המשפחה, יש כאלה שהם נחמדים, אבל ינצלו את התלות של הלקוח על מנת שהסוכן וחברת הביטוח או הבנק ירוויחו והלקוח יפסיד.

הייתם צריכים לראות את הבעת פניו של פקיד בנק כזה, כאשר התלוותי למשפחה לסניף בנק שלה והוצגתי על ידם כיועץ שלהם לכלכלת המשפחה.  

כיצד משפיעה סדרת כישלונות על ניהול כלכלת המשפחה?
ברוב המקרים סדרת כישלונות מערערת את הביטחון. הנטייה היא להימנע ככל האפשר מכישלון נוסף באמצעות הימנעות מעיסוק בנושאים כלכליים.

יש שתי דרכים להימנע מעיסוק:

1. לא לעשות שום דבר.
למשל לא להשקיע כסף הנמצא בחשבון עובר ושב בבנק, לא לעשות ביטוח ביוזמת המשפחה, לא לבחון את החיסכון לפנסיה ואת דמי הניהול שמשלמים, לא לעקוב אחרי הוצאות והכנסות וכיו"ב.

זהו כמובן פתרון רע, המביא את המשפחה למצב כלכלי טוב פחות מהמצב אליו הייתה מגיעה לו הייתה מנהלת את ענייניה הכספיים באופן נאות.

לפעמים "מצב כלכלי טוב פחות" הוא לשון של המעטה. מושגים כמו: מדרון חלקלק או הידרדרות או התרסקות, יתארו טוב יותר את המצב שנוצר בטווח ארוך.

2. לתת לאחרים לנהל את כלכלת המשפחה
זה מחזיר אותנו ל"הבדל השלישי" בסעיף הקודם בו תארנו כיצד מתנהגות משפחות, שאינן אוהבות לעסוק בנושאים כלכליים. האחרים עלולים להיות כאלה, שלא ינהלו טוב מספיק את הכלכלה של המשפחה.
צריך להביא בחשבון גם את זה שאין להם תמונה כוללת ואין להם ראייה כוללת. 

כשנותנים לפקיד הבנק לנהל את הנכסים הפיננסיים, הוא יראה תמונה חלקית של נכסים אלה בלבד. הוא מבין רק בנושאים של ניהול נכסים פיננסיים ובנקאות.

כשנותנים בו זמנית לסוכן הביטוח לטפל ללא בקרה בביטוחים, הוא יראה תמונה חלקית. הוא מבין ברוב המקרים רק בביטוח.

הגוון האדום של כותרת פסקה זו בהיר יותר מהגוון האדום של כותרת הפסקה הקודמת. 
הוא מסמל משהו משהו פחות גרוע מלא לנהל.
אם אלה שמנהלים את כלכלת המשפחה טובים במקצועם ואינם מנצלים לרעה את האמון שהמשפחה נותנת בהם, זה עשוי להיות מודל לא רע.
עדיין רחוק מלהיות אופטימלי: אין תיאום, אין תמונה כוללת, יש תחומים בכלכלת המשפחה שאינם מטופלים בכלל.  

אם אחד (או יותר מאחד) מביניהם מנצל לרעה את האמון שניתן בו או סתם אינו איש מקצוע טוב, התוצאה עלולה להיות עגומה.  

כיצד מתמודדים עם הכישלון?
משפחה כזו זקוקה למישהו שיהיה לצידה. מישהו שמבין משהו בכל האספקטים של ניהול כלכלת המשפחה: ניהול מאזן הכנסות והוצאות, ניהול סיכונים (כולל ניהול חיסכון פנסיוני, משום שפנסיה לא מספיקה היא סיכון), דיור ומשכנתאות, ביטוח (גם ביטוח הוא התמודדות עם סיכונים), מישהו שמבין גם בהתנהגות ובפסיכולוגיה, מישהו שיכול לכוון להדריך ולעזור למשפחה להתאמן לקראת התמודדות כלכלית עצמאית בעתיד. מישהו שיציע להם כלים טכניים להתמודדות וידע נרחב.

ככה יכולות להיות גם הצלחות. עיקרון הרצף פועל גם בהצלחות. מאוחר יותר יוכלו גם להתמודד באופן עצמאי עם סוגיות כלכלת המשפחה שלהם, גם ללא יועץ.

לייעוץ בכלכלת המשפחה פנו ל:
טלפון: 054-4480616
דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com





תחזית כלכלית לשנת 2025: מה שהיה בשנת 2024 במדינת ישראל הוא שיהיה רק יותר גרוע

  הכותרת של התחזית הכלכלית שלי לשנת 2024 הייתה:  ת חזית כלכלית לשנת 2024: שנה קשה עם תקווה לעתיד .  לצערי, החלק הראשון של התחזית (שנה קשה) ה...