במקרה התגלגל לידיי, לזמן קצר, ספרו של הכלכלן ארז רפאלי כלכלה רומנטית. הספר העוסק בקשר או בדימיון בין כלכלה לרומנטיקה בתחום הזוגי.
הספר מראה דימיון בין עקרונות כלכליים ובין התנהלות זוגית. זו תפיסה מעניינת. אולי מעניינת במיוחד עבורי כמי שכתב לא מעט פוסטים על הדימיון ביו זוגיות בחיים ובין זוגיות בברידג'. למשל: פגישה עיוורת האם הם יפגשו שוב?
בפוסט זה אגע בשאלה שמעלה רפאלי בספרו, שהעיקרון שמאחוריה מכונה Moral Hazard.
בכל חברה יש כאלו הזקוקים לעזרה כלכלית מהמדינה. אנשים שאין להם יכולת לפרנס את עצמם.
בכל חברה יש גם כאלה שינצלו את מנגנוני העזרה של החברה על מנת לקבל את אותה עזרה מסיבות אחרות, למשל עצלנות.
Moral Hazard, בהקשר זה, הוא הסיכון שאנשים שהיו יכולים לפרנס את עצמם, לו רק היו מתאמצים מעט, ינצלו את המנגנונים האלה על מנת לקבל כספים.
הגישה הסקנדינבית והגישה האמריקאית
כל חברה מוצאת את האיזון שלה בהקשר של Moral Hazard.
האמריקאים קרובים לקצה בו לא מוכנים שאנשים שלא באמת מגיע להם, יקבלו גם אם המחיר הוא שאנשים שבאמת לא יכולים לפרנס את עצמם לא יקבלו את התמיכה.
האירופאים בכלל, והסקנדינביים באופן יותר קיצוני, מוכנים שגם "פרזיטים" ירוויחו על מנת להקטין את שיעורם של אלה שבאמת זקוקים לעזרה הזו ולא יקבלו אותה.
הגישה שלי
אני יותר קרוב לסקנדינביים מאשר לאמריקאים, אבל.... כאשר אין מדובר בתקציבים לאומיים, אלא בעזרה שלי למישהו ספציפי הגישה שלי משתנה לחלוטין.
בייעוצים בכלכלת המשפחה פוגשים אדם ספציפי או משפחה ספציפית ואז צריך לקבל החלטה: האם אני מתחיל תהליך של עזרה לאותו אדם או לאותה משפחה?
בהקשר זה אני עובד על פי המודל האמריקאי.
כמו שהמשאבים הלאומיים של מדינה לעזרה לאזרחיה מוגבלים, גם המשאבים שלי מוגבלים, למשל: משאב הזמן.
אני מעדיף להשקיע אותם במי שמוכן לעזור לעצמו ולא במי שלא מוכן לעזור לעצמו.
מהניסיון למדתי, שסיכויי הצלחה בעבודה עם מי שמוכן לעזור לעצמו גבוהים.
סיכויי ההצלחה בעבודה עם מי שלא מוכן לעזור לעצמו אפסיים.
דוגמאות מכלכלת המשפחה, כמו גם בתחומים אחרים, בפוסט הבא.
הספר מראה דימיון בין עקרונות כלכליים ובין התנהלות זוגית. זו תפיסה מעניינת. אולי מעניינת במיוחד עבורי כמי שכתב לא מעט פוסטים על הדימיון ביו זוגיות בחיים ובין זוגיות בברידג'. למשל: פגישה עיוורת האם הם יפגשו שוב?
בפוסט זה אגע בשאלה שמעלה רפאלי בספרו, שהעיקרון שמאחוריה מכונה Moral Hazard.
בכל חברה יש כאלו הזקוקים לעזרה כלכלית מהמדינה. אנשים שאין להם יכולת לפרנס את עצמם.
בכל חברה יש גם כאלה שינצלו את מנגנוני העזרה של החברה על מנת לקבל את אותה עזרה מסיבות אחרות, למשל עצלנות.
Moral Hazard, בהקשר זה, הוא הסיכון שאנשים שהיו יכולים לפרנס את עצמם, לו רק היו מתאמצים מעט, ינצלו את המנגנונים האלה על מנת לקבל כספים.
הגישה הסקנדינבית והגישה האמריקאית
כל חברה מוצאת את האיזון שלה בהקשר של Moral Hazard.
האמריקאים קרובים לקצה בו לא מוכנים שאנשים שלא באמת מגיע להם, יקבלו גם אם המחיר הוא שאנשים שבאמת לא יכולים לפרנס את עצמם לא יקבלו את התמיכה.
האירופאים בכלל, והסקנדינביים באופן יותר קיצוני, מוכנים שגם "פרזיטים" ירוויחו על מנת להקטין את שיעורם של אלה שבאמת זקוקים לעזרה הזו ולא יקבלו אותה.
הגישה שלי
אני יותר קרוב לסקנדינביים מאשר לאמריקאים, אבל.... כאשר אין מדובר בתקציבים לאומיים, אלא בעזרה שלי למישהו ספציפי הגישה שלי משתנה לחלוטין.
בייעוצים בכלכלת המשפחה פוגשים אדם ספציפי או משפחה ספציפית ואז צריך לקבל החלטה: האם אני מתחיל תהליך של עזרה לאותו אדם או לאותה משפחה?
בהקשר זה אני עובד על פי המודל האמריקאי.
כמו שהמשאבים הלאומיים של מדינה לעזרה לאזרחיה מוגבלים, גם המשאבים שלי מוגבלים, למשל: משאב הזמן.
אני מעדיף להשקיע אותם במי שמוכן לעזור לעצמו ולא במי שלא מוכן לעזור לעצמו.
מהניסיון למדתי, שסיכויי הצלחה בעבודה עם מי שמוכן לעזור לעצמו גבוהים.
סיכויי ההצלחה בעבודה עם מי שלא מוכן לעזור לעצמו אפסיים.
דוגמאות מכלכלת המשפחה, כמו גם בתחומים אחרים, בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה