איזה הורה אינו רוצה שילדיו יהיו מאושרים?
מדוע לא לספק להם את כל מה שהם צריכים: אוכל, ביגוד, חוגים, חופשות וכיו"ב?
התשובה החיובית לשאלות אלה אולי טריביאלית, אבל ההתנהלות בחברה שבה תרבות הצריכה היא חלק מהותי מאורחות החיים, יותר מורכבת.
מה גורמת לנו תרבות הצריכה?
קונפורמיות חברתית (הרצון לעשות את מה שאנחנו רואים שעושים שכנים, עמיתים לעבודה או ללימודים, חברים ובני משפחה), מבצעים ופרסומות מכוונים אותנו לצרוך יותר ממה שבאמת אנחנו צריכים.
כשצורכים יותר מוציאים יותר כסף.
מרבית האנשים, צריכים להרוויח יותר כסף, על מנת להגדיל את ההוצאות השוטפות שלהם.
בשביל להרוויח יותר, צריך לעבוד יותר קשה ובמקרים רבים גם לעבוד יותר שעות.
כשעובדים יותר קשה נשארים פחות זמן ופחות אנרגיה לדברים אחרים.
ילדים ונוער בעידן הצריכה
מה שתואר בסעיף הקודם ביחס לצריכה בכלל, נכון גם לגבי ילדים.
מצד אחד, ההורים מושפעים מאותם גורמים המניעים את תרבות הצריכה גם לגבי צריכת מוצרים ושירותים עבור ילדיהם, כלומר: רוכשים עבורם גם מוצרים ושירותים שאין בהם צורך.
מצד שני, חלק גדול מהפרסומות בארץ (ועוד יותר בארצות-הברית) מכוונות ישירות לילדים ולנוער. ההנחה היא שילדים, במיוחד ילדים צעירים, יושפעו יותר מהפרסומות וירצו לקנות מוצרים מבלי להבין שמדובר לפעמים במוצרים יקרים ולאו דווקא הכרחיים.
לילדים יש השפעה על ההורים, שכאמור בפתיח של פוסט זה, מעוניינים באושרם של ילדיהם ולכן מוכנים לקנות עבורם את מה שהם מעוניינים בו.
מצד אחד, ההורים מושפעים מאותם גורמים המניעים את תרבות הצריכה גם לגבי צריכת מוצרים ושירותים עבור ילדיהם, כלומר: רוכשים עבורם גם מוצרים ושירותים שאין בהם צורך.
מצד שני, חלק גדול מהפרסומות בארץ (ועוד יותר בארצות-הברית) מכוונות ישירות לילדים ולנוער. ההנחה היא שילדים, במיוחד ילדים צעירים, יושפעו יותר מהפרסומות וירצו לקנות מוצרים מבלי להבין שמדובר לפעמים במוצרים יקרים ולאו דווקא הכרחיים.
לילדים יש השפעה על ההורים, שכאמור בפתיח של פוסט זה, מעוניינים באושרם של ילדיהם ולכן מוכנים לקנות עבורם את מה שהם מעוניינים בו.
המעגל הרע של הגדלת הצריכה של ילדים
כמתואר בתחילת הפוסט, צריכת היתר, מחייבת יותר שעות עבודה ויותר מאמץ בעבודה. להורה המותש והעסוק, לא נשאר זמן רב לבילוי במחיצת ילדיו.
ההורה כאמור מעוניין באושרם של ילדיו ולכן לפעמים הוא מרגיש נקיפות מצפון על כך, שאינו מבלה מספיק במחיצת ילדיו.
הדרך להשקיט את המצפון היא היענות למאוויו החומריים של הילד: ההורים קונים כמעט כל דבר שהילד חפץ בו. ממחשב וטלפון חכם דרך חוגים ועד ממתקים.
נזכיר שוב, חלק ממאוויו של הילד נובעים מפרסום ממוקד ילדים וחלק אחר מקונפורמיות חברתית ("אם לחברים שלי יש iPhone4 אז גם אני צריך").
המעגל שנוצר:
לא גם לעצמנו וגם לבן/בת הזוג.
הזמן שחסר לנו לעצמנו הופך אותנו לכאלה, שיש להם פחות חוויות, שאפשר לשתף בהן את הילד ופחות התנסות וידע, בנושאים שאינם קשורים לעבודתנו. גם אם בכל זאת נמצא זמן לבלות עם הילד אולי כבר לא נהיה מספיק מעניינים.
עוד סיבה לתסכול ועוד סיבה "לקנות" אותו באמצעים של צריכה.
הזמן שאין לנו לבן/בת הזוג עלול להביא לריחוק ולפעמים, גם לפרידה וגירושים.
אנחנו מבינים שממצב כזה ילדים נפגעים.
מה עושים על מנת לפצות אותם? מפצים אותם חומרית: חופשה בחו"ל, רכישת מחשב משוכלל יותר ו/או טלפון חכם מדור חדש יותר, מסעדות, חוגים, בילויים.
חזרנו שוב למעגל הרע של ההוצאות כי הפיצוי החומרי של הילד, גם בהקשר זה, מחייב יותר עבודה וכתוצאה מכך פחות זמן עם הילד.
ההורה כאמור מעוניין באושרם של ילדיו ולכן לפעמים הוא מרגיש נקיפות מצפון על כך, שאינו מבלה מספיק במחיצת ילדיו.
הדרך להשקיט את המצפון היא היענות למאוויו החומריים של הילד: ההורים קונים כמעט כל דבר שהילד חפץ בו. ממחשב וטלפון חכם דרך חוגים ועד ממתקים.
נזכיר שוב, חלק ממאוויו של הילד נובעים מפרסום ממוקד ילדים וחלק אחר מקונפורמיות חברתית ("אם לחברים שלי יש iPhone4 אז גם אני צריך").
המעגל שנוצר:
- הגדלת הצריכה של הילד על מנת ל"השקיט את המצפון" של ההורה, מגדילה את ההוצאות.
- כדי להתמודד עם הגדלת ההוצאות, צריך לעבוד עוד יותר קשה, מה שמשאיר להורה עוד פחות זמן ואנרגיה על מנת לבלות עם הילד.
- פחות זמן עם הילד - יותר ייסורי מצפון
- יותר ייסורי מצפון - יותר הוצאות כספיות על הילד על מנת להשקיט את המצפון
- הגדלת הצריכה של הילד על מנת ל"השקיט את המצפון" של ההורה, מגדילה את ההוצאות.
האם רק לילד חסר לנו זמן?
הזמן שחסר לנו לעצמנו הופך אותנו לכאלה, שיש להם פחות חוויות, שאפשר לשתף בהן את הילד ופחות התנסות וידע, בנושאים שאינם קשורים לעבודתנו. גם אם בכל זאת נמצא זמן לבלות עם הילד אולי כבר לא נהיה מספיק מעניינים.
עוד סיבה לתסכול ועוד סיבה "לקנות" אותו באמצעים של צריכה.
הזמן שאין לנו לבן/בת הזוג עלול להביא לריחוק ולפעמים, גם לפרידה וגירושים.
אנחנו מבינים שממצב כזה ילדים נפגעים.
מה עושים על מנת לפצות אותם? מפצים אותם חומרית: חופשה בחו"ל, רכישת מחשב משוכלל יותר ו/או טלפון חכם מדור חדש יותר, מסעדות, חוגים, בילויים.
חזרנו שוב למעגל הרע של ההוצאות כי הפיצוי החומרי של הילד, גם בהקשר זה, מחייב יותר עבודה וכתוצאה מכך פחות זמן עם הילד.
לסיכום
ההורים הופכים מהורים למעין מכשירי בנק אוטומטיים מהם הילד יכול למשוך כספים ולהוציא אותם על מוצרי צריכה ופעילויות כרצונו.
המפתחות להתמודדות עם הבעיה הם:
1. ניתוק מתרבות הצריכה
המשפחה צריכה להוציא את מה שהיא צריכה ולא את מה, שדוחפים אותה להאמין שהיא צריכה לרכוש.
2. ההוצאות אינן יכולות לעלות על ההכנסות
המצב של משפחות בישראל הוא, בדרך כלל, מצב בו ההוצאות עולות על ההכנסות.
דוגמה לנתונים המראים זאת אפשר למצוא במאמר הבא בעיתון כלכליסט המצטט מחקר של מכון מדגם.
3. להתחיל לחסוך בהוצאות ההורים ולא בהוצאות הילדים
ללא דוגמה אישית, הניסיון לחסוך בהוצאות הילדים נועד לכישלון. הורים הנוסעים לטיול לחו"ל, שאינם יכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית, יתקשו לשכנע את ילדיהם לחסוך בהוצאות על בילויים.
אם, הקונה בגדים יקרים בכל חודש (מעבר ליכולת הכלכלית של המשפחה) תתקשה לשכנע את ביתה בת העשרה, שלא לנהוג כמוה. גם האב המכור לטלפונים החכמים היקרים ביותר, יתקשה לשכנע את בנו בן ה 8 שלא לקנות דגם מתקדם של iPhone, שמחצית מחבריו רכשו.
4. ללמד את הילדים לשלוט בהוצאות ולנהל אותן
למשל באמצעות נתינת סכום קבוע של דמי כיס. בכל מקרה יש לקבוע גבולות להוצאות (לא כספומט, לא שק פתוח ולא כרטיס אשראי).
5. לבצע פעילויות משותפות עם הילדים
זהו מפתח חשוב ביותר. הפעילות המשותפת משתנה בהתאם להעדפות המשפחה ולגיל הילדים. הרעיון הוא לייצור קשרים בין הורים לילדים, שאינם רק כספיים , על ידי כך להימנע מרגשות אשם ומההוצאות הכספיות על ילדים הנובעות מהם.
קל להגיד וקשה לעשות: ההורים צריכים לפנות את הזמן והילדים צריכים לרצות לעשות פעילויות משותפות עם הורה או הורים.
איך בכל זאת מתמודדים עם הבעיה?
1. ניתוק מתרבות הצריכה
המשפחה צריכה להוציא את מה שהיא צריכה ולא את מה, שדוחפים אותה להאמין שהיא צריכה לרכוש.
2. ההוצאות אינן יכולות לעלות על ההכנסות
המצב של משפחות בישראל הוא, בדרך כלל, מצב בו ההוצאות עולות על ההכנסות.
דוגמה לנתונים המראים זאת אפשר למצוא במאמר הבא בעיתון כלכליסט המצטט מחקר של מכון מדגם.
3. להתחיל לחסוך בהוצאות ההורים ולא בהוצאות הילדים
ללא דוגמה אישית, הניסיון לחסוך בהוצאות הילדים נועד לכישלון. הורים הנוסעים לטיול לחו"ל, שאינם יכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית, יתקשו לשכנע את ילדיהם לחסוך בהוצאות על בילויים.
אם, הקונה בגדים יקרים בכל חודש (מעבר ליכולת הכלכלית של המשפחה) תתקשה לשכנע את ביתה בת העשרה, שלא לנהוג כמוה. גם האב המכור לטלפונים החכמים היקרים ביותר, יתקשה לשכנע את בנו בן ה 8 שלא לקנות דגם מתקדם של iPhone, שמחצית מחבריו רכשו.
4. ללמד את הילדים לשלוט בהוצאות ולנהל אותן
למשל באמצעות נתינת סכום קבוע של דמי כיס. בכל מקרה יש לקבוע גבולות להוצאות (לא כספומט, לא שק פתוח ולא כרטיס אשראי).
5. לבצע פעילויות משותפות עם הילדים
זהו מפתח חשוב ביותר. הפעילות המשותפת משתנה בהתאם להעדפות המשפחה ולגיל הילדים. הרעיון הוא לייצור קשרים בין הורים לילדים, שאינם רק כספיים , על ידי כך להימנע מרגשות אשם ומההוצאות הכספיות על ילדים הנובעות מהם.
קל להגיד וקשה לעשות: ההורים צריכים לפנות את הזמן והילדים צריכים לרצות לעשות פעילויות משותפות עם הורה או הורים.
האם הנושא של פוסט זה מטריד אתכם? בייעוץ בכלכלת המשפחה נושא זה יכול לעלות כחלק מהתייחסות להתנהלות הכלכלית של המשפחה. אם אתם מעוניינים בייעוץ צרו קשר באמצעות:
1. טלפון: 054-4480616
2. באמצעות דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com
