רבים עוסקים במצבו העגום של העיתון מעריב מנקודות מבט שונות.
יש העוסקים בנושא בהקשר של חופש העיתונות. אחרים מתמקדים במצבה הכלכלי העגום של העיתונות הכתובה בעולם כלו ובתחליפים שלה (טלוויזיה ויותר ממנה אינטרנט) הנוגסים כבר היום בחלק גדול מעוגת הפרסום.
יש העוסקים בפירמידת החברות של טייקון זה או אחר ובמניעים לאו דווקא ענייניים, שמאחורי רכישת עיתון מפסיד.
אחרים מתמקדים דווקא בניהול הלא מוצלח של העיתון.
היבט חשוב ביותר, הוא ההיבט של מפעל המפטר כ 2,000 עובדים (שבמקרה או לא במקרה הוא עיתון) ופרנסתן של משפחות המפוטרים.
בפוסט זה לא אעסוק אפילו בהיבט זה, שיש לו נגיעה ברורה בכלכלת המשפחה.
הפוסט יתמקד בנושא ההפרשות הפנסיוניות.
ההפרשות הפנסיוניות - האם גם העובדים אשמים?
לצערי התשובה לשאלה זו עשויה להיות חיובית.
בניתוח בפוסט זה, אני יוצא מתוך הנחה שיש אמת כלשהי בפרסומים מפיהם של עובדי מעריב ושל אחרים, לפיהם לא הופרשו עבורם תשלומי מעביד לפיצויי פיטורין, לפחות לגבי חלק מתקופת עבודתם (אם הפרסומים אינם נכונים, אפשר לגנוז פוסט זה), על אף שבהסכמי העסקתם צוין במפורש שיופרשו.
ברור שהאשם העיקרי הוא מי שלא הפריש את הכספים המגיעים לעובדים, לקרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל.
איפה טעו העובדים?
תלוש המשכורת, אינו המקום הנכון לבדיקה, האם התבצעה הפרשה פנסיונית או הפרשה לפיצויי פיטורין.
כבר היו דברים מעולם: בתלוש המשכורת של עובדים במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי הופיעו ניכויי עובד וניכויי מעביד לפנסיה. המעביד, לא העביר אותם או לא העביר את חלקם לגורם הפיננסי המנהל את החיסכון הפנסיוני של העובד.
המקום הנכון לבדיקה הוא בדווחים השנתיים של הגורם הפיננסי, המנהל את החיסכון הפנסיוני ו/או כספי הפיצויים של העובד.
כל גורם כזה, חייב בדווח שנתי לכל אדם המנהל אצלו חיסכון כזה.
(בחלק מהמקרים הגורם חייב הגורם הפיננסי גם בדווח רבעוני).
חברות הביטוח ובתי ההשקעות, אינם נוהגים להפר את חובתם החוקית לדווח ללקוחותיהם. כך שקרוב לוודאי, שכמעט כל עובדי מעריב קיבלו דווחים שנתיים כאלה.
בדווחים אלה מופיעים תשלומי מעביד, שהועברו בפועל לזכות העובד. לגבי כל תשלום מצוינת מהותו (למשל: פנסיה, פיצויים), מצוינים סכומים לפי חודשים ומצוין הסכום הכולל שהצטבר לזכות העובד.
חברות הביטוח ובתי ההשקעות אינם יודעים מה נכתב בתלוש המשכורת של העובד. הם יודעים ומדווחים רק על סכומי הכסף, שהמעביד העביר אליהם לזכות העובד.
עובד, שהיה קורא בעיון את הדוחות השנתיים הנ"ל היה מגלה מיד, שלא הופרשו לזכותו כספים לצורך פיצויים באותה שנה (או הופרשו רק חלק מהתשלומים לפיצויי פיטורין עבורו).
נראה איפוא, שטעותם של העובדים הייתה שלא קראו או לא הבינו את הדוחות השנתיים שקיבלו.
האם מדובר רק בעובדי מעריב?
בפירוש לא. מדובר בבעיה כללית של מרבית העובדים השכירים ומרבית העובדים העצמאיים, שאינם קוראים את הדוחות השנתיים המגיעים מחברות הביטוח ובתי ההשקעות (יש כאלה המשאירים אותם במעטפות סגורות מבלי לפתוח אותן).
בדוחות עלולות להיות טעויות אחרות ולא רק אי-העברת כספי מעביד לטובת הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורין עבור העובד.
שתי הסיבות העיקריות לכך שמרבית הציבור אינו קורא או אינו מבין את הדוחות התקופתיים המתייחסים לפנסיה ופיצויי פיטורין הן:
1. חוסר ידע המקשה על הבנת הדוחות.
2. הדוחות אינם ידידותיים לקורא הלא-מקצועי. הם כוללים פרטים רבים, שניתן היה לוותר עליהם ואינם מאורגנים באופן המיטבי המאפשר להבין במהירות את מה שהתרחש בתקופת הדווח מתוך החלק המסכם של הדוח.
השורה התחתונה
פנסיה ופיצויי פיטורין הם נושאים חשובים ולכן אסור להתעלם מדווחים שנתיים העוסקים בהם. מרבית העובדים בישראל, אינם קוראים או אינם מבינים דוחות אלה ולמעשה מתעלמים מהם. לפעמים מגלים את הטעות מאוחר מדי. לטובת עובדי מעריב, אני מקווה שלגביהם עדיין לא מאוחר מדי.
