ניהול תרומות

אחד ההיבטים החשובים של התנהלות כלכלית נכונה הוא ניהול מאזן הוצאות והכנסות. העיקרון פשוט להבנה: לאורך זמן אי אפשר להוציא יותר מההכנסות. צריך להתנהל כך שבמקרה הגרוע ההוצאות וההכנסות יהיו שוות. עדיף כמובן לחסוך לעת צרה (פיטורים מעבודה, גירושים, מכונית שהתקלקלה וכיו"ב) או לעת שמחה (חתונה, הולדת ילד, הולדת נכד, בר מצווה, טיול חלומות לחו"ל וכיו"ב).

העיקרון נכון למשפחות, לחברות עסקיות ולמדינות. 

כמו שאומר הפתגם: "השטן נמצא בפרטים הקטנים". גם שינוי מאזן משלילי (הוצאות גדולות מהכנסות) למאוזן או חיובי, תלוי בפרטים הקטנים: קל לזהות הוצאה לא חיונית של אלפי שקלים בחודש ולטפל בה. הרבה יותר קשה לטפל במספר גדול של הוצאות קטנות מיותרות או לא חשובות למשפחה או לארגון. 

בפוסט זה אעסוק בהוצאה שהיא לרוב קטנה יחסית: תרומות.

הניסיון האישי שלי

כמו רבים אחרים, שמצבם הכלכלי טוב או סביר אני תורם כסף. התרומות שלי הן בסכומים קטנים בעקבות פניית ארגונים הפועלים לטובת כאלה הזקוקים לתרומות: חולים, נכים, רעבים וסתם עניים.

היות שאני עצמאי המגיש דוח שנתי למס הכנסה, אני שומר אישורים על תרומות ומגיש אותם למס הכנסה על מנת לקבל הטבות מס. 

את הדוח מכין ומגיש למס הכנסה רואה חשבון. אני מרכז ומסדר עבורו את כל המסמכים הרלבנטיים ומוסר לו אותם בצירוף דף נלווה המתאר את המסמכים המצורפים ואת הסכומים המופיעים בהם.

היות שהדף הנלווה הוא במסמך Word, המועתק מהשנה הקודמת כשאני משנה רק את המספרים, הבחנתי באחת השנים שסכום התרומות גבוה משמעותית מאשר בשנה הקודמת.

בדקתי כמה שנים אחורה (זה קל. דפים באותו מסמך Word) וגיליתי עלייה מונוטונית (עלייה עקבית) בסכום התרומות שלי.

זיהיתי גם שני ארגוני התרמה שבאופן לא מבוקר סכומי התרומות שלי גדלו באופן משמעותי, מבלי שהתכוונתי לכך.

אין ספק שלא ניהלתי את סעיף ההוצאה הזה כפי שצריך. לזכותי אציין שגם כך המאזן של משפחתי היה חיובי (הוצאות קטנות מהכנסות).

מדוע עלו ההוצאות על תרומות?

לפני שנים רבות הייתה מדינת ישראל מדינה סוציאל-דמוקרטית. הממשלה דאגה לרווחת האוכלוסיות החלשות (או לפחות זו הייתה האידאולוגיה המוצהרת שלה). 

מספר הארגונים המתרימים היה קטן וגם הם התרימו רק פעם בשנה.

לימים הפכה ישראל למדינה קפיטליסטית. התקציבים לתמיכה באוכלוסיות חלשות ובארגונים התנדבותיים התומכים בהן קוצצו בהדרגה. ישראל הפכה למדינה מובילה בין מדינות ה-OECD בפערים בין עניים לעשירים. קראו למשל: OECD: שיעור העוני בישראל הגבוה ביותר מבין הכלכלות המפותחות.

הצרכים הכספיים של האוכלוסיות החלשות גדלו והתמיכה מהתקציבים הציבוריים בהן קטנה.

המשמעויות של תהליך זה בהקשר של ארגוני התרמה היו:

1. מספר הארגונים המבקשים תרומות גדל. 

ארגונים חדשים צצו כפטריות אחרי הגשם.

2. הארגונים לא הסתפקו בהתרמה פעם בשנה אלא העלו את מספר הפעמים בהם ביקשו תרומות לפעמיים שלוש או יותר

3. ארגוני ההתרמה נעזרו באנשים שתפקידם להתרים בעיקר דרך הטלפון. בחלק מהמקרים הם לא עשו זאת בהתנדבות. הם קיבלו אחוזים מהתרומות שאספו.

התוצאה הייתה דומה לניסיונות של אנשי טלמרקטינג של חברת פלאפון למכור את שירותיה, כלומר: מספר רב של פניות לתורמים פוטנציאליים, גם כאשר הם אומרים באופן חד-משמעי שהם אינם מתכוונים לתרום לאותו ארגון. 

עכשיו ברור מדוע בעבר הרחוק שלטתי בגובה התרומות, גם בלי לנהל אותו ובשנים האחרונות איבדתי שליטה: כשפחות מעשרה ארגונים פונים אליך לפני ראש השנה, אתה זוכר כמה תרמת לכל אחד. כשעשרות ארגוני התרמה פונים אליך כמה פעמים בחודש זה מחייב ניהול. 

כיצד אני מנהל את נושא התרומות?

ניתחתי את הגידול בתרומות שלי, שלא מבחירה, ובחרתי בדרך שמתאימה לי לניהול הנושא. אציג את העקרונות שלה בהמשך פסקה זו.

1. למעט מקרים יוצאי דופן, אני תורם רק במועדים קבועים

בחרתי לעצמי שני מועדים כאלה: לפני ראש השנה ולפני פסח. זוהי ממילא תקופה שרוב הארגונים מבקשים תרומות. לפעמים הם מצרפים מתנה קטנה לחג שלא יהיה לכם נעים לדחות אותם.

דפוס העבודה של הארגונים שתרמתי להם יותר מאשר התכוונתי היה התקשרות טלפונית, בקשה לתרומה בסכום נמוך ושליחת שליח שיאסוף את התרומה מהבית. 

בשנה הראשונה פנו פעם אחת. מדי שנה בשנה גדלה התדירות. היות שמדובר בסכומים נמוכים למטרה נעלה (מזון לילדים רעבים), לא דחיתי אותם. לא עקבתי אחרי התדירות, עד שהשוויתי את הסכומים בדף המסכם לחומר שהכנתי עבור רואה החשבון. 

2. החלטתי לאילו ארגונים אני תורם ואילו ארגונים איני תורם

יש הרבה אנשים טובים והרבה ארגונים המבקשים תרומה כספית למטרות ראויות. אינני די עשיר על מנת לתרום לכל הארגונים הראויים לתרומה.

הגדרתי רשימה מצומצמת של ארגונים שרק להם אני תורם.

עם כל חוסר הנעימות, לארגונים האחרים אני אומר שלצערי איני יכול לתרום להם.

זה לא אומר שאיני תורם במקרים יוצאי דופן הנוגעים לליבי, למשל: ילד הזקוק לניתוח דחוף ויקר בחו"ל.

3. אני תורם רק לארגונים השולחים אלי מכתב עם בקשת תרומה

ממילא איני תורם באמצעות כרטיס אשראי בשיחות טלפון. הסיבה לכך היא אבטחת מידע.

לכן אין צורך שיתקשרו אלי על מנת שאגיד להם לשלוח אלי מכתב עם בקשת תרומה. אפשר לקצר את התהליך על ידי שליחת מכתב. 

הפסקתי לתרום באמצעות שליחים המגיעים לביתי.

4. להטרדות יש מחיר

בפעם הראשונה אני מסביר לארגון המתרים את המועדים בהם אני תורם ואת האופן בו אני תורם (באמצעות מכתב הנשלח אלי). בפעם השנייה אני מודיע להם שמשמעות טלפון נוסף מהם אלי היא שנה שבה לא אתרום (יש מקרים חריגים, שאני מרכך בהם את התגובה ואחרי השיחה שלישית ממשיך לתרום).

ארגונים העוברים על חוק הספאם, כלומר: שולחים לי באמצעות דוא"ל או SMS בקשות לתרומה, על אף שביקשתי מהם להימנע מכך, לא מקבלים ממני תרומות.

  

עמותת פתחון לב בולטת לרעה בהקשר זה. על אף שביקשתי מהם להסיר אותי מרשימת התפוצה הם ממשיכים להפציץ אותי בעשרות הודעות SMS עם בקשה לתרומה.

התוצאה היא שהיום אני שולט בגובה הסכומים שאני תורם ובחלק היחסי מהם שמקבל כל ארגון. 

אמי"ל (אני מה יוצא לי מזה)?

זו תמיד שאלה שקוראים שואלים את עצמם. אנסה לענות עליה:

1. כפי שאני מנהל את התרומות שאני תורם, כך גם משפחות אחרות צריכות לנהל את התרומות שלהן. 

הדבר נכון במיוחד למשפחות המתקשות להגיע למאזן חיובי. זה כמובן לא אומר שהן צריכות לאמץ את דפוס הפעולה שלי. 

מה שחשוב זה לנהל את התרומות ולשלוט בהן.

2. עקרונות ניהול סעיפי הוצאה אחרים דומים לעקרונות ניהול תרומות

אפשר להפעיל שיטות דומות לניהול סעיפי הוצאה אחרים. "השטן נמצא בפרטים הקטנים". הסעיפים הנ"ל לא חייבים להיות בהכרח הסעיפים בהם ההוצאות גבוהות במיוחד.

הערות שוליים

1. לא אני המצאתי את העיקרון של ניהול תרומות. ביהדות קיים כבר שנים רבות המושג של מעשרות. המגדיר את החלק מהיבול שיש לתרום ולמי לתרום אותו.

2. התרומה לא חייבת להיות בהכרח תרומה כספית. 

אני מכיר אנשים שעוסקים בהתנדבות בארגון וחלוקת מזון לאנשים, שמצבם הכלכלי רע במיוחד.

אני נותן את שירותי הייעוץ שלי בכלכלת המשפחה לניצולי שואה ולאתיופים ללא תשלום.