הטיה קוגניטיבית: הטיית החוכמה לאחר מעשה

 

כמו פוסטים קודמים גם פוסט זה עוסק בהטייה קוגניטיבית המפורטת בספרו של פרופ' דניאל כהנמן ז"ל "לחשוב מהר לחשוב לאט" , גם פוסט זה עוסק בהטייה קוגניטיבית. 

בני אדם רבים חושבים בדיעבד שהם צפו מראש אירוע. כהנמן מביא לדוגמה את משבר הסאבפריים. 

מי שראה את הסרט "מכונת הכסף" או קרא את הפוסט אליו קישרתי בשורה הקודמת יודע שהיו אנשים שחזו את משבר הסאבפריים. 

לרוע המזל, היה מדובר במספר קטן של אנשים.

כהנמן אומר שבדיעבד (אחרי שנת 2007 ושנת 2008) היו הרבה אנשים שההטייה גרמה להם לחשוב שגם הם חזו את המשבר מראש.

בני אדם מוטים לחשוב שהתרחשות אירוע היא בגלל גורם סיבתי ולא בגלל התפלגות ססטיסטית או אפילו מקריות. 

בדיעבד, מערכת החשיבה המהירה שלנו מפרשת התרחשות אירועים באופן מוטה המתאים לעולם הסיבתי שבו מערכת החשיבה שלנו מעדיפה להיות. 

השלכות ההטייה: שנאת סיכון

אחת ההשלכות המעשיות של הטיית החוכמה לאחר המעשה היא השפעה על קבלת החלטות בכיוון של שנאת סיכון (באנגלית: Risk Averse). 

כהנמן מביא כדוגמה קבלת החלטות של רופאים. 

כאשר יש תוצאות שליליות לטיפול רפואי, לא בהכרח בגלל טעות של רופא, הפרשנות בדיעבד עלולה ליחס את מה שקרה לטעות של רופא גם כאשר הוא לא טעה. כשהחקיקה והרגולציה מייחסים לרופאים טעויות בדיעבד רופאים מקטינים את הסיכון.

הקטנת הסיכון היא באמצעות ביצוע בדיקות והפניות לרופאים מומחים אחרים גם במקרים שאין בהם צורך. פעילות מיותרת כזו, הברורה לפעמים גם לרופא המפנה נועדה להקטין את הסיכון שלו. 

רופאים הם רק דוגמה. גם אחרים אותם מגדיר כהנמן כ"סוכנים" עושים בדיוק את אותו הדבר.

הרשימה של "סוכנים" שכהנמן מביא כוללת: יועצים פיננסיים, פוליטיקאים, מנהלים, מאמנים, דיפלומטים ועובדים סוציאליים. 

הרשימה כמובן הרבה יותר גדולה. אתם ואני יכולים לחשוב על "סוכנים" רבים נוספים.

השלכות ההטייה: אהבת סיכון

כהנמן אינו משתמש במונח "אהבת סיכון" בספרו. נדמה לי שהמושג הזה מתאר נאמנה השלכה אפשרית נוספת של ההטייה הזו. 

ישנם מצבים בהם בגלל מספר הצלחות מקריות של מקבלי החלטות לא אחראים, למשל פוליטיקאים, אותן הם ייחסו בדיעבד להתנהלות נכונה שלהם.

התוצאה היא רעב לסיכון (Risk Appetite). אותם אנשים יטו לקחת סיכונים מיותרים.

השלכות מעשיות בכלכלת המשפחה

בפסקאות הקודמות כבר נתקלתם בכמה דוגמאות כאלה.

1. כשרופאים ו"סוכנים" אחרים מקטינים את הסיכונים שלהם באמצעות בדיקות לא דרושות ובאמצעות הפניות מיותרות לרופאים או ל"סוכנים" אחרים יש לזה מחיר. 

מחיר למערכת, מחיר שמשלמים המטופלים ומחיר עקיף של בזבוז זמנם של "סוכנים" ומטופלים. 

 

2.  אנשים שהשקיעו בשוק ההון ובחוכמה בדיעבד חשבו שפעלו נכון רק משום שהרוויחו. עד שהפסידו וגילו שוב בחוכמה בדיעבד שפעלו באופן עקבי באופן לא סביר.

3. שנאת הסיכון של סוכנים קיימת גם בהתנהלות הכלכלית של משפחות ויחידים.

יש כאלה שהפסידו בשוק ההון ותרגמו את זה להטייה לכיוון של השקעות חסרות סיכון ומעוטות רווחים, שלא לומר ללא רווחים.

פגשתי לא מעט נועצים בכלכלת המשפחה, שחשבו בטעות שהתנהלותם הכלכלית סבירה, עד שהתברר להם שהם היו מאוד רחוקים משם. 

בהטייה קוגניטיבית של חוכמה לאחר מעשה הם הגיעו לקיצוניות השנייה.