האם סיכון הוא תמיד דבר שלילי? על פי התפיסה של ISO 31000 סיכון עשוי להיות שלילי, ניטרלי או חיובי. ההגדרה של התקן הנ"ל לסיכון רואה בסיכון מצב של אי-וודאות.
מקריאת הפוסט סובלנות לסיכון וקבלת סיכון ניתן להבין שלא בכל הסיכונים בהכרח מטפלים.
יש סיכונים שהם נסבלים (Tolerable) ולכן מוכנים לקבל אותם.
יש סיכונים שמעוניינים לטפל בהם אבל אין מספיק משאבים או שהם במקום נמוך בסדרי עדיפויות וקודם מנסים לטפל בסיכונים שהם בעדיפות גבוהה יותר.
יש סיכונים שנטפל בהם אבל לא נפתור אותם במלואם. לפעמים נוכל לקבל את שאריות הסיכון הבלתי פתורות (Residuals).
התיאבון לסיכון
בכל המקרים שתיארתי לעיל לומדים לקבל חלק מהסיכונים. המצב שונה בהקשר של Risk Apetite. כאשר מדובר בתיאבון לסיכון, לא רק שלא מחפשים להקטין את הסיכונים או למנוע אותם, מנסים להגדיל אותם.
כשהתיאבון לסיכון גדול, פרט, משפחה או ארגון, מוכנים לקחת סיכונים גדולים יחסית.
כשהתיאבון לסיכון קטן או לא קיים בכלל משתדלים להימנע ככל האפשר מנטילת סיכונים ומנסים לטפל בסיכונים.
הדוגמה הבאה העוסקת בהשקעת חסכונות תבהיר את הנושא.
יחיד, משפחה או חברה בעלי Risk Apetite ישקיעו באפיקים מסוכנים.
יחיד, משפחה או חברה חסרי Risk Apetite ישקיעו באפיקים סולידיים, ככל שניתן.
במרבית המקרים, הרעב לסיכון לא נובע מרצון לקחת סיכונים לשם החוויה הסיכונית.
הרעבים לסיכון מעריכים שכשייקחו יותר סיכונים יש סיכוי טוב שירוויחו הרבה יותר ממי שימנע מנטילת סיכון.
הדוגמה של השקעת חסכונות יכולה להבהיר זאת:
במקרים רבים משקיעים באפיקי חיסכון מסוכנים יותר, כגון: מניות בבורסה, מרוויחים לאורך זמן הרבה יותר ממשקיעים סולידיים.
המשקיע בפיקדונות בבנק לוקח סיכון אפסי. ברוב המקרים לא ירוויח כלל ואם ירוויח, הרווח יהיה צנוע.
מתי נכון ומתי לא נכון להיות רעבים לסיכון?
אין תשובת בית ספר לשאלה הזו. מדובר ברצף. זה תלוי במצב הספציפי. כך למשל, במקרים רבים לאנשים בגיל מבוגר לא מתאים להשקיע באפיקים עם סיכון גבוה: טווח הזמן עד משיכת הכסף אינו ארוך ויכולת ההשתכרות שלהם מעטה או כבר לא קיימת.
לעומתם צעירים יכולים בלא מעט מקרים להיות רעבים יותר לסיכון בהשקעות שלהם: טווח הזמן ארוך יותר ולפעמים יש להם יכולת השתכרות גבוהה ומתמשכת.
תחום העיסוק של חברות יכול לתמוך או לשלול רעב לסיכון.
שלא במקרה, הדוגמאות שהובאו כאן עוסקות בסיכוני שוק (Market Risks).
שלא במקרה הדוגמאות אינן עוסקות בסיכונים תפעוליים (Operational Risks). מצאתי המלצות גורפות בכיוון של הימנעות מתיאבון יתר בסיכונים תפעוליים.
ההיגיון ברור: קשה לראות סיכויים או רווחים גדולים מנטילת סיכונים תפעוליים.
Risk Appetite לעומת Risk Tolerance
בפסקה קודמת עמדתי על הבדל אחד בין Risk Apetite לבין Risk Tolerance: בראשון לוקחים סיכונים במתכוון על מנת להגדיל סיכויים לתועלות או לרווחים. בשני מוכנים לא לטפל בסיכונים מסוימים או להסתפק בטיפול חלקי שפתר רק חלק מהסיכון.
בפסקה זו אצביע על הבדל נוסף.
Risk Tolerance הוא ספציפי לסיכון מסוים.
Risk Apetite היא גישה כוללת.
אם נחזור לדוגמה של השקעת חסכונות, מי שרעב לסיכון ישקיע כמעט תמיד באפיקים מסוכנים.
לעומת זאת מי שמוכן לסבול סיכון יהיה מוכן לעשות זאת במניה של חברה א' ולא יהיה מוכן לסבול סיכון במניה של חברה ב'.
קורס ניהול סיכונים
בתחילת חודש יוני אעביר קורס ISO 31000 ניהול סיכונים מטעם חברת PECB הקנדית.
לפרטים: קורס ISO 31000 ניהול סיכונים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה