ניהול סיכונים בהשקעות: הגורם הפסיכולוגי

בפוסט קודם שנגע בנושא של ניהול סיכונים בהשקעות התייחסתי להבדלים בין מגדרים. בפוסט זה אנסה לגעת מעט בהיבט הפסיכולוגי של התייחסות לסיכונים. 

לא תמיד אני מסכים עם מה שכותבת "הסולידית" בבלוג שלה. הפעם אני לגמרי מסכים עם מה שהיא כותבת בהקשר של היבטים פסיכולוגיים בהשקעות. מדובר בפוסט מעניין המתאר כיצד איזיק ניוטון, אדם נבון במיוחד, טעה בהשקעות בשוק ההון ובהקשרים הפסיכולוגיים הרלוונטיים להרבה מאוד אנשים אחרים. קישור לפסט שלה: טירופם של בני האדם. 

בפוסט הקודם התייחסתי גם לספרו של ד"ר גדעון בן נון "הסיכון שומר הראש שלנו".
בן נון מציג בספר מודל הנקרא REST לניהול סיכונים. המודל מבוסס על ארבעה משתנים אובייקטיביים. בהמשך הוא מסביר מדוע זה יותר מסובך. 

מה שגורם לזה להיות יותר מסובך הם הגורמים הפסיכולוגיים. 

בפוסט הקודם דיברתי על נטייה של נשים לקחת פחות סיכונים. יש מגוון רחב של נטיות של אנשים בקבוצות אחרות המשפיעות על תפיסת הסיכון שלהם באופן סובייקטיבי. 

משקלם של הגורמים הפסיכולוגיים הוא גבוה. צריך להביא אותם בחשבון.

משתנה פסיכולוגי המשפיע באופן בולט במיוחד הוא היכולת לעמוד בלחצים. 

גם ד"ר בן נון וגם "הסולידית" מתייחסים אליו במינוח כזה או אחר אבל במהות היא זהה: 
מה עושה אדם כאשר במקום סיכוי מתממש סיכון? 

זה לא בהכרח סיכון שהוא זיהה מראש. זה לא בהכרח סיכון ברמה שזיהה, אולי ברמה גבוהה יותר. 

בהקשר של השקעה בשוק ההון הכוונה היא למצבים של ירידות חריפות בשווי ניירות ערך בהם משקיעים. 

תוסיפו לכך לחצים חברתיים של אנשים שמזדרזים למכור בהפסד.

הכשל הפסיכולוגי 

אניח שמדובר במשקיעים לטווח זמן ארוך. הכשל הפסיכולוגי הבסיסי הוא ההנחה שצריך כל הזמן להרוויח. 

בשוקי ההון יש עליות ויש ירידות. לפעמים ירידות גדולות ומתמשכות. לפעמים עליות מתמשכות. 

כמעט לכולם, שלא לומר לכולם, כמעט תמיד, אין דרך לדעת האם אנחנו נמצאים באמצע עליה או בסופה או באמצע ירידה או בסופה? 

המשמעות היא, שבלא מעט מקרים, צריך לקבל ירידות ולא לתת לפחד להדריך אותנו ולמכור בהפסד בפניקה. 

משמעות ראי למשמעות הזו היא, שלא תמיד כדאי לרוץ ולקנות אחרי שהיו עליות מתמשכות ומחיר ניירות הערך כבר יקר.

הכשל הפסיכולוגי הוא הפחד להפסיד או שנאת ההפסד מצד אחד והרצון להרוויח מצד שני. כשמשקיעים רואים ירידה חדה בערך ההשקעה שלהם הם נבהלים ומוכרים בהפסד. 

את הפחד מעצימים חברים וקרובים הממליצים למשקיעים למכור משום שאחרת יפסידו יותר. 

פחד קצר טווח הוא מדריך גרוע בקבלת החלטות לטווח ארוך. 

זהו בדיוק מה שתקראו בספרו של ד"ר בן-נון, בבלוג של  "הסולידית" ובהרבה מקומות אחרים. 

 

דוגמה לפחד כשיקול בזמן הקורונה

בירידות השערים בחודש מרץ 2020, בתחילת מגפת הקורונה, מיהרו משקיעים מפוחדים למכור את ניירות הערך שלהם בהפסד. המקצוענים פעלו אחרת. מאז עלו השערים באופן חד. 

זה כמובן לא מבטיח ששערי המניות לא ירדו שוב. 

הפילוסופיה של מצבים בעולם וגם בשוק ההון

תפיסת העולם של הדאואיזם והזן בודהיזם היא שקורים דברים לא רצויים, על אף שלא מגדירים אותם ככאלה. כמובן שקורים גם דברים רצויים. צריך לקבל את הדברים. יהיו מצבים קיצוניים לכיוון אחד אבל גם מצבים קיצוניים לכיוון השני. יהיו עליות ויהיו ירידות. 

התפיסה הזו נוגעת לכל ההיבטים של החיים. 

כמובן ששוק ההון הוא חלק מ"כל ההיבטים" וגם בו יהיו עליות ויהיו ירידות. 

גם תפיסות עולם אחרות מדברות על מצבים, לפעמים קיצוניים, לאו דווקא בכיוון הרצוי. גם המצבים האלה הם בני חלוף ומתחלפים למצבים אחרים. 

לפעמים מרוויחים ולפעמים מפסידים. לפעמים בטווח ארוך ההפסד הופך לרווח והרווח הופך להפסד. 

על מנת להרוויח ולא להפסיד נדרשת יכולת לעמוד גם בהפסדים ולא להגיב בהתאם לפחדים. 

האם זה אומר שלעולם לא למכור בהפסד?

גם בהנחה שההשקעה היא לטווח ארוך ואין צורך קונקרטי למשיכת כסף, הטענה כאילו לא כדאי אף פעם למכור בשער נמוך, בהפסד, אינה נכונה. 

זה רק עניין של הבחנה בין החלטה מבוססת פחד או מבוססת שיקול.

כשמאחורי ההחלטה יש שיקולים סבירים אפשר לקבל החלטה כזו. כשהמניע הוא פחד זה בדרך כלל מתכון להפסד.

דוגמה 1: אפקט ההוצאה האבודה

אפקט ההוצאה האבודה הנקרא גם אפקט הקונקורד, מתאר מצב בו מי שהשקיע והפסיד ממשיך להשקיע על מנת לא לאבד את ההוצאה שכבר הוציא. הוא אופייני בעיקר לפרויקטים גדולים וממושכים. 

גם השקעה בשוק ההון עלולה לסבול מאפקט הקונקורד. השקעתם במנייה של חברה. המנייה ירדה באופן חד.

אתם מבינים שבשוק המניות יש מחזוריות של ירידות ועלויות ומחכים לעלייה. 

השוק כנראה יעלה מתי שהוא, אבל המנייה שלכם לא. מצבה של החברה הורע וניתוח קר מצביע על זה שאין לה עתיד עסקי.

מוטב למכור מאוחר מאשר אף פעם לא. כדאי למכור בהקדם.

 

דוגמה 2: אלטרנטיבה משתלמת יותר

גם הפעם אתם מעריכים שהמנייה, האג"ח או הסל בו השקעתם יעלו. הם באמת יעלו בעתיד אבל....

זיהיתם חלופת השקעה אחרת שבניתוח הגיוני תניב הרבה יותר רווחים באותה רמת סיכון או חלופה אחרת הטובה יותר באופן משמעותי.

סיכום

בנוסף לסיכונים שניתן לנתח אותם באופן  הגיוני יש גם סיכונים פסיכולוגיים בהשקעה בשוק ההון. 

סיכונים אלה הם רגשיים ולא ניתנים לניתוח אובייקטיבי. זה שאינם ניתנים לניתוח אובייקטיבי לא אומר שלא תהיה להם השפעה גדולה על קבלת ההחלטות ועל ניהול הסיכונים. 

פחד מהפסד הוא  גורם שרצוי לא לתת לו להיות הגורם הדומיננטי על קבלת ההחלטות שלנו. 

צריך להבין שעשויות להיות תנודות בערך ההשקעה לטווח ארוך. לפעמים גם תנודות קיצוניות. צריך לדעת לקבל אותן ולא לתת לפחד בזמן ירידות שערים לנהל אותנו.