יום שני, 30 ביולי 2012

פנסיה: מה אפשר ללמוד מהעבר על העתיד?

בשני הפוסטים הקודמים עסקתי בפנסיה.
בראשון שכותרתו: לאן הולכת הפנסיה שלך? הצגתי את שלושת הרבדים ואת הבעיות מזווית ראיה של הפרט ושל מי שמשלם לו. הסיבה העיקרית לבעיות היא העליה בתוחלת החיים.

כותרתו של השני: מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל? בפוסט זה התמקדתי בביטוח המנהלים ובבעיות שנוצרו, עקב השימוש במקדם המרה קבוע הנקבע ביום ההצטרפות לביטוח המנהלים.

בפוסט זה אסקור בקצרה את מה שהתרחש בעבר על מנת לנסות להבין מה צפוי לקרות בעתיד ומה כדאי ואפשר לעשות היום.

על מנת לתאר את מה שקרה, אתייחס בנפרד לרובד הראשון ובנפרד לרובד השני. ברובד השני אתייחס לכל מכשיר לחיסכון פנסיוני בנפרד. 

הרובד הראשון: ביטוח לאומי
גיל המינימום לקבלת קצבת זיקנה היה עד יוני 2004 היה 65 שנים לגברים ו 60 שנים לנשים.
החל ממועד זה הועלה הגיל ואין קריטריון אחיד לגיל קבלת הקיצבה.
לכל אחד מהמינים יש שני גילים רלבנטיים:
1. גיל הפרישה שהוא 62 לנשים ו 67 לגברים. בגיל זה זכאים לקבל קיצבה מהמוסד לביטוח לאומי בכפוף לגובה ההכנסה.
2. גיל הזכאות בגיל זה זכאים לקבל קיצבת זיקנה ללא קשר למבחן הכנסה. גיל הזכאות לנשים הוא 65 ולגברים הוא 70.


מסקנה: המגמה היא לתת פחות קצבת זיקנה בגלל עלייה בתוחלת החיים ובגלל קשיים כספיים של המוסד לביטוח לאומי.
אפשר לצפות בעתיד לעלייה בגיל בו מתחילים לקבל קצבת זיקנה ו/או להקטנת גובה הקצבה. 

הרובד השני: פנסיה תקציבית
פנסיה תקציבית הוא החיסכון הפנסיוני הטוב ביותר מבחינת החוסך. זכאים לקבל אותה נבחרי ציבור, עובדי מדינה, אנשי צבא קבע, שוטרים, מורים וקבוצות נוספות של עובדי ציבור. העובד צובר זכויות פנסיה והמעביד (ברוב המקרים המדינה) משלם לו מתקציבו.

המנגנון מבוסס על צבירה של אחוזים. לגבי רוב הקבוצות, מדובר בצבירה של 2% על כל שנת עבודה. לצורך החישוב לוקחים את שכרו האחרון של העובד ממש לפני פרישתו והוא מהווה בסיס לחישוב הפנסיה (לפעמים מוסיפים לו גם דרגה או שתיים לצורך חישוב הפנסיה). 


בנוסף לכך שהפנסיה מובטחת, יש לפנסיה תקציבית שני יתרונות בולטים:
1. החישוב הוא לפי משכורת אחרונה במערכות, שבהן ההתקדמות בשכר תלויה בוותק.
כתוצאה מהתלות בוותק ברוב המקרים, המשכורת האחרונה תהיה גבוהה יחסית למשכורות בשנים קודמות ולכן סביר, שהפנסיה תהיה גבוהה יחסית.
2. עד לפני מספר שנים לא נוכה משכרו של העובד סכום כלשהו לצורך חיסכון פנסיוני.
בשנים האחרונות התחילו לגבות משכר העובד באחוזים נמוכים בהרבה מאשר במכשירים פנסיוניים אחרים. ביחד עם התחלת ההפרשה משכרו של העובד לפנסיה, הוסיפו הפרשות של המעביד והעובד לפנסיה צוברת (בפנסיה צוברת מקבל העובד את מה שהוא צבר באופן אישי ולא אחוזים משכרו  על פי מספר שנות עבודתו) מהחלק הלא פנסיוני בשכרו של העובד.  


כתוצאה ממנגנון הפנסיה התקציבית, צוברת המדינה התחייבויות עתידיות בסכומים גבוהים מאד, לפיכך בשנת 2001 נפסקה קליטת עובדי מדינה במסלול של פנסיה תקציבית.  
גיל הפרישה לפנסיה הועלה מ 65 ל 67 לגברים ומ 60 ל 62 לנשים. גיל זה חל גם על פנסיה תקציבית.
בכוחות הביטחון בהם עובד שפרש קיבל פנסיה תקציבית החל מגיל 40  הועלה גיל הפרישה.


מסקנות:
1. תנאי הפנסיה התקציבית הם בתהליך של הרעת התנאים.
2.  פנסיה תקציבית הפך ל"מועדון סגור" ללא מצטרפים חדשים. ככלי חיסכון פנסיוני אינו רלבנטי כמעט לכל למי שאינו כלול בהסדר זה.

הרובד השני: קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות
קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות היו מנגנון הסתדרותי הדומה לפנסיה התקציבית. המוכרות והגדולות ביניהן הן מבטחים ומקפת.  גם בהן קיבלו עובדים פנסיה על בסיס צבירה של 2% לשנה ועל פי המשכורת האחרונה. בשונה מפנסיה תקציבית, העובדים והמעבידים שילמו לקרנות, אבל שילמו אחוז נמוך יחסית ורק בשלב, שבו כבר הגיעו לגרעון אקטוארי (סכום הצבירה היה קטן מסכום ההתחייבויות הפנסיוניות) העלו את אחוזי ההפרשה. כל זה לא הועיל והגרעון האקטוארי שלהן, הגיע בשנת 1991 ל 25 מיליארד ש"ח ובשנת 1996 ל 53 מיליארד ש"ח. 


לגירעון תרמו מדיניות השקעה לא נבונה של קרנות הפנסיה, נכונות לקחת התחייבויות מופרזות של הבטחת תנאי פנסיה למצטרפים חדשים,  עלייה בתוחלת החיים, ומחסור במצטרפים צעירים חדשים (שבלט במיוחד בקרן לפועלי בניין כאשר מרבית כוח העבודה בענף זה היו לא-ישראליים).


הממשלה שלקחה על עצמה את תשלום הגרעון האקטוארי התנתה זאת בהרעת התנאים לחוסכים בקרנות ובמניעת הצטרפות עמיתים חדשים לקרנות. 


מסקנות:
1. תנאי הפנסיה בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות הורעו וייתכן שיורעו שוב בעתיד.
2.  קרנות הפנסיה ההסתדרותיות הפכו ל"מועדון סגור" ללא מצטרפים חדשים. ככלי חיסכון פנסיוני אינן רלבנטיות לכל למי שלא היה חבר בהן במועד הלאמתן בשנת 2003. 

הרובד השני: קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות
קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות, הן קרנות פנסיה שהוקמו לפני שנת 1995 ולא צברו גרעון אקטוארי. חוסכים חדשים אינם יכולים להצטרף אליהן. קרנות אלה נבנו כקרנות בהן הסכום שחוסך מקבל נקבע על פי סכום החיסכון שצבר. הגדרה לא לגמרי מדויקת, משום שמאחורי הסכום החודשי שיקבל מסתתרות הנחות. שתי ההנחות הבעייתיות הן:
1. הנחה ביחס לתוחלת החיים - אם תוחלת החיים גדלה בקצב מהיר יותר מההנחה אז הקרן תשלם בממוצע יותר חודשי קיצבה ועלולה להיקלע לקשיים כספיים. פתרון, לא מלא, לבעיה זו הוא מקדם ההמרה המשתנה, שהוזכר בפוסט הקודם. מקדם ההמרה נקבע בסמוך לפרישה לגמלאות. 
2. הקרנות מניחות תשואה שנתית ריאלית של 3% לשנה. ברור שאפשר להניח הנחות כאלה ביחס לאגרות חוב ממשלתיות בתשואה מובטחת של 4.86%, שבהן מושקעים 30% מכספי קרנות הפנסיה, אבל ספק גדול אם ההנחות תקפות לגבי יתר 70% מההשקעות. בשנים האחרונות ירדו התשואות באפיקים סולידיים להרבה פחות
מ 3% ובאפיקים אחרים היו גם הפסדים ריאליים.    
כתוצאה מכך צפויים קשיים גם לקרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות ויש כאלה החושבים, שהן יצטרכו להרע את התנאים לחוסכים.


האם ומתי תחזור התשואה על השקעות סולידיות להיות מעל ל 3%?
לא המומחים לשוק ההון ובוודאי לא אני, שאיני מקצוען בתחום, יכולים לנבא.


גם אם נתעלם לרגע, ממקדם ההמרה המשתנה, המקטין את גובה קצבת הזיקנה שנקבל מהקרנות, היו כבר הרעות בתנאי החיסכון הפנסיוני במסגרת הקרנות הוותיקות המאוזנות. ניתן לחלק את החוסכים לשלוש קבוצות:


קבוצה 1 בעלת התנאים הטובים ביותר: אלה שהתחילו את החיסכון הפנסיוני בקרנות לפני 1995.
קבוצה 2 בעלת תנאים טובים פחות: אלה שהתחילו את החיסכון בין ינואר 1995 לסוף מרץ 1995.
קבוצה 3 שכוללת את אלה שהתחילו בחיסכון אחרי סוף מרץ 1995 ותנאי החיסכון שלה גרועים יותר.


מסקנה: זה אולי כבר משעמם לחזור על מסקנות דומות לאפיקי החיסכון הקודמים שהוזכרו, אבל גם תנאי החוסכים באמצעות קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות הורעו וצפויים להיות מורעים בעתיד.
 גם הן הפכו ל"מועדון סגור" ואינן רלבנטיות למצטרפים חדשים.


הרובד השני: קרנות הפנסיה החדשות
קרנות הפנסיה החדשות הוקמו בשנת 1995 או מאוחר יותר. 
גם קרנות הפנסיה החדשות הן קרנות מאוזנות, בהן הסכום שחוסך מקבל נקבע על פי סכום החיסכון שצבר. 
גם בהן מושקעים 30% מהכספים באגרות חוב ממשלתיות בתשואה של 4.86%. 
כספים שנצברו עד אפריל 1997 ניתן למשוך (במגבלות של גיל מינימלי מעל ל 60 ובמגבלות של וותק מינימלי בקרן) , כקצבה חודשית או בבת אחת. החל מתאריך זה ניתן למשוך את הכסף, גם כאן תחת מגבלות אלה, אבל רק כקצבה חודשית.


מסקנות
1. גם במסלול חיסכון פנסיוני זה יש הרעה בתנאים עם הזמן.
2. המסקנות ביחס לקרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות תקפות גם לגבי קרנות הפנסיה החדשות, משום שמדיניות ההשקעה דומה.

הרובד השני: ביטוח מנהלים
כבר כתבתי בפוסט הקודם לא מעט על ביטוח מנהלים ועתידו הלוט בערפל כמכשיר פנסיוני לחוסכים חדשים מתחת לגיל 55.


אם נבחן את ההיסטוריה של ביטוח מנהלים באופן שטחי נראה:
1. חיסכון עם תשואה מובטחת צמודה למדד עם יותר מ 4% ריבית. למצטרפים עד שנות ה 80 המאוחרות
2. חיסכון עם תשואה מובטחת צמודה למדד עם ריבית של 3% עד 1990. 
3. פוליסות משתתפות ברווחים אחרי שנת 1990. השם "משתתפות ברווחים" הוא שם קצת יפה וקצת מטעה לפוליסות, שאף אחד לא מבטיח תשואה כלשהי להשקעות בהן. החוסך הפנסיוני תלוי בתנאי השוק וביכולת ההשקעה של הגורם הפיננסי באמצעותו הוא חוסך. 
אני מניח, שבשנים האחרונות השם פוליסות משתתפות בהפסדים הוא שם מתאים יותר מאשר פוליסות משתתפות ברווחים.


לגבי הפוליסות ללא תשואה מובטחת, חשוב להבין עוד  ממד של חוסר יציבות: המועד הקובע לחישוב גובה הקצבה הוא מועד הפרישה לגמלאות. נפל בחלקך לפרוש בתקופה של ירידות חדות באפיקי ההשקעה, ייתכן שהפסדת אחוזים או אפילו למעלה מ 10% מהקצבה שתקבל בכל חודש. פרשת בתקופה של עליות חדות, הרווחת כמה אחוזים כל חודש.

מסקנות:
1. תנאי החיסכון בביטוחי המנהלים הורעו בעבר ולא הוטבו מאז שנות ה 90 בשום תקופה, זמנית ככל שתהיה.
2. ביטול מקדם ההמרה המובטח למצטרפים חדשים החל משנת 2013, מעמיד בספק את עצם קיומו של ביטוח מנהלים ככלי לחיסכון פנסיוני בעתיד (למעט קבוצות קטנות וספציפיות של אוכלוסיה). 

הרובד השני: קופות הגמל
לפני הרבה שנים, הממשלה הנפיקה אגרות חוב צמודות למדד בריבית גבוהה, עבור קופות הגמל. כתוצאה מכך הוו קופות הגמל מסלול חיסכון פנסיוני עם תשואה גבוהה מובטחת. בנוסף לכך זכו החוסכים להטבות מס.


תקנון קופות הגמל אפשר לחוסכים למשוך את כספם אחרי 15 שנות חיסכון. התוצאה הייתה, שמרבית החוסכים פדו את כספם אחרי 15 שנה מתחילת החיסכון. קופות הגמל הפכו למכשיר לחיסכון לטווח של 15 שנה ולא לאפיק חיסכון פנסיוני. 


על מנת למנוע זאת הפקדות לקופות גמל שנעשו אחרי תחילת שנת 2006, ניתן למשוך מקופות גמל רק אחרי גיל 60 (במתכוון אני לא מפרט מצבים חריגים ומשיכות עם תשלום 35% מס הכנסה). 


התיקון הבא היה החל משנת 2008: כספים שהופקדו לקופת גמל החל מתחילת שנה זו, ניתן לפדות רק אחרי שעברו חמש שנים מההפקדה הראשונה אחרי 2008 (גם אם החוסך עובר את גיל 60).
כמו כן נעשו השינויים הבאים:
1. לא ניתן למשוך את הכסף מקופת הגמל, אלא רק לקבל קצבה חודשית על פי הסכום שנצבר (למעט אנשים שיש להם פנסיה מעל לגובה מסוים).
2. חלק גדול מקופות הגמל הוגדרו כקופות גמל לא משלמות לקצבה. המשמעות היא שאת הכספים, שהופקדו בהן חייבים לצרף למכשיר פנסיוני אחר בעת קבלת גמלת פנסיה. הסכום שנחסך בקופת הגמל, יגדיל את הגמלה החודשית.


עד כאן לא התייחסתי להיבט של הבטחת התשואה.
במקביל להקשחת תנאי המשיכה בוטלה בהדרגה גם התשואה המובטחת על פי השלבים הכרונולוגיים הבאים:
שלב 1: הוקטנה בהדרגה הריבית על אגרות החוב הצמודות.
שלב 2: בוטלה התשואה המובטחת וקופות הגמל משקיעות את הכספים בשוק ההון במסלולים סולידיים ובמסלולים שאינם כאלה, לפי בחירת החוסך.

מסקנות
1. ככל שהצטרפת מאוחר יותר לקופת הגמל התנאים שלך פחות טובים הן בהיבט של ביטחון בתשואה והן בהיבט של מועד ואופן המשיכה.
2. גם אם הקדמת להצטרף, התנאים שלך הורעו בהקשר של הפקדות חדשות ולפעמים גם בהקשר של כספים שנצברו קודם.

המכנה המשותף בין שני הרבדים ובין המכשירים
המכנה המשותף בין הרובד הראשון של החיסכון הפנסיוני לבין כל אפיקי החיסכון הפנסיוני ברובד השני הוא תהליך מתמשך של הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני: עבור אותה צבירה, מקבלים פחות כסף ולפעמים גם בגיל מאוחר יותר. 
הפגיעה היא בעיקר במצטרפים חדשים כשאלה שהקדימו להצטרף נפגעים פחות.

מה הן המשמעויות?
היות שתהליך הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני הוא תהליך עקבי והיות שיש לכך סיבות רציונליות, שהבולטת בהן היא העליה בתוחלת החיים, ניתן לצפות להמשך המגמה של הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני. 


ההמלצות הכלליות שלי (לצורך המלצה אישית צריך לפנות לייעוץ למומחה) הן:


1. הקדימו לחסוך לפנסיה
ככל שתצטרפו במועד מוקדם יותר ובגיל צעיר יותר, תצברו יותר חיסכון פנסיוני. מאד ייתכן, שתבטיחו לעצמכם תנאי חיסכון טובים יותר בהשוואה לתנאי חיסכון פנסיוני למצטרפים חדשים בעוד מספר שנים.
באופן אישי, מימשתי המלצה זו באמצעות חיסכון פנסיוני שהתחלתי עבור ילדי, שטרם התחילו לעבוד.

2. חסכו לפנסיה גם באמצעות רובד החיסכון השלישי.
היות שגובה הקצבה המבוססת על החיסכון ברבדים הראשון והשני צפוי להיות בעתיד קטן מאשר היה בעבר, מן הראוי לחסוך גם ברובד השלישי של חסכונות אישיים באפיקים, שהם לאו דווקא אפיקים פנסיוניים.
כך למשל, מי שירכוש דירה להשקעה בארץ או בחו"ל יוכל לייצר הכנסה קבועה שתשלים את גמלת הפנסיה שלו.



המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. 

יום שבת, 21 ביולי 2012

מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל?

בפוסט קודם שאלתי לאן הולכת הפנסיה שלך? בפוסט דנתי בבעיות הניצבות בפני הפרט ובפני מדינה ובנקודת המפגש בין הבעיות.   הפוסט הנוכחי ממשיך לבחון את הנושא בהיבטים מעשיים. 

מהו מקדם המרה?
מקדם המרה הוא יחס בין הסכום שצברת לפנסיה לבין גבוה הקיצבה החודשית בפנסיה. 
אם מקדם ההמרה הוא 100, צריך לצבור 100,000 ש"ח על מנת לקבל קיצבת פנסיה  חודשית של 1,000 ש"ח.
לעמת זאת אם מקדם ההמרה הוא 200, וצברת 100,000 ש"ח בחיסכון פנסיוני, תקבל רק 500 ש"ח כל חודש. צריך לצבור 200,000 ש"ח על מנת לקבל 1,000 ש"ח כל חודש.
 ככל שמקדם ההמרה גבוה יותר תקבל פחות פנסיה על חיסכון פנסיוני בגובה זהה. 

מקדם ההמרה משתנה אחת למספר שנים. כיוון השינוי הוא עליה במקדם. הסיבה לעלייה במקדם: תוחלת החיים גדלה. כשתוחלת החיים גדלה, גמלאי מקבל בממוצע, במשך יותר חודשים את הקיצבה החודשית שלו. מקדם ההמרה היום הוא בסביבות 200.
לגוף שמשלם זה עולה יותר. אם הגוף הוא גורם עסקי, הוא עלול להפסיד או עשוי להרוויח פחות. אם זה גורם ממשלתי, הוא יצטרך למצוא מקורות תקציביים למימון הפער שנוצר.

מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל? 
אנחנו יצירתיים או כמו שנאמר בשיר הישן ששר אורי זוהר (לפני שחזר בתשובה) "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים".
בכל המדינות בעולם, בהן יש מקדם המרה לפנסיה, מדובר במקדם משתנה. גובה המקדם נקבע לכל אדם בסמוך ליציאתו לגמלאות. הסיבה לכך פשוטה: במועד זה, יודעים מהי תוחלת החיים ולכן אפשר להעריך כמה יעלה לשלם את גמלת הפנסיה.

גם בקרנות הפנסיה החדשות בישראל יש כבר שנים רבות מקדם ההמרה משתנה.
לעומת זאת בביטוח מנהלים בישראל הומצא פטנט ייחודי: הצטרפת? הובטח לך שתקבל את הפנסיה לפי מקדם ההמרה ביום בו הצטרפת.

נניח שהצטרפת בגיל 25 ותפרוש בגיל 65, חברת הביטוח מהמרת על קצב עליית תוחלת החיים 40 שנה קדימה. אם קצב העלייה יהיה גבוה מההערכה, כפי שקרה בשנים האחרונות, חברת הביטוח עלולה להפסיד הרבה כסף ובמקרה קיצוני גם לפשוט רגל.

אף אחד לא יכול לחזות ברמת דיוק סבירה מה יקרה בעוד 40 שנה. 
מי חזה את משבר הסאבפריים בארצות הברית וההשלכות שלו על כלכלת העולם? מי חזה את נפילת המשטר הקומוניסטי במדינות מזרח אירופה?

תמיד יהיו כאלו, שיגידו אנחנו חזינו את זה. חלק מהם צודקים, אבל גם הם לא חזו את זה עשר או עשרים או 40 שנים לפני התרחשות האירוע. 
בינינו, גם לא היה צורך לחזות את משבר הסאבפריים 40 שנה מראש.
אם אתה משקיע, גם שנה לפני זה הספיקה בשביל להרוויח כסף רב. אם אתה, אזרח אמריקאי, שלקח משכנתאות ושדרג דירות כל מספר שנים, ייתכן ששנה לא הספיקה אבל שלוש או חמש (לפני השדרוג האחרון שעשית) הספיקו.

אודה, על האמת גם אני מנסה להעריך מה יקרה בעוד עשר שנים בתחום של טכנולוגיית המידע, על אף שאני מודע למגבלות הקשות של הערכה כזו ונותן להן ביטוי לצד ההערכות שלי.
הרעיון הכללי, בהערכות שלי הוא לקחת חברה טכנולוגית מובילה ולשאול האם היא תתקיים בעוד עשר שנים?
מי שמעוניין יכול לקרוא פוסטים בבלוג האנגלי שלי.
להלן קישורים למספר דוגמאות:

יש הבדל מהותי אחד בין מה שאני עושה לבין מה שחברות הביטוח בישראל עשו: הפוסטים בבלוג שלי, אינם כוללים הימור על כספי ובוודאי לא הימור על כספם של אחרים (ולא סתם כספם אלא הפנסיה שלהם). 

כיצד ניסו חברות הביטוח להגן על עצמן מפני טעות בתחזית?  
לחברות הביטוח היה ברור כי לא ניתן לחזות את קצב עליית תוחלת החיים בדיוק ולכן החליטו לקחת דמי ניהול גבוהים במיוחד על ביטוחי המנהלים. הרעיון היה, שדמי הניהול יהיו כל כך מופרזים, שגם אם קצב עליית תוחלת החיים יעלה מעבר לצפוי, הנזק המכסימלי לחברות הביטוח, יהיה הקטנת הרווחים.

בימים אלה מסתבר, שבשנים האחרונות העלייה בתוחלת החיים בישראל הייתה מהירה מהצפוי. ישראל מדורגת היום במקום  החמישי בין מדינות ה OECD עם תוחלת חיים של 81.6. כתוצאה מכך, קרוב לוודאי, שגם העמלות המופרזות לא יספיקו על מנת למנוע הפסדים מחברות הביטוח.

מה צפוי בשנת 2013? 
בעקבות החלטת הממונה על שוק ההון במשרד האוצר, לא תתאפשר הצטרפות לביטוח מנהלים עם מקדם המרה מובטח (המקדם ביום ההצטרפות, הוא המקדם לפיו מקבלים פנסיה). בני 55 ומעלה עדיין יוכלו להצטרף עם מקדם המרה מובטח. בני 55 ומעלה יפרשו לגמלאות עוד עשר שנים בערך ולא עוד 40. ההימור נגד עלייה גדולה בתוחלת החיים הוא פחות מסוכן במקרה זה.

מה המשמעות של צעד זה מבחינת החוסכים לפנסיה?
 אם יש לכם ביטוח מנהלים עם מקדם המרה מובטח ייתכן מאד שכדאי לכם להמשיך בחיסכון בביטוח מנהלים, למרות העמלות הגבוהות. אם העמלות הגבוהות לא מפצות את חברות הביטוח על העליה בתוחלת החיים, ייתכן שאתם מרוויחים.
התמונה היא יותר מורכבת מהמתואר כאן. בחלק מהמקרים ייתכן גם שלא תרוויחו בהשוואה למכשיר פנסיוני אחר. 

האם כדאי להצטרף היום (לפני שנת 2013) לביטוח מנהלים, על מנת שתבטיחו את מקדם ההמרה?
בכלל לא בטוח. אם אתם לא חוסכים שם, כנראה שבחרתם בקרן פנסיה. לקרן פנסיה יש יתרונות לא מועטים לעומת ביטוח מנהלים. כנראה ששקלתם אותם, מול היתרון הבולט של ביטוח מנהלים שהוא מקדם ההמרה המובטח והחלטתם שהם שווים יותר.  

האם כדאי לבני 55 או יותר להצטרף לביטוח מנהלים בשנת 2013 או מאוחר יותר?
צריך להביא בחשבון את זה שגילאי 55, שדאגו לפנסיה שלהם, כבר מזמן הצטרפו לחיסכון פנסיוני כזה או אחר. אלה שלא עשות זאת ועובדים, כבר התחילו לחסוך לפנסיה החל משנת 2008, בגלל חוק פנסיה חובה.
נשארנו עם שתי קבוצות (לא גדולות) שלהן כדאי לשקול להצטרף בשנת 2013:
1. אנשים שמגיעים לארץ בגיל 55, עובדים בישראל או בעלי אמצעים ומעוניינים לחסוך לפנסיה.
2. אנשים בני 55 או יותר, שמרוויחים יחסית הרבה והמכשיר הפנסיוני, שבחרו בו אינו ביטוח מנהלים. אנשים אלה יכולים להרשות לעצמם לחלק את ההפרשות לפנסיה לשני מכשירים ולשים חלק מההפרשה בביטוח מנהלים. אבל אם זה מה שהם רוצים לעשות מדוע לחכות עד שנת 2013?

האם יש עתיד לביטוחי מנהלים?
לא נראה עתיד למכשיר פנסיוני, שהיתרון הבולט שלו (מקדם המרה מובטח) לא קיים יותר ודמי הניהול בו גבוהים יותר מאשר במכשירים אחרים.

ועוד הערה קטנה שלא קשורה ישירות לפנסיה
אם כבר עסקנו ב"פטנט" ייחודי לישראל: מקדם המרה מובטח, מדוע שלא נשאל את עצמנו, האם לא הגיע הזמן להפסיק עם "פטנט" ייחודי אחר. לפטנט קוראים תורתו אומנותו. בלשון עממית פירושו: בחורים צעירים ובריאים שלא מעוניינים לעבוד, מקבלים קצבאות מהמדינה? מספרם ועלותם רק גדלים. גם לעובדה, שמספר גדל והולך של צעירים אינם עובדים ולכן אינם חוסכים לפנסיה יש משמעות בהקשר הפנסיוני. למידע נוסף בנושא זה עיינו בפוסט קודם.

המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. 

יום ראשון, 15 ביולי 2012

לאן הולכת הפנסיה שלך?



מקור התמונה: ויקיפדיה


השינויים בפנסיה באמצעות ביטוח מנהלים, הם סיבה מספיק טובה לתת מעט הסברים בגובה העיניים על הפנסיה שלכם.
התפיסה שלי היא, שיש לנתח את המגמות והכיוונים בעתיד ולא להיתפס לאירוע בודד, ככל שהוא דרמטי (כמו החלטת הממונה על שוק ההון במקרה זה). 


הבעיה היסודית מזווית הראיה של הפרט
בגיל מסוים אנשים מפסיקים לעבוד. כשמפסיקים לעבוד ההוצאות אינן קטנות ולעומת זאת ההכנסות קטנות באופן משמעותי. 
הפרט נערך, או שהמדינה כופה עליו להיערך באופן מינימלי, למצב זה.
ההיערכות היא בשלושה רבדים:


רובד 1: ביטוח לאומי  
 המוסד לביטוח לאומי משלם קצבת זקנה. בישראל היא נמוכה יחסית למדינות ה OECD.

רובד 2: חיסכון פנסיוני במשך שנות העבודה
בישראל שלושה סוגי מכשירים לחיסכון: ביטוח מנהלים, קרן פנסיה וקופת גמל


רובד 3: חיסכון אישי ונכסים פיננסיים
ברובד זה נכללים חסכונות כמו: תוכניות חיסכון, תיקי השקעות, קרנות נאמנות, מניות, אגרות חוב וכיו"ב.
ברובד זה עשויים להיכלל גם נכסים מניבים, למשל: דירה להשקעה בארץ או דירה להשקעה בארצות הברית או במדינה באירופה.
הפורש לגמלה יכול לקבל הכנסה חודשית קבועה מהנכסים הפיננסיים או מתשלום, שהוא מקבל על השכרת דירה למגורים או לבית עסק.


בנושא של הבעיות הצפויות עם הפרישה לפנסיה וההיערכות האישית, כבר דנתי. התמקדתי באנשים השוקלים פרישה מוקדמת לפנסיה בפוסט שכותרתו: מוקדם מדי לפרישה מוקדמת.
לטעמי, מיותר לחזור על מה שנאמר שם, משום שרבים מהדברים, שהוסברו שם רלבנטיים גם למי, שאינו פורש בפרישה מוקדמת.


מדוע הבעיה של הפרט מחריפה עם הזמן?
בכל המדינות המפותחות יש עלייה שיטתית בתוחלת החיים. המשמעות של עלייה בתוחלת החיים היא, שהגמלאי נדרש לכסות את הפער בין ההכנסות להוצאות במשך יותר שנים.


אם הוא בריא, יש לו לא מעט אפשרויות להוצאת כסף בנוסף למענה על הצרכים הקיומיים הבסיסיים: חוגים, טיולים, ילדים ונכדים, תרבות ופנאי וכיו"ב. לא נשכח גם את הרצון של לא מעט קשישים, לגור בבית אבות. מגורים שם כרוכים בעלויות של אלפי שקלים לחודש.
  
התארכות החיים והתקדמות הרפואה, גורמים לכך שיותר ויותר קשישים נאלצים לשלם גם עבור מוסד סיעודי וגם תקופת חייהם במסגרת הסיעודית הולכת וגדלה.


זווית הראיה של המדינה
בפיסקה זו אתייחס לכל המדינות המפותחות ולא רק למדינת ישראל.
הבעיות של המדינות מתייחסות לרובד הראשון הממומן על ידן ולרובד השני הממומן לפעמים על ידן באופן חלקי (כגון: אגרות חוב עם תשואה מובטחת הניתנות לחוסכים לפנסיה, הטבות מס לחוסכים לפנסיה) או באופן מלא (פנסיה תקציבית למשל). 


הבעיה העיקרית היא העלייה בתוחלת החיים. ככל שתוחלת החיים עולה, מדינות צריכות לשלם יותר לאוכלוסיית הגמלאים.


הבעיה השנייה היא קצב הגידול האיטי של כוח העבודה. העובדים ממנים באמצעות תשלומי הביטוח הלאומי שלהם ומיסים אחרים את התשלומים לגימלאים בדור שקדם להם.
כאשר ברוב מדינות אירופה המערבית, מספר הילדים הממוצע במשפחה הוא הרבה פחות משניים, גם מספר העובדים המשלמים קטן.
כאשר יש משבר כלכלי ושיעור האבטלה עולה ורמת השכר יורדת הבעיה מחריפה עוד יותר.
עובדים זרים, שחלקם הם גם בלתי חוקיים, אינם פותרים את הבעיה: הם משלמים הרבה פחות ביטוח לאומי ומיסים.


בעוד שבאירופה מספר הילדים הקטן במשפחה הוא מתוך בחירה, בסין זה נכפה על המשפחות, שלרובן מותר להביא לעולם ילד אחד בלבד. לא כאן המקום לנתח את משמעויות המשפחה הסינית, שבה ילד יחיד (ואני אינני מומחה בנושא).
בהיבט הפנסיוני, ברור שלטווח ארוך ניצבת סין בפני בעיה קשה. 


ההתמודדות של מדינות עם הבעיה מבוססת בעיקר, אבל לא רק, על הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני: תשלם יותר בהווה ובעתיד תקבל פחות. דוגמה לכך היא העלאת גיל הפרישה לגמלאות.

 הצטלבות הבעיות: הפרט והמדינה
 מהפסקאות הקודמות כבר הבננו, שלפרט יש בעיה שהולכת וגדלה במימון הוצאותיו לאחר יציאתו לפנסיה ולמדינה יש בעיה של עלויות הולכות וגדלות של מימון חלקה בעלות הפנסיה. מסתבר שהבעיות נפגשות. תחשבו על אדם ומתפקד שמבין שהוא זקוק לכסף נוסף לאחר יציאתו לפנסיה.
הפתרון עשוי להמשיך לעבוד באופן חלקי ובאופן מלא.
יש לא מעט אנשים המעוניינים לעבוד אחרי צאתם לגמלאות.


ברור,  בלי לרדת לדקויות, שגם למדינה פתרון כזה טוב. 
על מנת שפתרון זה יעבור את מבחן ההיתכנות, צריכים לקרות מספר דברים, שחלקם תלויים במדינה וחלקם לא.


מה הם האלמנטים הללו?

  • המדינה צריכה לא להעניש את הפנסיונר העובד באמצעות מיסוי כבד.
בהקשר זה המצב במדינת ישראל רחוק מלהיות אופטימלי.

  • המדינה צריכה לייצור מצב חוקי שבו עובד יוכל לפרוש לגמלאות בגיל מבוגר יותר.
צעדים בכיוון של העלאת גיל הפרישה לפנסיה או ביטול חובת הפרישה לפנסיה בגיל מסוים נעשים בישראל ובמדינות אחרות. 

  • הרגולטור צריך להגן על אנשים מבוגרים המחפשים עבודה באמצעות חוק האוסר על אפליה בגלל גיל
זה כבר מסובך. גם כשיש חוק כזה, קשה מאד לאכוף אותו. 
הבעיה היא שהאפליה הגילאית בחיפוש עבודה, אינה מוגבלת רק לאנשים בגיל הפנסיה. היא מתחילה כבר בגיל 40+ כפי שאתם יכולים לקרוא בפוסטים קודמים שלי:
עבודה בגיל מבוגר ופנסיה - שני צדדים לאותה מטבע
גילאות אפליה תעסוקתית ויכולות
הטיפשות של שוק העבודה בישראל: אין כניסה מעל לגיל 45 


האוכלוסייה המבוגרת נמצאת במצב בלתי אפשרי: מצד אחד דוחים את המועד הרשמי ליציאה לפנסיה ולקבלת קצבה מביטוח לאומי וקבלת גמלת פנסיה, שחסכה כל שנות עבודתה. מצד שני מתקשה למצוא עבודה לפעמים רק בגלל הגיל.


טיפול בנושא זה הוא מורכב: גם רגולציה, גם גמישות של האוכלוסייה המבוגרת בתעסוקה ואולי החשוב מכל שינוי תרבותי בכיוון של ראיית אנשים קשישים כאנשים עובדים התורמים לחברה.


נקודת המבט שלי
הפרט והמשפחה צריכים להיערך למצב שבו הפנסיה שיצברו ברובד הראשון וברובד השני תהיה בעתיד יותר קטנה. פתרון, שתלוי בפרט ולא בגורמים אחרים, הוא הגדלת החיסכון ברובד השלישי.


המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. 

יום חמישי, 5 ביולי 2012

הבטטה כמשל או מדוע כדאי להשוות מחירים


מקור התמונה: ויקיפדיה

כולנו יודעים שהמחירים של פירות וירקות אורגניים יקרים יותר ממחירם של פירות וירקות אחרים. זהו גם הניסיון האישי שלי.
השאלה: האם יש יתרונות בריאותיים למזון אורגני לעומת מזון שאינו אורגני? והשאלה האם יתרון כזה מצדיק את הפער במחיר? הן שאלות שכל אחד יכול לענות עליהן לפי תפיסת העולם שלו.
לפי תפיסת העולם שלי ומצבי הכלכלי, לפעמים אני מרשה לעצמי לשלם יותר ולאכול פירות וירקות אורגניים (שלא לדבר על הפירות האורגניים, שגדלים בגינה הפרטית שלי והעלות שלהם זניחה). 

בחודשים האחרונים הפסקתי לקנות ולאכול בטטות. מירק בישול זול, הפכה הבטטה לירק שהמחירים שלו הגיעו עד ל 18 ש"ח לקילו ולפעמים גם מעל 20 ש"ח.
אני מתייחס למחירים בשוק ולא רק למחירים בסופרמרקטים. 

היום קניתי כמה ירקות בחנות של עדן טבע. להפתעתי, גיליתי שמחיר הבטטה האורגנית הוא 12.99 ש"ח לקילו, כ 5 ש"ח פחות מהמחיר בסופרמרקט.
הבטטה האורגנית לא נראית פחות יפה מהבטטה הרגילה ואני מנחש שהיא גם לא פחות בריאה.

השורה התחתונה
אל תיתפסו להנחות ואמונות ביחס למחירים. בדקו והשוו.

תחזית כלכלית לשנת 2025: מה שהיה בשנת 2024 במדינת ישראל הוא שיהיה רק יותר גרוע

  הכותרת של התחזית הכלכלית שלי לשנת 2024 הייתה:  ת חזית כלכלית לשנת 2024: שנה קשה עם תקווה לעתיד .  לצערי, החלק הראשון של התחזית (שנה קשה) ה...