ניו זילנד היא מדינה המנסה לפעול בהגינות כלפי אזרחיה וכלפי דרי עולם אחרים. כך למשל, היא חתומה על אמנות בינלאומיות, שוללת נשק גרעיני, מתנגדת לציד ליוויתנים, מתחשבת במיעוטים וכיו"ב.
לא מסוג המדינות בהן תצפה לראות חסרי בית ברחובות. מאד הופתעתי לראות לא מעט חסרי בית ברחובות הערים בכלל וברחובות העיר הגדולה ביותר במדינה אוקלנד בפרט.
בניו זילנד חסרי בית הם שונים
בעוד חסרי הבית בישראל ובארצות אחרות בהן ביקרתי הם לרוב מוזנחים, מלוכלכים וחושפים את מכאוביהם ונכויותיהם על מנת שהעוברים והשבים יתרמו להם סכום כסף כלשהו, עמיתיהם הניו זילנדים אותם פגשתי בביקורי הלא ארוך במדינת איים זו נוקטים במדיניות אחרת.
לרוב מראהם מהוגן וקרוב למראהו של אדם מהישוב. ליד רבים מהם מונח שלט באותיות גדולות ובולטות המכיל לפעמים טקסט קצר ולפעמים טקסט ארוך יותר. הם מצפים מהעוברים והשבים שיקראו אותו וישתכנעו לעזור להם.
אחד כתב סיפור ארוך ובו תיאר את ביתו שכבר אינו ראוי למגורים. אין לו מספיק כסף לשפץ אותו ואין לו מספיק כסף לרכוש או לשכור דירה אחרת ולכן הפך ל-Homeless.
השלט שליד השני סיפר על הקושי שלו למצוא עבודה וביקש מהעוברים והשבים פשוט לעזור לו למצוא מקום עבודה.
שלישי החזיק שלט תמציתי יותר: Homeless but not Useless.
מדוע יש מספר רב של חסרי בית?
ההתרשמות של תייר כמוני, שמוקדי הענין העיקריים שלו הם אתרי הנוף והטבע עלולה להיות מוטית ומוטעית.
כתבה בעיתון דה מרקר שכותרתה: שוק הנדל"ן החם בעולם: צעירי אוקלנד איבדו תקווה לקנות בעיר דירה, תומכת בהשערה שההתרשמות שלי קרובה למציאות.
על פי הכתבה מחיר ממוצע של בית בעיר הכפיל את עצמו תוך 10 שנים.
מחיר שכירות מגיע ל-32% מההכנסה הממוצעת במשק ושיעור הבעלות על דירות הוא בשפל.
כ-50% מרוכשי הדירות הם משקיעים. חלק לא קטן מהם תושבי מדינות אחרות. רבים מהם, איך לא, הם סינים.
המגמה של עליית מחירי הדירות וההשלכות הנובעות ממנה חלה גם על מקומות אחרים בניו זילנד. באוקלנד היא חריפה יותר.
לרגע חשבתי שנסעתי כל כך רחוק על מנת לחזור למציאות הישראלית בתחום הדיור.
הערת שוליים
אתם מוזמנים לקרוא במאמר בדה מרקר גם על דרכי ההתמודדות של ממשלת ניו זילנד עם הבעיה. באופן לא מפתיע גם בהקשר זה קיים דימיון לישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה