חצי פוסט אורח: הביטוח הלאומי של איי סיישל

בבלוג זה פורסמו כבר פוסטים של אורחים. למשל: פוסט אורח: פרישה מעבודה - ריסטרט של חיים מאושרים, פוסט אורח: דברים שלא ידעתם על קרן השתלמות.

אני בהחלט שמח לתת את הבמה של הבלוג שלי לאורחים, שיש להם מה להגיד בתחום בו עוסק בלוג זה או בתחומים קרובים לתחום בו עוסק בלוג זה.

האחריות על תוכן הפוסט היא של האורח. כמובן שאני עושה בדיקה ראשונית ולא מפרסם תכנים בלתי סבירים בעליל.

הפוסט הבא אינו בדיוק פוסט אורח. חברה של חברה טובה שלי  שלחה אותו לחברותיה ולחבריה. קיבלתי אותו עם בקשה להפיץ אותו. התחברתי אליו משום שהוא עוסק בנושא הקרוב לליבי: התנהלות כלכלית הקשורה בתרבות של מדינה פחות מפותחת. 

כבר כתבתי כמה פוסטים כאלה על אינדונזיה, בהוטן ומדגסקר השכנה של איי סיישל. 

המדיניות שלי לגבי פוסט זה זהה למדיניות שלי לגבי פוסטים של אורחים: אני מפרסם את דבריה של הכותבת כפי שהם. האחריות על תוכנם היא שלה. התוכן אינו בלתי סביר בעליל בעיניי. להיפך, מדובר בתוכן מעניין. 

מעט רקע על איי סיישל

מעולם לא ביקרתי באיי סיישל. הדברים שאני כותב מבוססים על הערך בויקיפדיה העברית.

סיישל היא מדינת איים באוקינוס ההודי מזרחה לאפריקה. היא נמצאת צפונית מזרחית למדגסקר. שכנותיה האחרות הן מדינות איים כמו מאוריציוס, ראיניון והמולדביים. התוצר לנפש עלה מאז שקיבלה עצמאות בשנת 1976 ובשנת 2010 הגיע ל-21,500 דולר. היא מדינה דמוקרטית. ענפים כלכליים עיקריים: חקלאות שהפכה למודרנית, תיירות ודייג. 

אנשים מקבוצות אתניות שונות שהגיעו אליה התערבבו כך שהיום אין חלוקה לקבוצות אתניות.

לפרטים נוספים קראו את הערך: סיישל בויקיפדיה העברית.

הפוסט כפי שפורסם

 

ביקרתי בבית של אישה באיי סיישל הקסומים.

הכרתי אותה במלון. אמרתי לה שהיא רוקדת נהדר ופתחנו בשיחה.

היא הזמינה אותי אליה הביתה.

בביתה הכירה לי את אמה הקשישה שגרה איתה.

כאן הגיע השוס

שימו לב:

באיי סיישל מי שמחזיק הורה קשיש בביתו מקבל שכר חודשי מהמדינה בגובה של משכורת של מורה!!!

בכל חודש. בלי להודיע באיזה יום בדיוק, מגיעה עובדת סוציאלית לבית הבן/בת שהקשיש חי אצלו ובודק את מצב המצעים, הבגדים, התזונה, ושואל את הקשיש האם הוא מרוצה!!!

להלן הסידורים:

1.הורה שלא שבע רצון מהיחס או מהטיפול יועבר לחיות אצל ילד אחר.

2. הורה, בעצה עם ילדיו יכול בסוף חודש, אחרי שיידע את העו״ס לעבור לבית של ילד אחר ולתת לבן המארח מעין חופשה.

3.המארחת מאיי סיישל סיפרה לי שכבר בנעורים יש תחרות סמוייה מי מתנהג יותר יפה וההורה ייבחר לחיות אצלו.

הייתי המומה מהשיטה הגאונית:

1. הקץ לסיפורי זוועה של בתי אבות או מטפלים גסי לב.

2. מוטיבציה מדהימה לדור הצעיר לשאת בחדווה את הוריו.

3. המון כסף יחסך למדינה ויקצץ חזק את הגוף המסורבל וקר הלב שקוראים לו ״ביטח לאומי( אני קוראת לו: ביטוח למי?)

4. ההורה נשאר עם נכדיו, הקץ לבדידות ולאומללות בגיל זיקנה.

( גם ככה הזיקנה לא קלה)

הערות שוליים שלי

1. מקווה לבקר בעתיד באיי סיישל ולכתוב על היבטים אחרים מנקודת הראות שלי.

2. התחרות בין צעירים בדאגה להוריהם הקשישים כבר מגיל צעיר והרווח הכלכלי הנגזר ממנה מזכירה מודל קיצוני הרבה יותר של שבט הטורא'גה באינדונזיה.

קראו למשל: כיצד להתייחס למתים? ניתוח כלכלי של הטוראג'ה באינדונזיה מנקודת השקפה אחרת,  אינדונזיה: המשמעות הכלכלית של תהליך הטיפול במתים.

הסמכה בינלאומית בניהול סיכונים

החברה הקנדית PECB היא חברה מובילה בעולם בתחום של הדרכה והסמכה לסטנדרטים של ארגון הסטנדרטים הבינלאומי (ISO).

חברת PECB מיוצגת בארץ על ידי חברת A.H Training and Technology LTD. 

חברת .A.H Training and Technology LTD מבצעת תהליכי הסמכה בסטנדרטים של ISO מטעם PECB באמצעות קורסים ומבחנים של החברה הקנדית. הסמכה כזו תקפה במספר רב של מדינות בנוסף למדינת ישראל.

לאחר שסיימתי הכשרה מקפת של חברת PECB קיבלתי את שתי התעודות המצורפות לעיל.

התעודה הראשונה מסמיכה אותי ללמד קורסים של החברה בנושא של התקן ISO 31000 לניהול סיכונים.

התעודה השנייה מאשרת את היותי Lead Risk Manager היכול להוביל יוזמות לניהול סיכונים בחברות.

חברת  .A.H Training and Technology LTD מתעתדת לפתוח קורס להסמכה בתחום זה אותו אדריך.

לפרטים ביחס לקורס צרו קשר עם החברה באמצעות האתר שלה.

לכניסה לאתר של החברה לחצו כאן. 

מי צריך השתתפות בקורס להסמכה כזו?

1. יועצים עצמאיים העוסקים גם בניהול סיכונים. באופן מיוחד כאלה החושבים להרחיב את הפעילות שלהם לחו"ל.

2. ארגונים המעונינים לנהל את הסיכונים שלהם טוב יותר.

3. אנשים נוספים המעונינים לנהל טוב יותר סיכונים.

כמה פרטים על עצמי

1. מוסמך האוניברסיטה העברית בפסיכולוגיה (בהצטינות)

2. בוגר האוניברסיטה העברית בסטטיסטיקה ובפסיכולוגיה.

3. ניסיון של 40 שנה במחשבים ומערכות מידע. הניסיון כולל גם מספר רב של ייעוצים בניהול סיכונים במחשבים ובמערכות מידע בארגונים גדולים.

4. במהלך עבודתי במחשבים נתתי ייעוץ ליותר מ-40 ארגונים בארץ ובחו"ל. השתתפתי כיועץ Freelancer בפרויקטיי ייעוץ של חברות אנליסטים בינלאומיות (Gartner ו-Giga.  Giga נרכשה מאוחר יותר על ידי Forrester Research) ובפרוייקטים של חברות בינלאומיות גדולות.

5. במקביל לימדתי והרציתי על מחשבים במכלללות שונות (למשל: לימודי החוץ של הטכניון, קורס CIO של הטכניון וביט פלוס, המכללה למינהל, מכללת הדסה, אוניברסיטת דרבי, מכללת סיוון).

6. הרציתי על מחשבים גם בכנסים ובארגונים גדולים.

7. בשבע השנים האחרונות אני גם יועץ ומאמן בכלכלת המשפחה. כל ייעוץ כזה כולל ניהול סיכונים.

8. אני מרצה במסגרות שונות גם על כלכלת המשפחה ועל ניהול סיכונים.

  

עובדים ותיקים: על חשיבותו של ניסיון

במזרח הרחוק רוחשים כבוד רב לקשישים. כך למשל, בבאינדונזיה צעירים מתיעצים עם הוריהם המבוגרים בנושא בחירת טלפון חכם, על אף שהם יודעים שההורים לא ממש יודעים את מה שהם יודעים בתחום זה. זה נעשה כמחווה של כבוד למבוגרים, שלא לומר קשישים. קל וחומר שהם מתיעצים איתם בנושאים בהם להוריהם יש ידע וניסיון. באי ג'אווה הכבוד הזה בה לידי ביטוי גם בשפה. קראו: מתי הג'אוונזים שותקים?

גם בתרבות שלנו ובתרבויות המערב נהוג היה בעבר לכבד מבוגרים וקשישים. 
לצערי, היום מכבדים אצלנו פחות, אם בכלל, מבוגרים. כבר מגיל 40 או 45 מדירים אותם מעבודה.

אחד היתרונות הבולטים של מבוגרים וקשישים הוא ניסיון. לניסיון עשוי להיות ערך רב בעבודה.
המחקר של PWC עליו כתבתי פוסט מנסה קצת לכמת את התועלות של עבודת קשישים. התועלות הן בראש ובראשונה למשק. גם למעסיקים וגם לעובדים. לקריאה: באיזו מידה מסתגלות מדינות ה-OECD לכוח עבודה מבוגר יותר?

מודה ועוזב ירוחם

אלעד סקר הוא חבר מושב עין יהב בערבה ומרצה מבוקש בנושא קבלת החלטות בארגונים ובחברות. בעבר היה מפקד יחידת חילוץ ערבה. פורסם פוסט באחד מאתרי האינטרנט בו סופר מפיו של סקר, העוסק במקרה מתקופת היותו מפקד אותה יחידת חילוץ. זהו מקרה אמיתי העוסק באופן בו שני ותיקי היחידה איתרו בקלות נער שהלך לאיבוד בערבה. היחידה כולה על ציודה מתקדם כשלה במציאתו. 
סקר מודה שהוא התיחס בזלזול לשני הותיקים כשהגיעו והציע להם "להכין קפה לחברה" ואומר שהוא טעה בהתיחסותו זו. 

פועל המוסך הותיק
לפני כמה עשרות שנים קניתי מכונית אופל קדט חדשה. שבועיים אחרי שקניתי אותה חזרתי בשעת חצות לביתי בשכונת רמות בירושלים. בעליה לרמות נתקעה המכונית. החלטתי ללכת ברגל הביתה ולמחרת בבוקר להזמין חברת תיקוני דרך. המומחה הגיע. לא מצא את התקלה אבל הצליח להתניע אותה. נסעתי ישר למוסך מורשה, שתיקן, לכאורה, את התקלה.

כעבור שבוע התרחש "שידור חוזר"של אותה היתקעות בשעת לילה מאוחרת. הפעם עמלתי קשה לשכנע את חברת תיקוני הדרך, איתה הייתי קשור במסגרת ביטוח הרכב שלי. לטענתם הם לא מגיעים בחינם פעמיים בגלל אותה תקלה. הגעתי שוב למוסך. הפעם דרשתי במפגיע שיתקנו אותה באמת ובאופן מלא, כך שלא אתקע פעם שלישית עם מכונית חדשה. 

פועלי המוסך ומנהלו ניסו למצוא את סיבת התקלה והעלו חרס בידם. עד שהגיע פועל מוסך כבן 70. הוא נזכר שנתקל כבר במקרה דומה. חלק קטן וזול שהיה פגום הוחלף והבעיה נפתרה.


שתי דוגמאות אישיות 
בדוגמה הראשונה הייתי עדיין מתכנת מחשבים צעיר עם כארבע שנות ניסיון. היא אינה המקרה הקלאסי של אדם בשנות ה-40, ה-50 או ה-60 של חייו. בכל זאת היא מדגימה את חשיבותו של הניסיון.

באחד הימים פסעתי בדרכי למבנה קטן במקום עבודתי בו היה ממוקם המזנון. ניגש אלי מנהל בכיר שהלך ביחד עם מתכנת מנוסה פחות. המנהל הבכיר שאל האם אני מוכן לשמוע על בעיה תכנותית שהמתכנת מנסה כבר שבוע לפתור? לכאורה הכל כתוב נכון, אבל בפועל התוכנית מדלגת על מספר רשומות בכל פעם שהוא קורא מקובץ נתונים. 

מיד שלפתי את הפיתרון היכן טעה המתכנת. הטעות הייתה בהגדרת מספר הרשומות ב-Block. התוכניתן שכח לכתוב בהגדרות כמה רשומות יש ב-Block וברירת המחדל הייתה רשומה אחת.

הסיבה היחידה, פרט לזיכרון לא רע שלי, לפיתרון המהיר היא ניסיון. כמה שנים קודם קרה לי מקרה דומה. לקח לי כמה שעות לפתור אותו.

בדוגמה השנייה הייתי כבר בן יותר מ-50 והתבקשתי לפתור בעיות קידוד במערכת ההפעלה בשפה נמוכה. הפעם הקודמת שעשיתי את זה הייתה יותר מ-20 שנים קודם. קצת יותר מ-20 שנה קודם היה לי ניסיון רב בקוד מסוג זה.

הסיבה לכך שהתבקשתי לטפל בזה הייתה כישלונם של צעירים להעביר את הקוד לגרסה חדשה של מערכת ההפעלה. בכל המקרים של מעבר כזה בעבר זו הייתה מטלה טכנית פשוטה, שהם לא התקשו לבצע. 

כותיק ומנוסה לא התחלתי בקוד, אלא דווקא בספר על ההבדל בין שתי המהדורות. מצאתי שיש שינוי עקרוני ומהותי שהוא היה הסיבה לכישלונם של הצעירים.
אחרי זה נערכתי למטלה טכנית מורכבת שבסופו של דבר פתרתי אותה. על כל ההקשר והתהליך אתם מוזמנים לקרוא בפוסט:
Information Technology are you out of business if your age is above 50?

לסיכום
הדוגמאות לעיל אינן חריגות. חלק מהקוראים מכירים לא פחות דוגמאות ממני. אני מכיר מספר רב של מקרים מעבר לאלה שצוינו בפוסט זה.

לנסיון יש ערך. לפעמים ערך רב. לאנשים ממבוגרים בכלל, ולעובדים ותיקים בפרט, יש ניסיון רב. אם הם גם יודעים להשתמש בו נכון,  עשויה לצמוח תועלת מרובה לארגון המעסיק אותם.

מדוע אני מרבה לאחרונה לכתוב על ניהול סיכונים?

אני כותב בכמה מקומות. אני כותב שלושה בלוגים בשלושה נושאים שונים: 

SOA Filling the Gaps בלוג באנגלית על מחשבים וטכנולוגיית המידע. 

לכלכל בתבונה הבלוג שעכשיו אתם קוראים בו פוסט.

ברידג' שלא היכרתם בלוג על משחק הברידג'.

אני עורך של מדור הברידג' באתר JOKOPOST ולפעמים כותב בו גם על נושאים אחרים. למשל: דילמת האסיר ודילמת הבנק, להסתדר בסלובקיה עם עשר מילים בפולנית ובא לי לטוס לבאלי

בנוסף לכך אני כותב ערכים בויקפדיה העברית בעיקר בנושאי ברידג' ומחשבים אבל גם בנושאים אחרים. את רשימת הערכים שכתבתי תמצאו בדף המשתמש שלי.  

במקרים רבים, מה שאני כותב קשור למה שאני עושה. כשאני נותן ייעוץ במחשבים או קורא חומר מקצועי ולומד לעומק נושא, ייתכן שאכתוב עליו. ייתכן שאכתוב פוסט בבלוג על מחשבים וייתכן שאכתוב ערכים בויקיפדיה או אולי גם וגם.

כשאני משחק יד מעניינת בתחרות ברידג' או צופה באינטרנט ביד מרתקת באליפות עולם, ייתכן שאכתוב עליה פוסט בבלוג. כשאני קורא משהו בספרי ברידג' או אתרי ברידג 'מובילים ייתכן ש"יוולד" פוסט בבלוג.

אני נחשף למשהו סביב הברידג' או חושב על קישור בין ברידג' לעולמות אחרים בהחלט ייתכן שאכתוב מאמר או פוסט במדור הברידג' ב-JOKOPOST. 

אחרי נסיעה לארץ אקזוטית כמו בהוטן, מדגסקר או אינדנוזיה או לארצות אקזוטיות פחות כמו סין, סינגפור או ניו זילנד אני כותב פוסטים.

ייעוצים בכלכלת המשפחה או חשיפה לספרים ומאמרים בתחום עשויים להוביל לכתיבת פוסט בבלוג זה. 

התנסות צרכנית טובה או רעה שלי או של מישהו אחר עשויה להסתיים גם בפוסט שיתרום לאחרים.

כל אלה הן רק דוגמאות לקשר בין הכתיבה שלי והפעילות שלי. אפשר למצוא גם דוגמאות אחרות לקשר הזה.

ההתנסות שלי בניהול סיכונים

הפעם הראשונה שניהול סיכונים היה רלוונטי באופן בולט לעבודתי בתחום המחשבים הייתה באוקטובר 1999.

התקשר אלי בכיר במשרד האוצר וביקש שאבדוק האם המסקנות של גורמי ביקורת בכנסת ובמבקר המדינה נכונות? המסקנות שלהם היו, לא פחות ולא יותר, שב-1 בינואר 2000 מתמוטטות המערכות הממוחשבת של המיסים במדינת ישראל בגלל באג 2000. 

כפי שאתם מבינים, לא היה לי מספיק זמן על מנת לבדוק את כל המערכות של הארגון באופן יסודי. בלית ברירה בחרתי בגישה של ניהול סיכונים, על אף שבאותה תקופה לא היה לי ידע תיאורטי בסיסי בנושא.
הגישה שלי הייתה שצריך לטפל קודם במערכות שבעיה בהן היא סיכון חמור, למשל: מערכת המחשוב של מס הכנסה ומערכת המחשוב של מע"מ. המשמעות של תקלה קשה במערכות כאלה עלולה להיות אובדן הכנסות בסכומים גבוהים.
לעומת זאת השארתי לסוף מערכות המטפלות במיסים אזוטריים שההכנסות מהן זניחות. התעלמתי מחומרת הבעיות בקוד של המערכות.

אחרי הייעוץ הזה ביצעתי מספר ייעוצים בהקשר של סיכונים במערכות ממוחשבות של חברות גדולות וארגונים גדולים במגזר הציבורי.
כמעט בכל ייעוץ טכנולוגי שהיה כרוך בבחירת מוצר תוכנה ייעדתי סעיף במסמך ההמלצה שלי לנושא של ניהול סיכונים טכנולוגיים. 
בחלק מהייעוצים האלה כבר הכרתי את הצד התיאורטי של ניהול סיכונים והשתמשתי במודלים וטכניקות לזיהוי סיכונים, ניתוח סיכונים, הערכת סיכונים וטיפול בסיכונים.

כשלמדתי בקורס יועצים ומאמנים לכלכלת המשפחה למדתי גם על ניהול סיכונים בהקשר הכלכלי.
בייעוצים הכלכליים למשפחות שביצעתי כללתי ניהול סיכונים. כידוע לא חסרים סיכונים כאלה, למשל: סיכון שגמלת הפנסיה לא תספיק, סיכון שבטווח ארוך לא יוכלו להחזיר משכנתה ויאלצו למכור דירה, פיטורים, פטירה, צורך בתרופות מחוץ לסל וכיו"ב.  
אפילו הרצתי על ניהול סיכונים בהקשר של כלכלת המשפחה.

אז מדוע דווקא בתקופה האחרונה יותר פוסטים על ניהול סיכונים?
בחודשים האחרונים עברתי בהצלחה תהליך הסמכה בתחום של ניהול סיכונים. התהליך הוא מטעם החברה הקנדית PECB, חברה מובילה בעולם בתחום של הדרכת סטנדרטים של ארגון התקנים הבינלאומי (ISO).
התהליך כלל מבחן פשוט על תוכן מצגות שנשלחו אלי, הרצאה באינטרנט באנגלית לקבוצה של אנשים בארצות שונות ומבחן לא קל ולא פשוט (באנגלית) בנושא ניהול סיכונים וסטנדרט ISO 31000. בנוסף לכך הייתי צריך לפרט את הניסיון שלי בתחום ולהביא ממליצים.

למרות שכבר היכרתי מתודולוגיות וטכניקות לניהול סיכונים, נאלצתי לקרוא לא מעט על הנושא על מנת לעמוד בדרישות. למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי.

כפי שציינתי בפיסקה הקודמת, כשאני עוסק בנושא קורה לא מעט שאני גם כותב עליו. זהו גם מה שקרה בהקשר זה.

מה הלאה?
תהליך ההסמכה שלי הסתיים בהצלחה. יש לי תעודה על סיום קורס בתחום ניהול סיכונים והסמכה ללמד קורסים של החברה על ISO 3100.

אם תארגן הנציגה המקומית של PECB קורס בנושא תקן ISO 31000, אני אלמד בו.

ההרצאות שאני ממילא מעביר במסגרות שונות על ניהול סיכונים יהיו עשירות יותר. 
ניהול סיכונים אינו הנושא היחיד עליו אני מרצה בכל מסגרת שתרצה להזמין אותי. לרשימה חלקית של הנושאים עליהם אני מרצה קראו את הפוסט: על מה אני מרצה?

מי במשפחה אחראי על השקעות כספיות?

יד אוחזת בשטרות כסף.
מקור התמונה: ויקיפדיה

משפחות צוברות נכסים כלכליים בעמל רב. חבל להשקיע אותם באופן לא סביר. אחת השאלות המהותיות היא: מי אחראי על אופן ההשקעה? ומי אחראי על מעקב אחרי ההשקעה.

יועצת ההשקעות והפנסיה רויטל דור-וילק פרסמה מאמר קצר ומענין המתאר את ההתנסות שלה בנושא חלוקת האחריות על השקעות במשפחות. לקריאת המאמר לחצו על: אני לא יודע איך לספר לאשתי שהפסדתי לאחרונה 100,000 שקל.

בפוסט זה אציג את מה שאני ראיתי מזווית לגמרי אחרת: זווית של יועץ לכלכלת המשפחה. בשונה מהגברת דור-וילק, אני אינני יועץ השקעות מוסמך ולכן איני מציע ללקוחות שלי במה להשקיע. אני כן מסתכל על דפוסי ההתנהלות ומנסה לקשור בין אחריות על ההשקעות ומידת העניין והידע של מי שאחראי עליהן.

בחלק מהדפוסים שדור-וילק מציגה טרם נתקלתי אבל נתקלתי בדפוסים שאינם מופיעים במאמר שלה.

רק אחד מבני הזוג מתעניין בהשקעות פיננסיות

זהו דפוס שכיח. דור-וילק מצינת, שזה לא בהכרח הגבר. הניסיון שלי ושל אחרים, שחלקו איתי מניסיונם, מראה שבמרבית המקרים זה הגבר. זה לא בהכרח אומר שהגבר מנהל טוב יותר מהאישה. 

חיים ביחד משקיעים לחוד

דפוס זה שכיח במיוחד בזוגיות שנייה. כל אחד מבני הזוג מביא רכוש משלו ובלא מעט מקרים יש לו ילדים מנישואים קודמים.

בחלק מהמקרים האלה זה לא רק ניהול הכסף בנפרד, אלא גם רצון להוריש חלק מהכסף לאנשים שאינם בן הזוג או בת הזוג או ילדים משותפים, למשל ילדים מנישואים קודמים.

אופי השקעה מתנגש 

אחד מבני הזוג הוא שונא סיכונים ורוצה בהשקעות סולידיות. השני הרפתקן המוכן לקחת סיכונים. אפילו סיכונים בלתי סבירים. 

דעות שונות על מטרת הכסף

אחד מיעד את הכסף לחיסכון ארוך טווח לזמן היציאה לפנסיה. שני מעוניין להוציא היום על מוצרי צריכה.

נדל"ן או השקעה פיננסית

גם זו דילמה בה חלוקים בני זוג לפעמים.

מדוע נתקלתי גם בדפוסים אחרים?

הדפוסים הבאים שנתקלתי בהם לא הופיעו במאמר של גב' וילק-דור.
הסיבה לכך פשוטה: למי שכבר מגיע לייעוץ השקעות או לייעוץ פנסיוני יש מודעות לנושא הכספי.

לפחות אחד מבני הזוג יודע מה הנכסים הפיננסיים שיש למשפחה.
לפחות אחד מבני הזוג יודע שצריך לנהל אותם באופן סביר או יותר מסביר.
לפחות אחד מבני הזוג יודע שאינו יודע מספיק על מנת לנהל את הנכסים הפיננסיים ופונה למומחה, שינהל אותם תמורת תשלום. המומחה יעזור להיערך טוב יותר בחיסכון הפנסיוני. המומחה יציע כיצד לנהל את הנכסים טוב יותר. במקרה הספציפי הזה בעיקר באמצעות ניהול תיק השקעות.

יש גם אנשים שמתנהלים אחרת ואין להם מודעות כזו. על שני דפוסים שכיחים כאלה בהם הרבתי להיתקל אכתוב בפסקאות הבאות.

מנותקים
שני בני הזוג אינם מתעניינים בנושאים כלכליים. שני בני הזוג אינם מבינים בנושאים כלכליים. שני בני הזוג שונאים להתעסק בכסף. הדרך בה הם בוחרים זה התעלמות או ניתוק בינם לבין הנושאים הכלכליים. 
זהו דפוס שבו אף אחד מבני הזוג אינו מנהל את העניינים הכספיים של המשפחה.

במסגרת הסטאג' בקורס ליועצים ומאמנים בכלכלת המשפחה, שלמדתי לפני הרבה שנים אצל יוסי אש ונחמן לידור, התבקש כל תלמיד לעשות תהליך ייעוץ למשפחה ולהציג אותו בפני הכיתה.
אחד מעמיתי לקורס הציג משפחה שרמת ההכנסה שלה מעל לממוצע. 

הזוג אמר לו שהם לא מבינים מדוע פקיד הבנק שלהם התקשר אליהם בכעס ואיים לסגור את חשבון הבנק שלהם. היועץ לכלכלת המשפחה בעתיד, מצא מהר מאד שאף לא אחד מבני הזוג בודק את דפי החשבון שלהם בבנק. אף לא אחד מהם התייחס להודעה שהשאיר להם פקיד הבנק לפני שכעס. אף לא אחד מהם קרא את המכתבים ששלח להם הבנק בדואר.

כשהיועץ הסתכל על חשבון הבנק ודיבר עם פקיד הבנק הוא הבין מיד. לבני הזוג היה אובדרפט גדול ממסגרת האשראי שלהם שהלך ותפח. 
במכתבים ביקש הבנק שיקטינו את משיכת היתר שלהם לתוך מסגרת האשראי המאושרת להם. אחרי שלא נעשה דבר בנושא הבנק שלח מכתבים מאימים, שגם מהם התעלמו בני הזוג.

מי שלא יודע מה הנכסים הפיננסיים שיש לו ולא עוקב אחריהם אינו יכול לנהל אותם ואינו יכול לדעת האם הם מנוהלים בכלל או מנוהלים באופן סביר.

מנהלים בלי להבין ובלי לעקוב
דפוס קיצוני פחות הוא דפוס שבו שני בני הזוג אינם מבינים בנושאים כספיים ובכל זאת "מנהלים" את כספיהם.
הם עוקבים מדי פעם אחרי מה שקורה ומוטרדים יתר על המידה מירידה בערך הנכסים הפיננסיים בחודש הנוכחי לעומת החודש הקודם או ברבעון הנוכחי לעומת הרבעון הקודם.
זהו דפוס שכיח אצל לקוחות המגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה.
המאפיינים הבולטים של דפוס כזה הם:

1. השקעה ללא ראייה לטווח זמן ארוך.
התלהבות גדולה בעלייה נקודתית בערך ההשקעות. פאניקה וחשש בירידה נקודתית בערך ההשקעות.

2. השקעה באפיקים בטוחים במחיר של תשואה אפסית או אפילו שלילית.
היות שלא מבינים רוצים פחות להסתכן בוחרים באפיק השקעה שלדעתם הוא הסולידי ביותר. בדרך כלל פיקדון בבנק או תוכנית חיסכון בבנק, שהיום מקבלים עליהם ריבית זניחה. 
אם הם יודעים מה זה אג"ח, ישקיעו גם באג"ח בלי להבין שלפעמים אג"ח הוא אפיק השקעה מסוכן לא פחות ממניות. 

3. חוסר פיזור של השקעות
הם יכולים להיצמד לאפיק אחד "בטוח". למשל: פיקדון שקלי. דוגמה אחרת מניה של חברה יציבה שלעולם לא תרד משמעותית כי מדובר בחברה מצוינת המובילה בתחומה. 
ישראלים רבים שמו את כל כספם במניות של חברה נפלאה כמו חברת טבע. את התוצאה אתם כבר יודעים.

שתי הסוגיות המהותיות

סוגיה ראשונה: התאמה בין מידת הידע והעניין לאופן ההשקעה
זוהי אולי הסוגיה המהותית ביותר. יועצים לכלכלת המשפחה עובדים ביחד עם משפחות על שיפור ההתנהלות הכלכלית שלהן. לפעמים הדרך עוברת דרך פרטים קטנים, למשל: כיצד לנהל באופן חסכוני קניית מזון במרכול?
כשמצליחים במאמץ מתחילים לחסוך. כשהחסכונות מושקעים באופן לא סביר קל לאבד את מה שהושג במאמץ גדול.
הדרך השכיחה ביותר לאובדן ההישגים הכלכליים זו השקעה באופן שאינו מתאים למידת הידע והעניין של המשקיע באפיקי ההשקעה.

העיקרון פשוט: מי שלא יודע ולא מתעניין צריך לשלם למקצוען שינהל לו את ההשקעות. מי שכן יודע יכול לבחור בין ניהול על ידי מקצוען וניהול עצמי.
בין נקודות הקצה האלה יש אינסוף גוונים של אפור. האחריות על ההשקעה צריכה להיות בהתאם למידת הידע וההבנה של אחד או יותר מבין בני הזוג.

סוגיה שניה: מערכת היחסים בין שני בני הזוג
מי מבין שני בני הזוג מטפל בנכסים הפיננסיים: האם זה בן הזוג? בת הזוג או חלוקת האחריות בין שניהם? היא סוגיה בעלת משמעות כלכלית אבל עשויה להיות לה גם משמעות על מערכת היחסים ביניהם.
יש השפעה דו-כוונית: מערכת היחסים משפיעה על זהות הגורם או הגורמים המטפלים בכספים וגם הטעפול בכספים משפיע על מערכת היחסים.

הדוגמה הקיצונית הבאה אינה מתיחסת ללקוחות שלי בכלכלת המשפחה. על פרטיותם של הלקוחות שלי אני חיב לשמור וזה מה שאני עושה.

מדובר באישה וגבר נשואים. האישה, בעלת מקצוע חופשי מכובד, הייתה המפרנסת הראשית, כלומר: זאת שהביאה את מרבית ההכנסות. זכות חתימה בחשבון בבנק הייתה רק לבעל. כשהאישה הייתה צריכה כסף היא הייתה חיבת לבקש אותו מהבעל.
ברור לגמרי שמדובר בדפוס חולני ולא סביר. לא מפתיע שבני הזוג כבר נפרדו מזמן.
מי שניהל באופן כל כך קיצוני את הכספים המשותפים כנראה גם התנהל באופן דומה גם בהיבטים אחרים של החיים המשותפים. 

כשמשפחה פונה אלי לייעוץ בכלכלת המשפחה אני עומד בתוקף על כך ששני בני הזוג ישתתפו בפגישות ויהיו מעורבים בתהליך. במקרים בהם אחד מבני הזוג אינו מעורב כלל בניהול הכספים זו ההזדמנות שלו להיחשף למצב הפיננסי ולהיות מעורב בשיפור ההתנהלות.

יש גם מקרים שהייעוץ הכלכלי הוא הפעם הראשונה, אחרי שנים רבות, שבני הזוג מדברים ביניהם באופן שבו הם מתיחסים זה לזו וזו לזה.