הפוסט הקודם על הרצאתו של פרופ' עומר מואב התמקד בעלויות המלחמה.
בפוסט זה אביא את תפיסתו ביחס למדיניות של פוליטיקאים והקשר בינה לבין הצגת עובדות כלכליות או עובדות כלכליות, לכאורה.
פרופ' מואב אומר שהישרדותם הפוליטית היא זו שחשובה להם ומדיניות כלכלית והצגת תמונה כלכלית או עובדות כלכליות באים לשרת את התפיסה הזו.
אין לי ויכוח עם פרופ' מואב בנושא זה. בבלוג זה כבר תיארתי מדיניות לטווח קצר כשהמדיניות הנכונה לטווח ארוך שונה.
המניע: השר מעוניין להפיק את התועלות הפוליטיות של הצלחה.
הוא ירתע לא פעם מעשיית דברים נכונים, שמי שיקצור את פירות ההצלחה הוא שר שיכהן במשרד אחרי תום הקדנציה שלו.
להלן כמה טענות כלכליות פופוליסטיות של פוליטיקאים בישראל שפרופ' מואב מציג.
הטענה והמציאות
הטענה: קצב הצמיחה בתוצר בישראל חריג בגובהו
הטענה אינה נכונה. קצב הצמיחה בישראל אינו חריג. הצמיחה גבוהה, אבל...
1. לא מודדים צמיחה בתוצר אלא צמיחה בתוצר לנפש.
בגלל הריבוי הטבעי הגבוה בישראל, הצמיחה בתוצר לנפש גדלה הרבה פחות.
התוצר לנפש בישראל דומה לממוצע במדינות אירופה.
כך למשל, שוודיה וגרמניה הרבה מעלינו. נכון להיום, אנחנו נמצאים בערך בממוצע. קרוב לצרפת ובריטניה.
הצמיחה בתוצר לנפש בישראל נמוכה מהממוצע של מדינות ה-OECD.
2. פירות הצמיחה בישראל לא מגיעים לציבור
צמיחה כלכלית היא אמצעי ולא מטרה.
לדעת פרופ' מואב, הצמיחה צריכה להגדיל את רווחת הציבור ובישראל זה לא קורה.
הטענה: אי-השיוויון בישראל גדל
לפי פרופ' מואב, הטענה אינה נכונה אי-השיוויון בישראל הולך וקטן.
הטענה נכונה לגבי תקופת הקורונה.
מדוע הוא קטן?
העשירון התחתון הגדיל את הכנסתו גם מעבודה וגם מקצבאות.
אוכלוסיה לא חרדית בעשירון התחתון מקבלת קצבאות מהמדינה של כ-6,000 ש"ח למשפחה.
ברור שאוכלוסייה חרדית בעשירון התחתון מקבלת יותר קצבאות.
מחשבות שלי על הנושא
1. האם אי-השיוויון ממשיך לקטון גם בזמן המשבר הנוכחי?
אין לי נתונים ולכן אני רק מציב את השאלה.
גם הקורונה הייתה משבר ואז אי-השיוויון גדל.
2. האם מי שנסוגים כלכלית הן שכבות הביניים וקצת מעל לביניים והפער מהאחוזון העליון רק הולך וגדל?
הטענה: פיקוח על מחירי דירות להשכרה מצמצם את הוצאות הדיור של השוכרים
פרופ' מואב טוען שעל פי מחקרים רבים בעולם, פיקוח על מחירי דירות להשכרה פוגע לא רק במשכירים. הוא פוגע גם בשוכרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה