קורונה: הנופלים בין הכיסאות- הנבערים מדיגיטליות

איור של נגיף הקורונה.  מקור התמונה: ויקיפדיה

בסדרת פוסטים העוסקת בנפגעים כלכלית מהקורונה, ש"נופלים בין הכיסאות", התייחסתי כבר לעסקים קטנים ובינוניים. התייחסתי גם לשכירים ועצמאים על פי דרישה.

הפוסט הזה נוגע בבעיה חריפה יותר של אלה שאינם יכולים לבצע את הטרנספורמציה לעולם האינטרנטי והעולם הדיגיטלי.

מדוע הבעיה חריפה יותר?

הנפגעים המוזכרים בשני הפוסטים הקודמים עשויים להתאושש בעוד שנה או שנתיים או אפילו יותר משנתיים, כשהמשבר יסתיים. כמובן שהם צריכים לכלכל בתבונה את התנהלותם הכלכלית בזמן המשבר. חלק מהנפגעים בהם עוסק פוסט זה לא יתאוששו לעולם. 

רקע

העולם נמצא בתהליך מעבר הדרגתי לאינטראקציות מקוונות ודיגיטליות. 
התהליך הזה קיבל תאוצה גדולה בגלל מגבלות הריחוק החברתי בזמן הקורונה.
אין דרך חזרה. זה בלתי הפיך. 
מי שלא מבצע את המעבר הזה נמצא בנחיתות שתלך ותגדל עם הזמן עד כדי חוסר יכולת לתפקד במטלות פשוטות משום שהוא יידרש להשתמש לצורך כך באמצעים אינטרנטיים או דיגיטליים.

הפער הדיגיטלי בחינוך

לפני שאתם מתפעלים מהפתרונות שהציע משרד החינוך ללימוד מרחוק כדאי שתקראו את המאמר, שמצאתי באתר הכלכלן הראשי של משרד האוצר. אם לא את המאמר אז לפחות את תמצית המנהלים. 
להלן הקישור: פערים חברתיים-כלכליים ומגזריים במידת המוכנות להוראה מרחוק במערכת החינוך. 

כמה הבהקים:

1. ב-20% ממשקי הבית שבהם תלמידים אין מחשבים. 

2. ב-27% ממשקי הבית שבהם תלמידים אין אינטרנט. 

3. אחוז גבוה יותר של בתים ללא מחשב ו/או ללא אינטרנט הוא במגזר החרדי ובמגזר הערבי. 
הפער הקיים לפני הקורונה בין מגזרים אלה למגזרים אחרים צפוי לגדול עוד יותר. 

המאמר אומר את מה שכתבתי לפני שנתיים בפוסט: האם קטר ההייטק הישראלי הוא קטר 70414?  
אני ציטטתי הסבר מדוע ערבים וחרדים חיוניים לצמיחת ההייטק הישראלי. המאמר מציג את אותה טענה באופן כולל יותר. המשק הישראלי זקוק לשיפור גדול במגזרים החלשים ביכולת לתרום להתפתחותו. 

לכל אחד יש טלפון חכם?

נכון שיש כאלה שאין בביתם מחשב אבל יש להם טלפונים חכמים. לכאורה הם יכולים להשתמש בהם במקום מחשב. כותבי המאמר טוענים שאיכות הלימוד בטלפונים חכמים אינה דומה ליכולת הלימוד מול מחשב. 
צריך לזכור שלפחות במגזר החרדי, לחלק גדול מהתלמידים ובני הבית האחרים אין טלפון חכם. יש להם טלפון כשר מנוון. 

האם לכל ילד במשפחות עניות במגזר הערבי יש טלפון חכם? לא בדקתי אבל אני לא בטוח שהתשובה חיובית.
צריך גם לשאול גם מהי איכותו הטכנולוגית של טלפון זול וישן? לטלפון כזה עלולות להיות מגבלות חמורות.


צריך לזכור כי הנכות הדיגיטלית אינה רק של הילדים בבתים האלה. בוודאי גם המבוגרים נופלים בין הכיסאות.

כשלא מסוגלים להתמודד עם שינויים טכנולוגיים

בכל פעם שיש שינוי טכנולוגי יש אנשים שמתקשים להסתגל אליו. האינטרנט והדיגיטל כבר השאירו את האנשים האלה מאחור. כפי שראיתם מנתוני הכלכלן הראשי במשרד האוצר 27% מבתי האב הם ללא אינטרנט ו-20% הם ללא מחשב. 
חלק מהם הם ללא מחשב משום שאינם שולטים בו. הם ללא אינטרנט משום שמעולם לא התחברו אליו והם מאמינים שאינם מסוגלים לעשות זאת. 

הטלפון שלהם הוא טלפון הכי פשוט, אם בכלל יש להם טלפון סלולרי. הם אינם מסוגלים לתפעל טלפון חכם. 

ברוב המקרים מדובר בקשישים. זו בעיקר הטכנולוגיה אבל זו גם שבירת הרגלים של שנים.

להלן כמה הבהקים:

1. חלקם לא משתמשים בכרטיסי אשראי למשיכת כסף מהחשבון.
גם זו טכנולוגיה שהם מתקשים לשלוט בה. הם רגילים למשוך במזומן או לשלם בצ'ק.
הבנקים מצמצמים את מספר הסניפים בהם הם יכולים למשוך כסף במזומן. המשמעות: עליהם לסוע לסניף מרוחק.

2. קביעת תורים לשירות בארגונים
קובעים אותו באמצעות אינטרנט או אפליקציה. הם אינם מסוגלים לקבוע תור מראש. התוצאה: הם מחכים יותר זמן בתור.
נכון, אזרחים ותיקים מעל גיל 80 פטורים מעמידה בתור. אבל מה עם בני ה-78 או בני ה-79? 

3. שרותי הבריאות כמו קופות החולים במעבר לשירותים מקוונים
אנחנו בתהליך שבו חלק גדול יותר מהאינטראקציות בין חבר קופת חולים והצוות הרפואי נעשה באינטרנט ובדיגיטל.

4. כשאתם פונים לשירות לקוחות בטלפון אתם מחכים בגרך כלל זמן רב, אם בכלל עונים לכם. 
בחלק מהארגונים אפשר לקבל שירות מהיר וטוב יותר באמצעות Chat אינטרנטי.

לצעירים, ואפילו לי בגילי המופלג, הדברים האלה הם יתרון. קשישים שאינם שולטים בטכנולוגיה נפגעים מהשינוי. 

דוגמה מהמציאות

אזרח ותיק בגיל מופלג הוא ניצול שואה. מצב בריאותו אינו מהמשופרים. הפנסיה של האיש מגיעה מקרן פנסיה ותיקה, שמצבה רעוע במיוחד. 
על מנת לחסוך כסף היא אינה שולחת בדואר תלושי פנסיה לעמיתים. העמיתים מקבלים תלושים בדוא"ל או נכנסים לאתר האינטרנט של הקרן.

כמובן רק אלה מביניהם ששולטים באינטרנט ו/או בטלפון החכם. לאותו ניצול שואה הגיעה הגדלה משמעותית של הקצבה לניצולי שואה, שמשלם לו משרד האוצר. 
עזרתי לו בתהליך הביורוקרטי. למעשה, עמותת אביב לניצולי השואה, עזרה לי לעזור לו. 

היות שאין לו אינטרנט, לקחתי את הטפסים ואת המסמכים הנדרשים וסרקתי אותם במחשב שלי.
אחרי זה שלחתי בשמו, באמצעות האינטרנט, את הבקשה להגדלת הקצבה. 

היה קושי משום שהוא היה צריך לצרף 6 תלושי פנסיה אחרונים. היות שאינו מקבל תלושים, פניתי בשמו לקרן הפנסיה.
בקרן הפנסיה סיפרו שאינם שולחים תלושים.
"בסדר" אמרתי "תשלחו לי בדוא"ל את התלושים שלו משום שלו אין אינטרנט". 
הם אמרו לי שאינם יכולים משום ששמירה על פרטיות העמיתים מונעת זאת. 
הצעתי להם שאתן להם את הטלפון שלו ופרטים מזהים שלו ושהם יתקשרו אליו. אם הוא יאשר לשלוח אלי את התלושים שישלחו. 
הם אמרו שהם מנועים מלעשות זאת. 

רק אחרי צעקות והסברים שהאלטרנטיבה שקשיש חולה ייסע בתחבורה ציבורית ויחליף כמה אוטובוסים נראית פחות טובה. הסכימו לשלוח לי את התלושים בדוא"ל. 
כך יכולתי לשלוח למשרד האוצר את כל המסמכים הנדרשים. 

הייתה גם "סוכריה" קטנה: בפעם הראשונה מזה שנים ניצול השואה קיבל תלושי פנסיה. 
אני הדפסתי אותם והבאתי לו את התלושים המודפסים.