היום יום השואה. פוסט זה נכתב לזכר כל דודותי דודי ובני דודי שנספו בשואה בטרם נולדתי.
בסדרה של בפוסטים בבלוג האנגלי שלי דנתי בשאלה: האם חברות מסוימות בתחום טכנולוגית המידע ישרדו במשך עשר שנים החל מכתיבת הפוסט.
בפוסט כללי התייחסתי לנושא בכללותו ובפוסטים נוספים לחברות ספציפיות כגון:
הישרדות זו אינה דומה כלל למאבק ההישרדות היומיומי של יהודים בתקופת השואה.
במקרה של חברות אין מדובר בהישרדות של האנשים העובדים בהן וגם החברה עצמה אם לא תשרוד, בדרך כלל תהפוך לחלק מחברה אחרת שרוכשת אותה.
בהקשר של המאבק ההישרדות בשואה, מדובר בקיום הפיזי של הפרט.
יש לא מעט לקחים שאפשר ללמוד מההתנהגות של קרבנות השואה. הפעם אתמקד בהבהקים בהקשר של ניהול כלכלת המשפחה.
לחיות ממה שיש ולא מעבר לכך
ליהודים שעברו את אימי השואה לא הייתה ברירה אחרת.
אנחנו צריכים לנהל את כלכלת משפחתנו כך שלא נוציא יותר ממה שנכנס, כלומר: ההוצאות לא יעלו על ההכנסות.
היכולת שלנו להצטמצם גדולה ממה שאנו מעריכים
לא פעם משפחה הבאה לייעוץ בכלכלת המשפחה כשהוצאותיה גדולות מהכנסותיה, מתבקשת לאזן בין ההכנסות להוצאות. לא תמיד ניתן להגדיל את ההכנסות באופן שייסגר במלואו הפער בין ההוצאות להכנסות. הפתרון הוא הקטנת ההוצאות.
כאשר מגיעים לקיצוץ בסעיפים קונקרטיים ההתייחסות עשויה להיות: ההוצאה בסעיף זה או בסעיף אחר חיונית ואיננו יכולים לקצץ בה. הבעיה היא שלפעמים יש יותר מדי סעיפים כאלה (ולא מדובר במזון בסיסי, מיסים או חינוך חובה).
בזמן השואה קיצצו הרבה יותר מכך בלית ברירה. גם אנחנו אולי יכולים לקצץ בהוצאות על סעיפים כמו: מסעדות, טלפון סלולרי או ביגוד כשאין אלטרנטיבה טובה יותר.
בכל זאת לא כל המשאבים הכלכליים צריכים להיות מופנים רק לצרכים בסיסיים. יש כמעט תמיד מקום וחשיבות להוצאה מסוימת להעשרה או הגשמה עצמית.
על פי התיאוריה של הפסיכולוג אברהם מאסלו שעל פיה יש פירמידת צרכים. בבסיסה צרכים פיזיולוגיים (אוכל, שתייה וכיו"ב) ובראשה הגשמה עצמית.
על פי התיאוריה קודם כל מנסים לספק את הצרכים הבסיסיים ( Deficiency Needs) שבתחתית הפירמידה ורק אחרי כן קיימת מוטיבציה לספק צרכים של הוויה (Being Needs) שבחלקה העליון של הפירמידה.
בניגוד לתיאוריה, בגטאות ובמחנות ההשמדה הייתה גם פעילות הקשורה בצרכים של הוויה (כגון: אהבה, משפחה, מוסיקה, כתיבת שירה, ציור) שבחלק מהמקרים אפשרו (עם הרבה מזל) לאנשים לשרוד.
גם משפחה שמצבה הכלכלי אינו מזהיר, יכולה להצטמצם ויחד עם זאת להוציא (במידה) כסף על נושאים שתכליתם סיפוק צרכים של הוויה, כגון: חוגים לילדים, פעילות תרבותית. פעילות כזו עשויה להגדיל את המוטיבציה להתמודד עם הצמצום בהוצאות האחרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה