בפוסט קודם שכותרתו: העם רוצה צדק חברתי: מיתוס ומציאות התייחסתי גם לוועדת טרכטנברג, העומדת לפרסם מסקנותיה.
הטענות העיקריות בפוסט היו:
1. ניתן להרחיב את התקציב. זו שאלה כמותית: הרחבה בהיקף מסוים לא בהכרח תביא נזק. הרחבה בהיקף גדול מדי עלולה לגרום לנזק.
2. קיצוץ בתקציב ביטחון אינה החלופה היחידה לצורך הרחבת תקציבים חברתיים.
3. גם במצב הנוכחי בניהול נכון של כלכלת המשפחה יש אנשים שיכולים להתבסס כלכלית.
4. גם מימוש דרישות המפגינים לצדק חברתי אינו פתרון פלאים שיפתור את מצוקותיהם של אנשים שאינם מנהלים באופן סביר את כלכלת המשפחה שלהם.
בפוסט זה אני רוצה להפנות אתכם למאמר שפורסם בכלכליסט היום (25.9.11) בו מרואיין פרופסור ז'אן-פול פיטוסי העומד בראש וועדה דומה בצרפת. לכלכלן בכיר זה יש מה להגיד, גם בהקשר של מדינת ישראל.
לדעתי המסקנות הצפויות של וועדת טרכטנברג לוקות בחסר. החוסר נובע לאו דווקא בגלל חברי הוועדה הנכבדים, אלא בגלל לחצים פוליטיים שהותירו להם כנראה ברירה בין וויתור על מרכיב חשוב לבין פסילת כל המסקנות.
לפיכך חשבתי לנכון לפרסם שוב בפוסט זה רק את התייחסותי לאותו מרכיב: קצבאות תלמידי הישיבות.
צעירים שאינם מעוניינים לעבוד ומקבלים קצבאות
בדוגמה זו כבר מדובר בסכומי כסף משמעותיים.
יש הרבה גברים יהודים חרדים בניו-יורק. יש הרבה גברים יהודים חרדים בלונדון ויש גם הרבה גברים יהודים חרדים בירושלים, בני ברק ובית שמש.
מרבית הגברים היהודים החרדים בלונדון ובניו-יורק עובדים לפרנסתם (שלא לדבר על רבנים מפורסמים בתקופת המשנה שמכונים בשמם בתוספת מקצועם: סנדלר, נפח וכיו"ב).
מרבית הגברים היהודים החרדים במדינת ישראל אינם עובדים ומקבלים קצבאות גבוהות בהרבה מאשר בחורים צעירים אחרים שמחליטים שאינם רוצים לעבוד.
אם נשווה בחור ישיבה צעיר לפועל טקסטיל מובטל בן חמישים פלוס מעיירת פיתוח נמצא את ההבדלים הבאים:
1. פועל הטקסטיל עבד כשלושים שנה.
2. הוא היה ממשיך לעבוד באותו מפעל לולא היו סוגרים/מצמצמים אותו.
3. הוא היה עובד במקום עבודה אחר לו היה מוצא.
4. החמור מכל: הוא מקבל מהמדינה קצבה נמוכה יותר מאשר תלמיד הישיבה הצעיר.
בגלל הריבוי הטבעי הגבוה יחסית של האוכלוסייה החרדית,מספר תלמידי הישיבה הצעירים המקבלים קצבאות מהמדינה הולך וגדל ויחד איתו גם התקציב המיועד לתמיכה בהם.
בעצם אנחנו כורתים את הענף עליו אנחנו יושבים באמצעות קצבאות אלה.
אם נגיע למצב בו דפוסי העבודה של החרדים בישראל יהיו דומים לדפוסי העבודה של החרדים במדינות אחרות או של החילוניים או הדתיים בישראל, ניתן יהיה להעביר את סכום המענקים אותם הם מקבלים למטרות צודקות חברתית.
את התהליך צריך להתחיל היום. המלצותיה העתידיות של וועדת טרכטנברג לא תהינה שוות אפילו את הנייר שעליהן הן תיכתבנה, אם לא תכלולנה המלצה חד משמעית לא לצרף תלמידי ישיבות חדשים שמקבלים קצבאות מהמדינה ובנוסף לכך המלצה ארוכת טווח על תהליך של צמצום סכומי המענקים בסעיף זה במסגרת שינוי סדר העדיפויות.
אינני אנטי-חרדי ולכן איני מציע להפסיק לגמרי את התשלום לצעירים חרדים שאינם רוצים לעבוד. במקום זאת אני מציע להקטין משמעותית באופן הדרגתי את מספר מקצבי הקצבאות.
אין ספק שרמת הלימודים בישיבות תעלה בהרבה כאשר רק המוכשרים ביותר יזכו למלגות מהמדינה ואחרים שירצו ללמוד שם ילמדו על חשבונם ולא על חשבון משלם המיסים הישראלי.
יש כבר ניסיון בתהליך דומה. קוראים לו קרנות הפנסיה הוותיקות.
הפסדיהן של קרנות פנסיה ותיקות וגירעוניות אלו הלכו וגדלו, עד שהמדינה התערבה.
הצעד הראשון כלל סגירת הצטרפות של חברים חדשים בקרנות והצעדים הבאים צמצום זכויות יתר של החברים הוותיקים בקרנות, שלמעשה שולמו מכספי משלם המיסים הישראלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה