מדוע איחרתי? אינני מהאנשים שהזכיר פרופסור טרכטנברג בכעס כאנשים שמתייחסים לדוח מבלי לקרוא אותו.
היות שאיני איש מקצוע בתחום המקרו-כלכלה, אפשר אולי להגיד שלא הבנתי, אבל אי אפשר להגיד שלא קראתי.
הקוראים מוזמנים לא להאמין לכל מה שאני כותב ולבדוק בעצמם בדוח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי (השם הרשמי של וועדת טרכטנברג), שבו 62 עמודים.
חצי הכוס המלאה
1. התייחסות בפרספקטיבה רחבה
הוועדה התייחסה להיבטים כלכליים והיבטים חברתיים ולקשר ביניהם מזווית רחבה וכוללת.
2. ניתוח גורמים ולא התייחסות רק לסימפטומים
קל מאד להתייחס רק לסימפטומים. נעשה ניסיון להבין את שורשי המחאה (פרק 2 מוקדש כלו לנושא זה). הניתוח מעמיק ומתייחס גם לפרספקטיבה של זמן.
3. הוגדר המנדט והתפקיד של הוועדה וגובשה השקפה מנחה
בפרק 3 של הדוח מציגה הוועדה את ההשקפה המנחה שלה באופן רחב ומנומק.
5. תכנון לטווח ארוך
לחברי הוועדה ברור שמדובר בתהליך מימוש של כחמש שנים ולא בפעולה נקודתית. הם גם מציעים מתווה כללי.
6. התייחסות מעמיקה לכשלי השירותים הציבוריים
בנושא זה עוסקים פרק 7 (אופן אספקת השירותים הציבוריים) ופרק 9 (כשלי הסקטור הציבורי וכיווני שינוי).
מניסיוני הדל, כמי שנתן ייעוצים בתחום המחשוב למשרדי ממשלה,ראיתי תמונה דומה לתמונה שמציירים חברי הוועדה. לא פעם נתקלתי בחוסר בתכנון אסטרטגי וחוסר בתיאום בין רשויות שונות, שגרם לעלויות מיותרות ולשירות לא יעיל.
אפילו טרחתי להציע הצעות קונקרטיות (לפעמים ביחד עם אנשים נוספים ולפעמים לבד) לטיפול באסטרטגיה בתחום הצר של מחשוב ומערכות מידע.
כמי שגם נחשף לנושאים של מיקור חוץ והפרטה, התרשמתי שהניתוח שנעשה על ידי הוועדה משקף מצב אמיתי.
בתחום המחשוב בו הייתי מעורב בנושאי מיקור חוץ (ואני מניח שהדבר דומה גם בתחומים אחרים). צריך לבצע גם הבחנה בין השמה של עובדי חברות חיצוניות (שלגביה איני משתמש במושג מיקור חוץ) לבין מיקור חוץ של פעילות רחבה, למשל: פעילות המחשוב של משרד ממשלתי.
כפי שציינה הוועדה, בשונה מהפרטה, האחריות במיקור חוץ היא של המשרד הממשלתי ולא של הספק.
התנהלות נכונה של מיקור חוץ דורשת התייחסות לספק המבצע כשותף שיש צורך להבין גם את הצרכים שלו ולא רק כדרך להקטנת הוצאות.
מיקור חוץ נכון מחייב גמישות של הספק והמשרד בצד הגדרה ברורה ומדידה של רמות שירות וטיפול מובנה מראש במצבים בהם הספק אינו עומד ברמת השירות שנקבעה.
שני דברים חסרים לי בהקשר זה:
א. אין התייחסות ממוקדת למיקור פנים (Insourcing)
מיקור פנים הוא מעין מיקור חוץ המתבצע באמצעות העובדים של הארגון עצמו. התייעלות תוך שימוש בו עשויה להניב בלא מעט מקרים תוצאות לא פחות טובות מאשר מיקור חוץ.
ב. אין דגש על הנושא של Governance
כמי שנחשף בעבר לנושא בהקשר של מערכות מידע ובהקשר של Servcie Oriented Architecture, שהטווח שלו כולל גם היבטים של Corporate Governance בנוסף ל IT Governance, ברור לי שזהו מרכיב חיוני במימוש אסטרטגיה ומדיניות הנגזרת ממנה.
כבר התייחסתי בקצרה לנושא זה בהקשר למערכת הביטחון בפוסט שכותרתו העם רוצה צדק חברתי מיתוס ומציאות.
חצי הכוס הריקה
1. שילוב גברים חרדים בעבודה
הניתוחים המקיפים, הסדורים והרהוטים בנושאים אחרים מפנים מקום לכשל לוגי ולהתרחקות מהנושא המהותי.
אין ספק שמדובר בנושא רגיש. אין ספק שמדובר בנושא שיש בו עניין לגורמים פוליטיים, שעל פי העיתונות חלקם גם איימו לא לאשר את כלל מסקנות הוועדה אם המלצותיה יצמצמו את ההטבות לאוכלוסייה זו.
על פי העיתונות, זהו גם אחד מהנושאים בו היו חברי הוועדה חלוקים ביניהם.
התוצאה היא חוסר בהמלצות מעשיות המטפלות בבעיה באופן התואם את מידת חומרתה הן בהיבט של חוסר צדק חברתי והן בהיבט הכלכלי.
הכשל הלוגי הוא העיסוק הנרחב בשמירה של אורח החיים של החברה החרדית. שמירה של אנשים חרדים על אורח חיים חרדי אינה שאלה בתחום הדיון של הוועדה.
השאלות שכן נמצאת בתחום הדיון של הוועדה ובהן עסקתי בפוסט קודם היא:
א. האם משלם המיסים הישראלי צריך לממן לימודים של אוכלוסייה הולכת וגדלה של תלמידי ישיבה? חוסר הצדק החברתי בתשלומים גבוהים לבחורים צעירים שאינם עובדים זועק. התשובה שלי לשאלה שלילית לגבי הרוב הגדול של תלמידי הישיבה.
לטעמי מה שמציעה הוועדה לטיפול בנושא זה הוא מעט מדי ומאוחר מדי.
ב. האם אורח חיים חרדי פירושו הימנעות מעבודה?
גם אם לדעת מישהו אורח חיים חרדי פירושו הימנעות מעבודה (לא זה אורח החיים של היהודים החרדים הרבים בניו-יורק או לונדון) עדיין נשאלת השאלה: מדוע שלא יממן את זה בכספו הפרטי או מכספם של גבירים החולקים עימו השקפת עולם זו?
שאלה מהותית נוספת היא: האם אפשר להמשיך במצב בו בחינוך החרדי אין לימודי ליבה ראויים המכשירים אותם לעבודה? הוועדה חושבת שלא.
בסופו של דבר ההימנעות מטיפול בשורש בעיות אלה יפגע לא רק בחברה הישראלית כולה. האוכלוסייה החרדית, שלא תרכוש כלים והרגלים לפרנס את עצמה, תהיה הראשונה שתיפגע כאשר הבועה הגדולה הזו תתפוצץ.
2. 50% מהציבור הישראלי אינם משלמים מיסים
הוועדה מעלה נתון זה ומתייחסת אליו רק בהקשר של רגרסיביות העלאת מיסים עקיפים. אין כאן ניתוח ראוי וכולל של הנושא, בשונה מנושאים רבים אחרים.
להלן כמה מהשאלות שמן הראוי היה להתייחס אליהן בהקשר זה:
א. האם זה כורח המציאות ש 50% מהתושבים ירוויחו כל כך מעט, שהם לא יוכלו לשלם מיסים?
ב. האם התופעה הזו ייחודית לישראל ובמדינות OECD אחרות האחוז גבוה יותר או נמוך יותר באופן מובהק? אם הוא נמוך יותר מדוע?
ג. האם יש מגמה של עלייה לאורך זמן באחוז של אלה שאינם משלמים מיסים? אם כן מה המשמעות בהיבט הכלכלי ובהיבט של צדק חברתי?
ד. לגבי העלאה או הורדה של מיסים עקיפים כמו מע"מ: האם זה חייב להיות רגרסיבי? איני מומחה ולכן איני יכול לקבוע האם המודל המיושם במדינות אחרות של שיעורי מע"מ שונים למוצרים שונים ישים למדינת ישראל. מה שברור, שאם תהיה הפחתה של מע"מ על מוצרי יסוד בלבד (כפי שקורה במדינות אחרות) ואולי העלאה של מע"מ על מוצרי מותרות לא השכבות החלשות ומעמד הביניים ייפגעו מכך.
3. הרחבת תקציב ושינוי סדרי עדיפויות בתקציב
הוועדה מגדירה את האוכלוסייה של "המשפחות עובדות הורים לילדים בגילאים צעירים" כאוכלוסיית המיקוד או במילים אחרות כאוכלוסייה ששינוי סדרי העדיפויות יפעל לטובתה (למשל: מימון חינוך ילדים בגילאים צעירים מגיל בית הספר). הוועדה גם מנמקת בסעיף 4.2 באופן מפורט מדוע בחרה לעשות זאת.
כשמגיעים למקורות המימון לשינוי סדרי העדיפויות הוועדה "עושה לעצמה חיים קלים". היא מציינת שהחליטה לא להמליץ על הרחבת התקציב (האם זה מה שהוגדר לה מראש כהנחה שאם לא כן לא תהיה כלל וועדה?).
היא אינה מנתחת מקורות אפשריים ורצויים למימון סדרי העדיפויות, אלא מסתפקת בכך שהיא מציינת שמימון שינוי סדרי העדיפויות מחייב קיצוץ אותו הסכום מתקציב הביטחון.
גם בנושא זה כבר דנתי בחלק מפוסט קודם.
מתבקש ניתוח של חלופות אחרות של צמצום תקציבי לגבי חלק מהסכום הנדרש למימון סדרי העדיפויות.
המסקנות שלי
1. הנושא המהותי הוא טיפול רציני, מתמשך ועקבי בהיבטים הכלכליים והחברתיים של אי הצדק החברתי.
זה המבחן האמיתי של תוצאות פעילות הוועדה. את זה לא הוועדה תבצע או לא תבצע, אלא דרגים פוליטיים ודרגי ביצוע.
לא הצהרה או פעילות נקודתית זמנית יפתרו בעיות שורשיות.
כדאי בנקודות שונות על ציר הזמן לבחון האם נעשה ומה נעשה? נקודת זמן לא רעה לבדיקה כזו היא כחצי שנה אחרי הבחירות הבאות.
2. הוועדה נמנעה מהתמודדות עם שאלות קשות שטיפול בהן עלול לחרוג מהסכמה רחבה בדרג הפוליטי ובציבור
אולי מחשש שמישהו "ישפוך את התינוק עם המים" או יכשיל מימוש אותם מרכיבים בדוח שאינם שנויים במחלוקת.
3. הגישה והניתוח בחלק מההיבטים הם רחבים ומעמיקים וייתכן שאם יאומצו תהיה להם השפעה לטווח ארוך.
השורה התחתונה: הדוח מספק בסיס טוב להתחלה לטיפול בחלק מהגורמים. גם חלק זה יימדד במבחן המעשה לאורך זמן. במקביל יש לטפל גם בנושאים שהוועדה נמנעה לטפל בהם.
חצי הכוס המלאה
1. התייחסות בפרספקטיבה רחבה
הוועדה התייחסה להיבטים כלכליים והיבטים חברתיים ולקשר ביניהם מזווית רחבה וכוללת.
2. ניתוח גורמים ולא התייחסות רק לסימפטומים
קל מאד להתייחס רק לסימפטומים. נעשה ניסיון להבין את שורשי המחאה (פרק 2 מוקדש כלו לנושא זה). הניתוח מעמיק ומתייחס גם לפרספקטיבה של זמן.
3. הוגדר המנדט והתפקיד של הוועדה וגובשה השקפה מנחה
בפרק 3 של הדוח מציגה הוועדה את ההשקפה המנחה שלה באופן רחב ומנומק.
4. גישה מתודולוגית של Top-Down
ההתחלה היא בעקרונות וקווים מנחים ועל בסיסם צריך להתבצע תהליך של אישור ומימוש המסקנות.5. תכנון לטווח ארוך
לחברי הוועדה ברור שמדובר בתהליך מימוש של כחמש שנים ולא בפעולה נקודתית. הם גם מציעים מתווה כללי.
6. התייחסות מעמיקה לכשלי השירותים הציבוריים
בנושא זה עוסקים פרק 7 (אופן אספקת השירותים הציבוריים) ופרק 9 (כשלי הסקטור הציבורי וכיווני שינוי).
מניסיוני הדל, כמי שנתן ייעוצים בתחום המחשוב למשרדי ממשלה,ראיתי תמונה דומה לתמונה שמציירים חברי הוועדה. לא פעם נתקלתי בחוסר בתכנון אסטרטגי וחוסר בתיאום בין רשויות שונות, שגרם לעלויות מיותרות ולשירות לא יעיל.
אפילו טרחתי להציע הצעות קונקרטיות (לפעמים ביחד עם אנשים נוספים ולפעמים לבד) לטיפול באסטרטגיה בתחום הצר של מחשוב ומערכות מידע.
כמי שגם נחשף לנושאים של מיקור חוץ והפרטה, התרשמתי שהניתוח שנעשה על ידי הוועדה משקף מצב אמיתי.
בתחום המחשוב בו הייתי מעורב בנושאי מיקור חוץ (ואני מניח שהדבר דומה גם בתחומים אחרים). צריך לבצע גם הבחנה בין השמה של עובדי חברות חיצוניות (שלגביה איני משתמש במושג מיקור חוץ) לבין מיקור חוץ של פעילות רחבה, למשל: פעילות המחשוב של משרד ממשלתי.
כפי שציינה הוועדה, בשונה מהפרטה, האחריות במיקור חוץ היא של המשרד הממשלתי ולא של הספק.
התנהלות נכונה של מיקור חוץ דורשת התייחסות לספק המבצע כשותף שיש צורך להבין גם את הצרכים שלו ולא רק כדרך להקטנת הוצאות.
מיקור חוץ נכון מחייב גמישות של הספק והמשרד בצד הגדרה ברורה ומדידה של רמות שירות וטיפול מובנה מראש במצבים בהם הספק אינו עומד ברמת השירות שנקבעה.
שני דברים חסרים לי בהקשר זה:
א. אין התייחסות ממוקדת למיקור פנים (Insourcing)
מיקור פנים הוא מעין מיקור חוץ המתבצע באמצעות העובדים של הארגון עצמו. התייעלות תוך שימוש בו עשויה להניב בלא מעט מקרים תוצאות לא פחות טובות מאשר מיקור חוץ.
ב. אין דגש על הנושא של Governance
כמי שנחשף בעבר לנושא בהקשר של מערכות מידע ובהקשר של Servcie Oriented Architecture, שהטווח שלו כולל גם היבטים של Corporate Governance בנוסף ל IT Governance, ברור לי שזהו מרכיב חיוני במימוש אסטרטגיה ומדיניות הנגזרת ממנה.
כבר התייחסתי בקצרה לנושא זה בהקשר למערכת הביטחון בפוסט שכותרתו העם רוצה צדק חברתי מיתוס ומציאות.
חצי הכוס הריקה
1. שילוב גברים חרדים בעבודה
הניתוחים המקיפים, הסדורים והרהוטים בנושאים אחרים מפנים מקום לכשל לוגי ולהתרחקות מהנושא המהותי.
אין ספק שמדובר בנושא רגיש. אין ספק שמדובר בנושא שיש בו עניין לגורמים פוליטיים, שעל פי העיתונות חלקם גם איימו לא לאשר את כלל מסקנות הוועדה אם המלצותיה יצמצמו את ההטבות לאוכלוסייה זו.
על פי העיתונות, זהו גם אחד מהנושאים בו היו חברי הוועדה חלוקים ביניהם.
התוצאה היא חוסר בהמלצות מעשיות המטפלות בבעיה באופן התואם את מידת חומרתה הן בהיבט של חוסר צדק חברתי והן בהיבט הכלכלי.
הכשל הלוגי הוא העיסוק הנרחב בשמירה של אורח החיים של החברה החרדית. שמירה של אנשים חרדים על אורח חיים חרדי אינה שאלה בתחום הדיון של הוועדה.
השאלות שכן נמצאת בתחום הדיון של הוועדה ובהן עסקתי בפוסט קודם היא:
א. האם משלם המיסים הישראלי צריך לממן לימודים של אוכלוסייה הולכת וגדלה של תלמידי ישיבה? חוסר הצדק החברתי בתשלומים גבוהים לבחורים צעירים שאינם עובדים זועק. התשובה שלי לשאלה שלילית לגבי הרוב הגדול של תלמידי הישיבה.
לטעמי מה שמציעה הוועדה לטיפול בנושא זה הוא מעט מדי ומאוחר מדי.
ב. האם אורח חיים חרדי פירושו הימנעות מעבודה?
גם אם לדעת מישהו אורח חיים חרדי פירושו הימנעות מעבודה (לא זה אורח החיים של היהודים החרדים הרבים בניו-יורק או לונדון) עדיין נשאלת השאלה: מדוע שלא יממן את זה בכספו הפרטי או מכספם של גבירים החולקים עימו השקפת עולם זו?
שאלה מהותית נוספת היא: האם אפשר להמשיך במצב בו בחינוך החרדי אין לימודי ליבה ראויים המכשירים אותם לעבודה? הוועדה חושבת שלא.
בסופו של דבר ההימנעות מטיפול בשורש בעיות אלה יפגע לא רק בחברה הישראלית כולה. האוכלוסייה החרדית, שלא תרכוש כלים והרגלים לפרנס את עצמה, תהיה הראשונה שתיפגע כאשר הבועה הגדולה הזו תתפוצץ.
2. 50% מהציבור הישראלי אינם משלמים מיסים
הוועדה מעלה נתון זה ומתייחסת אליו רק בהקשר של רגרסיביות העלאת מיסים עקיפים. אין כאן ניתוח ראוי וכולל של הנושא, בשונה מנושאים רבים אחרים.
להלן כמה מהשאלות שמן הראוי היה להתייחס אליהן בהקשר זה:
א. האם זה כורח המציאות ש 50% מהתושבים ירוויחו כל כך מעט, שהם לא יוכלו לשלם מיסים?
ב. האם התופעה הזו ייחודית לישראל ובמדינות OECD אחרות האחוז גבוה יותר או נמוך יותר באופן מובהק? אם הוא נמוך יותר מדוע?
ג. האם יש מגמה של עלייה לאורך זמן באחוז של אלה שאינם משלמים מיסים? אם כן מה המשמעות בהיבט הכלכלי ובהיבט של צדק חברתי?
ד. לגבי העלאה או הורדה של מיסים עקיפים כמו מע"מ: האם זה חייב להיות רגרסיבי? איני מומחה ולכן איני יכול לקבוע האם המודל המיושם במדינות אחרות של שיעורי מע"מ שונים למוצרים שונים ישים למדינת ישראל. מה שברור, שאם תהיה הפחתה של מע"מ על מוצרי יסוד בלבד (כפי שקורה במדינות אחרות) ואולי העלאה של מע"מ על מוצרי מותרות לא השכבות החלשות ומעמד הביניים ייפגעו מכך.
3. הרחבת תקציב ושינוי סדרי עדיפויות בתקציב
הוועדה מגדירה את האוכלוסייה של "המשפחות עובדות הורים לילדים בגילאים צעירים" כאוכלוסיית המיקוד או במילים אחרות כאוכלוסייה ששינוי סדרי העדיפויות יפעל לטובתה (למשל: מימון חינוך ילדים בגילאים צעירים מגיל בית הספר). הוועדה גם מנמקת בסעיף 4.2 באופן מפורט מדוע בחרה לעשות זאת.
כשמגיעים למקורות המימון לשינוי סדרי העדיפויות הוועדה "עושה לעצמה חיים קלים". היא מציינת שהחליטה לא להמליץ על הרחבת התקציב (האם זה מה שהוגדר לה מראש כהנחה שאם לא כן לא תהיה כלל וועדה?).
היא אינה מנתחת מקורות אפשריים ורצויים למימון סדרי העדיפויות, אלא מסתפקת בכך שהיא מציינת שמימון שינוי סדרי העדיפויות מחייב קיצוץ אותו הסכום מתקציב הביטחון.
גם בנושא זה כבר דנתי בחלק מפוסט קודם.
מתבקש ניתוח של חלופות אחרות של צמצום תקציבי לגבי חלק מהסכום הנדרש למימון סדרי העדיפויות.
המסקנות שלי
1. הנושא המהותי הוא טיפול רציני, מתמשך ועקבי בהיבטים הכלכליים והחברתיים של אי הצדק החברתי.
זה המבחן האמיתי של תוצאות פעילות הוועדה. את זה לא הוועדה תבצע או לא תבצע, אלא דרגים פוליטיים ודרגי ביצוע.
לא הצהרה או פעילות נקודתית זמנית יפתרו בעיות שורשיות.
כדאי בנקודות שונות על ציר הזמן לבחון האם נעשה ומה נעשה? נקודת זמן לא רעה לבדיקה כזו היא כחצי שנה אחרי הבחירות הבאות.
2. הוועדה נמנעה מהתמודדות עם שאלות קשות שטיפול בהן עלול לחרוג מהסכמה רחבה בדרג הפוליטי ובציבור
אולי מחשש שמישהו "ישפוך את התינוק עם המים" או יכשיל מימוש אותם מרכיבים בדוח שאינם שנויים במחלוקת.
3. הגישה והניתוח בחלק מההיבטים הם רחבים ומעמיקים וייתכן שאם יאומצו תהיה להם השפעה לטווח ארוך.
השורה התחתונה: הדוח מספק בסיס טוב להתחלה לטיפול בחלק מהגורמים. גם חלק זה יימדד במבחן המעשה לאורך זמן. במקביל יש לטפל גם בנושאים שהוועדה נמנעה לטפל בהם.
תגובה ב Linkedin
השבמחקהפיתרון הפשוט בהקשר לאוכלוסיות שלא תורמות הוא התניה של קצבאות ילדים לאנשים עובדים בלבד, כמובן לאפשר חריגים בצורה הומנית, אבל לדאוג שלמסה הקריטית יהיה אינטרס ברור לצאת לשוק העבודה. שלב אחד לפני זה לדאוג שהממשלה אכן תייצר מקומות עבודה לאותם אנשים. נכון להיום הממשלה גם ממנת אותם וגם דאגה מבעוד מועד לחסימת כל אפשרות עתידית לאותם אנשים להשתלב במעגל העבודה.