יום שישי, 13 באפריל 2012

גילאות: אפליה תעסוקתית ויכולות

בפוסטים קודמים עסקתי בנושא של קושי במציאת עבודה בגיל מבוגר.

קורות החיים של מבוגרים בני 40-45 ומעלה מושלכים לפח אחרי שרק תאריך הלידה נבדק. התופעה בולטת במיוחד בתחום ההי-טק.

מבוגרים מחפשי עבודה מנסים לשווא להוכיח ש"אין להם אחות", כלומר שטרם איבדו את יכולתם לעבוד ולהיות אפקטיביים.

מאמר בכלכליסט, שכותרתו מתי זה מאוחר מדי? מנסה לספק בסיס מדעי לטענות המבוגרים. המאמר טוען שעל פי מחקרים מדעיים (חלקם מצוטטים במאמר), הטענה המקובלת כי שיא היכולת הוא בגיל 25 ואחרי כן קיימת ירידה שכלית הוכחה כמוטעית.

המאמר מנסה להפריך את הטענה שאין חיים בהי-טק אחרי גיל 40 ובין הדוגמאות שהוא מביא: סטיב ג'ובס בן ה 47 שמגיע לשיא היצירתיות שלו עם יוזמת ה iPod, מרק פינקוס שייסד את  Zinga בגיל 41, שני האנשים המשמעותיים ביותר ב Facebook, אחרי מארק צוקרברג, שעברו את גיל ה 40. גם אריק שמידט שהחל את הקריירה ב Google בגיל 50 הוא דוגמה טובה. 

שימו לב בכתבה לראיון עם מאיר שטרן בן ה 87. שטרן, ניצול שואה שהקריירה המקצועית שלו הייתה כקצין בצה"ל, עשה הסבה מקצועית למוסיקה בגיל 65 ועד היום פועל בתחום עיסוקו החדש. בנוסף ללימודים אקדמיים התחיל בגיל 65 ללמוד לנגן.
בדיוק מה שהצעתי בפוסט בבלוג למבוגרים מחפשי עבודה בפיסקה "חשבו מחוץ לקופסה". 

גם אני כסטודנט לפסיכולוגיה, לפני כ 30 שנה, למדתי על עקומת הפעמון של  ההתפלגות הנורמלית שבה נקודת השיא מבחינה שכלית הייתה בגיל 25. 

אני כנראה לא היחיד שכתוכניתן מחשב עם ניסיון, פתר בשליפה בעיה, שבה התחבט תוכניתן צעיר חסר ניסיון במשך שבוע. זאת לא הייתה גאונות. סך הכל ניסיון בפתרון בעיה דומה, בה התחבטתי כמה שנים קודם ויכולת להכליל את הפתרון לבעיה שהוצגה לי.

כסטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית שמעתי (ביחד עם סטודנטים נוספים וגם ביחד עם חלק מהמרצים) קורס מרתק, שהעביר פרופסור יהודה אלקנה. אלקנה, שתחום התמחותו היסטוריה ופילוסופיה של המדע הציג תיזה מעניינת: צריך להפנות אחוז קטן מתקציבי המחקר לדוקטורנטים לטובת עבודות דוקטורט המבוססות על רעיונות חריגים ולא מקובלים בקהילייה המדעית.

לטענתו אנשים יצירתיים יותר בגיל צעיר. המערכת המגוננת עליהם מתוך כוונות טובות מכוונת אותם למסלול בו במשך השנים הראשונות הם מבצעים עבודות מחקר בתחומים, בגישות וברעיונות מבוססי קונצנזוס. רק כך הם יכולים לפרסם אותן ולקבל את התארים הנדרשים.    כשהם מגיעים סוף סוף למעמד המאפשר להם להציג גם רעיונות יוצאי דופן, במקרים רבים הם כבר בגיל בו הם מאבדים את היצירתיות. המפסיד מכך הוא המחקר המדעי. 

התמונה האמיתית
הדוגמאות שהצגתי בפיסקה הקודמת מראות כי התמונה האמיתית מורכבת יותר, ממה שיכולים מבוגרים מסוימים להבין מהמאמר בכלכליסט. לא צריך להיסחף. יש יתרונות לצעירים ויש יתרונות למבוגרים. 
חשוב לשים לב לנקודות הבאות:

1. בתחומים מסוימים יש בדרך כלל יתרון למבוגרים מעל גיל 40 ובתחומים אחרים לצעירים.
ככל שמרכיב הניסיון חשוב יותר כך גדל יתרונם של המבוגרים. ככל שגדלה חשיבות הגמישות, הזריזות וגדל קצב השינויים באים לידי ביטוי היתרונות של הצעירים.
לסופר מבוגר עשויה להיות פרספקטיבה רחבה יותר מאשר לסופר צעיר.
מתמטיקאי בן 25 או בן 30 עשוי לפתור בעיות שחברו בן ה 50 כבר לא יהיה מספיק יצירתי או גמיש על מנת לפתור אותן. 

2. בכל תחום יש משמעות גם לגמישות וגם לניסיון, כך שפסילה על הסף על רקע גילאי, עלולה להיות מוטעית. 

3. אין די בניסיון. צריך לדעת להכליל אותו למצבים שונים הדומים עקרונית למצבים בהם התנסת.

4. יש ההבדלים מהותיים ביכולות בין אנשים בני אותו גיל גדולים.
עוד סיבה טובה לא לפסול מישהו רק בגלל גילו.
אנקדוטה מעניינת המחזקת טענה זו, קראתי בספר נפלאות התבונה, העוסק בביוגרפיה של המתמטיקאי חתן פרס נובל ג'ון נאש.
לאחר אשפוז פסיכיאטרי ארוך, החוזר נאש בגיל מבוגר לאוניברסיטה בה עבד בעבר. הוא קיבל שכר מבלי שהרצה ומבלי שעסק במחקר. הוא נראה מוזר והסתובב בקמפוס, כשהוא מעלה רעיונות תמוהים בתחומים שאין שום קשר בינם לבין מתמטיקה.

אחד המרצים, שהגיע  למבוי סתום בפתרון בעיה מתמטית, ישב בקפטריה ונאש ישב איתו וניסה לשוחח איתו על עיסוקו. המרצה, חשב שאף אדם בגיל מבוגר לא יוכל לעזור לו לצאת מהמבוי הסתום. מטעמי נימוס, שיתף את נאש בהתלבטויותיו. המרצה מאד הופתע, כשהאיש המוזר העלה ופיתח מידית רעיון שהוציאו מהמבוי הסתום.

5. יש יתרון לתמהיל עובדים הטרוגני: צעירים בצד מבוגרים
האינטראקציה בין שונים, עשויה להביא לתוצאות טובות יותר מאשר צוותי עבודה הומוגניים. היתרונות והחסרונות של צעירים משלימים את אלה של המבוגרים. בתרבות ארגונית מתאימה, השילוב ביניהם תורם לבני שתי קבוצות הגיל ולתוצרי העבודה המשותפים.

הזווית האישיות שלי
מרבית האנשים העובדים מתמחים בנושא מסוים. הם לומדים אותו ורוכשים בו ניסיון שהולך וגדל. כמויות המידע האינסופיות בעולם המודרני דוחפות אנשים להתמחות בתחום צר. אנשים העוסקים באותו מקצוע, רוכשים התמחויות צרות יותר ויותר.   

יש גם אנשים המפתחים גישה שונה: הם מנסים לראות תמונה רחבה יותר. 
היתרון שלהם עשוי להיות ביכולת לטפל בנושאים מורכבים המשלבים תחומים שונים באותו מקצוע ולפעמים גם חיבור בין דיסיפלינות שונות.
החיסרון שלהם עלול להיות, פחות עומק בתחום צר כלשהו.

אני ניסיתי להשתייך למיעוט, כלומר: לקבוצה השנייה.

בכל חיי הבוגרים עסקתי ביותר מתחום אחד. גם כשעסקתי בתחום מקצועי אחד, ניסיתי להשלים אותו באמצעות תחביבים.
בעיסוקי בתחום המחשוב נחשפתי, מרצון ולפעמים גם מכורח גלל עבודתי כעצמאי, למגוון רחב של נושאים, טכנולוגיות וארגונים.

היום, בגיל 60, אני עדיין עוסק בהיקף חלקי בעבודה במחשוב.
חלק גדול מעמיתי למקצוע מנסים לשרוד, כלומר: לעבוד בכל מחיר בתחום זה. גם אם השכר יהיה נמוך יותר, גם עם התפקיד יהיה בכיר פחות וגם אם העבודה תהיה מעניינת פחות. 

אני איני חסיד התוכנית הישרדות בטלוויזיה. גם לא בתחומים מקצועיים. במקום לנסות לשרוד, אני מנסה לפתח תעסוקה בתחומים חדשים שמעניינים אותי ועשויים גם לתרום לסביבתי (בנוסף לעבודתי בתחום המחשוב).  

היות שאת הכלכלה המשפחתית שלי ניהלתי באופן טוב, משפחתי ואני לא סובלים ממחסור. אני יכול לספוג גם ירידה בהכנסות על מנת לנסות קריירה שנייה וקריירה שלישית.  
ניהול נאות של כלכלת המשפחה שלי מאפשר לי גם לייעץ לאחרים בתחום החדש שלמדתי והתחלתי לעבוד בו: ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה.
  

3 תגובות:

  1. LinkedIn Groups

    Group: Students Making Attractive Reputation for Themselves
    Discussion: גילאות: אפליה תעסוקתית ויכולות
    אבי,

    זה נושא מורכב מאוד. הרבה פעמים למחפשים אין כלים נכונים אם תוסיף לזה את העבודה שהשוק מפלה במקצועות מסוימים אז קבלת בעיה קשה.
    בעבר השתתפתי מעט בדיונים ובשיחות של "ארבעים ועובדים". יצא לי לפגוש כמה אנשים מהחוג הזה. חלק מהבעיות שלהם נבעו מהם עצמם והיה להם קשה לקבל זאת.

    בקיצור, יש אפליה, השאלה מה עושים איתה. הדוגמה שאתה נתת על עצמך היא אחת מהשיטות.

    דוד
    Posted by David Gillo

    השבמחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  3. האינטואיציה שלי שונה. אני לא רואה יצירתיות כתלוית גיל.
    ההרגשה שלי שאנו עוברים תהליך של "תזה, אנטיתזה, סינתזה..."
    בעבר, בשוק עבודה מבוסס קביעות, ואנשים שעבדו עשרות שנים באותו מקום, היה בהגעה לפנסיה משום ביאת המשיח למחפשי עבודה צעירים, חסרי נסיון ששוק העבודה פעמים רבות היה סגור בפניהם - והנה התפנה מקום, עובד צעיר יקודם, ויתפנה מקום לאדם חדש... הגילאות היתה הפוכה...

    שנים חלפו, וגם שינויים, ומי שניסה להוכיח ולהטמיע שצעירים יכולים כמו מבוגרים, השיג את מטרתו. אך המטוטלת לא נעצרה... היא המשיכה לכיוון המנוגד.

    אני רוצה לקוות שהתהליך ייעצר וימצא שביל זהב כלשהוא, שייתן מקום מכובד לכולם.

    השבמחק

מעגלי פגיעות - חלק 1: סיפור ירושה

  סדרת פוסטים זו עוסקת במעגלי פגיעות. למעגלי פגיעות יש הרבה השלכות שליליות. ביניהן גם השלכות כלכליות על יחידים ומשפחות.  סיפור הילדים "...