כל כך פשוט

עופר ואיילת הם זוג עורכי דין (השמות ופרטים נוספים שונו). בימים אלה, שהמספר היחסי של עורכי הדין בישראל הוא אולי הגבוה בעולם, יש לא מעט עורכי דין המתקשים למצוא עבודה במקצועם. לא עופר ואיילת. איילת עובדת במקצועה במשרד ממשלתי. עופר שכיר במשרד עורכי דין ידוע.

הכנסתם החודשית היא מעל ל 30,000 ש"ח (המונח הכנסה מתאר כאן הכנסה לאחר ניכוי תשלומי חובה, כגון: מס הכנסה או ביטוח לאומי). למרות זאת הגיעו לייעוץ/אימון בכלכלת המשפחה.
כפי שכבר הזכרתי בפוסט קודם, לא רק מי שמצבו הכלכלי רע, צריך ייעוץ: יש כאלה שמצבם הכלכלי טוב ורוצים לשפר את התנהלותם באמצעות תכנון לטווח בינוני או לטווח ארוך. 

לצערם של עופר ואיילת (וגם לצערי) הם לא הגיעו על מנת לתכנן מראש את הצבירה הפנסיונית שלהם או יצירת הכנסה פסיבית, שתאפשר להם בעתיד רחוק לעבוד פחות או לא לעבוד בכלל. 
הם הגיעו בגלל בעיות בהתנהלות השוטפת, בהן רצו לטפל.

התרשמות
מאד התרשמתי מהרצינות שבה התייחסו בני הזוג לנושא ומנכונותם לפעול על מנת לשפר את מצבם. 
קיבלתי מהם מהר ובאופן מסודר את כל המסמכים הכלכליים שביקשתי (דפי חשבון בנק, תדפיסי כרטיסי אשראי, ארנונה, חשמל, טלפון סלולרי, חשבונות ספק אינטרנט, דפים תקופתיים של דחות ביטוח וכיו"ב).

לצורך הבהרה, לא זכור לי מקרה נוסף כזה. ברוב המקרים, חסרים מסמכים כלכליים מהותיים, שהמשפחה מתקשה לאתר אותם.
כבר קרה לי שעליתי במקרה על קיומו של חיסכון בשווי של מאות אלפי שקלים, שמשפחה שכחה לדווח לי על קיומו ולא שמרה מסמכים המתעדים את קיומו.

גם במקרים אחרים, דליית המידע והמסמכים היא תהליך כאוב וקשה, על אף הרצון הטוב ושיתוף הפעולה של משפחות. 

עופר היה יוצא דופן מבחינת בקיאותו בפרטי מצבה הכלכלי של המשפחה: איזה חסכונות יש? מהו התאריך בו ניתן יהיה לפדותם? מתי התחילו בחיסכון? מדוע בחרו בו? מה הם הביטוחים שעשתה המשפחה? מה הם המצבים בהם יקבלו כספים מהביטוח? מה הסכומים שיקבלו? כמה משלמים לספקי שירותי אינטרנט, טלפון וכיו"ב?

מאזן
גם לבנות את המאזן של המשפחה הייתה משימה קלה (ובוודאי קלה בהרבה מאשר ברוב המשפחות).
"טוב אז נצטרך להקטין את ההוצאות שלנו ב 10,000 ש"ח לחודש ולהחליט באילו סעיפים מקצצים או לחילופין להגדיל את ההכנסות החודשיות ולקצץ בהתאם ליתרת הפער בין ההכנסות להוצאות" אמר עופר. 
גם את הניתוח (או לפחות את החלקים הפשוטים והמתבקשים) היה עופר מסוגל לעשות ללא עזרתי.

היכן הסתתרה הבעיה?
הזוג, הכיר היטב את כל הנתונים הכלכליים הנוגעים לו, פרט לנתון אחד: הפער בין ההכנסות החודשיות להוצאות החודשיות.

ללא ריכוז הנתונים והצבה מסודרת שלהם במאזן לפי סעיפי הכנסה והוצאה, קשה לדעת מה הפער, אם קיים פער כזה.

ניסיוני מראה, שברוב המקרים  אנשים חושבים שהפער קטן מכפי שהוא באמת. משפחות המוציאות 5,000 ש"ח יותר מהכנסתם החודשית, עשויות לחשוב שהן מוציאות 1,000-1,500 ש"ח יותר מהכנסתן. משפחות המוציאות בחודש 7,000 ש"ח או 10,000 ש"ח מעבר להכנסתן, מדמות שהן מוציאות כ 2,000 ש"ח או 2,500 ש"ח יותר מהכנסתן.

נקודת המבט שלי
מי שאינו יודע שהוא חולה, אינו מטפל במחלתו בזמן. הוא עלול לטפל בה, כשיותר קשה לרפא אותה, אם בכלל.
באופן דומה מי שחושב, שהפער בין הכנסותיו להוצאותיו, קטן בהרבה מכפי שהוא באמת, לא יטפל בבעיה לפני שהבנק יינקט כלפיו בצעדים.
הרבה יותר קשה לטפל בבעיה בשלב זה, מאשר בשלב מוקדם יותר.

גם לדעת שיש בעיה לא תמיד מספיק. צריך להוסיף "את הגרוש ללירה", שייתן מישהו מנוסה שכבר נתקל בבעיות דומות בעבר.
במקרה זה היועץ, שהציג את הדרישות לבניית המאזן ואת הכלי הטכני לעריכתו.

אחרי זה לפעמים זה כל כך פשוט שאפשר לשאול: מדוע לא עשינו את זה לפני הרבה זמן?

הפטנט של עיריית ירושלים - תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים

לא מזמן פרסמתי כאן פוסט שכותרתו: הפטנט של עיריית ירושלים: כיצד להפוך את כולנו לאשמים ולמלא את קופת העירייה.

פוסט זה הוא השלמה לפוסט הקודם ברוח הפתגם הידוע: "תמונה אחת שווה אלף מילים".

אני מצרף תמונות של מכוניתי חונה במקום בו נרשם לי דוח, על מנת שתוכלו להתרשם.

בתמונה למעלה ניתן לראות את מכוניתי ומכוניות נוספות חונות.

בתמונה לעיל מכוניתי היא מכונית התכלת השלישית מלמעלה.

בתמונה למעלה מכוניתי היא המכונית הראשונה בצבע תכלת.

הפרשנית

גרף התרסקות

ענת היא אם חד-הורית להילה בת ה-8 (כל השמות הם פרי דמיוני הפרוע). היא מלמדת צילום במכללה בהיקף משרה חלקי.
מצבה הכלכלי, אינו טוב. חשבון הבנק שלה נמצא באוברדרפט, ההולך וגדל.  כאשר מצלצלים מהבנק ושואלים מדוע היא חורגת מהמסגרת שאושרה לה, היא ממהרת לפתוח חסכונות ולסגור את האוברדרפט. לפעמים היא גם לוקחת הלוואה על מנת להקטין את האוברדרפט.

על הקשיים בחייה היא מדברת הרבה עם נועה, הפסיכולוגית שלה בחמש השנים האחרונות. הן עוסקות בקשיי ההורות, בהסברים שצריך לתת להילה מדוע לה אין אב ולרוב חברותיה לכיתה יש. הן מנתחות את מערכות היחסים הסבוכות של ענת עם הוריה ובני משפחה אחרים.
הן שואלות: מדוע מתקשה ענת ליצור קשר זוגי? מדוע אינה מאושרת על אף שיש לה בת מקסימה ועבודה יציבה הנותנת לה סיפוק? כל אחת מהשאלות מעוררת תהליך ארוך של דיבורים, רגשות והסברים. 

פה ושם הן מדברות גם על דברים המתרחשים בחיי יומיום: קונפליקטים בעבודה, חיכוכים עם הילה, אירועים ביחסים עם שכנים, עם מורות, חברות והורים של בנות אחרות בכיתה של הילה.  

משבר
שוב צלצלו מהבנק. הבנק בו היא מנהלת את חשבונה, חברת כרטיסי האשראי שלה וגורמים נוספים שהלוו לה בעבר, אמרו שאינם מוכנים לתת לה הלוואות נוספות, עד שתגמור להחזיר את ההלוואות הקודמות.
לא הייתה ברירה והיא פדתה את הפיקדון השקלי, שהיה החיסכון האחרון שלה וצמצמה את האוברדרפט לסכום זניח.

ענת הבינה את חומרת מצבה הכלכלי ואת הסכום שנותר מהפיקדון השקלי שמרה לייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה.

ייעוץ ואימון
ענת שיתפה פעולה במהלך תהליך הייעוץ. היועץ התמקד בפער בין ההוצאות וההכנסות. הוא הסביר לה מהו תהליך התרסקות או תהליך סחרור, כמתואר בגרף בתחילת פוסט זה. ספציפית במקרה שלה, דיבר על האפשרות, שתאלץ בעתיד הלא רחוק למכור את דירתה, אם תמשיך להוציא יותר מהכנסותיה החודשיות.

בנוסף, סיפק לה כלים טכניים לעריכת מאזן חודשי ולבקרת הוצאותיה. 
אחרי שלושה שבועות צלצלה ליועץ, נלהבת, וסיפרה שהיא מבצעת את כל מה שאמרה שתעשה. היא אפילו מרגישה שהאוברדרפט הצטמצם. "זו אולי הפעם הראשונה בחיי שאני מצליחה לעשות משהו באופן מושלם", הוסיפה בגאווה. 

מה קרה חודשיים אחר כך?
בפגישת הבקרה, שהתקיימה חודשיים אחרי תום תהליך הייעוץ/אימון, נבחנו הנתונים. לא נמצאו צמצום בהוצאות השוטפות או עלייה בהכנסות. על כל סעיף בו לא צומצמו ההוצאות כמתוכנן היו לענת הסברים: "צריך גם לחיות", "קיבלתי הנחה גדולה מאד ולכן קניתי", "אני רוצה לתת לבת שלי את הכל כדי שתהיה מאושרת", "הכל בגלל אימא שלי "הפסיכולוגית שלי משבחת אותי על ההתמודדות שלי עם החיים שלא האירו לי פנים" ועוד הסברים מפורטים וארוגים היטב.

בפגישה סיפרה ענת שלוותה 300 ש"ח מחברה. "לא היה לי מספיק כסף מזומן בכיס והמוכר לא קיבל כרטיסי אשראי", הסבירה.

איפה טעינו?
זו השאלה שצריך לשאול את עצמו היועץ/מאמן. הניתוח הכלכלי, שעשה היה אולי מושלם. ללא שום ספק ענת הבינה את ההסברים שנתן. הכלים שנתן לה הוכיחו כבר את עצמם מספר רב של פעמים.

סימן האזהרה, הופיע כבר בשיחת הטלפון חודש אחרי סיום תהליך האימון/ייעוץ: "זו אולי הפעם הראשונה בחיי שאני מצליחה לעשות משהו באופן מושלם".
הבעיה אינה בייעוץ, אלא באימון.

המעורבים במשחק
במשחק וסביב המשחק, יש בדרך כלל אנשים בעלי תפקידים שונים. קחו למשל, כדורגל או כדורסל. 
תפקידים לדוגמה: מאמן, אפסנאי, מנהל, רופא, פיזיותרפיסט, שחקנים, פרשנים, שדרנים.

מי משפיע במידה הרבה ביותר על המשחק? כמובן שהשחקנים. גם אם המעטפת סביבם תהיה מושלמת, אם השחקנים לא יתפקדו התוצאות יהיו עגומות. 
במרבית ענפי הספורט, יש גם למאמן השפעה גדולה. 

לפעמים, אני צופה במשחקי כדורסל ב NBA. מעולם לא ראיתי פרשן יורד למגרש וקולע או מוסר או חוסם.
השפעתו של הפרשן על המשחק, מאד מוגבלת.
ייתכן שמאמן ישמע אותו ויאמץ רעיונות שלו ולפרשן תהיה השפעה עקיפה.
ייתכן ששחקן יקשיב לדברי הפרשן המתייחסים אליו וישפר אספקטים מסוימים של משחקו. גם במקרה זה הפרשן השפיע באופן עקיף.

לעומת זאת כבר ראיתי לא אחת פרשנויות של שחקנים, שרואיינו בתום המשחק. במרבית המקרים הפרשנויות היו רדודות ובנאליות.
אבל האם פרשנותו המבריקה של שוער כדורגל לשאלה: מדוע לא עצר את הכדור שגרם להפסד קבוצתו, תשנה את התוצאה?

מודל המשחק באימון
אחד המודלים באימון הוא מודל, המבצע אנלוגיה למשחק. במודל זה: המאמן הוא המקביל למאמן של קבוצת הספורט. תפקידו להביא את השחקנים לתפקוד אופטימלי, הן מקצועית והן מנטלית.
המתאמנים הם השחקנים. כך למשל באימון בכלכלת המשפחה, המתאמנים הם בני הזוג (ולפעמים גם ילדיהם) או היחיד העומד בראש משפחה חד-הורית או אדם בודד המנהל את כלכלת המשפחה של עצמו (דוגמה: רווק צעיר העובד בהיי-טק). 
בדוגמה הספציפית תפקידה של ענת הוא שחקנית. 

אבל האם גם ענת פועלת כשחקנית?
התשובה הייתה חיובית לזמן קצר (כחודש) ואז חזרה לעמדת הפרשנית. קרוב לוודאי שהדרך היחידה לגרום לשינוי במצבה, היא הפיכתה לשחקנית. רק כך תוכל להשפיע על המשחק ששמו כלכלת משפחתה.

הערות שוליים

1. התופעה של מתאמנים הבוחרים בתפקיד הפרשן של עצמם, היא תופעה נפוצה. יותר קל לפרש מאשר לפעול.

2.  התופעה נפוצה במיוחד אצל חלק מהאנשים העוברים טיפול פסיכולוגי ארוך. ישנם טיפולים פסיכולוגיים המכונים ביהביוריסטים ומכוונים לטפל בקושי התנהגותי ספציפי. לא אליהם כוונתי.

3. ישנם טיפולים פסיכולוגיים הבנויים על ההנחה, שניתוח והבנה של מקור הבעיות, עשויים להביא לתוצאות. בחלק מהמקרים המטופל לומד לנתח ולומד את אופן ההצגה של הפסיכולוג. הערכת תוצאות הטיפול, בוודאי אינה חלק מעיסוקו של בלוג זה. אבל ללא ספק, אם למטופל בעיות בהתנהלותו הכלכלית והוא בוחר בעמדת הפרשן במקום להיות שחקן, הבעיות הכלכליות שלו לא ייפתרו. 

4. אם בעיה מרכזית היא הוצאות גדולות מהכנסות, לפעמים ההוצאה המתמשכת על הטיפול הפסיכולוגי, עלולה להיות אחד הגורמים למאזן השלילי. לרוב, בן המשפחה המטופל יתקשה לוותר עליה.

5. לא צריך בהכרח, טיפול פסיכולוגי על מנת להיות פרשן במקום שחקן. קראו את הפוסט: טיפולוגיה של לקוחות: המנתח המשותק , המראה דוגמה כזו בהתנהלות, שלאו דווקא נוגעת לכלכלת המשפחה.

קראו גם
ייעוץ ואימון דיסיפלינות משלימות או דיסיפלינות סותרות?
טיפולוגיה של לקוחות: המנתח המשותק
היועץ והנועץ: מנגנונים בתהליך הייעוץ

קראתם ונהניתם אתם מוזמנים ללחוץ על כפתור ה Share או ה +g.
רוצים לקרוא עוד? הצטרפו ל News Letter.
רוצים לשפר את התנהלותכם הכלכלית? בואו לפגישת מתנה ללא התחייבות.

פרטי התקשרות  
טלפון: 054-4480616
דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com

הפטנט של עיריית ירושלים: כיצד להפוך את כולנו לאשמים ולמלא את קופת העירייה?

ייתכן, שרשויות מקומיות בפינלנד, איסלנד או ניו-זילנד מנוהלות באופן מופתי. לא בישראל. קראו למשל את הכתבה של רז סמולנסקי בדה-מרקר: מי ישלם על זה?// ארנונה 2013: הרשויות מתכוננות לבחירות ומחפשות כיסים עמוקים. אם לא ניחשתם, בסופו של דבר אתם תהיו אלה שישלמו.

מייג'ור מייג'ור וההיגיון של עיריית ירושלים

אחת הדמויות בספר מלכוד 22 של ג'וזף הלר הוא קצין המכונה מייג'ור מייג'ור. כאשר אחד מפיקודיו או מעמיתיו רוצה להיפגש איתו ונוקש על דלת חדרו, הוא מבקש ממנו להמתין מעט. בזמן ההמתנה הוא יוצא החוצה מחלון חדרו. הלוגיקה של מייג'ור מייג'ור היא, שאפשר להיפגש איתו בחדרו רק כשאינו נמצא בו. 

גם לעיריית ירושלים יש קו מחשבה דומה בנושאי חניה: מותר לחנות רק בחניה פרטית או בחניה המסומנת בכחול-לבן (חניה בתשלום בחלק משעות היום). במקומות אחרים: אם אין תמרור האוסר על חניה או סימון שאסור לחנות, אז אסור לחנות.

סיפור החניה והמשפט שלי

חניתי ברחוב גולומב היורד מקרית היובל באחד מימי שישי ב 10:00. בחלק בו חניתי שלושה נתיבי תנועה, אין סימון בצבע האוסר חניה ואין תמרור האוסר חניה.

אני בהחלט סומך על משטרת התנועה, שתדאג לתמרורים או סימונים מתאימים במקומות בהם חל איסור חניה, כפי שאכן נעשה בקטע צר יותר של רחוב גולומב, בו שני נתיבים בלבד.

כשחזרתי לרכב ראיתי, שפקח עירוני חרוץ, השאיר לי הודעה על קנס או משפט על הפרעה לתנועה או עיכוב תנועה. 

לא הייתי היחיד שקיבל דוח. כל המכוניות שחנו לאורך הכביש קיבלו דוח דומה. אגב, התנועה זרמה בשני הנתיבים הפנויים, ללא כל הפרעה או עיכוב. 

לידיעת הקוראים, אין לי סמי טריילר. יש לי מאזדה 2 קטנה, שחנתה צמוד למדרכה ותפסה חצי מהנתיב.

חשבתי, שלא עברתי שום עבירה משום שחניתי במקום שאין שום איסור לחנות בו ולכן ערערתי. 

במכתב מפורט ציינתי את נסיבות המקרה ושלא חניתי במקום אסור לחניה. ביקשתי גם העתק מהצילום שהפקח ציין שצילם.

עיריית ירושלים החליטה להתעלם מבקשתי ובתשובה קצרה ענתה לי שעברתי עבירה חמורה ולכן עלי לבחור בין העמדה למשפט לבין תשלום 250 ש"ח.

בחרתי לא לתרום 250 ש"ח לעירייה, כשברור לי לחלוטין שלא ביצעתי עבירה כלשהי. הוזמנתי למשפט בבית המשפט לעניינים מקומיים.

דאגתי לצלם את זירת האירוע ולהביא את כל המסמכים לקראת הזיכוי הבטוח מאשמה.

בית המשפט

בבית המשפט לעניינים מקומיים, התברר לי ולאחרים, שלא הוזמננו לדיון. הוזמננו להקראת כתב האשמה ולתשובה שלנו האם אנו מודים או לא? 

ההליך נוהל באופן הבא:

1. הנאשם ענה לשאלה האם הוא כופר באשמה או לא?

2. כבוד השופטת הסבירה לו את ההיבטים המשפטיים ואת הערכתה לגבי סיכוייו לצאת אשם או זכאי והסבירה לו שאם יופיע למשפט ויורשע הוא עלול לשלם קנס כפול.

מה הסבירה לי השופטת (וקודם לכן גם התובעת)?

למען הסר ספק, אין לי טענה כלשהי כלפי שתי גברות נכבדות אלה. 

השופטת טענה כי זה שחניתי במקום בו אין תמרור או סימון האוסר על חניה, אין פירושו שלא עברתי עבירה. נהפוך הוא, כל החונה במקום שבו לא מצוין בפירוש שמותר לחנות חונה במקום אסור. ההגדרה של מקום שמותר לחנות בו היא: חניה המסומנת בכחול-לבן או חניה פרטית.

ברחובות צדדיים, עיריית ירושלים הרחמנית, אינה אוכפת את החוק. ברחובות אחרים היא אוכפת (טוב במקרה של רחוב גולומב אין אכיפה שיטתית, אלא אחת לכמה שבועות או כמה חודשים).

נאמר לי שהלכה משפטית זו היא בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון. 

אינני משפטן ולכן הנחתי, שמה שנאמר לי נכון: יש פסק דין ברוח זו, שניתן בבית המשפט העליון. לא יכולתי לדעת האם יש גם אחד או עשרה פסקי דין של בית המשפט העליון, שקבעו קביעה הפוכה.

כספקן מטיבי, חשדתי שמוזר לחשוב שפסק דין כזה נכתב על ידי, אנשים כמו השופטים העליונים אהרון ברק, מאיר שמגר או חיים כהן ז"ל או מאורות גדולים רבים וטובים אחרים בבית המשפט העליון.  

אם כבר מדברים על מאורות, בהקשר של פסק דין כזה (אם אכן נכתב), מן הראוי להזכיר כי בטבע יש גם ליקויי מאורות: ליקוי חמה וליקוי ירח.

בלית ברירה שילמתי את הקנס.

חניה במקום מותר או אסור בירושלים

המשמעות של כללי חניה אלה היא שכולנו עבריינים והעירייה או מישהו מטעמה תעניש אותנו מתי והיכן שתרצה.

פקח רב עם אשתו - תקבלו דוחות.

פקח רוצה קידום - תקבלו דוחות.

פקח רב עם המנהל שלו ורוצה להפריע לו - לא תקבלו דוחות.

הקופה של עיריית ירושלים לא מספיק מלאה - תקבלו דוחות על מנת למלא אותה.

כחשדן מטיבי, יש לי תחושה עמומה, שדווקא התסריט האחרון, שציינתי הוא השכיח.

האם תמיד מקפידים בעיריית ירושלים על חוקים ותקנים בנושאי חניה?

אינני מומחה בנושא זה, אבל על פי דבריהם של אנשים המצויים היטב בנושא, לא יצא לעיריית ירושלים שם של מופת בתחום של אכיפת תקני חניה כאשר מדובר במספר החניות שבונים קבלנים הבונים בתים.

אגב, ציפור קטנה לחשה לי, שהעירייה מחויבת לדאוג למספר מינימלי מסוים של חניות במרכזים מסחריים. 

קרוב לרחוב גולומב, לא רחוק מהמקום בו חניתי, יש מרכז מסחרי.

הציפור הקטנה לחשה לי, שמספר מקומות החניה הקיימים שם קטן ממה שמחייב החוק. 

היכן בדיוק רוצה העירייה שבאי המרכז המסחרי יחנו?

ועוד עניין חניה קטנוני

עיריית ירושלים מנפיקה כרטיס ירושלמי לתושבי העיר. תמורת תשלום מאד צנוע (20 ש"ח) זוכים תשובי העיר להנחות.

אחת ההנחות המופיעות בפרסומי העירייה ובאתר האינטרנט של העירייה היא הנחה בחניה בחניון אגרון במרכז העיר אחרי השעה 16:00. בשעה 17:00 נכנסתי לחניון והצגתי כרטיס ירושלמי תקף (צריך לחדש אותו אחת לשנתיים). העובד אמר לי שאין הנחות בחניון עם כרטיס ירושלמי: האם זו  יוזמה פרטית של העובד? הנחיה של מפעילי החניון או טעות של עיריית ירושלים שלא טרחה לעדכן שכבר אין הנחה?

במטרה לברר זאת התלוננתי עוד באותו יום באמצעות אתר האינטרנט של העירייה.  תשובה טרם קיבלתי.

החומה הסינית

החומה הסינית. מקור התמונה: ויקיפדיה

דני ונעמה (רק התסריט העקרוני הוא נכון. כמו כל השמות בפוסטים שלי, גם השמות האלה בדויים. גם חלק מהפרטים עורבלו ושונו, על מנת שלא יהיה ניתן לזהות משפחות המוזכרות כאן) סיימו לימודי תואר שני במנהל עסקים.

לאחר סיום לימודיהם, עבדו מספר שנים כשכירים. כמה שנים אחרי שהתחתנו ונולדו להם ילדים פתחו עסקים עצמאיים, כל אחד בנפרד.
החברה של דני מתמחה בבניית וניהול תקציב בארגונים גדולים.
נעמה עוסקת בייעוץ אסטרטגי לעסקים קטנים ובינוניים. 
שתי החברות מצליחות. כל אחד מבני הזוג מושך משכורת של כ 20,000 ש"ח כל חודש מהחברה שבבעלותו.

כדי להצליח הם עובדים קשה. קשה, פירושו בהקשר זה, שעות עבודה ארוכות (עד 18:00 או 19:00 ביום ממוצע) ועבודה בשעות הערב המאוחרות מהבית.

על מנת שהילדים לא ייפגעו, הם נשלחו לגנים הטובים ביותר (והיקרים ביותר) ובשעות אחרי הצהריים היו בטיפולה של מטפלת מופלאה, הנחשבת לאחת מטובות המטפלות בארץ.

כדי למנוע שחיקה בגלל העבודה הקשה וסופי השבוע עם הילדים, הם נוסעים אחת לחודש לסוף שבוע לחו"ל, כשהילדים נשארים עם הוריה של נעמה, הגרים ביישוב רחוק בצפון.

"חיים רק פעם אחת. עכשיו כשאנחנו צעירים ומאושרים זה הזמן להנות" מציגה נעמה את המוטו שלה בחיים.

צלצלו מהבנק
פקיד הבנק צלצל ובטון ידידותי אמר לדני שהאוברדרפט שלהם חרג ממסגרת האשראי. אישרנו לכם מסגרת של 50,000 ש"ח ואתם עומדים על 52,000- ש"ח. "אל תדאג, נסדר את זה" אמר דני.

כעבור חודשיים. שיחה נוספת. הפקיד אומר לנעמה שהם ב 57,000- ש"ח. "בעלך הבטיח לי שתורידו את היתרה השלילית מתחת למסגרת של 50,000 ש"ח שאושרה לכם". "אל תדאג" אמרה נעמה "בעוד כמה ימים אקבל 20,000 ש"ח על עבודה שסיימתי".

חודשיים מאוחר יותר, כבר הגיעה היתרה השלילית ל 70,000 ש"ח. הפעם דרש פקיד הבנק ששניהם יתייצבו למחרת בבוקר לשיחה עם מנהל הסניף. "הבנק שוקל לסגור את החשבון שלכם" הוסיף הפקיד.

מה קרה כאן?
גם כאן יש סינדרום הסנדלרים היחפים (או פסיכיאטרים הזקוקים לטיפול או בעלי מסעדות, שאינם מוכנים לאכול במסעדה שלהם).
משפחה של מומחים למנהל ולניהול תקציב, אינה מנהלת באופן סביר את החשבון והתקציב של עצמה, שהוא בוודאי בהרבה פחות מורכב מהתקציב של חברות להן יעצו דני ונעמה.
ללא ספק, אין שליטה ובקרה על ההוצאות, אבל יש עוד דבר. שמתם לב בוודאי שמה שתואר לעיל התייחס לחשבון הבנק ולא לחשבונות הבנק? מה שמביא אותנו לחומה הסינית, שבתמונה בראשית פוסט זה.

חומות סיניות
על פי הויקיפדיה: החומה הסינית הגדולה (תעתיק: צָ'אנְג צֶ'נְג) היא מערכת ביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שמטרתה הייתה להגן על האימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה וממנצ'וריה. החומה שרדה עד היום.

המונח הכלכלי חומות סיניות, פירושו הפרדה כלכלית מוחלטת בדומה להפרדה בין סין לשכנותיה באמצעות החומה. כך למשל, כשחברה עוסקת בשני תחומים, שיכול להיות בהם ניגוד עניינים (בנק המייעץ ללקוח במה להשקיע וגם יש לו קרנות נאמנות, שהוא מנהל או יועץ בכלכלת המשפחה, שהעסק שלו בבעלות סוכנות ביטוח או חברת ביטוח) חומות סיניות הן הפרדה מוחלטת בין שני קווי העסקים בעלי ניגוד. 

גם בכלכלת משפחה, שאחד או יותר מהמשתייכים אליה, מנהל עסק עצמאי, נדרשות חומות סיניות בין ניהול כלכלי של המשפחה לבין ניהול כלכלי של העסק. 
הצעד הראשון בבניית חומות כאלה הוא הפרדה בין חשבון בנק עסקי לבין חשבון בנק משפחתי.
במקרה של דני ונעמה לא נעשתה הפרדה כזו. למעשה הם היו צריכים לנהל שלושה חשבונות בנק: משפחתי, לעסק של דני ולעסק של נעמה.

צעדים ראשונים להבראה
תכנית הבראה כלכלית של דני ונעמה מתחילה בניהול. הבעיה שלהם אינה הכנסות נמוכות, למעשה ההכנסות שלהם יותר מכפולות מההכנסה הממוצעת של משפחה בישראל (השכר הממוצע לשכיר בישראל הוא כ 8,800 ש"ח ברוטו).

ניהול מתחיל בחומות סיניות בין כלכלת המשפחה לבין עסקים ובין העסק של דני לעסק של נעמה. חשבונות נפרדים לכל עסק ולמשפחה, מאפשרים תמונה אמיתית של הכנסות לעומת הוצאות בכל אחד מהם.

לאחר הפרדת החשבונות, ניתן להתחיל לבחון את מאזן ההוצאות וההכנסות בחשבון המשפחתי. 

ניתן יהיה לראות כי ההוצאות החודשיות גבוהות מההכנסות. ניתן לראות בכמה הן גבוהות מההכנסות. ניתן לראות מה הם סעיפי ההוצאה העיקריים וניתן להחליט באילו סעיפים לקצץ.

אין די בהחלטה. יידרש גם ביצוע. כך למשל אם יוחלט לצמצם את מספר החופשות בחו"ל צריך לוודא, שאכן מספר החופשות תואם את המתווה עליו הוחלט ושסכומי ההוצאה קטנו בהתאם למתוכנן.

לאחר המעבר ליתרה חודשית חיובית בחשבון המשפחה
 למרות השוני בין התנהלות עסק להתנהלות כלכלת משפחה, קיימים עקרונות משותפים. לאחר שהמשפחה תייצב מצב, שבו ההכנסות עולות על ההוצאות, יגיע השלב של מימוש עקרונות דומים בכל  אחד מהעסקים בנפרד.

אהבתם? להרשמה לקבלת Newsletter תקופתי באמצעות דוא"ל הירשמו באמצעות דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com