יום חמישי, 31 באוקטובר 2013

הבנק: ידיד או אויב?


מקור התמונה: ויקיפדיה

לפני  מספר שנים רב השתמש בנק דיסקונט לצורך פרסומת בסיסמה: "בנק דיסקונט הוא לא רק בנק אלא גם ידיד". אני מקווה שלכל אחד מהקוראים יש ידידים טובים יותר.
הפרסומת הלגיטימית של בנק דיסקונט, ניסתה למצב אותו כמי שקשוב, יותר מבנקים אחרים לצרכים של הלקוחות והלקוחות הפוטנציאליים.
היא ניסתה למצב אותו ככזה, בשוק הנקרא בנקאות קמעונאית או במילים אחרות: בנקאות משקי הבית.

כאשר הורה, אח, אחות, חבר או סתם בן אדם שאוהב לעזור לאנשים מציע לכם את ידידותו, כלומר: דואג לכם או לטובתכם - תאמינו. אם קראתם את הפוסט: שלוש טעויות יסודיות של צרכנים: לא לבדוק, לשלם יקר מדי ולשלם זול מדי, הבנתם שכשעושה את זה חברה עסקית (ובדרך כלל בנק הוא חברה עסקית) רצוי שתהיו חשדנים.

בנק אינו ידיד שלכם הוא דואג לאינטרסים העסקיים שלו ולא לכם.
זה אגב לא אומר, שאין מצבים של Win-Win, בהם יש התאמה בין האינטרסים של בנק והאינטרסים שלכם. 

האם הבנק הוא אויב?
התמונה המופיעה בראש הפוסט היא מסרט קולנוע אמריקאי ששמו: אויבי הציבור. בסרט מדובר דווקא על שודדי בנקים בתקופת השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית בשנות ה 30. בישראל שמעתי לא מעט אנשים, שמדברים על הבנקים כאויב חזק ועוצמתי המנצל את כוחו על מנת לגזול מהם, לשדוד אותם.
בצד השנאה והטינה יש גם פחד ורצון לרצות את הבנק: אם לא אתן לבנק את ליטרת הבשר שלו הוא יעניש אותי.

צר לי, גם דימוי זה אינו נכון. כפי שהבנקים אינם ידידים הם גם אינם אויבים. בסך הכל מדובר בחברה עסקית. 
זה נכון, שלפעמים הבנקים מנצלים את כוחם ואת חוסר התחרותיות בבנקאות בארץ, על מנת להרוויח מכם יותר.
הנטייה שלי היא להאשים את עצמי ולא אחרים.

האחראי העיקרי לכך שאתם משלמים יותר מדי לבנקים, הם אתם עצמכם: אתם אלה שאינם מתנהלים נכון מול הבנק. אתם אלה שאינם עוקבים אחרי הנעשה בחשבון הבנק שלכם ואתם הם אלה שמפרנסים פקידי בנק באמצעות האוברדרפט שלכם.  

יש עוד אחראי: הרגולטור, שלא תמיד מגביל מספיק את הבנקים ולא תמיד אוכף את מה שהוא דורש מהם. 

השורה התחתונה
בנק אינו אויב ואינו ידיד. כל מה שצריך לעשות זה לדעת להתנהל מולו טוב יותר. להתנהל טוב יותר כולל גם התנהלות דומה להתנהלות של הבנק: התנהגות רציונלית, העומדת על הזכויות שלכם, ללא מעורבות רגשית.

פוסטים נוספים על בנקים

מה אנחנו לא יודעים על ניהול חשבונות בנק

מדוע אני כותב סדרת פוסטים על בנקים?

הבנקים: האם תמיד ינסו למכסם את הרווחים מלקוח מסוים?

הבנקים: ממה מרוויחים הבנקים?

הבנק טעה  לטובתך?  ייתכן אבל לא שכיח

הבנקים: להרוויח עשרה דולרים ולהפסיד לקוחות

ממה עלולים הבנקים להפסיד?


יום ראשון, 27 באוקטובר 2013

שלוש טעויות יסודיות של צרכנים: לא לבדוק , לשלם יקר מדי ולשלם זול מדי

שלוש הטעויות היסודיות של צרכנים הן:

1. לא לבדוק
למשל: לא להשוות מחירים של אותו מוצר במקומות שונים

2. לשלם יותר מדי עבור שירות או מוצר

3. לשלם פחות מדי 

פוסט זה עוסק בעיקר בטעות השלישית: לשלם מחיר זול מדי.

הכשל של מחיר אפס

 
באחד מספריו של הכלכלן ההתנהגותי, פרופ' דן אריאלי, קראתי על ניסוי נחמד, שעשה על סטודנטים. 
הסטודנטים התבקשו לבחור בין שני סוגי שוקולד עם הנחה במחיר. 
אחד השוקולדים היה שוקולד טוב והשני פחות טוב ויותר זול. גובה ההנחה הגדול יותר על השוקולד הטוב, הפך את בחירתו לאטרקטיבית יותר מבחינה כלכלית, על אף שגם לאחר ההנחה, מחירו היה גבוה יותר. 

מרבית הסטודנטים לא נפלו במלכודת של בחירת השוקולד האיכותי פחות וזול יותר ובחרו באופן רציונלי.

המצב השתנה, כאשר השוקולד הפחות איכותי ניתן בחינם: על אף שרציונלית גובה ההנחה על השוקולד האיכותי גדול מההנחה על השוקולד הפחות איכותי, (כלומר: ההנחה על השוקולד האיכותי, גבוהה ממחיר השוקולד הפחות איכותי) מרבית הסטודנטים בחרו דווקא בשוקולד הפחות איכותי.

ההטיה של העדפת משהו חינמי היא מקרה קיצוני של מחיר נמוך. לפעמים מאחורי מוצר או שירות חינמי, עשויות להסתתר עלויות עתידיות חבויות.

איני זוכר באיזה משני ספריו הבאים של דן אריאלי, הופיע הניסוי. לטעמי כדאי לקרוא  את שניהם:
1. לא רציונלי ולא במקרה
באנגלית: Predictably Irrational

2. לא רציונלי אבל לא נורא
באנגלית: The Upside of Irrationality

מדוע שימכרו לכם יותר בזול או בחינם?

 
לכאורה צריכה להיות סיבה שמישהו ימכור לכם שירות או מוצר במחיר זול יותר ממתחריו או בחינם: מדוע שלא ימכור את אותו המוצר או השירות במחיר דומה למחיר שמוכרים מתחריו?
כמעט תמיד,המטרה של בעל עסק היא להרוויח ולמכסם את רווחיו.

ההמלצה שלי היא לנסות להבין מדוע מישהו נותן לכם משהו בזול או בחינם. בחלק מהמקרים תבינו שהסיבה, שהביאה אותו לתת לכם בחינם או בזול אינה פוגעת בכם כלקוחות. במקרים אחרים תבינו, שבסופו של דבר זה לא כדאי לכם.
ככל שגדל פער המחירים בין המוכר בזול למתחריו, כדאי לכם להיות חשדניים יותר.

באופן אישי, אני נוהג לשאול נציגי מכירות נלהבים שחושבים שאני מונח בכיסם, כאשר הם מציעים לי משהו בחינם: מה יוצא לכם מזה? אם התשובה אינה מניחה את דעתי אני מוותר על הטובה (גם אם אני לא צריך את המוצר או השירות אני מוותר עליו).

הפתגם הידוע: אין ארוחות חינם. מייצג מציאות. אפשר להוסיף לו כפי שתראו בדוגמאות בהמשך: אין ארוחות חינם אבל יש לפעמים ארוחות שמישהו אחר משלם.

למכור ב 20,000 דולר מה שהמתחרים מוכרים ב 200,000 דולר
כיועץ מחשוב ניהלתי תהליכי בחירת מוצרים הוגנים ותחרותיים. מנהלי המכירות של חברות המוכרות מוצרים, הבינו זאת ולפעמים דיברו איתי בפתיחות או הראו לי מידע פנימי של החברה שייצגו. באחד התהליכים הנ"ל, בשלב שלפני הוצאת מכרז, דיברתי עם מנהל מכירות של אחד הספקים על זכייה של אחד ממתחריו במכרז בארגון דומה ללקוח שלי. "תראה", הוא אמר לי, "כשאני מוכר את המוצר שאני מייצג ב 200,000 דולר אני לא מפסיד ולא מרוויח. גם המתחרים שלי, שיש להם מוצרים ראויים, מתמחרים את המוצרים שלהם בסכומים דומים. המתחרה שלי זכה באותו מכרז כשהציע למכור את המוצר ב 20,000 דולר ובנוסף לכך הציע מנתח מערכות בחינם לשנה, ללוות את הטמעת המוצר". 

היות שידעתי שגם המוצר המתחרה הוא מוצר ראוי, שאלתי את עצמי מדוע למכור אותו במחיר הפסד ועוד לצרף מנתח מערכות, שעלות שכרו השנתית גבוהה מ 20,000 דולר.

התשובה: סוס טרויאני.
המוצר שנמכר בחינם הוא סוס טרויאני, במובן הקאלסי של הסיפור היווני ולא בהקשר של אבטחת מידע במערכות מחשוב. (בהקשר של אבטחת מידע הכנסת תוכנה שהיא סוס טרויאני היא עבירה פלילית).
בהקשר הנוכחי ניסה הספק באמצעות המוצר הזה, לייצור מצב שבו ימכור כתוצאה מהכנסת המוצר, מוצר נוסף.

המוצר הנוסף יקר הרבה יותר ויש לו עלויות גבוהות מתמשכות. הבעיה הייתה שלדעתי (ואני לא היחיד שחשב כך) המוצר השני אינו מוצר מתאים לצרכים של הלקוח או ארגונים אחרים הדומים לו.

החלטה: אם הלקוח יימנע מהכנסת המוצר השני הוא קיבל כמעט בחינם מוצר ראוי. אם לא יעמוד בלחצי הספק ויכניס את המוצר השני, לא רק שישלם מחיר יקר הוא גם לא יקבל תמורה. 

לקנות מוצר ב 10,000 דולר או ב 100,000 דולר

 
אחד הלקוחות שלי עמד בפני בחירה בין שני מוצרי תוכנה: מחירו של האחד כ 100,000 דולר. מחירו של השני כ 10,000 דולר.
בוודאי תגידו שהמוצר שעולה 100,000 דולר הוא מוצר טוב בהרבה ממתחרהו.

לא דייקתם. המוצר שעלה 10,000 דולר היה מוצר טוב מאד. היות שאנחנו יודעים, שאין ארוחות חינם, בוודאי יש סיבה לפער במחיר.
במקרה זה הסיבה לא הייתה איכות. הסיבה הייתה פונקציונליות. הפונקציונליות של המוצר היקר הייתה הרבה יותר עשירה. 
המלצתי ללקוח על המוצר שעלה 10,000 דולר. הלקוח טעה ובחר במוצר שעולה 100,000 דולר.

הסבר: מדוע טעה הלקוח?
לו היה הלקוח זקוק לפונקציונליות שהייתה רק במוצר היקר, זו הייתה טעות קשה לבחור במוצר הזול. במקרה זה הערכתי (ובדיעבד צדקתי) שהלקוח יעשה שימוש במשך כמה שנים רק בפונקציונליות שקיימת (באיכות טובה) במוצר הזול.  

היות שמספר האנשים העוברים הכשרה במוצר ניתן לספירה על אצבעות כף יד אחת, מדוע לא להשתמש במוצר הזול ואם וכאשר יתברר שיש צורך בפונקציונליות שקיימת רק במוצר היקר, להחליף אותו במוצר היקר.
הערה קטנה: במוצרי תוכנה יש גם עלות תחזוקה שנתית. במקרה זה עלות התחזוקה השנתית של המוצר היקר גבוהה מעלות המוצר הזול. 

בקזינו בלאס וגאס 

 
פעם אחת בחיי ביקרתי בקזינו. זה היה באחד המלונות בלאס וגאס. מבחינה כלכלית זה היה ביקור מוצלח: תמורת 7 דולר בלבד קיבלתי את הדברים הבאים:
1. כמה כוסות מרגריטה
2. התנסות בהימורים במספר סוגים של מכונות
3. חוויה של תצפית ארוכה על אנשים המהמרים על כספם בקזינו
4. ארוחה מפוארת ב 2 דולר נוספים

אני לא ממליץ לאמץ את החוויה שלי, כמודל כלכלי. את התמורה של 7 דולרים אני קבעתי מראש: למרות שבכיסי היו כמה מאות דולרים, החלטתי שאם וכאשר אפסיד 7 דולרים, אעזוב את הקזינו. עמדתי בהחלטתי.

מדוע נותנים בעלי הקזינו בחינם או בזול?
המקדם הכי טוב של העסק שלהם היא התחושה של הלקוחות שאפשר להרוויח. את התחושה הזו הם מטפחים באמצעים שונים. בנוסף לפינוקים, הם מטפחים את התחושה גם באמצעות חדר ענקי בו מאות מכונות אליהן מכניסים אסימונים. כשגלגלי המכונה נעצרים במצב מסוים (למשל שלושה ציורים של תפוח עץ) המהמר זוכה. ברעש גדול נופלים מהמכונה עשרות או מאות אסימונים העוברים לרשותו. 
הרעש מכוון למאות שלא מרוויחים, על מנת שירגישו, שגם להם זה יכול לקרות.

מסקנה: המחיר הזול בקזינו כדאי לאנשים שיכולים להציב לעצמם גבול נמוך של הימורים ולעמוד בו. מי שיתפתה להמר עוד (ויש הרבה כאלה) ישלם הרבה על המחיר הזול.
אגב, בנוסף לרווחים של בעלי הקזינו, כל אחד כזה יממן מספר רב של אנשים כמוני (אם בכלל יש הרבה אנשים כמוני הנכנסים לקזינו). 

קפה בחמישה שקלים

 
אי אפשר בלי אקטואליה: קופיקס המוכרת קפה בחמישה שקלים. קראתי ראיון עם אבי כץ, מייסד הרשת. לטענתו נהג מונית המעוניין לשתות כוס קפה לא רוצה לשלם גם על המיזוג של בית קפה בקניון
כץ צודק. נהג המונית משלם לא רק על המיזוג, אלא גם על השכירות הגבוהה שמשלמים בעל בית הקפה לבעלי הקניון ועל דברים נוספים, שהוא לא באמת רוצה לשלם עליהם.

בבדיקות מחירים של המועצה הישראלית לצרכנות, נמצאו פערי מחירים גבוהים בין סופרמרקטים מפוארים בקניונים לבין סופרמרקטים מרוחקים ומעוצבים פחות אליהם צריך לסוע קילומטר או שניים. גם שם פועל אותו עיקרון עליו דיבר כץ. 

אם אתה בחור צעיר המחזר אחרי מי, שאתה חושב שהיא אהבת חייך, לא הייתי מציע לך לחסוך במחיר הקפה ולהזמין אותה לקופיקס. 
יכול להיות שתשלם מחיר יקר במשך שנים רבות על החיסכון של כמה שקלים על כוס קפה.

מסקנה: גם החיסכון במחיר הקפה תלוי בהקשר ובצרכים שלך כקונה.

לסיכום

 
חשוב מאד שתשאלו את עצמכם(ואולי גם את מי שמוכר לכם) מדוע מוכרים לכם יותר מדי בזול?
לפעמים תמצאו הסבר הגיוני, שאינו על חשבונכם (למשל: בעל העסק עומד לפני פשיטת רגל ועושה מכירת חיסול, מייצג של חברה עומד לאבד את הייצוג ועדיף לו להרוויח מעט היום מאשר לא להרוויח בכלל מחר, מוצר חדש בשוק שמנסים לקדם אותו וכיו"ב).

במקרים שלא תמצאו הסבר כזה אל תתפתו למחיר זול או לחינם. במקרה הגרוע המוצר או השירות יהיו גרועים או לא יענו על הצורך שלכם. במקרה הפחות גרוע תגלו שמה שזול או חינם לפעמים יותר יקר ממה שיקר.






יום שישי, 25 באוקטובר 2013

תחרותיות: כמה רעיונות שאולי לא יאהבו במשרד האוצר

למרות שהושפעתי מכמה רעיונות של זן בודהיזם, שתפיסת התחרותיות שלהם רחוקה כמזרח ממערב מתפיסת התחרותיות בעולם המערבי, יש לי ניסיון רב בתחרותיות. בפוסט זה אתאר אותו ואחרי זה אציג כמה רעיונות בהקשר של תחרותיות, שעשויה להיטיב את מצבם של צרכני שירותים פיננסיים (במילים אחרות: לשפר את מצבן הכלכלי של משפחות בישראל). 

הרעיונות אינם מחייבים הוצאה כספית משמעותית של המדינה. מצד שני עשויים לעורר התנגדות של כמה קוזקים נגזלים. 

תחרותיות בהן השתתפתי ועדיין משתתף 
מתחילת לימודי בבית ספר תיכון ועד שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה ובו זמנית לעבוד (במשרה מלאה), התחריתי בתחרויות שחמט. רמתי הייתה גבוהה (הכל יחסי).

היום אני משחק בתחרויות ברידג' (הכל יחסי. לטעמי רמתי עדיין אינה גבוהה, אבל אל תדאגו היא תהיה גבוהה) ואפילו כותב בלוג על נושא זה.

תחרותיות בטכנולוגיית המידע
את השיעור הראשון שלי בתחרותיות בתחום זה קיבלתי דווקא כעובד מדינה. 
באותה תקופה, פלטפורמת המחשוב השלטת הייתה Mainframe של חברת IBM. מרבית הארגונים בארץ היו Captive Market של החברה. במילים אחרות: בחרו במוצרי החברה ללא תחרות.
על המצב בו לקוח בוחר תמיד מוצר של חברה אחת כבר כתבתי פוסט: טיפולוגיה של לקוחות: השבוי.

המנהלים שלי נהגו אחרת: אצלנו הייתה תחרות אמיתית בין חברת IBM לחברת Hitachi, שייצרה מחשבים תואמים למחשבי ה Mainframe של חברת IBM

השורה התחתונה הייתה, שעבור אותם מחשבים עם אותה תוכנה שילמנו כ 30% פחות מאחרים כשהם ואנחנו בחרנו בחברת IBM. כשבחרנו בחברת Hitachi שילמנו לפעמים עוד פחות.

כשהפכתי למנהל יישמתי את מה שלמדתי ממנהלי ובאמצעות תחרות הוגנת, השגתי מחירים זולים יותר עבור אותם מוצרים.

כשהפכתי ליועץ עצמאי במכרזים שהובלתי, יישמתי את אותו עיקרון. הלקוחות רק הרוויחו מזה. 

כשהתחלתי לכתוב בלוג, כתבתי לא מעט פוסטים בסדרה הנקראת: Vendors Survival. בפוסטים הערכתי את סיכוייהן של חברות מובילות כמו: FacebookGoogle, Apple, Microsoft, HP להתקיים בעוד עשר שנים. על מנת לשרוד עליהן להתמודד נכון עם תחרות.

השורה התחתונה של הניסיון שצברתי היא: כשיש תחרות אמיתית הצרכן מרוויח.

תחרותיות אמיתית ותחרותיות מדומה
לפעמים אין תחרותיות אמיתית. מצבים מסוג זה הם:

1. רק לספק/יצרן אחד יש פיתרון אמיתי העונה על צרכים של לקוח מסוים

2. קרטל חברות המתאמות ביניהן

3. יצרן אחד חזק וגדול השולט בשוק ומונע תחרות

כשהמצב הוא שאין תחרות אמיתית, לא בטוח שכדאי לייצר תחרות מדומה או לבחור במוצר של חברה שתיעלם מהשוק כשתצטרכו אותה.
גם הספקים/יצרנים מבינים שאין תחרות אמיתית: תתקשו להוריד את המחיר או לשפר באופן אחר את תנאי הרכישה או השירות.

התחרות בין גדולים לבין קטנים היא נושא מעניין, שכבר כתבתי עליו במקום אחר את פוסט שכותרתו:
 Vendors Survival Guide: Supermarket, Grocesry and Kiosk

חברת Hertz הייתה גדולה מחברת Avis בתחום השכרת הרכב. הסלוגן בפרסום של Avis היה: "We try harder". 

Avis היא חברה גדולה אבל הסלוגן שאימצה מתאר בדיוק את מה שעושות חברות קטנות: הן מתאמצות יותר. המאמץ עשוי להתבטא במוצר טוב יותר, בשירות טוב יותר, בהתייחסות ללקוח ובגמישות במחיר.

לפעמים זה לא מספיק בשביל להתחרות. חברה גדולה או חברות גדולות יותר נהנות מכך שהמותג שלהן ידוע ומוכר, מפריסה גדולה יותר, ממשאבים פיננסיים גדולים יותר.

החברות הגדולות יכולות ומנסות לפעמים למנוע תחרות באמצעות הוצאת הקטנות מהשוק.
לפעמים די בהורדת מחיר גדולה וזמנית על מנת, שהמתחרה הקטן יפשוט את הרגל.
לפעמים מישהו מהגדולים רוכש אותו ולפעמים מגיעים איתו לסיכום, שיסתפק בפלח לקוחות מסוים שאינו מעניין או מעניין פחות את החברות הגדולות.

כל זה בא על מנת להסביר שלא בהכרח מספר גדול יותר של שחקנים בשוק פירושו תחרות אמיתית. לפעמים חשוב יותר שהרגולטור ייצור מצב בו מתחרים קטנים יכולים להתמודד באמת. 

במי לפגוע כשאי אפשר להיות ב 100% הוגן
ההעדפה שלי היא הוגנות כלפי כולם: גדולים וקטנים, עשירים ועניים. 
אבל אם בכל זאת אין ברירה אלא לקפח מעט מישהו, עדיף שזה יהיה מישהו כמו נוחי דנקנר, אילן בן-דב, עידן עופר, ניר גלעד, קבוצת מכבי תל-אביב בכדורסל (ולא קבוצה ישראלית אחרת שהתקציב שלה 10% מהתקציב של מכבי תל-אביב) או חברת הביטוח מגדל, מאשר המישהו הזה יהיה משפחה ישראלית שמרוויחה 7,000 ש"ח או 10,000 ש"ח לחודש.
אם נחזור לפסקה הקודמת, בהחלט יש מצבים בהם הרגולטור צריך לפגוע בשחקנים גדולים וחזקים על מנת לאפשר תחרות אמיתית.

דוגמה לתחרות אמיתית בשוק הפנסיוני
הסתדרות עובדי המדינה הוציאה מכרז לקרן פנסיה שתנהל את החיסכון הפנסיוני של הדור החדש של עובדי מדינה, שאינו זכאי לפנסיה תקציבית.

הספק שניהל את החיסכון הפנסיוני של אותם עובדים, חברת כלל ביטוח, הניח שהמכרז הוא מכרז ללא תחרות אמיתית ושזכייתו מובטחת. על בסיס הנחה זו דרש עמלות גבוהות.

טוב עשתה הסתדרות עובדי המדינה, שבחרה בחברה קטנה בשוק זה: דש-מיטב. העמלות שהיא דרשה היו הרבה יותר נמוכות.

כלל ביטוח (הקוזק הנגזל) טענה, שדש-מיטב מעולם לא ניהלה בקרן הפנסיה שלה סכומים כאלה ולכן לא היה צריך לבחור בה.

אין שום בסיס לטענה שזה יפגע בחוסכים. עוד לפני האיחוד ביניהן ניהלו דש ומיטב קופות גמל וקרנות השתלמות. נדמה לי שהן לא ניהלו את זה רע (אתם מוזמנים לבדוק בגמל נט).  

אם להאמין לעיתונאי כלכליסט שאול אמסטרדמסקי, בסדרת הכתבות שלו בערבות הפנסיה, כל הגורמים המנהלים קרנות פנסיה, משקיעים באופן דומה על מנת שלא ישיגו חס וחלילה תשואה נמוכה משמעותית ממתחריהם בטווח זמן קצר. אם הוא צודק, הסיכויים שעובדי המדינה יקבלו תשואה גבוהה יותר בכלל ביטוח, שתכסה את הפער הענקי בעמלות, נמוכים.

אפילו אם נניח, שדש-מיטב תפשוט את הרגל, אני בטוח שכל אחד משלושת השחקנים הגדולים בשוק של קרנות הפנסיה (כלל ביטוח, מנורה, מגדל), ישמח לרכוש את תיקי קרן הפנסיה של החברה, ללא פגיעה בחוסכים. 

רעיון 1: להגדיל את התחרותיות בקרנות ההשתלמות
השוק הפיננסי בישראל עובר שינוי: כוחן של חברות הביטוח גדל וכוחם של הבנקים קטן. חברות הביטוח מנהלות חלק גדול מהכספים בקופות גמל ובקרנות השתלמות. בעבר היו אלה הבנקים, שניהלו מכשירי חיסכון אלה. על פי אחד העיתונים הכלכליים, בקרוב צפוי סכום הכספים המנוהלים על ידי חברות הביטוח לעבור את הסכום המנוהל על ידי הבנקים. הגורם העיקרי לכך הוא ההפרשות לחסכונות פנסיוניים.

קופות הגמל הן חיסכון פנסיוני. קרנות ההשתלמות אינן חיסכון פנסיוני.  
אם ייאסר על חברות הביטוח לנהל קרנות השתלמות יקטן כוחן. את קרנות ההשתלמות שלהן הן יאלצו למכור לבתי ההשקעות המנהלים קרנות השתלמות. 
הקטנת כוחן של חברות הביטוח תגדיל את התחרותיות האמיתית.

רעיון 2: לרדת ליגה
בכל ענפי הספורט קבוצה שמסיימת במקומות נמוכים במיוחד, יורדת ליגה.
מדוע לא להחיל רעיון דומה על גופים המנהלים קופות גמל וקרנות השתלמות? 
במקום להסתפק במתן נתונים משווים בגמל נט, שחלק גדול מהציבור, אינו מודע לקיומם וחלק אחר אינו מבין אותם, אפשר לקבוע קריטריונים שיאסרו על אלה, שהתוצאות שלהם גרועות במיוחד לקלוט חוסכים חדשים במשך שנה. 

כמובן שהקריטריון צריך להתייחס לתשואות של תקופה ארוכה (למשל חמש שנים) ולהתייחס לרמת הסיכון. 
הקריטריון צריך להגדיר סף של ביצועים גרועים במיוחד, שמי שנמצא מתחתיו, לא יוכל לפתוח קופות גמל/קרנות השתלמות במשך שנה.

דוגמה: מי שבמסלול המנייתי השיגה קופת הגמל שבניהולו,בשקלול של 5 שנים, תשואה של  15% (האחוז הוא להדגמה בלבד. אפשר להגדיר ערך סף אחר) פחות מהממוצע של כל האחרים, לא יוכל במשך שנה לצרף חוסכים חדשים לאותה קופת גמל או לפתוח קופות גמל מנייתיות חדשות לחוסכים ותיקים.  

יגידו לכם שזה מזל. יגידו לכם שמצמצמים תחרותיות. יגידו לכם שמי שיעמוד לפני פסילה, ישקיע לטווח קצר במטרה לקבל תשואה גבוהה ולעבור את הסף.

אני יכול להגיד לכם, שבנוסף למזל יש שני גורמים נוספים: ידע ורצון להתאמץ. אישית אני נוטה לייחס משקל גדול יותר לשני האחרונים ומשקל קטן יותר למזל.

אני יכול להגיד לכם, שמי שמנהל את כספי החיסכון שלכם באופן ראוי לא יצטרך להשקיע לטווח קצר לקראת סוף התקופה על מנת לעבור את ערך הסף הנמוך בהרבה מהממוצע. 

אני יכול להגיד לכם שלא כל כך קשה להבחין בשינוי מדיניות השקעה, הנועד לנסות לעבור את הסף לקראת סוף התקופה.

אני יכול להגיד לכם שמי שמנהל את כספכם גרוע במיוחד, אינו תורם לתחרותיות ורק גורם לכם נזק.

השורה התחתונה
תחרותיות אמיתית פועלת לטובת הצרכן. ייתכן שאפשר לאמץ את הרעיונות שהצעתי. ייתכן שניתן לממש רעיונות מוצלחים יותר, אבל בכל מקרה טובת החוסכים הפנסיוניים בישראל מחייבת שינוי לכיוון של תחרותיות אמיתית שתפעל לטובת החוסכים.


יום חמישי, 17 באוקטובר 2013

הבנק שלך והילדים שלך

הכותרת קצת מטעה. הילדים שלך הם באמת שלך. הקשר איתם מחייב ומתמשך לכל החיים. מי שקרא את הפוסטים הקודמים בסדרת הפוסטים על בנקים, שקישורים אליהם מופיעים בסוף הפוסט הזה, מבין שלמושג שלך בהקשר של בנקים משמעות אחרת: היום הוא שלך, מחר אולי כבר לא.  

כיצד מתייחסים הבנקים לילדים?
ההתייחסות של הבנקים לילדים דומה להתייחסות של חברות עסקיות בתחומים אחרים לילדים: צרכנים שלפעמים קל מאד לשכנע אותם לרכוש מוצרים, שהם לאו דווקא אופטימליים עבורם.
תיתן להם צעצוע, קטן או תמונה של דמות מסדרת טלוויזיה האהובה עליהם והם ירכשו את המוצר אצלך ולא אצל המתחרה (גם אם הוא פחות טוב ו/או יותר יקר).  

כמו חברות עסקיות אחרות בנקים מנסים לנצל לטובתם רגשות של לקוחותיהם ותפיסות הנגזרות מהם.
בראייה של הורים רבים הילדים הם דבר חשוב מאד (לפעמים החשוב ביותר בחייהם) ולכן לפעמים קל לשכנע אותם לחסוך עבור ילדיהם.
לא תמיד זה נכון לחסוך עבור הילדים. כשזה לא נכון המשפחה משלמת לבנק יותר כסף.

דן חסכן
לפני כמה עשרות שנים, הנפיקו הבנקים תיבות חיסכון לילדים. הילדים היו חוסכים לתוכן מטבעות. כאשר התמלאה התיבה באו לבנק, עם הורה ועם פנקס חיסכון. הפקיד ספר את הסכום. הפקיד אותו בחשבון החיסכון של הילד ורשם את הסכום בפנקס עם תאריך, חותמת של הבנק וחתימה. המותג המוצלח ביותר היה דן חסכן של בנק הפועלים, שאף ניסה להחיות אותו מחדש בשנים האחרונות.

הצד החיובי הוא החינוך הפיננסי לחיסכון, כבר מגיל צעיר. הצד הפחות חיובי היה גובה הריבית, שהייתה נמוכה יחסית לריבית בתכניות חיסכון למבוגרים.
מי שקרא את הפוסט שלי הבנקים: להרוויח עשרה דולרים להפסיד לקוחות  בוודאי אינו מופתע. כשקראתם את האלטרנטיבה השנייה בפסקה מה יכולתי לעשות? באותו פוסט, נתקלתם במקרה דומה בהיבט של קיפוח ילדים בהשוואה למבוגרים (שם היה מדובר על הטבה בריבית עבור ביצוע פעולה באמצעות האינטרנט). 

אינני טוען לייחודיות של הפוסטים שלי: תוכלו למצוא דפוס דומה של תנאים נחותים לילדים, גם במקומות אחרים.

הדרום הפרוע
המקרה הראשון אינו קשור לילדים. מנהל סניף של אחד מהבנקים בדרום הארץ, הורשע בבית משפט. האיש שכנע אנשים דלי אמצעים לקחת הלוואות גדולות על מנת לקנות מניות בבורסה

איני יודע האם הבטיח להם שהעליות בבורסה יימשכו והם ירוויחו בגלל, שהוא לא ממש הבין כיצד מתנהגת בורסה או למרות שהבין החליט שלקוחות הסניף לא ממש בראש מעייניו (או שהוא גם לא הבין וגם לקוחות הבנק לא ממש עניינו אותו). 

התוצאה הייתה שכשהבורסה נפלה, הלקוחות הפסידו את כספם וגם לא היו יכולים להחזיר את ההלוואה. אקורד הסיום של הפרשה היה בבית משפט.

אחד ממכרי שעבד לפני הרבה שנים באחד הבנקים סיפר לי, שבאחד הסניפים בדרום הארץ שכנעו עובדי הבנק אנשים דלי אמצעים לפתוח תכניות חיסכון לילדיהם. הנימוק היה רגשי: מה חשוב לכם יותר מעתיד ילדיכם? זה עבד. כמעט כל לקוחות אותו סניף צרפו את ילדיהם לתכניות חיסכון עם הפקדה חודשית. כאנשים דלי אמצעים, רצו מאד,  שנקודת ההתחלה של ילדיהם תהיה טובה מנקודת ההתחלה שלהם.

הבעיה הייתה שלצורך התשלומים הקבועים לתכניות החיסכון נכנסו לאוברדרפט
במאמר מוסגר, אציין שכשהתחלתי לתת ייעוצים בכלכלת המשפחה, פגשתי לא מעט משפחות שמצבן הכלכלי אינו טוב והבנק שכנע אותן באמצעות אותו נימוק רגשי, לחסוך עבור ילדיהם בתכנית חיסכון עם הפקדות חודשיות.

מה משותף לשני הסיפורים הדרומיים?
הסיפור הראשון פלילי ואינו נוגע לילדים. הסיפור השני אינו פלילי: חוסך בתכנית חיסכון צמודת מדד לא צפוי לאבד את כספו, בשונה ממשקיע במניות בבורסה המתקרבת לשיאה.

הרציונל בשני המקרים דומה. בכיר או בכירים בסניף בנק משכנעים לקוחות לבחור בהשקעה שבראייה כלכלית אינה נכונה או מסוכנת. 
המרוויח הוא הבנק משום שהלקוח גם רוכש מכשיר פיננסי (תכנית חיסכון או מניות) שהבנק מרוויח עליו וגם לוקח אשראי (הלוואה או אוברדרפט) שגם עליו הבנק מרוויח. 

לא רק הבנק מרוויח. גם אותו מנהל מרוויח. במדידת ביצועי הסניף שאותו הוא מנהל, זוכה הסניף לדירוג גבוה: לוקחים בו הרבה הלוואות, רוכשים בו מניות בבורסה בסכומים גבוהים או רוכשים בו תכניות חיסכון בסכומים גבוהים.
כשתתפוצץ הבועה, מאד ייתכן שהוא כבר מזמן לא יהיה שם, משום שיקודם לתפקיד בכיר יותר במקום אחר.

האם זה רע לחסוך בתכניות חיסכון לילדים ולהיות באוברדרפט?
כמו במקרה דן חסכן לעיל (שם גנרי לכל תיבות החיסכון לילדים בבנקים בישראל), התשובה הכלכלית הטהורה היא חד משמעית: כלכלית זה לא נכון להיות באוברדרפט ולחסוך בתכנית חיסכון לילדים. טובת הילדים בהיבט הכלכלי הטהור היא לכסות את האוברדרפט, כדי שבעתיד ההורים יוכלו לעזור להם בכסף שיש להם, במקום שיעזרו להם היום בכסף שאין להם.
כמו במקרה דן חסכן לעיל, יש ערך חינוכי לחיסכון.

המציאות יותר מורכבת מהשאלה הכלכלית הטהורה: היא כוללת גם מרכיב התנהגותי.

שאלת המפתח היא: מה יעשו ההורים בכסף שלא יפקידו בתכניות חיסכון לילדיהם? הם יכולים להשתמש בו על מנת לסגור את האוברדרפט, אבל הם גם יכולים להשתמש בו לרכישת מוצרי מותרות. 
במקרה השני, אין ספק שעדיף כלכלית לחסוך בתכנית חיסכון לילדים ולשלם אוברדרפט, מאשר לרכוש מוצרים שאינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש ולשלם אוברדרפט.

משפחה שמתנהלת טוב (בעזרת יועץ לכלכלת המשפחה או בכוחות עצמם) יכולה למצוא מודל טוב יותר מאשר חיסכון בתכניות חיסכון לילדים. 
כך למשל, אפשר לסגור את האוברדרפט במקום לחסוך, אבל כאשר יגיע המועד בו קרן ההשתלמות תהפוך לנזילה, יוקצה סכום מסוים ממנה, שתוכנן מראש, לצורך חיסכון לילדים. 
גם במקרה זה קיימת שאלה התנהגותית: האם המשפחה שיעדה מראש כספים לחיסכון עבור הילדים, תעמוד בתכנון גם ברגע האמת כמה שנים אחרי זה, תוך וויתור על דברים אחרים? 

פוסטים קודמים על בנקים

מדוע אני כותב סדרת פוסטים על בנקים?






יום שבת, 12 באוקטובר 2013

ממה עלולים הבנקים להפסיד?

בפוסט קודם שאלתי: ממה מרוויחים הבנקים? שלא תהיה לכם טעות הם גם עלולים להפסיד. 
על מנת להימנע מהפסדים הבנקים מנהלים סיכונים.
הבנקים מרוויחים מעמלות ומהפרשי שער, אבל עלולים להפסיד כאשר ילוו את כספם ללווים, שלא יצליחו להחזיר את החוב.

בראייה של הבנקים חוסר יכולת של לווים להחזיר הלוואות שלקחו, הוא הסיכון הגדול ביותר שלהם. 

עכשיו הבנתם בוודאי מדוע פקידי בנק חביבים, מפסיקים להיות חביבים אליכם כאשר אתם חורגים מהאוברדרפט (גם האוברדרפט הוא סוג של הלוואה). 

עכשיו הבנתם מדוע מתקשרים אליכם מהבנק בפעם הראשונה בנימוס ובידידות ובפעם השלישית או הרביעית עם איום לסגור לכם את החשבון, כשלא שילמתם כמה החזרים חודשיים של הלוואה או משכנתה.

עכשיו הבנתם מדוע פקידי חברות כרטיסי האשראי (השייכות בישראל לבנקים) לא מוכנים לתת לכם מסגרת אשראי גבוהה ולא יאשרו עסקאות החורגות ממנה.

איך זה עובד?
הבנק רוצה שתיקחו הלוואות, תהיו באוברדרפט ותקנו בתשלומים בכרטיס אשראי
הסיבה לכך היא, שהוא גובה ריבית גבוהה על אשראי (כל הדוגמאות הנ"ל הם סוגי אשראי). כפי שציננו כבר קודם, ריבית היא אחד ממקורות ההכנסה של הבנק.
בשלב זה של חייכם הכלכליים, הפקידים יהיו נחמדים ויציעו לכם אשראי בשפע. הביצוע יהיה קל, מהיר ואוטומטי.
כמה שנים הבנק יחגוג ובהדרגה יגדלו התשלומים החודשיים שלכם (טוב צריך גם להחזיר את הכסף וגם לשלם ריבית).

יום אחד תתקשו להחזיר תשלומים או תגלשו ממסגרת האשראי. לחילופין תוכנת ניהול הסיכונים הממוחשבת של הבנק, תתייג אתכם ככאלה העלולים להתקשות בהחזרת הלוואות או בסגירת הגלישה ממסגרת האשראי.
ביום הזה תתבקשו בנימוס לסגור את הגלישה מהאוברדרפט או להחזיר את תשלום ההלוואה שלא שילמתם. 

אם זה יימשך ואם אין לכם מספיק נכסים פיננסיים, שלבנק קל לשים את ידו עליהם, הטון ישתנה, כפי שציינתי בפתיח של הפוסט.
עכשיו אתם מהווים איום להפסד כספי של הבנק ולא מקור להכנסה. 

מה קרה בארה"ב בשנת 2008?
בשנת 2008 התרחש משבר הסאבפריים בארצות הברית. מדובר בעיקר בקריסה של בנקים, שנתנו משכנתאות. מהקריסה והצעדים שנקט הממשל לצורך מאבק בה, נגזרו תוצאות כלכליות קשות בעולם כלו.

מדוע התרחש המשבר?
כמה בנקים בארצות הברית כשלו בניהול סיכונים. הם נתנו משכנתאות בריבית גבוהה לאנשים שהיה סיכון גבוה, שיתקשו להחזיר את המשכנתה. 
הבנקים סמכו על כך שבמקרה והלווים לא יוכלו להחזיר את ההלוואה הם יקבלו את דירתם. 
כשהחל משבר כלכלי, חלק מהלווים בסיכון גבוה לא הצליחו להחזיר את תשלומי המשכנתאות. יותר מדי דירות עברו לרשות הבנקים. מחירי הדירות צנחו והתמורה, שבנק קיבל עבור דירה שקיבל לידו, הייתה נמוכה מהחוב של הלווה על המשכנתה.

איך תימנעו ממצב בו אינכם יכולים להחזיר אשראי והבנק מקשיח את יחסו אליכם?  
החכם לא עושה את הטעות, שהפיקח יודע להיחלץ ממנה. הדרך הטובה ביותר היא לא לקחת הלוואות, אוברדרפט או משכנתאות מעבר ליכולת ההחזר שלכם (עם טווח ביטחון).

אם כבר לקחתם אשראי ואינכם יכולים לעמוד בהחזר, נדרשת תכנית הבראה. ניתן  לבנות תכנית כזו לבד או בעזרת יועץ לכלכלת המשפחה.
עם תכנית ההבראה ניתן לגשת לבנק, על מנת שילך לקראת המשפחה וידחה תשלומי חובות.
בהקשר זה הבנק יטה יותר להשתכנע ברצינות כוונות המשפחה, כאשר יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה מתלווה אליה ומגיע ביחד איתה לשיחה בבנק. היועץ מודיע שהוא מלווה באופן סדיר את ביצוע תכנית ההבראה, ומציג אותה באופן מקצועי.

תכנית הבראה
תכנית כזו צריכה לכלול:

1. הכנת מאזן המראה את ההוצאות וההכנסות לפי סעיפים ולפי גובה ההכנסה או ההוצאה.

2. תכנית לצמצום הוצאות ו/או הגדלת ההכנסות על מנת, שניתן יהיה לשלם את החזרי ההלוואות.

3. אם צמצום הפער בין ההוצאות לבין ההכנסות, עדיין אינו מאפשר החזר חודשי, צריך לחשוב על שתי שיטות שיעלו למשפחה יותר כסף אבל יפרסו את התשלומים על טווח שנים גדול יותר.

שיטה א': מיחזור משכנתה - החלפת המשכנתה במשכנתה אחרת שבדרך כלל תתפרס על מספר שנים גדול יותר ותקטין את גובה ההחזר החודשי.

שיטה ב': מרכוז הלוואות - איחוד מספר הלוואות להלוואה אחת ופריסת ההחזר על מספר שנים גדול יותר.

4. מעקב אחרי ההתנהלות בפועל ושינוי התנהלות ושינוי סעיפי קיצוץ בהתאם לצורך (בדרך כלל סך הקיצוץ קבוע).

מדוע מוכנים הבנקים ללכת לקראת מי שאינו יכול לשלם את חובו?
הבנקים אינם פועלים באופן אמוציונלי. ברור להם שהם הפסידו כאשר מישהו אינו יכול להחזיר את מלוא חובו על פי לוח התשלומים שנקבע ואין לו מספיק נכסים פיננסיים או אחרים, שניתן לממשם לכיסוי החוב.

המטרה שלהם היא מזעור הנזק. אם יתנו הקלות מסוימות לבעל החוב, ייתכן שיוכל להחזיר חלק מחובו. גם החזרת חלק מחובו ואפילו באיחור, עדיפה על פני אי-החזרתו.

הסיכון באי נקיטת הצעדים החוקיים האפשריים הוא באי-החזרת החוב או חלקו גם בעתיד. 
סיכון חשוב נוסף הוא, שוויתור על חוב ללווה אחד עשוי להקטין את ההרתעה כלפי לווים דומים לו, שייקלעו למצב דומה (למשל במקרה בו בנק לאומי התכוון לוותר לנוחי דנקנר על חלק מחובו וחזר בו עקב לחץ ציבורי).

המשמעות של מה שנאמר בפסקה זו היא, שהבנק צריך לבצע הערכה של הסיכוי לקבל חלק מהחוב או חלק גדול יותר מהחוב או את אותו חלק במועד מוקדם יותר, אם יהיה גמיש כלפי הלווה.

בהקשר של משפחה, שאינה יכולה להחזיר את חובה, תכנית הבראה קונקרטית הממומשת בליווי יועץ לכלכלת המשפחה מגדילה את הסיכויים של הבנק לקבל את הכסף שהלווה (או לפחות את חלקו) ולכן הבנק ייטה להיות גמיש יותר כלפי הלווה. 


הערת שוליים
אם חשבתם, שמיצינו את הנושא של ממה עלולים הבנקים להפסיד, בוודאי שלא. ישנם לא מעט סיכונים אחרים המוגדרים, למשל בתקינה בנקאית בינלאומית של בזל2  ו Basel III. התייחסות אליהם היא מעבר לטווח של פוסט זה.


יום שלישי, 8 באוקטובר 2013

הבנקים: להרוויח עשרה דולרים - להפסיד לקוחות

האם כדאי להרוויח 10 דולרים ולהפסיד לקוח? 
אם קראתם את הפוסט: הבנקים: האם תמיד ינסו למכסם את רווחיהם מלקוח מסוים? אתם כבר מבינים שבבנק שהוא ממוקד לקוח, התשובה לשאלה זו היא: תלוי איזה לקוח. 

אם זה לקוח שהבנק אינו מעוניין, שינטוש אותו לטובת בנק מתחרה, התשובה שלילית: חבל לאבד לקוח שאפשר להרוויח ממנו לאורך שנים, הרבה יותר מ 10 דולר.

אם זה לקוח שהבנק אינו מעוניין בו, משום שכמעט ולא מרוויחים עליו, אפשר לתת תשובה צינית: גם נרוויח מהלקוח 10 דולר וגם ניפטר ממנו.

בתאוריה הכל פשוט. המציאות מורכבת יותר, כפי שתיווכחו מהסיפור האישי שלי באחד מסניפי בנק גדול.

הבנק גנב ממני 10 דולר
הייתי בחור צעיר, עם תיק השקעות קטן למדי. באותה תקופה היה נהוג להשקיע בפיקדונות מטבע זר. טוב לא ממש מטבע זר, אלא צמוד למטבע זר.

השקעתי סכום לא גבוה בפיקדון דולרי (למעשה צמוד לדולר) עם ריבית
כשהגיע מועד פירעון הפיקדון וקבלת הריבית, שמתי לב לכך שהחשבון שלי לא זוכה בריבית. היות ובתקופה ההיא לא היה כמעט ניתן לעבוד מול סניף בנק באמצעות ערוצי שירות עצמי (אינטרנט, טלפון וכיו"ב), הגעתי לסניף הבנק.
הבאתי את הטופס, שנתן לי הבנק במעמד ההפקדה ובו מצוינים הסכום, אחוז הריבית, מועד הזיכוי בריבית וכיו"ב.

הפקידה שביצעה את הטעות, צעקה עלי (טוב, לו היה לי תיק השקעות של כמה מאות אלפי שקלים היא לא הייתה מעזה לעשות זאת).
פניתי לסגן מנהל המחלקה, שאמנם לא צעק עלי, אבל סרב לזכות אותי בסכום המגיע לי.
התחנה הבאה מנהל המחלקה, שהסכים לזכות אותי ב 10 דולרים מתוך ה 20 שמגיעים לי. זוכיתי ב 10 דולרים פחות מהמגיע לי.

האם הבנק היה ממוקד לקוח?
באותה תקופה בנקים היו ממוקדי מוצר ולא ממוקדי לקוח. אף אחד לא זיהה את הפוטנציאל בלקוח צעיר, שעובד משרה מלאה בהיי-טק במקביל ללימודיו באוניברסיטה.
ההסתברות שבנק ממוקד לקוח, בעשור השני של המאה ה 21, היה מזהה פוטנציאל כזה ונוהג אחרת גבוהה יותר. 

מה יכולתי לעשות?
אלטרנטיבה 1: להמשיך להתלונן בדרגים גבוהים יותר בבנק
פסלתי את האפשרות הזו, משום שאיבוד הזמן היה עולה לי יותר מ 10 דולרים.

אלטרנטיבה 2: להתלונן אצל הממונה על הבנקים בבנק ישראל
פסלתי גם את האפשרות הזו מטעמים דומים לפסילת האפשרות הראשונה.

במאמר מוסגר, הרבה שנים מאוחר יותר כשהתלוננתי בבנק ישראל על בנק שסירב להעניק לי הטבת ריבית על ביצוע פעולה באינטרנט רק משום שמדובר היה בחשבון של אחד מילדי הקטינים (בחשבון שלי קיבלתי את ההטבה). לא הצלחתי לקבל תשובה עניינית לטענה שהעלה הבנק, שזו הוראה של בנק ישראל ולא מדיניות של הבנק.

קיבלתי הרבה מלל ואישור על קבלת תלונתי. כל מה שהייתי צריך לקבל כתשובה:
א. האם יש או אין הוראה כזו של בנק ישראל?
ב. אם אין הוראה כזו מדוע שלא תהיה הוראה הפוכה שאוסרת על הפלית ילדים בהטבות ריבית (ילד בן 10 מילא אינו מנהל את החשבון שלו).

החלטתי שלא כדאי להטריד את המועצה הלאומית לשלום הילד בזוטה כזו: שתטפל בהורים שפוגעים בילדיהם ולא בהורים שלא מקבלים מספיק ריבית על חיסכון לילדיהם.
הפסקתי להפקיד בחשבונות ילדי ובמקום זאת הפקדתי בחשבון של אשתי ושלי. ניהלתי את הסכומים להם זכאי כל ילד באמצעות גיליון אלקטרוני.

אלטרנטיבה 3: להמשיך לעבוד עם אותו בנק ואותו סניף כאילו לא קרה דבר
הרבה אנשים היו בוחרים באלטרנטיבה זו בגלל הסכום הקטן. זו האלטרנטיבה הראשונה שפסלתי. כשמרמים אותך פעם אחת ואינך מגיב, ירמו אותך פעם שנייה ופעם שלישית. לא תמיד זה יהיה בהכרח סכום קטן.

אלטרנטיבה 4: להחליף בנק או סניף בנק
זו החלופה שנבחרה על ידי.

כמה שנים מאוחר יותר
אדם שניהל סכומים של בערך פי 100 מהסכומים בחשבוני, פנה אלי בשאלה: האם לפתוח חשבון מטבע זר באותו בנק ובאותו סניף שאני עזבתי או בבנק מתחרה?

תשובתי: אני לא יודע האם הבנק המתחרה עובד טוב או גרוע משום שלא עבדתי איתו. מניסיוני האישי, אני יודע, שסניף הבנק בו ניהלתי את חשבון מטבע חוץ שלי, אינו מסוגל לנהל באופן סביר חשבונות כאלה.

מה הייתם אתם עושים אם לא הייתה לכם העדפה לאף אחד משני הבנקים והייתם שומעים תשובה כזו ממישהו שאתם סומכים על שיקול דעתו?
קרוב לוודאי, שהייתם עושים את מה שעשה אותו לקוח: בוחרים בבנק שלא הבעתי לגביו דעה כלשהי.

השורה התחתונה
כנראה שסניף הבנק הפסיד בעקבות עזיבתי הרבה יותר מעשרה דולרים.
הוא הפסיד סכומים גבוהים בהרבה מהסכומים שהפסיד עם עזיבתי, בעקבות הבחירה של אותו לקוח עשיר ממני בבנק מתחרה. הלקוח עבד במשך עשרות שנים עם הבנק שבחר.

אמי"ל (אני מה יוצא לי מזה)
מה הקורא יכול ללמוד לגבי ניהול החשבון של עצמו:

1. צריך לעקוב באופן מסודר ושיטתי אחרי דפי החשבון בבנק. הבנק טועה אבל בדרך כלל לא לטובת הלקוח.

2. מצאתם טעות אל תוותרו.
במקרים בהם אתם לקוח, שהבנק מעוניין בו, אפשר לשקול גם החלפת סניף או החלפת בנק.

3. אל תסמכו יותר מדי על כך שהבנק ממוקד לקוח. 
גם בנק ממוקד לקוח, יתקשה לזהות השפעה שלכם על לקוחות שלו היה יודע שאתם משפיעים על שיקול דעתם, היה מוכן לשפר את יחסו אליכם.



יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

האם כדאי לקנות דירה?

ביום שישי שעבר פורסמה בעיתון דה מרקר עוד כתבה בנושא:  שוק המשכנתאות המשתולל מנציח פערים ומערער את החברה הישראלית.
העיתונאי אשר שכטר, בחן את הבעיה מנקודת ראות רחבה יותר מאשר מאמרים רבים אחרים בעיתונות הכלכלית בהם נתקלים השכם והערב. 

בכתבה רואיינו מספר מומחים, שהציגו לא רק את מידת הסיכון, שבמשכנתאות גבוהות מדי עבור יכולות המשפחה שלקחה אותן, אלא גם היבטים חברתיים והיבטים נוספים.  
בעקבות קריאת הכתבה (ועוד רבות לפניה ומחקרים שפורסמו בנושא על ידי בנק ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אגף המחקר של הכנסת וגורמים נוספים) בחרתי להציג לכם בפוסט זה את האופן בו אני תופס את המצב ואת ההמלצות שלי הנגזרות ממנו.

האם לקנות דירה ואם כן באיזה מחיר או לשכור דירה?
אין תשובה אחת עבור כל המשפחות. יש כאלה שכדאי להם לקנות ויש כאלה, שמן הראוי שידחו את חלום הדירה וימשיכו לגור בשכירות.

יש לי תשובה אחת לגבי השאלה מהו הפרמטר הכי חשוב בהחלטה.
אם חשבתם שזה להתאים את עצמכם לנורמות בארץ - טעיתם.
אם חשבתם שצריך לרצות את ההורים המסבירים לכם כמה חשוב לקנות דירה ומוכנים לקחת הלוואות גדולות להרבה זמן - טעיתם.
הפרמטר החשוב ביותר הוא רמת הסיכון.

לקחת משכנתה על מנת לקנות היום דירה, לאחר מספר שנים של עליות מחירי דירות, הוא סיכון. 

סיכון הדומה לרכישת מניות לאחר עליות בבורסה.
יכול להיות שהמניות ימשיכו לעלות וקניתן אותן באמצע גרף העלייה.
יכול להיות שקניתם אותן בשיא, שאחריו תבוא רק ירידה.
יכול להיות שבחרתם דווקא במניה של חברה שכל כך תצליח, שהמניה שלה לא תרד בכלל או תרד מעט.
הדבר היחיד שהוא בטוח: ירידה במחירי המניות תגיע.

באופן דומה:
הדבר היחיד שבטוח הוא שירידה במחירי דירות תגיע. אם קראתם את הכתבה של אשר שכטר, בוודאי הבנתם שאי אפשר, שהן ימשיכו לעלות עד אין קץ.  
למעט שאלת מועד הירידה, שכנראה אף אחד לא יכול לענות עליה, השאלה המהותית היא: האם זו תהיה ירידה או שזו תהיה מפולת?

הסיבה לכך שמנכ"ל חברת בנייה, שרואיין לכתבה, אינו מעוניין בהמשך עליית המחירים היא החשש ממפולת.

כמה טיפים

1. נהלו את הסיכונים שלכם.
אל תקבעו את ההחלטות שלכם (האם לרכוש דירה? באיזה עיתוי לרכוש דירה? באיזה גובה משכנתה והלוואות אחרות לקחת?) על פי מה שאחרים עשו. נהלו את הסיכונים, בדיוק כמו שאתם עושים בחיי יומיום כאשר אתם חוצים את הכביש.
הכרחי לבחון גם תסריטים אופטימיים פחות. 

2. חשוב להבין היטב איזה סוג משכנתה או איזה תמהיל משכנתאות אתם בוחרים.
ההבדל בין בחירה טובה ובחירה פחות טובה, עלול להגיע למאות אלפי שקלים.

3. בתכנון הסכום שתוציאו על רכישת דירה הביאו בחשבון הוצאות נלוות
הוצאות נלוות עשויות להגיע לאחוזים ממחיר הדירה. חשוב שתיערכו מראש ותדעו בכמה כסף מדובר במקרה שלכם.
דוגמאות להוצאות: עורך דין, מתווך דירות, מס רכישה, העברת תכולת הדירה הקודמת, רכישת ריהוט, שינויים ושיפוצים בדירה, התחברות לחשמל, מים וגז וכיו"ב.

4. אל תסמכו על רשויות המדינה
אל תצפו, שרשויות מדינת ישראל יוזילו את עלויות קניית דירה או יגרמו לכך שהדיור להשכרה יהיה זול.
בחינת ההתנהלות של ממשלות ישראל לדורותיהן מראה כי לא הייתה מדיניות עקבית ולא מומשה מדיניות שגרמה להוזלת הדירות. (לא מאמינים לי שאין מדיניות עקבית? קראו את המחקר של תמיר אגמון שקישור אליו מופיע בסוף פוסט זה).

דוגמאות:

א. זוכרים את "רפורמת המרפסות"? אולי גולת הכותרת בהבטחותיו של מר בנימין נתניהו בקדנציה הקודמת.
ראיתם התייעלות בתהליכי שחרור קרקע לבנייה? ראיתם ירידה במחירי הדירות?

ב. דיור ציבורי (עמידר ועמיגור) מספר הדירות בו הולך וקטן. 
לא הייתי חותם על זה, שמשתמשי הדיור הציבורי מרוצים מהשירות שהם מקבלים מחברות אלה.

ג. משכנתאות יקרות לזכאי משרד השיכון
המדיניות: במקום הגדלת הדיור הציבורי -הגדלת הסיוע
המימוש: שוכחים לעדכן את גובה הריבית ובמשך תקופה ארוכה ההלוואות לזכאי משרד השיכון ניתנות בתנאים טובים פחות מאשר הלוואות אחרות. 

ד. העדפה סקטוריאלית בסיוע
המדיניות המוצהרת: הטבות בסיוע לדיור ליוצאי צבא
המדיניות בפועל כאשר שר השיכון ממפלגה חרדית: העדפה גורפת של משפחות חרדיות.

היות שלא רק נושא הדיור, מנוהל באופן לא אופטימלי במדינת ישראל, מאד ייתכן שפתרון של הנושא יושג רק כחלק מרפורמה כוללת באופן התנהלות של השירות הציבורי בישראל.
רפורמה כזאת, אם תתרחש, היא תהליך ארוך ומורכב. 

קראו גם
מה הקשר בין המשכנתה שלכם לבין מצבה הכלכלי של סין?
תמיר אגמון,מודלים שונים של דיור בר השגה במדינות המפותחות ובישראל, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 17 בנובמבר 2010



תחזית כלכלית לשנת 2025: מה שהיה בשנת 2024 במדינת ישראל הוא שיהיה רק יותר גרוע

  הכותרת של התחזית הכלכלית שלי לשנת 2024 הייתה:  ת חזית כלכלית לשנת 2024: שנה קשה עם תקווה לעתיד .  לצערי, החלק הראשון של התחזית (שנה קשה) ה...