נוחי דנקנר קרוב לאבד את השליטה בקונצרן אי.די.בי. איני מתכוון להצטרף לכל הפרשנים הכלכליים ולהביע דעה. בטח שמעתם דעות רבות הדומות לדעתי. כיועץ לכלכלת המשפחה, אתמקד במה משפחה יכולה ללמוד מההתנהלות הכלכלית של דנקנר ואחרים (אילן בן-דב, למשל), לגבי ההתנהלות הכלכלית הצנועה שלה.
כיצד התנהלו דנקנר ואחרים?
הם בנו אימפריות כלכליות המבוססות על פירמידת חברות המאוגדת בקונצרן אחד. בראש הפירמידה חברת החזקות ומתחתיה חברות אחרות, שרובן חברות ייצור או חברות שירותים. החברות עוסקות במגוון רחב של תחומים.
על מנת להמשיך להגדיל את העסק, השתמשו במינוף בהיקף גדול. אין שום פסול במינוף. זו רק שאלה של גבולות.
ההנחה הייתה שאם אופטימיים ("יהיה בסדר"), יש קשרים ויש יוזמה ויכולות למכור ולשווק, אפשר יהיה להחזיר את ההלוואות הענקיות באמצעות רווחים.
בהרבה מצבים זה עבד. עד שהשתנו הנסיבות והחובות היו גדולים מהנכסים ולא ניתן היה להחזיר אותם או להמשיך לקבל הלוואות נוספות בהיקף מספיק גדול. כשנוצר קושי להחזיר, מבצעים תספורות על חשבון המלווים מהציבור הרחב (קונה של איגרת חוב הוא סוג של מלווה).
מה יכולה משפחה ללמוד מזה?
משפחה יכולה ללמוד מפרשת אי.די.בי כיצד לא להתנהל. רצוי ועדיף להוציא פחות ממה שמכניסים ולחסוך.
אם זה בלתי אפשרי, נהלו את הסיכונים, כלומר: קחו אשראי (הלוואות, אוברדרפט, דחיית תשלומים בכרטיס אשראי וכיו"ב) במינימום ההכרחי.
אם אתם עצמאים או בעלי עסק, שחייבים לקחת אשראי על מנת לפתח את העסק, תעשו זאת, אבל בדקו היטב את התסריטים להחזר החוב. לא רק תסריטים אופטימיים.
דוגמאות:
1. הימנעו מאוברדרפט ההולך וגדל
2. גם אם אתם עובדי מדינה, צבא, משטרה או ארגון גדול, לא חייבים לקחת כל הלוואה רק בגלל שהיא בתנאים טובים.
3. כשלוקחים משכנתה צריך להיזהר מלקחת משכנתה גבוהה יחסית ליכולת ההחזר שלכם (את זה קל לחשב) וגבוהה יחסית ליכולת ההחזר שלכם בעוד כמה שנים (יש קושי בחיזוי כזה).
הסיכויים שלכם לצאת ללא פגע ממצבים בהם לא תוכלו להחזיר חובות, קטנים בהרבה מהסיכויים של אותם אנשי עסקים ממונפים, מקושרים ומתוחכמים.
הערה לסיכום
יש גם זן אחר של בעלי עסקים גדולים. אנשים הממוקדים בתחום אחד ומנסים לגדול באמצעות חברה אחת ולא באמצעות פירמידה ממונפת יתר על המידה. בחלק מהמקרים זה בא ביחד עם מחויבות חברתית.
דוגמאות: דב לאוטמן ז"ל, אלי הורוביץ ז"ל, סטף ורטהיימר ויזמים בתחום ההייטק כמו גיל שוויד ודב מורן (ורבים אחרים שלא הזכרתי).
ייתכן בהחלט שמאנשים מהזן השני שציינתי תוכלו ללמוד כיצד להתנהל.
על מנת להמשיך להגדיל את העסק, השתמשו במינוף בהיקף גדול. אין שום פסול במינוף. זו רק שאלה של גבולות.
ההנחה הייתה שאם אופטימיים ("יהיה בסדר"), יש קשרים ויש יוזמה ויכולות למכור ולשווק, אפשר יהיה להחזיר את ההלוואות הענקיות באמצעות רווחים.
בהרבה מצבים זה עבד. עד שהשתנו הנסיבות והחובות היו גדולים מהנכסים ולא ניתן היה להחזיר אותם או להמשיך לקבל הלוואות נוספות בהיקף מספיק גדול. כשנוצר קושי להחזיר, מבצעים תספורות על חשבון המלווים מהציבור הרחב (קונה של איגרת חוב הוא סוג של מלווה).
מה יכולה משפחה ללמוד מזה?
משפחה יכולה ללמוד מפרשת אי.די.בי כיצד לא להתנהל. רצוי ועדיף להוציא פחות ממה שמכניסים ולחסוך.
אם זה בלתי אפשרי, נהלו את הסיכונים, כלומר: קחו אשראי (הלוואות, אוברדרפט, דחיית תשלומים בכרטיס אשראי וכיו"ב) במינימום ההכרחי.
אם אתם עצמאים או בעלי עסק, שחייבים לקחת אשראי על מנת לפתח את העסק, תעשו זאת, אבל בדקו היטב את התסריטים להחזר החוב. לא רק תסריטים אופטימיים.
דוגמאות:
1. הימנעו מאוברדרפט ההולך וגדל
2. גם אם אתם עובדי מדינה, צבא, משטרה או ארגון גדול, לא חייבים לקחת כל הלוואה רק בגלל שהיא בתנאים טובים.
3. כשלוקחים משכנתה צריך להיזהר מלקחת משכנתה גבוהה יחסית ליכולת ההחזר שלכם (את זה קל לחשב) וגבוהה יחסית ליכולת ההחזר שלכם בעוד כמה שנים (יש קושי בחיזוי כזה).
הסיכויים שלכם לצאת ללא פגע ממצבים בהם לא תוכלו להחזיר חובות, קטנים בהרבה מהסיכויים של אותם אנשי עסקים ממונפים, מקושרים ומתוחכמים.
הערה לסיכום
יש גם זן אחר של בעלי עסקים גדולים. אנשים הממוקדים בתחום אחד ומנסים לגדול באמצעות חברה אחת ולא באמצעות פירמידה ממונפת יתר על המידה. בחלק מהמקרים זה בא ביחד עם מחויבות חברתית.
דוגמאות: דב לאוטמן ז"ל, אלי הורוביץ ז"ל, סטף ורטהיימר ויזמים בתחום ההייטק כמו גיל שוויד ודב מורן (ורבים אחרים שלא הזכרתי).
ייתכן בהחלט שמאנשים מהזן השני שציינתי תוכלו ללמוד כיצד להתנהל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה