Asus ישראל - עובדים או עובדים בעיניים?

האם בסניף של יצרן המחשבים Asus ישראל עובדים? התשובה כנראה כן. 

האם הם "עובדים על הלקוחות בעיניים"? לא יודע. פורמלית הם צודקים כשהם אומרים, שמוצר שבאחריות יטופל על פי שיטת העבודה שלהם. אבל אם קניתם את המחשב שלכם על מנת שישמש לכם לעבודה, אולי טעיתם או אולי גם ספקי PC אחרים בארץ עובדים כל כך גרוע? איני יודע. אבל אספר לכם את הסיפור שלי ואתם תגיעו למסקנות שלכם.

קניתי מחשב ניד של Asus

זה  קרה ב-16.3.2014. הבטרייה של המחשב כלולה באחריות. באתר שלהם כתוב שהם מחליפים בטרייה אם אינה תקינה. 

עד לפני שלושה ימים הבטרייה עבדה.

לפני שלושה ימים הפסיקה להיטען. נורית מהבהבת והחיווי של הטעינה במערכת Windows8, הראו שהיא לא נטענת. החיווי של מערכת ההפעלה Windows8 הראה שהיא טעונה ב-95%. החיווי לא השתנה במשך כמה שעות.

הצעדים שנקטתי לא שינו את המצב:

1. הוצאת החיבור לשקע החשמלי וחיבורו לשקע מחדש

2. חיבור לשקע חשמלי אחר

3. הוצאת הכבל מהשקע החשמלי לרבע שעה או חצי שעה 

עד שלאחר כמה שעות המחשב נכבה באמצע העבודה. הפלא ופלא, אחרי שהוא נכבה, הוא התחיל להיטען מחדש. רק לאחר זמן טעינה מסוים, ניתן היה להעלות את מערכת ההפעלה מחדש ולראות שהבטרייה טעונה ב-8% ונטענת. 

בשלב מסוים הפסיקה להיטען. החיווי לא הראה 95% אלא 96%. כל השאר זהה לסיפור הקודם.

הרושם שלי היה שהמצב מתאר בטרייה בסוף חייה. לא סמכתי על האינטואיציה שלי (והניסיון של כמה עשרות שנים בעבודה במחשבים. לא כמומחה חומרת מחשבים אישיים). 

פניתי למישהו שאני מכיר. הוא בעלים ומנהל של מעבדת תיקונים למחשבים אישיים.

אני מכיר אותו כאיש מקצוע מעולה בתחומו, בעל ניסיון של כמה עשרות שנים. הוא כבר פתר לי בעבר בעיות חומרה לא פשוטות, במחשבים ניידים, שלא היו בתקופת האחריות. כשתיארתי לו בשיחת טלפון מה קרה, מיד אמר: "הבטרייה נגמרה".

מה הציעו לי בשירות הלקוחות של Asus?

הציעו לי שתי חלופות:

חלופה א': יאספו את המחשב שלי באמצעות חברת שליחויות וייקחו אותו למעבדה שלהם. יבדקו האם הבטרייה לא תקינה ואם אינה תקינה יחליפו אותה על חשבונם.

חלופה ב': אני אביא את המחשב שלי למעבדה בחולון או בראשון לציון. אשאיר את המחשב שם ואחזור לקחת אותו.

מדוע זה לא טוב?

חלופה א: אם המחשב הוא כלי עבודה שלכם, העלות של שבוע ללא מחשב, גבוהה בהרבה מהעלות של בטרייה. הזמן בין המשלוח למעבדה והחזרת המחשב הוא בערך שבוע.

חלופה ב': אני צריך לסוע מירושלים לחולון או לראשון לציון. מישהו אחר צריך לסוע לחולון או לראשון לציון מקרית שמונה או מאילת. אין התחייבות לבצע את הבדיקה מידית במקום. אחרי כמה ימים אצטרך לבוא לקחת אותו.

העלות של הנסיעות וימי העבודה יקרה הרבה יותר מבטרייה.

מה הייתי מציע במקום זה?

בשיחה הטלפונית הצעתי מודל חלופי. חברת השליחויות תביא לי בטרייה חדשה ותיקח את הבטרייה הישנה למעבדה. אם יתברר שהבטרייה הישנה תקינה, יחייבו את כרטיס האשראי שלי במחיר של רכישת בטרייה.

אם יתברר (ובהסתברות קרובה ל-100% זה מה שיקרה), שהבטרייה אינה תקינה לא יחייבו אותי. ההחלפה תהיה במסגרת האחריות. 

אפשר לחשוב על מודל שירות אחר, למשל: מעבדה שהם סומכים עליה בכל אזור ואם המעבדה תבדוק ותגיד שהבטרייה אינה תקינה, מחליפים במסגרת האחריות.

מסקנה

אם באופן מעשי אין אחריות על בטרייה, צריך להגיד את זה בגלוי. אין ערך לאחריות שמימושה עולה ללקוח הרבה יותר מעלות המוצר.

לא כל תיקון הוא תיקון פשוט

שלא תבינו אותי לא נכון. עשויות להיות בעיות מורכבות במחשבים במסגרת האחריות. במקרים האלה אין מנוס ממודל של לקיחת המחשב למעבדה לפרק זמן של כשבוע או אפילו יותר.

הטענה שלי היא שבמקרה מסוג זה שתיארתי, זו בעיה טריביאלית. בטריות נגמרות גם במכשירים אלקטרוניים פשוטים יותר כמו מכשיר שלט לטלוויזיה, מכשיר איזיפארק לחניה או מד לחץ דם. החיווי של מכשירים אלה לא מעיד על סיום הבטרייה. ה-Common sense כן מעיד כך. הפלא והפלא, אחרי שמחליפים את הבטרייה הם חוזרים לעבוד כפי שעבדו עד להופעת התקלה.

יספרו לכם שלא בהכרח התקלה היא בבטרייה ויכולה להיות תקלה מורכבת. במסגרת דיון אקדמי, בפיזיקה או בחומרת מחשבים זו טענה לגיטימית לגמרי. פרקטית זה רק בלבול מוח: התדירות של התרחשות מצב כזה מאד נמוכה.

להתנהל בעולם מורכב המשתנה כל הזמן

מקור התמונה: ויקיפדיה  ,Joi Ito

העולם הולך ונעשה מורכב יותר ויותר. קצב השינויים בו הולך וגדל. איך מתמודדים עם מצב זה?

זהו אחד האתגרים שלפניו עומדים לקוחותיי בכלכלת המשפחה והזכרתי אותו בכמה פוסטים שלי.

זהו גם אחד מהאתגרים שעומדים בני ארגונים להם אני מייעץ בטכנולוגיית המידע. רבים מהפוסטים בבלוג שלי הנקרא: SOA Filling The Gaps עוסקים במצב זה. 

הפעם לשם שינוי אציג לכם מה אומר על זה Joi Ito.   

קראו את המאמר:

 8 Pieces of Advice For Thriving In A World Of Constant Change

אם אתם מעדיפים לצפות בהרצאה שלו ב-TED אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור כאן.

דוגמאות לפוסטים שלי על גידול במורכבות

התמונה שווה יותר מסכום חלקיה

מה הקשר בין המשכנתה שלכם לבין מצבה הכלכלי של סין?

STKI Summit 2010:The Effects of Infrasructure Complexity

The End of Load Balancing? 

דוגמאות לפוסטים שלי על קצב שינויים הולך וגדל

לחשוב מחוץ לקופסה: עבודה לאנשים המחפשים שינוי ואולי גם עבודה לאנשים המחפשים עבודה

Reuse: easy to say hard to use

The Dark side of Agility

BPM: Agility is a Must

כלכלת שיתוף: במי ממציעי שירותי שיתוף בוחרים?

פוסט קודם שכתבתי עסק בכלכלת שיתוף. באופן לא מפתיע, כותרתו הייתה: כלכלת שיתוף. בפוסט הסברתי כי שימוש בכלכלת שיתוף עשוי להוזיל עלויות. 
הזדמן לי לשמוע הרצאה של פרופסור עליזה פליישר, שדיברה על מחקרים שעשתה, ביחד עם עמיתיה בנושא של כלכלת שיתוף.  

יתרונות נוספים של כלכלת שיתוף

 

בפוסט הקודם התמקדתי בכלכלת שיתוף בהקשר של היסדקות תרבות הצריכה ולכן התמקדתי בהוזלת העלויות.

פרופ' פליישר ציינה יתרונות נוספים:

1. שימוש במשאבים מובטלים

2. חיסכון בייצור 

כך למשל יש חיסכון בבניית חדרי נופש ובייצור מכוניות.

3. מפגש אישי בין אנשים מתרבויות שונות

4. ידידותיות לסביבה

אמון

כפי שכבר הבנתם בוודאי מקריאת הפוסט הקודם, שיתוף משאבים באופן ישיר (P2P), בתיווכו של אתר אינטרנט בלבד, מחייב אמון בין נותן המשאב ומקבל המשאב.

השאלה בה עסק המחקר שלה ושל עמיתיה, היא במי תתנו אמון כאשר יש לכם מספר ספקים פוטנציאליים המציעים את אותו שירות או מוצר? 

אפשר בהחלט לשאול את אותה שאלה גם מזווית אחרת: באיזה רוכש שירות פוטנציאלי ייתן נותן השירות אמון? 

כך למשל, לא סביר שהייתם משכירים את הבית שלכם לזמן קצר, עם כל תכולתו למישהו שאינו מעורר בכם אימון.

הסוגיה קיימת גם בהשכרת דירה לטווח ארוך, אבל ההבדל הוא שבהשכרה לטווח קצר אתה משכיר למישהו מהקצה השני של העולם, שחוזר לארץ מוצאו: לך תחפש אותו שם או לך תתבע אותו בבית משפט (כאן או בארץ בה הוא מתגורר?).

ידוע ממחקרים קודמים, כי זהויות דיגיטליות עשויות לתרום להגברת האמון, למשל הפרופיל ודפוסי הפעילות של מציע השירות או המשאב ברשתות חברתיות כמו Facebook או Twitter, פרופיל ופעילות ברשתות מקצועיות כמו Linkedin. 

גם כתיבת בלוג היא חלק מהזהות הדיגיטלית. כשאני מציע את שירותי הייעוץ שלי בכלכלת המשפחה, שירותי הייעוץ שלי במחשבים וללמד ברידג'. אתם יכולים לדעת עלי לא מעט בקריאת הבלוג הזה בהקשר של כלכלת המשפחה ובקריאת הבלוגים:
SOA Filling The Gaps בהקשר של מחשבים
ברידג' שלא היכרתם בהקשר של ברידג'.

אתם יודעים הרבה פחות על אדם אחר, שעוסק באותם התחומים ואינו כותב בלוג (או לחילופין כותב מאמרים, מרצה או מופיע בתכנית טלוויזיה וכיו"ב).

אם מה שכתבתי מעורר בכם אמון, כנראה שתעדיפו לקבל את השירות ממני, על פני קבלתו מישהו שאינכם יודעים עליו דבר.

אם התרשמתם שאני שרלטן, אתם עשויים להעדיף פניה למישהו שאינכם מכירים כלל.

במחקר של פרופ' פליישר ועמיתיה נמצא כי מינו של נותן השירות או המשאב משפיע על מידת האמון שתרחשו לו: נשים נתפסות כאמינות יותר.

השפעה גדולה במיוחד נמצאה לתמונות הספק. יש אנשים, שהתמונות שהצמידו להצעת המשאב באתר אינטרנט ייעודי, מעוררות אמון ויש כאלה שתמונותיהם אינן מעוררות אמון או גרוע מכך מפחידות. 

אם יש אופציה לא לשים תמונה ואתה בחרת בה, כנראה שיעדיפו מתחרה שלך ששם תמונה. 

האם יופי משפיע? 

פחות ממה שנמצא במחקרים בהקשרים אחרים, כמו: קבלה למקום עבודה. 
אם התמונה שלך מקרינה אמינות, אתה לא חייב להיות יפה.
אם את יפה, כנראה שגם תעוררי יותר אמון.  

חוות דעת משתמשים

כלי נפוץ לבחירת מוצר או שירות אינטרנטי הוא מדד של הערכת המוצר ו/או השירות. הוא נפוץ לא רק בהקשר של P2P, אלא גם במקרה של אינטראקציה בין אדם פרטי לחברה. 

לא כל מי שמשתמש במדד הזה מבין את משמעותו. הדירוג עלול להיות חסר משמעות כאשר מספר קטן של מעריכים נתנו ציון.
המלון הכי פחות מוצלח (וגם אחד היקרים), בטיול שלנו לפירנאים לפני מספר חודשים, זכה לציון גבוה במיוחד באתר Booking.

על פי המחקר של פרופסור פליישר, כשמגיעים לאתרי השיתוף המוניטין (המונח שלה לדירוג המשתמשים) הופך לחסר משמעות: 
תתקשו למצוא ממוצע חוות דעת מתחת ל-90 מתוך 100. 

הגורמים לכך שהציונים לשירותי שיתוף גבוהים יותר הם:

1. השאלונים בנויים באופן המעודד ציונים גבוהים. שירותי השיתוף מתחרים בשירותים של חברות. לקוחות פוטנציאליים עשויים לגלוש לשני סוגי האתרים. ציונים גבוהים יחסית לציוני חברות המעניקות שירותים דומים, מושכים לקוחות לשירותי השיתוף.

2. ההיכרות האישית מטה דירוגים כלפי מעלה

3. גם נותן השירות מדרג את מקבל השירות.
יש חשש מ"פעולת תגמול": ציון נמוך שיעניק לך מי שהשכיר לך את הדירה לנופש, עלול להפריע לך למצוא דירת נופש בפעם הבאה. 

נקודת המבט האישית שלי
כפי שציינתי בפוסט הקודם הכלכלה השיתופית היא רק בתחילת דרכה. גם המחקרים עליה מועטים יחסית. כמו כל דבר חדש ולא בשל צפו לשינויים ולהרחבה בעתיד: יותר תחומים של שיתוף, מודלים אחרים של שיתוף ושיפור האופן בו מציעים ובוחרים שירותי שיתוף.

בכל זאת אוברדרפט וחיסכון? - יש דרך טובה יותר

העיתונאי שאול אמסטדמסקי פרסם בעיתון כלכליסט כתבה שכותרתה: החיסכון שעולה לכם ביוקר: חיסכון חודשי הפסד שנתי, ומה שהבנק מסתיר. 

הכתבה מתארת מצב עגום ואמיתי: פקידי בנק משכנעים לקוחות להפקיד לחיסכון בהוראת קבע, בזמן שהלקוחות נמצאים באוברדרפט. הבנק מרוויח פעמיים לפחות:

פעם ראשונה: הוא משלם ריבית נמוכה על הפיקדון ואת הכסף מלווה למישהו אחר בריבית גבוהה.

פעם שנייה: הריבית הרצחנית שהוא גובה על אוברדרפט. 

היות שגובה הריבית על אוברדרפט, גדל במדרגות לפי גובה האוברדרפט, ייתכן גם שהלקוח עבור מדרגה כתוצאה מהחיסכון ואפילו משלם יותר ממה שצוין בכתבה.

על פי תגובת הממונה על הבנקים בבנק ישראל לכתבה, לפקידי הבנק אסור לשכנע לקוחות לחסוך כשהם באוברדרפט, ללא גילוי נאות של הריביות על החיסכון והריביות על האוברדרפט.

מה אתם יכולים ללמוד מהמאמר?

אמסטרדמסקי ממלא את תפקידו העיתונאי היטב. הוא מציג תמונת מצב התואמת את מה שאני מכיר מניסיוני כיועץ בכלכלת המשפחה (למעט פרט אחד, שאדון בו בהמשך). תפקידו של עיתונאי, הוא לתאר את המצב לאשורו, ולא להציע לכם מה לעשות.

מה המסקנות המעשיות שתוכלו להסיק מהמאמר? מסקנה טריביאלית היא לא להפקיד לחיסכון חודשי באמצעות פיקדון בנקאי, כאשר אתם באוברדרפט גבוה.
ספק, אם תוכלו להסיק מסקנות מעשיות נוספות.

בפסקאות הבאות בפוסט, אנסה להיכנס קצת יותר לעומק ולהראות לכם כמה אספקטים נוספים. ייתכן שתגלו, שלא תמיד כדאי להימנע מחיסכון כאשר יש אוברדרפט.

האם יש כאן משהו חדש?
ניסיונות של פקידי בנק לשכנע לקוחות לחסוך באמצעות הוראת קבע לפיקדון או תכנית חיסכון, אינם דבר חדש. 
מישהו שעבד בעבר הרחוק כפקיד בנק, סיפר לי איך לפני כמה עשרות שנים מנהלי סניפי בנק ופקידי בנק, שכנעו לקוחות בעיירות פיתוח להפקיד לחיסכון חודשי באמצעות הוראת קבע. 

גם אותי וכמה מחברי ניסו לשכנע להפקיד סכום חודשי נמוך בהוראת קבע בתכנית חיסכון או בפיקדון שקלי. במאמר מוסגר, בעבר הרחוק,  עלות עמלת הפעולה של ביצוע הפקדה חודשית כזו הייתה, במקרים רבים, גבוהה מהרווח על הפיקדון החודשי. 

כיועץ לכלכלת המשפחה ראיתי לא מעט משפחות שחסכו בהוראת קבע. לא בכל המקרים מצבן הכלכלי אפשר זאת.  ברוב המקרים הם סיפרו לי, שפקיד הבנק שכנע אותם לחסוך בהוראת קבע "בשביל הילדים".  

איזה הורה אינו רוצה לדאוג לעתידם של ילדיו?
אחרי שקיבלו תמונת מצב כלכלית מלאה, והבנת משמעות חיסכון סכום חודשי קטן באמצעות הוראת קבע, חלק מהמשפחות בחרו לבטל מידית את הוראת הקבע לחיסכון בבנק.

הפרדוקס: איך בכל זאת ללקוחות אין 8,000 ש"ח לעת צרה?

על פי הכתבה בכלכליסט, משכנעים פקידי הבנק את הלקוחות לחסוך לעת צרה. על פי ניסיוני, בלא מעט מקרים הנימוק היה דווקא חיסכון לילדים. 
אבל אם חוסכים להיערכות להוצאת בלת"מ (ראשי תיבות של: בלתי מתוכננת), מינוח אחר להוצאה בלתי צפויה, איך זה יכול להיות, שבסקר אחר בו נשאלו משפחות האם יעמדו בהוצאה בלתי צפויה של 8,000 ש"ח מרבית המשפחות ענו שלא יעמדו בהוצאה או יתקשו לעמוד בהוצאה?

כנראה, שלפחות חלק מאותן משפחות החוסכות באמצעות הוראת קבע בבנק, נוהגות למשוך את החסכונות לצרכים אחרים מאשר הוצאה גבוהה בלתי צפויה.

אם אני צודק, אז הבעיה הבסיסית אינה ההפסד של הלקוח בגלל הפרשי הריבית בין האוברדרפט והחיסכון.
הבעיה הבסיסית היא שהמשפחות מושכות את החסכונות לצריכה שוטפת (ראו פוסט קודם: תרבות הצריכה נסדקת). 

לחיסכון, שלא יימשך בשום פנים ואופן לצריכה, עשוי להיות ערך גם אם מבחינה כלכלית טהורה מפסידים עליו: ערך כלכלי, ערך של ביטחון כלכלי וערך חינוכי.

אם החלופה לחיסכון תהיה להוציא את הכסף ליותר צריכה, ההפסד יהיה גדול יותר: גם אוברדרפט שגדל וגם חוסר בכסף למקרה של הוצאה בלתי מתוכננת. 

האם יש דרך טובה יותר שתאפשר לכם בכל זאת לחסוך?

המפתח הוא התנהלות כלכלית משפחתית טובה יותר. בהתנהלות כזו, אפשר במקרים רבים גם להימנע מאוברדרפט וגם לחסוך.

האם חייבים לחסוך באופן שבו המשפחה מפסידה והבנק מרוויח?
זו שאלה רטורית. התשובה היא: ברור שלא. ייתכן שניתן להשיג את אותו ערך ביטחוני וערך חינוכי של חיסכון גם בלי להפסיד בכלל או עם פער קטן יותר בין הרווח מהחיסכון והתשלום על אשראי (הלוואות, אוברדרפט).

הפתרונות נמצאים בשני הצדדים:

1. למרות שאיני ממליץ על לקיחת הלוואות ואוברדרפט (ראו: הלוואות, הלוואת יותר מדי הלוואות), בלית ברירה כדאי לבחור באשראי הזול יותר. לא תמיד האוברדרפט בבנק הוא הזול ביותר.

2. אינני יועץ השקעות מוסמך ולכן לא אציע לכם במה להשקיע. כן אוכל להציג בפניכם מכשירי השקעה אלטרנטיביים לפיקדון בבנק וללוות לקוחות שלי בתהליך השקעה מול יועץ השקעות מוסמך. 
בהחלט קיימים אפיקי השקעה אחרים, ברמת סיכון דומה לפיקדון בבנק, העשויים להניב בהסתברות גבוהה, תשואה גבוהה יותר מהשקעה בפיקדון בבנק.

מעוניינים בייעוץ בכלכלת המשפחה?
חפשו אותי ברשימת היועצים באתר איגוד היועצים והמאמנים בכלכלת המשפחה. לרשימת היועצים לחצו כאן.

האם אני צריך את תרבות הצריכה?

בשלושה פוסטים קודמים עסקתי בתרבות הצריכה. בתרבות הצריכה נסדקת הצגתי את הבעיות. בשני הפוסטים הבאים הצגתי גישות חדשות המתיימרות לתת פתרון חלקי או מלא לבעיות. בפוסט: כלכלת שיתוף, הצגתי מודל חדש ומעניין לפתרון חלקי לבעיות.

אני המצאתי את הכותרת של הפוסט השלישי: אל תחשוש: חסוך ופרוש, המתייחסת למודל הפוך מהמודל של תרבות הצריכה: חיו עם מעט הוצאות והרבה חסכונות, הפסיקו לעבוד בגיל צעיר מגיל הפנסיה הרשמי וחיו מהחסכונות שהצטברו.

הפוסט הזה הוא אישי יותר. אשאל את השאלה: האם את צריכה את תרבות הצריכה? האם אתה צריך כל כך הרבה צריכה? וגם אשאל: האם אני צריך תרבות צריכה?

מדובר בפוסט אישי. אציג את דרך ההתמודדות שלי עם הסוגיה. אינני גורו המציע לאחרים לנהוג כמוני. מי שחושב שחלק מהדרך שלי מתאים לו או כל הדרך שלי מתאימה לו, מוזמן לאמץ את זה.

כך בדיוק אני משתדל לפעול גם מול משפחות להן אני מייעץ בכלכלת המשפחה: אני מנסה להתאים את הפתרון, שיגבשו במהלך הייעוץ, לעקרונות שלהם ולתפיסת העולם שלהם. אני עשוי להציג דוגמאות מהניסיון שלי ומהדרך שלי, אבל לא לכוון את המשפחות לאמץ אותם.

מה מעצב את תפיסת העולם שלי?

בגילי הלא כל כך צעיר, עברתי לא מעט דברים שהשפיעו עלי ועזרו לי לעצב את תפיסת העולם הכלכלית שלי. שני דברים השפיעו על תפיסתי והתנהגותי הכלכלית יותר מהאחרים.

1. אני דור שני לשואה. 
אימי ז"ל הייתה היחידה מבני משפחתה ששרדה. 
הלקח: תמיד יכול להיות גרוע יותר. בכל תחום, כולל כלכלת משפחתי, אני נערך גם לקראת תסריטים פסימיים במיוחד.

2. הזן בודהיזם היפני
בצעירותי קראתי לא מעט על תפיסות עולם במזרח הרחוק (ואפילו פה ושם התנסיתי באופן אישי בדברים שיובאו משם למערב). התפיסה שהשפיעה עלי במיוחד היא הזן בודהיזם היפני.
המשמעות היא לא לצפות לכלום ולמצות את ההווה (לאו דווקא במובן ההדונסטי).  

ההתמודדות שלי עם תרבות הצריכה 

אני בהחלט מתחבר לתפיסה של מר שפם הכסף וגורואים אחרים, הרוצים לנתק את עצמם מתרבות הצריכה (לפירוט תפיסתם קראו את הפוסט: אל תחשוש: חסוך ופרוש). בפוסט העוסק בתפיסה זו, ציינתי את הבעיות העיקריות בתפיסה. אני לא הולך איתה עד הסוף. 

עיקרי התפיסה שלי 

1. אני משתדל לקנות רק את מה שאני או בני ביתי צריכים ולא לקנות דברים רק משום שאחרים קונים אותם. זה לא אומר שאני לא קונה שירותים או חפצים שאני רוצה לקנות ולאו דווקא צריך אותם. 

2. אני לא חי מעבר לאפשרויות שלי.
בעבר לא הוצאתי יותר מההכנסות ומעולם לא הייתי באוברדרפט. היום אני משתדל לא להוציא מהחסכונות ואם כבר אני מוציא, לא להוציא יותר מהרווחים על החסכונות.
עיקרון זה נכון לגבי כמעט כל המשפחות: אי אפשר להוציא לאורך זמן יותר מההכנסות.

3. אני חוסך.
אם אפשר אני חוסך. מדוע אם אפשר? כבר הרבה שנים אינני שכיר. דפוסי ההכנסות שלי משתנים: לפעמים מרוויחים הרבה ולפעמים מרוויחים מעט. כשאני מרוויח הרבה יחסית, אני חוסך. אינני מחויב לגובה חיסכון גבוה או אפילו לגובה חיסכון כלשהו.
כדור שני לשואה אני מנסה לחסוך הרבה יחסית. איני מחויב לחיסכון של 50% או 60% מההכנסות כפי שממליץ המשופם.   

4. סגפנות ללא גבולות - לא בבית ספרנו

כפי שכבר ציינתי בנקודה הראשונה אנחנו לא קונים רק את מה שהכרחי. לפעמים קונים מה רוצים ולא צריכים: אפשר ללכת למסעדה טובה (היא יכולה להיות יקרה אבל היא יכולה גם להיות מסעדה עממית מצוינת וזולה), לסרט, להצגה ולטייל בארץ ובחו"ל. כמובן בתנאי שיש לנו מספיק הכנסות ונכסים.

זה לא אומר שלכל מקום אסע במכונית. אני לא נוסע באופניים (חשש מפגיעה של מכוניות) אבל הולך ברגל. לפעמים גם כמה קילומטרים. היות שממילא אני הולך ברגל חמישה ימים בשבוע (ביומיים הנותרים אני רץ), אני מחליף לפעמים את ההליכה לשם הליכה, בהליכה על מנת להגיע למקום בו אני צריך לבצע פעילות כלשהי. 

5. החיסכון נועד להיערכות למצבים קשים עתידיים
אני חוסך בדיוק לאותו סוג של מקרים שגם עבורם אני עושה ביטוח: אסונות, קטסטרופה ותסריטים גרועים במיוחד אחרים.
החיסכון נועד לסייע בהתמודדות עם מצבים קשים עתידיים, שאני מאד מקווה שבכלל לא יתרחשו.  

6. לא רוצה לצאת לפנסיה בגיל צעיר.
אני לא חוסך על מנת להפסיק לעבוד לפני גיל 40 (כבר לפני יותר משני עשורים עברתי אותו ואני עדיין עובד). ללא כל קשר למצבי הכלכלי, אשמח לעבוד גם בגיל 80 ובגיל 90 (אם מצבי הבריאותי יאפשר זאת ואם יהיה מי שירצה לקבל את מה שאני יכול להציע). 

7. העבודה היא ערך
אני לא מעוניין לעבוד 12 שעות או יותר ביום, שישה או שבעה ימים בשבוע בעבודה שאני לא נהנה ממנה. אני כן מעוניין לעבוד בעבודות שאני נהנה מהן, מרגיש שאני תורם לאחרים ולעצמי.
לתפיסתי מי שעובד ותורם גם משפר את חייו. מחקרים מראים שאנשים בגיל הפנסיה שעובדים בריאים יותר ומאושרים יותר מאלה שאינם עובדים.

קצת פילוסופיה: מה זו עבודה?
נראה לכאורה שעבודה היא פעילות שתמורתה מקבלים שכר. זו גם ההגדרה המצומצמת בערך עבודה בויקיפדיה העברית. דעתי שונה: לא בהכרח כל פעילות עליה מקבלים עליה כסף היא עבודה ולא על כל עבודה מקבלים כסף. כשאני מתייחס לעבודה אני מתייחס גם לפעילויות תכליתיות שאין להן תמורה כספית או לפחות אין להן תמורה כספית ישירה. אביא כמה דוגמאות.

לקבל משכורת ולשבת במקום עבודה
כיועץ עצמאי בתחום המחשוב, עבדתי בתנאי עבודה קיצוניים לטובה או לרעה. בשונה מעובד קבוע, הושיבו אותי במקום פנוי באותו זמן. אצל אחד מלקוחותיי ישבתי בחדר ענק ש Open Space הוא גן עדן לעומתו: כ-30 איש בחלל אחד גדול ורועש ללא שום מחיצות הפרדה. בהמולה הזו אני הייתי עסוק מעל הראש בתכנון האסטרטגיה של תשתית המחשוב בארגון ובחוות דעת על מוצרים טכנולוגיים. חלק מהיושבים סביבי בילו את שעות היום בשיחות על ענייני דיומא, ויכוחים פוליטיים ומשחק Solitaire במחשב.

האם משחק Solitare במחשב או שיחות תמורת שכר הם עבודה? אני לגמרי לא בטוח. 

לעבוד ללא תמורה
אני כותב ערכים בויקיפדיה העברית. כתבתי הרבה עשרות ערכים על טכנולוגיית המידע, ברידג', כלכלת המשפחה ונושאים אחרים. אינני היחיד. רבים וטובים עושים זאת. איננו מקבלים על זה שכר. לתפיסתי זו עבודה.

האם פיתוח תוכנה הוא עבודה? הקוראים ישיבו בוודאי בחיוב. הרבה מאד מפתחי תוכנות קוד פתוח (Open Source), אינם מקבלים תמורה כספית כלשהי עבור פיתוח קוד.

רבים וטובים מתנדבים, כלומר: עובדים ללא תמורה. לתפיסתי זו עבודה.

לעבוד עם תמורה בספק
כפי שבוודאי הבחנתם, אני כותב בלוגים. בנוסף לבלוג זה אני כותב גם את הבלוגים SOA Filling The Gaps וברידג' שלא היכרתם. האם אני מקבל תמורה כספית? ספק גדול. אמנם בכל פעם שתלחצו על פרסומת בצד של דפי פוסט שלי Google תעביר אלי כמה סנטים. בכל פעם שאזכיר בפוסט ספר באנגלית ואתם תחליטו לרכוש אותו באמצעות לחיצה על הקישור המופיע בפוסט, Amazon תעביר לי כמה סנטים. מזה לא מתפרנסים.

באופן עקיף, הנוכחות שלי במרשתת הפנתה אלי לקוחות פוטנציאליים והצעות עבודה ואולי הכריע את הכף לזכותי בכמה ייעוצים עליהם התחריתי.
אני מגדיר כתיבה בבלוג כעבודה. 

עבודה ואני
הבאתי כאן מספר דוגמאות לעבודה ללא תמורה או עם תמורה בספק. הבאתי גם דוגמה לשכר ללא באמת עבודה. על פי ההגדרה הרחבה של עבודה בה השתמשתי, ארצה להמשיך לעבוד כל עוד אוכל, גם אם לא אקבל תמורה כספית כלשהי.