זהירות: נחשפו מספר רב של סיסמאות ב-Linkedin

חברת אבטחת המידע Kaspersky פירסמה ב-18 במאי 2016 אזהרה לפיה נפרצו  סיסמאות של הרשת המקצועית Linkedin (לפי הפורץ מדובר על 117 מיליון שמות משתמש וסיסמאות). חברת האבטחה ממליצה למשתמשי הרשת המקצועית לשנות מיד את סיסמתם ברשת Linkedin.  

לקריאת ההודעה של Kaspersky קראו:

Change your Linkedin password NOW

אני מצטרף להמלצת חברת האבטחה. היות שבלוג זה עוסק בכלכלת המשפחה, אתמקד בנזקים הכלכליים העלולים להיגרם לכם אם לא תשנו את הסיסמה.

פרטי הפריצה וגניבת הסימאות
מדובר בפריצה שנעשתה בשנת 2012. ההערכה הייתה שמספר זיהויי משתמש וסיסמאותיהם שנחשפו אינו גדול והכל חזר למסלול הרגיל. אלא שבימים אלה פירסם ההאקר שהוא מעוניין למכור 117 מיליון שמות משתמש וסיסמאות.      

השוואה לפריצת ססימאות אחרות עליה כתבתי

בעבר פרסמתי פוסט על פריצת סיסמאות לכרטיסי אשראי: כרטיסי האשראי שנחשפו על ידי האקרים באינטרנט. בפוסט הקודם לא הייתי צריך להסביר מדוע פריצת סיסמאות עלולה להסב לכם נזק כלכלי.

ידיעת הסיסמה שלכם ברשת חברתית או מקצועית, לכאורה, לא יכולה להסב לכם נזק כלכלי ישיר ולכן אסביר מדוע עלול להיגרם לכם נזק.

נזקים ישירים ברשת Linkedin

עלולים להיגרם לכם נזקים כלכליים גם משימוש בזהות שלכם ברשת חברתית.

1. גניבת זהות

מישהו יכול להשתמש בזהות שלכם ב-Linkedin לביצוע תרגילי עוקץ ניגרי ועוקצים דומים.

המנגנון: מישהו פונה אליכם עם סיפור על קרוב משפחתו שהוא מנהיג אפריקאי או כבנקאי כביכול שלקוח ערירי ועשיר שלו נפטר. בשני המקרים מוצג כאילו יש הרבה כסף. הוא מציע לכם אחוזים מהכסף. התנאי לכך הוא שתאפשרו העברת כל הכסף לחשבון הבנק שלכם. ברגע שתתנו לו את מספר חשבון הבנק שלכם לא ייכנס כסף לחשבון שלכם. במקום זאת יימשך כסף.

גונב הזהות שלכם יציע בשמכם את העסקה הזו ל-connections שלכם. קרוב לודאי שמי שיעלה על התרמית מיד יפסיק להיות Connection שלכם. 

מי שייעקץ, יראה בכם אשמים בתרמית על לא עוול בכפיכם (למעט חוסר זהירות ואי שינוי מידי של סיסמתכם).

2. פחות הצעות עבודה

אם אתם עצמאים או מחפשי עבודה או מוכנים להחליף את מקום עבודתכם במקום עבודה אטרקטיבי יותר, עלול להיגרם לכם נזק כלכלי גדול.

מי שיודע את הסיסמה שלכם, עלול לשנות את הפרופיל המקצועי שלכם ב-Linkedin או אפילו למחוק אותו.

בעולם של היום לפעמים הפרופיל המקצועי שלכם ב-Linkedin חשוב יותר מקורות החיים שתשלחו למקומות עבודה פוטנציאליים. את קורות החיים לא בטוח שיקראו. את הפרופיל שלכם כנראה שכן.

עוד לא הזכרתי פניות יזומות אליכם של כאלה שקוראים את הפרופיל שלכם ב-Linkedin ועשויים ביוזמתם להציע לכם עבודה.

אני קיבלתי לא מעט פניות כאלה. כמובן שפניה אליכם אינה מבטיחה בהכרח עבודה, אבל היא נקודת פתיחה טובה. 

3. וירוסים, תולעים ודיוג (Phishing)

כל אלה עלולים להתבצע כביכול על ידכם, אם יבוצעו על ידי הפורצים תחת שמכם.

מי שידויג או ייפגע מוירוס טרויאני או תולעת, לא ממש יחוש ידידות והערכה כלפיכם.

אגב, גם הקשרים עם מי שיאבחן זאת כדיוג, וירוס או תולעת ולא ייפגע עלולים להידרדר.

4. Networking

בעולם של היום Networking הוא דבר חשוב ומשמעותי מבחינה חברתית וחשוב אף יותר מבחינה מקצועית. 

ממה שתיארתי לעיל אתם בודאי מבינים את פוטנציאל הפגיעה האפשרית במיצוב שלכם בעולם ה-Networking. 

נזקים עקיפים ומשמעותיים הרבה יותר

1. אם אתם משתמשים באותה סיסמה גם באתרים אחרים, כמו שהרבה משתמשים עושים, אתם עלולים להיחשף לחדירה גם לאתרים אחרים שלכם.

כשמישהו ישתמש, חס וחלילה, בזהות שלכם באתר הבנק שלכם, אתר כרטיסי האשראי שלכם או אתר Paypal, עלול להיגרם לכם נזק כלכלי ישיר ומשמעותי. זהו הסיכון הגדול והמשמעותי ביותר.

2. אם יש לכם דפוס קל לזיהוי של מבנה סיסמה למי שיודע את סיסמת ה-Linkedin שלכם יהיה קל יותר לפצח את הסיסמה שלכם בבנק או בחברת כרטיסי האשראי או באתר עסקי אחר.

גם זה סיכון משמעותי במיוחד.

לסיכום

בכל מצב בו יש לכם רושם שמישהו יודע  את הסיסמה שלכם לאתר אינטרנט, עדיף להחליף מיד סיסמה.

לא תמיד תדעו להעריך את פוטנציאל הנזק. כמעט תמיד תעריכו אותו בהערכת חסר.

"לי זה לא יקרה": כיצד להיערך למוות בטרם עת?

אקג של אדם מת המשמש להוכחת מוות
מקור התמונה: ויקיפדיה

כלכלנים התנהגותיים עוסקים לא מעט בכשל העתיד. בהיבט הכלכלי הוא מתבטא בהוצאות גדולות מדי בטווח הקצר ובתכנון לקוי ואופטימי מדי של הוצאות עתידיות לטווח ארוך.
הדוגמאות הטובות ביותר לתכנון לקוי כזה הן חיסכון לא מספיק לתקופת הפרישה לגמלאות בעתיד והתחייבויות לתשלום משכנתה, שאולי לא נעמוד בתשלומים שלה בעוד עשר או עשרים שנים.

"לי זה לא יקרה"

בישראל יש הרבה אנשים אופטימיים. אם תקראו דוחות של ה-OECD תמצאו לא מעט נושאים בהם מצבה של ישראל פחות טוב מאשר רוב ההמדינות האחרות ב-OECD. כשתגיעו לסעיפים העוסקים בשביעות רצון ממצבם הנוכחי, הישראלים מדורגים גבוה יותר מתושבי המדינות שהאינדיקטורים הכלכליים האוביקטיביים שלהן טובים יותר.

הביטוי הנפוץ "לי זה לא יקרה" מתאר את הלך הרוח הישראלי. הישראלי האופטימי צופה שבטווח הקרוב לא יקרו לו דברים לא טובים. 
כשמחברים את האופטימיות לכשל העתיד, קל וחומר, שגם לטווח הרחוק הישראלי המצוי נוהג על סמך ההנחה "לי זה לא יקרה".

אופטימיות היא בהחלט דבר חיובי אבל אינה תחליף לניהול סיכונים. 

חשוב להביא בחשבון גם תסריטים של "לי זה כן יקרה" ולהיערך לאפשרות שחס וחלילה הם יתרחשו.

פוסט זה עוסק בחלק מההיערכות לתסריט קשה במיוחד: פטירה בטרם עת. הוא יציג בקיצור כמה נושאים וכמה המלצות בסיסיות.

ביטוח חיים
אחת הבעיות הכלכליות היא שמירה על רמת החיים, כאשר אחד ממפרנסי המשפחה איננו עוד.
לצורך שמירת רמת החיים נדרש מקור הכנסה אחר, שישלים את ההכנסות שהביא הנפטר.

אחת הדרכים להשלמת ההכנסה הזו היא ביטוח חיים על סכום המתאים בערך לסכום שיידרש.

לא כל אחד צריך ביטוח חיים. מי שחי בגפו לא בהכרח צריך את זה. גם מי שיש לו משפחה עם ילדים שטרם בגרו לא בהכרח צריך ביטוח חיים. אם יש לו נכסים כלכליים או מקורות אחרים, שישלימו את ההכנסה הזו, אולי כדאי לותר על ההוצאה לביטוח חיים.

למידע נוסף צפו במצגת עליה מצביע הפוסט: הכל סיכונים: הסיכונים שמלווים אותנו וההתמודדות איתם

צוואה

כשיש צוואה אפשר להשתמש באופן כמעט מידי בנכסים שצבר המנוח. כשאין צוואה, צריך לעבור תהליך של צו ירושה, העלול לקחת כמה חודשים.

במהלך התקופה הזו יהיו נכסים על שם המנוח, כולל חשבונות בנק והשקעות כספיות, שלא יהיה ניתן לעשות בהם שימוש, משום שייתכן שמי שרוצה לעשות בו שימוש אינו היורש החוקי או אינו היורש החוקי היחיד.

ההמלצות שלי ביחס לצוואה:

1. ודאו שהצוואה חוקית

2. בידקו כל כמה שנים שהיא זמינה ושאינכם מעוניינים לשנות אותה.

3. אחרי כל אירוע מהותי בחיי המשפחה, כגון: גירושים, פטירה, לידה, בדקו האם האירוע צריך לשנות את המוטבים.

4. כששני בני זוג צוברים רכוש משותף, לרוב עדיף שהיורש היחיד של דירת המגורים, יהיה בן הזוג הנותר בחיים. אחרת או על פי החוק בהיעדר צוואה, גם ילדי בני הזוג ירשו חלק מהדירה. 
בחלק מהמקרים, הבעלות המשותפת על הדירה של בן/בת הזוג הנותר והדור הבא היא מתכון לבעיות.

למידע נוסף קראו: אחרי לכתי 

קרנות פנסיה וקופות גמל (ושוב ביטוח חיים)

לא משנה מה כתוב בצוואה, אם מופיע שם מוטב בטפסי ההצטרפות לקרן פנסיה או לקופת גמל. המוטב הוא היורש של קרן הפנסיה או קופת הגמל.

אם אתם עדיין מתכוונים שאותו אדם יקבל את הכסף, אין בעיה.
אבל אם לא, הכסף יגיע למישהו שאינכם רוצים שיקבל אותו. המקרה הקלאסי הוא גירושים בגיל צעיר. האישה לשעבר או הבעל לשעבר עלולים לקבל סכומים בשווי מאות אלפי שקלים או יותר, שצבר/ה האקס/אקסית במשך שנים רבות, רק משום שמישהו שכח לשנות את שם המוטב.  

גם בפוליסת ביטוח חיים עשויים להופיע שמות מוטבים. אם יש סתירה בין הפוליסה לצוואה, הפוליסה גוברת.

ההמלצות שלי ביחס לקנות פנסיה, קופות גמל וביטוח חיים:

1. דאגו לרשום שמות מוטבים ואת חלקם היחסי.

2. בדקו אחת לכמה שנים שהמידע נשמר בחברת הביטוח ושאינכם מעוניינים לשנות שמות מוטבים

3. אחרי כל אירוע מהותי בחיי המשפחה, כגון: גירושים, פטירה, לידה, בדקו האם האירוע צריך לשנות את המוטבים. 

למידע נוסף קראו: אחרי לכתי 

סעיף "אריכות ימים" בחשבון בנק

כמעט ואיני מגיע לסניפי בנקים. כשאני מגיע, אני מגיע על מנת למשוך כסף או להפקיד צ'ק במכונה אוטומטית. 

לפני מספר שנים מאלצתי להגיע לסניף של אחד הבנקים ומצאתי את עצמי בתור ארוך במיוחד. את השעה שביליתי בתור ניצלתי על מנת להבין יותר לעומק מה קורה באותו סניף בנק?

אישה מבוגרת שטופלה על יד אחת הפקידות בילתה ברוב הזמן שחיכיתי מול אחת הפקידות.

לא צריך להיות גאון על מנת להבין שההיתקעות שלה היא זו שגרמה לתלונות הרבות של הממתינים בתור.

אין צורך להיות מומחה גדול במנהל עסקים על מנת להבין, שמנהל אותו סניף הוא מנהל כושל במיוחד וככל שהבנק יקדים להחליפו כן ייטב.
לא נותנים לפקידי בנק להתמודד עם נושא, שאינם יודעים להתמודד איתו. מנחים אותם להפנות מקרים כאלה למורשה חתימה או למנהל סניף.

החלק הנוגע לענייננו היא הסיבה, שבגינה אותה גברת עמדה זמן כה רב מול דלפק הטלר. הסיבה הייתה חוסר סעיף "אריכות ימים" בחשבון הבנק המשותף לה ולאימה הקשישה שהלכה לעולמה.

כשאין סעיף כזה במסמכי החתימה על חשבון הבנק ואחד מבעלי החשבון נפטר יתר השותפים מנועים מפעילות בחשבון הבנק. 
חשבון הבנק לצורך זה הוא גם תיק ניירות ערך בבנק.
המשמעות היא שיתר השותפים בחשבון אינם יכולים למשוך כסף מהחשבון.

זה לא לנצח. רק עד שיוצג לבנק צו ירושה. אם למנוח הייתה צוואה חוקית, זהו תהליך קצר. אם לא הייתה צוואה, זה עלול לקחת כמה חודשים.

אם כל חוסר הנוחות ואי הנעימות יש מאחורי זה היגיון: הבנק אינו מעוניין לאפשר לכם למשוך כסף שאינו שלכם, משום שאולי המנוח בחר להוריש אותו למישהו אחר.

ההמלצות שלי בנושא סעיף "אריכות ימים" בחשבון בנק

1. ודאו שאתם חותמים על סעיף "אריכות ימים" כאשר אתם פותחים חשבון בנק משותף.

2. מומלץ לוודא אחת לכמה שנים שבחשבון שלכם קיים סעיף תקף כזה.
אני יודע שבעבר סעיף "אריכות ימים" היה מוגבל למספר שנים והיה צורך לחדש אותו. לא הייתי סומך על פקיד הבנק שיפנה אליכם בעניין זה.
איני יודע האם זה השתנה והיום החתימה היא לכל החיים. לא יזיק לכם לבדוק אחת לכמה שנים. עלולים להיות שיבושי מידע בבנק ומשום מה לא יופיע סעיף כזה חתום, על אף שחתמתם.

3. כשאתם מצרפים בעלים לחשבון דאגו לודא שהסעיף קיים ותקף.
ייתכן שבעלים יחיד לא חתם על סעיף כזה. כשהתווסף בעל חשבון נוסף נוצר צורך בסעיף כזה.

דוגמה: אישה קשישה מצרפת את ביתה היחידה כבעלת חשבון משום שהיא כבר מתקשה לטפל בעצמה בניהול החשבון. ממילא הבת היא היורשת היחידה שלה.
כבר אמרתי שבישראל נוטים להאמין ש"לי זה לא יקרה", אבל בדוגמה זה כן קורה.
לא האם הקשישה הולכת לעולמה, אלא דווקא הבת. בהיעדר סעיף "אריכות ימים" האם הקשישה אינה יכולה למשוך מכספה שלה.

למידע נוסף קראו: יש לכם חשבון בנק משותף? אולי לא תוכלו לבצע בו פעולות







   

מבקר המסעדות בבנק יהב

סמל בנק יהב
מקור התמונה: ויקיפדיה

הביקור השני של מבקר המסעדות במסעדה הוא הביקור החשוב. כשמבקר מסעדות מבקר בפעם הראשונה במסעדה ומתלהב ממה שהוא אוכל, רואה ומקבל, קוראים רבים יגיעו למסעדה.

המסעדה תרוויח יותר, תיאלץ ליצר יותר מזון ולעמוד בלחצים. בלא מעט מקרים במשך הזמן יבחרו הבעלים להוריד את הרמה על מנת להרוויח יותר.
הביקוש גדל וההיצע מוגבל. חלק יעלו מחירים באופן מתון. אחרים יקפיצו אותם לגבהים לא סבירים.
אחרים יטפלו בבעיה באמצעות הגדלת ההיצע באמצעות הוספת זכיינים, תוך ניצול שמו של המותג.

הביקור השני של מבקר המסעדות יגלה האם הבעלים והצוות בחרו לשמור על מהות וטיב האוכל, רמת השירות והאווירה.
הביקור השני יגלה האם בעלי המסעדה התפשרו על עקרונות תמורת רווח כספי גבוה יותר.

אינני מבקר מסעדות אבל אני אחרי "הביקור השני" בבנק יהב.

היסטוריה של בנק יהב על קצה המזלג: התקופה הראשונה
במשך שנים רבות בנק יהב היה בבעלות משותפת של ההסתדרות ובנק הפועלים. הוא היה בנק ייעודי לעובדי המדינה וקיבל מענקים כספיים על מנת לתת לעובדי המדינה הטבות. 
גם לעובדי המדינה זה השתלם משום שלא שילמו עמלות וקיבלו הלוואות בתנאים טובים במיוחד.

התוצאה: מרבית עובדי המדינה היו לקוחות הבנק. ספק אם היו לו לקוחות ממגזרים אחרים.

התקופה השנייה: משבר
במשרד האוצר החליטו על חובת מכרזים לאחר תקופה של עשר שנים. הרעיון היה למנוע מצב בו חברות נותנות שירות למדינה לזמן בלתי מוגבל ופועלות כפי שפועלים לא פעם בשוק ללא תחרות: מחירים גבוהים, מוצרים ושירות גרועים.

גם בנושא שירותים בנקאיים לעובדי מדינה, שעליהם מקבלים מענק כספי, הוחלט לערוך מכרז. באופן מפתיע זכה במכרז בנק דיסקונט. 
בנק דיסקונט, שהיה אז הבנק השלישי בגודלו במדינה, התקשה להתחרות מול הדואופול של הפועלים ולאומי. 

הוא מיקד את עצמו במשקי הבית ורצה להגדיל את מספר הלקוחות שלו. הוא הציע הצעה שעלותה למדינה נמוכה מההצעה שהציע בנק יהב. הזכיה במכרז העבירה אליו מספר גדול של עובדי מדינה. 

בנק יהב, שחלקו של בנק הפועלים בו כבר נרכש על ידי בנק המזרחי-טפחות, נאלץ לפנות לקהלי יעד נוספים, לפתוח סניפים חדשים ולנסות לשמר לקוחות עובדי מדינה.
הוא המשיך לא לגבות עמלות מעובדי מדינה. זה כמובן הקטין את רווחיו.

התקופה השלישית: מכרז ללא משתתפים
לקראת סיום התקופה של זכייתו של בנק דיסקונט במכרז, הוציאה המדינה מכרז חדש, אלא שהפעם החליטו לקצץ בהטבה לעובדי המדינה והתנאים לבנק הזוכה היו טובים פחות מאשר במכרזים קודמים.

הבנקים עשו את החשבון שלהם ואף לא בנק אחד ניגש למכרז.
איכשהו עבר הנושא של הלוואות לעובדי המדינה לבנק יהב. על ניהול חשבונות עם הטבות לעובדי מדינה הפסיקו בנקים לקבל כסף ממשרד האוצר.

אם לא ידעתם, בנקים יכולים להרוויח גם ללא גביית עמלות על מרבית השירותים שהם נותנים. יש להם מקורות רווח אחרים, כגון: ריבית על הלוואות, פערי שער, העברות כספים לחו"ל, המרות מטבע.
חברות הבת העוסקות באשראי, מרוויחות גם מסליקה ומעסקאות בכרטיסי אשראי.   
בנק יהב, וכמוהו גם בנק דיסקונט, המשיכו לא לגבות עמלות מעובדי מדינה במרבית השירותים הבנקאיים.

מאמר מוסגר על דמי ניהול ניירות ערך
עמלת ניהול ניירות ערך, הנקראת לפעמים גם דמי משמרת, היא אחת העמלות הרווחיות ביותר לבנקים. היא עשויה להגיע למאות שקלים לרבעון ואפילו יותר.

נניח שהפרופיל שלכם כלקוח בנק הוא:
מחזיק תיק ניירות ערך (המנוהל באופן עצמאי או על ידי בית השקעות)
לא נמצא באוברדרפט ולא לוקח הרבה הלוואות
לא מעביר בתדירות גבוהה כספים לחו"ל או מקבל לחשבון בתדירות גבוהה כספים מחו"ל.

במקרה זה עמלת ניהול ניירות ערך היא העמלה שהמשקל שלה בעלויות עמלות שלכם הוא הגבוה ביותר.

אם נחזור לעמלות שלא גובים בנק יהב ובנק דיסקונט מעובדי מדינה בתקופה השלישית, אז עמלת ניהול ניירות ערך היא אחת מהן.

הביקור הראשון שלי בבנק יהב
לצורך הקבלה למבקר המסעדות, אספר על אחד הביקורים שלי בבנק יהב בתקופה הראשונה בהיסטוריה של בנק יהב.
כידוע, בירושלים יש הרבה עובדי מדינה. מרביתם של עובדי המדינה בעלי חשבון בבנק יהב, התרכזו בסניף הראשי במרכז העיר. 

זה היה סניף הבנק היחיד בו הצלחתי לקרוא בעמידה בתור מאמר מקצועי ארוך ומסובך, שנדרשתי לקרוא כחלק מהניסיון שלי לבצע היטב מטלה במקום עבודתי.
התור היה ארוך (יותר משעה). השירות לא משהו.

לא שילמתי עמלת ניהול ניירות ערך עבור תיק ניירות הערך שניהל עבורי בית השקעות והריבית על הלוואות הייתה כל כך נמוכה, שלקחתי אותן על מנת להשקיע את הכסף באופן הכי סולידי, עם סיכון מזערי ורווח לא קטן.  

הביקור השני שלי בבנק יהב
"הביקור השני" שלי, לצורך אנלוגיה לביקור השני של מבקר המסעדות, היה לפני מספר שבועות. זוהי התקופה השלישית הוא אולי תקופה רביעית שטרם הזכרתי בפוסט. 

הגעתי לבנק במטרה לסיע לעובדת מדינה בהקשר של תיק ניירות ערך. נאמר לי באופן נחרץ שיש עמלת דמי ניהול חשבון ניירות ערך. עובדי מדינה מקבלים הנחה של 10% מעבר להנחה שמקבל בית ההשקעות באמצעותו הם משקיעים.

האם 10% זה הרבה?
זה תלוי הקשר. אם ביקרתם בשוק בארץ מתפתחת, אתם כנראה מכירים הקשרים בהם 10% זה מעט. 
עמלת ניהול ניירות ערך שייכת לתחום בו 10% זה לא הרבה. כהתחלה תצפו לכ-50% הנחה כשבית השקעות מנהל עבורכם את תיק ניירות הערך.

אגב, "בביקור השני" שלי זה כבר תלוי לא רק בבית ההשקעות, אלא גם בסכום הכסף בתיק ההשקעות שלכם. 

על מנת להמחיש ש-10% זה לא הרבה, אחלוק איתכם מניסיוני בעבר הרחוק. אחד הבנקים לא הסכים לתת לי הנחה של יותר מ- 75% בחשבון מנוהל (בית השקעות ניהל את החשבון).
יום אחד הוא פנה אלי ביוזמתו, בלי שביקשתי הנחה נוספת, והציע לי 90% הנחה.
יום לפני כן הצלחתי לשכנע אותו שאני מתכוון באמת להעביר את תיק ניירות הערך לבנק אחר. 

אל תרחמו על בנק שנותן 90% הנחה. את העבודה עושה בית ההשקעות וגם לאחר 90% הנחה מדובר לרוב במאות שקלים לרבעון.

כל מה שתואר כאן מביא למסקנה שבהקשר הנוכחי 10% זה לא הרבה. יכולת מיקוח טובה עשויה להשיג לכם הנחה גבוהה יותר בבנק אחר. 

מסעדות, בנק יהב, בנקים אחרים וספקי שירות אחרים
במידה מסוימת בנק יהב פעל כפי שפועלות מסעדות, שהביקור השני של מבקר המסעדות מגלה תוצאות טובות פחות מאשר הביקור הראשון. 
לאחר שנים של פרסומות שעל פיהם הוא אינו גובה עמלות מעובדי מדינה, הוא גובה עמלות. אולי מאמרים בעיתונות הכלכלית, שהראו שהוא הבנק הגובה עמלות נמוכות יותר מבנקים אחרים, עודדו אותו בכל זאת לגבות עמלות מעובדי מדינה.

מה שאתם כקוראים יכולים ללמוד מפוסט זה, שמסעדות, בנקים ובתי עסק אחרים משתנים ומתאימים את עצמם לצרכים ולהזדמנויות העסקיות. 

טיב המוצר, טיב השירות וגובה התשלום עשויים להשתנות במהלך הזמן ולכן עליכם לבצע אחת לתקופה בדיקה נוספת. 
   

קבלת החלטות של רופאים

"הרופא" מאת סמואל ליוק פילדס
מקור התמונה: ויקיפדיה  

באחד העיתונים היומיים ראיתי כי במחקר בארה"ב נמצא שרשלנות רפואית היא הסיבה השלישית בשכיחותה למות בארה"ב (אחרי מחלות הסרטן ומחלות לב).

בלי לקרוא את המחקר, ברור לי לגמרי שמקורו של חלק גדול ממה שהעיתון מכנה "רשלנות רפואית" הוא בקבלת החלטות שגויה של רופאים.
בהסתמך על הספר המעניין של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים - איך הם חושבים", נדמה לי שרופאים חשופים לאותם כשלים ואותן הטיות שכולנו חשופים אליהם בקבלת החלטות כלשהי.

כל מי שקרא ספר העוסק בכלכלה התנהגותית או בקבלת החלטות בתנאי אי-וודאות, יודע לאילו כשלים והטיות אני מתכוון.
גם מי שקרא בבלוג זה פוסטים כמו: שלוש טעויות יסודיות של צרכנים: לא לבדוק, לשלם יקר מדי ולשלם זול מדי, אפקט ההוצאה האבודה או אפקט הקונקורד ותכנון כלכלי מכיר חלק מהכשלים.

דוגמה

המקרה הראשון שמביא ד"ר גרופמן בספרו ממחיש היטב את הבעיתיות של קבלת החלטות של רופאים. 

לרופא טוב הגיעה חולה שאובחנה כאנורקטית וטופלה בהתאם במשך 15 שנה. למרות דיאטת השמנה שקיבלה, וכללה מרכיבים כמו איטריות, המשיכה לרדת במשקל.
הנטיה הטבעית בקבלת החלטות של רופא במצב כזה היא:

1. להניח שמספר רב של רופאים שכבר בדקו אותה לא טעו.

2. לאנורקסיה יש מרכיב פסיכולוגי/פסיכיאטרי ולכן לא להאמין למה שטוענת החולה. למשל, שהיא אוכלת את כל מה שנכלל בתפריט, שנתנו לה דיאטנים בהתאם להוראות הרופאים. 

הרופא היה קשוב למה שאמרה החולה ושלח אותה לבדיקות נוספות. בבדיקה התגלה שהיא חולה בצליאק.
הדיאטה שהחולה קיבלה כללה מוצרים שבהם גלוטן. היא רק החמירה את מצבה.

קבלת החלטות של סטודנט לרפואה 

הסטודנט מקבל מידע על מצבו של חולה ומנתח את מצבו על פי כל החומר שלמד ומסיק מסקנות. אין לו מגבלות של זמן ואחריות משום שלמעשה לא הוא זה שמטפל בחולה.  

קבלת החלטות של רופא

קבלת ההחלטות של רופא בחדר מיון למשל, שונה לחלוטין מקבלת ההחלטות של סטודנט. ד"ר גרופמן טוען כי למעשה האופן בו הוכשר סטודנט לא מכין אותו למה שמצפה לו כרופא חדר מיון או רופא משפחה למשל. 

להלן שניים מהאילוצים של רופא המקבל החלטות בחדר מיון:

1. יש לו מספר רב של חולים והוא צריך לקבוע סדרי עדיפויות במי לטפל קודם.
החלטה לא נכונה בנושא זה עלולה להביא למות חולים או לפגיעה בלתי הפיכה בבריאותם.

2. יש לו זמן מוגבל להחלטה ביחס לאבחון חולה ולטיפול בו ולכן אינו יכול לנתח באופן יסודי על פי כל מה שלמד. התוצאה היא שימוש בהיוריסטיקה לצורך קבלת ההחלטות.

שימוש בהיוריסטיקה פירושו ויתור על חלק מהשיקולים לקבלת ההחלטה. על מה מותרים? זה בדיוק מה שגורם להטיות וכשלים. 
הרופא עלול להיות מושפע, בין היתר, מהיחס שלו כלפי החולה, מהתדמית שהחולה משדר, מרמת האינטליגנציה של החולה, מהלבוש שלו, מאופן הדיבור שלו ומרגשות של הרופא.
מכאן ועד לרשלנות רפואית הדרך קצרה.

לרופא משפחה בארצות מסוימות (לא ידוע לי מה המצב בישראל) יש קושי נוסף. לפעמים הוא מתוגמל על פי מספר החולים שבדק.
אם ישקיע את הזמן הנדרש לניתוח יסודי ללא שימוש בהיוריסטיקות, שכרו יהיה נמוך יותר, שלא לדבר על אי הנעימות בהמתנה הארוכה של החולים האחרים.

אם ישתמש בהיוריסטיקות, הוא עלול לטעות ולגרום נזק לחולה. לפעמים הנזק הפיך ולעפמים הוא בלתי הפיך.

קבלת החלטות כלכליות וקבלת החלטות רפואיות

ג'רום גרופמן כותב בספרו, שקבלת החלטות כלכליות שונה מקבלת החלטות של רופאים, משום שיש מספיק זמן לביצוע החלטות על סמך כל המידע והידע. במידה מסוימת אופן קבלת ההחלטות דומה לקבלת החלטות של סטודנט לרפואה.

אינני בטוח שהוא צודק בהקשר של קבלת החלטות כלכליות ברמה של חברות עסקיות או ברמה של מדינות. בהחלטת יתכנו מצבים בהם יש זמן מוגבל עד לקבלת ההחלטות.

כאשר מדובר בכלכלת משפחות או יחידים, אין ספק שהטענה שלו אינה מתארת את המצב האמיתי. אנשים ומשפחות מקבלים החלטות כלכליות מוטות בגלל כשלים, הטיות קוגניטיביות ורגשות, ללא ניתוח רציונאלי מלא. 

המשמעות מבחינת החולה או הנבדק

יש לכבד רופאים, אבל אין לקבל באופן עיוור כל מה שאומר לכם רופא, משום שתהליך קבלת ההחלטות שלו עלול להיות מוטה.

ד"ר גרופמן מביא בספרו דוגמאות למצבים בהם הבעת דעתו של החולה, ולפעמים עמידה נחרצת על דעתו, חוסכת ממנו הבחנות רפואיות מוטעות וסבל רב.

ההמלצה שלי במקרים כאלה היא בדיוק כמו בתחומים אחרים: לקבל Second Opinion מרופא אחר, שאתם סומכים עליו.

בפוסט הבא אציג לכם שני מקרים של קבלת החלטות שבהם הייתה מעורבות של מטופלים.

ניצולי השואה: ההיבט האנושי וההיבט הכלכלי

מפת השואה: איזורי השליטה הנאצית ונתיבי התעבורה אל מחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה
מוקר התמונה: ויקיפדיה 

מחר יום השואה. בשואה איבדה אימי ז"ל את כל משפחתה. הפוסט הוא לזכרם של דודותיי, דודיי ובני ובנות דודי שמעולם לא היכרתי משום שנספו לפני שנולדתי.

בהיבט הכלכלי, מרבית ניצולי השואה איבדו את כל רכושם. זה בודאי לא קל להתחיל מהתחלה מבחינה כלכלית, אבל בהקשר של השואה, זו לא הייתה הבעיה העיקרית של הניצולים.

בעיות חמורות יותר היו אובדן בני משפחה ואנשים קרובים אחרים שנרצחו, סבל ומכאוב שעברו במשך תקופת השואה ואולי איבוד האמונה בזה שיש משהו יציב בעולם, שאפשר לסמוך עליו.

בהיבט האנושי, ראוי שנתייחס בכבוד ובחמלה (אם צריך חמלה) לאנשים האלה, שעברו דברים שרובנו לא עברנו ואיננו יכולים אפילו להבין את גודל הזוועה.

בהיבט הכלכלי, צריך לתת להם את כל מה שמגיע להם. הצעירים שבהם כבר מעל לגיל 70. אי אפשר לא לתת להם את מה שמגיע להם ולתקן את העוול בעוד 20 שנה.

המציאות היא מעורבת. מצד אחד נתקלים בגורמים שלטוניים ובאנשים הפוגעים בהם. 

קראו למשל: ניצולי שואה רגילים לרעוב - בעלי מניות לא 

ו: השר חיים כץ: המדינה לא העבירה יותר מ-400 מיליון שקל לניצולי שואה.

מצד שני נתקלים בארגונים ובהרבה אנשים פרטיים שמסייעים להם,  לפעמים ללא כל תמורה.

עם הרקע האישי שלי, אני מנסה להיות בצד שמסייע להם ללא תמורה. כל ניצול שואה שפונה אלי מקבל ייעוץ בכלכלת המשפחה ללא תשלום כלשהו. אפשר לפנות אלי בטלפון: 054-4480616. דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com.

לפני שנה פרסמתי פוסט, שעדיין אקטואלי, בו ניסיתי לרכז קישורים ומידע על הזכויות המגיעות לניצולי שואה. לקריאת הפוסט לחצו: זכויות ניצולי שואה.