יום ראשון, 21 ביוני 2020

ניהול סיכונים: הקורונה כמשל

איור של הנגיף. מקור התמונה: ויקיפדיה


נגיף הקורונה מציב במרכז סיכונים לאנשים, משפחות, עסקים ומדינות. כשהסיכונים במרכז זוהי גם שעתם של מנהלי סיכונים המכירים את אופן ההתמודדות עם סיכונים. 
בבלוג זה התייחסתי כבר בכמה פוסטים לניהול סיכונים בזמן קרונה. בפסקה האחרונה בפוסט זה מצורפים קישורים. 

בפוסט זה אעסוק במספר סוגיות בניהול סיכונים, כפי שהן באות לידי ביטוי בהקשר של הקורונה.


ניהול סיכונים הוא דינאמי


אחד מהעקרונות של ניהול סיכונים לפי תקן ISO 31000-2018 הוא דינמיות. 
המשמעות של העיקרון החשוב הזה הוא שהסיכונים משתנים: יכולים להתווסף סיכונים חדשים, יכולה לעלות חומרת סיכון קיים, יכולה גם לרדת חומרת סיכון קיים. מה שנכון לגבי חומרה נכון גם לגבי התרחשות אירוע סיכון. 

הנטייה האנושית היא לחשוב שטיפלנו בסיכון והוא כבר מאחורינו. זה בדיוק מה שקורה היום במדינת ישראל. אנשים רבים אינם ממלאים אחרי ההנחיות הבסיסיות של המאבק בקורונה, למשל: שמירה על מרחק פיזי בין אנשים.   

חלקם גם אומרים באופן ברור: "הקורונה כבר נגמרה". אלא שוירוס הקורונה לא ממש קשוב לאמירות מסוג Wishful Thinking של בני אדם.
כרגע אנחנו רואים עלייה בתחלואה מקורונה במדינת ישראל. אגב, לא רק במדינת ישראל.


סיכונים שלא זוהו מזוהים יותר מאוחר


האמת היא שאנחנו לא יודעים הרבה על הקורונה. המושג אנחנו לא כולל רק הדיוטות כמוני, אלא גם מומחים. חלק מהמומחים מספיק כנים בשביל להגיד את זה.

בפוסט קורונה: לא רק הידבקות בקורונה וכלכלה התייחסתי לכמה מהסיכונים שפחות קל לזהות אותם. 
אדם, משפחה או ארגון לפעמים לא מזהים סיכונים שקיימים משום ששלב הזיהוי בתהליך ניהול סיכונים הוא לא תמיד פשוט. 

ישנה עוד סיבה לכך שלא תמיד מזהים סיכונים. זוהי סיבה המתחברת גם עם עיקרון הדינמיות: יש סיכונים שבזמן נתון לא ניתן לזהות אותם. 

בהקשר של הקורונה אנחנו שומעים לאחרונה מרופאים, חולים וממחקרים, שהמחלה אינה נגמרת כשהיא נגמרת, אלא עלולות להיות לה השלכות בריאותיות ארוכות טווח הנעות בין איבוד חוש הטעם להשתלת ריאה. 

עד כמה זה מבוסס? לי אין מספיק מידע. מחקר מדעי מבוסס על רפליקציות, כלומר: חזרה על אותו ניסוי לאישוש או הפרכת הממצאים של מחקר. 
כמו כן, לא ברור האם מי שמאבד את חוש הטעם מאבד אותו לשנה, לשנתיים או לכל החיים? פשוט עבר פחות מדי זמן ואנחנו יודעים מעט על הנגיף. 

בכל מקרה נראה כי סיכון שלא חשבנו עליו קודם הוא השלכות בריאותיות ארוכות טווח מעבר לסיכון שבהידבקות במחלה. 
במשך הזמן אולי נוכל לכמת את הסיכון הזה טוב יותר.


תלויות בין סיכונים


אי אפשר להתעלם מתלויות בין סיכונים. ייתכן שבטיפול בסיכון אחד מעצימים סיכון אחר. 

מי שבא מעולם מערכות המחשוב מכיר את המושג Regression Test. 
יכול להיות שתוכניתן שתיקן בחופזה באג קטן במערכת יצר באג גדול,   שנזקו רב יותר. 
באמצעות Regression Test בודקים שתיקון בעיה לא גרם לבעיות אחרות. 

כאשר מדובר בקורונה בישראל עומדת השאלה: האם הצעדים הקיצוניים שננקטו לא גרמו נזקים כלכליים גדולים יותר מנזקי המחלה? 
אין לי תשובה כמותית ברורה לשאלה הזו. התשובה היא מציאת האיזון הנכון בין טיפול בנזק הבריאותי, שאם לא יטופל עלול גם להביא נזק כלכלי, לבין הפגיעה בכלכלה. 



נזקם של אמצעים קיצוניים לטיפול בסיכון וחוסר בהסברה


אי אפשר להגיד שהטיפול בסיכוני קורונה במדינת ישראל היה אופטימלי. 
התייחסתי כבר בהרחבה לחוליה חלשה אחת: הסברה. במקום הסברה שתיצור מודעות לסיכונים אצל הציבור הביאו פוליטיקאים, בעיקר את בנימין נתניהו, בכל ערב אבל גם את ליצמן. 
ברור לגמרי שאין להם שום מומחיות בנושא. ברור לגמרי ששיקולים פוליטיים תופסים מקום מרכזי במה שהם אומרים. בקיצור: קשה להאמין להם.

הסברה צריכה להיעשות על ידי מישהו אמין, חסר אינטרסים ובעל ידע והבנה בתחום. רצוי גם ידע בהסברה ובכלכלת רפואה.

הבעיה השנייה היא טיפול בסיכונים גם באמצעים שאינם מטפלים בסיכונים. 
לו הייתה הסברה, היה ברור לאזרחים שאין קשר בין חלק מהאמצעים לבין מניעת קורונה. אין שום קשר בין אמצעים כמו התרחקות עד 50 מ' או 100 מ' מהבית, עד 500 מטר בעיסוק בספורט וקל וחומר, יציאה למרחב הציבורי של הורה רק עם ילד אחד ולא עם שניים לבין הידבקות במחלה.
הסיבות לנקיטה באמצעים אלה הן תערובת של מניעים פוליטיים, כוחניות, רצון לשלוט ורצון להפחיד וכמובן גם קמצוץ או יותר של אווילות. 

לעומת זאת ברור לגמרי שיש קשר הדוק בין אי שמירה על ריחוק חברתי לבין הידבקות. 
זה אולי ברור לי ולמי שיודע דבר או שניים על מגפות או קרא והתעדכן בתקופת הקורונה. להרבה אחרים זה לא היה ממש ברור. 

לשימוש בטיפול בסכנה, שאינו טיפול כלל, עלולות להיות השלכות קשות בגל השני, אם אכן יהיה כזה.

הגל השני בספטמבר?


ממש אין לי מושג האם יהיה גל שני של קורונה או לא. אני יודע רק שני דברים:

1. בשפעת הספרדית לפני כמאה שנים היה גל שני.

2. מומחים רבים בארץ ובחו"ל מדברים על גל שני.

מכיוון שכך, בניהול סיכונים חייבים להביא בחשבון גם אפשרות כזו ולהיערך לקראתה. 

לנטייה האנושית לחשוב שסיכונים לא יתממשו צריך להוסיף גם את הסגר הקשה במיוחד, כולל אמצעים בלתי רלוונטיים לחלוטין. מי שכבר השתחרר יטה ללכת לקיצוניות השנייה.

את זה אנחנו רואים בשטח. כמה חבל שהסיכונים לא מבינים את זה ואינם מתיישרים עם הציפיות. 
יהיה קשה עד בלתי אפשרי לחזור שוב למצב של סגר מוחלט.

קישורים לפוסטים על ניהול סיכוני קורונה 





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בריאות: היבטים כלכליים

  היגיאה אלת הבריאות במיתולוגיה היוונית, ציור של גוסטב קלימט, מקור התמונה: ויקיפדיה   רבים מאיתנו אינם יודעים להעריך בריאות טובה לפני שהם חו...