קורונה: טיפול בסיכונים -האסטרטגיה

איור של קורונה. מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט קודם: סוף הקורונה מתקרב? - לא בהכרח. סיכונים הם דינאמיים, הבטחתי להתייחס לשאלה מה ובאיזה מועד עשוי להקטין באופן משמעותי את הסיכון הבריאותי?  
פוסט זה הוא הצעד הראשון בהתייחסות שלי.

חשוב לציין שאינני מבין ברפואה בכלל ובאפידמיולוגיה בפרט ולכן אני מתייחס לנושא מזווית של ניהול סיכונים. אני מסתמך על מידע שקיבלתי, שלא בהכרח מדויק או אפילו נכון.
ההתייחסות לסיכוני קורונה בפוסט זה היא מצומצמת ועוסקת רק בסיכונים בריאותיים ישירים, כלומר: הדבקה והידבקות.

אסטרטגיות לטיפול בסיכונים

אחרי שזיהינו סיכונים, ניתחנו סיכונים והערכנו כל סיכון צריך לבחור כיצד לטפל בסיכונים.
קיימות ארבע אסטרטגיות, שאפשר לשלב ביחד. האסטרטגיות הן: קבלת הסיכון (Risk Acceptance), הימנעות (Avoidance), הקטנת ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון, הקטנת ההשפעה של התרחשות אירוע סיכון.

קבלת הסיכון

באסטרטגיה זו מחליטים לא לטפל בסיכון אלא לקחת אותו. הרציונל מאחוריה הוא שזה אינו רק סיכון, אלא גם סיכוי להפקת תועלת.
דוגמה: משקיע באפיק מסוכן בשוק ההון. הוא מבין שיש סיכון אבל יש גם סיכוי להרוויח הרבה. הוא יכול להחליט לקחת את הסיכון.

בהקשר של קורונה

תפיסה של "חיסון עדרי" היא אסטרטגיה של קבלת הסיכון. ההנחה היא שמרבית האוכלוסייה תהיה מחוסנת במשך הזמן. המחיר עלול להיות מספר רב של מתים מהמחלה, כפי שראינו בבריטניה. 
נראה שהתפיסה הזו שגויה בהקשר של נגיף הקורונה. בנוסף למספר הרב של המתים, בכלל לא בטוח שמי שחלה מחוסן לאורך זמן. 

דוגמה נוספת לאסטרטגיה של קבלת הסיכון הוא מיזם בארצות הברית שבו מדביקים במתכוון מתנדבים בקורונה.
המטרה היא קיצור התהליכים למציאת חיסון לכלל האוכלוסייה.

ברוב המקרים שילבו את האסטרטגיה הזו עם אסטרטגיות אחרות, למשל: הימנעות של קבוצות אוכלוסייה בסיכון.

הימנעות

הימנעות פירושה ויתור על עשייה על מנת שלא להסתכן.
דוגמה: חברה יכולה להרוויח הרבה על פרויקטים או מוצרים במדינת עולם שלישי. המאפיינים של מדינת העולם השלישי הם שלטון צבאי המתחלף בתדירות גבוהה והרבה שחיתות. 
הסיכון הוא שמהלך תקופת ההתקשרות הרודן הנוכחי יודח. מחליפו לא יכבד את ההסכם ויהיו הפסדים כבדים.
סיכון נוסף הוא שקרוב לוודאי שיהיה צריך לשחד מקורבים. ישנן מדינות ששוחד מסוג זה נחשב בהן לעבירה פלילית חמורה. אם בארץ המוצא של החברה יתגלה שהם שיחדו במדינת העולם השלישי, ראשי החברה צפויים למאסר והחברה צפויה להיקנס בסכומים נכבדים. 

יש חברות שינקטו באסטרטגיית הימנעות ולא יחתמו על עסקה עם הרודן הנוכחי של אותה מדינה.

בהקשר של קורונה

בהקשר זה ישנם כמה צעדים של הימנעות. להלן שתי דוגמאות:

1. הימנעות מיציאה מהבית (סגר)מי שלא יוצא מהבית לא יכול להידבק מאנשים אחרים משום שהנגיף מועבר לרוב באמצעות רסיסי נוזלים היוצאים מגופו של חולה...
אלא אם כן, אותו אדם הנמנע מיציאה מהבית, חי באותה דירה עם נשאים או חולים בקורונה.  
במקרה העגום הזה הוא לפחות לא ידביק אחרים שאינם גרים באותה דירה. 
הבעיה היא כמובן שבני אדם לא בהכרח מצליחים לעמוד בסגר מתמשך.

2. שמירת מרחק של 2 מטר
מי שנמנע ממגע קרוב עם אנשים, העלולים להיות חולים או נשאים, נמנע מהעברת רסיסי נוזלים, שבתוכם נגיפים, הנפלטים מהם.

כמובן שמשלבים את האסטרטגיה הזו ביחד עם אסטרטגיות אחרות.

משהו אישי
על סמך מה שקראתי, נראה לי כי יש ביסוס מחקרי לכך שריחוק פיזי הוא יעיל למניעת הידבקות בקורונה.
באופן אישי, אני מקפיד במיוחד על תקנות משרד הבריאות בהקשר זה. אני חושב שאם אצליח לשמור באופן כמעט מוחלט על ההנחיה הזו, הסיכויים שלי להידבק הם אפסיים גם ללא אמצעים אחרים, למעט שמירה על היגיינה. 
אל תסיקו מזה שאני לא משתמש במסכה. אני משתמש משום שדורשים זאת ממני ויש גם בזה היגיון.
 

הקטנת ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון

באסטרטגיה זו נוקטים באמצעים על מנת להקטין את ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון. 
דוגמה: אבטחת נתונים טובה במערכות מחשבים מקטינה את הסיכון של פריצה למערכת וביצוע פעולות העלולות לגרום נזק כספי כבד לארגון. אבטחת נתונים טובה עשויה להיות מורכבת ממספר רב של דברים כמו תוכנות להגנה מפני ניסיונות פריצה ומודעות של עובדים ושותפים עסקיים לסיכון.

בהקשר של הקורונה

דוגמה בולטת להקטנת ההסתברות בהקשר של קורונה הוא משהו שעדיין אין לנו. אני מדבר על חיסון. אם אפשר לחסן אנשים, רובם הגדול כנראה לא יחלו בקורונה.
הבעיה היא שאופק הזמן המשוער, עליו מדברים מומחים בהקשר של חיסון נע בין שנה וחצי ל 4-5 שנים.

הקטנת ההשפעה של אירוע סיכון

באסטרטגיה זו מפעילים אמצעים (בלשון מומחי ניהול סיכונים:  Controls) שתכליתם היא הפחתת או אפילו מזעור הנזק לאחר שאירע אירוע סיכון.
דוגמה: היערכות מראש לאסונות טבע כמו התפרצויות הרי געש, שיטפונות ורעידות אדמה.
את האסון אי אפשר למנוע אבל את הנזק אפשר להקטין בהיערכות נכונה מראש. כך למשל, האופן בו בונים בתים ביפן באזורים מועדים לרעידות אדמה קשות מקטין את ההסתברות להתמוטטות בניינים ומקטין את הנזק במקרה שהם יתמוטטו.

בהקשר של הקורונה

הדוגמה הבולטת בהקשר של קורונה היא תרופה למחלה. אם כבר חלית, התרופה עשויה להקטין את הנזק. 
כך למשל, התרופה רמדסביר, שהיא הראשונה שאושרה לטיפול בקורונה, מקטינה את מספר ימי האשפוז הנדרשים.
תרופה יעילה יותר, אם וכאשר תפותח, אולי עשויה לרפא גם חולים קשים, שהיום נפטרים מהמחלה.

דוגמאות לאמצעים אחרים להקטנת הנזק של אירוע מחלה:

1. בדיקות המאפשרות גילוי מוקדם יותר של המחלה.
2. צוותים רפואיים מיומנים.
3. ציוד רפואי המאפשר טיפול, למשל: מכונות הנשמה.

4. מספר מספיק של מיטות בבתי חולים.

סיכום 

יש ארבע אסטרטגיות לטיפול בסיכונים: קבלת הסיכון, הימנעות, הפחתת ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון והפחת הנזק במקרה של התרחשות אירוע סיכון.
במקרים רבים אפשר לשלב ביניהן. 

נראה כי בהקשר של הקורונה מנסים לשלב בין האסטרטגיות של הימנעות, הקטנת ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון והקטנת ההשפעה של האירוע לאחר שהוא התרחש. 

הגישה של קבלת הסיכון שנויה במחלוקת, שלא לומר פסולה בעיני רבים.