יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

הסוסים ברחו עכשיו ננעל את האורווה

עסקתי בניהול סיכונים. התייחסתי בעיקר לסיכונים, שבהם למשפחה שלא ניהלה את סיכוניה חסר כסף לאחר התרחשות אירוע כלכלי.
כך למשל האירוע פרישה לפנסיה. הבעיה: גמלת הפנסיה קטנה מדי לצורך קיומו וקיום משפחתו. 
דוגמה אחרת למשפחה שאין לה בכלל חסכונות ונצלה את כל האוברדרפט שלה, התקלקלה מכונת כביסה. היא צריכה לקנות מכונת כביסה חדשה. הבעיה: אין מקור כספי לרכישה. 

הנושא שלא עסקתי בו בפוסט הנ"ל, הוא ניהול סיכונים בחסכונות הכספיים.
משפחות חוסכות כסף על מנת לענות על הצרכים שלהן, אם וכאשר מתרחש אירוע סיכון כלכלי (למשל: פיטורים מעבודה) או על מנת לממש יעדים כלכליים (כגון: רכישת דירה, לימודים של הילדים, חתונה, בר מצווה, טיול בחו"ל).
המצב בו משפחה מאבדת חלק ניכר מחסכונות (שלפעמים הושגו בעמל רב ובמחיר של ויתור על הוצאות), בגלל ניהול לא ראוי של סיכונים, צריך להטריד. התוצאה עלולה להיות חוסר יכולת לממש את היעדים הכלכליים שלשמם נחסכו הכספים.

בפוסט זה אעסוק בנושא של ניהול סיכונים של חסכונות משפחות. הגורם המידי (trigger) לכתיבת פוסט זה היה פניות של אנשים אלי בשאלה: האם למכור את מנית IDB או לא? אין לי רישוי והסמכה לשוק ההון ולכן תשובות על שאלה כזו לא יקבלו ממני.
ברור לגמרי שמי ששואל אותי בעיתוי כזה  (אחרי הערת עסק חי של IDB) לא יודע לנהל סיכונים. 

נדמה כל מניה, איגרת חוב או מופע של מכשיר פיננסי אחר לאורווה. את סכום הכסף המושקע בה לסוסים.
השאלה שנשאלתי על מניית חברת IDB, אנלוגית לשאלה: האם לנעול את האורווה אחרי שמרבית הסוסים כבר ברחו ממנה?

התשובה שלי היא: בואו נבדוק האם לנעול אורוות אחרות, שהסוסים הנמצאים בהן טרם ברחו.
במונחים של מופעים של מכשירים פיננסיים ניתן לתרגם את השאלה לשאלות כגון:

  • האם אתם מחזיקים מניות או אגרות חוב של חברה של טייקון אחר הנמצא במצוקה (מה שהתפרסם ביחס לנוחי דנקנר וקבוצת IDB אולי יתפרסם עליו בעוד שלושה או ארבעה חדשים או ייתכן אף גרוע מזה)?
  • האם אתם מחזיקים באגרות חוב של חברה בבעלות טייקון שמצבו טוב אבל החברה באגרות החוב שלה נמצאת בצרות והטייקון חובב התספורות, לא יכניס את ידו לכיסו על מנת לשלם לכם?
  • למה לעסוק רק בטייקונים? אולי אתם מחזיקים במניות של חברה, שאינה שייכת לטייקון, ונמצאת במצב לא טוב ועתידה לוט בערפל?

סיכונים בניהול חסכונות: רמת הסיכון בהשקעה
זהו החלק האינטואיטיבי ביותר והקל ביותר להבנה. ישנם מכשירים פיננסיים מסוכנים יותר ומסוכנים פחות. בתוך אותו מכשיר, לדוגמה מניות, יש מניות מסוכנות יותר ממניות אחרות, בגלל מיצובה של החברה המנפיקה אותן או מסיבות אחרות. 

מי שמשקיע באמצעות בית השקעות, בנק או חברת ביטוח, מחויב  לחתום על טופס, בו מופיעה רמת הסיכון שבחר בה.

בחירת רמת הסיכון נעשית על ידי המשפחה. בחירה נבונה מושפעת מפרמטרים כמו: גיל (בדרך כלל מבוגרים לוקחים פחות סיכונים, משום שהם עשויים לממש את ההשקעה מוקדם יותר מצעירים) ומצב כלכלי (מי שיש לו פנסיה גבוהה וכמה דירות שהוא משכיר, יכול לקחת יותר סיכונים, ממי שהפנסיה שלו צנועה וההשקעות שלו הן  נכסיו הפיננסיים היחידים). 

חשוב להבין שבלא מעט מקרים ככל שהסיכון גדול יותר, גם הסיכוי להרוויח יותר עשוי להיות גדול יותר.

סיכונים בניהול חסכונות: מי אחראי על ניהול ההשקעה?
נושא זה פחות מובן למשפחות. זו גם הסיבה שנשאלתי את אותה שאלה על מניית IDB.
שאלת מפתח: מי האחראי על אופן ההשקעה ועל המעקב אחריו?
קיים רצף של רמות אחריות, שבקצה האחד המשפחה היא האחראית הבלעדית ובקצה השני הגורם המקצועי המנהל את ההשקעה הוא האחראי. להלן תיאור הרצף מאחריות מלאה של המשפחה:

  • אחריות המשפחה עם ייעוץ של גורם מקצועי - המשפחה בוחרת מניות, אגרות חוב וכיו"ב על בסיס של ייעוץ מקצועי. היועץ המקצועי צריך להתריע מדי פעם על צורך בשינויים עקב שינויים בתנאי השוק. זהו המודל בו עובדים הבנקים בישראל. למרות שמשפחות חותמות על הסכם ייעוץ המפרט בדיוק את אחריות הבנק ואת אחריות המשקיעים, יש משפחות החושבות שהבנק מנהל ולא רק מייעץ. 
  • ניהול שוטף על ידי גורם מקצועי באחריות המשפחה - המשפחה יכולה לרכוש מכשירים פיננסיים שמישהו מקצועי מנהל בהן את ההשקעה למשל קרנות נאמנות.
  • אחריות וניהול של גורם מקצועי - זה מודל העבודה בניהול תיקים בבתי השקעות ובחברות ביטוח וניהול פוליסות פיננסיות על ידי חברות הביטוח. המשפחה קובעת את רמת הסיכון. הגורם המקצועי מנהל ומדווח. עדיין רצוי לעקוב תקופתית אחרי ההשקעה, כי כל אחד יכול לטעות.

סיכונים בניהול חסכונות: רמת המיומנות

שאלת מפתח: מה הקשר בין האחראי ורמת המיומנות של המשפחה?
אם יש במשפחה מישהו, שמבין היטב את שוק ההון והמכשירים הפיננסיים השונים ובנוסף לכך יש לו את הזמן והרצון לעקוב אחרי ההשתנות המתמדת של המצב הכלכלי בכלל והאפיקים בהם השקיע בפרט, הוא בהחלט יכול היות האחראי.

זה אינו המצב השכיח. ככל שרמת המיומנות נמוכה יותר, כך גדל הצורך באחריות של גורם מקצועי. 
כאשר רמת הידע והמיומנות נמוכה מתקשים להבין גם את רמת האחריות של גורם מקצועי מעורב.

השורה התחתונה
ניהול סיכונים נכון של חסכונות המשפחה, מחייב קביעת רמת סיכון בהשקעה המתאימה למצבה של המשפחה.
יותר קשה לבחור את רמת האחריות של המשפחה ושל גורם מקצועי מעורב.
חשוב להתאים את רמת האחריות של הגורם המקצועי לרמת המיומנות של בני המשפחה: ככל שרמת המיומנות נמוכה יותר, כך צריכה לגדול אחריות הגורם המקצועי. 
כאשר אין התאמה בין המיומנות לאחריות הסיכון עלול להיות גדול ממה שחשבתם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הטיה קוגניטיבית: הטיית החוכמה לאחר מעשה

  כמו פוסטים קודמים גם פוסט זה עוסק בהטייה קוגניטיבית המפורטת בספרו של פרופ' דניאל כהנמן   ז"ל  "לחשוב מהר לחשוב לאט" , ג...