 |
| בקתת מגורים בשבט בעמק האומו בדרום אתיופיה |
חצי השעה הראשונה בהרצאה שלי בזום: כלכלת המשפחה באתיופיה - מה אנחנו יכולים ללמוד מהם? הייתה מוצלחת.
הגענו לעשר הדקות האחרונות, שבהן היו המשתתפים אמורים לשאול שאלות ולענות על השאלה: מה הם למדו מהאתיופים?
כשניסיתי להעביר אותם ממצב השתקה למצב בו הם יכולים לדבר, השתקתי בטעות את עצמי.
נוצרה תקלה טכנית שמנעה מהמשתתפים לשמוע אותי.
עשר הדקות בוזבזו על ניסיונות לאתר את התקלה.
מכיוון שאת הנעשה אין להשיב, החלטתי לכתוב כאן את מה שהתכוונתי להגיד בדיון, כלומר: מה אני למדתי על כלכלת המשפחה מהאתיופים שבאתיופיה?
משתתפים בהרצאה המעוניינים לספר מה למדו מוזמנים להגיב לפוסט.
מה למדתי מהאתיופים על כלכלת המשפחה?
לא מוציאים יותר ממה שיש
העקרון הבסיסי בכלכלת המשפחה הוא לא להוציא באופן עקבי יותר מההכנסות.
נתקלתי בלא מעט יחידים ומשפחות בישראל, שהוציאו יותר ממה שהרוויחו. את הפער בין ההכנסות וההוצאות סגרו באמצעות הלוואות.
בהרבה מקרים זה הסתיים לא טוב.
העקרון הזה נכון גם ברמה של חברות ומדינות. כמו במשפחות, גם בהקשרים הרחבים יותר של חברות ומדינות, לפעמים מוציאים יותר מההכנסות על מנת לקדם יוזמות שעשויות להביא להכנסות גבוהות יותר בעתיד.
אתיופיה אינה מוציאה יותר מטבע זר ממה שהיא יכולה להוציא משום שההכנסות שלה מיצוא אינן גדולות. היא מוציאה מטבע זר בעיקר למוצרים בסיסיים שאין מנוס מרכישתם.
יש מדינות שמוציאות יותר ממה שמצבן הכלכלי מאפשר להן להוציא וקורסות כלכלית. הדוגמה הקלאסית היא ארגנטינה (לא כולל את ניהול הכלכלה על ידי הנשיא הנוכחי חאבייר מיליי).
זה נכון גם לגבי מדינות אחרות. גם לגבי ישראל בתקופות שבהן היה שר אוצר פוליטי, שכלכלת מדינת ישראל לא עניינה אותו והתמקד באינטרסים פוליטיים. במקרה של ישראל מדובר בשלושה שרי אוצר כאלה: יורם ארידור, ישראל כץ ובצלאל סמוטריץ.
יוצאי אתיופיה בישראל
גם יוצאי אתיופיה בישראל לרוב מנסים לא להוציא יותר מההכנסות שלהם.
השכלה היא מפתח להצלחה
כתייר באתיופיה ראיתי שמי שמסוגל לתקשר עם תיירים מתמודד טוב יותר עם האתגרים הכלכליים.
ידיעת השפה האנגלית היא החשובה ביותר.
השכלה של יוצאי אתיופיה בארץ
כמי שהתנדב כמה שנים ב"עולים ביחד" ליוויתי כמנטור יוצאי אתיופיה אקדמאים והייתי שותף לתהליכי בחירה של המתקבלים לקורסים שיעזרו להם להשתלב בתפקיד הולם.
חרף כל המאמצים של רבים וטובים בנושא זה יש עדיין קשיים בקבלת עולי אתיופיה לתפקידים הההולמים את קישוריהם.
מי שיוזם ומתאמץ מקדם את סיכוייו להצליח
הדוגמה הבולטת ביותר באתיופיה בה נתקלתי היה צעיר מקומי באחד השבטים בדרום (לא בעמק האומו, אלא משבט במצב טוב יותר).
כשהגענו לכפר רבים ניסו למכור לנו מוצרים.
גם אותו צעיר שדובר אנגלית. בערב נסענו למלון מחוץ לכפר.
היחיד שהגיע למלון על מנת למכור את המוצרים שלו היה אותו צעיר.
אין ספק, שהנחישות והמאמץ מגדילים את סיכוייו לצאת מהעוני.
יוצאי אתיופיה מרשימים שזכיתי ללוות או לקבל לקורס
לאחד מהם שראיינתי, במסגרת בקשה שלו להתקבל לקורס פסיכומטרי ייעודי ליוצאי אתיופיה, הקדשתי פוסט מיוחד: ממצוקה להצלחה.
את השנייה, סטודנטית מצטיינת, שליוויתי כמנטור, הערכתי מאוד. גם היא הצליחה למרות נקודת התחלה קשה במיוחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה