יום שני, 25 ביולי 2011

אפקט ההוצאה האבודה או אפקט קונקורד

בפוסט קודם המלצתי על ספרו של פרופ' יוסי יסעור: גם לכם לא היו מים חמים. העוסק בכשלים בקבלת החלטות. 
ניסיתי להתייחס מעט לכשלים בקבלת החלטות בהקשר של ניהול כלכלת המשפחה.

הפעם אתמקד באפקט ההוצאה האבודה המתואר ומודגם באותו ספר ונוגע למכלול רחב של היבטים ברמה האישית, ברמת כלכלת המשפחה, ברמה העסקית, וברמה לאומית. 


אפקט ההוצאה האבודה מתייחס למצב בו גורם כלשהו (אדם, משפחה, ארגון, מדינה) השקיע משאבים רבים במשימה או בפרויקט. 
בניתוח רציונלי ההחלטה הפחות גרועה עשויה להיות הפסקת הפרויקט ואובדן ההשקעה אבל...
מתקבלת החלטה להמשיך בפרויקט על מנת שההשקעה לא תהיה לשווא.


בספר של יוסי יסעור מובאת דוגמה של החלטת הממשל האמריקאי בשנת 1969 שלא להפסיק את מלחמת וייטנאם. 
בניסוחו של שר החוץ הנרי קיסינג'ר: "הנשיא (ריצ'רד ניקסון) אינו יכול לבגוד ב 30,000 החיילים האמריקאים שנהרגו בוייטנאם. צריך להישאר שם עד הניצחון הגדול".


התוצאה: עוד כ 52,000 חיילים אמריקאים הרוגים עד הוצאת הכוחות מוייטנאם (וגם מיליוני הרוגים וייטנאמיים, מאות אלפי פצועים אמריקאים והוצאות כספיות ענקיות).


אפקט זה נקרא גם אפקט הקונקורד, על שם המטוס הידוע שבפרויקט של ייצורו היו כשלים דומים.


ברמת פרויקט או Endeavor בארגון  
ההיכרות שלי עם פרויקטים היא בעיקר מתחום טכנולוגית המידע תחום בו עסקתי במשך שנים ארוכות כיועץ כמנהל וכמומחה טכני.
לא במקרה הוספתי את המונח האנגלי Endeavor.
מונח זה מתייחס לפרויקטים גדולים במיוחד שיש להם משמעות אסטרטגית לארגון. 


Endeavor עשוי להיות מורכב ממספר פרויקטים שיש ביניהם זיקה חזקה או קשר מהותי ומיועדים לתת מענה לצורך אסטרטגי אחד.
ניהול Endeavor שונה ומורכב מניהול פרויקט רגיל.


אם נחזור לאפקט ההוצאה האבודה, Endeavors או פרויקטים גדולים מועדים במיוחד לחוות אפקט זה הסיבות  לכך הן:


1. הם מוגדרים מראש כחשובים או אסטרטגיים לארגון וכעתירי עלויות
לפיכך קיים קושי בוויתור על התוצרים שלהם ועל ההוצאות שכבר   
הוצאו עד לשלב בו מתברר כי הם מועדים לכישלון. 


2.  רמת הסיכון בהם גבוהה יותר מאשר בפרויקטים אחרים
 רמת הסיכון הגבוהה נובעת מהמורכבות הגבוהה , מההיקף הגדול, ממשך הזמן הארוך בהקמתם (לפחות מספר שנים) ומהצורך לנהל אותם באופן שונה מאשר פרויקטים רגילים. 


3. את הפרויקט או ה Endeavor יזמו או קידמו בעלי תפקידים בכירים בארגון
הפסקת הפרויקט פירושה כישלון של האנשים שתמכו בפרויקט או ניהלו את הפרויקט. לכישלון כזה עלולה להיות השפעה מזיקה על המשך הקריירה שלהם בארגון, לפיכך אותם גורמים דומיננטיים בארגון ינסו למצוא חלופות אחרות במקום הפסקת הפרויקט. חלופות כאלו העשויות להיות האטת קצב הפיתוח, צמצום הדרגתי של ההיקף ורק לאחר מספר שנים כאלה סגירת הפרויקט. 


כיועץ שלפעמים המליץ על הפסקת פרויקטים כאלה, התייחסתי גם להיבט של הצגת סגירת הפרויקט באופן שלא יווצר הרושם, שמי שהובילו  את הפרויקט אחראים לכישלון. היועץ נדרש למצוא סיבות יצירתיות לסגירת הפרויקט על מנת למזער את הנזקים וללכת קדימה בכיוון בר-מימוש בארגון. אם יציג את הפרויקט ככישלון, התנגדות תקיפה של גורמים בעלי השפעה בארגון מובטחת ומי שיינזק מכך זה הארגון.

ברמה האישית
תחשבו על אפקט ההוצאה האבודה בהקשר של השקעה בלימודים לרכישת מקצוע.
במהלך לימודיו של אדם מתברר לו שאינו רוצה לעסוק במקצוע אותו למד או אינו מתאים לעסוק במקצוע זה או ברור לו שלא יוכל למצוא עבודה באותו מקצוע או גורמים אחרים שהשורה התחתונה שלהם היא:
הוא לא יעסוק במקצוע
אותו אדם ניצב בפני שאלה של הוצאה אבודה:
האם עליו להמשיך להשקיע זמן וכסף בלימודיו או לוותר על ההשקעה שכבר נעשתה ולהפסיק את לימודיו?


נבחן שני מקרים העונים על דפוס שכיח זה.
הראשון סטודנט לרפואה הלומד בשנה השלישית ללימודיו ועל מנת להתקבל ללימודים חזר על מספר בחינות בגרות ועל הבחינה הפסיכומטרית על מנת להשיג ציונים שיאפשרו את קבלתו ללימודים.


השני סטודנט לטכניקה מסוימת של רפואה אלטרנטיבית (תבחרו לבד איזו טכניקה למשל: ביואנרגיה או רייקיהלומד קורס שני מתוך שניים  (קורס של חצי שנה המתקיים פעמיים בשבוע בשעות הערב).


מי מהשניים יטה יותר להפסיק את לימודיו?
נדמה לי שהסטודנט לטכניקה של רפואה אלטרנטיבית יהיה זה שיטה יותר להפסיק את לימודיו. 
הסטודנט לרפואה ייטה פחות לנטוש אחרי השקעה כל כך גדולה.


מדוע יותר הגיוני שהסטודנט לרפואה יפסיק את לימודיו?
אם נבחן את מה שעל כל אחד מהם להשקיע עד לסיום לימודיהם ברור שהסטודנט לרפואה צריך להשקיע הרבה יותר: ארבע שנים מלאות של לימודים, שנה של סטאג' ומספר שנים של התמחות.
מדוע להשקיע כל כך הרבה אם ממילא לא יעסוק במקצוע?


לעומת זאת הסטודנט לטכניקה מסוימת של רפואה אלטרנטיבית נדרש להשקיע רק לימודים חלקיים של חצי שנה.


לסיכום הדוגמה: אם בוחנים את העבר אפקט ההשקעה האבודה משמעותי יותר במקרה של הסטודנט לרפואה. מי שמסתכל לכיוון העתיד מבין שגם ההשקעה העתידית שלו צפויה להיות גדולה בהרבה מאשר ההשקעה של הסטודנט לטכניקה של רפואה אלטרנטיבית.


בהקשר של כלכלת המשפחה   
משפחות מקבלות החלטות כלכליות שגויות רבות על בסיס של אפקט ההשקעה האבודה. יועץ או מאמן המודע לקיומו של אפקט זה, עשוי לסייע להן לשנות החלטות לא רציונליות אלה.


דוגמה 1: עבודה לא מתאימה
איש צעיר או אישה צעירה התחיל לעבוד במקום עבודה יציב אבל לא אטרקטיבי. הוא משקיע מאמצים על מנת לבצע את עבודתו על הצד היותר הטוב. הוא מרוויח מספיק על מנת להתקיים בכבוד ומוערך על ידי מעסיקיו.


הבעיה: כישוריו מאפשרים לו להתחיל לעבוד במקום עבודה אטרקטיבי יותר בו יוכל להנות יותר, להתקדם ולהיות מתוגמל כספית באופן טוב יותר.


הוא אינו מוכן לוותר על ההשקעה האבודה בלימוד התפקיד והחברה בה הוא מועסק ולכן אינו מוכן לעזוב ולהתחיל עבודה אטרקטיבית יותר.

דוגמה 2: השקעה בשוק ההון
אדם משקיע את כספו בשוק ההון במניות, באגרות חוב בקרנות נאמנות או במכשירים פיננסיים אחרים. ערך ההשקעה יורד ולכן הוא מפסיד כסף. 
על מנת לא להפסיד על ההשקעה הספציפית הוא יטה להחזיק את אותה מניה או איגרת חוב עד שהערך הנומינלי שלה יעלה על הערך בו קנה את המניה.


גישה שכיחה זו מבוססת על אפקט ההשקעה האבודה בצירוף 
הטענה שדפוס ההתנהגות של שוק ההון  הוא גלי: כמו גל בים הוא עולה, יורד ושוב עולה ושוב יורד.  
הטענה האי-רציונלית היא שאם השקענו והפסדנו ואם הדפוס הוא גלי בשלב מסוים תהיה עליה ואז לא רק שלא נאבד את ההשקעה אלא אפילו יהיה לנו רווח.


מה הכשלים הלוגיים בהסתמכות על ההנחה של התנהגות גלית של השקעות?


1. זמן - ההתנהגות היא אמנם גלית אבל משך הזמן של הירידה או העליה עשוי להשתנות. לא לכל אחד יש את "אורך הנשימה" לחכות מספר שנים. לזמן כשלעצמו עשויות להיות משמעות כלכליות כגון: תשלום עמלות והפסד רווח בהשקעה חלופית מתאימה יותר לאותה תקופת זמן.


2. ההתנהגות עשויה להתייחס לממוצע המכשירים הפיננסיים מאותו סוג ולאו דווקא למופע ספציפי  
כך למשל אם מטבעות זרים עולים ביחס לשקל, זה עדיין לא אומר שמטבע של מדינה המצויה במשבר כלכלי יעלה גם הוא.אם מניות או אגרות חוב עולות לא בהכרח מניה ספציפית או אגרת חוב ספציפית  תעלה בכלל או תעלה בשיעור גבוה.


3. נקודת ההתחלה משמעותית
אם השקענו בראש הגל מצבנו אינו דומה למצבו של מי שהשקיע בתחתיתו. 
במקרים רבים המשפחה הישראלית הממוצעת תשקיע בנקודה קרובה לראש הגל, למשל: תרכוש באופן ישיר או עקיף מניות לאחר תקופה ארוכה של עליות ("אם מישהו שאני מכיר הרוויח מדוע שאני לא אנהג כמוהו וארוויח גם כמוהו?" התשובה הרציונלית: כי נקודת הזמן שבחר הייתה אחרת).  


דוגמה מניסיוני האישי: השקעה במניה
זמן מועט לאחר שהתפוצצה בועת הדוט קום בחרתי  להשקיע לבד במניות בבורסת הנאסד"ק.
השקעתי  סכומים קטנים אך ורק במניות של חברות המייצרות מוצרי תוכנה. 


בהשוואה למשקיע הממוצע היה לי יתרון של ידע מקצועי בתחום התוכנה בו עסקתי בייעוץ ולכן יכולתי לענות על השאלות הבאות:


1. האם מדובר בחברה העובדת טוב או לא?


2. האם האסטרטגיה שלה נבונה?


3. האם מוצרי החברה בה אני משקיע הם מוצרים איכותיים?


4. האם השוק הספציפי בתחום התוכנה בו נמצאת החברה הוא שוק שצומח או הולך להיעלם?


5. מי המתחרים בשוק הספציפי שבו נמצאת החברה ומה היתרונות והחסרונות שלה לעומתם?

בחרתי להשקיע במניה של חברה שהייתה בעבר אחת משתי המובילות באחד מתחומי התוכנה. התחום בו החברה הובילה התרסק ביחד עם בועת הדוט קום והחברה פנתה לכיוון אחר אך דומה.


הרציונל של ההשקעה היה:
מדובר בחברה בעלת יכולות טכניות וניהוליות טובות שיצרה מוצר מוצלח. השער של המניה שלה לפני קריסת הדוט קום נסק עד ל 100. 
אני רוכש את המניה בשער של 6 לאחר ההתרסקות. צפויה תקופה טובה יותר המניה תעלה, נניח לשער של 15 או 20 ואני ארוויח.


המציאות הייתה: המניה ירדה לשער של 4. בגלל אפקט ההשקעה האבודה חיכיתי זמן רב להחזר ההוצאה ולרווח. לבסוף החלטתי למכור בהפסד.


עכשיו תשימו במקומי אדם אחר שהשקיע באותה המניה. ההבדל: הוא קנה אותה בשער של 80 או 100 ומכר לצורך כך את דירתו. גם הוא מצא את עצמו מחזיק במניה ששערה 4.


בגלל אפקט ההשקעה האבודה קשה לו למכור ולהפסיד יותר מ 90% מהשקעתו. הוא מחכה לעליה של המניה שתחזיר לו את השקעתו או לפחות תצמצם משמעותית את הפסדיו. 
במאמר מוסגר, במידה מסוימת הוא דומה לסטודנט לרפואה בדוגמה קודמת בפוסט זה ואני לסטודנט לטכניקה ספציפית של רפואה אלטרנטיבית. 


לא רציונלי. אם הוא מחכה הוא מחכה כבר יותר מעשר שנים ונדמה לי שהוא יחכה עוד שנים רבות, שלא לומר לנצח. 


השורה התחתונה
החלטות שגויות רבות נובעות מאפקט ההוצאה האבודה. אדם אחר, שאינו מעורב באופן ישיר בתהליך, עשוי להבין זאת טוב יותר ממקבל ההחלטה ולסייע לו לשנות את החלטתו.


יועץ ומאמן בכלכלת המשפחה המכיר אפקט זה, עשוי להציב בפני משפחה את החלופה של זניחת ההשקעה האבודה ובחירת חלופה אחרת.



יום שני, 18 ביולי 2011

עבודה בגיל מבוגר ופנסיה: שני צדדים לאותה מטבע

בפוסט קודם שכותרתו הטיפשות של שוק העבודה בישראל אין כניסה מעל גיל 45 דנתי בנושא של הקושי למצוא עבודה בגיל מבוגר והצעתי מספר רעיונות ודרכי פעולה לאנשים המופלים לרעה במציאת עבודה מפאת גילם.

הבעיה של עבודת או אבטלת מבוגרים היא בעיה אוניברסלית הקיימת במרבית המדינות המפותחות. 
לבעיה זו יש היבטים אישיים של מחפש העבודה המבוגר שנותחו בפוסט הקודם, אבל ישנם גם היבטים נוספים בהקשר של היכולת לממן את עלויות הפנסיה של המבוגרים או הקשישים שאינם עובדים יותר כשתוחלת החיים עולה כל הזמן.

המשמעות של חוסר עבודת מבוגרים פירושה גם גביית תשלומים גבוהים יותר להפרשות פנסיוניות של צעירים. 
במדינות אירופה שיעור הילודה הנמוך מחריף את הבעיה.
בישראל המצב שונה בהקשר של שיעור הילודה אבל העובדה שאחוז גבוה מהגברים החרדים מעדיף לא לעבוד וגם אחוז הנשים הערביות העובדות קטן מגדילה את הנטל על האוכלוסייה שעובדת. 

ברמה הלאומית מדינות שונות מנסות להתמודד עם הנושא באמצעים של העלאת גיל הפרישה לפנסיה (כולנו מכירים את הויכוח הנוכחי בישראל על העלאת גיל הפרישה של נשים מגיל 62 לגיל 67).

אין די בהעלאת גיל הפרישה. צריך גם לאפשר למבוגרים לעבוד באמצעות חקיקה המונעת אפליה בהעסקה על רקע של גיל. ללא מניעת אפליה כזו יוותרו מספר רב של מבוגרים ללא עבודה.
מצד שני צריך להימנע ממצב בו אנשים מבוגרים, שאינם מתפקדים בעבודה תופסים מקומות עבודה של צעירים ואינם פורשים.

דוגמה לכך הוא המצב באוניברסיטאות בארה"ב.
ביטול גיל פרישה לפנסיה ביחד עם קביעות למרצים באוניברסיטאות אינם מאפשרים לעיתים לצעירים להשתלב בעבודה. 

על האופן בו מנסים להתמודד עם הבעיה במדינות שונות, בחלק מהמקרים באופן יצירתי, אתם מוזמנים לקרוא כתבה מפורטת בעיתון דה מרקר.

יום רביעי, 13 ביולי 2011

האם ניתן לקבל החלטות רציונליות בכלכלת המשפחה?

במקרים רבים בני אדם מקבלים החלטות אי-רציונליות. 
לאחרונה קראתי את ספרו של פרופסור יוסי יסעור העוסק בנושא זה, שצילום העמוד הראשון שלו מופיע בראש פוסט זה.
אני ממליץ לקוראי בלוג זה לקרוא את הספר.

הנושא של קבלת החלטות אינו זר לי.
בזמן  שלמדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים לפני כמעט שלושים שנים, הרצו באותו חוג שניים מהחוקרים המובילים בתחום פרופ' דניאל כהנמן שזכה בפרס נובל על עבודתו בתחום ושותפו למרבית המחקרים פרופ' עמוס טברסקי ז"ל, שלא זכה ביחד איתו בפרס נובל רק משום שנפטר כמה שנים לפני קבלת הפרס. 
לפני שעזבו את האוניברסיטה העברית בירושלים, הקימו דור של תלמידים, שחלקם הרצו על אותם נושאים בקורסים אותם למדתי במסגרת לימודי ה M.A שלי.  

ספרו של יוסי יסעור עוסק במגוון רחב של מצבים בהם בני אדם מקבלים החלטות לא רציונליות. הספר כתוב בלשון פשוטה ושווה לכל נפש (מאחורי הבעיות המוצגות מסתתרת לפעמים תיאוריה סטטיסטית שבחלק מהמקרים אינה פשוטה כלל ועיקר). הדוגמאות המובאות הן במקרים רבים דוגמאות פשוטות מחיי היומיום ולכך מתווסף גם מעט הומור. 


הספר מציג מגוון רחב של מחקרים המנסים לנתח את הסיבות לכשלים בקבלת החלטות. 
כשלים אלה עשויים לנבוע מלוגיקה אינטואיטיבית שגויה ומגורמים רגשיים.


לוגיקה אינטואיטיבית שגויה
דוגמה פשוטה להסקה אינטואיטיבית המנוגדת לתורת ההסתברות ומוזכרת בספר, נקראת כשל המהמר.


הטלנו מטבע עשר פעמים ובכל עשר הפעמים היא נפלה על עץ (שני צידי המטבע יקראו עץ או פאלי בהתאם למה שצויר על המטבעות בארץ בזמן שלטון המנדט הבריטי ובשנים הראשונות להקמת המדינה).


על מה תהמרו בהטלה הבאה של המטבע?
מרבית האנשים יהמרו על פאלי. הלוגיקה האינטואיטיבית שמאחרי ההימור: הסיכוי שהמטבע ייפול על עץ הוא 50% הסיכוי שהמטבע ייפול על פאלי הוא 50%. היות והוא כבר נפל מספר פעמים רב על עץ הסיכוי שייפול שוב על עץ קטן יותר ולכן כדאי להמר על פאלי.


אני לעומת זאת אהמר שהמטבע תיפול שוב על עץ. מדוע?
השיקולים שלי מבוססים על ידע ולא על אינטואיציה. 
קרוב לוודאי שהמטבע מאוזנת ולכן יש סיכוי של 50% שתיפול על כל אחד מהצדדים.
המטבע אינה אדם ואינה מחשב. אין לה זיכרון והיא אינה זוכרת על איזה צד נפלה בפעמים הקודמות, ולכן תוצאת ההטלה הבאה בלתי תלויה בתוצאות ההטלות הקודמות.


עד כאן נראה לכאורה שאין סיבה להעדיף הימור על עץ או הימור על פאלי.
אבל קיים בכל זאת סיכוי קטן עד זניח שהמטבע הספציפית בניגוד לחברותיה, אינה מאוזנת.
על איזה צד יש יותר סיכוי שהמטבע תיפול אם אינה מאוזנת?
ברור שעל הצד עליו נפלה בעשר הפעמים הקודמות, כלומר: עץ. 


גורמים רגשיים
בלא מעט מקרים אנשים מקבלים החלטה מבוססת על נקודת התייחסות. 
להלן מספר דוגמאות (ולאו דווקא המעניינות ביותר) מהספר של יוסי יסעור: 
אני לא מרוצה מהטיול לחו"ל החל מהרגע בו נודע לי שמישהו אחר שילם הרבה פחות ממני עבור אותו הטיול ("אני פראייר" בלשון עממית)
אני פחות לא מרוצה מהמזרן הקשה כשמתברר לי שלחברי בחדר הסמוך לא היו מים חמים (דוגמה שגם נתנה לספר את שמו).


לפעמים נקודת התייחסות תומכת בהתנהגות לא רציונלית משום שהיא דומה להתנהגות של אנשים אחרים.
בדוגמה לכך דנתי בפוסט קודם שלי שכותרתו: לכולם יש אוברדרפט גם לי.  

מה לכל זה ולהחלטות בכלכלת המשפחה?
אם מישהו חשב שדווקא בתחום זה אנחנו כן מקבלים החלטות רציונליות נדמה לי שטעות בידו.
נוכחתי בכך בייעוצים בכלכלת המשפחה שביצעתי.


להלן מספר דוגמאות, על קצה המזלג:

  • משפחות שלא נערכות כלכלית באופן רציונלי לסיכונים כגון: פנסיה, פיטורים, בריאות וחס וחלילה פטירה.
  • דפוסי הוצאות שלא תואמים את רמת ההכנסות 
  • דפוסי ניהול כספים המבטיחים בוודאות הפסד כספי דווקא אצל אנשים שממילא מצבם הכלכלי אינו טוב. 
  • תשלומי משכנתה גבוהים בהרבה ממה שניתן היה לשלם בהתנהלות רציונלית התואמת את רמת ההכנסות והצרכים.
כל אחד מהנושאים המוזכרים כאן במשפט אחד "שווה" התייחסות מעמיקה יותר בפוסט הדן רק בו.


כיצד ניתן להגדיל את הסיכוי לקבל החלטות רציונליות יותר בכלכלת המשפחה לפחות בחלק מהמקרים?
כפי שכבר אמר פרנסיס בייקון "ידע הוא כוח".
בגלל הידע שאחרים ואני צברנו אנחנו חשופים פחות לכשל המהמרים.
למי שיודע מתי ההחלטות המשפחתיות הכלכליות אינו הגיוניות, קל יותר להימנע מקבלתן.
מי שאינו יודע, מוטב שילמד או שיסתייע בידע שצברו יועצים ומאמנים בכלכלת המשפחה.


מדוע התעלמתי מאפקט הקונקורד?
אחד הנושאים היותר מרתקים ויותר משמעותיים בקבלת החלטות, שהזכיר פרופסור יוסי יסעור בספרו הוא "אפקט הקונקורד".
לאלה מכם שירצו לקרוא את הפוסט הבא שלי, הוא יתמקד רק בנושא זה. 

תחזית כלכלית לשנת 2025: מה שהיה בשנת 2024 במדינת ישראל הוא שיהיה רק יותר גרוע

  הכותרת של התחזית הכלכלית שלי לשנת 2024 הייתה:  ת חזית כלכלית לשנת 2024: שנה קשה עם תקווה לעתיד .  לצערי, החלק הראשון של התחזית (שנה קשה) ה...